## Gan Naul, House I

###### Gan Naul, House I 5:1:1
[Gan Naul, House I 5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:1:1)

החדר החמישי ובו יג חלונות נטוע באדם כח הממשלה. הוראת מלת "לב". נטוע באדם כח להוציא ציורי נפשו מן הכח אל הפועל. ענין "רוח" האדם והוראתו. אין לאדם רק להתחיל המעשה והשם ב"ה גומר בעדו. ענין העזר האלהי. רוח טובה. רוח הקדש. רוח נכון. רוח נדיבה. ענין "רוח חכמה" הנזכר בכתבי הקדש. דרך החכמה נמשל אל הלחם. דרך הרשעה והסכלות נמשל אל המוץ, קוץ ודרדר. אדם הראשון בהבראו נתן בו לב חכם. בחטאו נהפך מצב לבבו. לעמת זה נתקללה האדמה. בצאת ישראל ממצרים זכו למתנה הראשונה. כשחטאו בעגל התנצלו עדים. הלוחות הראשונות היו מעשה אלהים והמכתב מכתב אלהים. לוחות השניות פסלם משה ומכתבם מכתב אלהים. לעת קץ הימים ישוב הדבר לאיתנו הטוב. חלוף המזגים שבבני אדם ותכונותיהן. אין הפוכי הכחות שבנפש העדר הכחות, אלא גם הם כחות עצמיות. לא יתפרד שום כח מן הנפש פרוד עצמי:
דע יסוד גדול בחכמת הנפש. והוא שהשם ב"ה נטע כח באדם, שברצונו יוכל להמשיל הכחות שאינן עולות מאליהן על כחותיו הנפשיות. וזאת היא כח הממשלה הנטוע בו, והרצון הבחיריי, שבו יגזור על כחותיו מי מהם ירום, ומי מהם ישפל. ואע"פי שטבעי הכחות ימשיכוהו אל ההפך, הנה הוא מושל עליהם ברצונו למנוע מהם מה שיחפצו בו, ולצווֹת להעשות מעשה לא יטוהו המה אליו. ועל היסוד החזק הזה בנויות מצוות התורה החקים והמשפטים הצדיקים והישרים, וכל מתן שכר לצדיקים, ופרעון מן הרשעים. ושיצוה השם, לא תאכל דבר זה, ולא תעשה ענין פלוני, ולא תחמוד ולא תתאוה, לא תשנא, לא תקום ולא תטור, וכיוצא בהן. וכל ספר התורה וספרי הנביאים מדברים ומזהירים על זה. כדרך (משלי ו, טז) "שש הנה שנא יי' ושבע תועבת נפשו, עינים רמות לשון שקר" וגו'. וירמיה אמר (ירמיה לב, יט) "גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו", ועוד רבות כאלה. כי יוצר הנפש ב"ה יודע שנטוע בה כח הממשלה, ופירש הדבר בתורה שנאמר (דברים ל, טו-טז) "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. אשר אנכי מצוך היום לאהבה את יי' אלהיך ללכת בדרכיו" וגו'. (דברים ל, יט-כ) "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. לאהבה את יי' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו" וגו'. הרי מבואר שהכח והממשלה על הטוב ועל הרע נטוע בנפש האדם, וברשותו להיות מושל ומנהיג על כחות נפשו, או להכנע מפניהם ולשלחם חפשי כרצונם וכטבעם. והכח המושל הזה הוא המתואר בתורה ובספרי הנביאים בתואר "לב". כי הוא המלך בגוף, וכח הממשלה מלך בנפש. כי הלב המתכונת הראשונה ומתפעל תחלה מהתפעליות הנפש. ולא תסכל לחשוב שתתכן הנהגה וממשלה הסכמית ורצונית בלי טעם, כי לא יצלח למלוכה. כמו שתראה המלך במדינה שיש תנאים הותנו בין אנשי המדינה ומלכם, ועל פיהן יהיה נוהג ומולך עליהם. ואם יעבור על התנאים והחקים שחקקו ביניהם, יסירוהו ממלכותו. ואם יתגבר עליהם ולא יוכלו להסירו, ויכנעו לו בעל כרחם, הנה הוסר כבודו ממחשבתם ומחדרי לבם, כי יחשבוהו לאיש זדון ומלך עריץ. ונעלה מכל זה כח המלוכה הנטוע בנפש האדם, שלא נתנה ביד הרצון כאשר ירצה אם למשפט, ואם למספח, אלא הכח הזה פקיד תחת יד אדון כל הארץ, ולא הרשהו למלוך ולצות רק כפי החקים והמשפטים שחקק לו, והם דברי התורה והמצוה. וְשָׂם לו יועצים ושרים שיועץ עמהם כדת מה לעשות בכל עת ובכל שעה. והיועצים האלו הם השכל והבינה. והחקים שחקק לו, והם דברי התורה והמצוה. והחקים שחקק לו קצתם חקוקים בנפש עצמו כמו דעת המושכלות הראשונות. ורובם תבאנה לו מחוץ והם חקי חכמת התורה והחכמים. ובעבורן נטע בו כח החכמה שבה יאסוף הכל לנפשו כמבואר למעלה. ותבין מזה כי מלת "לב" בלשונינו הקדוש רומז תמיד על הממשלה שביד האדם. ולפי שהיא צריכה להיות באמצעות הכחות שאין כדמותן בנפשות שאר בעלי החיים, והן כח החכמה והמדע והבינה והשכל. ועוד ילוו עמהן שאר כחות שהם משרתים לאלו, כמו הזוכר והשומר והמערים ומחבל [תחבולות] וכיוצא שיתבארו בעז"ה במקומם. לכן המלה הזאת כוללת הממשלה החכמה הבינה הדעת השכל וכיוצא. ולא כונתי לפרש פה מלת "לב" כי בעז"ה איחד לו בית לבדו, כי שגבו ורמו הדברים שידוברו עליו, וכללים גדולים אציע שם טרם יתבארו הכתובים שנזכר בהם מלת "לב". ואולם העירותי פה על הענין הקצר הזה, להודיע כי האדם מושל על כחות נפשו, ושבאמצעות הכחות שאין כדמותן בנפשות שאר בעלי חיים תכון ממלכתו, ויהיה בידו מטה עוז ושבט המושל, לצווֹת על כחותיו מי יעלה ומי יסתר במקומו, ולעורר כחות השכל והבינה וכיוצא שיתגלו מאליהן, מבלי שיעזרו מאחד הכחות העולות בטבע. אלא יראו לבדנה כפי מצות המושל המכריחם לבוא לפני המלך בכל עת שחפץ בהם. ומי שהגיע אל המעלה הזאת הוא הצדיק הגמור, הוא האהוב לאלהיו, הוא שנאמר עליו (ישעיה מט, ג) "ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר". ולולי שהיה בנפש האדם נטוע כח זה, לא היה מן הצדק שיצוהו השם לעשות כן, ויזהירהו מעשות כן, אם הוא מוכרח מטבעי כחותיו הנפשיות, ואין לו משפט הממשלה עליהן:


###### Gan Naul, House I 5:2:1
[Gan Naul, House I 5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:2:1)

היסוד השני. דע כי השם ב"ה נטע גם כן כח באדם להוציא ציוריו הפנימיים מן הכח אל הפועל, והוא רוח האדם השוכן בקרבו, שבו מרויח ציורי הכחות הפנימיות הנעלמות בנפש. וצריך להיות הדבר כן, בהיות שבארנו למעלה שכח הממשלה הנטוע באדם צריך שיהיה אסור תחת יד יוצרו ב"ה. ובעבור כבודו ית' יחל לחפש אחר התורה והחכמה, ולהכריח כח החכמה הנטוע בו לאסוף בו חקי השם והתורות. ולא כדרך הכסילים, המשתמשים בכח חכמתם לאסוף בו עניני הבל ערמות ותחבולות ומעשה בני אדם. לכן בתחלת לכתו בדרך זה ימצא כי המסלה שהולך עליה צרה ויש בה אבני נגף. וזה בעבור הנטיה הטבעית ההפוכה ממנה, כעדות התורה (בראשית ח, כא) "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", וכמו שאמרנו למעלה. ואיך לא יהיה כן? והוא מנעוריו התגאה בלבו, ובראותו דבר חמדה בחברו, חמד וקנא; ואם קרהו נזק התאמץ להנקם; וכאשר קרהו מחלה וצרה, התמרמר ובלבל דעתו וקרא תגר. וכאשר חשב בעניני חשק, התאוה תאוה רעה אל הזנות ואל הזוללות והסביאה והמחולות והשחוק, וכן כל כיוצא בזה. ועד הנה היו שכלו ובינתו משרתים ועבדים ליפות דרכים אלו בעיניו, והיו ממהרים להמציאם לו ע"י ערמם ותחבולותם. ועתה כאשר נהפך לבו, והעיר להלחם עם האויבים הרעים האלו, וכלי מלחמתו איננו רק בחכמה, אע"פי שאוסף אלו החקים אל נפשו וסומך עליהן, הנה בעבור שאינו מוצא בנפשו כדמות אלו הכחות שהחכמה תצוהו ותזרזהו עליהן, לא יוכל להשכיל ולהבין בעניניהן. כי השכל והבינה הורגלו מנעוריהן לבנות השכלתם והבנתם על הכחות הרעות שהיו מושלים בנפש. ולא ימתקו וינעמו לנפשו דרכי החכמה, בעבור שאין לו בהם טוב טעם ושכל טוב. ואם בכל זאת יאספם בהכרח לכח החכמה ויאמינם בלב טוב, הנה יקשה עליו להתנהג בהן. כי כל מפעל ומנהג בנוי על כח פנימי המושל בנפש, כמבואר בחדר ב' (חלון א'). ובנפש זה האיש לא התגלו עדיין הציורים האלו. כאילו תאמר השם ב"ה צוה לא תקום ולא תטור, ואלו האזהרות בנויות על כח הסליחה וההעברה על פשע הנטועות בנפש. וזה שנהג כל ימיו לנקום ולנטור, מלבד שצריך גבורה גדולה לכבוש יצר הנקימה והנטירה, אלא שלא ימצא בעצמו כח הסליחה כלל, וכן בכל דבר.


###### Gan Naul, House I 5:2:2
[Gan Naul, House I 5:2:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:2:2)

אבל צריך שתדע, שהשם ב"ה נטה גם הכח הזה בנפש האדם, והוא שיוכל להוציא הציורים מן הכח אל הפועל. ובעבור הכח הנפלא הזה מתוארת צורת האדם בתואר "רוח" כמו שכתבנו באמת בספר "יסוד עולם". כי בהיות האדם חפץ ללכת בחכמה ולמשול על כחותיו כפי החכמה, והוא נעדר הציורים הנכבדים, הן ציורים שהן נושאי החכמה, הן ציורים שהן נושאי המדע, הנה רוח החפץ מוציא מתהום הנפש כל כח נסתר וכל כח הטמון בקרבה. ואם הוא צח ודק מאד, וכמעט שלא יורגש בקרב הנפש, הנה הרוח ירויחהו וירחיבהו, ויעלהו מעלה מעלה אל הלב. כי רוח האדם מתלבש בכל הכחות. [כמו] כאשר יעדרו במעדר, ויתקן אדמת הנפש שתצמח בה במהרה זרע הכח הטמון בה, ויצא מן הארץ לעשות ענף ולשאת פרי. וכמו שהזרע בעלותו על האדמה יראה לעינים, ואין כן בעודו טמון בארץ, כן הכח העולה מן הנפש, יראה לעיני הנפש והלב. ועיקר ההגלות ע"י השכל והבינה, כי בהתלבש הרוח בהן, וחושב מחשבות השכל ובינה, מעט מעט יוציאוהו ממעמקו ומן המקום שהוא נסתר שם. והן כמו גשמים וטללים המצמיחים זרע הארץ, ורוח האדם כמו מחרשה לחרוש ומעדר לעדור. ועל הענין הנפלא הזה רמז הנביא ואמר (יחזקאל יח, לא) "השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם, וַעֲשׂוּ לכם לב חדש ורוח חדשה. ולמה תמותו בית ישראל?". אמר אם נהגתם עד הנה בדרכים רעים, כפי נטית יצר הלב שהוא רע, עשו לכם עתה לב חדש. כמבואר למעלה שמלת "לב" על הממשלה, והוא ימשול בכם בחכמה בבינה ובהשכל. וזהו "לב חדש", כלומר מושל וּמְצַוֶה חדש, לא כראשון שהיה רע, אלא מושל ביראת אלהים, וישליך מעליכם הפשעים אשר פשעתם בם, כי יכריח הכחות הרעות המושלות, שיסתרו במצולות הנפש. ואם תאמרו חסרים אנחנו ציור הכחות הטובים, הצריכים למנהגי החכמה, גם זה בידכם. כי [ת]עשו לכם רוח חדשה, שהוא המוציא הציורים מן הכח אל הפועל, לא כרוח הראשון שהתלבש בדרכים רעים, אלא חדשה שיתלבש בטובים. כפי מצות הלב החדש. והבן:


