## Ezer MiKodesh on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 130

###### Ezer MiKodesh on Shulchan Arukh, Even HaEzer 130:1
[Ezer MiKodesh on Shulchan Arukh, Even HaEzer 130:1](https://torahapp.org/share/book/Ezer%20MiKodesh%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/130:1)

**סעיף כ"א** (שכר יותר) הנותנים לפעמים גט בצנעה מאיזה צד שיהי'. והעדים נוטלים שכר ודאי נראה שנאמנים העדים לומר שכבר ניתן להם שכר משלם בין שתותר האשה על ידיהם בין שלא תותר. ובין כך ובין כך לא יטלו עוד פ"א מזה. כי אין לפסול עדים על ידי נגיעה עד שידוע שכן הוא. ואין חוששין שמא יש נגיעה. ובזה הרי גם אומדנא ליכא שיש בזה נגיעה ומסתמא כדי שלא יהי' פסול בהגט הי' כפי מאמרם. שהי' השכר שוה בין כך ובין כך אך צריך חקירה בזה. ואם אומרים העדים שהם מצפים לתשלום שכר עוד על ידי מה שיתברר שעדותן מועיל. אין בזה משום חוזר ומגיד ממה שהעידו תחלה על הנתינה ולא אמרו אז אם מצפים עוד לתשלום גמול. וכן הוא אודות השליח. שהוא צריך להעיד על עצמו בבד"צ ששכרו שוה בין שיועיל שליחותו או לא. ושכבר קיבל לידו מה שפסקו לו. וכבר כתבתי במק"א. אודות גביות עדות הנכתבים בבד"צ שלכך הונהג שהשכר שוה מכל גביות עדות בין שהוא על סך מרובה או על סך מועט כדי שלא יהי' בזה נגיעה וכן אין להם גרעון או תוספות על ידי שמועיל הגביות עדות או שאינו מועיל. וכל שאינם מצפים לתשלום שכר על ידי שמועיל ובשעת כתיבה הדבר שוה לפניהם גם אם אחר כך ניתן להם מתנה על ידי שהועיל גביות עדות שלהם מצד נדיבות. אין בזה נגיעה. ולא שייך בזה מעין שוחד מאוחר כיון שלא הי' הטייה בזה בשיקול הדעת. ולהסרת נגיעה די בהיסח הדעת ובשומות מטלטלין או קרקעות נהוג ליתן כפי הסכום של הנישום גם כן אין בזה חשש פתחון פה על הבד"צ כיון שהם אינם המעריכים השווי רק שלשה בקיאים אומרים לפניהם כן או שלוחם והחשש הוא רק להיפך שלהעוסק להביא לשומא הרי ודאי ניחא ליה שיושם בפחות ביותר כידוע והבא להרהר אחר הבד"צ לומר צד נגיעה בזה אין לו מקום לומר כן. רק שנישום בפחות מזה ואומרים שנישום ביותר שיטלו יותר מכפי סכום הנשום. והרי העדתם בהשומא היא רק לטובת זה שהביא להשומא. וממילא אין פתחון פה נגיעה כלל. ואין חוששים לנגיעה בלי רגליים בדבר כידוע. ובפרט שאין חשדא כל כך על בד"צ כמו שאמרו חז"ל לגבי לישא שחלצה לפניו. ובפרט שהוא מלתא דעבידא לגלויי תמיד. וכמו שכתבתי במק"א בזה. אודות השליח שנוהגים לסמוך עליו שאומר כך אמרו. שלשה בקיאים בשומא. שהוא מצד מלתא דעבידא לגלויי ולזה כותבים בשומות סימנים על המטלטלין וכותבים יום השומא. שעל ידי זה היא מלתא דעבידא לגלויי ביותר ולגבי השליח אין חשש נגיעה כי נותנים לו שכר הליכתו בשוה. ובשעת הפרעון הוא עביד לגלויי בנקל תיכף ומרתת לפני בדה"צ כי גם כן אין חשש חשדא עליו רק שיאמר בפחות והוא נגד טובת הנאה של שכר הבדה"צ ועדיף ממה שאמרו חז"ל גבי קיום שטרות שסופרים על דיינים מרתתי לפניהם. ובכתיבת פסק דין אין נגיעה כיון שהפסק דין גופיה כבר נקבע קודם התחלת הכתיבה. ואפשר שלא יכתב כלל פסק דין ושכר כתיבה ניתן רק להכותב לבד ושני הדיינים החותמים זולתו אין על הם צד פתחון פה נגיעה על ידי שכר של הכותב ובמקום שנהגו ליתן גם כן שכר חתימה נהוג שהכותב נותן משלו להם עבור החתימה ואין נגיעה בזה כי אין הכותב מוסיף או מגרע על ידי שמועיל השטר ביותר. רק נותן בשוה עבור הטרחא ועל פי רוב נוטלין גם צד השני פסק דין תיכף או אחר כך. גם שהפסק דין נגד זכותם. מכל מקום על פי רוב יש לצד שני גם כן תועלת בזה. גם מצד שהשכר גם להכותב ניתן אחר גמר כתיבתו. ואין אז שנוי על ידי תוספות השכר לגבי מה שכתב כבר. ושכר שהי' מצפה עבור כתיבתו לא הי' בזה נגיעה ברורה כיון שאמרו חז"ל סהדי שיקרא אאגרייהו זילי. ויכול להיות שעל ידי שיכתוב בשקר לחליפתו יופחת שכרו. ושארי כתבים ככתבים בידאי לפני שני הצדדים. וגם שהלוה לבדו נותן שכר ולפעמים הכותב לבדו הוא העד כידוע. על כל זה כיון שנכתב לפניו אין בזה חשש נטיה מהנכון. וכתבים הנכתבים אחרי נשואים שנכתבים לפעמים רק לצד אחד כגון תוספות כתובה ואין כותבים יותר. גם כן אין בזה חשש כיון שהעדים אינם הכותבים. והשכר גם כן אחר כך וכנ"ל והוא ג"כ מלתא דעבידא לגלויי על פי תנאים ראשונים כידוע. כן יש לומר בזה לזכות היטב. ואין בזה דררא דאיסורא בלאו הכי. כי הכותבין והחותמים כיון שהם יודעים שאין בהם דררא דשקר. גם אם היו נוגעים ודאין אין בעדותן איסור. והבד"צ הפוסקים על ידי שטר זה אחר כך אין להם להטיל חשש נגיעה על העדים עד שיבורר נגיעה ודאיית והרי לפעמים שכר הכתיבה וחתימה נותנים שני הצדדים יחד בכלל מעות שנהוג ליתן בשעת חופה. ואין מצוי כלל הכחשה נגד כתבים אלו ומלבד כל זה המנהג בכתבים על פי תקנות מנהיגים שקבעו כן לדורות וזה מועיל כמבואר בש"ע הק':
היום עסקנו אודות גט פטורין על ידי שליח. והשליח אמר שמצפה עוד לקבל שכר ותחלה לא קיבל רק מעט. והי' מקום לפסול השליחות על ידי זה כי הי' גם כן עד על המסירה שלא ראה רק אחד בלתו. וגם צריך להעיד על השליחות. אך בלאו הכי נפסלה מסירת הגט ההיא מצד שלא קראו הגט לא תחלה ולא אחר כך (רק אחר כך הראתה האשה הגט בבד"צ ויש מקום לומר שעידי חתימה כרת ומכל מקום יש פלוגתא) ולא הי' רק שליח אחד ועד אחד על המסירה. ויש ספק ספיקא דפלוגתא לפסול הגט וכמ"ש במק"א. ומלבד זה גם השליח ודעמיה מסופקים אולי לא הסיר השליח ידו מהגט עד אחר שתפסתו האשה בידה ותחלה הגיע הגט באזלי לידה קידם שקפצה ידה. וידי השליח תפסו אז בהגט ולמסקנת הב"ש ז"ל הגט בטל לכ"ע כשקפצה קודם שהסיר ידו. ואם כן אין עידי מסירה כלל כיון שלא ראו מסירה המועלת. ואין זה כמו חסרון קריאה בתחלה ובסוף שהיא ספק מגורשת. כי שם ראו מסירה שאפשר שתברר למפרע שמועלת. מה שאין כן מסירה מסופקת כנ"ל. שא"א שתוכשר ודאי והרי זה כאלו לא ראו שום מסירה. כן כתבתי אל מו"ח נ"י לפום רהיטא. וכן אל המגרש ולבני עירו. וכעת אני מסופק כי כמו בספק קרוב לה הוה ליה ספק גירושין גם שאין עומד להתברר להכשיר כיון שראו מסירה מסופקת הוה ליה ספק גט וכן הוא בזה באולי. ויש לחשוש שמא מכל מקום היתה מסירה מועלת כי תפסה אחר שהסיר ידו. וגם שאינה יודעים בכשרות המסירה ואין עומד להתברר בסגנון עדות. מכל מקום הוה ליה ספק ולא עיינתי כעת כלל בזה. אך הרי בספק קרוב לה כתב הב"ש ז"ל סתם להלכה שכשהעדים אין אומרים ודאי קרוב לה וודאי אינו כלום. וכל שכן בזה שמסופקים שלא ראו כלל סגנון פעולה שהיתה באופן מועיל ואין לנו לחשוש שמא ראו עוד פעולה אחר כך בלי אגדו בידו ושכחו. והי' ג"כ ספק שהגט הונח על מדרון בבגדה ואחר כך תפסתה בידה ולולי שמיהרה לתפוס בידה הי' הגט נופל לארץ מהמדרון ועמדה שלא בחצרה. ואולי על ידי זה הוה ליה כטלו מעל גבי קרקע שסופו לנוח שם וצל"ע ואולי יש לומר בזה חזקה שלא הסיר ידו אחר שהגיע הגט לבגדה. וחזקה שלא תפסתה הגט עד אחר שהי' הגט עומד ליפול מהבגד כי אמרו השליח והעד שיותר נוטה שהי' הגט נופל מהמדרון לולי מה שתפסתו בידה מיד אחר שהגיע לבגדה. גם יש ספק ספיקא להחמיר אולי קודם שקפצה בידה אחר שהגיע לידה היתה יד השליח בהגט שיכול לנתקו. ואולי על כל פנים הי' עומד הגט ליפול מהבגד בין הסרת ידו לתפיסתה בידה והוה ליה תפיסתה כנוטלת מעל גבי קרקע. ולספק א' מסייע חזקה משני הצדדים בין מצד שכמו שהי' ביד השליח כן לא זזה ידו עוד אחר תפיסתה. בין מצד תפיסתה שלא קפצה תיכף עד אחר שהי' בידה עם ידו השליח קודם הקפיצה ולספק שני יש ג"כ חזקה שלא תפסתה מהבגד עד שהונח באופן שיפול משם וצלע"ע היטב: