## Gan Naul, House I

###### Gan Naul, House I 8:1:1
[Gan Naul, House I 8:1:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:1:1)

החדר השמיני ובו יו"ד חלונות יבאר כי בינת האדם תלאה לדעת סוד ההנהגה העליונה. אין שנוי רצון אצלו ית'. ארחות החכמה ישתנו נוכח דרכי המקבלים. מדרך החכמה שהעליונים הם צורות טהורות לא ישתנו לעד. ושצבאות השמים קבועים ועומדים על דרך אחד לעולם. ושהארץ וצאצאיה משתנים תמיד. הבדל בין זרע יעקב לכל העמים בענין ההנהגה וכן בשכר ובפרעון. הבדל מצב נפש המלך והשופטים העליונים, ממצב שאר הנפשות. יפרש פרשת (במדבר טו, ל) "והנפש אשר תעשה ביד רמה" וגו' שהיא פרשה סתומה בתורה. הבדל מצב נפשות הכהנים והלוים משאר הנפשות. מצב הנפש הכהן הגדול. הבדיל השם ב"ה בין האנשים והנשים ובין הגדולים והקטנים. כל חקי התורה נערכו במשקל ישר, לא יכבדו על נפש מן הנפשות:
דע כי סוד דרכי ה' והנהגתו את עולמו אינן נודעים לדעת האדם ולבינתו. ואין הרצון¹ בזה שטעם אלו הדרכים נעלמים. על דרך משל למה תקנה החכמה העליונה חקים ומשפטים כאלה ולא בחרה בדרכים אחרים? ולברר במופתים שרק הדרכים שבחרה בהן הן דרכי חכמה. והדרכים והחקים הזולתיים הן דרכי סכלות. כי זאת היא סוד החכמה עצמה הנעלמת מעין כל חי. ואינה נודעת בידיעה ברורה נשגב מדרך המופת זולתי ליוצר הכל ית' וכמו שבארנו (בחדר ב' חלון א) ובמקומות רבים מספר זה. ועל זה אמר (איוב כח, כג) "אלהים הבין דרכה" וגו'. אבל מה שאנו מדברים עליו עתה, הוא שגם אם נקבל חקי חכמת השם ב"ה באמונת הלב, ותהיינה אלו החקים קבועים בדעתנו שהן דרכי החכמה, ותאמר אם כן שהיוצר ב"ה נוהג עולמו על פי החקים האלו, וכדרך שצוה בתורה ואמר (דברים כח, ט) "והלכת בדרכיו". להודיענו שאלה הדרכים שצוה עליהן בתורתו, הן דרכי השם ב"ה, ועל פיהן נוהג עולמו. וכדרך שפירשו קדמונינו ז"ל (שבת קלג, ב) "מה הוא רחום אף אתה היה רחום" וכו', ויתבארו מקצת דברים אלו בחדר העשירי. אם כן כבר נוכל לעמוד על אופן הנהגתו את בריותיו. אין הדבר כן. שאע"פי שאין ספק שהוא מנהיג עולמו בחכמה, על דרך שיתבאר בחדר זה, אין כח בדעת האדם לעמוד על אופן ההנהגה הזאת. ולפי שאי אפשר לו לעמוד עליו, ידמה לו כאילו ח"ו יש חסרון בהנהגתו ית'. וכמו שבארנו (בחדר ד' חלון ה'). שהנביאים שעמדו בסוד ה' יותר מכל בני האדם, גם הם לא יכלו לעמוד על עיקר דברים הללו. וכמו שאמרו קדמונינו ז"ל (ברכות ז, א), שבקש משה רבינו ע"ה לדעת מפני מה יש צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. וכן צעק ירמיה (ירמיה יב, א) "מדוע דרך רשעים צלחה?" וגו'. וחבקוק אמר (חבקוק א, יג) "למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו". והמשורר האלהי אמר (תהלים עג, ג) "כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה". וכל תלונות איוב בצרותיו היו על ענין הזה. וחלק גדול מספר קהלת מדבר מענין זה. אמר (קהלת ח, יד) "יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים". והודיע במקומות רבים מִסִפְרוֹ שאף החכם שבחכמים, לא יוכל לדעת תכלית סוד הדברים. והביא עצמו למשל שהיה חכם מכל אדם, ולא יכול להבין, אף כי זולתו מבני אדם. וכמו שתראה בבית השני שיובאו בו רוב דבריו ויתפרשו בענין זה.

footnotes:
¹ יש כאן קוצר לשון ואולי רצונו לומר "לדעת כל הדברים הנעלמים"


###### Gan Naul, House I 8:1:2
[Gan Naul, House I 8:1:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:1:2)

וכמו שהדבר קשה בפרטי בני אדם ובמקריהן, לדעת בדרך ישר למה קרה לזה מקרה כזה, ולאחר מקרה כזה. שלא היו ראויין גם שניהם למקרים כאלו לפי משפט שכלנו. כל שכן שיקרה כן בכללים. ולא נדע על מה אומה ידועה תצליח ותשב בשלום ובהשקט. ואומות אחרות תשפילנה שֶׁבֶת, והן במהומה ובמבוכה. וכן העונשים והצרות הכלליות שתגיענה לאומה ואומה. כמו המלחמות הקשות, ורעש הארץ והתחלואים הרעים, דֶבֶר ודין ומשלחת חיה רעה, וכל כיוצא בזה, הן תעלומות לעינינו. ואין בכח בינתינו לשפוט בארח מישור, שבעבור מנהגי העם הזה היה ראוי לפי דרכי החכמה שתשיגם טובה או רעה זו. אבל תמיד ועל הרוב תסתר בינתנו להתבונן בכמו אלה, בעבור שלא נמצא דרך ומבוא לדעתם. ומן המבואר תשכיל בנקל, שאי אפשר להיות דבר זה באופן אחר. בהיות שהנפשות נבדלות מתחלת אצילתן אלו מאלו, כמבואר (חדר ב' חלון ב'). וכפי משקל כחות הנפש נערכים הדברים שהן מחוייבין לעשותן, ושהן חייבין להשתמר מהן. וכן נערכים כנגדן הגמול והעונש אם יקיימום או יעברום. וכן מתחלפים מזגי הגויות ותמורותיהן אלו מאלו. וכמו שבארנו (בחדר ששי חלון כ'). וגם נגד ההתחלפות הזה נערך הגמול והעונש. וכן יתבאר בחדר זה שיש הבדל בין החוטאים, גם כשיחטאו חטא אחד. הכלל כפי הכוונה הפנימית ויצר המחשבה שממנו הסתעף המעשה. וכמו שהוא בענין החטאים ועונשיהן, כן הוא לעניין מעשה הצדקות ותגמולם. הכל כפי כונת המעשה כדרך (תהלים לג, טו) "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם". ויתבאר בספר "מעין גנים". ובשלשתן אי אפשר לנו לעמוד עליהן. כי אנו מסכלין משקל הכחות הפנימיות שבכל נפש ונפש כמבואר למעלה (חדר ה' חלון יב). ועל כן נסכל ג"כ משפט כל אחד ואחד לטוב ולרע. וכן אנו מסכלין תכונות המזגים כפי מה שהן. וכמו כן אנו מסכלין לדעת יצר מחשבת האדם ותוכן לבו ורוחו. ומלבד כל זה, אע"פי שהשם ב"ה נוהג עולמו בדרכי החכמה, הנה פעולות אלו הדרכים, אינן דומים לפעולות בני אדם המסתעפים מדרכים אלו. ויקרה שיש איש שינהג השם ב"ה עמו במדת החסד. וגם בני האדם הצדיקים ינהגו עמו כפי חכמתם בדרך חסד. ואע"פ כן תהיינה המפעלות המסתעפים משני החסדים הנזכרים, הפוכות זו מזו. על דרך משל שבני האדם יעדיפו עליו מטובם ויתנו לו די מחסורו. והשם ב"ה ימנע ממנו גם עושר גם נכסים ואפילו היותר הכרחי לו לא יעניקנו. ושתיהן בדרך חסד. אלא שהראשון כפי דרכי חסדי בני האדם, שבהכרח יהיה על אופן זה. והשני כפי חסדי השם ב"ה הנפלאים מדעת הסכלים. כי רב חסד הוא ודרכי חסדיו נשגבים ורמים מאד, כי בידו חיי עולם והטוב הצפון לצדיקים והאור הגנוז ליראיו. ובכלל זה השכר הגדול שנאמר עליו (ישעיה סג, ג) "עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו". וכן בידו כל טובות עולם הזה. חיים ארוכים, ובריאות הגוף והנפש, ונחלת הבנים, ומנוחת הלב וההשקט. ועוד ענינים אין קץ להם. והוא ב"ה שוקל מעשה בני אדם. ולעמת זה מעריך השכר והפרעון. והוא יודע משקל נפש הצדיק שהזכרנו. ומעשה מפעלותיו טובים ורעים. ובסדר משפטיו וארחותיו יבין כי טוב למנוע מזה האיש ההכרחי לו מן הממון והנכסים, ושע"י הצער הזה יגיע לכלל הצלחה אחרת גדולה לאין שיעור, מן הצלחת הממון והקנינים וכדומה.


###### Gan Naul, House I 8:1:3
[Gan Naul, House I 8:1:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:1:3)

וכמו שהוא בארח החסד ופרטיו, כן הדין בכל מדה ומדה כמו מדת הרחמים, מדת החנינה, אריכות אפים, רב חסד, ואמת נוצר חסד לאלפים. וכן במדת קנאתו ית' אפו וזעמו וכל כיוצא בהן. ולעמת זה הכין השמים והארץ הכל במדה במספר ובמשקל, וכמו שבארנו למעלה (חדר ב' חלון ח') לשלם לאיש כמעשהו, אין חקר לנפלאותיו ואין קץ לדרכי חכמתו. ובני אדם נבדלין בידיעת דברים אלו. וכפי רוחב לב החכם יבין מקצת דרכי ה', וכפי רוב צדקתו חכמתו, כי יערה עליו השם רוח ממרום להבין צפונות תעלומות מפעלותיו. כדרך שאמר צופר לאיוב (איוב יא, ה-ו) "מי יתן אלוה דבר וגו' ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה". ויתבאר היטב בבית השני בעז"ה. ואמר (הושע יד, י) "מי חכם ויבן אלה, נבון וידעם כי ישרים דרכי ה'". והמשורר האלהי כשספר מקצת דרכי ההנהגה העליונה בשירו, חתם דבריו (תהלים קז, מג) "מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי יי'". וכמו שענה השם ב"ה למשה ע"ה, שבקש ג"כ לדעת עניני הדברים הללו. (שמות לג, יט) "אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם". הודיעו במעמד הנורא הזה כל מה שתוכל דעת האדם להשיג בסוד דרכיו ית', להבין מפעלותיו בעולמו. ובדרך שבקש המשורר (תהלים כה, ד) "דרכיך יי' הודיעני ארחותיך למדני". אבל שיבין האדם סוד כל הדברים מראשית עד אחרית, זה דבר בלתי אפשר. ודומה למי שמבקש לכנס כל מי הים בכד קטן, שלא יכילם כלל. ואולם כפי רוב הידיעה בהן תגדל נפש היודע. ויתואר בתאר "גדול" בעבור גדולת נפשו המבינה בסוד דרכי ה', שזה מופת על רוחב כח הדעת, וציורי הבינה הנטועים בה, ומשקל שאר כחות יקרות שבנפשו. כי בכל דבר ודבר יש גדולה. כדרך (ירמיה י, ו) "גדול אתה וגדול שמך בגבורה". ובענינים האלו התהללו החכמים והנביאים לפי שראוי לאדם להתהלל בתבונות כאלו. וכמו שאמר (ירמיה ט, כג) "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי" וגו'. וכמו שבארנו בחדר הרביעי כשדברנו על טובת מדות הגבהות שכתוב על יהושפט הצדיק שֶׁגָבַה לבו בדרכי ה'. ובכלל הענינים הללו הן יסורי צדיקים ושלות הרשעים, והנסיונות שהקב"ה מנסה בהן את הצדיקים, דרכים נפלאים בסוד חכמתו העליונה. והכל צדק משפט ומישרים. וכמו שאמר (דברים לב, ד) "הצור תמים פעלו וגו' אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא". ובארנו מקצת דברים אלו בפירושינו למסכת אבות בפרק בעשרה מאמרות,² ובספר "רוח חן".³ אבל אין דעתי נוטה להכנס בספר זה בדרושים ובמאמרים רחבים, זולתי להציע הצעות קצרות כפי יכלתינו. ועל כן במה שדברנו יתמו דברי החלון הזה. ונתחיל בחלון אחר לבאר בו מה שרמזנו עליו בראש הספר. והוא שהחכמה אחת ולא תשתנה. והשנוי מצד המקבלים:

footnotes:
² יין לבנון, תחילת פרק חמישי (מהד' תשס"ג עמ' 352)
³ חכמת שלמה, פרשה יב פסקא טז, עמ' 185


###### Gan Naul, House I 8:2:1
[Gan Naul, House I 8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:2:1)

כלל גדול רמזנו עליו (חדר ב' חלון ז'), שהחכמה אחת ולא תשתנה. אבל היא עומדת להשתנות כפי המקבלים. ואני רואה הכרחי לבאר הענין הזה. דע כי השנוי הגמור הוא המשנה מרצון לרצון. על דרך משל מה שאהב היום ישנא מחר, או מה ששנא אמש יאהב היום, מבלי התחדש ענין בדבר האהוב שבעבורו ישנאהו, ומבלי שהתחדש ענין בדבר השנאוי שבעבורו יאהבהו. רק שנוי החפץ והרצון להמיר האהבה בשנאה והשנאה באהבה. ואע"פ שאמש נתן טעם למה שנא דבר זה, ועכשיו נתן טעם למה אהבו. וכן להפך. כל זה שנוי רצון ומסוג הפחיתיות הנתלים באדם, בעבור היותו חלוש ההרכבה וקצר השכל והבינה והדעת ובעל היצרים הרבים. פעם רוח עולה מלובש במדה זו ומושל עליו. פעם רוח עולה מלובש במדה שכנגדה ומושל עליו. וכמו שבארנו (חדר ה' חלון ג') ומכל אלה באים השינויים לאדם. וזה מוכרח מעצמו. כי אם המיר האהבה בשנאה או השנאה באהבה בלי סבה כלל, רק מנטיה צפונה המושלת לפי שעה, הרי זה סכלות גמורה ואות כי הוא חסר לב ואין לו ממשלה על נפשו כלל. ואם המירה מפני סבה וטעם, על דרך משל אמש ראה אדם עושה פעולה נכבדת ומדבר דבר חן, והתחיל לאהבו ולספר בשבחו. ומחר ראה או שמע שהאדם הזה הוא כסיל ורע מעללים, ודבריו ופעולותיו הטובים הם להיות חנף ומרע לרמות את הבריות, ועל כן החל לשנאו, או להפך, הרי סבת השנוי מקוצר רוח בינה, שהיה טועה ולא הבין ענין האיש ההוא. וכן אם עד הנה אהב צדיקים והיטב עמהם, ועתה נהפך להם לאויב. או להפך. הנה יסוד השנוי בעבור הציורים המושלים בנפשו שהתגברו עליו, והשתנה מרצון לרצון. וכן בכל הכחות הנפשיות יקרה שנוי בנפש האדם, מצד שהוא אדם חסר, וכחותיו בכח¹ לא בפועל או מצד קוצר השכל והבינה. וכן לעניין הכחות הפועלות בגויה. כולם על דרך אחד במקרה השנויים. וכן לעניין הכחות שאין כדמותן בנפשות שאר בעלי החיים. אין צריך לומר באדם כסיל, שהכחות היקרות האלו עבדים לכחות העולות מאליהן, כמו שבארנו (חדר ד' חלון ה') כי הם משתנים עמהם במקרה. אבל גם באיש חכם יקרה שנוי בהרבה דברים, בעבור קוצר כח מן הכחות האלו. היום מתבונן בענין מן הענינים על דרך זה, ומחר יבין הטעות. כי שמע בינתים הקדמה חדשה שהיא צריכה להבנת הענין על אמתו או שמעה מזולתו. או שנתברר לו טעותו מדרך השכל, והתבונן עתה על דרך אחר וכיוצא בזה. וכל מיני השנוים האלו לא תמצאנה בעניני החכמה ובמנהגיה הרבים בהיות כל חכמה אלהית, כמבואר למעלה (חדר ו' חלון ה') ומחוקקה ית' הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים, מרומם על כל תהלה ונשגב מכל חסרון, אין קץ ואין חקר לתבונתו. חלילה חלילה ליחס לו שינוי רצון! על זה נאמר (מלאכי ג, ו) "כי אני יי' לא שניתי". ואין דרך לומר בדור זה אוהב צדיקים ועתה אוהב כסילים, או להפך. מי שחושב כן בזדון, הוא מִכַּת המינים. וכן אין ליחס לו שנוי ח"ו בעבור טעות וכיוצא. כי הוא ית' חוקר לב ובוחן כליות, אין דבר נעלם ממנו ואין נסתר מנגד פניו. ועל זה נאמר (ירמיה כג, כד) "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו? נאם יי', הלא את השמים ואת הארץ אני מלא". ואמר (משלי כ, כז) "נר יי' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן". הוא ב"ה יודע הכל ומבין הכל. כמו שנאמר (תהלים לג, טו) "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם". (דהי"א כח, ט) "וכל יצר מחשבות מבין". וגם לא יקרהו שנוי בעבור הזמנים ותמורותיהן. כי הוא ב"ה צופה מראשית אחרית, ויודע כל המקרים טרם תהיינה. כמו שנאמר (ישעיה מו, י) "מגיד מראשית אחרית". ונאמר (מל"א יג, ב) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". ונאמרה נבואה זו בכמו ג' מאות שנה קודם לידתו. וכל התורה וספרי הנביאים מלאים מענין זה. ולכן היסוד שיסדנו אמת והיא שהחכמה אחת ובעינה תעמוד ולא תשתנה לעד:

footnotes:
¹ בפוטנציה, ביכולת ולא בפועל


###### Gan Naul, House I 8:2:2
[Gan Naul, House I 8:2:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:2:2)

ואולם תשתנה נוכח המקבלים, וזהו כפי ארחות החכמה. על דרך משל מדרך החכמה להטיב עם הצדיקים, ולהרע עם הרשעים. ויש הבדל בין הצדיקים. ויש הבדל בין הרשעים. הכל כפי מצב נפש ונפש. וכפי ציורי הצדק או הרשעה המושלים בהן. ותתהפכנה הנפשות לטוב ולרע באלפים ורבבות תהפוכות ותמורות, הן בענין הטוב, הן בענין הרע. שים לבבך על מה שדברנו למעלה (חדר א' חלון ב') שהנפשות נבדלות בכחותיהן בין רב למעט. ויש יצדק בכח אחד הרבה. ויש מעט. וכן לענין הרשעה. וכן דברנו (חדר ה' חלון ב') על ענין צאת ציורי הנפש מן הכח אל הפועל. ויש שהוציא הרבה ויש מעט. וכן לענין הרשעה. וגם דברנו (שם חלון יו"ד) על התחלפיות המזגים והגויות שהן לאין מספר. ובעבור כל אלה יש הבדלים רבים בין מצב נפשות בני אדם לטוב ולרע. ונגד כל מצב ומצב חקקה החכמה ארח קבוע ומשפט צדק. הן לעניין הפעולות והמעשים שיתחייב בהן לעשותן בעל הנפש שהוא במצב זה, והאזהרות והמשמרים שישתמר מהן מעשותן. ופעולות ומעשים אחרים שחייב בהן בעל הנפש שהוא במצב אחר, וכן כולם. הן לעניין השכר הטוב, שיקבל בעל הנפש שהוא על מצב ידוע בעבור מעשיו ופעולותיו הטובים, ובעבור השמרו מכל רע. והשכר שיקבל בעל הנפש שהוא על מצב אחר בעבור מעשיו והשתמרו מהן. הן לעניין הפרעון והשילום שיפרע מן בעל הנפש שהוא על מצב ידוע בעבור עברו על המצוה שהצטוה עליו, ובעבור עשותו רע שהוזהר עליו. והפרעון שיקבל בעל הנפש שהוא על מצב אחר, וכן לכל נפש ונפש. והנה אין קץ לחכמה, וכל הארחות והדרכים קבועים ותמימים, לא ישתנו לעד לעולם. כי בעל מצב זה שהיה בדור הראשון. אם יקרה בעל מצב כמוהו בכל דור ודור עד היום האחרון תהיינה חובת מעשיהם שכרם ופורענותם הכל שוה. אם ישוו בצדק או ברשעה. ובדברינו (חדר ב' חלון ז') פרשנו פסוק (דברים לב, ד) "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט". להורות שהטוב והרע הבאים לעולם, כולם כפי ארחות קבועות בחכמה. כי כל דרכיו כפי משפט החכמה. ובני אדם משתנים מיום ליום ומשעה לשעה, לטוב או לרע. כי כן חפץ השם ב"ה כמפורש למעלה (חדר ג' חלון י'). וכן ישתנה כנגדן ארחות החכמה הקבועה כי מיד בעמדו על מצב אחר, הוכן לקבל משפט ארח החכמה המקבילה עם מצב כזה לטוב או לרע. ועל דרך הזה נשתכללו כל מעשה שמים וארץ. כמו שאמר נעים זמירות ישראל (תהלים קד, כד) "כולם בחכמה עשית" וכמבואר למעלה. ועוד יתבאר בחדר זה בעז"ה:


###### Gan Naul, House I 8:3:1
[Gan Naul, House I 8:3:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:3:1)

על דרך זה צוה השם ב"ה לכל מעשיו עליונים ותחתונים, מעשים ידועים וחקים ידועים כפי מצב המקבלים, הכל כפי משפט חכמתו עליונה. וברא העליונים צורות טהורות, מרכבות לרבבות. מחנות שרפים ואופנים וחיות הקדש, תרשישים אראלים וחשמלים, וגדודים מלאכים ובני אלהים. אמר הכתוב (איוב כה, ג) "היש מספר לגדודיו". ודניאל אמר בנבואה (דניאל ז, י) "אלף אלפין ישמשוניה, ורבוא רבבן קדמוהי יקומון". חילק לכל אחד מהן כבוד, והפקידו על ממשלה ידועה, מהם לחסד, מהם לדין וכיוצא בזה. לא יסבו בלכתם. כי מגמת פני כולם לעשות רצון קונם באימה וביראה. וכל עניניהן מדעיים קבועים בלי השתנות, כמו שבארנו למעלה (חדר ג' חלון ח'). ועליהן אמר דוד ע"ה (תהלים קג, כ) "ברכו יי' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו". והנה בהיותם תמיד משרתיו עושי רצונו, כבוד ה' חופף עליהם כל אחד כפי מעלתו ונהנין מטוב ה' לעד לעולם. ועומדים לנצח, כמו שגזרה חכמתו יתברך מראשית כאשר בראם. וכמו שאמרנו שארחות החכמה לא ישתנו אם אין השתנות בנבראים:


###### Gan Naul, House I 8:4:1
[Gan Naul, House I 8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:4:1)

וכן יסד השמים וצבאותיהן השמש והירח וכל כוכבי אור, גדודים רבים לאין מספר, ופקד דרכו על כל אחד ואחד מהן. על דרך משל השמש יסוב גלגלו בשס"ה ורביע יום. והירח בכ"ט יום ושעות ידועות. וכן לכל כוכבי נבוכה¹ ולכל מזלות השמים. ונתן לכל אחד משטר ידוע לפעול פעולתו בארץ. וגם המה פועלים פעולתם על דרך אחד תמיד בלי השתנות. כל חפצם לעשות רצון קונם וכמבואר למעלה (חדר ג' חלון ט'). ועליהן אמר דוד ע"ה (תהלים קג, כא) "ברכו יי' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו". ולפי שלא ישתנו ולא יסורו מעבודתם. לכן ארח החכמה העליונה קבוע לעומתם, וכאשר גזרה החכמה העליונה עליהם מאז כן יעמוד לעד. כי מיום נבראו השמים וצבאותם הלכו על מנהגם עד היום הזה, וככוחם אז כוחם עתה. אין בהם חסרון ולא ליאות ולא שינוי מנהג. כדרך שאמרו קדמונינו ז"ל, "הראית מימיך חמה עולה במערב ושוקע במזרח?" [עיין עירובין נו, א, "לא יצאה חמה"]. והמלך דוד ע"ה אמר עליהם (קמח, ו) "ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור". לפי שארחות החכמה לא ישתנו, אם אין השתנות המצב במקבלים:

footnotes:
¹ ענינו כוכבי לֶכֶת, כלשון ספר העיקרים, ח"ד פ"ב


###### Gan Naul, House I 8:5:1
[Gan Naul, House I 8:5:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:5:1)

וכן יסד הארץ וצבאותיה תבל וצאצאיה. ומלת "ארץ" כוללת בלשונינו הקדוש כל אשר תחת השמים; הרוח והמים והעפר וכל אשר בהם, והוא כמו שם המין. ויש "ארץ" על שם פרטי. והוא על חלק היבשה הנגלה מן המים. ולכן נאמר במעשה בראשית (בראשית א, י) "ויקרא אלהים ליבשה ארץ", לתת כלל על הזכרת מלת "ארץ" בתורה שמדבר על היבשה, שלא נטעה לומר שמדבר על המציאות בכללו שתחת השמים. ומטעם זה נזכר הקריאה הזאת אל ארץ. וכן שאר הקריאות הכתובים במעשה בראשית, יתבארו כן לפי דעתי, ובמקומותיהן אחקור עליהן בעז"ה. והנה הארץ כולה גם היא עשויה בחכמה. וכפי ארחות החכמה גזר שתהיינה כל צבאותיה בעלי התמורות והשנויים; תהפוכות לאלפים ביסוד הרוח והאויר ותהפוכות רבות במים וכן בעפר. והיה צריך להיות כן בעבור שהכין הארץ כולה בעבור האדם כי הוא מושל בכל העולם התחתון כמבואר למעלה (חדר ג' חלון ג'). והאדם נברא להיות משתנה במצבו לטוב ולרע. ואין מספר להשתנות מצבי בני אדם כפי נטיות הנפשות הנבדלות בכחותיהן, ומהן מסתעפים השנויים הרבים. הכל כמבואר למעלה (חדר א' חלון א'). וכל עת ועת כל אחד ואחד מבני אדם, נכון לעמת ארח מארחות החכמה הקבועות לטוב או לרע. ולעמת זה התמורות הרבות בצבאות הארץ, לשלם לאיש כמעשהו, והכל בצדק כפי דרכי החכמה העליונה. ולפי שנעשה כל המציאות מראש ועד סוף בחכמה אמר שלמה ברוח הקדש (משלי ח, כב) "יי' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז". פירוש החכמה ראשית דרכי אל, ועל פיה יסד מפעליו והלכו דרכיו. כאילו תאמר החסד והרחמים והחנינה והגבורה והעוז וההדר ומעשה התושיות הרבות, כולם כפי החכמה קבועים לעד לעולם. לא יסורו ממה שגזר בחכמתו העליונה ית' שמו לעד. אין קץ לארחות החכמה. ואין קץ למעשה השם ב"ה. וכבר בארנו קצת דברים אלו למעלה (חדר ב' חלון ז' ח'):


###### Gan Naul, House I 8:6:1
[Gan Naul, House I 8:6:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:6:1)

ובעבור הבדל הנפשות בכחותיהן מתחלת אצילותן, כן יש הבדל ביניהן לעניין המעשים והפעולות, שהן חייבין לעשות ולקיים, והמניעות והאזהרות שהן חייבין להשתמר מהן. הכל כפי סוד החכמה כמבואר בחלון ראשון. ואין הכונה לדרוש עכשיו בפרטי דברים אלו, אך יתבארו קצתן בחדר העשירי. ולא נזכיר פה רק ההבדלים הנודעים לגדול ולקטן וזה אותן המפורשים בתורה. ודע כי ההבדל היותר גדול שבבני אדם, הוא ההבדל שהבדיל ה' זרע יעקב מכל העמים אשר על פני האדמה. כי לכל העמים צוה ה' שישמרו מצות ידועות וישתמרו מעבירות ידועות. וכלל כולם הם שבע מצות עם הפרטים הכלולים בהם. והן שקראו קדמונינו ז"ל (סנהדרין נו, ב) שבע מצות בני נח. אבל לזרע יעקב צוה תורה ומצות חקים ומשפטים וכלליהן תרי"ג מצות; מן רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה, עם הפרטים הרבים הכלולים בהם, כולם כפי דרכי החכמה העליונה שקבעה וגזרה כן על העם הנבחר הזה. וצדיק וישר ה'. כי ז' המצווֹת שנצטוו עליהן כל העמים, כולם נטועים בשקול המדעי הנטוע באדם. והאדם אע"פ שנפשו עליונה, יצירתו כלולה בכלל כל מעשה בראשית. כמו שנאמר (בראשית ב, ז) "וייצר יי' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". ועל כן לא נתחייבו בני האדם לעשות רק הדברים הנטועים בשקול הדעת האנושי המוטבע בטבע הנפש העליונה, החלה על כל בני אדם מיום ברא אלהים אדם על הארץ בימי בראשית. אבל זרע יעקב, שגזרה החכמה העליונה להוציאם מכלל כל מעשה בראשית, להבדיל אותם להיות לו לעם, כמו שמפורש בתורה. וקרא אותם בשמות רבות המורים על הִשָׂגְבָם מכל הנמצאים האחרים כמו (שמות יט, ח) "והייתם לי סגולה". (יט, ו) "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". (שם ד, כב) "בני בכורי ישראל", וכדומה להן. ובעבור כן גזר עליהם מעשה התורות והמצווֹת, הנשגבות כולם משקול הדעת האנושי ויוצאים מדרכי הטבע המוטבע בנמצאים מששת ימי בראשית.¹ ובכלל זה כל החקים והמשפטים שאין לבינת האדם מבוא בהן כלל, וכל הנתלה בשלשה חלקי הכחות, הכל כמבואר למעלה (חדר ששי חלון ב').

footnotes:
¹ רעיון זה כתב גם מהר"ל, גבורות השם, פרק מ"ה (עמ' קעג)


###### Gan Naul, House I 8:6:2
[Gan Naul, House I 8:6:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:6:2)

ולעמת זה תנהג החכמה העליונה עמהם עם כלל העמים כפי מצבם ועבודתם; ועם זרע יעקב כפי משפטם ועבודתם. הוכן לכל אחד מהם הגמול והפרעון על הטוב ועל הרע בארחות קבועות. ועל דרך כלל כל העמים בהצטדקם, ואם ישמרו מצות ה', יגמול להם טוב בדרכי הטבע המוטבע בששת ימי בראשית. ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל, מטר וגשמים בעתם, וישמור ארצם משדפון וירקון ארבה וחסיל וּמֵחַיָה רעה. יְבַלוּ ימיהם בטוב. ועויליהם כצאן ירקדון.² ישאו תוף ועוגב חליל וכנור, וכיוצא באלו. ואם ירֵעו וישחיתו, יגמול להם רע בדרכי הטבע המוטבע בששת ימי בראשית. ועצר את השמים ולא יהיה מטר, ונתן יְגיעם לארבה ולחסיל, כל נגע כל מחלה, יציק להם האויב בשעריהם, וכדומה להן. אבל זרע יעקב אם ישמרו חקיו ותורותיו, יגמול להם טוב שהוא למעלה מדרכי הטבע המוטבע מימי בראשית. על דרך משל האותות והמופתים הנפלאים מדרכי הטבע, שעושה השם ב"ה בשביל ישראל. שריית השכינה בתוכם. וּרְבוּת הכבוד וההוד וההדר והגבורה הנפלאה שלבשה להולכים בתמים, אור הנבואה ורוח הקדש וההשגות האלהיות, והענין המלאכותי³ שהיו נמצאים באנשי הסגולה מן העם הזה. והן טובות גדולות לאין שיעור, מכל הטובות המוטבעות בטבע העולם. ואין דמוי ביניהם בשום פנים. וכן בטובת הארץ ובברכותיה, התבואות והפירות, הכל למעלה מן הטבע בדרך פלא. וכן רבוי הזרע והבריאות הנפלא והיופי והחן, גם אלו למעלה מענין הטבע. וכמו שמפורסמים הברכות האלו בספר התורה ודברי הנביאים. וכן לעניין הפרעון והעונש, יגמול השם להם גמול על עונותם ועל עברם את התורה ומצוה, שאין עמים אחרים נענשים עליהם. וגם זה למעלה מן הטבע. יסתיר פניו מהם, ויסלק שכינתו מתוכם, ולא יאיר פניו אליהם. ומצאום צרות רעות ורבות. ויתן מורך בלבבם. וינוסו מאה מפני אחד מן האויבים. ויתמכרו לעבדים ולשפחות ואין קונה. ויהיו למשל ולשנינה לחרפה ולביזה בארצות אויביהם, וכיוצא בהן המפורסמים בספרי הקודש (ויקרא פרק כו; דברים פרק כח). הכל בארח חכמה ובמשפטיה והענין נפלא מאד. ועל ידו יתבארו צפונות רבות והלכות גדולות. רק שאין פה המקום להכנס בדרושים.

footnotes:
² מליצה ע"פ איוב כא, יא
³ הדומה למלאך


###### Gan Naul, House I 8:6:3
[Gan Naul, House I 8:6:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:6:3)

ולבד תדע שמטעם זה מתואר היוצר ב"ה "אלהי ישראל", אע"פי שהוא מלך כל הארץ ומלך כל הגוים. הנה בעבור שהוא מנהיג ישראל באופן נפלא ונשגב מאד, ממה שהוא מנהיג שאר העמים, נתיחד שמו על ישראל בפרט. כדרך "אלהי השמים ואלהי הארץ". וידוע כי הוא ב"ה אדון הכל. ואולם יאמרו תמיד "אלהי השמים" בעבור היות דבקות הודו והדרו רב מאדם בשמים. כדרך (תהלים ח, ב) "אשר תנה הודך על השמים". ואולם לחקור ולמצוא סוד הענין המבדיל בין נפשות העמים לנפשות זרע יעקב, ולמה נבחרו הם לבדם להיות מונהגים בהנהגה הנפלאה הזאת. אע"פי שנוכל להבין מקצת דבר, ועל דרך שפרשנו למעלה (חדר ה' חלון י) מענין חלף המזגים והכשר גויות נפשות בני ישראל אל החכמה, בעבור צאתם ומקורם שהיה מזרע נבחר סגולת ה' האבות הקדושים, ולכן נקראו "זרע אמת" כל זה נכון בעצמו. אבל עוד יש הבדל בין הנפשות, וראויים הנפשות הזַכות והטהורות לחול בזרע יעקב בעבור שהוא זרע אמת. וההבדל הנפשי הזה ויוקר סגולתה, לא יִוָדַע לעיני בשר בלתי לה' לבדו. וכמו שכתבנו (שם חלון יב). ודי לנו בהיותינו יודעים, כי חפץ השם ב"ה שהעם הזה לבדו יהיה שומר התורה והמצוה, ושיהיה מונהג על דרך פלא. כי כן גזר כפי ארחות חכמתו, בצדק ובמישרים. ויש בידי להאריך בענין זה ולפרש ענינים עמוקים בפרשיות התורה והנביאים הנוסדים על השרש הזה. אבל אין כונתי רק לפרש הכללים שאנו צריכין לְמַה שאנו מכוונין לבאר, והן פירוש המליצות. אבל בספר "רוח חן"⁴ הרחבנו לדבר בדרוש זה:

footnotes:
⁴ חכמת שלמה, פרק טו פסקא א (עמ' 252-260)


###### Gan Naul, House I 8:7:1
[Gan Naul, House I 8:7:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:7:1)

וכן הבדיל השם ב"ה בין זרע יעקב עצמו. וגזר על מקצתן תורות ומצות ידועות שיתחייבו לעשותן, ואזהרות ידועות שישתמרו מהן, שאין זולתן מן הזרע הזה חייבין בהן. והכל בחכמה, בעבור מצב נפשותיהן הנבדל ממצב שאר הנפשות שבזולתן. וממין זה מה שצוה התורה בעניני המלך (דברים יז, יח-יט) "וכתב לו את משנה התורה הזאת וגו' והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו". (שם יז, טז-יז) "רק לא ירבה לו סוסים וגו' ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, וכסף וזהב לא ירבה לו מאד". ושאר הפרטים עשין ולא תעשה הכלולים בהנהגת המלוכה בישראל. כי גזר בחכמתו מנהגים ידועים למלכים ולמושלים לרוזנים ולשופטים, לא יֵאוֹתוּ לאנשים זולתן להתנהג בהן, בעבור הבדל עניני הנפש שביניהן. וכמו שאמרנו (חדר ה' חלון יב) שאין נפש הנביא ונפש המלך שוה לנפש אחד העם, ושם בארנו דבר בטעמו. ולפי שעניני המלוכה ומשפטיה מסתעפים מכחות יקרות המצויירות בנפש המלך היקרה, ואין זה נודע לעיני בשר, זולתי למי שהוא בוחן לבות ויוצר הנפשות ית', על כן הוזהרנו מהקים עלינו מלך כפי רצונינו איש אשר נבחר בו ואשר הוא טוב בעינינו. כי אולי איננו בעל הנפש הראוי למלוך? אבל יהיה המלכתו כרצון השם ב"ה, האיש אשר יבחר בו ה'. כי הוא יודע מצפוני הנפשות סודן ויסודן. כמו שנאמר (דברים יז, טו) "שום תשים עליך מלך אשר יבחר יי' אלהיך בו". כלומר לא כמו שאמרת "אשימה עלי מלך". אלא על פי ה'. וכן אמר ראב"ע ז"ל, "אשר יבחר על פי נביא או משפט האורים. והטעם לא אשר תבחר אתה". ע"כ. וכן תמצא כי המלך הראשון נבחר ע"פ ה', והוא שאול בחיר ה'. ואחריו הומלך דוד ע"פ השם, ונבחרו זרעו אחריו במצות השם.


###### Gan Naul, House I 8:7:2
[Gan Naul, House I 8:7:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:7:2)

ונבדלו מנהגי המלכים ממנהגי שאר העם מאד, מלבד המצווֹת ואזהרות המפורשות בתורה. והיה משפט המלוכה נודע אצלם איש מפי איש, כמו שגזרה החכמה העליונה, וכמו שנזכר בספר שמואל בתשובתו לעם ששאלו מלך. ועיקר המלכת מלך בישראל, הוא בעבור היכולת והממשלה להעניש במשפט המלוכה שלא כדין תורה, לא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה. ואלה העונשים הם מדרכי התורה. ואם [אמנם] לא נתפרשו בכתוב. ונכללן כולם במצות עשה (דברים כח, ט) "והלכת בדרכיו". כי יש כתות מן העוברים שלא יספיקו להן משפטי התורה ודיניה, והן חייבים עונשים גדולים גם על עבירות קלות שיעשו.¹ אבל לא נמסר המשפט הזה לשופטי הערים והשערים. כי הם לא ישפטו רק כפי שורת דין התורה, לא ביכולת החלטי, לפי שאין בכחם לעמוד על ברור הענינים, להבין על דרך ישר מי ומי הם הראוים להענש שלא כדין תורה. כי להבין ולעמוד על דבר זה צריך רוחב לב, וגלוי ציורים מדעיים צחים מאד, וכח בינה רחבה וגדולה, וכח אהבת השם ב"ה בהפלגה רבה, וחפץ ההדמות והשווי אל דרכיו, ועוד שאר כחות נפשיות נפלאות; שבהקבצם יחד בנפש תצא דבר משפט ישר בענינים הללו. ובהחסר אחת מן הנפש, יצא משפט מעוקל, ויהי חבר לאיש משחית. כמבואר למעלה (חדר ב' חלון ג') כי עניני המשפטים האלו אינן מתבארים מתוך יתר דברי המשפטים הקצובים המפורשים בתורה. אבל יתבארו למבין ביראת ה' ותפארת דרכיו וסוד הנהגתו ית' עולמו בחכמה. כי הוא יקבל חקי החכמה בענינים האלו מן השם ב"ה ומפי הנביאים והחכמים הגדולים, וכמו שארמוז (בחדר זה עוד). והוא בכלל אמרו (משלי ב, ט) "אז תבין צדק ומשפט ומישרים כל מעגל טוב". כלומר תבין מהו דרך הצדקה בכל ענין וענין והמשפט והיושר. ואחר שקבל החקים האלו יבינם ממליצות התורה, וימצאם כתובים בתורה. וכמו שאמרנו (חדר ה' חלון ד') מענין הָעֵזֶר האלהי שהוא מלוה לאדם רוח שכל ובינה, ויבין העמוקות והנסתרות בתורה ודברי החכמים. ומי שאינו מבין ביראת ה', גם אם ישמע לא יבין בעבור דקות וצחות הענינים. ודרכי הבינה בנויים על ציורי המדע. ולכן כפי רוב גלוי ורוחב ציורי המדע שבנפש, כן רוב ההשגה וההבנה בענינים האלו. ועוד צריך המלך להבין תכונת הנפשות בשיעור רב שלא יטעה במצב בעל המעשה. כי אם יטעה, יעניש (הוא) [זה] על לא חמס בכפו, והשם לבדו בוחן לב ויודע משקלי הציורים שבנפש. ולכן לו לבדו יאות לבחור מי ימלוך על עמו.

footnotes:
¹ עיין "דרשות הר"ן", תחילת דרוש י"א


###### Gan Naul, House I 8:7:3
[Gan Naul, House I 8:7:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:7:3)

ואציג לפניך משל. ידוע כי מדרכי החכמה הם הרחמים והחנינה ואריכות אפים והחסד והאמת וכיוצא בהן. וזה מפורש בתורה (שמות לד, ו) "אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת". והם דרכי השם ב"ה שכן אמר (תהלים קג, ז-ח) "יודיע דרכיו למשה וגו' רחום וחנון יי' ארך אפים ורב חסד". הרי כי הרחמים והחנינה ודומיהם הם דרכיו ית'. וידוע שכל דרכיו נוהגים כפי החכמה שהיא ראשית הכל. שכן נאמר (דברים לב, ד) "כי כל דרכיו משפט". וכל משפט בחכמה. וכמו שהתהללה החכמה (משלי ח, כב) "יי' קנני ראשית דרכו" וכמבואר למעלה (חדר ב' חלון ח'). ולפי שדרך השם לרחם ולחנן ימחול ויסלח לפשעים ולעונות. וייטיב גם עם החוטאים, ויאריך להם ברחמיו, ולא כעונותיהם יגמול עליהם. ויש מקצת מן החוטאים שלא ינהג עמהם באלו הדרכים, אך יקנא לשמו הגדול ב"ה וישפטם באפו ובחמתו. כמו (נחום א, ב) "אל קנוא ונוקם יי', נוקם יי' ובעל חימה, נוקם יי' לצריו ונוטר הוא לאויביו". ולא בעבור כי אלה חטאו חטאים גדולים, ואלה עברו על מצות קלות. אלה עברו פעמים רבות, ואלו פעם או שתים. אבל אפשר שיהיה זה הנשפט בחסד וברחמים, מחלל שבת ונואף וגנב, ועבר על הפשעים החמורים האלו פעמים רבות. והנשפט באף ובחימה, בטל מצות ציצית ותפילין או שלוח הקן ורק פעם אחת. ואם ישפטו במשפטי התורה המפורשים יהיה מחלל השבת והנואף בני מות. והגנב ימכר בגנבתו. והמבטל ציצית ותפילין ושלוח הקן [פטור] בלא כלום. כמו שאמרו (יומא פו, א) "עבר על מצות עשה ושב, אינו זז משם עד שמוחלין לו". וכפי משפטי השם הבוחן לבבות ירחם על מחלל השבת והנואף. ויאריך להם זמן לשוב בתשובה, ויפרע מהן מעט מעט כדרכי טובו. וינקם מן מבטל הציצית וכיוצא. לפי שהפשעים והעונות ותגמולם, נערכים עם הסבות הפנימיות שמהן הסתעף המעשה. תדע כי המזיד חייב. והשוגג פטור. וזה בדין תורה, ואע"פי ששניהם עברו. וכן יש הרבה מערכות בנפש שכנגדן נערכים הגמול לטוב ולרע. על דרך משל יש חוטא מתגבורת היצר לפי שעה. ולבו עליו דוי על עברו את פי ה'. ויש יתברך בלבבו כי רחום וחנון ה'. וכיוצא בהן. ועם אלו וכיוצא בהן, נוהג בחסד וברחמים גם על החטאים הגדולים, ומענישם בקצב ובמשפט מעט מעט. ומדריכם בדרך תשובה וכדומה לזה.


###### Gan Naul, House I 8:7:4
[Gan Naul, House I 8:7:4](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:7:4)

[=ההבדל הראשון]


###### Gan Naul, House I 8:7:5
[Gan Naul, House I 8:7:5](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:7:5)

ויש חוטא בגאות הלב, מתעתע בצדק ובמשפט. והן כת "החכמים בעיניהם והנבונים נגד פניהן". שבארנו עניניהם למעלה. והוא עובר על המצווֹת בעבור שאינן מצות וחקות ישרות בעיניו. הם המתקוממים והנצבים על ה' ועל יראיו. על המשחיתים האלו תשתנה ארחות המשפט העליון, לדונם גם על קל שבקלות בעונשים חמורים. לא בעבור רוע המעשה, אבל בעבור רוע מחשבת-און שהגבירה והשיאה אותו לעשות בפועל מה שחשב. (משלי כא, כט) "העז איש רשע". (תהלים יד, א) "אמר נבל בלבו אין אלהים". ולכן החָמור והקל שוין אצלו ונדון על שתיהן בדין קשה. זהו דרך ה'. והוא דרך ישר תאמתהו דעת האדם ובינתו מטעמים הנודעים משקול הדעת, כי גם דעת האדם תבדיל ביניהן הבדלים עצמם. האחד, כל העוברים האחרים אינן מחללין כבוד שמים וכבוד התורה ואנשי החכמה. אך מיחסים העבירה לשפלות מצבם שאינן יכולים לכבוש יצרם ולהתנהג בחכמה. וה"חכם בעיניו" דובר סרה על ה' ומלעיג על התורה והחכמים, אין פחד אלהים לנגד עיניו, ואינו נותן כבוד לתורה. ולכן אין הבדל באלו בין מעשה קל לחמור. כי בעיניו הכל מותר, ואם יקרה מחר ההעברה על עבירה חמורה, יעבור עליה בשאט בנפש, כמו שעבר על הקל, לכך נענש כמו על החמור. ומלבד זה הם כת מנאצי אֵל ורעים מאוד מעובדי ע"ז. ובכל דבר-פשע שעושים הם מחללים השם, זה כה וזה כה. קצתם מכחישים אלוה ממעל, וקצתן מכחישים בהנהגה העליונה, וחושבים שהכל במקרה, וקצתן אומרים אין תורה ואין נבואה מן השמים. וקצתן אומרים (קהלת ג, יט) "ומוֹתר האדם מן הבהמה אין". וכמו שפרשנו יפה בפירוש למסכת אבות.²

footnotes:
² יין לבנון, פ"ג משנה יא (מהד' תשס"ג עמ' 210-220)


###### Gan Naul, House I 8:7:6
[Gan Naul, House I 8:7:6](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:7:6)

ובחדר השביעי יעדנו לפרש עוד תאר "נבונים נגד פניהם". ודע עתה כי מלת "פנים" על צורת הנפש ועצמותה. כדרך (שמות כ, יז) "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו". וכמו שרמזנו (חדר ו' חלון ח'). וכן (משלי יז, כד) "את פני מבין חכמה". ועל דרך משל הושאל לבורא ית'. ואמר (דברים ד, לז) "ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים". וכן (שמות לג, כג) "ופני לא יֵרָאוּ". וצורת נפש האדם היא כח הדעת הנטועה בה. ולכן מי שחולק על האמת הנטוע בדעת כל אדם, ומעיז פניו לבטל האמת בטענות והיקשים רעועים מתואר "נבון נגד פניו". כי תבונתו המדומה מנגד לאמת הנטועה "בפניו", בצורת נפשו. ועל זה אמר (משלי כא, כט) "הֵעֵז איש רשע בפניו". כלומר שהרשע מעיז לעמוד על דעתו, אע"פ שבפניו מצוייר הדבר להפך. ועל זה שנינו (אבות פרק ה) "עז פנים לגיהנם". ויפה פרשנוהו בפירוש למסכת זאת.³ ותלמד מזה כי אין תואר יותר גרוע, מתאר "נבון נגד פניו".

footnotes:
³ יין לבנון, פרק ה משנה כ (מהד' תשס"ג עמ' 494-496)


###### Gan Naul, House I 8:7:7
[Gan Naul, House I 8:7:7](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:7:7)

[ההבדל השני]


###### Gan Naul, House I 8:7:8
[Gan Naul, House I 8:7:8](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:7:8)

ההבדל השני, העוברים האחרים לא יעברו רק בעת הִגָבֵר עליהן היצר, ובשאר העתים יקיימו המצווֹת כי הם יראים השם וחפצים לעבדו. והאפיקורוס הזה ה"חכם בעיניו" יעבור על המצווֹת בין בתאוה בין שלא בתאוה, כי אינן מצות בעיניו, כי הם כצחוק בעיניו. וכפי רצונו אינו נמנע רגע מֵעֲבוֹר עבירה, והמניעה אינה רק משכחה או מעצלה או שלא באה עבירה לידו, לכן נחשב לו כאלו עבר פעמים הרבה בכל שעה ושעה על התורה. וכל האחרים לא ימנו להן רק מספר פעמי העבירות שעברו לא יותר. כי הם נמנעים מרצונם מֵעֲבוֹר עליהן.


###### Gan Naul, House I 8:7:9
[Gan Naul, House I 8:7:9](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:7:9)

[ההבדל השלישי]


###### Gan Naul, House I 8:7:10
[Gan Naul, House I 8:7:10](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:7:10)

ההבדל הג', כל האחרים אפשר שישובו מדרכם הרעה ויהיו צדיקים גמורים. כאשר יקרה שישכילו ושיבינו מעט ביראת ה', ויתנו יראת השם על לבבם אז ישליכו מעליהם פשעיהם ויעשו להם לב חדש ורוח חדשה. ולכן השם מאריך להם ברחמיו כפי דרכי חכמתו. על זה אמר הנביא (יחזקאל יח, כח) "ויראֶה וישוב מכל פשעיו אשר עשה, חיו יחיה לא ימות". ומלת "ויראֶה" על מראה השכל. וכבר רמזנו עליו למעלה (חדר ה' חלון ח') כי השכל ישיב האדם מפשעיו. ואין כן ה"חכם בעיניו והנבון נגד פניו". שדרכי שכלו ובינתו הן הם המשחיתים. ובמה ישוב אל אלהים? ובאמת אין להת תקנה וכמו שאמר (ע"ז דף יז, א) על האפיקורסות (משלי ב, יט) "כל באיה לא ישובון" וגו' אבל יאבדו מן הארץ כגודל חטאתם וכמו שבארנו.


###### Gan Naul, House I 8:7:11
[Gan Naul, House I 8:7:11](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:7:11)

והדרך האלהי הזה כתוב בתורה. ושמע דבר יקר. אמר הכתוב (במדבר טו, ל-לא) "והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר את יי' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה. כי דבר יי' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא עֲוֹנָהּ בה". והמליצות האלו סתומות מאד. אמר "אשר תעשה" ולא זכר הדבר שעשתה. ומלת "ביד רמה" קשה כי אינה על הזדון. ולא מצאנו המליצה הזאת על הזדון במקום אחר. ולמה אמר "את יי' הוא מגדף"? ואם דבר מן המגדף ומברך השם היה לו לומר "והאיש המגדף את השם יכרת מעמיו". ומה טעם להזכיר "כי דבר יי' בזה"? והוא ג"כ תמוה, וכי יעלה על הדעת שהמגדף את השם יכבד דבריו? וכן יקשה על "את מצותו הפר", כי אין ספק שהבוזה דברי ה' לא יקיים מצותיו. ועל מה חזר פעם שנית וכפל "הכרת תכרת", וכבר אמר ונכרתה? ועל איזה ענין הוסיף ואמר "עֲוֹנָהּ בה"? והפירוש נפלא מאד. כי לפני כן אמר שהנפש החוטאת בשגגה, אפילו תעבור על חמורה שבחמורות כמו ע"ז, תביא קרבן על שגגתה ונסלח לה. גם אם יחטאו הקהל וכל עיני העדה בשגגה, על חמורה שבחמורות יכפר עליהם הכהן בקרבן. ועיני העדה הם מורי התורה ובעלי הנפשות היקרות, גם החטיאו כל הקהל, והיתה חטאם מן החמורות, אין בכך כלום לפי שהיתה בשגגה, כמבואר למעלה (בחלון זה) הטעם. אבל העובר בזדון, אפילו יהיה הנקלה שבעָם, וחטא לבדו, ועבר על עבירה קלה, לא יועיל הקרבן. אלא [על ידי] תשובה, מלקות או מיתה או כרת וכיוצא בהן. ואם אין עדים והתראה, יענש בידי שמים וישפט בדרכי טובו ית', וידריכהו בדרך תשובה כמו שבארנו. אח"כ הודיע כי יש כת חוטאים שנענשים בדין שמים נגד שורת הדין הכתוב בתורה. כי בעברם על קל שבקלות שאין עליו משפט בית דין כלל, ישיגם עונש קשה כעובר על כל התורה כולה. ולא זו בלבד אלא יחשב להם כאילו עברו פעמים רבות על העבירה. והכת הזאת הם ה"חכמים בעיניהם", העוברים על המצווֹת בעבור הלעיגם על תורת השם, ומתקוממים להכחיש דברי ה' בטענות ונצוחיים. ומלת "יד" בלשון הקודש נאמר גם על גבורת השכל והבינה המנצחים בטענותיהם. כמו (משלי א, כד) "נטיתי ידי ואין מקשיב". (איוב ט, לג) "ישת ידו על שנינו". ויתבאר בספר "מעין גנים" בעז"ה. ומלת "רמה" על גובה הלב. כמו (דברים ח, יד) "ורם לבבך" וגו'. והוא שאמר "והנפש אשר תעשה ביד רמה" פירוש: הנפש המרשעת, שתעשה עבירה בגבה לבה בטענות השכל, בין שיהיה מן האזרח בין מן הגר, כשיהיה מגדף את השם כדרך ה"חכמים והנבונים בעיניהם", משנאיו ומנאציו, ונכרתה הנפש ההיא על מעשיה אפילו לא עשתה רק מן הקלה שבקלות. ומטעם זה לא זכר מה עשתה, וְסָתַם "אשר תעשה" כלומר כל מה שתעשה, וכמו שבארנו. ובא הכתוב השני ללמדנו דברי בינה. ושָׂם שלשה ההבדלים שהודיענו בין שאר העוברים ובין העושה ביד רמה, להודיענו יען-מה קצף השם קצף גדול על הכת הארורה הזאת. ואמר "כי דבר יי' בזה". וזהו ההבדל הראשון שאמרנו. שהעוברים במזיד מתגבורת היצר אינן בוזים דבר ה' תורתו ומשפטיו. כי יאמינו שהן אמת וארח חכמה. אך מיחסים זדונם לשפל מצבם וחולשת קדושתם, שאינן יכולים לכבוש את יצרם. אבל המשחיתים בוזים דברי ה'. כמו שאמר שלמה (משלי א, ז) "חכמה ומוסר אוילים בָּזוּ". ו"אוילים" הם מושחתי הדעת כמו שיתבאר בעז"ה. וכן ה"חכמים בעיניהם" מָשְׁחָתָם בם כמבואר. ואמר עוד "ואת מצותו הפר", וזהו ההבדל השני שאמרנו. ומלת "הפר", על בטול הדבר והסרתו כמו (במדבר ל, ט) "והפר את נדרה". כלומר שאר המזידים מתאוה ומסכלות, אינן עוברים רק לפרקים בעת תוקף היצר. ובעת שאין יצרם תקפם, יקיימו העשין ויזהרו מן הלאוין, בעבור שהשם צוה עליהן. ולכן כמספר חטאיהם ילקו לא יותר. והארורים הללו מפירים המצוה, ואומרים שאינן כלום. ולכן בין לתאבון בין שלא לתאבון יעשו כל התועבות. ועל כן אפילו לא יעברו רק פעם אחת, נחשב להם כאלו עברו פעמים אין מספר, וכנגדם יקבלו גמול רעתם. ועל כן חזר "הכרת תכרת הנפש ההיא", כלומר כריתות אין מספר. והנה לא עשתה רק מעשה קל אחד, ונענשת כאילו עשתה חמורות פעמים הרבה.


