## Even Ha'azel on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure Chapter 18

###### Even Ha'azel on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 18:10:1
[Even Ha'azel on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 18:10:1](https://torahapp.org/share/book/Even%20Ha%27azel%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/18:10:1)

**אשם תלוי וחטאת העוף הבאה על הספק שהקריבן בחוץ פטור שהרי לא נקבע האיסור אשם מצורע ששחטו בחוץ שלא לשמו חייב הואיל ושלא לשמו ראוי בפנים וכשר כמו שיתבאר. וכל קרבן שהוא פטור על שחיטתו בחוץ כך הוא פטור על העלאתו.**
**השגת** הראב"ד אשם תלוי וחטאת העוף א"א לא ידעתי מאין הוציא זה. ואני מצאתי בתוספתא דזבחים חטאת העוף הבאה על הספק והקריבה בחוץ חייבים עליה אשם תלוי. אשם תלוי הבא על הספק והקריבו בחוץ חייב עליו חטאת. ובחיי ראשי אע"פ שנראית זרה בעיני היא מתוקנת בחטאת העוף הבא על הספק אינה ראויה למזבח אלא דמה. אבל בשרו לא שאם עלתה נמי תרד הילכך אשם תלוי הוא דמחייב שמא לא ילדה. אבל אשם יש ממנו למזבח דמו ואימוריו. ובשרו נאכל ככל אשמות שבתורה הילכך הוי ככל הקרבנות הראויים בפנים. ואם הקריב דמו או אימוריו בחוץ חייב חטאת:
**הכ"מ** תמה על ד' הראב"ד דהא דינו של הרמב"ם באשם תלוי שהקריבו בחוץ הוא ברייתא בכריתות דף י"ח דפליגי ר"מ וחכמים דר"מ מחייב וחכמים פוטרים. וכתב הלח"מ על זה מה שכתבו התוס' שם דהני חכמים דפטרי ס"ל כר"מ בדף כ"ג דמביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא דסבר ר"מ דיצא וירעה בעדר. וחכמים סברי ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה, ולכן מה דפטרי חכמים בשוחט בחוץ משום דסברי כר"מ דלא הקדישו אלא מספק. אבל לחכמים שם דסברי דגמר ומקדיש ה"נ חייב השוחטו בחוץ. ולפי"ז הקשה הלח"מ דהא הרמב"ם פסק בפ"ד מהל' פסוה"מ כחכמים. וכתב הלח"מ דאפשר הרמב"ם אינו סובר כד' התוס' אלא אפי' רבנן דאמרי התם דגמר ומקדיש. מ"מ כיון דאם לא הי' לו ספק חטא לא הי' מקדישו לא הוי הקדש גמור. ותירוצו אינו מתקבל דכיון דאמרי חכמים דגמר ומקדיש איך נימא דלא הוי הקדש גמור:
**ונראה** דאפי' חכמים דאמרי דגמר ומקדיש מ"מ הא אין מקריבים אותו כשנודע לו שלא חטא אלא ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה. וא"כ רק דמיו יקרבו לעולה אבל האשם תלוי בעצמו הא אינו ראוי לפתח אוהל מועד אם יתודע שלא חטא. וא"כ גם לרבנן אין לחייב עליו משום שחוטי חוץ כיון דהוא ספק אם הוא ראוי בודאי לבוא לפתח אוהל מועד. אמנם נכדי הרב הנעלה מר חיים שניאור שיחי' העירני דזה תלוי בדין אשם שניתק לרעיה ושחטו סתם כשר לעולה. דלפי"ז אמר הגמ' בסוף השוחט והמעלה גבי הפריש שתי חטאות לאחריות דחייב על הב' משום שחיטת חוץ. ומהגמ' משמע שם דאין צריך ניתוק לחייב. אך זה תלוי אם ניתוק דאורייתא. וכבר האריכו התוס' בזה בזבחים דף ה' ובמנחות דף ז'. ובדעת הרמב"ם כבר בארתי במקומו דסובר דניתוק דאורייתא. וכבר כתב הרמב"ן בשבועות דף י"ב שהם סוגיות חלוקות. וא"כ כ"ז שלא ניתק לרעיה אינו ראוי לפתח אוהל מועד. ובמה דמוכח מד' הגמ' דבהפריש שתי חטאות לאחריות חייב משום שחוטי חוץ גם קודם ניתוק יש לומר דשאני מפריש שתי חטאות לאחריות מאשם שניתק לרעיה דזהו באשם שנתכפרו בעליו וכה"ג מחמש חטאות המתות דקיי"ל דבאשם רועה דבזה צריך דוקא ניתוק שכבר הי' אשם ודאי. אבל מפריש שתי חטאות לאחריות אמר הגמ' להדיא דהשני מעיקרא עולה הוא. ומה דמביא הגמ' ע"ז מאשם שניתק לרעיה צריך לומר דכיון דמ"מ דינו של השני שיהי' רועה ולכן מייתי מאשם שניתק לרעיה דשחטו סתם כשר לעולה אף שלא עקרו בפירוש. ולכן גם במפריש שתי חטאות לאחריות דחייב אם שחטו בחוץ כיון דאם שחטו סתם כשר לכן חייב אם שחטו בחוץ:
**אלא** דיש לעיין לפי"ז באשם תלוי לרבנן דסברי דמתוך שלבו נוקפו גומר ומקדיש. דלכאורה דמי למפריש שתי חטאות לאחריות. וגם בזה יהי' הדין דגם בלא ניתוק יהי' כשר אם הקריבו סתם. כיון דלא הי' בו דין ודאי חטאת. ועיקר דינו דירעה, וא"כ צריך להתחייב בחוץ גם בלא ניתוק. אלא דיש לומר דלא דמי דמפריש שתי חטאות לאחריות כבר חלה הדין רועה על השני, אבל הכא באשם תלוי קודם שנודע לו הא אכתי ליכא הדין דירעה אלא דאנו דנים על חיוב שחיטתו בחוץ משום דאינו ודאי ראוי לפתח אהל מועד. דשמא יתודע לו שלא חטא. וא"כ לא נוכל לומר דעכשיו כבר יש בו הדין דאפשר להקריבו לעולה:
**אכן** בדעת הרמב"ם לא צריך לכל זה דהגמרא בזבחים גבי מפריש שתי חטאות לאחריות הא מייתי הא דרב הונא דשחטו סתם כשר לעולה והרמב"ם בפ"ד מהל' פסוה"מ כתב והקריבו עולה וזהו כדברי הגמ' פסחים דף ע"ג ע"ב דמשני למ"ד בעי עקירה לא תימא ושחטו סתם כשר לשם עולה אלא אימא שחטו לשם עולה כשר והרמב"ם פוסק כמ"ד בעי עקירה וכ"ז שלא עקרו אינו כשר לשם עולה. ומיושב מה שלא הביא הרמב"ם הך דינא דמפריש שתי חטאות לאחריות דחייב על הב' משום שחוטי חוץ משום דהרמב"ם סובר דבעי עקירה ואינו מחלק בין שתי חטאות לאחריות לאשם שניתק לרעיה וכיון דהגמ' כאן מיירי בשחטו סתם ואינה להלכה ולכן אף דנ"מ אם שחטו בפי' לשם עולה אם נימא דמהני עקירת חוץ מ"מ כיון דעיקר דינא של הגמ' אינה להלכה לכן לא כתב הך דינא דמפריש שתי חטאות לאחריות:
**ומבואר** דלענין אשם תלוי ששחטו בחוץ ודאי פטור כיון דהרמב"ם פוסק דבעי עקירה וכ"ז שלא נודע לו שלא חטא ודאי לא נעקר שם אשם ממנו, ולכן פטור כיון דאם יתודע שלא חטא אינו ראוי בפנים לשוחטו סתם אלא דצריך לומר דמה דאמרינן דכיון דלבו נוקפו גמר ומקדיש אין הפי' דמקדיש בפירוש שאם יתודע שלא חטא יהי' עולה דא"כ הי' צריך להתחייב אפי' בשחטו סתם כיון דאם נתודע שלא חטא יהי' בעצמו עולה, אלא דהפי' הוא דהוא גמר ומקדיש בסתם ואם יתודע לו שלא חטא יהי' כמותר אשם שדינו שירעה ואם ישחטנו בפי' לשם עולה יהי' כשר ולכן עכשיו שהוא אשם תלוי ושחטו בסתם שפיר דפטור שאינו ראוי לבוא לפנים לשחטו סתם אם יהי' נודע לו שלא חטא. ונכדי הנ"ל העירני בהרבה ממש"כ בזה:
**ומה** שהקשה הראב"ד מהתוספתא דתניא דאשם תלוי שהקריבו בחוץ חייב חטאת כבר כתב הכ"מ דאתיא כר"מ בכריתות דף י"ח. והנה אדמו"ר גאון ישראל בספרו כתב ליישב התוספתא דהא תניא והקריבו בחוץ ופלוגתא דר"מ ורבנן הוא בשחטו בחוץ והקריבו דתוספתא קאי על הקטרת אימורים. וכיון דתנן דאם נודע לו אחר שזרק הדם הבשר יאכל. לכן גם הקטרת אימורים הוא קרבן ודאי כיון דכבר הוכשר הקרבן בכל גווני. ואני תמה בזה דהא כתב הרמב"ם כאן בהלכה זו וכל קרבן שהוא פטור על שחיטתו כך הוא פטור על העלאתו, ובפשוטו הוא בכל אופן בין ששחטו בחוץ והעלה אימורים בחוץ בין ששחטו בפנים והעלה אימורים בחוץ, וזה א"א לומר דקאי על הלכות הקודמות במחוסר זמן בגופו או בבעלים דודאי כיון דכתב זה בהלכה זו וכתב כל קרבן דגם באשם תלוי הכי הוא דאף ששחטו וזרק דמו מ"מ פטור על העלאתו:
**ובעיקר** טעמא למה באמת פטור על הקרבת אימורים כיון שנזרק דמו והבשר יאכל נראה דכיון דלא תנן אלא דהבשר יאכל ולא תנן נמי שיקטירו אימוריו דהאימורים אין נקטרים דאף דהבשר יאכל זהו כיון שנזרק דמו. וכל זמן שלא נודע הי' קרבן בשר וכיון שנזרק דמו כבר הותר הבשר, אבל הקטרת האימורים זהו דין חדש בהקרבת הקרבן, ואין האימורים תלויים בהכשר הקרבן מצד זריקתו, דאף דנזרק דמו בהכשר מ"מ עכשיו בשעת הקרבת האימורים הא כבר נודע שלא חטא, ולכן אף דהקטרת האימורים אין מעכבים הכפרה מ"מ כיון דכתיב בזה ריח ניחוח וזה ודאי לא שייך אלא במה שיש לזה דין קרבן וכיון דעכשיו שנודע שלא חטא אין בהקרבתו דין קרבן. ולא דמי לקרבן נדבה שיש לו דין מיוחד שהוא קרבן נדבה אבל אשם תלוי שאינו קרבן נדבה אין בו אחר שנודע דין קרבן ולכן האימורים אינם נקטרים ומ"מ הבשר יאכל כיון שכבר הותר ע"י זריקת הדם שהי' קודם שנודע. וכיון שהאימורים אין נקטרים בפנים ודאי דאין חייבים על העלאתם בחוץ, ושפיר כתב הרמב"ם דכל קרבן שהוא פטור על שחיטתו כך הוא פטור על העלאתו דקאי גם על אשם תלוי וגם אם זרקו בפנים פטור על העלאתו, והנה העירוני בזה בשם הגאון מבריסק שליט"א מהא דסבר ר' יוסי דאפי' הדם בכוס יזרק ואמר רבא שם דטעמו משום דסבר כל העומד לזרוק כזרוק דמי אף דעכ"פ בשעה שזורק כבר נודע שלא חטא ואין בו דין הקרבה, מ"מ יש לומר דסבר דכיון דהוי כזרוק אין בו חסרון בזה שנודע לגבי זריקה אבל הקרבת אימורים זוהי הקרבה מיוחדה דשייך לדין הקרבן של אשם תלוי, ובאמת טעמא דרבא נדחה שם ובעיקר שיטת הרמב"ם מה שפוטר על שחיטת אשם תלוי בחוץ ביאר אדמו"ר דכל זמן שלא נשחט ונקרב אם באמת לא חטא עוד לא נגמר הכשר הקרבתו ע"ש בדבריו והיא סברא מחודשת וכדאי הוא רבינו אדמו"ר להכריע:
**ובמה** שכתב הראב"ד במה דמחלק בתוספתא בין אשם תלוי לחטאת העוף הבאה על הספק דחטאת העוף אינה ראויה למזבח אלא דמה אבל אשם תלוי יש ממנו למזבח דמו ואימוריו ובשרו נאכל הלכך הוי ככל אשמות, וצריך להבין דבמה תלוי זה בדין אם חייבים עליו בחוץ, וצריך לומר בכונתו דבחטאת העוף הבאה על הספק יש לומר שהיא ספק קרבן ואמרה תורה שיקריבו אותה מספק. אבל אשם תלוי אם היינו אומרים שהוא רק ספק קרבן א"כ למה נאכל, דאם אינו קרבן הרי הוא חולין שנשחטו בעזרה. וגם האימורים למה יקריבו כיון דאינם מעכבים הכפרה, וע"כ שהוא קרבן ודאי לכן חייבים חטאת על שחיטתו בחוץ, ועמש"כ הלח"מ ובעיקר דבריו הם כדברי הראב"ד אלא מטעם אחר:
 -מלואים והשמטות-
**מה** שהשבתי לידידי הרב הגאון הנעלה מו"ה **מרדכי אילן** שליט"א
**הנה** כתב לי ידידי הערות על ספרי ובתוכם חדושים נעלים אשר מהם באו בספרו המצויין תורת הקודש, אבל אכתוב כאן רק למה שנוגע ישר למש"כ בספרי.
