## Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation

###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 1
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 1](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/1)

נפלה בחלקי הזכות לקבל בשנת 1995 את פרס ירושלים, המחולק בעיר ביום חגה. אחרי הטקס ערך נשיא המדינה עזר ויצמן, שנודע בלשונו המשוחררת, קבלת פנים ודיבר על מקבלי הפרס. כשהגיע אליי אמר בעברית, "אני רואה שהרב זקס קיבל את הפרס על תרומתו לחינוך דתי בתפוצות. נו, חינוך דתי זה יותר טוב מכלום, אבל..." וכאן פצח במשא נגד הדת והביע את עמדתו כי יהודי התפוצות צריכים בתי ספר יהודיים חילוניים דווקא. זו טענה שאפשר להתווכח איתה, אבל זה ודאי לא היה הזמן והמקום לענות לה ולמען האמת גם לא להעלות אותה. כשחזרתי לבריטניה סיפרתי על כך לשגריר ישראל ואמרתי, "עכשיו אני מבין למה בעברית, שפה בת ארבעת אלפים שנה, עדיין אין מילה שפירושה טקט". הוא חשב ואמר, "בעברית טקט הוא 'טקט'". אם רוצים לבטא מושג זה בעברית משתמשים במילה האנגלית.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 2
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 2](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/2)

הוא הדין באשר למילה ציוויליוּת. הסופר עמוס עוז ואני קיימנו לפני כמה שנים דו־שיח פומבי באוניברסיטת בר־אילן, כדי להראות שיהודי חילוני ורב יכולים לקיים חילופי דעות רציניים ומכבדים. עמוס פתח וכדרכו הבריק: "אני חושש שלא אסכים עם הרב זקס בכל העניינים — אבל האמת היא שברוב העניינים אני לא מסכים עם עצמי!" כשהבטתי במודעה שהודפסה לקראת האירוע, בעברית ובאנגלית, ראיתי שהוא מתקיים בחסות Chair in Judaism and Civility. להפתעתי, בעברית נדפס "הקתדרה ליהדות ואזרחות". אזרחות באנגלית היא citizenship. ציוויליות היא דבר אחר. היא תרבות של דרך ארץ ושכנות טובה, של אדיבות ונועם חברתי.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 3
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 3](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/3)

עברית, מן העתיקות בשפות שעדיין מדוברות בעולם, נטולת מילים משל עצמה לטקט, לציוויליות, לדיפלומטיה ולאנדרסטייטמנט. כשנזקקה להן בימינו נאלצה לשאול אותן. למה? דומני שהסיבה לכך היא שמילים אלו צצות בתרבויות האוחזות זמן רב בכוח השלטון. כדי לשרוד היה עליהן לרכך את החיכוכים המתעוררים בכל חברה. הן נדרשו, כביטויו של רוברט פ' קנדי, "לעדן את חיי העולם הזה". הן הצטרכו להנמיך את הטמפרטורה הבין־אישית כדי שאפשר יהיה להתווכח בלי להתלקח, לחלוק בלי לחנוק. היהודים, שלא זכו למדינה משלהם לאורך אלפיים שנה, לא למדו את אומנות הכלת הסכסוכים. ועכשיו הדבר מסוכן.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 4
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 4](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/4)

עם השוכן לבדד סופו שירבו בו אנשים השוכנים לבדם. באין לו היכולת לטפח יחסים עם עמים אחרים, ירפו ידיו משימור היחסים בין איש לרעהו בתוכו. הוא יתפורר: לרסיסי כיתות דתיות שאינן מדברות זו עם זו, ולשברירי מפלגות מסוכסכים. הוא יהיה נתון לקרעים הרסניים, למלחמות אחים על תרבות ועל אמונה. גם הקהילות בו יתערערו. יתפתחו בהן מחלוקות בלתי פתירות והן יתפצלו. משפחות יתפרקו. שיעורי הגירושים יגאו, וכך אף האלימות במשפחה. אם השיר הזה נשמע לכם מוכר, זה מפני שהוא כזה. כל הפגעים הללו פוקדים כיום את העם היהודי, בישראל ומחוצה לה.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 5
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 5](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/5)

תופעה כזאת היא טרגית בכל מקרה. אך במקרה שלנו היא טרגית כפליים, שכן ביהדות התפתחה הגות מקורית חשובה על היחסים בין העצמי לזולת בתוך החוויה האנושית הדתית הכוללת. היהדות עניינה יחסים. היוונים שאלו "מה קיים?"; היהודים שאלו "מהו היחס בין הדברים שקיימים?". ספר בראשית, עם סיפורי אדם וחוה, קין והבל, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ונשיו, יוסף ואחיו, מדבר כמעט כולו על יחסים: בין בעלים לנשים, בין הורים לילדים, ובקרב אחים. סיפור בריאת העולם, עניין יסודי כל כך בפילוסופיה ובמדע, משתרע על פני שלושים וארבעה פסוקים בלבד. שאר הספר מוקדש, כמעט בלי יוצא מן הכלל, לאופני התייחסותם של בני אדם איש לרעהו ואיש לאלוהיו.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 6
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 6](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/6)

היהדות עניינה גם שיחה. היא הדת היחידה, ככל הידוע לי, שבה בני אדם מדברים אל אלוהים, מתווכחים איתו וכועסים עליו. אברהם מתווכח עם אלוהים. כך גם משה, ירמיהו, יונה ואיוב. בכתבי הקודש של הנוצרים והמוסלמים אין שמץ דבר המתקרב לכדי כך. היהודים גם מתווכחים זה עם זה. היהדות היא הציוויליזציה היחידה שכתבי היסוד שלה הם**אנתולוגיות של מחלוקות**. בתנ"ך, לא רק גיבורי האמונה מתווכחים עם אלוהים. הנביאים מתווכחים עם העם ועם מנהיגיו, כוהניו ומלכיו. הם מדברים אמת אל בעלי השררה, וההיסטוריה המקראית מתקיימת בדיאלקטיקה שבין המשא הנבואי לתגובה האנושית.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 7
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 7](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/7)

הספרות הרבנית ממשיכה את המסורת. התבנית הרווחת במשנה היא "רבי פלוני אומר כך, רבי אלמוני אומר אחרת". צורת היסוד של המדרשים היא סדרה של פירושים שאינם מתיישבים זה עם זה על אותן מילים מהמקרא. התלמודים, הירושלמי והבבלי, במקום לרכך את המחלוקות מעמיקים ומחדדים אותן. מהדורות הדפוס של התלמוד הבבלי מציגות את הטקסט התלמודי במרכז העמוד, וסביבו פירושים, רש"י מצד אחד ותוספות המקשים עליו מצד שני — אף כי רבים מבעלי התוספות הם צאצאיו הישירים של רש"י. המקראות הגדולות, המהדורות הקלאסיות של ספרי המקרא, מבוססות על ריבוי פרשנים המודפסים זה לצד זה: רש"י אומר דבר אחד, נכדו הרשב"ם דבר אחר, אבן־עזרא דבר שלישי, והרמב"ן מבאר את דברי קודמיו ואז חולק על כולם. היהודים יודעים מהו להתווכח: זו צורת השיח הראשית שלהם. אבל ויכוח הוא פעילות שיתופית, שיחה רב־קולית. הוא איננו דבר שאנשים עושים לבדם. היהדות היא דיאלוג, לא מונולוג.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 8
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 8](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/8)

מזמן לזמן פקדה את ההיסטוריה היהודית תנועה חדשה ששאפה להדגיש ערכּה מסוימת של ערכים יהודיים. חסידי אשכנז, בני המאות השתים־עשרה והשלוש־עשרה שקיבלו עליהם הנהגות מחמירות, הם דוגמה לכך. כך גם החסידות, במאה השמונה־עשרה. דוגמה שלישית היא תנועת המוסר בליטא במאה התשע־עשרה, מיסודו של רבי ישראל סלנטר. לו יכולתי לחיות עוד חיים הייתי יוזם תנועה שתתמקד באומנויות ההקשבה והשיחה. יותר מדי כעסים והשמצות יש כיום בעולם היהודי; יותר מדי דיבור ופחות מדי הקשבה; יותר מדי גינוי ופחות מדי הבנה; יותר מדי צדקנות, פחות מדי ענווה; יותר מדי רדיפת כבוד, פחות מדי מתן כבוד; יותר מדי התעסקות בפחדים ובכאבים שלנו, פחות מדי תשומת לב לפחדים ולכאבים של הזולת.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 9
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 9](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/9)

אלה הם כשלים מוסריים. בחשבון אחרון, אלה כשלים רוחניים. בספרה **פרדוקס הפוליטיקה היהודית** משתמשת פרופ' רות וייס בביטוי "סוליפסיזם מוסרי", שהיא מגדירה כ"גישתו המוסרית של אדם המתמקד בהתנהגותו שלו עצמו ובמידת עמידתו בדרישות המוסר, תוך התעלמות ממעשיהם של אחרים".¹ סוליפסיזם הוא מצב של תפיסת העצמי כיחידי. ייתכן שזה המצב היהודי עכשיו, אך אין זה הייעוד היהודי. זו עוד אחת מן ההשלכות השליליות של האמונה שהיהודים נועדו להיות עם לבדד ישכון.

footnotes:
¹ רות וייס, פרדוקס הפוליטיקה היהודית, מאנגלית: צור ארליך, ירושלים: טובי, 2018, עמ' xviii.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 10
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 10](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/10)

אני רוצה להתחיל בפרק זה בשיחה: שיחה **על** שיחה. אני רוצה להראות בפרק הזה איך עשויה להיראות תיאולוגיה של שיחה. בחרתי בשתי המילים הללו מתוך מחשבה. **תיאולוגיה**, כי על המדוכה עומד כאן עניין שהוא גדול בהרבה מנימוסים או כישורים, אתיקט או נועם חברתי. אופן התייחסותנו איש לרעהו מעצב את אופן התייחסותנו לאלוהים, ומעוצב על ידו. או בלשון מחולנת, מערכות יחסים הן גלעינה של האנושיות. הנכשל בהן נכשל בכול. ואני מדבר על **שיחה**, לא על "דיאלוג", כי דיאלוג מקושר כיום למפגשים פורמליים מבוימים שהצדדים באים אליהם עם עמדות מוכנות. אנו שבעי דיאלוגים: בין דתות שונות, בין דת למדע, בין תרבויות ובין ציוויליזציות. בדיאלוגים הללו נדירים הם המפגשים האמיתיים.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 11
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 11](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/11)

פרנץ רוזנצווייג העיר פעם שהדיאלוגים הסוקרטיים — פאר הדיאלוגים הפילוסופיים — משעממים, כי הקורא יודע מראש מה יהיה סופם.², trans. Paul W. Franks and Michael L. Morgan, Indianapolis, IN: Hackett, 2000, p. 126. סוקרטס יַראה שבן שיחו אינו מבין באמת את מה שהוא חושב שהוא חושב. האדם השני בדיאלוג הוא רק רקע ניגודי להבלטת גאונו של סוקרטס — האדם היחיד, על פי האורקל מדלפי, היודע שאינו יודע. דיאלוג כתוב מראש; שיחה לא. אינך יודע היכן היא תיגמר. לפעמים אינך יודע אפילו היכן היא תתחיל. אך זאת תדע: שבמובן מסוים היא תשנה אותך, כי אתה פותח את דלתך לתודעה אחרת, למבט חלופי. שיחה היא מעניינת, והיא יהודית בעומק מהותה, כי היא מפגש עם אחרוּת. אציע כאן, כפתח שיחה, עשרה עקרונות יהודיים של המפגש עם האחרות.

footnotes:
² Franz Rosenzweig, Philosophical and Theological Writings


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 12
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 12](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/12)

1. **אלוהים שוכן בשפה**
השפה בוראת. אלוהים ברא את העולם במילים: "ויאמר אלוהים יהי... — וַיהי...". מתנתו הראשונה של אלוהים לאדם הייתה הכוח לתת לדברים שמות: "וַיִּצֶר ה' אֱ־לֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה — הוּא שְׁמוֹ" (בראשית ב, יט). את המילים המספרות את בריאת האדם, "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (שם, ז), מתרגם־מבאר אונקלוס "וַהֲוַת בְּאָדָם לְרוּחַ מְמַלְלָא". כאשר רצה אלוהים לבלום את בוני מגדל בבל הוא בלל את לשונם לבל יבינו איש את רעהו.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 13
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 13](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/13)

אלוהים ברא את עולם הטבע במילים. ובמילים אנו בוראים, או חלילה מבראים, את עולם החברה. התכונה המייחדת את ההומו ספיינס היא כוח הדיבור שלו. הוא אשר אפשר לבני האדם בשחר האנושות לתקשר זה עם זה וכך ליצור קבוצות של שיתוף פעולה. חכמינו אמרו שלשון הרע חמור משלוש העברות הקשות ביותר — עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים — גם יחד,³ מפני שהוא הורס את יחסי האמון שהחברה תלויה בהם.

footnotes:
³ ירושלמי, פאה א, א.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 14
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 14](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/14)

המילים אפוא קדושות. העצם הקדוש ביותר ביהדות הוא ספר התורה, כי כתוב בו דבר ה', מתנתו הגדולה לאדם. היהדות היא דת של מילים קדושות, כי היא מאמינה באל נשגב, אל שאי אפשר לראותו, להרגישו, למששו, לייצגו בפסל ובתמונה, אל הנמצא מעבר לעולם ועל כן אינו דומה לשום דבר בעולם. הקשר הממצה היחיד בין האל האינסופי לאדם הסופי מתקיים בשפה. בהתגלות, אלוהים מדבר אלינו. בתפילה מדברים אנו אליו. השפה היא הגשר הצר על פני התהום שבין נפש לנפש: בין שני בני אדם, או בין אדם לעצמו, או בין העצמי לעולם. השפה היא הגאולה מן הבדידות.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 15
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 15](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/15)

2. **בגלוֹתנו את האחר אנו מגלים את עצמנו**
משברא אלוהים את האדם ראה שהוא לבדו, בלי אחֵר, ואמר, "לֹא־טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ" (בראשית ב, יח) — הופעתו הראשונה של צמד המילים "לא טוב" במקרא. החיים לבד אינם ברכה אלא קללה. או אז, בעת שאדם ישן, ברא אלוהים את האישה הראשונה. כשקם אדם וראה אותה אמר את השיר הראשון במקרא:


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 16
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 16](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/16)

זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי
וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה־זֹּאת (שם, כג).


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 17
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 17](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/17)

בקריאה ראשונה מצלצלים הדברים כטענה של האיש לקדימות אונטולוגית על פני האישה. תחילה היה האיש, ורק אז נוצרה האישה. האיש בא מאלוהים, והאישה — מהאיש. כך קראו כתובים אלה התיאולוגים הנוצרים הקלאסיים. אך בעברית טמון דיוק שהוחמץ בתרגומים. "אדם" שונה מ"איש". אדם הוא המין. הוא, פחות או יותר, ההומו ספיינס. ואילו איש הוא הפרט. אדם מסוים. עד עתה השתמשה התורה רק במילה אדם. כאן לראשונה נאמר "איש" — ומילה זו נאמרת רק אחרי המילה "אישה".


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 18
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 18](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/18)

התורה מאותתת כאן על רעיון בעל חשיבות עצומה. אדם הראשון הצטרך לבטא את שמה של רעייתו לפני שביטא את שמו שלו. אני צריך לומר "אתה" לפני שאני יכול לומר "אני". **כדי להבין באמת את עצמי, אני חייב להכיר קודם לכן באחר**. כשאני לעצמי מה אני? איני יכול לחיות לבד, וגם לא לחשוב, לדעת ולהבין.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 19
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 19](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/19)

סוציולוגים מג'ורג' הרברט מיד עד פיטר ברגר, ופילוסופים מוויטגנשטיין עד צ'רלס טיילור,⁴, ed. Charles W. Morris, Chicago: University of Chicago Press, 1934; Peter L. Berger and Thomas Luckmann, *The Social Construction of Reality: A Treatise in the Sociology of Knowledge*, New York: Irvington Publishers, 1980; Charles Taylor, *Sources of the Self: The Making of the Modern Identity*, Cambridge, MA: Harvard University Press, 1989. הצביעו על כך שהזהות נולדת בשיחה. זאת, משום שאנו קיימים כפיסות של מארג יחסים. בלי שפה אין יחסים, ובלי יחסים אין עצמיות. הקיסר פרידריך השני היה אחד מכמה סקרנים שניסו לאורך ההיסטוריה לגדל ילדים בבידוד או בדממה מוחלטת, כדי לגלות איזו שפה ידברו: עברית, יוונית, לטינית או שמא ערבית. כמובן, הם לא דיברו שום שפה.

footnotes:
⁴ לודוויג ויטגנשטיין, חקירות פילוסופיות, מגרמנית: עדנה אולמן־מרגלית, ירושלים: מאגנס, תשנ"ה; George H. Mead, Mind, Self and Society from the Standpoint of a Social Behaviorist


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 20
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 20](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/20)

בתלמוד הבבלי יש מימרה יפהפייה: "אין שיחה אלא תפילה"⁵ — משמע השיחה היא צורה של תפילה. למה? כי בשיחה אני יוצא מעצמי אל האחר האנושי, כמו שבתפילה אני יוצא מעצמי אל האחר האלוהי.

footnotes:
⁵ ברכות כו ע"ב.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 21
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 21](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/21)

3. **כשהמילים נגמרות האלימות מתחילה**
בסיפור קין והבל יש אמירה מהדהדת, ליתר דיוק שתיקה מהדהדת, שתרגומי המקרא לשפות זרות נוטים להחמיץ. הכתוב מספר: "וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" (בראשית ד, ח). חלקו הראשון של משפט זה מתורגם בדרך כלל באופן ששיעורו "קין דיבר עם הבל אחיו", או "קין אמר להבל אחיו 'בוא נצא לשדה'". התרגומים אינם מתקרבים כלל למשמעות המקור, והסיבה לכך ברורה: במקור העברי התחביר שבור. כתוב "ויאמר קין", אך לא כתוב מה אמר. המשפט פשוט נקטע באמצע, בלי המושא החיוני של הפועל "ויאמר". התרגומים ניסו ליצור משפט שלם, ודווקא משום כך חמק מהם לב העניין. סגנון משקף מהות. התחביר השבור מייצג יחסים שבורים. השיחה בין קין להבל נחתכה. "ויאמר קין" — אך הדיבר לא יצא מפיו, ולא נותרו ביניהם אלא מתח ושתיקה. **כשהמילים כושלות, האלימות קמה**. זהו לב הפסוק.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 22
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 22](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/22)

רעיון זה מופיע במקומות נוספים במקרא. בתחילת סיפורו של יוסף נאמר כי האחים קינאו בו בגלל היחס המועדף שקיבל מיעקב וכותונת הפסים שייצגה אותו. הפסוק ממשיך ואומר, "וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" (בראשית לז, ד). הצורה "דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" חריגה. רבי יהונתן אייבשיץ, בפירושו "תפארת יהונתן", מסביר כך: לו יכלו לדבר איתו, לתקשר איתו בפתיחות, היו ודאי מגיעים לבסוף לשלום איתו. אך הם לא יכלו לדבר איתו, ושלום לא היה — אלא הידרדרות מהירה לכדי מזימה להרוג אותו, ומכירתו לעבדות.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 23
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 23](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/23)

שוב אנו פוגשים עניין זה בסיפור אמנון ואבשלום. אמנון פיתה את תמר, אחותו מצד האב ואחותו של אבשלום משני הצדדים. הוא אנס אותה ונטש אותה. אבשלום הזדעזע. אך לאמנון לא אמר דבר: "וְלֹא דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם אַמְנוֹן לְמֵרָע וְעַד טוֹב, כִּי שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם אֶת אַמְנוֹן עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ" (שמואל ב' יג, כב). שנתיים תדלק בדממה את אש תאוות הנקם, ואז רצח את אמנון. הרמב"ם מזכיר מעשה זה בעניין המצווה "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (ויקרא יט, יז).⁶ הסיפא, אומר הרמב"ם, היא החיסון מפני הרישא. אם אדם עשה לך עוול אמור לו, ואל תשתוק, שאם לא כן תגיע לידי שנאתו. אצל אבשלום, שנמנע מלהוכיח את אמנון בדברים, תססה השנאה עד שהובילה לרצח.

footnotes:
⁶ משנה תורה, הלכות דעות ו, ו.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 24
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 24](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/24)

הרעיון ארוג בעיקרון הלכתי נוסף. רוצח בשגגה צריך לִגלות לעיר מקלט. שם הוא מוגן מפני גואלי הדם. אך אם הרוצח שנא את ההרוג, אי אפשר להחשיבו לשוגג ועיר המקלט אינה מגינה עליו. איך אפשר לדעת מה הרגיש הנאשם כלפי הקורבן? הרי בני אדם אנחנו ואיננו רואים ללבב. לשם כך נדרש מדד התנהגותי. חכמינו קבעו מדד זה: "שלא דבר עמו שלושה ימים מפני האיבה".⁷

footnotes:
⁷ משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש ו, י.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 25
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 25](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/25)

אלימות, כתב פעם העיתונאי והסופר הבריטי אלן בריאן, היא שנינתו של העילג. אם אנו יכולים לדבר ביחד, נוכל לחיות ביחד. הדיבור מרפא את השנאה; השתיקה דוגרת עליה. זו מסקנתם של הסיפור היהודי ושל ההלכה היהודית. דווקא זיגמונד פרויד, שסלד מכל ביטוי דתי של היהדות, יצר את הפסיכואנליזה המכונה "ריפוי בדיבור" והיא ליתר דיוק ריפוי בהקשבה.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 26
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 26](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/26)

4. **ההקשבה היא מעשה דתי**
שיחה היא יותר ממעשה של דיבור. היא מכילה גם מעשה של הקשבה. וכאן אנו מגיעים להבדל היסודי ביותר בין שתי הציוויליזציות העתיקות הגדולות, אתונה וירושלים. היוונים הקדומים הצטיינו באומנויות הוויזואליות: ציור, פיסול, אדריכלות, דרמה ותחרויות ספורט. בכל אלו הקהל צופה, רואה, מתבונן.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 27
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 27](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/27)

היהודים לא נטו אף לא לאחד מן הדברים הללו. אמונתם באל שאינו נראה — פרויד עצמו סבר כי זו התכונה המובהקת ביותר של היהדות — הובילה אותם לזלזול עקבי בנראה־לעין. צבי גרץ, ההיסטוריון בן המאה התשע־עשרה, סיכם את ההבדל בין היהדות המקראית לכל יתר התרבויות בנות הזמן:


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 28
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 28](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/28)

עובד האלילים תופס את האלוהי שבטבע באמצעות חוש הראייה, ומורגל לחשוב שהאלוהי הוא דבר שיש להביט בו. לעומת זאת, לדידו של היהודי, התופס את האל כמצוי מחוץ לטבע וקודם לו, האלוהי מתגלה דרך הרצון ובאמצעות חוש השמיעה — והוא מורגל לחשוב עליו כדבר שיש לשמוע ולהישמע לו. עובד האלילים מסתכל באלוהיו; היהודי שומע אותו, דהיינו קולט את רצונו.⁸, New York: Behrman House, 1974, p. 223.

footnotes:
⁸ Heinrich Graetz, “Judaism Can Be Understood Only Through Its History”, in Michael Meyer (ed.), Ideas of Jewish History


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 29
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 29](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/29)

הנזיר, הלוא הוא הרב דוד הכהן, תלמידו של הראי"ה קוק, הראה כיצד הבחנה זו משפיעה על המטפורות הבסיסיות שלנו העוסקות בידע.⁹ באנגלית, עד היום, רוב המילים המציינות הבנה ושכל באות מעולם הראייה: insight, מילולית ראייה־פנימה, היא תובנה; hindsight, ראייה לאחור, היא הבנה בדיעבד; foresight, ראייה מראש, היא היכולת לחזות; vision, ראייה, היא, גם בלשוננו, חזון והשקפה; ו־imagination, שהוא דמיון וגם הגות, נגזר מ־image, צֶלם. באנגלית, כמו בעברית, "פרספקטיבה" היא נקודת מבט, כלומר דרך להבין משהו, והערה או הבחנה מכונה observation, כלומר תצפית. כשאדם משער הוא אומר It appears that, מילולית "מופיע ש־", והדרך הרווחת לומר "אני מבין" היא I see, כלומר אני רואה.

footnotes:
⁹ הרב דוד כהן, קול הנבואה, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ט.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 30
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 30](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/30)

לשון התלמוד, לעומת זאת, מציינת אותם עניינים במטפורת השמיעה — וזאת בעקביות רבה. "תא שמע", כלומר בוא ושמע, מציין הצגת הוכחה. "שמע מינה", כלומר שְמע ממנה, מציין מסקנה. כדי לציין שחכם חולק על איזה היגד, הגמרא אומרת "לא שמיע ליה", זה לא נשמע לו. כשהיא גוזרת היקש היא אומרת "משמע". הרמב"ם קורא למסורת התורה שבעל פה "מפי השמועה". בתרבות המערב, הבנה היא סוג של ראייה; ביהדות — סוג של שמיעה.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 31
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 31](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/31)

כך גם בלשוננו, בראש ובראשונה במילה "משמעות" שנגזרה מהשורש שמ"ע. וכך הוא הדבר גם במקרא. משה מזכיר לעם כי בהר סיני ה' דיבר "אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ; קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל" (דברים ד, יב). גם דוגמאות הפוכות, מטפורות מעולם הראייה — והלוא כולנו מכירים את המילים עיון, מבט, השקפה, חזון, התבוננות — מתגלות במבט נוסף כמשנִיות, ככפופות למטפורת־העל השמיעתית. כאשר, למשל, משה מתחיל אחד מנאומיו במילה "ראֵה", מתברר מהמשך הנאום שהעניין הוא השמיעה, לא הראייה:


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 32
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 32](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/32)

רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר**תִּשְׁמְעוּ**אֶל מִצְו‍ֹת ה' אֱ־לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, וְהַקְּלָלָה אִם **לֹא תִשְׁמְעוּ**אֶל מִצְו‍ֹת ה' אֱ־לֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם... (דברים יא, כו–כח).


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 33
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 33](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/33)

אין זה מקרה אפוא שהמילה "שמע", ממילות המפתח בתורה, היא הפותחת את הידועה מכל תפילות היהודים. ריבוי פניה של מילה זו גרם לאחת התופעות המעניינות בתנ"ך. התורה היא, בין היתר, ספר של מצוות. תרי"ג מצוות נמנות בה. **אך בכל התנ"ך אין מילה שמובנה הוא "לציית**". איך זה ייתכן? הלוא הציות הוא למצווה מה שהאמת היא לטענה. אין האחד מתקיים ללא חברו. ובכל זאת עם החייאת הלשון העברית בימי תקומת ישראל נוצר צורך מובהק במילה שתבטא ציות כגון זה של חייל למפקדו. חכמי הלשון שאלו לשם כך מילה מן הארמית: את הפועל "לציית".


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 34
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 34](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/34)

בתורה ממלא תפקיד זה הפועל "לשמוע", שמובניו הם: לשמוע (כמו בעברית מודרנית); להקשיב; לשים לב; להבין; להפנים; להיענות במעשה; ומתוך כך גם להישמע, קרי לציית. לעובדה זו נודעת חשיבות מן המעלה הראשונה, כי היא מלמדת אותנו שהתורה איננה מה ששפינוזה, קאנט והגל חשבו שהיא: סדרה של מצוות הטרונומיות, כלומר כאלו שניתנו מבחוץ, שלהן האדם צריך פשוט לציית. ריבוי משמעויותיו של הפועל "לשמוע" מאותת לנו שמצוות ה' איננה צו שרירותי, אלא הוראה שה' מנפיק בציפייה שאנו נרצה להבינה, להפנימה ולפעול בהתאם לכך. עובדה זו היא גלעינו של מה שפרופ' דוד וייס־הלבני כינה "הנטייה היהודית לחוק מוצדק", חוק המדבר אל השכל ואל ההבנה האנושית.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 35
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 35](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/35)

**היהדות היא דת של הקשבה, לא של ראייה**. עניין זה הוא לב הדרמה של חטא אדם וחוה בגן עדן — הוא, ולא היצר המיני ולא שום הסבר דמיוני אחר שהודבק לפרשה הזאת. חוה **רואה**: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא**לָעֵינַיִם** וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל" (בראשית ג, ו). אך לא חוה ולא אדם לא הקשיבו למצווה שלא לאכול מעץ הגן, ולא נשמעו לה. סיפור החטא הראשון הוא סיפור על מתח בין תרבות של ראייה לתרבות של שמיעה ודיבור.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 36
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 36](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/36)

5. **כדי לשמוע צריך להקשיב**
ישנו סיפור מפורסם בספר מלכים שאנו מחמיצים את משמעותו כי איננו מבינים שסופו מגיע בשלב מאוחר יותר. כוונתי לעימות בין אליהו, הנביא המקנא לה', לבין נביאי הבעל בימי המלך אחאב והמלכה איזבל (פרק יח בספר מלכים א'). אליהו קיבץ את נביאי הבעל בהר הכרמל והציע להם מבחן פשוט שיכריע אחת ולתמיד מיהו האל האמיתי. הבה נכין יחד מזבחות ופרים ונקרא איש איש לאלוהיו, הוא מציע, ונראה אלוהיו של מי יענהו באש מן השמיים שתאכל את הקורבן.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 37
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 37](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/37)

זהו מבחן מושלם, לכאורה: ניסוי מבוקר. והוא מתחיל. נביאי הבעל מכינים את קורבנם וקוראים לאלוהיהם. דבר אינו קורה. הם מכבירים תחנון וצעקה לאין מועיל. אליהו מתבדח על חשבונם: "קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל, כִּי אֱלֹהִים הוּא, כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ וְכִי דֶרֶךְ לוֹ; אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ". הם מתגודדים ופוצעים עצמם בחרבותיהם כמנהג עובדי אלילים אך הבעל אינו מתעורר.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 38
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 38](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/38)

ואז מגיע תורו של אליהו. הוא שופך מים על העולה ועל העצים, כדי להגביר את רושמו של הנס, ותפילה קצרה לה' מפיו מספיקה כדי שאש תרד מהשמיים, תאכל את הקורבן ואף את המים תלחך. אליהו הוכיח את אשר רצה להוכיח, והכול מבינים זאת. העם שנאסף סביב נופל על פניו וקורא "ה' הוא האלוהים, ה' הוא האלוהים". בהוראת אליהו נשחטים נביאי הבעל. בכל ספרות אחרת, כאן היה מגיע סוף הסיפור. אבל התנ"ך לעולם איננו ספר של סיפורים פשטניים בעלי "סוף טוב — הכול טוב".


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 39
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 39](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/39)

הניסיון הוא סוף המפגש בין אליהו לבין נביאי השקר, אבל רק תחילתו של המפגש שלו עם אלוהים. המלך והמלכה לא התלהבו במיוחד מיחסו של אליהו אל אמונת הבעל שהייתה לדת־החצר שלהם. איזבל מודיעה לאליהו שדינו יהיה כדין נביאי הבעל שהרג. אליהו בורח ומתחבא. לבסוף הוא מוצא את עצמו בהר חורב, שמו האחר של הר סיני — מקום שם, מאות שנים קודם לכן, התגלה אלוהים לבני ישראל. שם מתחוללת סצנה מפורסמת נוספת.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 40
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 40](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/40)

ה' מורה לאליהו לעמוד בהר, כי עוד מעט קט "וְהִנֵּה ה' עֹבֵר". אך קודם — "וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה'; לֹא בָרוּחַ ה'. וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ; לֹא בָרַעַשׁ ה'. וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ; לֹא בָאֵשׁ ה'. וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה". ה' מצוי בקול, קול הדממה הדקה.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 41
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 41](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/41)

מהו קול זה? מהי דממה דקה, ואיך ייתכן לדממה קול? היו שתרגמו "קול דממה דקה" כ"קול קטן ושקט" או כ"לחש עדין". הפירוש שלי הוא שקול ה' הוא **קול שאפשר לשמוע רק אם מקשיבים**. ה' אמר לאליהו, בעצם, דבר מעין זה: הניסיון שלך התבסס על שגיאה. נביאי הבעל מאמינים שהאל הוא הכוח, ואתה הראית להם שלי יש כוח רב יותר. אבל הרעיון שהאל נמדד על פי כוחו הוא אלילי. האל אינו כופה את עצמו על האדם. הוא נמצא תמיד, אבל לנו הוא נמצא רק אם אנחנו מחפשים אותו. דברוֹ עומד לעד, אך אנו שומעים אותו רק אם אנו מקשיבים. אחרת איננו שומעים אותו כלל. אלוהים קיים בדממת הנפש — כשאנו מפַנים מקום לקולו. המפגש הדתי, כמו מפגש אנושי אמיתי, דורש **הקשבה פעילה**.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 42
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 42](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/42)

6. **בלי ויכוח אין צדק**
כבר הזכרנו תופעה מקראית שאין לה אח: הוויכוח בין אדם לאלוהים. היקרותה הראשונה היא התמקחותו של אברהם עם אלוהים על גורל ערי הכיכר. אלוהים הודיע לאברהם כי הוא מתכוון להשחית את סדום ועמורה כי רבה וכבדה חטאת תושביהן. אברהם, שהודה כי הוא רק "עפר ואפר", לא השלים עם גזר הדין. ומה אם יש שם גם חמישים צדיקים? או ארבעים? או עשרה? "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע. חָלִלָה לָּךְ . הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?" (בראשית יח, כה).


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 43
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 43](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/43)

הוויכוח הזה מפליא, ולכאורה חסר משמעות. האם אברהם יודע משהו שאלוהים אינו יודע? האם אמות המידה שלו לצדק מדויקות יותר? הרי אלה רעיונות אבסורדיים. הכתוב מקבל פשר רק לאור דברי ה' המקדימים אותו:


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 44
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 44](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/44)

וַה' אָמָר, הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה? וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם, וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו (שם, יז–יט).


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 45
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 45](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/45)

את הדברים האלה רצה ה' שאברהם ישמע. הם משמשים **הזמנה לוויכוח**. אי אפשר להבינם אחרת. השאלה "המכסה אני מאברהם?" מלמדת שה' רצה לשמוע את דעתו. הוא רצה שאברהם יהיה חלק מההליך המשפטי. ה' אפילו נתן לאברהם את מילות המפתח לטיעוניו: "צדקה" (כלומר צדק) ו"משפט" — ואכן, אברהם משתית עליהן את נאום הסנגוריה שלו.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 46
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 46](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/46)

על מה נסב המיקוח החריג הזה? אין זאת שאברהם יודע משהו שנעלם מידיעתו של אלוהים. גם אין זאת שיש משכנות צדיקים נסתרים בסדום ובשכנותיה. העניין כאן אחר לגמרי. הצדק, בעברית המקראית, הוא איכות נשגבת שגם אלוהים בכבודו ובעצמו מחויב לה. שום כוח, אפילו לא הכוח האלוהי, אינו מקבל את צידוקו מתוך עצמו. לשום כוח אין סמכות מוסרית מתוקף עוצמתו לבדה. אפילו אלוהים, מלך מלכי המלכים, בורא שמיים וארץ, הוא מלך במלוכה חוקתית: חוקת המוסר מחייבת אותו.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 47
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 47](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/47)

**כדי שהצדק ייעשה וייראה, יש לשמוע את שני הצדדים**. כל עוד אין נשמעים דברי הסנגוריה, אין ערבות שפסק הדין יהיה נכון. ההלכה קובעת כי כאשר הסנהדרין מחליטה פה אחד כי אדם חייב מיתה, פסק הדין בטל ומבוטל. אשר לאלוהים, אנו מאמינים בצדק המוחלט של דינו. אבל ביהדות האמונה אינה עיוורת. על כן מוכרח להיות הליך משפטי, והליך זה מתקיים בדו־שיח בין אברהם לאלוהים. התובע כאן הוא אלוהים, המייצג את הצדק. הנאשמים הם אנשי סדום. אברהם מלוהק בידי אלוהים לתפקיד הסנגור. הצדק צריך כידוע להיראות ולא רק להיעשות — וצדקת דינו של שופט כל הארץ תיראה רק אם יישמעו גם טיעוני ההגנה.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 48
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 48](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/48)

אלוהים רוצה שבני האדם יהיו פועלי צדק. לכן הוא קורא לאברהם, כאמור בפסוקים שציטטנו, לצוות "אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". כאשר ה' משתף את אברהם בשיקוליו באשר לגורל העיר ותושביה, הוא בעצם מבקש ממנו להיות שותפו בניהול הצדק. חכמינו ביטאו רעיון זה באומרם: "כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית".¹⁰ ה' הוא שופט כל הארץ, והוא שופט תבל בצדק, אך כדי שתמונת הצדק תהיה שלמה חובתנו להיות שותפיו במשימה זו.

footnotes:
¹⁰ שבת י ע"א.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 49
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 49](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/49)

הצדק הוא תהליך כשם שהוא תוצר; שקילה ולא רק תוצאה. לשני הצדדים, התובע והנאשם, הקטגוריה והסנגוריה, יש קול. הצדק כרוך לבלי התר בעיקרון audi alteram partem, "שמעו את הצד האחר".¹¹, Princeton, NJ: Princeton University Press, 2000. המילה "שימוע" נטבעה לא במקרה. המשפט הוא שיחה בין תפיסות מתנגשות. זהו רכיב מהותי בכבוד האדם: לנאשם יש קול. מוכרחים לשמוע את האדם המואשם בעשיית עוול. אפילו סדום, מקום הרֶשע המובהק, צריכה לקבל סנגור — והיא זוכה לסנגור נעלה בדמותו של אברהם אבינו.

footnotes:
¹¹ ראו Stuart Hampshire, Justice is Conflict


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 50
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 50](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/50)

7. **מחלוקת למען האמת ולשם שמיים**
חז"ל יישמו תפיסה זו גם על עצמם, וטבעו את המונח "מחלוקת לשם שמיים". כך ניסחו זאת בפרקי אבות:


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 51
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 51](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/51)

כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו.¹²

footnotes:
¹² משנה, אבות ה, יז.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 52
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 52](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/52)

על פי המאירי, ומפרשים נוספים בני ימי הביניים, ההבחנה כאן היא בין מחלוקת למען בירור האמת לבין מחלוקת למען עצם הניצחון. הלל ושמאי התווכחו מתוך בקשת האמת, הגדרת רצונו של ה'. ואילו קורח, שמרד במשה ובאהרן מתוך ערעור על מנהיגותם, חלק עליהם לשם ניצחון: גם הוא רצה להיות מנהיג.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 53
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 53](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/53)

במחלוקת למען האמת, אם ניצחת — ניצחת, אך גם אם הפסדת — ניצחת, כי התבוסה בפני האמת היא התבוסה היחידה שהיא גם ניצחון. אנו צומחים מתוכה. לעומת זאת, במחלוקת למען הניצחון, אם הפסדת — הפסדת, אך גם אם ניצחת — הפסדת, כי כשהקטנת את יריבך הקטנת גם את עצמך. משה ניצח במחלוקת עם קורח, אך זה עלה במחירו של הנס שבו הארץ פתחה את פיה ובלעה את יריביו. אלא שהמחלוקת לא נגמרה בכך. כבר למוחרת נקהלה כל עדת ישראל על משה ועל אהרן והאשימה אותם, "אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'". לעימותים מהסוג הזה אין תוצרים נעימים. אפשר רק לנסות למזער את האסון.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 54
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 54](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/54)

הפוסטמודרניזם, בהשראת מרקס ופרויד, נחלץ כולו למאמץ לפתח "הרמנויטיקת חשד" שבה אין אמת אלא רק ניצחון. כל טענה היא רק הפעלת כוח (נסתרת), ניסיון לכונן "שיח הגמוני". היהדות דוחה את הרעיון הזה, לא מפני שלעולם אינו נכון, שהרי במחלוקת שאינה לשם שמיים הוא נכון, אלא מפני שתמיד אפשר לדעת מתי המחלוקת היא לשם בקשת האמת ומתי לא. יש דבר ושמו אמת, וישנו ויכוח משותף שנועד למצוא אותה. זהו בסיס האמון שבלעדיו אין תקשורת אנושית כנה.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 55
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 55](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/55)

8. **כדי להגיע לאמת מוכרחים להקשיב לצד האחר**
רעיון "מחלוקת לשם שמיים" אפשר לחכמינו לראות את אי־ההסכמה גם ככוח מאחד, ולא רק ככוח מפלג. הם אפילו הלכו צעד מרחיק לכת נוסף — אל הרעיון ששתי דעות חולקות יכולות להיות שתיהן "דברי אלוהים חיים". כך הם ראו למשל את המחלוקות המפורסמות בין בית שמאי לבית הלל:


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 56
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 56](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/56)

שלֹש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים הלכה כמותנו, והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה, "אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן, והלכה כבית הלל". וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלוהים חיים, מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי; ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן.¹³

footnotes:
¹³ עירובין יג ע"ב.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 57
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 57](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/57)

חז"ל מלמדים אותנו כאן שני דברים שונים, שניהם יסודיים. האחד הוא שיש חלופה לעיקרון הלוגי האריסטוטלי "חוק הסתירה" הקובע כי "או א או לא א", כלומר שכל היגד הוא או אמיתי או שקרי. לא בהכרח, אומרים חכמינו. שני היגדים מנוגדים יכולים להיות נכונים שניהם — מנקודות מבט שונות, או בזמנים שונים, או בנסיבות שונות. נכונות שניהם נובעת מהעובדה ששניהם פירושים לפסוק מקראי. אלו ואלו, אפוא, דברי אלוהים חיים. והיות שאלוהים חנן את בני האדם שברא בסמכות לפרש את דברו, שתי הדעות בעלות תוקף, אף כי רק אחת יכולה להתקבל כהלכה הנוהגת. ה' נותן את ברכתו לריבוי נקודות מבט, וכך בורא את תופעת המחלוקת שאינה סכום אפס. תפיסות שונות יכולות להיות נכונות, גם אם רק אחת מחייבת כהלכה.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 58
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 58](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/58)

הדבר השני שחז"ל מלמדים אותנו כאן נובע מן הראשון: שדווקא הגדולים מכולם יודעים שהאמת שלהם איננה היחידה. בית הלל ידעו שיש מקום ליותר מפירוש אחד. על כן הם למדו את דברי יריביהם לצד דבריהם שלהם, ואף לפניהם. הם היו "נוחין ועלובין", כלומר אדיבים וענווים, כי הם הבינו שהאמת אינה עניין של הכול או לא כלום. היא שיחה, וריבוי הקולות הוא עצם מהותה. היהירות האינטלקטואלית של אלה היודעים כי הם צודקים והחולקים עליהם טועים — נפסלת על הסף. במאמץ המשותף לברר מה ה' רוצה מאיתנו כאן ועכשיו, כל קול הוא חלק מהדיון, והדיון עצמו חשוב לא פחות מהתוצאה שלו.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 59
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 59](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/59)

9. **כבוד המחלוקת**
פירוש הדבר הוא שאין לפסול דעות החורגות מן המקובל. התנ"ך עצמו מכיל קולות כאלה: ספר קהלת על ספקנותו, וספר איוב שכולו פקפוק בצדק האלוהי. אך הביטוי החריף ביותר לכך ניתן בסוגיה התלמודית על האמוראים בני המאה השלישית לספירה רבי יוחנן וריש לקיש. על פי המסורת, ריש לקיש היה תחילה שודד דרכים, עד שרבי יוחנן, גדול חכמי ארץ ישראל בעת ההיא, הצליח לשכנע אותו להקדיש את חייו לתלמוד תורה.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 60
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 60](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/60)

בבית המדרש שלהם עלתה יום אחד השאלה באיזה שלב כלים חדים — "הסיף והסכין והפגיון והרומח ומגל יד ומגל קציר" — מגיעים לגמר מלאכתם ועל כן מקבלים טומאה. "רבי יוחנן אמר, משיצרפם בכבשן; ריש לקיש אמר, משיצחצחן במים". בלהט הוויכוח השיב רבי יוחנן לריש לקיש, "לסטאה בלסטיותיה ידע", כלומר אכן, שודד כמוך מבין בענייני מקצועו.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 61
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 61](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/61)

כמדקרת פגיון באו הדברים בליבו של ריש לקיש. מה הרווחתי, שאל את רבי יוחנן, מכך ששכנעת אותי לעזוב את חיי הפשע וללמוד תורה? השודדים קראו לי רב, וגם בבית המדרש אני רב. ענה לו רבי יוחנן, הרווחת שקירבתי אותך תחת כנפי השכינה.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 62
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 62](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/62)

ריש לקיש נפגע מאוד, עד שחלה ומת ממחלתו. עתה חלשה דעתו של רבי יוחנן, והוא התייסר כל כך שחכמים חששו לבריאותו. הם החליטו שאם יצרפו אליו חבר קבוע ללימוד, חברותא, דעתו עשויה להתיישב, ושלחו את רבי אלעזר בן פדת, שהצטיין במיוחד בבירור הלכות. כך ממשיך הסיפור (בתרגום מארמית):


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 63
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 63](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/63)

הלך רבי אלעזר וישב לפני רבי יוחנן. על כל דבר שאמר רבי יוחנן השיב לו רבי אלעזר, "יש ברייתא שמסייעת לדבריך". אמר רבי יוחנן, "אתה חושב שאתה כמו ריש לקיש? כשהייתי לומד עם ריש לקיש, על כל דבר שאמרתי הוא היה מקשה לי עשרים וארבע קושיות ומתרץ עשרים וארבעה תירוצים, ומתוך כך התחוורה לנו המסורת לאשורה. אך אתה, כל שאתה אומר הוא 'יש ברייתא שמסייעת לך', כאילו אינני יודע בעצמי שאני צודק".¹⁴

footnotes:
¹⁴ בבא מציעא פד ע"א.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 64
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 64](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/64)

אתוס בקשת האמת של חז"ל מתגלה כאן, בסיפור על ויכוחים בין חברותות, במלוא העומק והתשוקה שלו. הסכנות אינן מטושטשות בטקסט. בלהט הרגע, רבי יוחנן וגם ריש לקיש אומרים שניהם דברים שהם עתידים להצטער עליהם, דברים שתוצאותיהם יהיו הרסניות. אבל גם לאחר האסון, רבי יוחנן דבק בגישתו הרואה את חיפוש האמת כדבר חשוב לא פחות מהאמת עצמה, את הקושיה כיסוד הידע, ואת החוכמה המתרבה בזכות קנאת סופרים. אם רק מראים לך שאתה צודק, אין זה מוסיף לך דבר. ההבנה, ההבנה הדתית דווקא, באה מן הנכונות לספוג התנגדות.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 65
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 65](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/65)

היסטוריון הכלכלה אלברט אוטו הירשמן, איש הרווארד, כתב ספר שכותרתו **עזיבה, קול ונאמנות**. הוא טען שכאשר מתעוררות בארגון כלשהו בעיות, שתי אפשרויות עומדות בפני המודעים להן. הם יכולים לעזוב ולמצוא להם מקום אחר: "עזיבה". והם יכולים להעלות את הבעיות באוזני האחראים: להרים "קול". אם התלונות מתקבלות, הם יישארו: "נאמנות". אך אם לא, יבחרו גם הם באופציית העזיבה.¹⁵, Cambridge, MA: Harvard University Press, 1970.

footnotes:
¹⁵ Albert O. Hirschman, Exit, Voice and Loyalty: Responses to Decline in Firms, Organizations, and States


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 66
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 66](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/66)

הירשמן מציין גם כי יש הבדל יסודי בין אופני ביטוים של תהליכים אלה בכלכלה ובפוליטיקה. בכלכלה, השוק החופשי בנוי סביב אפשרות העזיבה. אם אינני אוהב את הסחורה של פלוני, אקנה את זו של פלמוני. זהו הדבר העושה את השוק לחופשי. בפוליטיקה העזיבה קשה יותר. בדרך כלל היא כרוכה בהגירה: עזיבת בית, וחוויה של החלפת נאמנות. לכן הקול הוא רכיב חיוני של הפוליטיקה בחברה פתוחה. הנאמנות מושתתת על חופש הדיבור, ועל הטיית אוזן למיעוטים ולטענותיהם גם אם לבסוף ההכרעה אינה כלבבם.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 67
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 67](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/67)

במילים אחרות, החברה הפתוחה תלויה ב**כבודו של בר־הפלוגתא**. היהדות כולה מושתתת על עניין זה. כך קורה בדיאלוג שבין אברהם לה' ובשיח שבין בית הלל לבית שמאי. אם תפטור החברה בבוז דעת־נגד, כפי שעשה רבי יוחנן לריש לקיש, תתרושש התרבות כולה. ספר איוב בנוי על רעיון זה. לוז הספר אינו השאלה אם איוב צודק או טועה בטענתו כי נעשה לו עוול — אלא העובדה שלאיוב ניתנת הזכות לדבר אל אלוהים, לקרוא עליו תיגר, לקבל אוזן קשבת, ואף, במובן מסוים, להיענות מן השמיים. מתוך ההבחנה הזאת, הפובליציסט ויליאם סאפייר קרא לספרו על איוב **הדיסידנט הראשון**.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 68
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 68](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/68)

10. **הוויכוח כצורה של הכלת סכסוך**
בפרק 2 ציינתי כי ברגעים מכריעים בתולדות עם ישראל נטו היהודים להתפצל, ושתוצאות פיצולים אלה היו הרות אסון. למה זה קרה? ההסבר המשכנע ביותר שנתקלתי בו הוא זה שהציע הרב משה אביגדור עמיאל, רבה הראשי של תל אביב בשנים 1936–1945. לטענתו, ביהדות **הפרט קודם לקהילה**.¹⁶ אחת הדוגמאות שהוא מציג היא מקרהו של אדם שנמצא אשם בהרג. התורה מקצה בארץ ישראל ערי מקלט, אזורים מוגנים לאנשים שהרגו נפש בשגגה. כל עוד הרוצח בשגגה נמצא שם, הוא היה מוגן מפני גואלי הדם. מחוץ להן דמו הותר. על פי ההלכה, עליו להישאר שם (עד מות הכוהן הגדול) "אפילו כל ישראל צריכים לו". לדברי הרב עמיאל, הדבר מוכיח שזכות הפרט קודמת ביהדות לצורכי האומה. אסור להקריב את היחיד על מזבח הקבוצה.

footnotes:
¹⁶ הרב מ"א עמיאל, הצדק הסוציאלי והצדק המשפטי והמוסרי שלנו, תל אביב: תנועת תורה ועבודה, תרצ"ו.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 69
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 69](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/69)

היהדות היא אפוא, באופן עקרוני, תרבות אינדיבידואליסטית מאוד, והדבר מתנגש ישירות עם עקרונות הפוליטיקה. כניסוחו של הרב עמיאל:


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 70
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 70](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/70)

כל סדר פירושו ביטול הפרט מפני הכלל, או דחיית היחיד מפני הציבור. אי אפשר לשום סדר ומשטר שבעולם, אף המובחר שבמובחרים, שיתאים לכל פרט ופרט. אלא שכל הסדרים נעשים לתקנת הכלל ולטובת הכלל, ואם הפרט יסבול מזה אין בזה כל רע. אבל תכונתה של היהדות אינה סובלת זאת, כי מוסר היהדות פירושו, כאמור, חירות מוחלטת של הפרט, שאינה נדחית גם מפני הכלל.¹⁷

footnotes:
¹⁷ שם, עמ' 70–71.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 71
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 71](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/71)

לדבריו, ביהדות יש מתח בין טובתו ושלמותו של הפרט לבין התהליך הפוליטי. הוא גוזר מכך מסקנה מרתקת: **האינדיבידואליזם העקרוני של היהודים הוא מקור כוחם הגדול ביותר אך גם הקשה שבחולשותיהם**. זה קרה, הוא מסביר, מפני שהיהודים מסרבים לכוף את ראשם בפני דעת הרוב. כיוון שבגולה היהודים הם מיעוט בכל מקום, אלמלא קשיות עורף זו הם היו נטמעים בתרבות הרוב ונעלמים. אך אותה תכונה המאפשרת את ההמשכיות היהודית בגולה נעשית חולשה כשהם בעלי שלטון עצמי.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 72
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 72](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/72)

בגלות מועיל לנו הצד הטוב שיש בתכונת קשיות העורף שלנו, שאין אנו מתבטלים כלל מפני הרוב העומד לנגדנו, ובארץ ישראל סובלים אנו להיפך מצד הרע שיש בהתכונה הנ"ל, היינו שכל פרט ופרט אינו מתבטל גם מפני רצונו של הכלל שלו, כלל ישראל גופו.¹⁸

footnotes:
¹⁸ שם, עמ' 79.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 73
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 73](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/73)

מחלת הפלגנות שהיהודים סובלים ממנה נובעת ישירות, לדעת הרב עמיאל, מהתפיסה היהודית המקדימה את הפרט לכלל. כל עוד לא תיווצר נכונות להרכין ראש בפני הרוב, לא יהיו לא שלטון, לא מדינה ולא פוליטיקה. אלא שהיהודים אינם מוכנים להרכין ראש בפני הרוב. היהדות, מתוך עקרונותיה העצמיים, מחוללת תרבות שבה "כל אחד שפט את שופטיו ובנה במה לעצמו מבלי לקבל מרותו של הכלל".¹⁹

footnotes:
¹⁹ שם, עמ' 72.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 74
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 74](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/74)

רקע זה חיוני להבנה מדוע הקפידו כל כך חכמינו לבנות את תרבות המחלוקת לשם שמיים. הפוליטיקה תובעת מידה של התיישרות עם הרוב, אבל היהודים אינם נוטים לקונפורמיות הזאת. לשם לכידות חברתית נדרשת מידה של כניעוּת, אך בני ישראל מתוארים בתורה כ"עם קשה עורף". הם נכנעים בקושי לאלוהים, אך לא לאף אחד אחר כמעט.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 75
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 75](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/75)

חז"ל חוו את אסון המרד הגדול ברומא, שבו חרב המקדש, ואת האסון הגדול אף ממנו, מכמה בחינות, של מרד בר כוכבא — הטרגדיה האנושית הנוראה ביותר בתולדות עם ישראל עד השואה. הם ידעו כי הפלגנות היא שהייתה בעוכרי היהודים. אם כך, איך ממשיכים? האם יש לעודד קונפורמיות ומורך־לב אינטלקטואלי? הם פסלו אפשרות זאת. הם בחרו לעודד את המחלוקת — ולתעל אותה לערוץ בית המדרש. שם תשגשג המחלוקת לשם שמיים, וכך תצמח תרבות שבה יוכלו אינדיבידואליסטים דעתנים לחלוק זה על זה בלי להתפצל. כך הם ניסחו זאת:


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 76
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 76](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/76)

אפילו האב ובנו [או] הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד [= בבית מדרש אחד] נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה. שנאמר, "אֶת־וָהֵב בְּסוּפָה" (במדבר כא, יד): אל תקרי בסוּפה אלא בסוֹפה.²⁰

footnotes:
²⁰ קידושין ל ע"ב.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 77
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 77](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/77)

לכידות איננה מחייבת הסכמה. היא מחייבת כבוד כלפי השוני מתחת לגג הגדול של התרבות המשותפת. כך פיתחו חז"ל תרבות של הכלת ניגודים, שבה לכל השקפה ניתן קול, כל דעה נבחנת לאור ראיות מהכתובים, וגם עמדות שאינן מתקבלות, כגון אלו של בית שמאי, נזכרות ונלמדות בכבוד. כך נולדה — ברוח אופיו של המקרא, אך בעידן שאין בו נבואה — תרבות רבנית ייחודית של עיון, דיון, ערעור וביקורת, המכילה בלי דורסנות את חילוקי הדעות שחזקה עליהם כי יתקיימו בקרב קבוצת אנשים החושבים ברצינות ובהתמדה על אותן בעיות.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 78
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 78](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/78)

דברים נאים על טבעה של מסורת כתב הפילוסוף אלסדייר מקינטאייר. "כאשר מסורת היא תקינה היא תמיד מכוּננת, באופן חלקי, באמצעות ויכוח לגבי הטובין שהרדיפה אחריהם מעניקה למסורת את משמעותה... מסורות, כשהן מלאות חיים, מגלמות המשכיות של קונפליקטים".²¹ ביהדות מתקיים הדבר באורח עילאי.

footnotes:
²¹ אלסדייר מקינטאייר, מעֵבר למידה הטובה, מאנגלית: יונתן לוי, ירושלים: שלם, תשס"ז, עמ' 244.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 79
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 79](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/79)

**להחיות את השיחה**
אי־יכולתם של היהודים להכיל את המתחים ביניהם היא טרגדיה חוזרת ונשנית, המוסיפה להכותנו גם כיום. גילוייה העכשוויים מתועדים בשלל ספרים חדשים, ובהם **יהודי נגד יהודי** מאת סמואל פרידמן, **יהודים אמיתיים** של נח עפרון, ו**מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה?** מאת מילטון וַיוֹרסט.²² New York: Simon and Schuster, 2007; Noah Efron, *Real Jews: Secular Versus Ultra–Orthodox: The Struggle for Jewish Identity in Israel*, New York: Basic Books, 2003; Milton Viorst, *What Shall I Do with This People?: Jews and the Fractious Politics of Judaism*,**New York: Free Press, 2002. עד היום, זו חולשתם הגדולה ביותר של היהודים. פעם אחר פעם מגלים היהודים כי אין הם מסוגלים לדבר בקול אחד. תכופות מוביל הדבר לידי כך שהיהודים הם האויבים הקשים ביותר של עצמם. בעולם שבו לא חסרים אויבים ליהודים, דבקות זו בפלגנות היא בגדר הפקרות.

footnotes:
²² Samuel Freedman, Jew versus Jew: The Struggle for the Soul of American Jewry,


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 80
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 80](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/80)

**הקשבה היא צורה של יישוב סכסוכים**. אחת הבעיות הסבוכות ביותר בהלכה כיום היא מצוקתן של העגונות, מסורבות הגט. אנו, יהודי אנגליה, היינו נחושים לפתור בעיה זו, ועשינו את כל אשר לאל ידנו: הסכמי קדם־נישואים, חקיקה ממשלתית ועיצומים מטעם הקהילה נגד בעלים סרבנים. צעדים אלה פתרו את רוב המקרים, אך לא את כולם. נותרו שני מקרים בלתי פתירים לכאורה. פתרנו את שניהם, אך לא באמצעים הלכתיים, לא בעזרת החוק האנגלי וגם לא בלחץ קהילתי. **הקשבנו**. הקפדנו להקשיב לכל צד בסכסוך, עד שכל אחד מבני הזוג הרגיש שדברו נשמע במלואו. גישרתי בסכסוכים רבים, ותמיד באותה דרך: בהקשבה ממוקדת, משקפת, תומכת ומרוכזת. היהדות היא דת של חוק, של הלכה, ועל כן יהודים רבים נוטים לסבור שלכל בעיה יש פתרון הלכתי. אך לא תמיד הדבר נכון. לפעמים הבעיה נמצאת לא בחוק אלא באנשים שהוא חל עליהם. אלה הם המקרים שבהם יש להקשיב, בענווה ובאנושיות ובפתיחות גמורה לאחֵרוּת.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 81
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 81](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/81)

היהודים הביאו על עצמם שורה של אסונות כי כל אימת שניצבו בפני קונפליקט — נקרעו לגזרים. פתחתי פרק זה בציון היעדרן של מילים עבריות לציוויליות, טקט, אנדרסטייטמנט ודיפלומטיות. זהו סימן לעם שאינו רגיל לשלטון. והדבר מסוכן. הקיטוע הדתי, התרבותי, האתני והפוליטי בחברה הישראלית, השסעים הדתיים העמוקים בתפוצות ומצבה השברירי של העמיות היהודית — הם אותות אזהרה. כאשר כוח מפוצל נתקל בכוח מאוחד, סופו שידו על התחתונה. הנושאים שהצגתי בפרק הזה הם, לפיכך, לא צדדיים בשום אופן. להערכתי, העם היהודי מפוצל כיום כפי שהיה בימיו האחרונים של בית שני.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 82
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 82](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/82)

האירוניה, הראיתי, היא שדווקא היהדות מציעה ערכה ייחודית של רעיונות המטפלים בבעיה זאת: היא תופסת את הלשון (והדיבור) כמקודשת, את השיחה כסוג של תפילה, את ההקשבה כמעשה דתי עילאי, את הצדק כנכונות לשמוע את שני הצדדים, ואת המחלוקת לשם שמיים כדרך לתזמורן של תפיסות סותרות לכדי הרמוניה מורכבת. רעיונות אלה, הנמצאים בלב היהדות, הם הדרך היחידה העומדת בפני עם אינדיבידואליסטי של בעלי אמונות מוצקות ומחלוקות עמוקות להישאר מלוכד ולהתברך איש ברעהו.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 83
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 83](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/83)

היהדות היא שיחה המיועדת לקולות רבים. במובן מטפורי, זאת היא התורה שבעל פה, עמוד התווך של היהדות הרבנית: הדיאלוג בין שמיים לארץ. לשיחה יש ערך דתי, אבל גם ערך אנושי, שכן כאשר המילים כושלות האלימות קמה. וכפי שמזכירנו אלברט הירשמן, בלי קול אין נאמנות; במקום הנאמנות באה עזיבה. עלינו ללמוד להקשיב בכבוד לבעלי המחלוקת שלנו. "שמע ישראל" היא הגדולה שבמצוות.


###### Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 84
[Future Tense; A Vision for Jews and Judaism in the Global Culture (Hebrew), 9; The Jewish Conversation 84](https://torahapp.org/share/book/Future%20Tense%3B%20A%20Vision%20for%20Jews%20and%20Judaism%20in%20the%20Global%20Culture%20%28Hebrew%29/s/9%3B%20The%20Jewish%20Conversation/r/84)

אם איננו רוצים להישאר "עם לבדד ישכון", יש שיחה אחת שחשוב במיוחד שנחזיר לחיים: השיחה בין היהדות לעולם. עליה אדבר עתה.