###### Gan Naul, House I 5:3:1
[Gan Naul, House I 5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:3:1)

ושמע ודע כי אע"פי שהיוצר ב"ה מסר הכח לאדם להוציא הציורים הפנימיים אל הפועל, באמצעות הרוח השוכן בו, לא תשלם המעשה ביד האדם. כי קשה דבר זה מאד, ואין בידו רק להתחיל המלאכה, ולעשות מה שבכחו לעשות. והשלמת המלאכה היא בעזר האלהי, המלוה את האדם להביא אל הפועל הגמור מה שהיה נעלם בתחלה. ולולי העזר האלהי, לא היה רוח האדם חזק כ"כ לגלות המצפונים שבנפש, ולהרחיבם מרחב רב, וליסדם יסוד חזק בנפש, עד שימשלו על הציורים ההפוכים להם שהיו מושלים עד הנה. כי תמיד היצר, והתאוה, והסכלות, והדמיונות, והטבעים, והמנהגים, נלחמים עם הרוח הפועל, ופתאום מעלים רוח אחר מלובש באחד הכחות הרעות, ומחליש פעולת הרוח הטובה. וכן בינת האדם ושכלו, שהרוח הטוב מתלבש בהן לעדור ולחפור בעמקי הנפש, לגדל להרכיב ולהצמיח הכח הנעלם, הם קצרי יד וחסרי ההקדמות וההצעות, שיוכל הרוח להעזר בהן נגד הדמיונות והתעתועים שמעלה הסכלות נגדו, והיא המלחמה הגדולה שהיא בקרב האדם. ואשרי המנצח! שהוא הגבור באמת. כמו ששנו חכמים (אבות פרק ד, א) "איזהו גבור? הכובש את יצרו". כי כחות רבים מתנשאים בנפש ונושבים על כמה דרכים, האחד דוחה את האחר. ואין תקנה ומעמד רק אחר היות הציור הטוב מושל בנפש. וזהו המעשה הטוב, כי הנפש צריכה להיות עשויה ומתוקנת. וכמו ששנינו (אבות פרק ג) "כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו". ומה נכבד המשל הזה למבין בו! שהוא על רוח המנגד לדרך החכמה. ואמר עוד, "וכל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה? לאילן ששרשיו מרובין וענפיו מועטין. שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזין אותו ממקומו". וכן אמת שאם הנפש עשויה כהוגן, ודרכי החכמה שליטים, לא תֵהָפֵךְ מכל הרוחות העולות מן רוח התאוה, הסכלות, הדמיון וכיוצא.


###### Gan Naul, House I 5:3:2
[Gan Naul, House I 5:3:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:3:2)

ואני אמשיל לך משל בענין זה. הַדְמֵה לאדמה טובה יש על פניה צמחים רבים קטנים ודקים. ועל פני הצמחים עפר רב המכסה אותה מן הראות. וכשבא רוח ונושב ממנה העפר המכסה, יגלו הצמחים. ובהיות הרוח הנושב חלש, יקח רק מקצת מן העפר וישאר הרב. ויראה רק חלק קטן מן הצמחים, והחלק הרב יסתר מן העין. וכבוא רוח אחרת מצד אחר אפילו חלש, ישיב העפר המעט שזרה הרוח הראשון אל מקומו. אבל בהיות הרוח הנושב חזק מאד שלא נראה ולא נשמע כמוהו עוד, הנה יזרה כל העפר מן האדמה ותראינה כל הצמחים הרבים פתאום. כי לחוזק הרוח הֵרִים העפר כרגע מכל השדה. וכן הזרייה היא למרחוק, בעבור כח רוח הזורה. ולפי שאין רוח אחר חזק כמוהו, אין לדאוג פן ישוב רוח מצד אחר וישיב העפר הפזורה על פני הצמחים, כי אין עוד רוח כמוה חזק לפזר העפר הרחוק הזה. ובטוח הדבר שישארו מעתה הצמחים מגולים. וכן הנמשל בנפש האדם. הצמחים הם הציורים הדקים הנטועים בה. העפר היא הציורים הרעים, התאוה, והסכלות, המכסים עליהם. ואין הצמחים נראים לעיני הלב. הרוח היא רוח האדם הפועל בנפש, ומסער לפזר שלטון הציורים הרעים. ואם הרוח חלש יפזר רק מעט. וכעלות רוח אחר מלובש בסכלות ישיב הרעה הפזורה אל מקומה. אבל אם הרוח המעביר חזק מאד, ומפזר המכסה מרחק רב מאד, ואין בנפש רוח כמוה חזק להשיב עליה המכסה הפזורה. אז יבטח האדם שיגלו ציוריו הגלות גמורה, ותצאנה אל הפועל ממש. אבל אין ברוח האדם הטובה חוזק ואומץ גדול כזה, לולי שיעזרהו השם ב"ה מקודש. כי הוא ב"ה בוחן בלב וחוקר כליות, ומבין מתי עשה האדם את שלו, ומה בכחו לעשות. וכשרואה שכל אשר היה לאל ידו לעשות עשה, ואין בכחו לעשות יותר, וכל חשקו אל הדרך הטוב, ילוה אליו העזר האלהי ממרומים, ויגמור בעדו וישלים מה שחסר בו. וכן אמרו רבותינו ז"ל (יומא לח, ב) "בא לטהר מסייעין אותו". ודבריהם דברי אלהים חיים. וכן בכל מקום שאמרו "סייעתא דשמיא", כיונו אל העזר האלהי הנלוה לאדם הטוב. וכן דרשו בפסוק (תהלים לז, לב-לג) "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו. יי' לא יעזבנו בידו". (קידושין ל, ב) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו". וכן כדומה להם מן המאמרים המופלאים הנמצאים בדבריהם ז"ל כולם על היסוד הנכבד הזה יסמוכו. ולקצר באתי ולא להאריך:


###### Gan Naul, House I 5:4:1
[Gan Naul, House I 5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:4:1)

העזר האלהי הזה כולל סגולות נפלאות, רוח טוב ועצום, שכל טוב ורוח בינה וכיוצא בזה וכמו שבארנו. שהרוח הטובה הנטוע באדם איננה כ"כ בעלת התעצומות, להלחם נגד שאר הרוחות העולות. אז ילוה אליה רוח אלהים ממרומים, והיא רוח טובה מאד, מתעצמת בדרכי ה' הטובים, מאירה אור גדול בחדרי הנפש. ושלטת [היא] על כל הרוחות שאפשר להמצא בנפש האדם ומעבירם העברה גמורה, לא תוכלנה להראות ולעלות על הלב. ומטהרת [היא] את הנפש טהרה גדולה, ומרחבת הכחות הצחות והדקות הנטועות בה. ובחוּל הרוח הזה על האדם, פתאום תגלינה הגלות גדולה ומצטיירות בלב, ועיניו בהן כל הימים. וכפי הציור כן רוב הממשלה. כי ימשילם על הכחות המנגדות לרוח הטובה שהתלוה עמו, וירגיל בדרכים הישרים, כאשר תורנו רוחו הטובה. ועל זה התפלל המשורר האלהי ואמר (תהלים קמג, י) "למדני לעשות רצונך כי אתה אלהי, רוחך טובה תנחני בארץ מישור". בקש שירצהו לעשות רצונו שילך בדרך חכמה, כי זולת הֶרְגֵל לא יוכל בעבור שדרכי החכמה הפוכים מיצר הלב. ואחר שירגיל עצמו ועשה מה שבכחו לעשות, עוד ילוה אליו הרוח הטובה והיא תנחנו בארץ מישור. והישר הוא הנכון, והבינה הישרה הבנויה על חכמה קודמת. והרוח הטובה הזאת, כוללת סגולת השכל והבינה שמסתופפים עמה באדם. ויבין המליצות הנעלמות וכיוצא בדברים שהן תחת סוג הבינה. וישכיל שֵׂכֶל טוב באמתת השם ודרכיו, וכיוצא בדברים שהן תחת סוג השכל, ויתבארו במקומם בעז"ה. והם המעזרים את הרוח המוליך אל החכמה, כמשל הגבור וכלי קרב בידו. ואולם חוּל דביקות הרוח הטובה הזה בנפש, תבדל בין רב למעט, כפי הבדל זַכּוּת הנפש וטהר חפצה אל האמת וכפי משקל כחותיה האצולות בה מראשית, וכמו שבארנו. ולכן סגולות הרוח הזאת בלי מספר.


###### Gan Naul, House I 5:4:2
[Gan Naul, House I 5:4:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:4:2)

ובזמן שהיתה השכינה בקרב ישראל, היו מן היחידים ששמתהו נביא חוזה או צופה. והיה יתרון לאחד על חברו גם בנבואה, כמו שרמזו כתבי הקדש. ובא מבואר בדברי רבותינו ז"ל¹ ומן היחידים שלבשה אותם קדושה עליונה לדבר נפלאות בסוד ה', כמו דוד ושלמה וחבריהם. וגם אלו יבדלו בין רב למעט. ומהם שלבשה אותם גבורה ואומץ, והתנדבו מקרב העם לעשות חיל וגבורת נפלאות במלחמות וכיוצא.² ומהם שהכינו נפשותם לתורה ולעבודת ה', בעזור הרוח את הכחות הנפשיות היקרות, להמשילם על הכחות המציירות בדרך רע. ואלו הם הארבעה התוארים היקרים שנכתבו בכתבי קדש בתאר "רוח האלהים" הדבק בנפשות הזכות. **האחד,** המלוה לאדם אחר הרגילו כחותיו אל החכמה. ונתן בו כח ותעצומות יותר, ומטהר עיני השכל והבינה להבין צדק ומשפט ומישרים. ועליו אמר (תהלים קמג, י) "רוחך טובה תנחני בארץ מישור". **והשני,** הנלוה לאדם שנצוד ברשת יצר הלב, ושב בתשובה שלמה להשפיל רום הציור הרע, וכדרך (יחזקאל יח, לא) "וַעֲשׂוּ לכם לב חדש ורוח חדשה". והשם ב"ה יסעדנו מִקֹדֶשׁ, להכין נפשו אל דרך החכמה. ועליו אמר המשורר האלהי במזמור התשובה (תהלים נא, יב) "לב טהור ברא לי אלהים, ורוח נכון חדש בקרבי". לפי שֶׁמָשַׁל לבו בקרבו בציור רע. ודרך החכמה היתה כמסתתרת בנפש, והיא צריכה לרוח חזק יעלינה ממעמקה. לכן בקש על שתיהן, שיברא בו לב טהור, מושל בעתיד ביראת אלהים ובחכמה שלא ישוב עוד לכסלה. וכן יחדש בו רוח נכון שיצייר הכח הנעלם והמסתתר. דומה ממש לדברי הנביא שבארנו בחלון יא. **והשלישי,** הנלוה לאדם לקדשו בקדושה עליונה, לראות במראות אלהים בשקול הדעת ולעמוד בסוד ה'. כמו שהיה לדוד ע"ה ובו שר שיריו הקדושים המתעלים מדרכי התחתונים. ועליו אמר במזמור זה (תהלים נא, יג) "ורוח קדשך אל תקח ממני". כי ירא שיאבד הסגולה העליונה הזאת בעבור שחטא. **והרביעי,** הוא הנלוה לאדם לעשות חיל באומץ וענינים נפלאים. כי כולל בטחון נפלא על עזרת השם שיגמור בעדו. והיה גם זה בדוד. וכמו שתראה ממאמריו לשָׁאוּל בלכתו להלחם עם גלית הפלשתי (שמואל א יז, לז). וכמו ששר על זה (תהלים יח, ל) "כי בך ארוץ גדוד ובאלהי אדלג שור". ועליו אמר במזמור הנ"ל (תהלים נא, יד) "השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני". כי בעבור חטאו נבעת, ונסתלק ממנו הבטחון הנפלא הזה. וקרהו צרות וכמו שאמר (נא, י) "תשמיעני ששון ושמחה, תגלנה עצמות דכית". ויירא פן יעזבנו ה', וזה גרם לו פחד ומורא. ולכן התפלל שישיב לו ששון ישעו, כלומר שעוד ישיש בנפשו על ישועת ה' הבטוחה. ותסמכנו הרוח הנדיבה לעשות מעשה נדיבות וחיל אשר לא לא יעשו הגיבורים אשר מעולם אנשי השם, והוא יעשה באומץ גדול בעבור שלבו שש בישועת אלהים. כדרך (שופטים ח, ט) "המתנדבים בעם ברכו יי'". והם המתנדבים בלב חפצה להלחם ולבא לעזרת יי' בגבורים. וכנין (משלי כח, א) "וצדיקים ככפיר יבטח".

footnotes:
¹ עיין חגיגה יג, ב. יחזקאל דומה לבן כפר, ישעיה לבן כרך
² עיין מורה נבוכים, ח"ב פרק מ"ה, המעלה הראשונה


###### Gan Naul, House I 5:4:3
[Gan Naul, House I 5:4:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:4:3)

והעמדתי דבר זה פה, לא לבאר סודות הנבואה וכיוצא, כי אין אתי דבר. אבל רמזתי רמזים קצרים, מספיקים לבעל הלב הטוב ליישב דעתו בענין שאנו מדברים עליו, והוא המצא העזר האלהי לנשמת האדם. וכל איש חכם לב ממחברי הספרים מן הדורות שעברו, כל אחד רמז על ענין זה כפי שכלו והשגתו, ובלשונות נבדלות. ותראה שכולם הסכימו עליו. והוא מה שיאמת הדבר לבעלי האמונות אע"פ שאינן משיגין עצם הענין. ואי אפשר שיחסו אליו הכזב, כי הדבר המושג מהמון חכמים רבים בלי חולק הוא מופת³ על עצמו. והוא מה שמקצתם קראוהו "השכל הנאצל". וקצתם "העזר האלהי". וקצתם "ענין אלהי". וקצתם "הדבקות האלהי", וכיוצא בלשונות אלו. כוונת כולם לענין אחד, אלא לפי שהענינים האלהיים מטבעם ההתעלמות וההסתתרות, ואין לנו מלות ומאמרים לפרשם פירוש מבואר. ויותר שיבקש האדם להאריך ולפרש, יותר יוסיף הענין להתעלם ולהסתתר. לכן השתמשו כל אחד מן החכמים במלות קרובות אל המבוקש. ולמעלה מהם קדמונינו ז"ל (מגילה ו, ב) שגם הם כינו הענין הזה ב"סייעתא דשמיא" כמבואר למעלה. ויותר מכולם דברי התורה והנביאים המלאים מזכרון זה וכללוהו בתיבת "רוח". והוא רוח אלהים, רוח טובה, וכיוצא. ובספר "יסוד עולם" הכינותי לבי לפרש שורש "רוח" וכל מליצותיו, והכתובים שנזכר בהם שורש זה. וכן בבואי בעז"ה לפרש שרש "לבב" ו"לב" וכל מליצותיו והכתובים שנזכרו בו יתבאר הענין בכל פרטיו בעז"ה, כאשר הורוני ויורוני מן השמים.

footnotes:
³ הוכחה


###### Gan Naul, House I 5:4:4
[Gan Naul, House I 5:4:4](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:4:4)

ואל תתמה שהרי חכמי יון הפלוסופים הקודמים גם הם הזכירוהו, ויסדו ליסוד מוסד שנפש האדם תעתק ממדרגה למדרגה, וכפי זכותה תדבק בה השכל הפועל ותתאחד עמה בְּהִפָּרְדָה. וה"שכל הפועל" הוא שם שנתנו למלאך שמדרגתו למטה מגלגל הירח. ואמרו שמשם שפע יוצא לנפש האדם, וכיוצא בדברים שהאריכו על ענין זה. ואע"פי שעליהם לא זרחה שמש צדקה ואור משפט התורה לא האיר להם, וכל דבריהם מלאים חלומות והבלים, יקוץ בם בעל התורה הנשען על אלהיו ועל נביאי האמת וחכמי ישראל. כי הפלוסופים נשענו על בינתם, ולא יאמינו רק מה שיאמת להם שִׂכְלָם כפי דרכי מופתיו והיקשותיו, ולכן נפלו במהמורות בל יקומו. כי שכל האדם ותחבולותיו רפופות. והמופתים⁴ שעושה בענינים כאלו, הבל הם על הרוב ומעשה תעתועים. כי גבול נתן ה' לשכל האדם ולבינתו, לא יעברוהו לעד לעולם, זולתי בחוּל עליו הענין האלהי וכמו שבארנו למעלה, ויתבאר בארוכה בעז"ה בספר "מעין גנים". וכמו שידובר מענין קרוב לזה בחדר הסמוך. מכל מקום לולי שמצאו בנפשם ניצוץ נבדל משכל האנושי שזרח להם זריחה קטנה, לא היה עולה על דעתם לאמת ענין כזה, שאין לו מבוא בשכל האנושי ובחקירותיו. והם אמרו שיציאת הנפש מן הכח אל הפועל, הוא מכח שהוא חוצה לו. ובעבור שלא ידעו ולא הבינו, גששו כעורים קיר והמציאו מלבם ענין "השכל הפועל". מלבם בדוהו. ואין להם קבלה ולא יסוד נאמן שסמכו עליו. ועם כל זה כבר הרגישו בעצמם עזר, להוציא מה שבכחם אל הפועל. ואל תרחיק הענין ותאמר אם סרו מדרך ה' ולא דָרְכוּ בחכמה, איך נמצא להם עזר רב או מעט? כי תדע שלא יאשימם האל על הטותם מדרך החכמה העליונה החקוקה בתורת ה'. כי לא להם נתנה תורה למורשה, אלא לקהלת יעקב לבד, לזרע ישרון, וליחידים מן האומות הנלוים על ה' ומתאחדים עמנו,⁵ לא לכלל העמים. ואין להם חכמה רק המצווֹת שהן נטועות בשקול הדעת. והן ז' מצות בני נח ופרטיהן. כמו שאמרו בתלמוד סנהדרין (נו, ב). ופרשתי הדבר על נכון בספר "רוח חן" (פרשה טו, פסוק א, עמ' 257).

footnotes:
⁴ ההוכחות
⁵ כלומר, גרים


###### Gan Naul, House I 5:4:5
[Gan Naul, House I 5:4:5](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:4:5)

ואם ימצא בין העמים איש עובד את השם כפי דרכו, ומשתמר מן הגלולים, כמו העריות והגזל והחמס וכיוצא, שהן מן המצווֹת הנטועות בשקול הדעת, ומואס בהן בעבור חפצו אל האמת, ומטהר נפשו כפי דרכו ר"ל שמפנה לבו לחקור חקירות בנמצאים ובברואים, ועולה ממדרגה למדרגה כפי כחו לבאר גדולות ה' ועוצם יכלתו, כמו שעשו רבים מהפלוסופים שהתקדשו מן הגנות והחרפה, הם צדיקי אומות העולם וימצאו גם הם עזר בנפשם, המעתיק כחותיהם הצחות והנרדמות מן הכח אל הפועל, ומעמידם עד הגבול שהושם להם בטבע נפשם. ואם⁶ הוא רחוק מאד ממעלת הזרע הנבחר מקבלי התורה, ולא ישתתפו [עמהם] רק בשם לא בעצם. כי שתי הכתות, ואם יקבלו עזר, אין עזר עָם ה' כמין העזר שימצאו העם שאינו מהם. כי המקַדש נפשו ומכינה כפי חכמת התורה, תבדל מעלתו ממעלת המתקדש כפי שקול הדעת לבד, כהבדל הענין המלאכותי⁷ מן הענין האנושי. וכפי רוב ההבדל בעצם ההתקדשות, כן ההבדל בחול העזר עליהם מלמעלה. וכמו שאמר אדון הנביאים (שמות לג, טז) "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה". וענהו השם (שם יז) "גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה" וגו'. וכמו שבלי ספק יש הבדל בין הנפשות עצמם וכמבואר למעלה. ואם אנחנו מסכלים⁸ אופני ההבדלים, כי עיני בשר לנו. וההשגה בעמוקות כאלו צחה וקשה. ואין לך מופת ברור על זה ממה שתראה ההבדל הגדול שבין נעזר לנעזר בעם ה' עצמו. וכמו שבארנו למעלה שמהם הושמו נביאים וחוזים. ומהם קדושים ובעלי הרוח. ומהם טהורים זכים וכיוצא. ובכל כת וכת הבדלים לאין מספר, והכל במשקל ובצדק. וכמו שרמזו קדמונינו ז"ל ואמרו (ברכות נה, א) "אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר (דניאל ב, כא) 'יהב חכמתא לחכימין' וגו', ואמר (שמות לא, ו) 'ובלב כל חכם לב נתתי חכמה'" וכמבואר למעלה. שכפי מעשה האדם, וְאַמְצוֹ את רוחו לטהר ולקדש נפשו אל החכמה, כן רוב העזר שימצא ממרומים. ונמשך מזה שלא תחול רוח חכמה ממרומים מבלעדי היות הגלות ציורי החכמה תחלה בנפש. (תהלים יא, ז) "כי צדיק ה'" (דברים לב, ד) ו"כל דרכיו משפט". וכעין זה אמרו ז"ל (נדרים לח, א). "אין ה' משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו". וכמה מן התבונה כולל המאמר הנפלא הזה! ויתבאר בעז"ה במקומו. ותוכל להתבונן שחול העזר האלהי בנפש, תדמה לאותו הכח שהצטייר בלב ע"י בחירת האדם ובעזרת רוחו הטובה.

footnotes:
⁶ ואמנם
⁷ מלשון: מלאך
⁸ לשון סכלות


###### Gan Naul, House I 5:4:6
[Gan Naul, House I 5:4:6](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:4:6)

ועל דרך הִדַמוּת, מי שבחר לעשות חסד עם בני אדם, ונכסף מאד לשום נפשו בכפו להציל את החשובים, והצמיח בקרבו כח גבורתו כפי דרכי החכמה, וכבש כח הפחד והמורא, אע"פ שלא יוכל להשלים מעשהו וכמבואר למעלה, הנה בהמצאו העזר האלהי, ישלימהו יותר בענין זה בתת בו רוח נדיבה, ממה שישלימהו בדרכי הבינה או בדרכי הענוה וכיוצא, שלא התאמץ על ענינם להוציאם מן הכח אל הפועל כמו שעשה בענין הנדיבות. כי העזר כפי רוב המעשה. וכמו ששנינו במשנתינו (אבות, ג) "ובטוב העולם נדון, והכל לפי רוב המעשה". והבן הכללים הנכבדים האלו. וְהַצְפִּינָם בלבבך. ובחון וחקור כי קצרנו מאד. ונצטרך אליהן בפירוש המליצות הקדושות:


###### Gan Naul, House I 5:5:1
[Gan Naul, House I 5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:5:1)

אחר שהתבאר מעט מזעיר מענין העזר האלהי הנדבק עם נשמת האדם החכמה, המתואר בספרי הקדש "רוח אלהים" וכיוצא בתוארים האלו. אוסיף שנית ידי לחזק דברינו שדברנו למעלה. והוא שהחכמה תאסף מן החוץ אל הנפש; ושנושאי החכמה נטועים בכל הנפשות, והן הכחות בכללן כמבואר למעלה. ויוכל כל אדם לקבל החכמה ולצייר דרכיה בלבו, ואין לו מונע רק יצר הלב המצייר כולם בדרך רע. אבל אם כבש יצר הלב והתחיל לצייר הכחות על דרך נכון, יקבל כל חקי החכמה מן התורה והחכמים המקבלים פה אל פה. ואי אפשר שתבואנה לו על דרך אחר, ולא שיעזרהו השם להודיעו חקי החכמה לא ידעום מקדם. על דרך משל שתנוח עליו רוח אלהים, המלמדו שהמשפט יקום ע"פ שני עדים, ובתנאים המיוחדים, ושהגנב ישלם שנים. שכל זה לא יתכן.¹ כי זהו נבואה המודיעה חדשות, ולא תחול הרוח הנבואי בענינים כאלו.² ולא היתה נבואה בענינים הללו רק פעם אחת, והוא אדון הנביאים ע"ה משה רבינו, הוא לבדו היה נביא תורה מודיע חקי החכמה בנבואה. ואחריו לא קם ולא יקום, אין צריך לומר לנבא חדשות לא נודעו ממשה להוסיף או לגרוע. אלא אפילו שתבאנה לו חק מחקי התורה מבלי ידיעה קודמת באמצעות החושים החיצונים אי אפשר. וכדרך שבארנו בשם רבותינו ז"ל (ברכות נה, א) "אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה". כלומר שלמד חכמה, ואז נלוה לו הרוח הטוב לעזרו ולאמצו נגד יצר הלב. ואמרו (מגילה ג, א) "'אלה המצווֹת', מלמד שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה". ואפילו אם יאמר הנביא נבאתי הלכה כדברי פלוני, בנפשו דבר. כי מן השקר שתחול הרוח הנבואיי בענינים כאלו. וכמו שבא הכל במסכת סנהדרין.³ אבל יחול הרוח האלהי על נפש האדם שלמדה חקי התורה, וחפצה לציירם בלב, שתמשלנה הדרכים האלו בכל עת ויאירו לעיני הלב. ובהיות הכחות בלי ספורות בנפש, ומי יוכל לחפש כל חדרי הנפש לגלותם ולהעלותם אל מול פני לבו? ואם רגע יציץ אור הכח האחד, פתאום יתעלם ולא ימצאנו עוד בכמה זמן. ואם יסתר הרי הוא כאלו איננו, לפי שלא יוכל להשתמש בו וע"י כן יתקלקל המפעל התלוי עליו ויעשה שלא כדת החכמה. וכן בהסתרו לא יוכל להשכיל שכל טוב בדרך זה, ולא להבין סודות מליצות התורה והחכמים שדברו עליו. כי אי אפשר להשכיל ולהבין על דבר אלא בהיותו עומד לנגד עיני הלב. על דרך משל מי שרוצה לחקור על אור הירח אם הוא נאצל מאור השמש. או שהוא מהירח עצמו. בהכרח צריך להעלות תחלה תמונת הירח במחשבתו, ויזכור שהיא עומדת ברקיע. כי אם נעלם ממחשבתו שיש ירח במציאות, אין דרך אל ההשכלה והחקירה על אורו. וכן הענין בכל חקי החכמה שנושאיהן הכחות הנפשיות. ואם אין ציורי הכחות עומדים תמיד בציור הלב על דרך נכון ומתגלים הִגָלוּת גמורה במחשבתו, איך יתכן להשכיל או להבין עליהן? כ"ש שלא תתכן ההנהגה הנכונה. ובאמת הוא ענין נפלא מאד, שיהיו הציורים הנכבדים האלו שהן רבות למאות ולאלפים, ורובם מנגדים ליצר הלב וטבע הנפש, עומדים תמיד בציורים גדולים במחשבת הלב. כי אנו רואין שאפילו ציורי יצר הלב הנכספות מן הטבע, ברוב הזמן הם כשכוחים מן הלב. ואם יצייר האחד, ישכח באותו העת מאות ואלפים ציורים רעים אחרים. אם כן הדבר בהמון הציורים המצטיירים בטבע, כל שכן שהוא נפלא כהנה וכהנה שיצטיירו המון ציורי החכמה בעת אחד, ויעמדו כולם בלי התעלמות בזמן מן הזמנים. אבל בהמצא הענין הזה באחד מבני אדם הוא באמת ענין אלהי, והוא "רוח טובה" ממרומים. כי בתקפה ובכחה הגדול תגלה המון הציורים שבנפש פתאום בלי הצטרך לזמן. כי הענינים האלהיים אינן תלויין בזמן. ותעריך מערכת הנפש כולה בערך המסודר בחכמה. ומלבד ההגלות, עוד תרחיבם ותגדלם ותחזקם כפי השעור שחפץ בו הצור ב"ה הנותן כח באדם, וכמבואר למעלה, וְתַּעַלֵם אל הלב ובו יצטיירו ציור גמור, לא יסורו עוד ממנו. ויתר מכל זה תרחיב כח השכל וכח הבינה וכח המדע הנטועים באדם. ותגלה ציוריהן והשגותיהן הצחות והדקות, ותפגושנה אלו באלו ר"ל ציורי החכמה, ומפעלתם השכל והבינה.

footnotes:
¹ לא יתכן שהאדם ידע זאת בכח תבונתו ומעצמו בלי שהתורה תודיעהו על כך
² רק משה רבינו זכה לקבל נבואה בעניני ההלכות, ואין הופעת נבואה בכל הדורות לגלות הלכות, כמאמרם "לא בשמים היא" (בבא מציעא נט, ב)
³ עיין רמב"ם הל' יסודי התורה פ"ט ה"ב, ו"לחם משנה" שם, ומקורו סנהדרין פט, א


###### Gan Naul, House I 5:5:2
[Gan Naul, House I 5:5:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:5:2)

ועל ידי הפלא הזה בכל עת ינהג בעליו בחכמה, בהיות הציור לנגד עיניו ולבו מושל בו. השכחה לא תמנעהו, והיצר לא יתעהו. וכן בכל רגע ישכיל ויבין בדרכי הציורים הנכבדים האלו. זהו תכלית שלמות האדם הישר, עליו נופל תואר "חכם לב" בכל מקום שהוא נכתב בכתבי הקדש, להורות שנצטיירו ציורי החכמה בלבו ועומדים לפניו. עליו הבטיח ברוח הקדש (משלי ב, י) "כי תבא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם", ושם מפורש שהוא מדבר עם הצדיק המאזין לחכמה⁴ וקיבל חקי התורות, ונפשו נכספת ללכת כל עת בדרכים אלו ולהבין ולהשכיל בעניניהן. והוא מבקש אחריה ומחפש אחריה כאחרי מטמונים (משלי י, ד). וכדרך שאמרנו שאם האדם עשה את שלו בהוצאות ציוריו אל הפועל, תחל רוח ה' לפעמו ויגמור בעדו. ועל זה באו כל הכתובים בתורה ובנביאים ובכתובים שהזכירו רוח חכמה שחלה על איש מן האנשים. ולא יתבלבל עליך הדבר, ולא תחשוב שנתוספו בהן ידיעות חדשות מעניני התורות, לא שמעום ולא ראום ולא למדום מקדם, ושאי אפשר להוציאם בשכל ובבינה. אלא הכלל שיסדנו בחדר שני [לעיל] אמת. והוא שהחכמה צריכה שתאסף מחוץ אל הנפש. וזה באמצעות החושים בראיה בשמיעה ובלמוד. ואולם הגידו הכתובים שחלה רוח אלהים על פלוני או פלוני לגלות ציורי החכמה שבנפש ולהביאם אל הלב. ולגלות ציורי השכל והמדע. ובאמצעות הרוח הקדוש הזה, היו חכמי לב נוהגים כל עת בדרכי ה' שהן דרכי החכמה. לא ישכחום, ולא יעברו עליהם בתעות היצר. משכילים שכל טוב, מבינים סודות נפלאות וסודות המליצות, בעבור התגלות ציוריהן ועוצם כח השכל והבינה. והיו נגידים בעם שרי קדש ושרי אלהים. כל אחד כפי משקל הרוח שנחה עליו, וכדרך שבארנו למעלה. וערך הרוח כערך זַכּוּת נפשו שהיה לו טרם נחה עליו, וכפי ערך נפשו מתחלת אצילתה. וזהו שנאמר ביהושע (במדבר כז, יח) "איש אשר רוח בו". ונאמר אחר כן (דברים לד, ט) "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה". וכן המליצות שנכתבו אצל בצלאל ואהליאב, ואצל המלך שלמה, כולם על ענין אחד ועל מנהג אחד. ולא באתי בחדר זה לפרש המקראות. כי יתבארו במקומם בעז"ה. ורק רמזתי עליהן להבין כונתי. והרבה יש לדבר במדרש זה אבל בחרתי לקצר. כי לפתאים לא יועילו דברים רבים. ולחכמים כבר יועילו הרמזים הקצרים. ובבית השלישי בעז"ה כשאבדיל בין המליצות הנכתבות אצל חכמה, והמליצות הכתובות אצל בינה, אוסיף עוד דברים חדשים בענין זה. כתר לי,⁵ כי שנאתי לערבב הדברים:

footnotes:
⁴ כדכתיב "להקשיב לחכמה אזניך" (משלי ב, ב)
⁵ המתן לי


###### Gan Naul, House I 5:6:1
[Gan Naul, House I 5:6:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:6:1)

עוד תדע שמציאות שתי הדרכים שיש בכל דבר חכמה, שהאחד מהן חכמה והשני סכלות. וכן כינו האחד "ישר", והשני "עון". וכן האחד "ימין", והשני "שמאל" וכמו שיתבאר כל זה במקומו בעז"ה. כמו כן המשילו עוד כתבי הקדש דרך החכמה אל ה"לחם". ודרך הסכלות ורשעה אל ה"מוץ". בעבור ששתי הדרכים במציאות, כמו הלחם והתבואה ומוץ במציאות. ונמשל דרך החכמה אל הלחם, לפי שעל הלחם יחיה האדם תחת השמש.¹ כן החכמה היא חיי נשמת האדם, והדבקו במקור החיים. והנלוז ממנה משחית נפשו וּמְמִיתָה. ולכן כמו שהמוץ הולך לאבדון והרוח תדפנו, שאינו ראוי לטובת הגוף, כן הרשעה הנמשלת אליו תאבד הנפש, ותהדף מרוח אף ה' ולא תועיל לחיי הנפש כלום. ותמצא המשָלים האלו מן הלחם והמוץ בדברי הנביאים (הושע יג, ג; וכן ישעיה כט, ה). ומן המבואר תבין כונת הנמשל, ואיך דומים המשל והנמשל דמיון גמור. ובעבור צחות המשל הזה והיותו יסוד כל הטובה, החל בו המשורר האלהי בראש ספרו. ואמר (תהלים א, א) "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים" וגו'. כלומר שלא פנה להדבק עם רשעים וחטאים ולצים הנלוזים מדרך החכמה. ואמר (שם ב') "כי אם בתורת יי' חפצו" וגו'. כלומר שבחר לעצמו דרך החכמה. ועליו אמר (שם ג') "והיה כעץ שתול" וגו'. כלומר מנהגי האיש הזה נמשלים לפירות טובים שהן לחיי הגוף ובכלל לחם הכל. ועל האחרים אמר (שם ד') "לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח". כלומר מנהגיהם ודרכיהם נמשלים למוץ הנדף מפני רוח, ואינן לעזר ולהועיל. ואמר (שם ה') "על כן לא יקומו רשעים במשפט". כלומר כהנדוף עשן מפני רוח, כן יֵהָדְפוּ ברוח אפו ית'. וחתם דבריו "כי יודע יי' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד". כלומר השם אוהב דרך צדיקים שדָרכו בחכמה צדק ומשפט ומישרים. ודרך רשעים ההיפך מדרך הצדק, תאבד ותכלה כעשן. ואחר כן הוכיח את הפושעים שישובו ליראה את ה' וּלְהִוָסֵר כפי החכמה טרם עלות בם חמת ה'. שכן אמר (שם ב, י) "ועתה מלכים השכילו הִוָסְרוּ שופטי ארץ". (שם שם יא) "עִבְדוּ את יי' ביראה" וגו'. ובספר "מעין גנים" יתבאר בעז"ה. ושב להזכיר שיבחרו בדרך החכמה הנמשלת לבר ותבואה, ויעזבו דרך הרשעה הנמשלת למוץ. שכן אמר (שם שם יב) "נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך". ומלת "בר" כפשוטו כמו (בראשית מה, כג) "בר ולחם ומזון".

footnotes:
¹ כמו שכתוב "לכו לחמו בלחמי", משלי ט, ז. עיין ב"ר פרשה מג


###### Gan Naul, House I 5:6:2
[Gan Naul, House I 5:6:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:6:2)

ו"נשקו" כמו (בראשית מא, מ) "ועל פיך ישק כל עמי". כלומר קחו לכם תבואה לאכול. ומלת "בר" על התבואה הברורה מן המוץ והתבן. כמו (ירמיה כג, כח) "מה לתבן את הבר?". וכל דבר חכמה ברה ונקייה. ואם לא תעשו כן ותבחרו ברשעה הנמשלת למוץ, יאנף השם בכם ותאבדו דרך. כמו שאמר "ודרך רשעים תאבד". וכהנה יש בספרי הנביאים,² ולא באתי לבאר דבר זה, רק בשביל ענין שנתחדש בחלון הסמוך. וזה הצעה אליו:

footnotes:
² עיין משלי ד, יט


###### Gan Naul, House I 5:7:1
[Gan Naul, House I 5:7:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:7:1)

מפורש בתורה כי אדם הראשון היה יציר כפו של הקב"ה, ונברא בקומתו ובצביונו,¹ מתוקן בתכלית הכבוד והיקר כי נוּפַּח בו נשמת חיים, מלאה חכמה ותבונה ודעת. והיה בעדן גן אלהים, משמש קונו כאחד מצבא המרום במרום. ומשכיל בדבריו שֵׂכֶל טוב, כי לא היה יצר לבו אז כמו שהיה אחרי כן, וכמו יצר לב כל הבאים אחריו שלבם מצייר הכחות בדרך רע, ודרך הציור על פי החכמה רחוקה ממנו וקשה עליו. אבל היה לבו מושל בציורים טובים המתוכנים כפי ארחות החכמה, כי היה מלא מהן. והיו הכחות שכדמותן בנפשות שאר בעלי החיים, נכנעים למצות המושל עליהן והוא הלב. ולא היו מתעוררים מאליהן כלל, רק לעת שיצוה עליהן מלכם. והלב היה נכנע לאדון הכל, הוא היוצר אותו ב"ה. והכחות שאין כדמותן בנפשות שאר בעלי החיים, היו פועלים מעצמם בדרך אמת, מבלי עזרת שאר הכחות. והיה דרכם כפי שרשי החכמה שנטע בו השם ב"ה על צד הפלא. והנה התאמצו כל כחותיו, להתנהג כפי פקודת הרוח הטובה שנחה עליו. ולפי שנברא בצביון זה, לא היה עדיין מרגיש בהרגש היצר המצייר הכחות בדרך רע. ונבדל בזה מכל הבאים אחריו שגם היותר צדיק וישר שבהן, יודע טוב הציורים הרעים, כי נודעו לו טרם החל להתהלך את האלהים, בעודנו נער וקשורה בו אולת. והאב הראשון לא עברו עליו ימי נערות ואולת. ולכן היה נעלם ממנו דעת טוב ורע, שהן הציורים הרעים הטבעיים כמו שהן בנו. ולפי שהיו נפלאים מדעתו, אי אפשר שיהיה מתאוה וחומד להן ולא חטא מפני התאוה כדרך בני העולם הזה. אבל אם היה מרגיש אופן הציור הרע ומה טיבו, ודאי היה מתרחק מן הכיעור הזה. והלא צדיקי וחסידי דור ודור משתמרים מעון ומחטא, ואע"פי שיודעים טיבו, כל שכן האבות הקדושים שהיו מלאים חכמה וכליל יופי. ואולם בעבור שנפלא להם הענין באו אל החטא. והיה החטא במחשבה שחשבו רע. כי לפי דעתם היה ידיעת טוב ורע בארח השכל, ושיתעצמו יותר באלהיות באכלם מן העץ ושמנע אותם השם ב"ה ממנו למנוע מהם השלמות האחרון. וכאילו ח"ו בשנאת ה' אותם אסר עליהם האכילה, וזהו עון גדול. והכתובים מורים עליו שנאמר (בראשית ג, ו) "ותרא האשה כי טוב העץ" וגו'. ומלת "ותרא" על הראיה השכלית כמו (קהלת א, טז) "ולבי ראה הרבה חכמה". (שם ב, יב) "ופניתי אני לראות", שהן על ראית הלב בחקירותיו. וכן "ותרא האשה" שכפי מחשבתה היה העץ טוב מאד. ואמר (בראשית ג, ו) "ונחמד העץ להשכיל", וזו מחשבת האשה. שידיעת טוב ורע ענינים שכליים, מוסיפים שלמות גדול לנשמת האדם. וטעתה טעות גדול, כי ידיעת טוב ורע מונע ומסיר משפט השכל וטהרת החכמה מן הנפש לפי שעל ידי כן נפקחים עיני הנפש והכחות הרבות המושכלות על הלב שהיו עד הנה סגורות ומכוסות. וכן קרה להם. שנאמר (שם ג, ז) "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם". לא שפקח עיניהם להשכיל שכל טוב, אלא שהחלו הכחות להתגבר ולהמשיך השכל והבינה אחריהן לשרת אותם, וכמבואר (בחלון ה'). והתגברו מאז הציורים הרעים בטבע כמו שהם מתגברים עד היום בכל יוצאי חלציו. וקדמונינו ז"ל אמרו (עירובין יח, ב) "כל אותן ק"ל שנה הוליד רוחין ולילין" ודבריהם נאמנים. והאב הראשון בצדקתו ויראת אלהיו, שב בתשובה גדולה וכבש יצרו והתאמץ ועשה לו לב חדש ורוח חדשה. ולא סר אחרי כן ימין ושמאל מכל מצות אלהיו, וקבלוֹ השם ב"ה, והאריך ימים ונקבר בכבוד גדול. כמו שמצינו במדרשם ז"ל (עיין בראשית רבה נח, ח) מי קבר אדם הראשון? ר' רחומאי אמר הקב"ה קְבָרוֹ. ומאז והלאה הוטבע טבע גמור בכל יוצא חלציו שיצייר לבם רע מנעוריהם. וכמו שנאמר בתורה (בראשית ח, כא) "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". ואם לא יתאמץ האדם בכל כחו לעמוד על נפשו ולמשול עליה בחכמה, עד שירגיל לבו לצייר הציורים הטובים, לא יחכם לעולם. ובספר "מעין גנים" בדברנו על שרש "שֵׂכֶל" ומליצותיו, אבאר בעז"ה יותר. ובמה שרמזנו פה די למבין:

footnotes:
¹ חולין ס, א


###### Gan Naul, House I 5:7:2
[Gan Naul, House I 5:7:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:7:2)

והנה בארנו בספר "יסוד עולם" שהאדם כדמות "עולם קטן" ושנפשו העליונה משוכללת כמו מעשה שמים וארץ וצבאותיהם, ושם בארנו נכבדות בענין זה. ולכן המליצות שוות בעניניהן בכתבי הקדש, את זה לעמת זה. ושעל כן המשילו דרך הרשעה למוץ, ודרך החכמה ללחם. ומוסר הרוח ולמודי החכמה, דִמוּ למחרשת החורש ולזריעת הזורע כמבואר למעלה. שכמו שצריכה הארץ חרישה וזריעה, טללים וגשמים להוציא לחמה, כן צריכה נפש האדם חרישת המוסר, וזריעת הלמוד וטללי הדעת, וגשמי השכל והבינה. ומבלעדי זאת לא יחכם. כי אם יונח על טבעו ידמה לאדמה שלא נחרשה ושלא נזרעה, שתוציא קוץ ודרדר. והגשמים והטללים היורדים עליה, יוסיפו להצמיח קוציה ודרדריה. וכן הנפש יצמחו בה הכחות לרעה, והשכל והדעת והבינה ישרתו להשלימם יותר, כמבואר למעלה. ובעבור כן העידה התורה שאחר שחטא אדם הראשון נתקללה האדמה. ואמר (בראשית ג, יז-יט) "ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך. וקוץ ודרדר תצמיח לך וגו' בזעת אפך תאכל לחם" וגו'. כלומר כמו שהדאבתָּ נפשך ופרצת גדרי הכחות שיציירו רע מאליהן, כן תהיה האדמה שתעלינה כחותיה קוץ ודרדר מאליהן ולא תוציא לחמה רק אחרי יגיעה גדולה לחרוש ולזרוע וכיוצא. כמו שאתה לא תוציא בנפשך לחם החכמה עד שתתיגע מאד למשול על טבע היצר, וכמו שכל ימי חייך אתה ביגון ובעצב להלחם עם יצרך. כמו שאמרו (ברכות סא, א) "אוי לי מיוצרי, אוי לי מיצרי". כן לענין האדמה "בעצבון תאכלה כל ימי חייך". אבל קודם שחטא בהיות עדיין לבו מצייר דרכי החכמה, היתה גם האדמה מבורכת ולא היתה מעלה קוץ ודרדר מאליה. וכמו שהיה מושל בחכמה בלי יגיעה ועמל, כן היה מוציא לחם מן האדמה בלי יגיעה וזיעה כלל. וכל זה אמת ברור. ועל כן הבהמה והחיה שאין בהם הכחות והפוכי הכחות וכל עניניהן בהכרח, כפי מוסדות טבע כל אחד מהן. והן צומחות מאליהן כמו שתראה שכל מין ומין יש לו מנהגים ידועים. ואין הבדל בין בעלי מין אחת, לפי שלא נתנו המנהגים בבחירתם. ולא יתכן לומר עליהם טוב ורע, או מוץ ולחם וכיוצא. כמו כן תוציא להם האדמה מאכלם בלי עמל. כי חציר לבהמה צומח מאליו, ואפילו אחר החטא עד היום זה. וכמו שיתרון מנהגי האדם על מנהגי הבהמה, כי מנהגי האדם בחכמה ובהשכל, ומנהגי הבהמה בטבע מוכרח, כן יתרון הלחם מן החציר. והבין הענין הזה ועמוד עליו ותנוח דעתך. כי ממנו תקח מופת ברור על יושר הכללים שהנחנו על שורש חכמה וגזרותיו. ויברר לך שספורי התורה ומליצותיה מלאים טוב טעם, וחוברות אחת אל אחותה. ומלמדות זו על זו:


###### Gan Naul, House I 5:8:1
[Gan Naul, House I 5:8:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:8:1)

יראה שכאשר הוציא השם ב"ה עמו ממצרים ובאו להר סיני, ועמדו באותו המעמד הנורא ושמעו קול אלהים חיים מדבר מתוך האש, כי על צד הפלא זכו כולם למדרגת הנבואה בעת ההיא. והתגברו בהם כחות השכל והבינה ושאר הכחות שאין כדמותן בנפשות שאר בעלי החיים. כי השם ב"ה פתח אוצרו הטוב להשכילם ולהבינם, שכן אמר (דברים לב, י) "יסובבנהו יבוננהו". ומלת "יבוננהו" עד נאמן על דבר זה. והוא קשה בפירושו, ויתבאר בעז"ה בספר "מעין גנים". ובכתובים נאמר (נחמיה ט, כ) "ורוחך הטובה נתת להשכילם". כי חפץ השם ב"ה שישובו עתה אל המעלה שירדו ממנה בני האדם, ויחל לבב סגולתו לצייר דרכי החכמה בטבע, כמו האב הראשון בהבראו. ואם שאר העמים ישארו עדיין על מצבם, העם הזה לבדו שהוא סגולת השם וזרע אמת יזכו אל המעלה הראשונה.


###### Gan Naul, House I 5:8:2
[Gan Naul, House I 5:8:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:8:2)

וכן האריך זמן מעט. כי עמדו ארבעים יום שהיה משה בהר בכתר זה ולא חטאו, כי התגבר בהם האור האלהי. וציורי הלב פעלו טוב בטבע על צד הפלא. כמו שהעיד הכתוב (שמות כד, יז) "ומראה כבוד יי' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל". לא פחדו ולא ייראו, בעבור שהיתה נפשם זכה בעת ההיא, והיו דבקים בכבוד הנאצל עליהם ממרומים. ואם היו מאריכים להתיצב במצב הזה עד שוב משה ע"ה מן ההר עם שני הלחות, לא היה נפסק מהם הטבע הטהור שזכו אליו מן היום ההוא והלאה. והיו מתוקנים בתכלית התקון, וכמו שתלמד מדברי החלון הסמוך בעז"ה. והם לא עמדו בנסיון. כי טרם שב משה מן ההר חטאו חטאה גדולה, ועשו להם עגל מסכה. למופת ולאות שלא היו בעת ההיא עדיין רבי הזכיות וטהרת הדעת, שיזכו למתנה הגדולה הזאת. ולא חטאו בעגל בעבור התאוה, אחרי שהיה הלב מצייר טוב. והכחות שכדמותן בנפשות שאר בעלי החיים, נכנעו למצות הלב המושל. אבל היה חטאם דומה לחטאת האב הראשון. כי חטאו במחשבת הלב שחשבו און, והתאוננו שקרה למשה [איזה] רעה בהר ולא ישוב עוד. ולא אמרו בלבם טוב ה' ולעולם חסדו. ואשרי ילוד אשה שמשתעשע בצל שדי ובסתר עליון! וענין זה תראה מפורש בתורה אם תשים לבבך להבדיל בין שלשה שרשים דומים בלשון הקודש, שהבדלנו ביניהם בטוב טעם בהקדמת הספר הזה. האחד שורש "אֵחַר" כמו (בראשית לב, ה) "וָאֵחַר עד עתה". והשני שורש "מהמה" כמו (שם יט, טז) "ויתמהמה ויחזיקו האנשים". והשלישי שורש "בוש" כמו (שופטים ה, כח) "מדוע בושש רכבו לבוא". וכן (שמות לב, א) "וירא העם כי בשש משה".


###### Gan Naul, House I 5:8:3
[Gan Naul, House I 5:8:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:8:3)

ושלשתן ענין עכבה ואיחור. וברחמי השם מצאתי הענין המבדיל ביניהם. כי שלשה מיני עכבה יש. האחד המתעכב ברצון, כי טוב לו במקום שהוא שם. ועל זה הניחו כתבי הקדש שרש "אֵחַר" בכל מקום. השני המתעכב בעבור סבה, ולולי הסבה לא היה מתעכב עוד. ועל זה הניחו שרש "מהמה" בכל מקום. השלישי שמתעכב בעל כרחו שקרהו דבר רע, נשבר נשבה או מת. וכל דבר שהוא חרפה למתעכב ולא יוכל לשוב עוד, ועל זה הניחו שרש "בוש". ודבר זה רמז הכתוב בתחלת הפרשה שנאמר (שמות לב, א) "וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר. ויקהל העם על אהרן ויאמרו קום עשה וגו' כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו". ומליצת "וירא העם" כשתפרשהו על ראות הענין היא זרה, כי לא יפול מראה העין על ההעדר. וכך היה לו לומר "ויהי כי בושש משה לרדת מן ההר ויקהל העם" וגו'. אבל חלילה שהיה משה בושש לרדת מן ההר. כי הוא אֵחַר עד עתה לשבת שם ברצונו ובשמחת לבו. והעם החושבים און הם היו שדנו בלבם כי בושש משה. כלומר שקרהו אסון וחרפה. ומלת "וירא" על מראה מחשבת הלב. כמו (קהלת א, יז) "ולבי ראה הרבה חכמה ודעת". (שם ב, יב) "לראות חכמה והוללות וסכלות". וכמו (בראשית ג, ו) "ותרא האשה" הנאמר אצל עון האב הראשון וכמבואר למעלה. וגלה הכתוב עוונם מה הביאם לחטוא חטאה גדולה. כי נשענו על שכלם, ודנו שמשה בושש לרדת מן ההר, ושלא ישוב עוד. ועל כן אמרו "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו", כלומר קרהו רע. אבל אין אנו יודעים מה המקרה אשר קרהו. וכבר למדונו קדמונינו ז"ל (בבא בתרא טז, א) "הוא יצר הרע הוא שטן הוא מלאך המות". ודבריהם אמת. כי כן אמרו (שבת פט, א) "מלמד שהראה להם השטן דמות מטת משה שהוא מת". ברוך שבחר בחכמים ובמשנתם! כי ודאי יצר לב הזונה אחר שכלו, הראה להם כי בושש משה ומת בהר. וכמו שדומה עוונם לעון האב הראשון, כן קרה מקרה אחד לשניהם. שכאשר עשו זאת העגל בפועל, אז נאבד מהם לב טהור והתגברו עליהם הציורים הרעים כבתחלה. וזה רמז הכתוב (שמות לב, ו) "וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק". ואמרו קדמונינו ז"ל (בראשית רבה נג, טו) "אין מצחק בכל מקום אלא עבודה זרה גלוי עריות ושפיכת דמים". להורות שהתגברו עליהם הכחות המציירות רע בטבע. כמו האב הראשון, שאחרי אכלו מן העץ נפקחו עיניו לראות טוב ורע כמבואר למעלה. והנה בעבור החטא הזה נפלו פעם שנית ממעלתם והתנצלו עֶדְיָם מהר חורב (שמות לג, ד), וְזַכּוּת נפשם חלף הלך לו כי סר מעליהם האור הנאצל ממרומים. והכתוב רמז זה אצל "קָרַן עור פני משה" שנאמר (שמות לד, ל) "וייראו מגשת אליו". והנה יָראו מקרני ההוד, וקודם זה ראו מראה כבוד ה' כאש אוכלת, ולא יראו ולא זעו. כי סור הכבוד מעליהם גרם זה, וגם על זה העירו קדמונינו ז"ל (במדבר רבה יא, ג). וקרה להם בענין זה ג"כ המקרה שקרה לאדם הראשון שהיה בהבראו שמח ונעלז, לא פחד ולא ירא. ואחר שחטא נאמר (בראשית ג, ח) "וישמעו את קול יי' אלהים וגו' ויתחבא האדם ואשתו". הסתכל איך האמת מתאים מכל צד. ודע שאע"פי שאבדו האבדה הגדולה הזאת. מכל מקום נשארו רשומים צחים ונכבדים בטבע הסגולה מאותו המעמד הנבחר. אחר שכבר פסק זמן מעט הזוהמא הראשונה, על דרך שבארנו למעלה. וכמו שרמזו רבותינו ז"ל (שבת קמו, א) "ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן" כו'. כלומר כבר פסק מהם הזוהמא, והם מוכנים לקבל שפע האור הנאצל והלב הטהור. וזה בלכתן כפי דרכי החכמה, ומושלים על הציורים הרעים כפי כחם. ואז נקל להם להעתיק נפשם ממדרגה למדרגה, עד בואם אל המעלה העליונה. ואין הכח הזה בגויי הארץ שאינן מִכַּת מקבלי התורה. כי נעתר השם לתפלת משה ע"ה שהתפלל (שמות לג, טז) "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה". כמבואר למעלה מן ההבדל שבין עזר האלהי הנמצא למקבלי התורה וזרע אמת, ובין העזר הנמצא לחכמי הגוים בכל מלכותם. הנה בארנו בקצרה ענינים נפלאים על דרך הפשט, דברי אמת לא ידחם רק העקש והכסיל. ולחכמי לב הדברים שמחים. תן להם ויחכמו עוד:¹

footnotes:
¹ מליצה ע"פ משלי ט, ט


###### Gan Naul, House I 5:9:1
[Gan Naul, House I 5:9:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:9:1)

וּמִצַחוּת המליצות הקדושות הכתובות בספרי הקדש תמצא שהמשילו את יצר הלב לאבן. והלב המצייר טוב לבשר. שכן אמר (יחזקאל לו, כו) "והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר". ו[הרי] כל לבבות בני אדם הם בשר ולא אבן? אבל הדמוי נפלא מאד, ישכילהו זך הרעיון. והוא שכמו שהאבן קשה בטבעו, ואינו נוח לחקוק בו צורות ופִתוחים, כמו צור החלמיש ואבן הספיר, כן לוחות הלב קשים ואינן נוחין לחקוק עליהן הצורות הטהורות, והן ציורי החכמה והמדע, כי טבעו אינו סובל החקיקה הזאת, כי מִטִבְעוֹ לצייר הציורים הרעים. וכמו שהבשר רך בטבעו, ונוח לחקוק בו חקיקות, כן נדמה אליו הלב הטוב שקבל פתוחי חותם החכמה. ומחשבות השם ונפלאותיו להטיב ל[עם] סגולתו. ולהורות על זה צוה לאדון הנביאים משה ע"ה בעת המעמד הנבחר (דברים ה, כח) "ואתה פה עמוד עמדי ואתנה לך את לחות האבן". ונתן לו שני לחות אבנים ועליהן היו כתובים עשרת הדברים. ונאמר (שמות לב, טו) "והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות". והענין נפלא מאד. כי שתי לוחות אבן כדמות שתי לוחות הלב. כדרך (משלי ג, ג) "כתבם על לוח לבך". והיו הלוחות עצמן מעשה אלהים, להורות שעל צד הפלא הפך לבב עמו וברא בהם לב טהור מוכן לקבל פתוחי קדש החכמה. כדרך (תהלים נא, יב) "לב טהור ברא לי אלהים". והיה עליהן מכתב אלהים, להורות כי שפך רוח קדשו על לבב עמו, רוח שכל ובינה, ואור נאצל ממרומים. וכמו שבארנו שנכתרו ארבעים יום בכתר זה. ואדונינו משה ידע כל זה ולכן ברדתו מהר סיני, וראה מה שעשו העגל והמחולות. והבין שנהפך לבבם, ואבדו הסגולה העליונה הזאת, דן בלבו שאינן ראויין עתה לקבל שני הלוחות שהקבילו עם הלב הטוב והעזר האלהי שעליו ושבר אותם תחת ההר, להורות שנאבד מהם החפץ היקר הזה. וקדמונינו ז"ל הסתירו ענין זה במליצתם. ואמרו (שבת פז, א) שדן קל וחומר מפסח שהוא אחד מתרי"ג מצות. אמרה תורה "וכל ערל לא יאכל בו", תורה כולה וישראל נזורו אחור, על אחת כמה וכמה! ואמרו ז"ל (שם) עוד שהסכימה דעתו לדעת המקום ב"ה. "'אשר שברת', יישר כחך ששברת". והדברים עתיקים. ואמרו עוד שהיו הלוחות מאבן סנפרינון. כלומר מאבן קשה מאד וכדרך שבארנו. וכבר בארנו שאע"פי שאבדו האבדה הגדולה הזאת, נשארו רשומים צחים ונכבדים בטבע הסגולה מאותו המעמד הנבחר, גם שבו בתשובה. והעובדים בפרהסיא נהרגו, והעובדים בסתר נגפו במגפה. ומשה ע"ה בקש רחמים עליהם ונעתר השם לתפלתו ורחם עליהם כדרכי טובו. דוגמא למה שקרה לאדם הראשון כמבואר (בחלון ז'). ואז צוה למשה שיפסול שני לוחות אבנים כראשונים (שמות לד, א) והבטיחו שיכתב הוא ב"ה עליהם כמכתב הראשון. ומשה עשה כן והשם ב"ה כתב עליהם כמכתב אלהים, להורותם שעוד יאיר פניו אל עמו ואל חסידיו, ויאציל עליהם אור ממרומים. וכן היה. שבכל דור ודור היו נביאים וקדושים וחכמי לב בישראל. וגם זה כמו שקרה לאב הראשון. שאחרי שובו מחטאו היה חכם לב והתהלך את האלהים, כמבואר למעלה. ואולם יש הבדל בין הלוחות השניות לראשונות. כי השניות פסלם משה, והמכתב לבדו באצבע אלהים. והראשונות היו הלוחות עצמן מעשה אלהים, להורות שנעדר מהם סגולת לב טהור. "לב מתנה" (קהלת ז, ז). ושצריכין לוחות הלב תחלה לקבל מעשה ידי אדם לפי שבטבעו יצייר רע. וצריך האדם לדכאו ולציירו בדרכי החכמה. ואם עשה כפי כחו אז תחל רוח ה' לפעמו,¹ העזר האלהי, ויהיה עליו מכתב אלהים. ואילו זכו לראשונות היו נשארים לעד בלב טהור שהוא עצמו מתת אלהים, כמו הלוחות הראשונות שהיו עצמן מעשה אלהים ולא היה הציור הרע שולט בהם כלל.

footnotes:
¹ מליצה ע"פ שופטים יג, כה


###### Gan Naul, House I 5:9:2
[Gan Naul, House I 5:9:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:9:2)

וגם זה רמזו קדמונינו ז"ל (עיין ע"ז ה, א) ואמרו "חרות על הלוחות" חירות מיסורין ומיצר הרע וממלכיות. וגם זה דוגמא למה שקרה לאדם. שאחרי חטאו הוצרך ליגיעה למשול על הציורים הרעים טרם השיג השלמות האמיתי. וכמו שאמר (בראשית ג, יט) "בזעת אפך תאכל לחם", ובארנוהו למעלה. ודבר זה יאריך בין בני אדם עד ישוב ה' שבות עמו ברחמים. כי אז יגיעו בני האדם אל המדרגה הראשונה שירדו ממנה. ויהיה בהם לב טהור, ועליו מכתב אלהים התורה והחכמה, וימשול הלב על הכחות הנפשיות בטבע ולא יחטאו בדרכיהם. שכן הבטיח (יחזקאל לו, כו) "והסירותי את לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר". דִמָה היצר הקשה לאבן המונח על פי הבשר, ובסור האבן יהיה הלב בשר. ולכן אמר "לב האבן מבשרכם" להורות שהוא בשר. ותחלת הכתוב (שם שם) "ונתתי לכם לב חדש, ורוח חדשה אתן בקרבכם". והמליצה היקרה הזאת בארנו למעלה. וכמו שבקש המשורר האלהי (תהלים נא, יב) "לב טהור ברא לי אלהים" וגו'. והכל על צד הפלא ועל כן יחס הדבר למתת אלהים. ובהיות הלב טהור והוא המושל, והרוח הנכון, שהוא המעדר, אז תחול עליו הרוח הטובה ממרומים, כמבואר למעלה. ועל כן סמך ואמר (יחזקאל לו, כז) "ואת רוחי אתן בקרבכם". והוא רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת. רוח נכון, רוח הקדש, רוח נדיבה. כל אחד כפי זכותו ומעלתו. ולא יחטאו עוד, כמו שאמר (שם שם) "ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם אותם". והעשייה היא התקון כמו (בראשית א, ז) "ויעש אלהים את הרקיע". (שמואל ב יט, כה) "ולא עשה שפמו". וכן בהיות הלב טהור והרוח נכון, והעזר האלהי על ראשה, הנפש מתוקנת ללכת בדרך חכמה בלב ובמעשה. והחכמה בלב היא השמירה. ובפועל היא העשייה. ועליהן אמר "תשמרו ועשיתם". כדרך (דברים ד, ו) "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם". גם בספר ירמיה ע"ה מפורש הדבר שאמר (ירמיה לא, ל-לב) "הנה ימים באים נאם יי' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה. לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם נאם יי'. כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם יי' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם". הודיע שיכרות עמהם ברית חדשה. כלומר שיעשה עמהם אות לטובה מחדש. כי בהוציאם מארץ מצרים כבר עשה עמהם האות הזה, כמבואר למעלה. אבל לא הועיל אז, כי הפרו את ברית יי' וחשבו רע על ה', ועשו העגל וירדו ממעלתם. והוא ב"ה השפיע עליהם רוח דעת והשכל. שהוא על דרך משל הבעילה והאדנות. שחפץ להושיעם על צד הפלא, לולי שהפרו המה בריתו. אבל לעתיד יעשה עמהם חדשות, שיתן התורה בקרבם וכל דרכי הכחות יטו בטבע אל החכמה. גם יכתבנה על לבם מכתב אלהים. כי תנוח עליהם הרוח הטובה בהפלגה גדולה ולא יחטאו עוד, כי יֵדעו דעת אלהים ולא יחשבו און כלל. כמו שסמך ואמר (ירמיה לא, לג) "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את יי' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם יי' כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד". ויראה שבעת ההיא הנולדים יהיו מנעוריהם מציירים דרכי החכמה, והם נבדלים בענין זה מבני הדור ההוא שיצאו ממצרים, שהיו קודם מתן תורה מציירים רע מנעוריהם ועדיין היו מורגלים במחשבות און. והדור העתיד לבוא יולדו טוב, כמו שהיה האב הראשון טוב מנעורין כמבואר למעלה. ועל זה רמז "למקטנם ועד גדולם". ועוד יהיו ביתר שאת ומעלה ובהפלגה גדולה. אחר שהבטיחנו שלא יחטאו עוד. והוא העולם הבא שאמרו עליו (עירובין כב, א) "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם". לפי שאין שכר על המעשים בעת ההיא, כי אין יצר שולט באדם אז. והמעשה עצמו יהיה העונג שאין למעלה ממנה, בהיותם דבקים באלהים חיים והכבוד שוכן אתם.


###### Gan Naul, House I 5:9:3
[Gan Naul, House I 5:9:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:9:3)

ונכון הדבר שגם האדמה שנתקללה שתוציא קוץ ודרדר, והלחם מוצאו בזעת אף האדם, תֵרָפֵא גם היא ותמצא להיות כבתחלה קודם חטא האדם. ועוד יותר בעבור התקון הגדול כמבואר. ועליו רמזו קדמונינו ז"ל ואמרו (שבת ל, ב) "עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת". וכמה טוב המאמר הזה למבין בו! והמלך דוד ע"ה פירוש הדבר כשספר טובת ישראל באחרית הימים, והתקון הגדול שיהיה אז, וראה ברוח הקדש שגם האדמה תתוקן החל ואמר (תהלים פה, ב) "רצית יי' ארצך, שַׁבְתָּ שבית יעקב", כלומר עַם הסגולה ואדמת הקדש יתוקנו כאחד. כמו שאמר (פה, ט) "אשמעה וגו' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה". מבואר הדבר שיהיה הכל בשלום ולא יחטאו עוד. ואמר הטעם, לפי שיאציל עליהם האור ממרומים על צד הפלא. שכן כתוב (פה, י) "אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו". וישועת השם הוא העזר האלהי. לב טהור וכבוד, הוא רוח הקדש, והיא מכתב אלהים. ואמר (תהלים פה יא-יב) "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף". וכמה נפלאים המליצות הללו שבהיות הנפש בטבעה נוטה לחכמה שהיא אמת. כי דרך הסכלות [היא] שקר. הנה נפגשו חסד ואמת, כי בחסד עליון יהיה כן. וכן בהיות אור הצדק זורח על הלב. הנה נשקו צדק ושלום. כדרך (תהלים כט, יא) "יי' יברך את עמו בשלום". כי ע"י הצדק יהיה האדם שלום. וכמו שאמר (ע"פ תהלים פט, ט) "כי ידבר יי' שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה". כי השלום עיקר הכל, ואז אין חטא. וכדברי ירמיה שפרשנו למעלה. אח"כ פירש הדבר ואמר "אמת מארץ תצמח". כלומר לא כמו שהוא עתה שהנפש צומחת מחשבת שקר, בעבור היות יצר הלב רע. כי אז אמת תצמח. והוא שיטו הכחות בטבע אל החכמה. וכן תחול עליה האור האלהי מכתב אלהים. ועל זה "צדק משמים נשקף". כדרך (תהלים לו, יא) "משוך חסדך ליודעיך וצדקתך לישרי לב". והוא משך טהור ממרומים. והמליצות דומות זו אל זו. ואחרי שהזכיר תקון הנפשות הזכיר תקון הארץ. ואמר (תהלים פה, יג) "גם יי' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה", וכמבואר למעלה. והנה רמזתי בקצרה. וכן מפורש בתורה (דברים לב, מג) "וכפר אדמתו עמו". ובו חתם השירה שהוא אחרית הכל, והבן. ולא באתי פה להאריך בדרושים. אבל מגמתי ליסד כללים נאמנים וקבועים, שעליהן תסובינה המליצות הכתובות בספרי הקדש, בהוראת שם "חכמה" ו"חכם" וכיוצא. והנה יסדתים בראיות נאמנות, בשקול הדעת ובארח שכל, שאי אפשר לדחותם. ועשיתי להם סמוכות ישרות, מִמְלִיצוֹת התורה והנביאים. וכולם תפוחי זהב במשכיות כסף, דבר דבור על אפניו. ועוד יש הרבה ראיות ודברים נכבדים לברר וללבן הענין. אמנם בחרתי בדרך קצרה, להקל על הנפש השואלת דברי חפץ:


###### Gan Naul, House I 5:10:1
[Gan Naul, House I 5:10:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:10:1)

מן הכללים שיסדנו בעקרי חכמת הנפש, תשכיל יוקר המצא החכמה בלב האדם. שהיא ה"שמירה" הכתובה בספרי הקדש.¹ וקושי ההנהגה בה, שהוא ה"מעשה" הכתוב בתורה. וכל זה בעבור היות יצר הלב רע, ומנעוריו החל לצייר תבנית הכחות על ארחות עקלקלות, והורגלה הַגְוִיָה בדרכים הרעים. וְטָעַמָה טעמי החטאים והעונות. הן אלו שתלוים בכחות הפעולות בגויה, כמו הזוללות, והסביאה, והמשגל, והשחוק, והמחולות וכיוצא; הן אלו התלוים בכחות הפועלות במדות כמו הגאה, גאון, וגבה לב, כעס, וקנאה, וכיוצא; והן אלו התלוים בכחות שאין כדמותן בנפש שאר בעלי החיים, כמבואר למעלה. והנה הלב התפעל מכל אלו ונעשו בו לטבע חזק והם כמו אבני החלמיש. וקשה אחר כן לצייר בו דרכי החכמה. וצריך שתדע, שיש הבדל גדול בין בני אדם בענין זה. ר"ל בענין ציור האמת בלב. ומה שנקל על אחד לציירו, יכבד על זולתו. לא לבד בעבור שלא התאמצו שניהם על דרך אחד, לעדור במעדר הרוח לגלות ולהוציא מצפוני הציורים הטובים. אבל גם אם יהיה ההתאמצות שוה בשתיהן, יוכל להיות שיכבד על האחד מה שיקל על השני. וכן אין הטעם בעבור הבדלי הכחות עצמן מתחלת אצילותן, כמבואר למעלה. כי אין הדבר פה בין רב למעט. אבל בהגלות הכח כפי מה שהוא יש הבדל. כי בעל המעט, לפעמים לא יוכל לגלות המעט שיש לו. ובעל הרב, יוציא בעת ההיא החלק הרב הנטוע בו. ולפעמים להפך, שימהר בעל המעט ויקל עליו להוציא מה שבקרבו אל הפועל, ויכבד על בעל הרב. ואעפ"י שהם מתאמצים על דרך אחד. ואולם ההבדל הזה תלוי בתכונת הגוף. כי גוף האדם מתפעל מן הכחות הנפשיות. ואבר הלב הוא המתכונת הראשונה מקבל ההתפעלות בתחלה. וממנו תוצאות ההתפעליות לשאר אברי הגוף, כי הוא כמלך בתוך צבאו, כמבואר למעלה. ואם לא יתפעל הלב מכח הנפש, לא יתפעלו ממנו שאר האברים. ותכונת הגויות הם על דרכים רבים. כי יש מזגים והתחלפיות ביניהן לאין מספר. כמו שתראה בשטחיותו, מן המראה והתאר והקומה והקול והתנועות. שכמספר בני אדם, כן מספר כל אלו. וכן בתכונתו כמו הקור והחום והלחיות והאיכיות, משקל כל אחד ושעור כל אחד, והתערבם והתמזגם. וכבר דברו על זה חכמי הטבע ובעלי הרפואה. ואין לנו עסק בזה ואין אנו צריכין לחקור אליו. רק להודיע שאלה המזגים הלֵחיות והאיכיות, הם המתפעלים מן הכחות. וכפי רוב ההתפעלות, כן עוצם תגבורת הציור ההוא ומהירותו במחשבת הלב. כמו שהעצים היבשים ממהרים להתפעל מכח האש הבוערת בם, והלַחים יתאחרו להתפעל ממנו. הקרח יתפעל ממי הגשם. הערפל מאור השמש. וכן כל הטבעיים, יתפעל כל אחד כפי דרכו ומנהגו מכחות ידועות. כן מזגי האדם יתפעלו מן הכחות הנפשיות כפי מה שהן. והמזגים יתחלפו כפי טבע האבות המולידים. וכפי המזונות והאוירים והמנהגים וכיוצא בהן. וכפי התחלפות המזגים התחלף הכשר הנפש אל החכמה, או נליזתה ממנה. כי יש אדם שמזגיו מוכנים ביותר להתפעל מאש הכעס, מלהב הגאוה, ומחום הנקימה. ויש מקרירות העצלה וכיוצא. והנה קשה אליו ביותר להתפעל ולצייר מדת הרצון ומדת הענוה והסליחה. ולאחר יכבד לצייר מדת הזריזות. כי המזגים המוכנים להתפעל מאלו, קלים ומעטים. ולא בנקל יקבלו התפעלות מהן. וכפי רוב הכנת המזג, כן קושי ההמשל עליו ולצייר ההפוך.

footnotes:
¹ עיין רש"י לדברים ד, ו


###### Gan Naul, House I 5:10:2
[Gan Naul, House I 5:10:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:10:2)

והנה יש בזה דברים רבים של דעת, לפלס בשכל טוב תכונת האדם ומצבו. ואיך יצירתו בכוונה נפלאה מאת הבורא יתברך, יצרו בחכמה שאין לה חקר, והכין קצת מן המזגים המקבלים קלי ההתפעליות בכל הגופות, וקצתן קושי ההתפעליות. והדבר מתחלף תמיד בין רב למעט. כמו התפעלות המזג מחמדת הנשים, שכמעט היא קלת ההתפעלות בכל הגופות, בעבור שהיא הכרחית לקיום המין. ו"לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב, יח). ולולי שהיה המזג בענין זה קל ההתפעלות, היו רוב בני אדם נמנעים מהדבק בנשים, בעבור העול והטורח לפרנסת הבית ולגידול הבנים וכיוצא, ובעבור פחיתות מדת רוב הנשים, וכיוצא בהן. ובצד אחר הוכן המזג הזה עצמו, להיות כנרדם ועצל מקבל התפעלות החמדה. ואינו ער עד שיעירהו בעליו ברצונו. לא כמו כח המתעורר למאכל ולמשתה, שהן ערים מעצמן לשעות ידועות, ומכריחים בעליהם למלאת מחסורם. לפי שהן לקיום הגוף שלא יעמוד מבלעדי מאכל ומשקה. ואילו לא היו מצירים לגוף רק ברצון בעליהן, היו רבים מבני אדם בעתות הצרות מתי רעב וצחה צמא כדי להפטר מן העולם. והכוונה העליונה היא שתהיה הנפש מחוברת עם גופה עד יום פקודתה. ולא תתפרד לפני זה. ולכן הוטבע בכל הגופות שיתפעלו המזגים מן הרעב והצמא גם שלא ברצון בעליהם ויכריחום למלאת מחסורם. ואם היה כן בענין חמדת הנשים, היתה צרת האדם רבה עליו בעתות ההתפעליות שלא בעונתו ובזמן שאינו הגון, ולא היה בידו למלאות מחסורו. ובעבור כן מטבע המזג הזה שיהיה נרדם אפילו זמן רב, כל עת שלא יפעל מרצון בעליו. גם אם יקרה לו התפעליות שלא ברצון, מתמונה הנצבת נגדו שתעוררהו, הושם בכח האדם להעביר התפעליותו ולשומו נרדם. ואם עושה כן לא ירגיש עוד חולשה ומחסור. כמו שאמרו ז"ל (סנהדרין קז, א) "אבר קטן יש באדם. משביעו רעב, ומרעיבו שבע". והמזג המתפעל מן השינה הכרחית בכל הגופות. בעבור שאי אפשר שיתקיים גוף בעלי חיים מבלעדי שינה. ואם היה ההתפעלות הזה מסור לרצון האדם, היה חובל בעצמו בעת צרתו, וכדרך שבארנו למעלה. ולפי שצער היקיצה איננו כמו צער הרעבון והצמאון, הוטבע במזג הזה שימהר מעשהו נגד רצונו של אדם. כי השינה אוחזתו בין מדעתו בין שלא מדעתו. וכמו שאמרו ז"ל (נדרים טו, א) שהנשבע שלא לישן ג' ימים וג' לילות מלקין אותו משום שבועת שוא. וכן הולך הענין ברב ובמעט בין כל הכחות הנפשיות, שכדמותן בנפשות שאר בעלי חיים שהוכן לכל אחד ואחד מזגים ולהיות מתפעלות ממנו. קצתם ממהרות וקצתם מאחרות, ובהן נבדלים הגופות כי המזגים אינן שוין. אפילו בהתפעליות הכרחיות שדברנו מהן למעלה, נבדלים הגויות, שבקצתן ממהרות עוד יותר, בעבור משקל הלחה המתפעלת מן הכח, ובקצתן מאחרות מעט מהתפעל. ויוצא מזה שנקל לקצת מבני האדם לצייר מה שיכבד לאחרים. לא עזר עצמו עליו בבחירתו, כי אם בטבע מזגו. ותבין מזה שיש הבדל בין עם לעם, ובין גוי לגוי, מדינה ומדינה, משפחה ומשפחה, הכל כפי השרש שיצאו ממנו, ומזג אויר המדינה ששוכנים בה, ומזגי המזונות והמנהגים שהורגלו עליהן. ומטעם זה הֶכְשֵׁר גויות בני ישראל אל החכמה יותר מכל גויי הארץ, בעבור (צאתם) [מוצאם] ומקורם, שהיה מזרע נבחר סגולת ה'. האבות הקדושים. לכן נקראו (ירמיה ב, כא) "זרע אמת". כלומר זרע מוכשר אל דרכי אמת. והנביא ע"ה תמה כשראה קלקול בני דורו ואמר (ירמיה ב, כא) "ואנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת, ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה?". כלומר איך קרה לכם דבר שהוא נגד הטבע? כי נטיתם במאד אל השקר. ומטעיכם זרע אמת בטבעו להתפעל מדרך הטוב, וּלְאַחֵר התפעליותו מדברים הרעים. וכן אמר (תהלים נח, ד) "זורו רשעים מרחם תעו מבטן דוברי כזב". בעבור רוע המזג שנתהוו ממנו. והנוגע לזה הוא מה שצותה התורה בעניני המאכלים לבני ישראל. (ויקרא יא, ט) "את זה תאכלו" (יא, ד) "את זה לא תאכלו". וכן בעניני הטומאות והצרעת והקרי והזיבה והדוה והיולדות, וכיוצא באלה שהן בסוד חכמתו העליונה, ואצלנו כולם חקים. ובכל זאת אמר הכתוב (ויקרא יא, מג) "וְנִטְמֵתֶם בם". ואמרו ז"ל (יומא לט, א) "וְנִטַמְתֶּם בם". כי יוצר הגופות והנפשות מבין ויודע עיקרי הדברים וסוד הטבע והמזגים, ואיך תלויין הענינים אלו באלו. אע"פ שאנו מסכלין² אלו הענינים לקוצר דעתנו, כמו שאנו מסכלין להבין מה שהוא נגד עינינו ותחת ידינו. ואולם אע"פ שבקצת גופות הכנה גדולה אל הרע, והכנה מעוטה אל הטוב, מכל מקום אין גוף אדם במציאות שלא הוטבע בטבע נפשו כח הממשלה, לבחור באיזו דרך שירצה. ואם ינהיג מלכותו בעצת החכמה ובעזרת היועצים בו, שהן השכל והבינה וכיוצא, ימצא כח בעצמו למשול על כל כחותיו; ולכבוש הכחות שיש כנגדן הכנה גדולה בגוף להתפעל מהן, ולצייר כחות שאין בגופו הכנה גדולה להתפעל מהן. וכפי רוב הציור, כן יתחדש כנגדו קלות ההכנה ותתפעל אח"כ מהרה. כמו העצים הלחים שאחזה בהן האש הרבה, עד שיבשו לחיותן והוכנו לקבל כח האש שאז יִדָלְקוּ מהרה. אלא שבתחלת הענין קשה הדבר מאד כמבואר למעלה. והשכל הישר מורה שכפי קשיות הדבר וקלותו, כן תַּגְמוּל האדם מאת אלהיו. כי צדיק וישר ה'. וכדתנן (אבות, ה) "בן הא הא אומר לפום צערא אגרא". והמאמר הקצר הזה כולל ענין רחב. וכפי רוב ההרגל וההתלמדות כן יקל על האדם מה שהחל בו. ואם עמד טעמו בו להתגבר יום יום, ואמץ רוחו לצייר טוב כפי חזקת רוחו, הנה באחרית יתלוה אליו העזר האלהי, הכל כמבואר למעלה. ומצאתי לחכמינו ז"ל שאמרו (אבות דר' נתן, פרק ו') על ר' עקיבא שבתחלת תלמודו ראה מים שנטפו על צור החלמיש ועשו בו רושם. ודן קל וחומר, אם טפי המים ברוב הימים רשמו בחלמיש, כל שכן שתעשה התורה רושם בלבו. והדמוי נפלא מאד. כי התורה נמשלת למים כמו שאמר (ישעיה נה, א) "הוי כל צמא לכו למים". והלב נמשל לאבן כמבואר למעלה. וכמו שקשה הדבר שהמים יעשו רושם בחלמיש, שיתגבר הרך על הקשה; כן קשה שירשמו דברי התורה בלב האדם. אלא שצריך הרגל רב ואח"כ יקל הדבר, כמו שטפי המים ברוב הזמן ירשמו בחלמיש. והדברים ברורים:

