## Even Ha'azel on Mishneh Torah, Sales Chapter 21

###### Even Ha'azel on Mishneh Torah, Sales 21:1:1
[Even Ha'azel on Mishneh Torah, Sales 21:1:1](https://torahapp.org/share/book/Even%20Ha%27azel%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sales/r/21:1:1)

**המקנה לחבירו דבר שאינו מסוים אם היה מינו ידוע אע"פ שאין מדתו ומשקלו ומנינו ידוע הרי זה קנה, ואם אין מינו ידוע לא קנה. כיצד ערמה זו של חטים אני מוכר לך בכך וכך, מרתף זה של יין אני מוכר לך בכך וכך, שק של תאנים אני מוכר לך בכך וכך אע"פ שאין מדת הערימה ידועה ולא משקל התאנים ולא מנין הקנקנים ידוע לו הרי זה ממכרו קיים, אע"פ שנמצא חסר או יתר על האומד שהיה בדעתם ויש להם הונייה לפי השער שבשוק כמו שבארנו.**
**הכ"מ** הקשה ע"ז מהא דמה שעיזי חולבות מכור לך מותר משמע דקנה אפי' יהיה יותר על דמיו וכתב וז"ל, ושמא י"ל שאין דברי רבינו אלא בדברים שיש להם שער ידוע אבל חלב וגיזה שאין להם שער ידוע אין להם אונאה וצ"ע עכ"ל ודבריו אינם מובנים כלל דאם חלב לפי המדה וגיזה לפי המשקל מהיכי תיתי נאמר שאין לזה שער ידוע, ואם כונתו חלב כה"ג דמה שעיזי חולבות שאין לזה שער ידוע בשביל שאינו ידוע כמה חלב יהיה וכן בגיזה כה"ג, א"כ ה"נ ערימה של חטים ומרתף של יין אין לזה שער ידוע כמה יש שם, והמל"מ כתב על דברי הכ"מ דממה שעיזי חולבות אין ראיה דאין לזה דין אונאה דלא מיירי אלא מדין איסור רבית, דהא לא קנה שם מן הדין דדשלבל"ע הוא אלא דאם נתרצה המוכר לקיים דבורו מותר.
**והנה** אף דדברי המל"מ נכונים מ"מ נראה דגם הרמב"ם מודה דבכה"ג דעיזי חולבות ליכא דין אונאה, אפי' היכי דקנה מן הדין כגון שמכר לו עזים לחליבה, דבפי"ג הבאתי דברי הנתיבות שהקשה במה דאמרינן דנושא ונותן באמנה אין לו אונאה לפי שלא סמך על שיווי המקח דאמאי במכור לי באלו יש אונאה דנימא דלא סמך על שיווי המקח, וכתב בזה הנתיבות דמיירי שהמוכר יש לו אומדנא כמה חפן וטעה באומד, וכתבתי דהוא דחוק למוקמי כן, אלא דגבי נושא ונותן באמנה קאי בלוקח דאין לו אונאה וגבי מכור לי באלו קאי במוכר ע"ש, עכ"פ זהו דוקא במכור לי באלו דקשה לומר דמיירי דוקא היכי דיש לו אומד כמה חפן, אבל הכא בערימה זו של חטים כתב הרמב"ם להדיא אע"פ שנמצא חסר או יתר על האומד שהיה בדעתם, ומבואר שהיה להם אומד וטעו באומד ומש"ה שפיר יש להם אונאה, וכמש"כ רש"י בדף נ"ו ע"ב גבי חטין וזרען בקרקע דמידי דאומדנא דשכיח דטעו הוי כדין אונאה ועמש"כ בפי"ג הל' ט"ז.
**ומבואר** דשם בפי"ג כתב הרמב"ם גם בלוקח פירות אכסרה שקנה ומחזיר אונאה היינו שהלוקח מחזיר אונאה משום דהתם הוי דומיא דמכור לי באלו שאין להם אומד שלא הזכיר פירות אלו, וכאן שביאר להדיא באופן דיש להם אומד וכתב ערמה זו לכן כתב דיש להם אונאה דיש לשניהם הונאה, וממילא לא קשה מהא דמה שעיזי חולבות, דהתם כיון שודאי אין להם אומד שפיר דאין להלוקח אונאה, ומה דאין להמוכר אונאה יש לומר דכיון דהמוכר אוזיל בשביל קדימת המעות לא שייך אונאה דהא בהדיא אוזיל בשביל זה אלא דמ"מ ליכא רבית כיון דלא אמר כך וכך כדקתני בברייתא אח"כ ראיתי שהבאר הגולה בסי' ר"ט הביא דברי הכ"מ וכתב ע"ז וז"ל ולענ"ד משום שהחלב והגיזה א"א לעמוד עליהם לא במדה ולא במשקל והוא מוכר אכסרה דאין בהם אונאה כדלקמן בסי' רכ"ז סעיף י"ט וע"ש בהגה עכ"ל, ודבריו תמוהים דהביא ראיה לסתור דאדרבא שם פסק הרמב"ם וכן המחבר דמחזיר אונאה רק הרמ"א בהגה הביא דספיקא הוא ואין מוציאין מיד המוחזק, אכן לפימש"כ מבואר נכון.


###### Even Ha'azel on Mishneh Torah, Sales 21:2:1
[Even Ha'azel on Mishneh Torah, Sales 21:2:1](https://torahapp.org/share/book/Even%20Ha%27azel%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sales/r/21:2:1)

**המקנה לחבירו דבר שאינו מסוים אם היה מינו ידוע אע"פ שאין מדתו ומשקלו ומנינו ידוע הרי זה קנה, ואם אין מינו ידוע לא קנה. כיצד ערמה זו של חטים אני מוכר לך בכך וכך, מרתף זה של יין אני מוכר לך בכך וכך, שק של תאנים אני מוכר לך בכך וכך אע"פ שאין מדת הערימה ידועה ולא משקל התאנים ולא מנין הקנקנים ידוע לו הרי זה ממכרו קיים, אע"פ שנמצא חסר או יתר על האומד שהיה בדעתם ויש להם הונייה לפי השער שבשוק כמו שבארנו.**
**הכ"מ** הקשה ע"ז מהא דמה שעיזי חולבות מכור לך מותר משמע דקנה אפי' יהיה יותר על דמיו וכתב וז"ל, ושמא י"ל שאין דברי רבינו אלא בדברים שיש להם שער ידוע אבל חלב וגיזה שאין להם שער ידוע אין להם אונאה וצ"ע עכ"ל ודבריו אינם מובנים כלל דאם חלב לפי המדה וגיזה לפי המשקל מהיכי תיתי נאמר שאין לזה שער ידוע, ואם כונתו חלב כה"ג דמה שעיזי חולבות שאין לזה שער ידוע בשביל שאינו ידוע כמה חלב יהיה וכן בגיזה כה"ג, א"כ ה"נ ערימה של חטים ומרתף של יין אין לזה שער ידוע כמה יש שם, והמל"מ כתב על דברי הכ"מ דממה שעיזי חולבות אין ראיה דאין לזה דין אונאה דלא מיירי אלא מדין איסור רבית, דהא לא קנה שם מן הדין דדשלבל"ע הוא אלא דאם נתרצה המוכר לקיים דבורו מותר.
**והנה** אף דדברי המל"מ נכונים מ"מ נראה דגם הרמב"ם מודה דבכה"ג דעיזי חולבות ליכא דין אונאה, אפי' היכי דקנה מן הדין כגון שמכר לו עזים לחליבה, דבפי"ג הבאתי דברי הנתיבות שהקשה במה דאמרינן דנושא ונותן באמנה אין לו אונאה לפי שלא סמך על שיווי המקח דאמאי במכור לי באלו יש אונאה דנימא דלא סמך על שיווי המקח, וכתב בזה הנתיבות דמיירי שהמוכר יש לו אומדנא כמה חפן וטעה באומד, וכתבתי דהוא דחוק למוקמי כן, אלא דגבי נושא ונותן באמנה קאי בלוקח דאין לו אונאה וגבי מכור לי באלו קאי במוכר ע"ש, עכ"פ זהו דוקא במכור לי באלו דקשה לומר דמיירי דוקא היכי דיש לו אומד כמה חפן, אבל הכא בערימה זו של חטים כתב הרמב"ם להדיא אע"פ שנמצא חסר או יתר על האומד שהיה בדעתם, ומבואר שהיה להם אומד וטעו באומד ומש"ה שפיר יש להם אונאה, וכמש"כ רש"י בדף נ"ו ע"ב גבי חטין וזרען בקרקע דמידי דאומדנא דשכיח דטעו הוי כדין אונאה ועמש"כ בפי"ג הל' ט"ז.
**ומבואר** דשם בפי"ג כתב הרמב"ם גם בלוקח פירות אכסרה שקנה ומחזיר אונאה היינו שהלוקח מחזיר אונאה משום דהתם הוי דומיא דמכור לי באלו שאין להם אומד שלא הזכיר פירות אלו, וכאן שביאר להדיא באופן דיש להם אומד וכתב ערמה זו לכן כתב דיש להם אונאה דיש לשניהם הונאה, וממילא לא קשה מהא דמה שעיזי חולבות, דהתם כיון שודאי אין להם אומד שפיר דאין להלוקח אונאה, ומה דאין להמוכר אונאה יש לומר דכיון דהמוכר אוזיל בשביל קדימת המעות לא שייך אונאה דהא בהדיא אוזיל בשביל זה אלא דמ"מ ליכא רבית כיון דלא אמר כך וכך כדקתני בברייתא אח"כ ראיתי שהבאר הגולה בסי' ר"ט הביא דברי הכ"מ וכתב ע"ז וז"ל ולענ"ד משום שהחלב והגיזה א"א לעמוד עליהם לא במדה ולא במשקל והוא מוכר אכסרה דאין בהם אונאה כדלקמן בסי' רכ"ז סעיף י"ט וע"ש בהגה עכ"ל, ודבריו תמוהים דהביא ראיה לסתור דאדרבא שם פסק הרמב"ם וכן המחבר דמחזיר אונאה רק הרמ"א בהגה הביא דספיקא הוא ואין מוציאין מיד המוחזק, אכן לפימש"כ מבואר נכון.


###### Even Ha'azel on Mishneh Torah, Sales 21:6:1
[Even Ha'azel on Mishneh Torah, Sales 21:6:1](https://torahapp.org/share/book/Even%20Ha%27azel%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sales/r/21:6:1)

**המוכר מקום לחבירו וכו'**
**הראב"ד** השיג על דברי הרמב"ם ולפי"מ שביאר המ"מ נראה דצריך לגרוס בדבריו ובין ב' האמצעיות אמה ואמה לאגפיים וכו' ותיבות "מכאן" הם ט"ס, והנה דברי הראב"ד אינם השגה אלא שחולקים בפי' המשנה כמש"כ המ"מ, אך יש כאן תימה גדולה מה שהקשה המ"מ במה שהשמיט הרמב"ם סוף המשנה דעושה חצר ו' על ו' ופותח לתוכה שתי מערות, והכ"מ כתב ע"ז דהרמב"ם סובר דסיפא הוא לר"ש, וכבר תמה בתוי"ט דהא ר"ש חולק וסובר ארבע מערות, והנה לא ראו כולם מה שכתב רבינו גרשום בפירושו דסיפא דמתני' אינה דין על הקונה או על המקבל אלא דרשאי לעשות ב' מערות בחצר אחד אם רוצה ואין לחוש לטומאה, וממילא לא שייך כלל שהרמב"ם יביא זה כאן, ומה שלא הביא מתני' במקום אחר הנה בהל' אבל קיצר ולא הביא דיני סדר הקברים, ובהל' טומאת מת הביא רק עיקר דיני טומאת קבר, ובאמת משמע דלפי פי' רבינו גרשום אין זה מעיקר הדין דאפי' עושה כמה מערות בחצר אחת אין כאן דין טומאה, אלא דהוא סדר מדיני קבורה, ומשום חששא בעלמא שמא כשיהיו שלש מערות בחצר אחד יצא חשש טומאה לכהנים שיבואו עליהם נושאי המטה ויגעו בהמטה, וכיון דעכשיו לא נהגו בקברים כאלה לא כתב זה להלכה, ומ"מ כאן העתיק המשנה כיון שהוא מדיני קנין ללוקח וחיוב למקבל, ובודאי הוא במקום שנוהגין לעשות מערות עם כוכין, אבל בזה שאינו אלא מדין סדר עשיית הקברים ולא מעיקר הדין, וכיון שאנו אין נוהגין במערות וכוכין לכן לא הביא זה בהל' אבל, אבל כאן בהל' מכירה לא שייך זה כלל.


###### Even Ha'azel on Mishneh Torah, Sales 21:10:1
[Even Ha'azel on Mishneh Torah, Sales 21:10:1](https://torahapp.org/share/book/Even%20Ha%27azel%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sales/r/21:10:1)

**דרך המלך ודרך הקבר אין לה שעור ונראה לי שזה כמוכר דבר שאין מינו ידוע.**
**השגת** הראב"ד שאין מינו ידוע וכו' א"א ואין דברו ידוע, ואני אומר שנוטל ממנו המלך כל מה שיצטרך לו עכ"ל.
**המ"מ** כתב נראה שהוא ז"ל סבור שלא קנה וכמש"כ למעלה דבעינן מינו ידוע, אח"כ הביא דברי הראב"ד ולא כתב ליישב השגתו, ובאמת דברי הרמב"ם הם תמוהים דמה ענין כאן לאין מינו ידוע דהא מין הקרקע ידוע, אלא שאין ידוע השיעור, וכבר כתב בהל' א' שאם היה מינו ידוע אע"פ שאין מדתו ומשקלו ומנינו ידוע ה"ז קנה, וזהו שהשיג הראב"ד וכתב שאין דברו ידוע.
**והנה** בפ"ג מה' זכיה הל' ה' כתב הרמב"ם דהכותב לחבירו קרקע מנכסי נתונה לך או שכתב לו כל נכסי קנויין לך חוץ ממקצתן הואיל ולא סיים הדבר שנתן לו ואינו ידוע לא קנה כלום, והשיג ע"ז הראב"ד דהא אמרינן בית בביתי אני מוכר לך מראהו גרוע, וכן הביא המ"מ מהא דאמרינן שדי מכורה לך דג"כ הקטנה מכורה, והנה בעיקר ההלכה שם כוונתי לדברי הנתיבות בס' תורת גיטין בגיטין דף ט' דקרקע מנכסי הוי כמו אין מינו ידוע דיש בתים ושדות וכרמים, אבל לא סיים שם בתו"ג לבאר ד' הרמב"ם דכתב שם דמש"ה מבואר בב"ב דף ס"ג באמר תנו חלק לפלוני בנכסי קנה, אבל לא ביאר מה שכתב הרמב"ם שם שאם אמר לו חלק כך וכך בשדה פלונית הואיל וסיים השדה אע"פ שלא סיים החלק נוטל אותו חלק מן הפחות שבאותה שדה, ולהדיא דגם בחלק משדה בעינן דוקא שיאמר משדה פלונית.
**והנראה** בזה דסובר הרמב"ם דהחלוק בין אין מינו ידוע לאין מדתו ידוע אינו כלל ברור אלא דגם באין מדתו ידוע אינו קונה אלא באופן שביאר הרמב"ם ערימה זו של חטים מרתף זה של יין דיש כאן רק ספק אחד במדת הערימה ובכמות הקנקנים במרתף, אבל היכי שיש כאן ב' ספיקות דאינו יודע איזה שדה משדותיו, וגם בהשדה גופה אינו יודע איזה חלק בהשדה בכה"ג לא קנה דאין מינו ידוע אינו בדוקא דאין זה גזה"כ אלא כמש"כ הרמב"ם בהל' ג' דהיכי דאינו יודע המין לא סמכה דעתו של הלוקח, ולכן גם ביודע המין ואינו יודע הערך אם הספק הוא בב' ענינים שאינו יודע לא השדה ולא באיזה צד בהשדה ג"כ לא סמכה דעתו.
**ועכשיו** מבואר דברי הרמב"ם כאן בדרך דבאמת לא כתב דהוי אין מינו ידוע דהא כתב נראה לי דהוי כאין מינו ידוע, דאף דבאמת מינו ידוע מ"מ דינו לענין זה כמו דין אין מינו ידוע, והיינו כיון שהמרחק בצדדי הספק הוא יותר מדי ואפשר שתהיה דרך קצרה, ואפשר שתהיה רחבה בלא שיעור, ולכן לא סמכה דעתו של הקונה כמו באין מינו ידוע כיון שאינו יודע כמה שיצטרך.