**במש"כ** בפי"ח הל' י' בדעת הרמב"ם דסובר דאשם תלוי וחטה"ע הבא על הספק שהקריב בחוץ פטור, והראב"ד השיג מהתוספתא דקתני באשם תלוי דחייב חטאת, והבאתי שם דברי הכ"מ שכתב דבכריתות דף י"ח איכא מחלוקת ר"מ וחכמים דר"מ מחייב וחכמים פוטרין, והתוספתא אתיא כר"מ, ותמה בזה דהא ר"מ מחייב אשם תלוי ובתוספתא תניא דחייב חטאת, וכתב בזה ואולי י"ל דהתוספתא אתיא כר"א שם בדף כ"ג דסובר שם בנודע שלא חטא דיקרב, ולדידי' הוי קרבן ודאי, והנה בודאי זהו השמטה מצדי, ובעיקר שהרי הבאתי שם דברי אדמו"ר בזה וכבר כתב שם דא"א לומר דהתוספתא כר"מ דהא תניא דחייב חטאת, והנה לפימש"כ שם מקודם אחר שהבאתי ד' התוס' דלחכמים דסברי במביא אשם תלוי ונודע שלא חטא, דירעה עד שיסתאב חייב השוחטו בחוץ, וכתבתי דהא אפי' לחכמים אינו קרב בעצמו וירעה ויפלו דמיו לנדבה, א"כ הוא בעצמו אינו ראוי לפנים, והבאתי מדברי נכדי הרב שי' דזה תלוי בדין אשם שניתק לרעיה ששחטו סתם אם כשר לעולה וזה תלוי אם בעי עקירה, וכתבתי שם דהרמב"ם לשיטתו דסובר דבעי עקירה, והבאתי מד' הרמב"ן בשבועות שהם סוגיות חלוקות אם ניתוק דאורייתא ועיין תוס' זבחים דף ה' ע"ב ד"ה ניתק, וא"כ מיושב בפשיטות דהתוספתא אזלא למ"ד דלא בעי עקירה וכשר לעולה אם שחטו סתם וגם בלא ניתוק, לכן חייב על שחיטתו בחוץ, אבל הרמב"ם לשיטתו דסובר דבעי עקירה, וכ"ז שלא נעקר ע"י רעיה וע"י עקירה אינו ראוי לפנים, וא"כ שפיר פסק דאין חייבין עליו בחוץ.


###### Even Ha'azel on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 18:11:1
[Even Ha'azel on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 18:11:1](https://torahapp.org/share/book/Even%20Ha%27azel%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/18:11:1)

**שני שעירי יום הכפורים ששחטם בחוץ אם עד שלא התודה עליהם חייב כרת על שניהם הואיל וראויים לבוא לפני השם לודוי ואם אחר שהתודה פטור על המשתלח שהרי אינו ראוי לבוא לפני השם.**
**השגת** הראב"ד שני שעירי וכו' עד אם לא התודה, א"א אני שונה בברייתא עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם ופירש רב חסדא הואיל וראויים לשעיר הנעשה בחוץ משהגריל עליהם חייב על של שם ופטור על של עזאזל אלמא אפי' קודם שהתודה כיון שהגריל ועלה עליו הגורל לעזאזל פטור עליו בחוץ אע"פ שעתיד להתודות עליו שאין ראוי לבוא לפתח אהל מועד ויהא מיוחד לשם אלא שיהא ראוי לזריקה ולהקטרה שנאמר לה' וחיי ראשי שמעתא דזבחים הטעהו שלא ירד לפירושה ומצאה משובשת:
**הכ"מ** הביא הגמ' דזבחים דף קי"ג וגורס יכול שאני מוציא שעיר המשתלח ת"ל לה' לרבות שעיר המשתלח, וכתב ע"ז ופי' ברייתא זו לדעת רבינו מבואר ורש"י פי' בענין אחר. ודברי הכ"מ אינם מדוקדקים וצ"ל ורש"י "גורס" בע"א דגירסתנו וגירסת רש"י הוא אוציא את אלו שאינם ראויים ולא אוציא שעיר המשתלח ת"ל לה' להוציא שעיר המשתלח. וכבר כתב הלח"מ שתי הגירסאות, וראיתי בדק"ס ויש שם גירסאות שונות וגירסת דפוס וויניצא שנת רפ"ב הוא לרבות וכן הוא בילקוט שמעוני. וראיתי בבה"ז לזבחים שכתב שגם בדפוסים שלפניו הי' הגירסא לרבות והגיה ע"פ גירסת רש"י:
**והנה** הלח"מ הביא מקודם סוגיית הגמ' ופירושה לגירסת רש"י שהיא כדעת הראב"ד דקושיית הגמ' בזבחים היא רק על דרשא דקראי וכתב על זה שהכ"מ נראה דהליץ בעד רבינו דגירסתו הוא היפוך מגירסת רש"י וקושיית הגמ' דזבחים מהברייתא אמתני' היא על עיקר הדין (והלח"מ לא הי' לו אלא גירסת רש"י), והקשה הלח"מ על גירסת הרמב"ם דביומא דף ס"ג הגירסא להדיא להוציא, ועוד דא"כ מה תירצו כי פטרה מתני' הוא אחר ודוי דאינו ראוי להבאה לפתח אוהל מועד וברייתא דמחייב הוא קודם ודוי, דא"כ למה לי לרבות מקרא דלד' כיון דראוי לבוא לפתח אוהל מועד. וזה הי' קושיית המקשה אחר הגרלה נמי האיכא ודוי, ועוד דמה שכתב הכ"מ דהברייתא שמביא הראב"ד עד שלא הגריל עליהם יש לומר דלפי"מ דמסיק בזבחים צריך לשנויי דתנא לודוי הגרלה קרי ליה, א"כ מאי האי דקאמר רב חסדא למאי חזי לשעיר הנעשה בחוץ והא אחר הגרלה חזי למילתיה דהיינו לשעיר המשתלח ומ"מ חייב משום דראוי להבאה לענין ודוי, ולכן מכריח דגירסת רש"י עיקר וסיים בדבריו ולזה לא ידעתי טעמו של רבינו וצ"ע עכ"ל:
**והנראה** ליישב