footnotes:
² אין אנו מבינים


###### Gan Naul, House I 5:11:1
[Gan Naul, House I 5:11:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:11:1)

כבר בארנו כי נפש האדם כוללת כל הכחות וכל הפוכי-הכחות. ובעבור כן הוא בחירי במנהגיו, פעם צריך להיות נוהג בכח ידוע ופעם בכח ההפוך ממנו, כפי העת והמשפט. ואל תבהל ברוחך לחשוב, שהפוכי הכחות הם הֶעְדֵרִים לא כחות עצמיות. כאילו תאמר השקר העדר האמת, והרשעה העדר הצדק, והסכלות העדר החכמה, והענוה העדר הגאוה, וכיוצא בזה. אין הדבר כן. אלא הכחות והפוכיהן כולם במציאות בנפש האדם. ואין האחד העדר השני. כי הכובש רוח גאותו ומתגבר עליה, לא בעבור זה נתארהו בתאר "עניו".¹ וכן הכובש סכלותו ומתגבר עליה, לא בעבור זה נתארהו "חכם". כי הענוה ציור בפני עצמו כמו הגאוה. וכן החכמה ציור בפני עצמו כמו הסכלות. וכן האמת והשקר שני ציורים פרטים, וכן כולם. והציור שאתה חושב עליו שהוא העדר הציור שנגדו, צריך אתה לדעת שאם יתרחב בנפש וימשול בה יגלה כחו וגבורתו. ואז יתברר לך שהוא ציור עצמי עומד בעצמו, וכולל סעיפים וענפים רבים, ומתפשט לפעול פעולות גדולות הנמשכות מציור זה. מה שלא יתכן להיות אם איננו רק העדר. ואין ענין תאר "עניו" הכתוב בספרי הקדש לתהלה ולתפארת, ענין הפתי חלוש-המזג שאינו מרגיש בבזיון ובשפלות. ואם יכוהו על הלחי ויבזוהו הוא שותק. כי מנהגו בזה דומה למנהג השה, שאין לכנותו ולתארו בענוה בעבור סבלו כל מיני בזיון. כי ענין הבהמה שאינה מרגשת בטבע, כי נעדרה ממנה כח הכבוד והגאוה. וקרוב אליהן הפתי העצל חלוש-המזג, שאינו נפעל מן הכבוד והרוממות, והוא כמו נעדר כח הגאוה. אבל הענין הכתוב בספרי הקדש, הוא בעל הציורים הנכבדים ונפשו מלאה כבוד ועוז והדר, אלא שהתגבר בו ציור הענוה בדעתו, והוא ענין נפלא מאד אין פה המקום לבארו. אך אכתוב מה שמצאתי לחכמינו ז"ל בספרי בפסוק (במדבר יב, ג) "והאיש משה עניו מאד". אמרו ז"ל, "יכול עניו בגופו? ת"ל (דברים לד, ז) 'ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס לחה'. א"כ מה ת"ל עניו? בדעתו" [עכ"ל]. כלומר שמא תאמר שהיה בטבעו בלתי מרגיש עלבון, לא שהיה בו ציור כח הענוה? וזהו "עניו בגופו". שהיה מזג גופו מתמוטט ובלתי מתפעל מן הכבוד והבזיון. ואע"פ שאי אפשר לומר כן, שהרי התורה העידה עליו בלדתו (שמות ב, ב) "ותרא אותו כי טוב הוא". וספרה מגודל גבורת לבבו, והרגשו הרב, שבילדותו כשראה איש מצרי מכה איש מבני ישראל התפעל מאד והרג את המצרי. ואח"כ הציל בנות יתרו נגד הרועים הרבים שגרשום. וזה אות שהיה בטבעו בעל גבורה ועוז והדר. ואין צריך לומר הגבורות והנפלאות שנעשו על ידו אח"כ במצרים ובמדבר ועל הים, המורות כולם על הכנתו הגדולה בטבעו. כי לולי כן לא התחבר עמו העזר האלהי בתכלית מה שאפשר. בכל זאת נוכל לטעות שֶׁבְּעֵת דברה מרים ואהרן עליו כבר תש כחו לא היה מרגיש, כי היה יותר משמונים שנה, ודרך הזקנים שתגבר עליהם החולשה פתאום ויאספו כחותיהם. ואז לא יתפעלו עוד מכחות נפשם הגדולות כמקדם. ואע"פ שאחרי כן הרג את סיחון ועוג ונלחם מלחמת גדולות. אולי טעית לומר שהיה זה על צד הפלא לפי שעה, כדרך שנחה רוח יי' על אליהו ז"ל (מל"א יח, מו) לשנס מתניו לרוץ לפני אחאב, ובשאר העתים היה חלש כדרך הזקנים ולכן לא התפעל מדברי מרים ואהרן. ולכן אמרו כבר נאמר (דברים לד, ז) "ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס ליחה". ללמדנו שלא היה בו מנהג זקנים. ועד יום מותו היה בכחו וגבורתו, עין רואה וליחה קיימת. וא"כ זה שנאמר "והאיש משה עניו", בדעתו. כלומר שהיה חכם לב ותמים, והיתה החכמה בלבו בדעת קבועה. ונגלה בו ציור הענוה בתכלית הגדלות והשתמש בה בכל עת. וכח ענוָתו היה יותר גדולה בתחלת אצילותה מעַנְוַת כל אדם אשר על פני האדמה. ברוך שבחר בחכמים ובדבריהם!

footnotes:
¹ זה ברור לפי הגדרות "מסילת ישרים" שתאר הגאוה בפרק י"א (שם מדובר על יהודי רגיל) ותאר "ענוה" בפרק כב (שם שייך למחלקת חסידות)


###### Gan Naul, House I 5:11:2
[Gan Naul, House I 5:11:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:11:2)

והנה כמו שהוא בענין זה כן הוא בכל הכחות. כמו כח השקר וכנגדו כח האמת. ואין האחד העדר השני. אלא כל אחד כח מיוחד מתפשט בעצמותו. ומי שמצטייר בו ציור האמת, תגבר בקרבו מחשבות אמת, לא יפרד מהן. וסובל הרבה והכל כדי לבחור האמת. וכענין שאמרו ז"ל (סנהדרין צז, א) על חכם אחד אילו יהיבנא ליה כל חללי עלמא לא הוה משקר. ולהיפך מי שהצטייר בו השקר, הוא שמח לכל דבר שקר, ותגבר בקרבו מחשבת שקר, משקר אפילו בדברים שלא תגיעהו מהן תועלת כלל. ויותר מזה אפילו יביאהו שקרו לבזיונות ולסכנות, הנה [הוא] כמוכרח מיצרו הרע כח השקר, וכמעט אי אפשר לו להסתיר שקרו ולהעלימהו. והכל כפי הֶמְשֵׁל הציור הפנימי, הן לטוב הן לרע. וכן בכחות האהבה והשנאה, אין האחד העדר השני. וכן בכחות הכעס והרצון ודומיהן. שכולם כחות פרטיות לא העדרים. ואני לא אאריך לבאר פרטיות הכחות, כי תגדל העבודה מאד. ואין כונתי רק להציע כללים, ולבאר הכונה במשל או בשתים. והמשכיל יקיש מן המבואר על הבלתי מבואר:


###### Gan Naul, House I 5:12:1
[Gan Naul, House I 5:12:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:12:1)

וכן בארנו בחדר שני, שלא יתואר האדם בתואר מן התוארים בעבור כח התאר הנטוע בנפש אלא בעבור התנהגו כפי כחו. כי אם היה מתואר בו בעבור מטע הכח,¹ יהיו כל בני אדם שוין בכל התוארים לפי הכלל שיסדנו למעלה שכל הנפשות כלולים מכחות כל מעשה בראשית. וכן יהיה ראוי לתאר אדם אחד בשני תארים הפוכים. כמו חכם וסכל, צדיק ורשע, עניו וגאה. שהרי יסדנו למעלה שבכל נפש נטועות כל הכחות והפוכי-הכחות. וכל זה סכלות גמורה. אבל זה שתמצא תארי בני אדם בספרי הקדש לטוב ולרע, כולן על ההנהגה כפי התואר, כלומר כפי הציור הפנימי המושל. שכפי רוב הציור בלב והסכמתו, כן רוב המעשה וההנהגה על פיו. ולכן מי שהצטיירה מדת החכמה בלבו, הן בעבור יראת ה'. הן בעבור טהרת הלב ועזר האלהי, והוא נוהג כל מנהגיו כאשר תורהו החכמה יתואר בתאר "חכם" או "חכם לב". מי שהצטיירה בלבו מדת הצדק. ונוהג בכל מנהגיו בצדק. יתואר בתאר "צדיק". וכן תאר "ישר". ותאר "תמים" "עניו" "רחום" "חנון". וכל כיוצא בהן. כולם על תגבורת הציור עד שעור ידוע בלב, אז נכון להקרא כפי אותו הציור שהתגבר בו הן לטוב הן לרע. ודבר זה קשה על האדם להגבילו ולשערו. והשם לבדו יודע משקל כל ציור, גדלו ותעצומו. והוא לכולם שמות יקרא. כדרך (שמות לא, ב-ג) "ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי וכו' ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת". כלומר ידעתיו שהוא נכון בלבו לקבל העזר האלהי בחכמה בתבונה ובדעת. כי הוא ב"ה יודע משקל הכח שבנפש זה מתחלת אצילותה. הוא יודע עד איזו שיעור הצטייר בלב, והוא יודע כמה השעור הנכון הראוי להתבאר בתאר מן התוארים. והאדם מסכל שלשתן. ועל זה אמר (שמואל א טז, ז) "כי האדם יראה לעינים ויי' יראה ללבב". ואין אנו מדברים פה על דברת בני אדם² ושפת ההמון, המתארים תוארים לטוב ולרע כפי העולה על רוחם. אבל הדבור על מליצות כתבי הקדש שנכתבו בנבואה, והן אמרות אלהים עליון, היודע לתאר תארי בני אדם כפי מה שהן באמת. והודעתיך שכל הנמצאים בספרי הקדש, מיוסדים על הציורים המושלים בלב, שהאדם נוהג כפיהן במעשיו. ולא תקוה הנה לבאר לך ההבדלים שבין תאר לתאר. כי הדברים ארוכים ויתבאר כל דבר במקומו בעז"ה:

footnotes:
¹ יכולת, פוטנציאל
² מליצה ע"פ קהלת ג, יח


###### Gan Naul, House I 5:13:1
[Gan Naul, House I 5:13:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/5:13:1)

ועוד כלל אחד והוא מתבאר מאליו. שבהיות כל נפש כלולה מכל הכחות. הנה לא יתפרדו ממנה לעד. כי אין הנפש העליונה בעלת החלקים והפרוד, כמו הדברים שהן תחת השמש. ולכן כשנאמר פלוני עניו. לא נרצה [לומר] שכח הגאוה סרה מנפשו בהחלט. אבל גם היא קשורה בה, כמו שהיא קשורה בנפש הגאה. כי אין שליט על הנפש להסיר כח מכחותיה בהחלט, כי הן בה בטבעה. ובשוב העניו מדרכו ורוצה להתגאות, הנה ימצא כח הגאוה בנפשו וזה אות שלא הוסרה ממנו. ודבר זה נלמד ממה שבארנו למעלה, שאין בכל כחות הנפש גם אחת שהיא רעה בהחלט, וכולן הכרחיות בה לתשמישי החכמה. פעם בכח זה, פעם בהפוכו. ומה בצע אם היה ביכולת האדם לבטל פעולת כח אחד בהחלט, והיא צריכה לו למעשה הטוב? אבל ההבדל הוא בענין הציורים המושלים, ורוב דרכי החכמה שבנפש האסופות בה, ומהירות כח השכל הבנוי עליהן, ורוחב כח הבינה וצחות הדעות העוזרים כולם להמשל הציור. ועל כולם העזר האלהי וחוט של חסד המשוך על נפשות היודעים. ובזה אשים גבול לדברי החדר הזה. ואתחיל בדברי החדר הששי: