## Even Ha'azel on Mishneh Torah, Vessels of the Sanctuary and Those who Serve Therein Chapter 2

###### Even Ha'azel on Mishneh Torah, Vessels of the Sanctuary and Those who Serve Therein 2:8:1
[Even Ha'azel on Mishneh Torah, Vessels of the Sanctuary and Those who Serve Therein 2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Even%20Ha%27azel%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vessels%20of%20the%20Sanctuary%20and%20Those%20who%20Serve%20Therein/r/2:8:1)

**נתן לתוכה דבש כל שהוא פסלה חיסר אחד מסממניה חייב מיתה שהרי נעשית קטרת זרה פטמה מעט מעט במתכונתה כשרה, אפי' פיטם פרס בשחרית ופרס בין הערבים.**
**בכריתות** דף ו' בברייתא דפטום הקטרת בהא דתניא חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה פירש"י כי עייל ביוהכ"פ דכתיב ואל יבוא בכל עת אל הקודש וכו' ולא ימות וכו', וכי מעייל קטרת שלא כהלכה ביאה ריקנית היא וחייב מיתה, והנה מה שכתב רש"י דחייב משום ביאה ריקנית תמה ע"ז הבאר שבע דהא ביומא דף נ"ג מבואר דאיכא תרי חיובא חדא משום ביאה ריקנית וחדא משום קטרת חסרה, ונ"מ אם שגג בביאה והזיד בהקטרה או דעייל שתי הקטרות אחת שלמה ואחת חסרה, והגרעק"א בגליון הש"ס ציין על ד' רש"י מהגמ' דיומא וסיים בוצ"ע, וכן הפר"ח באו"ח סי' קל"ג תמה על ד' רש"י, והנה בד' רש"י יש כאן ב' חדושים א' דכל דין חיסר אחת מכל סממניה דחייב מיתה אינו אלא ביוהכ"פ, ב' דטעמא הוא משום דהוי ביאה ריקנית, והמל"מ האריך כאן הרבה וכן הפר"ח בסי' הנ"ל והשיגו על הב"י וקוטב דבריהם בשיטת הרמב"ם דחיסר אחד מכל סממניה חייב מיתה הוא בכל השנה כמו שכתב הרמב"ם כאן, אבל לא נתן מעלה עשן דחייב מיתה אינו אלא ביוהכ"פ כמו שכתב בהל' עבודת יוהכ"פ, והמל"מ בעצמו הקשה דמנ"ל לחלק בזה דהא מה דקטרת חסרה במיתה מדכתיב הקטרת ולא ימות ביוהכ"פ כתיב, ועוד דהא אמר שם רב ששת אין לי אלא ביוהכ"פ, שאר ימות השנה מנין ת"ל וכסה, א"כ גם בשאר ימות השנה חייב מיתה בין בקטרת חסרה בין בלא נתן בה מעלה עשן, וכתב המל"מ דלדין קטרת חסרה דגמרינן מקרא דכתיב הקטרת ולא ימות דהיינו הקטרת שלימה אבל חסרה ימות, ילפינן ממנה גם על שאר ימות השנה כיון דלא הוי טעמא משום ביאה ריקנית כדאמר בגמ' ביומא, ולכן אין חילוק בין בקה"ק בין בהיכל, אבל דין מעלה עשן עיקר דינו אינו אלא ביוהכ"פ, ובשאר ימות השנה אפי' מצוה ליכא מדאורייתא ומה דמשני רב ששת חד ליוהכ"פ חד לשאר ימות השנה לא קיי"ל הכי.
**והנה** המל"מ בעצמו הביא אח"כ ד' הירושלמי דלא נתן לתוכה מלח או שלא נתן לתוכה מעלה עשן חייב מיתה, ואפי' לפי"מ שכתב המל"מ דקאי ביוהכ"פ, אבל עכ"פ מוכח דגם לבד הי"א סממנים גם אלה שמוסיפין לה הם עיקר ואם לא נתן הוי חסרה דבדין מלח אין חילוק בין יוהכ"פ לשאר ימות השנה, ואפי' לפי"מ שרוצה המל"מ לגרוס אינו חייב מיתה עכ"פ מוכח ממה דאמר שם ר"ז ועובר משום הכנסה, ובתו"י ביומא הביאו ד' הירוש' וליתא שם תיבת ועובר אלא משום הכנסה והיינו משום דהוי ביאה ריקנית, וגם בד' הרמב"ם אינו מוכח דלא נתן מלח אינו חייב מיתה דכשכתב חיסר אחד מסממניה אפשר דקאי גם על מלח סדומית וכפת הירדן, ובהל' ב' כתב י"א סממנים נאמרו לו למשה מסיני והם שעושים אותם במשקל מכוון ומוסיפין עמהם בלא משקל מלח סדומית וכפת הירדן, ויש לפרש דבריו שגם מלח סדומית וכפת הירדן וכן מעלה עשן הוא מדאורייתא גם בכל השנה, והחילוק ביניהם הוא רק שהם בלא משקל, והמל"מ בדבריו שכתב דבשאר ימות השנה ליכא מצוה במעלה עשן כתב וז"ל, וזהו שכתב כשצוה על הקטרת של כל יום ויום לא הזכיר אף ברמז דין זה דמעלה עשן, ודבריו אינם מובנים, דאם כונתו על הרמב"ם הא הזכיר בעיקר דין הקטרת ומעשי' ולמה לו להזכיר בהל' הקטרתה בכל יום, ונראה שיש ט"ס בדבריו ובמקום "שכתב" צ"ל "שהכתוב", וכונתו דבקרא בפ' כי תשא לא הוזכר מעלה עשן, אבל גם זה אינו הוכחה דהא לא הוזכר בקרא אלא ד' סממנים וי"א הם מהלכה וא"כ ה"נ י"ל דמעלה עשן הוא מהלכה.
**עוד** קשה דבסנהדרין פ' י"ט מנה הרמב"ם דיני מחוייבי מיתה ביד"ש שלוקין עליהם ולא מנה דין מקטיר קטרת חסרה, וע"כ צ"ל דסמך ע"ז שמנה דין כהן שנכנס לקדש הקדשים שלא לעבודה, וכדאקשינן בגמ' ותיפוק ליה משום ביאה ריקנית, ואף דמשני כגון ששגג בביאה והזיד בהקטרה או שנכנס בשתי הקטורת מ"מ לא מנה זה ביחוד משום דע"ז היינו להקטיר קטרת חסרה בק"ק ליכא לאו רק דאיכא לאו שלא להקטיר קטרת חסרה בהיכל על מזבח הזהב, והרמב"ם מנה כאן רק מחוייבי מיתה שלוקה עליהם, ובחייבי ל"ת שלוקין עליהם ואין בהם מיתה מנה המקריב על מזבח הזהב אבל אם נימא דמקטיר קטרת חסרה בהיכל חייב מיתה למה לא מנה זה בין מחוייבי מיתה שלוקין עליהן.
**לכן** נראה דפי' דברי הרמב"ם הוא דלא כדברי המל"מ והפר"ח אלא כדברי הב"י, והרמב"ם ג"כ מפרש כד' רש"י דאינו חייב מיתה על קטרת חסרה אלא ביוהכ"פ ואין ראי' כלל ממה שכתב זה כאן בהל' כלי המקדש, דהא כתב להדיא חסר א' מסממניה חייב מיתה שהרי נעשית קטרת זרה, וזה הלא כתב בהל' י"א מזבח הזהב שבהיכל מקטירין עליו קטרת בכל יום ואין מקטירין עליו דבר אחר, ואם הקטיר עליו קטרת אחרת שאינה כזו וכו' לוקה שנאמר לא תעלו עליו קטרת זרה וכו', ומפורש להדיא דבקטרת זרה במזבח הזהב ליכא אלא לאו, וא"כ איך כתב כאן בטעמא דחיסר א' מסממניה חייב מיתה שהרי נעשית קטרת זרה, וע"כ משום דמיירי כאן בעשיית הקטרת ועל עשייתה ודאי אינו חייב מיתה אם חיסר א' מסממניה, וע"כ דהכונה דאם חיסר יבוא לידי חיוב מיתה כשיקטיר, וכיון שאין עושין קטרת אלא פעם א' בשנה כמו שכתב בהל' א', וא"כ אם חיסר א' מסממניה יבוא לידי חיוב מיתה, ונשמר הרמב"ם שלא נלמוד דגם בשאר ימות השנה חייב מיתה,וכתב שהרי נעשית קטרת זרה וזה הלא כתב בהל' י"א דעל מזבח הזהב אינו חייב מיתה בקטרת זרה.
**אכן** צריך באור מה שכאן לא הזכיר הרמב"ם אלא אם חיסר א' מסממניה, ולא הזכיר אם לא נתן מעלה עשן שכתבו בהל' עבודת יוהכ"פ שמזה הוכיחו דכאן לא מיירי ביוהכ"פ, אכן נראה דגם זה לא קשה, דכאן מיירי במעשה פטום הקטרת ובזה ליכא חיוב מיתה כלל אם חיסר אלא שכונתו דאם חיסר יהי' חייב מיתה כשיקטיר בזמן שיש חיוב מיתה, והיינו משום דפטום הקטרת הוא פעם אחת בשנה, אבל כל זה הוא במה שצריך לשחקן הכל ולערבן שייך לכתוב דאם לא יעשה הקטורת כדינו יבוא לידי חיוב מיתה, אבל העשב מעלה עשן אינו שייך לדין פטום הקטורת אלא שצריך להניח בה עשב מעלה עשן כל שהוא, ואינו צריך שיתערב עם הקטרת, דדוקא בסממנים צריך לערבן דכתיב ממולח וממילא במעשה הקטרת א"צ לכתוב שאם לא נתן בה מעלה עשן חייב מיתה דזה אינו עיכוב במעשה הקטרת ויכול להניח בה המעלה עשן ביוהכ"פ עצמו, ולכן כתב זה בדין עבודת יוהכ"פ.
**עתה** נבאר דלא תקשה על שיטת הרמב"ם דהא רב ששת מתרץ הברייתא חד ליוהכ"פ וחד לשאר ימות השנה, והמל"מ כתב דהרמב"ם דחה דברי רב ששת מהלכה אבל אין צריך לזה, ויש לומר דהרמב"ם מפרש דלא בא רב ששת כלל לומר דגם בשאר ימות השנה איכא חיוב מיתה בלא נתן מעלה עשן, ולדברינו גם בחיסר א' מסממניה, דבעיקר חיוב מיתה דאיכא תרי קראי חדא מקרא דולא יבוא בכל עת אל הקודש וגו' ולא ימות וגו' כי בענן וגו', ואידך קרא וכסה וגו' ולא ימות דזה פריך בגמ' מעיקרא, ומשני דחד הוי חיוב מיתה מדין ביאה ריקנית, וחד מדין קטרת חסרה, ונ"מ לשגג בביאה והזיד בהקטרה, או לכי עייל בשני הקטרות, ועיקר קושיית הגמ' אח"כ הוא על לשון הברייתא דתניא ומנין שנותן בה מעלה עשן שנאמר וכסה ענן הקטרת, וע"ז פריך שפיר קרא לקרא דעל זה שצריך ליתן מעלה עשן הא כבר מייתי קרא דכי בענן אראה, וע"ז משני רב ששת דכאן אשמעינן הברייתא מדין מצות נתינת מעלה עשן בשאר ימות השנה, וזהו מדכתיב וכסה ענן הקטרת, אלמא דבסתם קטרת יש מעלה עשן, אבל זה ודאי דקרא דכתיב ולא ימות לא כתיב אלא בקה"ק ולא בהיכל.
**והנה** המל"מ הביא בסוף דברי הב"י באו"ח סי' קל"ב שכתב ואפי' לדעת הרמב"ם שכתב בפ"ב מה' כלי המקדש חיסר א' מסממניה חייב מיתה שהרי נעשית קטרת זרה איכא למימר דטעמו דקטרת זרה הו"ל ביאה למקדש שלא לצורך, וכתב ע"ז המל"מ והנראה מדבריו שרוצה לומר דרבינו מיירי בקטרת דיוהכ"פ ואחרי בקשת המחילה זה אינו דרבנו מיירי בקטרת של כל יום ויום, והדבר מבואר מעצמו עכ"ל, ולפי"מ שבארתי מבואר להיפוך דדברי הב"י נכונים דכונת הרמב"ם דיתחייב מיתה אם יקטיר ביוה"כ, אלא דמ"מ עיקר דברי הב"י שכתב דמה דחייב מיתה בחיסר א' מסממני' הוא משום ביאה שלא לצורך, זה ודאי תמוה וכמו שהקשו המל"מ והפר"ח על פירש"י בכריתות, דביומא מבואר להדיא דקטרת שחסרה חייב עלי' מיתה מצד הקטרתה לבד ביאה שלא לצורך, ונ"מ לשגג בביאה והזיד בהקטרה או בב' הקטרות, וכן פסק הרמב"ם בהל' עבודת יוהכ"פ.
**אכן** במה שתמהו המל"מ והפר"ח על פירש"י נראה דיש לומר דלא קשה דביומא דתניא ומנין שנותן בה מעלה עשן שנאמר וכסה ענן הקטרת את הכפורת הא נתן בה מעלה עשן או שחיסר א' מכל סממני' חייב מיתה, בזה פריך שפיר ותיפוק לי' דקא מעייל ביאה ריקנית דקרא דביאה ריקנית דכתיב ואל יבוא בכל עת וגו' ולא ימות וגו' כתיב קודם, ולכן הוצרך לשנויי דהכא תני דין חיוב מיתה משום קטרת חסרה לבד חיוב מיתה משום ביאה ריקנית, אבל בכריתות בברייתא דפטום הקטרת דקתני בסתמא חיסר א' מכל סממני' חייב מיתה אין שום הוכחה דכונת הברייתא משום קטרת חסרה ושפיר פירש"י משום ביאה ריקנית והשמיענו דחיסר א' מכל סממני' הוי כמו שלא הקטיר כלל וחייב משום ביאה ריקנית, דכתיב בקרא מעיקרא, ומה דחייב נמי משום קטרת חסרה זה קתני באידך ברייתא דיומא, ובגמ' ביומא משני רב ששת דנ"מ כגון ששגג בביאה והזיד בהקטרה, אבל אה"נ דיש לומר גם להיפוך שהזיד בביאה ושגג בהקטרה, דמשום קטרת חסרה לא יתחייב ומשום ביאה ריקנית חייב, ואף דתירוצא דרב אשי דמשני כגון דעייל שתי הקטרות אחת שלימה ואחת חסרה לא מתרצא אלא מה דצריך לחיובא דקטרת חסרה, אבל מה דצריך לחייב גם משום ביאה ריקנית לא מתרצא בזה, מ"מ שפיר מפרש רש"י דבהא דכריתות הכונה משום ביאה ריקנית דרב אשי נמי מודה לתירוצא דרב ששת ואמר רק אפי' תימא שהזיד בזו ובזו, וכן פסק הרמב"ם בהל' עבודת יוהכ"פ, אבל כל זה יישבנו פירש"י אבל בדברי הב"י שרצה לפרש כן בדברי הרמב"ם דכל החיוב אינו אלא משום ביאה ריקנית, ודאי שפיר השיגו עליו דבגמ' ביומא וכן ברמב"ם הל' עבודת יוהכ"פ מבואר להדיא דחייב משום ב' החיובים וכנ"ל.


###### Even Ha'azel on Mishneh Torah, Vessels of the Sanctuary and Those who Serve Therein 2:11:1
[Even Ha'azel on Mishneh Torah, Vessels of the Sanctuary and Those who Serve Therein 2:11:1](https://torahapp.org/share/book/Even%20Ha%27azel%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Vessels%20of%20the%20Sanctuary%20and%20Those%20who%20Serve%20Therein/r/2:11:1)

**מזבח הזהב שבהיכל עליו מקטירין הקטרת בכל יום ואין מקריבין עליו דבר אחר, אם הקטיר עליו קטרת אחרת שאינה כזו או שהקטיר עליו קטרת כזו שהתנדב אותה יחיד או רבים, או הקריב עליו קרבן או הסיך נסך לוקה שנאמר לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה ומנחה וגו'.**
**או** שהקטיר עליו קטרת כזו שהתנדב אותה יחיד או רבים הכ"מ כתב דהיינו שלא מסרה לצבור וכן כתב המל"מ שכן כתבו התוס' במנחות דף נ' ולדבריהם מה שכתב הרמב"ם רבים היינו רבים יחידים, אבל בגמ' במנחות איתא בברייתא יכול יהא יחיד מתנדב ומביא כיוצא בה נדבה וקורא אני בה מוצא שפתיך תשמור ועשית ת"ל לא תעלו עליו קטרת זרה יכול לא יהא יחיד מביא שאין מביא חובתו כיוצא בה, אבל צבור יהא מביא שמביא חובה כיוצא בה ת"ל לא תעלו, ומבואר דפי' מתנדב היינו שמביא קטרת נדבה וממילא בין יחיד בין צבור, והתוס' כתבו שם דמה דאמרינן במעילה דף ז' יביא קטרת שכולה למזבח היינו למסרם לצבור, וכונתם שיקטירו הצבור קטרת חובה, אבל עיקר דין הרמב"ם כאן הוא שקטרת נדבה היא קטרת זרה בין שהתנדב יחיד בין שהתנדבו צבור.