דעת הרמב"ם והנה מה דביומא הגירסא להדיא להוציא כבר כתב הרמב"ן בשבועות דף י"ב בדין אשם שניתק לרעיה דבשבועות מוכח דדין רעיה הוא מדרבנן וכן אמר בפסחים פרק אלו דברים והקשה מדאמר בזבחים דף ה' ע"ב, ניתק אין לא ניתק לא מ"ט דאמר קרא הוא בהוייתו יהא וכתב ע"ז הרמב"ן אלא שאפשר שזהו מן הסוגיות המתחלפות בסוגיות המסכתות כמו אותה שבפ' כל הגט וכו' ורבות מהן בתלמוד עכ"ל וכיון שגירסת הספרים שהיו לפי' הרמב"ם בזבחים הי' לרבות אין תימה שסובר שזהו מחלוקת הסוגיות בגירסת הברייתא בתו"כ ובודאי בדק הרמב"ם אחר גירסות מדוייקות וכמו שכתב בפט"ו מהל' מלוה ולוה ואף דביומא אמר רבא בטעמא דברייתא דדריש לד' להוציא מ"מ פוסק כסתמא דהגמ' דזבחים בפרט שהוא במקומה, ולכן לא עמד ע"ז הכ"מ כיון דמפורש שינוי הגירסאות, אך על זו הברייתא שהביא הראב"ד שהיא ברייתא אחרת דתניא שם עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם משהגריל עליהם חייב על של שם ופטור על של עזאזל דלא מצינו בהך ברייתא גירסא אחרת זה הכריחו להכ"מ ליישב לדעת הרמב"ם וכתב בזה דלמאי דמסיק בזבחים צריך לשנויי דתנא לוידוי הגרלה קרי ליה אבל צריך לפרש דבריו דאין הכונה דלוידוי קרי תנא הגרלה דזה אי אפשר אלא דהכונה דמה שאומר התנא עד שלא הגריל ומשהגריל היינו הגרלה עם הוידוי ביחד והיינו שנגמר כל ענין ההגרלה וכל מעשה פנים וכבר צריך לשלח השעיר במדבר ועכשיו מיושב קושיית הלח"מ במה שהקשה דלמה הוצרך רב חסדא לומר למאי חזי לשעיר הנעשה בחוץ והא אחר הגרלה חזי למילתיה דהיינו לשעיר המשתלח אבל לפימש"כ מיושב דאין כונת הכ"מ דהגרלה היינו וידוי ועד שלא הגריל עליהם היינו עד שלא התודה דזה א"א דהגרלה אינו וידוי אלא דמשהגריל עליהם היינו שנגמר ענין ההגרלה אבל עד שלא הגריל עליהם ודאי הוא כפשוטו שגם ההגרלה לא הי' וא"כ שניהם אינם ראויים לא לאשם ולא לעזאזל ולכן פריך שפיר למאי חזו וכדאמר שם דמה דמחוסר הגרלה מעכב שאינו ראוי לא לשם ולא לוידוי ולכן משני דראוי לשעיר הנעשה בחוץ:
**ומה** שהקשה הלח"מ עוד לגירסת הרמב"ם דכיון דפריך שם על מה דמשני קודם כאן לאחר הגרלה דהא ראוי לבוא לפתח אוהל מועד לוידוי וכיון דמשני אלא כאן קודם וידוי כאן לאחר וידוי וקודם וידוי הא פשיטא ליה למקשה דצריך להיות חייב כיון דראוי לפתח אוהל מועד א"כ למה הוצרכה הברייתא לרבות קודם וידוי מקרא דלד', כיון שהוא ראוי לבוא לפתח אוהל מועד. נראה דיש ליישב קושייתו דבקרא הא כתיב ואל פתח אוהל מועד ולא הביאו להקריב קרבן לה' ומתחיל בתו"כ לומר אי קרבן שומע אני אפי' קדשי בדק הבית שנקראו קרבן וכו' ת"ל ואל פתח אוהל מועד לא הביאו וכו' יכול שאני מוציא שעיר המשתלח ת"ל לה' לרבות שעיר המשתלח והכונה פשוטה דמקודם הא מתחיל התנא בלא קרא דואל פתח אהל מועד דהי' הו"א דאינו בדוקא אל פתח אהל מועד אלא דכיון שלא הביאו להקריב קרבן שומע אני אפי' קדשי בדה"ב וע"ז אמר דכתיב ואל פתח אהל מועד וע"ז אמרה הברייתא יכול שאני מוציא שעיר המשתלח דאף דאיכא הבאה לפתח אהל מועד אבל הא ליכא הבאה לפתח אהל מועד להקריב קרבן שאינו בא אלא להגרלה ווידוי. וע"ז מרבה מדכתיב לה' דסברה הברייתא שהוא בא לרבות דהוי סגי למיכתב להקריב קרבן ולכן מרבה לה' דגם אם בא לפתח אהל מועד לה' כבר חייבין עליו בחוץ וכדמשני כאן קודם הגרלה כאן לאחר הגרלה פריך שפיר דעכ"פ החילוק הוא אם צריך לבוא לפתח אהל מועד וא"כ לאחר הגרלה הא צריך לבוא לוידוי ולכן משני כאן קודם וידוי כאן לאחר וידוי אבל ודאי דבלא רבויא דלד' לא הוי מהני מה שראוי לבוא לפתח אהל מועד כיון שאינו בא להקריב קרבן:
**ובאמת** הדבר מבואר כ"כ בפשיטות עד שקשה להיפוך על הסוגיא דיומא דגריס בתו"כ דלד' בא להוציא ובלא קרא דלד' היינו אומרים שחייבים בחוץ על השעיר המשתלח כיון שראוי לבוא לפתח אהל מועד דהא עכ"פ אינו בא להקריב קרבן. ועיינתי בתו"כ וראיתי שעמד בזה המלבים וכתב דקרבן אפשר על שם ההרחבה דגם זה נקרא קרבן שבדרך ההרחבה יאמר על כל הקרב אל הקודש וראייתו באמת חלושה שהביא מקרא דויקריבו נשיאי ישראל ויקריבו את קרבנם לה' שש עגלות צב וראי' זו איני מבינה דהא כבר אמרה הברייתא אי קרבן שומע אני אפי' קדשי בדה"ב שנאמר ונקרב את קרבן ה'. וא"כ מה מביא מהך קרא דשש עגלות צב אבל שעיר המשתלח אף שבא לפני ה' לוידוי אבל אינו בא להקריב קרבן לא להקרבה בפנים ולא לקדשי בדק הבית אלא דעכ"פ אנו מוכרחים לקבל ולדחוק לפי הגמ' דיומא דהו"א דזה נקרא קרבן אבל סוגיית הגמ' דזבחים לדעת הרמב"ם פשוטה וברורה:


###### Even Ha'azel on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 18:12:1
[Even Ha'azel on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 18:12:1](https://torahapp.org/share/book/Even%20Ha%27azel%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/18:12:1)

