## Even Ha'azel on Mishneh Torah, Testimony Chapter 16

###### Even Ha'azel on Mishneh Torah, Testimony 16:4:1
[Even Ha'azel on Mishneh Torah, Testimony 16:4:1](https://torahapp.org/share/book/Even%20Ha%27azel%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Testimony/r/16:4:1)

**ראובן שמכר פרה או טלית לשמעון ובא יהודה לערער ולהוציא מיד שמעון, ראובן מעיד לו עליה שהיא של שמעון שאפילו עמדה ביד שמעון אין בעל חובו של ראובן טורף מן המטלטלין ואפילו היו אפותיקי במה דברים אמורים כשהיה שמעון מודה שזו הפרה והטלית הם של ראובן המוכר בודאי והוא יודע שבאמת הן שלו אבל אם לא הודה שמעון אין ראובן מעיד לאבד זכות יהודה שאם תצא מתחת ידי שמעון יחזור שמעון ויתבע דמים ויאמר לו מכרת לי דבר שאינו שלך שהרי באו עדים ואמרו שהן של יהודה בד"א שיעיד ראובן לאבד זכות יהודה ויעמיד המטלטלין ביד שמעון כשבאו עדים והעידו שהם יודעים שראובן זה לא היתה לו קרקע מעולם אבל אם לא באו עדים לכך אף על הפרה והטלית אינו מעיד ולמה אינו מעיד עליהן שמא הקנה אותם לבעל חובו אגב קרקע וכתב דאיקנה והקנה לו מטלטלין אגב קרקע שנמצא בעל חובו טורף אף הפרה והטלית לפיכך לא יעיד עליהן שהרי רוצה להעמידן ביד שמעון כדי שיבוא בעל חובו ויטרפם וכן כל כיוצא בדברים אלו.**
**כתב** הלח"מ הרב כ"מ העלה שרבינו פסק כרב זביד מכח ההיא דפסק רבינו בפרק י"ט מהלכות מכירה היפך מה שהבין הטור בדברי רבינו בחו"מ סי' ל"ז שהבין בדעתו שפסק כרב פפא, וכוונת הלח"מ במה שכתב הכ"מ דהרמב"ם מעמיד הסוגיא בשמכר סתם ובזה מודה רב זביד דחוזר עליו ודוקא בשמכר בפי' שלא באחריות אינו חוזר עליו ולכן אף שפסק בפ' י"ט מהל' מכירה כרב זביד מ"מ כתב כאן בד"א כשהיה שמעון מודה שזו הפרה והטלית הם של ראובן וכתב ע"ז הלח"מ ויש מי שהקשה על פי' זה קושיא חזקה דאי רבינו איירי בשמכר סתם איך כתב בתר הכי בד"א שיעיד ראובן לאבד זכות יהודא כשבאו עדים להעידו שהם יודעים שראובן זה לא היתה לו קרקע מעולם וכו' הא כיון שמכר בסתם הוי כמו שקבל אחריות דאחריות ט"ס הוא וכדכתב הרב כ"מ וא"כ אפי' שהיה לו קרקע למאי ניחוש אי להעמידה בפני בע"ח שלא יהיה לוה רשע ולא ישלם הא לגבי לוקח נמי הוי לוה רשע כיון שמכרה לו באחריות ומשום זה הכריע הלח"מ דכונת הרמב"ם הוא דלא כדברי הכ"מ ואינו פוסק כרב זביד ומשום זה מפרש דמה שכתב בפ' י"ט מהל' מכירה הל' ח' המוכר קרקע לחבירו והתנה המוכר שלא יהיה עליו אחריות אפי' נודע בודאי שזו הארץ גזולה ויצאה מיד הלוקח אין המוכר חייב כלום דלשון אפי' נודע בודאי שזו הארץ גזולה אינו הולך על ההלכה אלא על התנאי והכונה שאם התנה המוכר שלא יהיה עליו אחריות אפילו אם יהיה נודע שזו הארץ גזולה אבל לדעתי אין לשון הרמב"ם משמע כן שהיה לו לכתוב בפירוש אפילו יהיה נודע בודאי שזו הארץ גזולה אבל לשון אפי' נודע ודאי משמעו על ההלכה שאח"כ נודע.
**אכן** באמת אין הכרעת הלח"מ מוכרחה כלל דעיקר קושייתו שהביא דאם הרמב"ם מיירי במוכר סתם איך כתב בד"א שיעיד ראובן וכו' כשבאו עדים והעידו שראובן זה לא היה לו קרקע מעולם דהא אפילו היה לו קרקע ונאמר שמא רוצה להעמידה בפני בע"ח שהקנה לו מטלטלין אגב קרקע לגבות הא גם אז יהיה לוה רשע לגבי לוקח כיון שמכר סתם ואחריות ט"ס הוא כמו שכתב הכ"מ דאפי' גבי מטלטלין שייך דין אחריות ט"ס זה כתב על נמצאת שאינה שלו ומזה הוכיח דע"כ גם לרב זביד צריך לאוקמי במכיר בה שהיא בת חמורו כשמכר סתם כיון דאחריות ט"ס ומה דאמר רב זביד דאינו חוזר עליו דאמר לו להכי זבני לך שלא באחריות היינו כשפירש שלא באחריות אבל כל זה הוא כשנמצאת שאינה שלו שהמעות שנתן הלוקח הם בטעות שמכר לו דבר שאינו שלו, אבל במה דמיירי אח"כ לענין להעמיד הפרה והטלית בפני בע"ח דאף שמטלטלין אינם בני שעבוד שמא היה לראובן בו קרקע והקנהו המטלטלין אגב קרקע שיגבה אותם הבע"ח בחובו ובזה הקשה הלח"מ דא"כ כשיגבה הבע"ח הפרה והטלית בחובו יתחייב המוכר להלוקח מדין אחריות ט"ס, זה לא קשה דדוקא בקרקע שייך אחריות ט"ס גם לגבי בע"ח ובמטלטלין שייך אחריות ט"ס אם נמצא שאינו של מוכר אבל לדון אם בא בע"ח וגבה המטלטלין משום שהמוכר הקנם בהקנאה לשעבוד אגב קרקע בזה הא לא יעלה על דעת הלוקח למיחש מזה ובעצמו ודאי לא יתבע כן ולכן אין בזה דין ט"ס כשלא כתבו באחריות וכן מוכח להדיא מדברי הרמב"ם פ' י"ט מהל' מכירה הלכה ג-ד, וזה לשונו, כל המוכר קרקע או עבד או שאר מטלטלין הרי זה חייב באחריותן, כיצד אם הוציא המקח מיד הלוקח מחמת המוכר חוזר הלוקח ונוטל כל הדמים שנתן מן המוכר שהרי נלקח המקח מחמתו כך הדין בכל ממכר אע"פ שלא פירש הלוקח דבר זה אלא קנה סתם אפילו מכר הקרקע בשטר ולא הזכיר בו האחריות הרי זה חייב באחריותן שאחריות שלא נזכר טעות סופר הוא, בד"א כשהוציא המקח מיד הלוקח בב"ד של ישראל כגון שהיה המקח מטלטלין והיו גנובין או גזולין או שהיתה הקרקע גזולה או שבא בעל חוב וטרפה מיד הלוקח עכ"ל ומפורש בדבריו שחילק בין מטלטלין לקרקע דגבי מטלטלין כתב מפורש שהיו גנובין או גזולין לגבי קרקע כתב שהיתה גזולה או שבא בע"ח וטרפה וא"כ אין שום הוכחה דאין להעמיד דברי הרמב"ם כאן בשמכרם סתם, ומיושב שפיר דעת הרמב"ם כדברי הכ"מ.