## Ezer MiKodesh on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 129

###### Ezer MiKodesh on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:1
[Ezer MiKodesh on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:1](https://torahapp.org/share/book/Ezer%20MiKodesh%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/129:1)

**סעי' י"ד** (שני שמות) אחד בא שיסודר לו גט פטורין לאשתו ואמר שלפעמים כשנזכר ששם מילתו הי' הירש ליב והוא חותם את עצמו כן ואינו עולה לספר תורה הק' כי אם בשם צבי ואינו נקרא בפי כל כי אם הירש וכן הוא רגיליות חתימתו. ושוב אמר שאינו זוכר יום שחתם את עצמו כלל. רק שבמה שקורין דיסטאט"ן כותבין עליו הירש ליב מצד שכן הוא כנויו על פי פקודת הקיר"ה כידוע שכל אחד ואחד יש לו כנוי. והוא כינה את עצמו ליב מצד שידע שכן הוא שם מילתו. נראה פשוט שאין לכתוב בזה כי אם שם צבי כי שם ליב כבר נשתקע. אין צריך לומר אם איננו חותם את עצמו בשם ליב כפי דבריו האחרונים. רק כותבין עליו בדיסטאטין שזה ידוע לכל שבדיסטאט גם מי שיש לו ב' שמות וכמו הירש ליב וכדומה לא יכתבו עליו בהדיסטאט. רק שמו הראשון הירש ועוד כנוי המשפחה. ובלי כנוי המשפחה לא יכתבו כלל בדיסטאט. ואם כן מה שכתבו עליו הירש ליבל יודעי' הכל ששמו רק הירש ותיבת ליבל הוא הכנוי אין ספק בזה. אך גם מה שניחוש שמא נסמוך את עצמינו אראשית דבריו ונאמר שהכוונה חתימה ממש (וגם על ידי מסירת הקולמס הוא כחתימה ממש לכ"ע כיון שהוא שם שהוא מחזיק את עצמו בך ועל פיו כותבין כל שם ושם) על כל זה כיון שיש לו כנוי ליב אין הכרע גם על ידי חתימה נגד שם שקורים אותו בו תמיד ועולה בו לספר תורה הק'. ויש לומר שמה שכתוב בחתימתו ליב היינו רק בתורת כנוי. ורבים כמעט רוב בני המדינה חותמים את עצמם תמיד עם הכנוי כידוע. גם יהי' איך שיהי' בזה. כבר שם הירש ושם צבי לבדם הם בגדר חניכה שהכל קורים בו שבזה לכ"ע כשר בדיעבד על כל פנים וכל שיש שום צורך יכולים לסמוך את עצמו אחניכה שהכל קורים. ומכל מקום לא רציתי לעשות מעשה בזה ושלחתיו לק"ק בוטשאטש יצ"ו כיון שנסע לשם בלאו הכי אל משפחתו וכתבתי אל מו"ח נ"י כל מה שאמר לפני. והוא יחקור שם על צד היותר טוב:
אודות שם ישעיה שנהוג עכשיו בכל מדינות אלו לקרוא לתורה הק' בויו. וכדברי הב"ש ז"ל דמסקינין גם על שם גדליה בן אחיקם ז"ל ובפי כל העולם נקרא רק שעיה. ואין גם אחד שיקראנו ישעיה והחתימות הם ברשימות כזה ישעי' ואין בזה הכרע אם בויו או לא. ובשם חנניה כתב בב"ש ז"ל שאם נקרא בשם אחד וקורי' אותו בשם אחר בזה. שמצינו שני שמות בזה בויו ושלא בויו. שיש לכתוב חנניה דמתקרי חנניהו. או להיפך וגם בשם חזקיה רמז כן בב"ש ז"ל ואם כן הי' צד לומר שכיון שאינו נקרא בפי הבריות בויו. יש לכתוב ישעיהו דמתקרי ישעיה. אך הרי באות ס' כתב הב"ש ז"ל בשם מוהרש"ל ז"ל שכשנקרא שעיה יש לכתוב דמתקרי שעיה והב"ש ז"ל כתב לצדד לכתוב המכונה. וצידד אם לכתוב בה' בסוף. והי' צד גם כן לומר שיש לכתוב דמתקרי ידעיה. מצד ששעיה הוא קיצור השם מישעיה וכמו גבי חיאל מיחיאל. וגבי שרה שארקא כ' להלכה שכיון שהנקודות שוות אין קפידא בזה וכן הוא בזה שהרי בין בשחסר אות ונקודה או שייתר רק שהוא מעין תיבה ההוא אין בזה משום שנוי בין שרה לשארקא וכן הוא בזה אך על כל זה נכון לכתוב רק ישעיהו לבד. כיון שיש פקפוקים בתיבת שעיה לגבי לכתחלה. וכשעולה לתורה הק' בויו כ"ע מודו שאין בזה חשש כל דהו עוד. וכן הועד לפני בשם מו"ח נ"י. והרי כל שם ישעיה נהוג במדינתינו בשוה. ובפרט שהוא רק לגבי לכתחלה שבדיעבד כשר ודאי בויו בכהאי גוונא והרי יש כאן ספק ספיקא לגבי לכתחלה דידן. ספק שכל שם ישעיה הוא רק ככנוי לישעיהו וטפל אליו. ואם גם הי' ברור לנו שהם שני שמות הרי במה שקורים שעיה יש לומר שהוא כאומרים ישעיה או כאומרים ישעיהו. שהרי בלאו הכי הוא רק בדרך קיצור לשון ודאי. והחתימה אין ממנה שום הכרע ויולמד סתום מהמפורש וכותבין רק בויו ואתי שפיר לכ"ע:
כתב בב"ש ז"ל לכתוב שאול הויו אחר הא' והמנהג פשוט שקורים לספר תורה הק' כן. אך הבריות קורים ש' בחולם והא' במלאפום. והי' לכאורה צד לכתוב דמתקרי שואל וכתבתי בזה למו"ח נ"י והשיבני כפי זכרוני על ידי שליח בעל פה. לכתוב כמו שעולה לתורה הק' וזכורני גם כן שהרב בעל קדושת לוי נ"י. ובנו הרב האבד"ק פיקוב יצ"ו. החסיד המפורסם בש"ט מוהר"ר ישראל נ"י. כתבו לפסול גט שהי' כתוב בו שואל. כן הוא כפי המדומה לי כעת ומכל מקום לכאורה הי' שייך בזה לכתוב דמתקרי כנ"ל שהרי זה כשם אחר. וגם דלכ"ע כשר בשם שאול לבד כיון שעליה לתורה הק' הוא העיקר. וכל שכן שחותם את עצמו גם כן כך. מכל מקום לכתחלה ראוי לכתוב גם מה שקורים אותו וכמ"ש הרמ"א ז"ל בשו"ת סי' פ"ד ונהי שאין חשש לכתוב שם שועל שבב"ש באות ש' כי שם ההוא קורים הש' במלאפום ויש לו על ידי זה כנוי פוקס מה שאין כן בזה שקורי' הש' בחולם מכל מקום הי' מקום ספק לכאורה שהוא לשון שואל וגם דלא שייך בזה מכונה כיון שהכל לשון הקודש והמשמעות שוה ולא מצינו שם אחר בזה שיהי' נקרא תואר אדם בשם העצם שואל על כל זה לא הי' בזה גרעון לכאורה אם היו כותבין דמתקרי שואל אך כיון שגם קריאת העולם הש' בחולם אין ממנה הכרע לכתוב דוקא ש' ואחריה ו'. ויש חולם שאין אחריו ו' וכמו משה שלמה וכדומה. גם במבטא האלף בפי הבריות אין הרגשה שיש בזה שנוי משם שאול. וגם שקורים ברהיטא ודומה כעין א' בפתח או בצירי או סגול. כבר המבטא איננו מתנגד כלל להבחין בו שהוא כעין רגילות שיחת הבריות על א' מלאפום. או שורק או חירק שברהיטת מבטא שיח הבריות הוא שוה ואדרבא יש בו נטיה קצת לכעין מלאפום. כמו שקורים מוהל. ונדמה בקריאה כאלו הה' בחירק או במלאפום וכיון שכן אין שום חשש עוד בזה. כי יולמד סתום מהמפורש. ואחזוקי שינווים לא מחזקינין בכל מה דאפשר עם במה שיש בו כעין דוחק קצת וכל שכן בזה שהרי על כל פנים כשר לגמרי בשם שאול לבד ולהוסיף לבאר גם שם שקורין בו אם נכתבנו בשום שנוי משם שאול יש חשש. שמחזיקין אותו בשם שאיננו בו כלל. כיון ששיחת הבריות יש להנטותם גם כן לדרך אחר עם שם שקורים אותו בו לספר תורה הק' והחותם את עצמו בו. והיום אנו מסדרים גט כזה אשר שם אבי המגרש הוא שאול ויש בזה קולא יותר מבשם המגרש גופיה. ושם שמכנים בו נכריים נראה שאין לחשוש כלל להזכירו. כי רק בשמות הערים חוששין להזכיר גם מה שמכנין הנכרים. כיון ששם זה שגור גם בפי עם בני ישראל כשמדברים עם אומות העולם ללשונותם. מה שאין כן בזה שכנוי שמכנים הנכרים איננו שגור כלל בפי האיש ההוא ועל פי הרוב גם בעת שיחה שלו או של זולתו מעם בני ישראל עם הנכרים הם מזכירים כמו שהוא בלשון עם בני ישראל. שהרי יש קפידא בשם עצם דעם בני ישראל ושלא לשנותו לכנויי אומות העולם. וכמו שאמרו חז"ל שלא שינו שמם. גם על כל פנים גם אם הי' השיחה עם אומות העולם רק כפי כנוי שלהם הן מהאיש ההוא הן מזולתו מעם בני ישראל. על כל זה הרי רוב השיחות אודות שם האיש הזה. הן רק בלשון עם בני ישראל. וגם בני הכפרים. מכל מקום השיחה עם בני ביתם הוא הרוב ודאי. מה שאין כן בשמות הערים אשר שמות שקורים הנכרים. הוא רוב השיחה. כי עם בני ישראל הם המעט. מה שאין כן בשם איש מעם בני ישראל ששיחה משמו הרוב הוא כפי השיחה שבפי עם בני ישראל וגם שכותבין דמתקרי מרים כשפורתא קורים מרים כידוע. על כל זה אין ערוך בזה לגבי שמות עם בני ישראל רק על פי קריאת עם בני ישראל. וכמ"ש הפוסקים ח"ו להזכיר שם גיות בגט שהות כדת משה וישראל. גם הרי רוב כנויי האומות העולם הם קרובים במבטא והם בגדר קיצור השם וגם שהאותיות משתנים. הרי זה כשם סאיה משם שרה. ואולי גם נקוד פתח הוא לאחדים עם נקוד קמץ. כיון שכתבו המדקדקים ז"ל שהפתח הוא תולדות הקמץ גדול וכן יש קורים לפישל פעשקא ואין חוששים בזה. והרי על כל פנים אין קפידא בזה לגבי דיעבד כלל לכ"ע ודי בשם הקודש לכ"ע לנכון:
יש נשים רבות שקורים להן מינדיא. ובב"ש ז"ל לא הביא רק מינדיל. ובזה יש לכאורה מקום שהוא מלשון מנדע או מנדה שבפסיק ובפרט כשאין שים זכרון שיהי' זה שייך לשם מינדיל. אך מכל מקום נראה לכתוב מינדיא. או מנדיא וכמו שכתבתי במק"א בשם מו"ח נ"י אודות שם ריזיא או רזיא שתלוי במבטא והרי מדגישין היוד בסוף. והי' לכתוב מנדיא כיון שאין קורין כבחירק גדיל רק כמו בחירק קטן. אך מצד ששם זכר יש מנדל. שעל ידי מה שאין כותבין יוד אחר המ' ניכר שהוא בפתח ואין כותבין מאנדל על ידי זה נוטה לכתוב מינדיא שלא לקרות המ' בפתח. ומכל מקום צלע"ע בכל זה ולא כתבתי בזה כלל וכלל:


###### Ezer MiKodesh on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:2
[Ezer MiKodesh on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:2](https://torahapp.org/share/book/Ezer%20MiKodesh%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/129:2)

**הילני**בש"ס ביו"ד בסוף ולכתוב שם זה בגט צ"ע בס' שמות. בב"ש לא הובא שם זה. ולפי הכלל נוטה לכתוב בא' וצ"ע: