## Ezer MiKodesh on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 41

###### Ezer MiKodesh on Shulchan Arukh, Even HaEzer 41:1
[Ezer MiKodesh on Shulchan Arukh, Even HaEzer 41:1](https://torahapp.org/share/book/Ezer%20MiKodesh%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/41:1)

**באה"ע מ"א**כתב שם בב"י ז"ל בשם הר"ן ז"ל שכוונת בה"ג ז"ל והרמב"ם ז"ל משום שהקונה רצונו שיחול המקח על הגרוע ועל המשובח והרא"ש ז"ל כתב בכוונת בה"ג ע"ה שעל ידי שאמר תיבת כולכם שהוא כולל בתיבה אחת כ"ע מודו שאין לומר שעל החצי לבד חל יע"ש ובחו"מ רט"ז כתב בשם הרמב"ם ז"ל שבאמר ארעא ודיקלי הוה ליה מכירה אחת ולא כסברת הרשב"ם ז"ל שהוא כב' מכירות וכשאין לו דקלים המקח קיים על הארעא כפי שומת בקיאים כמה שייך עבור השדה ולפי זה כיון שארעא ודיקלא הוה ליה להרמב"ם ז"ל מכירה אחת אין סברא לחלק בין את וחמור לכולכם ויש לומר שלזה הר"ן ז"ל שכ' בכוונת הרמב"ם ז"ל גם כן כתב סברא אחרת לחלק בין הקונים להניקנים ולא כתב החילוק מצד שכולכם כולל שהרי את וחמור הוה ליה גם כן כאלו הי' בתיבה אחת וכמו ארעא ודיקלי שהרי את וחמור לא הי' לו אפשר לכלול בתיבה אחת מה שאין כן הרא"ש ז"ל שהזכיר רק מכוונת בה"ג ז"ל לדידיה ניחא יותר לחלק בין כולכם לאת וחמור שאינו במאמר אחד וע' בב"י ז"ל ססי' ר"ז בשם הרשב"א ז"ל עשרה קנס לבנין העיר ועשרה לחברו דלא מחלקינן והט"ז ז"ל שם ברט"ז כתב להלכה שאין מוציאין מהמוחזק ואומרים שהכל מקח אחד וכשקצתו בטל כולו בטל וסיים ממ"ש שם בקפ"ב שהלוקח יכול לחזור ולפום רהיטא משמע שכשאין הלוקח חוזר אין המוכר יכול לחזור בו בההיח שבט"ז ז"ל שם ברט"ז. אך נראה שבההיא של ב' מקומות שניהם יכולים לחזור בהם כי יכול לומר אחד שוה בעיני הרבה ואחד פחות וכמ"ש הט"ז ז"ל שם מה שאין כן בההיא דקפ"ב שעשה שליחותו ולא הי' רק מוסיף ולא מעביר על מה שעשה בלא הוספה הוה ליה כעשה רק כפי שליחותו בלא שנוי ושם בגרע יש סברות שאינו רוצה בשנים וכן שייך גם אודות המקומות. וגם אם גילה דעתו תחילה שרצה למכור לב' מקום אחד בסך פלוני ואחד בסך פלוני ועל ידי שנודע שמקום אחד חל עליו מכירה מקודם אין המכר על שניהם חל אחר כך גם על השני אין חל המקח כפי סך שרצה כי יכול לחזור בו ומה שנתרצה למכור שניהם יכול להיות על ידי שסבר שאין המכר הראשון חל ולא (חסר ב' תיבות):
כתבתי בסמוך אודות מ"ש הט"ז ז"ל בחו"מ רט"ז שהמקח בטל שהכוונה שכל אחד ואחד מהם יכול לחזור בו ונהירנא בילדותי כתבתי בזה אודות מ"ש בבני"ע ז"ל שעל בעהע"ט ז"ל פלפולים אודות הלכות אלו דדיקלי וכעת איני זוכר ודברי הט"ז ז"ל נתפשטו להלכה ואין חשש עד שמתברר הכרע נטיה מזה והי' לפני שאלה בשכירות כמה עסקים שנכללים במה שקורים ארנדי שהשכיר אחד קצת מהעסקים ההם לאחר והתנה שיביא לו קצת ממון בסוף היום וסמוך לסוף היום אמר לאחר השכרתי לפלוני עסקים פ' שיביא היום ממון ולא הביא אשכיר לך הכל והי' ביניהם תקיעת כף ואחר זה בסוף היום הביא הראשון המעות ולא רצה לקבל מפחד תקיעת כף שהי' לו עם השני ואמרנו שאי אפשר לבטל המקח של הראשון וממילא מכירה של השני בטילה כנ"ל בשם הט"ז ז"ל ובאה"ע מ"א כתבו הפוסקים ז"ל שעל ידי שכלול בתיבה אחת כולכם הכל בטל על ידי שהקצת בטל או מצד שרוצה לקנות המשובח והגרוע על ידי זה בטל הכל וכן הוא בהנ"ל שכלל בתיבה אחת כנ"ל יש לומר שגם להרשב"ם ז"ל הוה ליה מכירה אחת והכל בטל מה שאין כן בארעא ודיקלי גם שהי' מוכרח לומר בב' תיבות מכל מקום הוה ליה ב' מכירות מדלא פירש שיהי' מכירה אחת וכן הוא גבי את וחמור שגם כן לא הי' יכול לכלול בתיבה אחת ומכל מקום אין הכל בטל כמו בכולכם. ונרא' שגם לדעת הרי"ף ז"ל שכתוב בשמו שם באה"ע מ"א שגם בכולכם תיבה אחת אין הכל בטל גם שהקונ' דרכו במשובח וגרוע מכל מקום נראה שמודה בהנ"ל שהכל בטל כי קידושי הנשים אין אחד מקנה הכל ולא שייך שיהי' קצת בטל על ידי קצתו מה שאין כן באחד מוכר ללוקח אחד כיון שהקצת בעל הכל בטל ואפושי פלוגתא לא מפשינן שכיון שכלל במאמר אחד ומכירה אחת ליכא דפליג על הרמב"ם ז"ל שם וכמו בארעא בדיקלי שאם אין דקלים המכר בטל מצד המוכר או מצד הלוקח ולא שייך כדשיימא אינשי כמה מגיע על זה וכדקיימא לן שכשלא הי' פיסוק סכום מקח אין קנין ולא אמרי' שהי' כוונתו כדשיימי אינשי ולסברת הרשב"ם ז"ל שהמקח קיים על השדה כדשיימי היינו מצד שכן הוא דעת הבריות כשכוללים ב' מכירות בסך אחד מה שאין כן במכירה אחת ובההיא דר"ט בחו"מ בדבר שלא בא לעולם ודבר שבא לעולם איירי כשהי' סך ידוע על כל אחד ואחד בפני עצמו היטב. ובחו"מ רכ"ז סל"ה שמעריכים כמה שכר האדם וכמה שכר הבהמה ויש אונאה מוזרת בשכר הבהמה גם ששם הי' שכירות אחת יש לומר שלגבי אונא' שהוא כפי שומא דהשווי שבין הבריות בזה אפשר לשער שווי כל אחד ואחד בפני עצמו אין לפני ספר הק' מחנה אפרים ז"ל כעת נהירנא שכ' לפלפל אם יש איסור באונאה פחות משתות וגם אם פחות משתות אין בו איסור מכל מקום יותר משתות דלא מחלי אינשי יש לומר שיש בו איסור גם במקרקעי ודכוותיה כי לא מיעט הכתוב רק לגבי חזרת האונאה או ביטול המקח (צל"ע כעת שאולי מה שהאונאה חוזרת או מבטלת המקח היא רק תקנת חז"ל ולזה יש פלוגתא אם שתות או שליש ולמאן דאמר מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני יש לומר שהמקח חוזר במה שאין דעת הבריות למחול ותקנת חז"ל להחזיר לפעמים האונאה ושיהי' המקח קיים ולפי זה צריך לומר שפחות משתות מחלי אינשי ואין בו איסור דאם לא כן הרי ממילא אין המקח קיים ודוחק לומר שחז"ל תיקנו שלא יובטל המקח גם שעשה איסור ובקרקעות ודכוותיה יש לומר דגלי קרא שלא יוחזר האונאה גם שעשה איסור ודוחק לומר שהתירה התורה הק' להונות בקרקע ודכוותיה והרי הקדש גם כן בכלל המיעוט ופשיטא שלהונות בו חמיר יותר ואם אי עביד מהני מכל מקום יש לומר שמה שהמקח חוזר הוא מהתורה הק' מסברא שכיון שיש טעות בהמקח ואלו ידע לא הי' מוכר ממילא אין המקח חל ובקרקעות ודכוותיה מיעטה התורה הק' מלהצטרך להשיב האונאה ומכל מקום איסור יש להונות ויש לומר שלמאן דאמר אי עביד מהני יש איזה לימוד שהאונאה חוזרת או אולי מה שחוזר הוא תקנת חז"ל וצלע"ע כעת היטב) ולזה פשיטא שנכון לשער בשומא שווי שכר אדם שהוא כקרקע בפני עצמו ושכר בהמה בפני עצמה וכהראיה שכ' בתה"ד ז"ל שם שמשערין בשכירות פועל גם כן כפי השומא והיינו מצד שמסתמא עושים כדרך הבריות ולא שביק אינש מידי דקיץ בין הבריות ומכל שכן שמסתמ' נזהרו מהאיסור שיש באונאה ואין סברא שנתרצו שניהם בשנוי מהשווי ואין איסור כי חזקה דלא שדי אינש זוזיה בכדי וכן הוא אודות שיעור אונאה שראוי לשער שכר באדם כפי שווי בין הבריות כי מצד האיסור אין חילוק בין אדם לבהמה ולמעט בשנוי מכפי סגנון הבריות עדיף שאם נימא שהי' כל האונאה רק על שכר הבהמה יש ב' שנוים אונאה גדולה בשכר האדם ושנוי מהבריות שיש ערך לשכר אדם למשל כשכר הבהמה וכאן הפליגו שכר האדם מכפי שכר הבהמה. וגם אם אין איסור אונאה בקרקע יש לומר שכמו שיש לומר שכל האונאה היתה בשכר האדם כדי שלא להחזיק עליו דעביד איסורא גם כדי שיועיל ברמיותיו ולא יצטרך להשיב כמו כן יש לומר בשכנגדו שמסתמא נתאוה יותר בשכר הבהמה מצד שהי' קל בעיניו להבחין כי ידע שתושב האונאה שאין רגילים למוחלם היינו שתות ויותר. גם יש לומר שהי' בטוח שלא יונהו חברו בשכר הבהמה כיון שאסור להונות מה שאין כן בקרקע שקיל ואין חוזר בזה מסתמא הי' יודע להשמר מלהתאנות וכיון שבין שניהם אין הכרע מוכרע ממילא מצד סגנון הבריות ששכר אדם והבהמה שוה בדרך משל וסתמיות שלהם הי' לכפי סגנון הבריות הי' אפשר שם להשיב השכירות ולבטלו השכירות בטל וכמ"ש הסמ"ע ז"ל שם נראה שממילא המקח בטל בשכר האדם גם כן וכמ"ש הט"ז ז"ל ברט"ז כנ"ל שהכל מכירה אחת ואין מועיל השווי להפרידם זה מזה והסברא צלע"ע היטב. בספר הק' דרישת אריה על אה"ע שם במ"א כתב בשם מוהרשש"ך ז"ל ראיה מדהוכיחו שבגזל דידה גם כן אינה מקודשת מדאמרו ושביעית היתה ואלו הי' שייך כל הכלכלה להנכריות הרי יש גם כן גזל דאחרים ע"ש ואולי יש לומר שאין זה הכרע כי גם שאין יכול לחלוק שלא מדעת שותפין כי אם בטבין ותקולין מכל מקום הרי יכול שותף למכור שלא מדעת שותפו ושותפין שלוחים זה לזה גם לעיוות עש"כ ז"ל בע"ז בחו"מ שכ' שיכול השותף לתבוע אחר כך מהשותף שעיוות ומכל מקום מה שעשה אינו בטל ואם בגזל דידה אין הקידושין בטלים משום שמסתמא הקנתה לו כן הוא גם כן אם יש שותפות עמה ואולי מכל מקום יש חילוק בין מכר שהם שותפין זה לזה למכור מה שאין כן במתנה אין שותף אחד יכול ליתן וע' באורו"ת ז"ל בע"ז והסברא שכתב בדרישת אריה ז"ל שהיא דוחק אולי יש לומר שאינה דוחק ע"ש ואולי שם בכלכלה איירי שהוא לא ידע כלל שיש ביניהם אחיות וסבר שהן כולן נכריות זו לזו ואולי על ידי זה לא שייך לומר שהנכריות קנו כל הכלכלה ואולי יש לומר שהאחת שקיבלה הקידושין הי' כל הכלכלה נקנית לה והי' הקידושין של זולתה בסגנון ערב כמו תן לפלוני ואתקדש אך לא משמע כן שם וכמ"ש הדרישת אריה ז"ל צלע"ע הרבה היטב: