## Even Ha'azel on Mishneh Torah, Substitution Chapter 1

###### Even Ha'azel on Mishneh Torah, Substitution 1:5:1
[Even Ha'azel on Mishneh Torah, Substitution 1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Even%20Ha%27azel%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Substitution/r/1:5:1)

**היורש ממיר הניח בהמה לשני בניו ומת הרי זו קריבה ואין ממירין בה שהרי הם בה שותפין והשותפין אין עושין תמורה כמו שבארנו.**
**בגמ'** זבחים דף ה' ע"ב אמר למימרא דקניא להו והאמר ר"י הניח מנחה לשני בניו ומת קריבה ואין בו שותפות ואי ס"ד קניא להו נפש אמר רחמנא, ולא קניא להו והאמר ר' יוחנן הניח בהמה לשני בניו ומת קריבה ואין ממירין בה, אי אמרת בשלמא קניא להו היינו דאין ממירין בה דהויא לה כשותפין ושותפין לא מצו ממירין אלא אי אמרת לא קניא להו אימורי נמי לימרו, ומתרץ שאני התם דאמר קרא אם המר ימיר לרבות את היורש אחד ממיר ואין שנים ממירין, א"ל רב אסי לרב אשי ומינה אי אמרת בשלמא קניא היינו דחד מיהא מימר אלא אי אמרת לא קניא להו היכי מימר הא מתכפר עושה תמורה, ומתרץ מקיבעא לא מכפרא מקופיא מכפרא עכ"ל הגמ'. ומפשטות הסוגיא משמע דמה דמסיק מקיבעא לא מכפרא מקופיא מכפרא היינו דלא קניא להו דכפרת קופיא אינה חשובה שבשביל זה יהיו היורשין כשותפין, ומשו"ה גבי מנחה שהניח לשני בניו ומת קרבה ואין בו שותפות ומה דלא מצי להמיר הוא מגזה"כ אחד ולא שנים ולא מטעם שותפות [וגם הא דמקשה רב אסי לר"ל ביורשים של יולדת כיון דאי איכא כמה עשה גבה מיכפרא יורשי' נמי מיכפר, דמ"מ כיון דאין יורשים בהקרבן כפרת קיבעא נקרא הקרבן בזה אינו מרצה ושפיר אמר ר"א דמצינו בבאין לאחר מיתה שהן כשרין ואין מרצין], והקשה הלח"מ בפי"ד ממעה"ק על הרמב"ם כאן שכתב דטעמא דאין ממירין שהרי הם בה כשותפין והא לפי המסקנא אי אפשר דהוי כשותפין דא"כ הניח מנחה לשני בניו ומת אמאי קריבה.
**וכתב** הלח"מ דלפי המסקנא אמרינן דכיון דמקופיא מתכפרי הוי כשותפין במקצת ומ"מ לענין הקרבה קרבה דנפש מקרי כיון דלא הוי שותפין לגמרי דלית להו כפרת קיבעא אבל לענין מימר אין שנים ממירין דמשמע קרא אחד ממיר, ואע"ג דהתם נמי כתיב נפש ואמרינן דהוי כחד, גבי המרה חשבינן לי' כשנים כיון דהא דמרבינן יורש משום קרא דהמר ימיר הא לא מרבינן אלא יחיד, והבו דלא להוסיף עלה, וכונתו לחלק בין מנחה לתמורה דבתמורה הוא משום קרא דהמר ימיר דמשמע אחד ואינו מבורר לפ"ז במה יישב קושיתו דהא זהו מה שהקשה מתחילה דמשמע דלא משום שותפות רק מקרא.
**ונ"ל** בכונת הלח"מ דתמורה לא משום מיעוט מיוחד על יורש הוא, אלא מאותו מיעוט דממעטינן שותפין, דעלמא מקרא דלא יחליפנו ולא ימיר, ולא כדמרבינן יורש דממיר מקרא דאם המר ימיר לית לן לרבויי בי' יותר מבבעלים וכיון דבעלים גופייהו אין השותפין ממירין גם יורש לית לן לרבויי אלא אחד כיון דעכ"פ מתכפרי מקופיא, אבל גבי מנחה דאין צריך לרבות את היורש שמקריב מנחת אביו דהא אפילו בלא יורש נמי מקריבין כיון דנשתעבדו נכסיו להקרבן, דכל קרבנות נדבה באין לאחר מיתה, וא"כ כשיש לנו מיעוט מקרא דנפש דאין שותפין מקריבין מנחה, צ"ל דהמעוט דנפש קאי בין על הבעלים ובין על היורש דכל דבשותפות אין מקריבין, וכיון שאנו באין למעט שותפות מיורש אמרינן דלא נתמעט אלא שותפות גמורה דומיא דבעלים שותפין, אבל שותפות קצת דהיינו יורשים שאין להם רק כפרת מקופיא לא ממעטינן.
**אך** עיקר קושיתו לא נראה לי דהרמב"ם סובר דהא דאמר בגמ' מאם המר ימיר הוא נמי משום שותפות דהא חד מיעוטא הוא, ואם נימא דיורשין הוא לא מטעם שותפות ורק דגזה"כ אחד ולא שנים ובבעלים ממעטינן מהך קרא שותפות ומנלן באמת למעט תרווייהו, אלא דצריך ליישב ס"ד דהגמ' ומסקנא דלכאורה אדרבה יקשה קושית הגמ' מאי קס"ד דעכ"פ כיון דיורש ממיר ובכמה שהוא ממיר הוי להו שנים ואין שנים ממירין דאטו שותפות כתיב בקרא, ורק דבזה שהוא ממיר ממעטינן דשנים אין ממירין.
**ונראה** דמעיקרא הוי ס"ד דגמ' דכיון דהיורשים אין להם שום זכות בקרבן א"כ הא דממעטינן בקרא לרבות דיורש ממיר אינו מדררא דזכות ירושה, דאטו דין תמורה הוא זכות הא אדרבא היא עבירה, ורק דהוי ס"ד דקם תחת אביו וכמו לדברים אחרים שהוא קם תחת אביו, ואף דלא מצינו זה רק בבן הוי ס"ד דמרבינן כה"ג ביורש דקם תחת מורישו, ובזה מקשה הגמ' דע"כ דקנו ולכן הוו שותפין, אבל אי אמרת דלא קנו א"כ ע"כ לומר דהא דיורש ממיר הוא בגדר קם תחת אביו ובזה הא לא שייך כלל שהם שנים דמי שממיר הוא קם והשני לא קם כלל.
**ומתרץ** בגמ' דאמר קרא לרבות את היורש וגם בזה מיעט אחד ולא שנים ואי אפשר לומר דכונת הכתוב דדוקא שניהם אין ממירין אבל כל אחד יכול להמיר, דאם אחד יכול להמיר א"כ מה איכפת לן שגם השני אמר שיהא מומר כיון שאפשר להיות נתפס תמורת כל אחד ואף דאפשר לדחוק בזה, אבל הגמ' תפש דרשת הקרא לא דשנים אין ממירין אלא דשני יורשין אין ממירין אפי' אחד מהם. והי' אפשר לומר דהוא רק גזה"כ דשנים אין ממירין ולא מסברא אכן למסקנא דאמרינן דמקופיא מכפרי א"כ מסתבר דשנים אין ממירין דהא כל אחד רוצה לבטל הקדש חבירו וכמו שכתבנו, משום שיש לומר שעיקר דין תמורה אף דאמרה תורה דהוא ותמורתו יהי' קודש אבל עיקר תמורה הוא דוקא באופן שהעושה תמורה רוצה שתכנס זו ותצא זו, [אף דבתמורה מוכח דבשניהם יהיו קדושים ג"כ איכא גדר תמורה יש לעיין שם בזה].
**ולפ"ד** נבין החילוק מה דגבי מנחה הניח מנחה לשני בניו אינם שותפין אע"פ שמכפר מקופיא, וגבי תמורה אמרינן דהם שותפין משום דמכפר מקופיא, וטעמא דכיון דבאמת גבי תמורה לא כתוב המיעוט לשותפין אלא עיקר הדין הוא דאחד ממיר ולא שנים, והא דמייתי בגמ' ראי' מזה דקנו הקרבן הוא כמש"כ דאל"כ ע"כ נצטרך לומר דהוי רק דין דקם תחת אביו וא"כ אינם שנים, אבל כיון דיש לשניהם עכ"פ כפרת מקופיא א"כ שניהם יורשין על הקרבן ותו הוי שנים ושנים אין ממירין אף דלא קנו, אבל במנחה ממעטינן שותפין וכיון דלא קנו אינם שותפין.
**ויש** להוסיף בזה דלכאורה יקשה גבי מנחה דכתיב נפש ומשמע יחיד ולא שנים, וא"כ כיון דיורשין קנו קרבן אביהם לענין כפרת מקופיא א"כ אמאי כשר, וי"ל דבשלמא גבי ממיר דבלא קרא לא היינו אומרים דיורש ממיר, וקרא לא מרבי אלא אחד ולא שנים, אבל בהניח מנחה הא קרבה גם בלא בעלים, ורק בחטאת ואשם הוא דבעינן בעלים, ולכן במנחה איברא דקנו קצת עדיין אין הקרבן שלהם לגמרי ומהכ"ת יפסל, דלא גרע ממנחה שאין לה בעלים כלל דכשרה, ומשו"ה מוכיח בגמ' דע"כ לא קנו לגמרי דאם קנו לגמרי לכפר מקבעא א"כ המנחה שלהם וא"כ הא אינה באה בשותפות, אבל בתמורה דצריכים לרבות יורש לתמורה ומרבינן רק אחד, [ויש לומר זה בד' הגמ' דאמר שאני התם דאמר קרא אם המר ימיר לרבות את היורש וכו', וי"ל דהביאור דגם המקשן הוי ידע דאיכא ביורשין כפרת מקופיא ומשו"ה הקשה דמ"ש מאי איכא בין מנחה לתמורה ומתרץ דתמורה הא ידעינן מקרא דיורש ממיר ומרבינן רק אחד].
**ובדעת** הרמב"ם יש לומר דלא צריך כלל למש"כ דמשום דלתמורה נתרבה יורש והבו דלא לוסיף עלה דשנים אין ממירין וכמש"כ הלח"מ. די"ל בפשוטו דגבי דין הקרבה כתיב ונפש כי תקריב והעיקר הוא בעל הקרבן וכיון דלא מכפרא לא יורשים מקיבעא לא הוו בעל הקרבן ועיקר הקרבן של אביהם, אבל גבי תמורה דאמר בגמ' דגם כפרת מקופיא הוי כפרה לעשות תמורה ובטעמא צ"ל דכיון דיש לו עכ"פ זכות להתכפר הוא ממיר זה הזכות על בהמה שלו ועכ"פ גבי שני יורשין הא על זכות זה להתכפר מקופיא הוי שותפין ושותפין אין ממירין.