**השוחט שלמים בחוץ קודם שיפתחו דלתות ההיכל פטור. שהרי הן מחוסרין מעשה ואח"כ יהיו ראויין ליקרב לפני השם כמו שבארנו.**
**בזבחים** דף ס"א כתב רש"י דדוקא שלמים אם שחטם קודם שיפתחו דלתות ההיכל פסולים. דהאי קרא דושחטו בשלמים כתיב. והקשו התוס' דא"כ אמאי אם שחטם בחוץ קודם שיפתחו דלתות ההיכל פטור הא כיון דבשאר קדשים כשרים, א"כ צריך להיות אם עלו לא ירדו ובמה דאם עלו לא ירדו חייבים עליהם בחוץ. ומדברי הרמב"ם בפ"ה הל' ה' בעיקר דין פסולים וכאן בדין דפטור אם שחטם בחוץ שכתב בשלמים ואף שכתב זה כלשון הגמ' מ"מ אם הי' סובר דכן הוא בכל הקרבנות לא הו"ל לכתוב זה רק על שלמים. אך לפי"מ שכתבו בתוס' שם דאפשר דמי לק"ק ששחטם בדרום דלר' יהודה אם עלו ירדו. וא"כ מיושב לדעת הרמב"ם שפסק בפ"ג מהל' פסוה"מ הל' ז' דאם עלו ירדו. די"ל בדעת רש"י דדוקא שלמים. אלא דעכ"פ יהי' צריך לומר דרבינא דאמר הכי ביומא דף ס"ג אזיל לר' יהודה או לרבה בריש מעילה דסבר דבזה גם ר"ש מודה ולא כרב יוסף והו"ל לרבינא לפרש כיון דאמר השתא דאמר רב חסדא:
**אכן** לפימש"כ בפ"ח הל' ג' דהרמב"ם אינו סובר דדין פטורא דשחיטת חוץ תליא לגמרי בדין אם עלו לא ירדו כדפירש"י בזבחים דף ק"ט בהא דיליף בברייתא דחייב אם שחט בחוץ פסולים כגון הלן והיוצא וכו' מקרא דלא יביאנו לעשות כל המתקבל בפתח אהל מועד חייבים עליו. ופי' רש"י והני נמי כיון דאם עלו לא ירדו וכהן נזקק להפך בצינורא או להעלותם לראש המזבח למערכה ראויים ליעשות קרינא ביה. אבל הרמב"ם כתב בפי"ט הל' ז' קדשים פסולים שהי' פסולם בקודש אם העלה מהם בחוץ חייב כיצד כגון הלן והיוצא וכו' שנאמר לעשות אותו לה' כל הנעשה לה' חייבים עליו ואלו נעשו לשם. ומוכח מדבריו דאינו מפרש כפירש"י דדרשינן מלעשות כיון דראויים ליעשות היינו דיש אפשרות שיהיו צריכים ליעשות. אבל הרמב"ם מפרש דמלעשות דרשינן דכיון שפסולן בקודש. וכבר הותחל בהם עשיה לה' אסור לעשותם בחוץ. ואף דקרא כתיב לא יביאנו לעשות. מ"מ דריש תנא דבמה דהותחל בהם עשיה אף דעכשיו אין מצוה להעלותם מ"מ חייב על העלאתם וא"כ לא שייך זה אלא לאחר שחיטה כמו בלן ויוצא וכל הני דתניא שם שכבר נעשו לשם. אבל לחייב על שחיטתם לא נוכל ללמוד מקרא דלעשות לפי' הרמב"ם, לכן אף דלא ילפינן מקרא דושחטו אלא על שלמים ונאמר דאם עלו לא ירדו מ"מ אין חייבים על שחיטתם בחוץ כשדלתות ההיכל נעולים:
 -מלואים והשמטות-
**מה** שהשבתי לידידי הרב הגאון הנעלה מו"ה **מרדכי אילן** שליט"א
**הנה** כתב לי ידידי הערות על ספרי ובתוכם חדושים נעלים אשר מהם באו בספרו המצויין תורת הקודש, אבל אכתוב כאן רק למה שנוגע ישר למש"כ בספרי.
**בפי"ח** הל' י"ב כתבתי בד' הרמב"ם דשוחט שלמים בחוץ קודם שיפתחו דלתות ההיכל דפטור, והבאתי דרש"י כתב דדוקא שלמים, וכתבו התוס' דכיון דבשאר קדשים כשרים א"כ צריך להיות אם עלו לא ירדו ואמאי פטור כששחטם בחוץ, וכתבתי דהרמב"ם כתב ג"כ דוקא שלמים וכתבתי שם וז"ל אך לפימש"כ בתוס' שם דאפשר דמי לק"ק ששחטם בדרום דלר' יהודה אם עלו ירדו, וא"כ מיושב לדעת הרמב"ם שפסק בפ"ג מהל' פסוה"מ דאם עלו ירדו עכ"ל, ותמה על זה דהרמב"ם פסק דשחיטת דרום אם עלה לא ירד, והנה ודאי הוא תימה אבל באמת אין כאן מקום טעות, שבעצמי הארכתי שם לבאר דעת הרמב"ם במה שפוסק דאם עלה לא ירד, לכן הוא ודאי ט"ס ונשמטו שתי תיבות ומקודם צ"ל וא"כ "אינו" מיושב ואח"כ צ"ל אם עלה "לא" ירד, וזהו כונת הדברים שלהתוס' שכתבו כן אינו מיושב אלא לפירש"י, וזהו שסיימתי די"ל בדעת רש"י דדוקא שלמים וחסר וצ"ל "רק" די"ל, וכתבתי ע"ז עוד אלא דעכ"פ וכו', והיינו אם נתרץ כן לדברי רש"י הי' לו לרבינא לפרש וכמש"כ שם.
**עוד** כתב ומה שחידש ע"פ לשון הרמב"ם כל הנעשה לשם, ודלא כדעת רש"י שכתב דתלוי בראוי לעשות והיינו בדין אם עלו לא ירדו וכהן נזקק להפך בצינורה, וכתב ע"ז תמוה מבכורות ט"ז א' דרב הונא אמר דשוחט בע"מ בחוץ בדוקין שבעין לר"ע חייב דאם עלו לא ירדו, וכתב עוד דמזה קשה על מש"כ בפ"ה מהלכ' איסו"מ הל' ז' לענין חטאת הגזולה, וכתב עוד דבעיקר דברי כתבו כעין זה התוס' בזבחים דף נ"ט ע"ב בסוף ד"ה עד שלא נבנה דהברייתא דזבחים דף ק"ט אינו אלא בהעלאה ולא בשחיטה, וממילא מיושב ג"כ מש"כ בהל' איסו"מ דהתם ג"כ בשחיטה, אח"כ הביא מה שכתב האו"ש בפ' זה בהל' י' דר"ח דיומא חולק על ר"ה דבכורות, ולכאורה קשה לומר כדבריו דהא לא ר"ח אמר שם כן אלא רבינא אליבא דר"ח, אבל לד' התוס' שחילקו בין שחיטה להעלאה, ור"ע בבכורות הא אמר כן בשחיטה, וע"כ דסוברים דרבינא לא סבר כר"ה.
**ומה** שרצה לחלק בין שוחט קודם פתיחת דלתות ההיכל שכתבו התוס' דאין השחיטה כהלכה, ובין שוחט בע"מ דהשחיטה כהלכתה לא מסתבר לומר כן, דעיקר החילוק של התוס' הוא בין שחיטה להעלאה דסוברים דבשחיטה לא מהני מה דאח"כ יהי' בהעלאה אם עלו לא ירדו, דעכ"פ עכשיו אינו מתקבל בפנים ומה שכתב דלפמש"כ בדעת הרמב"ם דהעיקר תלוי אם נעשה מקודם לשם דבמה אחלק בין שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל ובין הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן, וכתב דבגע' הגירסא שנתנן אבל הצ"ק מגיה ששחטן וכן הוא בתו"כ, הנה זה פשוט דזה קאי על העלאה בין בגמ' בברייתא דמתחלת אשר יעלה עולה או זבח בין בתו"כ דהוא ג"כ על פרשת העלאה ולא על פרשת שחיטה הקודמת, וא"כ פשוט דשלמים ששחטן אנו דנין בדין חיוב על השחיטה בחוץ, וכאן אנו דנין על חיוב בהעלאה, וכן הוא בד' הרמב"ם בפי"ט הל' ז' שבניתי יסוד מדבריו מיירי בהעלאה.


###### Even Ha'azel on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 18:14:1
[Even Ha'azel on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 18:14:1](https://torahapp.org/share/book/Even%20Ha%27azel%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/18:14:1)

**גנב והקדיש ואחר כך שחט בחוץ חייב. ומאימתי העמידוה ברשותו כדי לחייבו עליה כרת, משעה שהקדישה. והוא ששחטה אחר יאוש אבל לפני יאוש אינה קדושה.**
**הלח"מ** הקשה דהא בגמ' אמרו כן לתרץ לעולא. ורבינו פסק בפ"ה מהל' איסורי מזבח כר"י וכבר בארתי זה שם בהל' ז' אות ג' בד"ה ועכשיו ע"ש. עוד הקשה במה דכתב הרמב"ם ומאימתי העמידוה ברשותו. והקשה הכ"מ דבגמ' אמרו בזה דנ"מ מגיזותיה וולדותיה ופירש הלח"מ דגם כונת הרמב"ם כן, והקשה דעכ"פ זה אינו אלא למ"ד שבח שע"ג גזילה דנגזל אבל הרמב"ם דפסק שהוא דגזלן למה כתב שהעמידוה ברשותו משעה שהקדישה ונשאר בצ"ע. ותימה גדולה שנשמט ממנו שכבר השיג זה הראב"ד על מה שכתב הרמב"ם הך דינא בפ"ב מהל' גזילה הל' ח' וז"ל גנב או גזל והקדיש וטבח אחר שנתייאשו הבעלים הרי היא ברשות הגזלן משעה שהקדישה בלבד כדי שלא יהא חוטא נשכר וכל ולדותיה וגיזותיה משעת גניבה עד שעת הקדש של בעלים. והשיג שם הראב"ד דהא אסיקנא דכל שבח שלאחר יאוש אפי' שע"ג גזילה הוא של גזלן מפני תקנת השבים. וזהו קושיית הלח"מ וכתב שם הראב"ד ואיכא למימר כיון דהקדישה הגנב ליכא תקנתא לגזלן עכ"ל:
**וכבר** בארתי שם ליישב דעת הרמב"ם דדין שבח שע"ג גזלה דהוי דגזלן הא אינו אלא בשבח שנעשה לאחר יאוש. אבל מה שנעשה קודם יאוש הא הוא של בעלים כמש"כ הרמב"ם שם בהל' ב' אבל משום דין אוקמו רבנן ברשותיה הוי כמו היכי שקנה הגזלן בשינוי דאינו משלם אלא כשעת הגזילה. כמו שכתב הרא"ש בריש הגוזל עצים דגזל טלה ונעשה איל אינו משלם כמו קודם שנעשה איל אלא כמו שגזל. אלא דמ"מ איכא נ"מ דבדין שינוי אפי' מה שאינם על גוף הגזילה כגון גיזות שגזזן וולדות שילדה ג"כ הם של הגזלן דהכי הוא דינא דשינוי מקרא דאשר גזל דאם אין הגזילה כעין שגזל אינו משלם אלא דמים כשעת הגזילה. אבל הך דינא דאוקמו רבנן ברשותיה הא אינו אלא על עיקר הגנבה שהקדישה דאוקמו רבנן ברשותיה משעת הקדש. וממילא הגיזות שגזזן וולדות שילדה הם של הבעלים כיון שהיו שלהם. אך זה בגיזות וולדות שאינם על גוף הגנבה. אבל מה שעל גופה אפי' מה שנעשה קודם יאוש אף שמדין שבח שע"ג גזילה הם של הבעלים, אבל מדין אוקמו רבנן ברשותיה כיון שהוא צריך לשלם בעד הגנבה צריך לשלם רק כמו שגזל. וממילא גם הגיזות וולדות שעל גופה אפי' דקודם יאוש הם של הגנב:
**ומבואר** בזה לשון הרמב"ם שכתב וכל ולדותיה וגיזותיה משעת גנבה עד שעת הקדש של בעלים. דקשה דהא משעת יאוש כבר אינם של בעלים. והקדש הוא לאחר יאוש. אבל לפי"ז מבואר דזה ודאי דגיזות וולדות שנתחדשו לאחר יאוש הן של גנב ובזה לא צריך להשמיענו דכבר כתב זה בהל' ב' דשבח שע"ג גזילה לאחר יאוש הוא דגזלן. אבל כאן בא להשמיענו דהגיזות שנגזזו וולדות שנולדו קודם הקדש ושנעשו קודם יאוש הם של בעלים דלא נימא דאוקמו רבנן ברשותיה משעת גניבה:


###### Even Ha'azel on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 18:17:1
[Even Ha'azel on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 18:17:1](https://torahapp.org/share/book/Even%20Ha%27azel%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sacrificial%20Procedure/r/18:17:1)

**השוחט בחוץ בלילה חייב הואיל והשחיטה בלילה כשרה בחוץ. וכן אם העלה בלילה מזה ששחט בחוץ בלילה חייב על העלאה. אבל אם שחט בפנים בלילה והעלה בחוץ פטור לפי שלא העלה אלא דבר פסול שאין לך שחיטה כשרה בלילה במקדש. וכן אם קבל בכלי חול בפנים וזרק בחוץ פטור.**
**השגת** הראב"ד השוחט בחוץ בלילה א"א בחיי ראשי אין צורת ההלכה כפירושו ולא כטעמו שהשוחט בלילה בחוץ והעלה בחוץ ביום חייב שהרי כששוחט בחוץ ביום והעלה בחוץ הלא כבר נפסל בשחיטה ואע"פ שכבר נפסל הזבח בשחיטתו ואעפ"כ חייב על העלאתו מה לי חד פסולא דחוץ מה לי תרי פסולי חוץ. אבל אם שחט בפנים בלילה והעלה ביום בחוץ פטור אף בהעלאה מפני שכבר נפסל משום לילה שהוא פסול אחר שלא מפסול חוץ. אבל שחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ בלילה לדברי הכל פטור:
**דברי** הראב"ד במה שמחלק בין שוחט בלילה בחוץ והעלה בחוץ ביום דחייב. ובין שוחט בחוץ בלילה והעלה בלילה דפטור הם תמוהים, וכבר תמה על זה באור שמח דהא דין העלאה כשנשחט בפנים דין הכשרו גם בלילה ואין חילוק בהעלאה בין יום ללילה וא"כ למה יפטר כשהעלה בחוץ בלילה כיון דמצד ששחטו בלילה סובר דכשהעלה ביום חייב וא"כ למה יפטר אם העלה בלילה, והנה חביבי הרב הגאון המובהק ר' חיים יעקב לעווין שיחי' בעהמ"ח ס' חיל המקדש אמר בזה עפ"מ דאמר ר' זירא ביומא דף כ"ז דאברים ופדרים סוף עבודות דיממא, וכן איתא בדכ"ב לענין פייס ונמצא דהעלאה בלילה משחיטת יום הוי ג"כ עבודות היום אבל העלאה בלילה משחיטת לילה הא לא הוי סוף עבודות יום והיא הערה נכונה, אלא דמ"מ אינו מיושב דעכ"פ אין לנו קרא לפסול לילה לענין העלאה כיון דקרא דביום צוותו לא קאי על העלאה, וגם בזבחים דף ס"ח מוכח דלא סבר רב דאברים ופדרים הוי סוף עבודות היום, והנראה בדעת הראב"ד דחולק על הרמב"ם בתרתי וחולק גם על זה דסובר הרמב"ם דחייב על שחיטתו בלילה בחוץ דמפרש שחיטת לילה איכא בינייהו היינו לחייב גם על שחיטת חוץ וכן פי' רש"י ותוס' אבל הראב"ד סובר דאינו חייב אלא על העלאה, אבל על שחיטתו ודאי פטור כיון דאינו מתקבל בפנים, וכן מוכח קצת מדבריו שהסביר על מה דחייב על העלאת חוץ משום דמה לי חד פסולא מה לי תרי פסולי, אבל על מה דחייב על שחיטתו בחוץ בלילה לא כתב משום דסובר דכונת הגמ' רק לחייב על העלאה בשחיטת לילה, והתוס' שם הקשו דאמאי חייב כששוחט בלילה בחוץ מ"ש משלמים ששחטם בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל דפטור ותירצו דלילה אין מחוסר זמן אבל התם מחוסר מעשה ודבריהם צריך ביאור דהא בלילה תמיד דלתות ההיכל נעולים וצריך לומר דכונתם אם היו פתוחים וכן צ"ל בדעת הרמב"ם ומה שסתם יש לומר שסמך על מה שכבר כתב בהל' י"ב דשלמים ששחטם בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל פטור ולפימש"כ שם בשיטתו דדוקא בשלמים פטור יש לומר דהכא כוונתו בשאר קרבנות וגם בזה לא קשה במה שסתם כיון שסמך על מה שכבר כתב שם. ואולי יש לומר דדין פתיחת דלתות ההיכל כיון דבלילה אין דינם להיות פתוחים לא נקרא בלילה מחוסר מעשה כיון דעכשיו אין דינם להיות פתוחים ומצד שהוא לילה לא הוי אלא מחוסר זמן כמש"כ התוס' ולפי"ז נוכל לומר בדעת הראב"ד דכיון דעכ"פ בלילה דלתות ההיכל נעולים מיקרי מחוסר מעשה ואף שכתבנו דהרמב"ם סובר דדוקא בשלמים פטור י"ל דהראב"ד אינו סובר כן ואף שלא השיג שם כיון שהרמב"ם כתב כלשון הגמ':
**עוד** יש לומר בדעת הראב"ד דסובר דלהלכה לילה מחוסר זמן כדסבר חזקיה בכריתות דף ח', וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מהל' מחו"כ הל' ד', ובדעת הרמב"ם צ"ל דאף דמחוסר זמן ששחטו בחוץ פטור הא תנן מחוסר זמן בגופו או בבעלים שאין הקרבן ראוי אבל לילה אין חסרון בהקרבן לכן דוקא קודם פתיחת דלתות ההיכל פטור לפי שמחוסר מעשה וכדאמר רבינא ביומא דס"ג, עכ"פ לדעת הראב"ד על שחיטת לילה בחוץ פטור, ומ"מ אם העלהו אח"כ ביום חייב.
**ולפי"ז** יש לומר דאף דבדין העלאה אין חילוק בין יום ללילה מ"מ מה דרבי קרא לחייב במוקטרי חוץ שהעלם בחוץ דריש בגמ' בזבחים דף ק"ז מואליהם תאמר או מהבאה הבאה ושתי הדרשות הם לומר דקרא דחיוב העלאה קאי גם על תחלת הפרשה דהוא בשחיטת חוץ, ולכן לא ידעינן מקרא אלא היכי דשחט בחוץ באופן דחייב על שחיטתו דבזה גילתה תורה דחייב אח"כ גם על העלאתו אף שהעלה דבר פסול וכדסבר ר' יוסי מטעם זה שהוא פטור, אבל היכי דשחט בחוץ בלילה דסובר הראב"ד דפטור על שחיטתו יקשה מנ"ל להגמ' דחייב אח"כ על העלאתו ולכן סובר הראב"ד דטעמא דחייבה תורה על העלאה אף שאינו ראוי לבוא לפנים הוא משום דאמרינן דנצטרפו המעשים והחיובים וכששחט בחוץ והעלה בחוץ חייב על שניהם כיון שמתחלה שניהם היו ראויים לבוא לפתח אהל מועד לשחוט ולהעלות, ולכן אפי' אם שחט בלילה בחוץ דפטור כיון דבאותה שעה לא הי' ראוי לשחוט בפנים מ"מ אם העלה אח"כ ביום בחוץ חשבינן לשחיטה והעלאה לחדא מילתא וחייב על ההעלאה כמו שבאותה שעה הי' שוחט ומעלה וכיון דבאותה שעה ראוי לשחיטה והעלאה לכן אף דעל השחיטה ששחט בלילה פטור אבל על העלאה שהעלה ביום חייב דמה שנפסל אינו מגרע כמש"כ הראב"ד אבל כשהעלה משחיטת לילה בלילה כיון דבאותה שעה אינו ראוי לשחוט בפנים אין לההעלאה למה להצטרף כיון דבאותה שעה שהעלה אינו ראוי להתחייב משום שחיטה וממילא אינו ראוי עכשיו גם להעלאה בלא שחיטה כיון דעיקר חיוב ההעלאה הוא משום דהוי צירוף לשחיטה וכיון דבאותה שעה אינו ראוי לשחיטה בפנים לכן אינו חייב גם על ההעלאה בלילה, אבל אם שחט בפנים ביום והעלה אח"כ בחוץ בלילה ודאי חייב כיון דבאותה שעה ראוי ממש להעלאה בפנים.
 -מלואים והשמטות-
**מה** שהשבתי לידידי הרב הגאון הנעלה מו"ה **מרדכי אילן** שליט"א
**הנה** כתב לי ידידי הערות על ספרי ובתוכם חדושים נעלים אשר מהם באו בספרו המצויין תורת הקודש, אבל אכתוב כאן רק למה שנוגע ישר למש"כ בספרי.
**בפי"ח** הל' י"ז במש"כ בשיטת הראב"ד הפוטר בשחט בלילה בחוץ והעלה בלילה דהוי כמו שנשחטו קודם פתיחת דלתות היכל כתב דלפי"ז בזה"ז דליכא חסרון דפתיחת דלתות היכל כמש"כ הרשב"א בשבועות דט"ז דמשום זה מקריבין אע"פ שאין בית א"כ יהי' חייב בשוחט והעלה בלילה, ואף לפימש"כ בפי"ט דשיטת הרמב"ם דשוחט בזה"ז בחוץ פטור ורק בהעלאה חייב עכ"פ יתחייב בשוחט בלילה בהעלאה וכתב דאולי לפי"מ דסובר הראב"ד בהל' ביה"ב פ"ו דלא קידשה לעיל יהי' פטור בזה"ז לגמרי, וכתב דמה שלא השיגו כאן בדין העלאה בזה"ז י"ל דסמך על מה שהשיגו בהל' ביה"ב, נראה דקשה לומר כן כיון דהוא פלוגתא דר' יוחנן ור"ל בזבחים דף ק"ז בדין המעלה בזה"ז, איברא דקשה דהא אינו ראוי לפתח אוהל מועד, והתוס' בזבחים דף ס' ע"ב בד"ה מאי קסבר הקשו בסוף דבריהם דמנ"ל לגמ' דר' יוחנן סבר קדשה לע"ל דילמא משום דאין אחריה היתר, וכתבו משום דאינו ראוי לפתח אוהל מועד דנדחו לגמרי, אבל אי קדשה לא נדחו דיכול לבנות מזבח במקומו ויקריב עליו ולפי דברי התוס' יש לומר דסובר הראב"ד דלהלכה נאמר כקושיית התוס' דכיון דקיי"ל דקדושה ראשונה לא קידשה לע"ל וקדושת עזרא הא סובר דאינו אלא על א"י ולא על המקדש, וכמו שכתב בפ"ו מהל' ביה"ב, וצ"ל דהגמ' דזבחים קאי אי קדושה ראשונה קידשה לע"ל, אבל להלכה ע"כ דלא תליא זה בזה וחייב משום דאין אחריה היתר, ומה שכתבו התוס' דאינו ראוי לפתח אוהל מועד אפשר דכמו שכתבו דאפשר לבנות מזבח, כן אפשר לבנות בהמ"ק ולקדשו ומבואר מה שלא השיגו כאן ובעיקר ד' הראב"ד בדין העלה בלילה כתבתי שם דרך ב' משום דלילה אינו מחוסר זמן וכן כתבתי בפי"ט.