###### Gan Naul, House I 8:7:12
[Gan Naul, House I 8:7:12](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:7:12)

ואמר עוד "עֲוֹנָהּ בה". וזהו ההבדל השלישי שאמרנו. כי האחרים אפשר שישובו בתשובה, כאשר יחל כח השכל לצמוח. ויראה כח הבינה במראות אלהים שהן יסודות הנפש המסירים גלוליה. מה שאין כן הכופרים הגמורים, העוברים בְּהֶשְׁחֵת השכל והבינה, אין תקנה להם גם אם יאריכו ימים רבים. ולכן אמרו בתלמוד (סנהדרין לח, ב) על מה ששנינו, "ודע מה שתשיב לאפיקורוס. הני מילי אפיקורוס נכרי, אבל אפיקורוס ישראל כל שכן דפקר טפי". ובפירוש למסכת אבות הארכתי לפרשו יפה.⁴ ועל כן בשאר החוטאים, אין החטא בסתר הנפש ובפנימיותה, רק נחשב כדבר חוץ לנפש, תאות הבשר והדם. ובהתעורר הרוח הפנימי בשכל ובבינה, ישוב מחטאו. אבל האפיקורוס העובר ביד השכל, "עֲוֹנָהּ בה", עון הנפש בפנימיותה. ועל כן "הכרת תכרת" בעונשים ידועים, כי לא תשוב מדרכה הרעה. שים דברי זה על לבבך, כי הוא מגלה צפונות ותעלומות רבות בספרי הקדש. ובספרי "רוח חן" הארכתי בענינים אלה.⁵ אבל פה למשל נאמרו הדברים, להבינך שיש דרכים ותעלומות חכמה, שאינן מפורשין לעיני-כל בתורה. והן דרכי ה' שבהן מנהיג עולמו ו"משפטי ה' אמת צדקו יחדו",⁶ הנגלים בתורה והנעלמים. אין דבר האחד סותר את השני. רק "הנגלות לנו ולבנינו"⁷ משפטים קצובים לכל עובר ועובר. יש נדון כך, ויש כך, והכל בחכמה. ו"הנסתרות ליי' אלהינו",⁸ כי הוא בוחן לבב ומבין סבת החטאים והעונות. ואין זה ביד השופט היושב בשער, שאינו יודע משקל כחות נפש ונפש, והנטיות הצפונות וגודל הַהֶשְׁחֵת ואופניו. אבל נמסרו רבים מהם לשרי קדש מלכי ישראל אשר בעם ה', ההולכים בדרכיו ומתבוננים בהם. ונלוה אליהם העזר האלהי בשעור רב, להוציא ציורי מַדָעָם הצחות והטהורות, ולהרחיב בינם ושכלם. ובאמצעותם יבינו כוונות התורה, ואופני צדק משפט ומישרים, ומבינים תכונת נפשות בני אדם, וה' אתם להדריכם במעגלי צדק. והם ישפטו כפי המשפטים האלה כפי דרכי ה'. וכן השופטים שהיו בישראל, כמו עתניאל בן קנז, שמגר בן ענת, ועלי הכהן, ועמהן בית דין הגדול. שהעיד הכתוב שהיה ה' עמהם. ונלוה להם הענין האלהי לשפוט ביכולת מוחלט. וכן בכל דור ודור שהיה בית דין הגדול בירושלים, ועמהם הכהנים והלוים, היה רוח אלהים בתוכם והוציאו לאור משפטים עליונים. ועליהם אמרו בתלמוד (סנהדרין מו, א) "בית דין מכין ועונשין שלא כדין תורה, לא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סיג לתורה. ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת והביאוהו לבית דין וסקלוהו. ומעשה באחד שהטיח באשתו תחת התאנה והביאוהו לבית דין והלקוהו. לא מפני שהדין כך, אלא שהשעה צריכה לכך". כלומר שקרה זה בשעה שרבו מינים בישראל בימי היונים הרשעים, ועברו עבירות בפרהסיא בקלות הדעת, ועמהם תשתנה משפט התורה לדונם בדינים קשים. ומאת ה' למדו כן, כי הוא ב"ה נוהג עולמו במדה זו. והיא דרך התורה בארח נעלם.

footnotes:
⁴ יין לבנון, פרק ב משנה יד (מהד' תשס"ג עמ' 170-171)
⁵ חכמת שלמה, פרשה יב פסקא יז (עמ' 186-190)
⁶ תהלים יט, י
⁷ דברים כט, כח
⁸ שם


###### Gan Naul, House I 8:7:13
[Gan Naul, House I 8:7:13](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:7:13)

מזה המין עונש קרח וכל עדתו. ואצלם נאמר (במדבר טז, ל) "וידעתם כי נאצו האנשים האלה את יי'". וכבר בארנו שאין מנאץ, רק מי שהוא מִכַּת הבוזים דבר ה' ה"חכמים בעיניהם". ואע"פי שהיה משה עניו מכל האדם, ראה כי נכון לעשות רושם בחוטאים כאלו והלך בדרך ה'. מזה המין שליחת העדה את פינחס בן אלעזר ועשרה נשיאים עמו אל בני גד ובני ראובן (יהושע כב, יג-יד) להודיעם שיעלו עליהם לצבא בעבור המזבח שבנו. ואף על פי שמדין תורה השוחט בחוץ דינו מסור לשמים, ראו בחכמתם שלא דברה תורה בענין כזה שהי' מרד ומעל בפומבי, וכבוזה דבר ה'. מזה המין עלות בני ישראל לבא על גבעה ובני בנימן כולם (שופטים כ׳:ז׳). בעבור שהיה במעשה ההוא אפקורסות, ודנום כמתקוממים נגד חק התורה.⁹ וממה שבארנו תקיש על כלל המשפטים הנמסרים למלכים ולבית דין הגדול, שהן ענינים נבדלים באופני ההנהגה מהנהגת שאר העם ושופטיו. והכל בעבור הבדל הנפשות. הלא תראה שכאשר נמשח שאול למלך, אמר לו שמואל (שמואל א י, ו) "וצלחה עליך רוח יי' והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר". ונאמר (י, ט) "והיה כהפנותו שכמו ללכת מעם שמואל ויהפך לו אלהים לב אחר". והוא הרוח הטוב, רוח הקדש רוח נדיבה, שבארנו מקצת ענינים למעלה (חדר ה' חלון ד'). וכן כשנמשח דוד ע"ה למלך נאמר (שמואל א טז, יג) "ותצלח רוח יי' אל דוד מהיום ההוא ומעלה". וכן שלמה ושאר המלכים הטובים, כולם בעלי הנפשות היקרות הראויות למלוכה. וקבעה להם החכמה העליונה ארחות קבועות, מה שיעשו ומה שישתמרו מהן, שכר ופרעון. הכל נפלא מדרך שאר העם מזרע הסגולה. וזה מופת על סגולת נפשותיהם, כי אין רוח הקדש שורה על הנפשות זולתי בהיותן בעלת הציורים הנכבדים בחכמה ובדעת. וכפי משקל הכחות כן משקל הרוח, וכמבואר למעלה (שם). ועל זה אמרה החכמה (משלי ח, טו-טז) "בי מלכים ימלוכו, ורוזנים יחוקקו צדק. בי שרים ישורו ונדיבים כל שופטי ארץ". כמו שבארנו (חדר ב' חלון ג') שהחכמה תחוקק למלכים מנהגי המלוכה, ולרוזנים מנהגי הצדק, לשרים לנדיבים ולשופטים מנהגי השררה הנדיבות והמשפט. והנה בכל דור ודור קבלו הנגידים משפטי התורות ומנהגי המלוכה הרבים, מפי אבותם וחכמיהם שקבלו מרבם, ורבם מרבם עד הלכה למשה מסיני. כי כל זה בכלל ה"חכמה", דבר והפך-הדבר. וכן נאמר (במדבר כז, כג) "ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו". כי צוה משפטי המלוכה והנגידות. ועל כן אמרו קדמונינו ז"ל (מובא ברש"י, במדבר יא, יז. פסקתא דרב כהנא, טז) "דע שטרחנים הן, סרבנים הן, על מנת שתקבל עליך". להורות שלמדו הנהגת הנגיד בעם ה', איך ינהיג עמו. ואיך יצא ויבא לפניהם במלחמה ובשאר עניני העם. וכן לענין המשפטים וכיוצא. ועוד נזכיר הדברים בחדר העשירי בעז"ה, כפי הצריך להשלמת כונתינו:

footnotes:
⁹ עיין "מורה נבוכים", ח"ג פרק מ"א


###### Gan Naul, House I 8:8:1
[Gan Naul, House I 8:8:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:8:1)

וכן הבדיל השם ב"ה בארח החכמה בין מקצת המשפחות מזרע יעקב ושאר משפחותיו. וְחִייֵב למקצתן תורות ומצות ידועות לעשותן, ואזהרות ידועות שישתמרו מהן, מה שלא צוה ולא הזהיר לשאר המשפחות. והן משפחת הכהנים בני אהרן ומשפחת הלוים. כמו שנאמר (דהי"א כג, יג) "ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו עד עולם להקטיר לפני יי' לשרתו ולברך בשמו עד עולם". ואמר משה לקרח בהצותו על יי' (במדבר טז, ט) "המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבוד את עבודת משכן ה' ולעמוד לפני העדה לשרתם?". הזכיר בדבריו "אלהי ישראל" גם מ"עדת ישראל". בעבור הבדיל השם ב"ה בין זרע ישראל ובין כל העמים אשר על פני האדמה. וצוה לכולם מצות ידועות יעבדוהו בו. וזרע ישראל הקריב לעבודתו לעבדו ולשרתו בעבודות נשגבות מדרך הטבע המוטבע בששת ימי בראשית כמבואר למעלה (חלון ו'). ולכן נקרא "אלהי ישראל" וזה חבה יתירה. ויותר ממנה בהיות מקצת משפחות העם החביב הזה נבדלים לטובה משאר משפחותיהן כמו משפחות שבט לוי. ויפה אמר, "המעט מכם", הסגולה הדבקה במשפחותיכם, כי הבדיל השם אתכם לתהלה ולכבוד משאר העדה, שהן נבדלים לתהלה ולתפארת מכל העמים אשר על פני האדמה. ונאמר עוד (דברים י, ח) "בעת ההיא הבדיל יי' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית יי'". וההבדלות האלו כולם כפי ארחות החכמה העליונה המבדלת בין המעשים המצווֹת והאזהרות והשכר והפרעון, כפי הבדל נפשות המקבלים, כמו שהבדילה החכמה במעשיה שמים וארץ בנתינת הצורות כפי הבדלי מקבליהן. כמו (בראשית א, ד) "ויבדל אלהים בין האור ובין החשך". (א, ז) "ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע". והעיד המשורר האלהי שהיה זה בחכמה כי אחר שהזכיר כל מעשה בראשית אמר (תהלים קד, כד) "כולם בחכמה עשית" וכמו שרמזנו למעלה (חדר ב' חלון ה'). וכן לעניין צאצאי תבל האדם וכל אשר עליה, הבדיל ביניהן בחכמה. ואין ספק כי זרע אהרן הכהן ע"ה, מוכשרים לקבל הנפשות שנאצלו בהן כחות יקרות ידועות בשעור רב, מה שאין זרע המשפחות האחרות מוכשרין אליהן. וכן משפחות הלוי. וכפי הבדל הנפשות נבדלו בענין המעשים והעבודות, כפי ארחות החכמה המקבילות נגד הנפשות שהן על מצב זה. על דרך משל נאמר שנאצל בנפשותיהן כח קדושה בשעור רב, שממנה תלויין הפעולות הנצרכות למשרתי ה' שישתמרו מכל טומאה ומכל מחשבת הבל ועניני העולם. ולא תדבק מחשבתם עם עניני הבית והאשה והבנים, כי הם צריכין לעמוד במקדש ה' להקריב קרבנות העם ולכוין לבם לשמים לכפר על עדת ישראל. וכן כח הזריזות בשעור רב, שלא תכבד עליהם העבודה הקדושה הזאת, אם מרבים העם להביא עולות ושלמים, שלא יתעצלו ויעשו ברפיון ידים. וכן הטהרות והטבילות. וכן צריכין להיות בעלי הציורים המדעיים בהגלות גדולה ובשעור רב. ובעלי בינה גדולה להבין ביראת ה' בעבור שהן חייבין לדעת משפטי העבודות ולעמוד בסוד ה' לכוין הכונות הנאותות לכל קרבן וקרבן, והוידוים והתפלות והתהלות ליוצר הכל ב"ה, כי באמצעות כל זה יהיה המשרת רצוי והקרבן לרצון לפני ה'. וכל זה בדרכי המדע והבינה והשכל הטוב כמבואר למעלה. וכן לעניין [ידיעות] התורות והחקים והמשפטים, כי להם יאות להורות הוראות בישראל. כמו שנאמר (דברים יז, ט) "ובאת אל הכהנים הלוים". ונאמר (דברים לג, י) "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". ונאמר (ויקרא י, י-יא) "ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור. ולהורות את בני ישראל את כל החקים אשר דבר יי' אליהם ביד משה". ומזה תקיש על הכל.


###### Gan Naul, House I 8:8:2
[Gan Naul, House I 8:8:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:8:2)

ומתוך כל המשפחה היקרה הזאת בחר השם באחד מהן שיהיה הראש. והוא הכהן הגדול. וצוהו מצות ידועות ואזהרות ידועת בארחות החכמה, מה שלא צוה ולא הזהיר לכל אחיו הכהנים. והוא דומה בענינו להבדלת המלך מכל אחיו. רק שהמלך נבדל מכולן לעניין המלוכה והנהגת העם, בדברי הרשות ועשות הדין והמשפט המוחלטת. והכהן הגדול נבדל מכולן לעניין שמירת המקדש והשירות לאלהיו בעבור היות נפשו עוד נבדלת מכל אחיו הכהנים, בכחותיה היקרות בקדושה ובהשכל ובבינה וכיוצא. ולפי שגדולתו תלוייה בכחות יקרות פנימיות נעלמות מעיני בשר, ואינן נודעות כפי מה שהם, זולתי ליוצר הכל ית', גם הוא יהיה נבחר על פי ה' על פי נביא. וכן מצינו בעוד שהיתה הנבואה בישראל, נעשו הכהנים הגדולים על פי נביא במצות ה'. משה רבינו ע"ה משח את אהרן הכהן ע"פ ה'. כמו שנאמר (שמות כח, א) "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך". אחרי מותו צוהו השם ב"ה שיקים אלעזר בנו לכהן גדול תחתיו. כמו שנאמר (במדבר כ, כה-כו) "קח את אהרן ואת אלעזר בנו ופשט את אהרן את בגדיו והלבשתם את אלעזר בנו". ואצל עלי נאמר (שמואל א ב, ל) "אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד עולם". הרי שהשם ב"ה בחר בו, והיה מבני איתמר. ועל צדוק נאמר (שמואל א ב, לה) "והקמותי לי כהן נאמן כאשר בלבבי וכנפשי יעשה ובניתי לו בית נאמן" וגו'. וכן נאמר בהמלכת שלמה (דהי"א כט, כב) "וימשחו ליי' לנגיד ולצדוק לכהן". והיו זרעו אחריו כהנים גדולים כל ימי הבית, ונתן הנביא משח אותו על פי ה'. והנביאים שבכל דור ודור הקימו אחד מבניו במצות השם. וכמו שאמר (שמואל א ב, לה) "ובניתי לו בית נאמן". ועל כן אמרה התורה (ויקרא כא, י) "והכהן הגדול מאחיו". ומלת "גדול" תאר לכהן, והוא על גדולת עצם הכהן כי נפשו יקרה וגדולה, ובעבורה גדול מאחיו. לא שהוא גדול מאחיו בעבור שהוקם-על, ובחרוהו שיהיה נשיאם וגדולם, והן שוין אליו או טובים ממנו בענינים הנפשיים. שאם כן היה ראוי לומר והכהן אשר גדלהו אחיו.


###### Gan Naul, House I 8:8:3
[Gan Naul, House I 8:8:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:8:3)

וקדמונינו ז"ל בתורת כהנים אמרו: "והכהן הגדול מאחיו. שיהא גדול מאחיו בנוי בעושר בכח בחכמה ובמראה". והמדרש הזה יקר מאד. הזכירו חמשה ענינים אלו בעבור שהבינו ענין עמוק בכתוב. כי אצל המלך לא הזכיר שיהיה גדול מאחיו. ואע"פ שהמלך גם הוא גדול מכל העם בכחותיו הפנימיות עד להפלא, כמבואר למעלה (חלון ג'). לפי שלא היה צריך להזכירו. כי כבר אמר (דברים יז, טו) "אשר יבחר יי' אלהיך בו". ולפניו ית' גלוי הכל, והוא יבחר הגדול מכל אחיו. והנה תאמר הכהן גם הוא נבחר ע"פ ה', ואעפ"כ כתב "הגדול מאחיו". על כן דנו כי הכתוב מדבר גם על העתים הבאים על ישראל, שלא יהיה נביא בתוכם, והם כל ימי הבית השני. שהיו כהנים גדולים ולא היו נביאים, והיו נבחרים בעצת אחיהם הכהנים. וכבר אמרנו שמשקל הכחות הפנימיות וסגולתן, אינן נודעות באמת זולתי ליוצר הכל ית'. אבל האדם יראה לעינים. לכן אמרו "בנוי בעושר בכח ובמראה," ואלו הגדולות נודעות לעיני בשר. וכן החכמה. שאסף חקי התורה יותר מכל אחיו. וזה נודע לכל. כי כל מקום ששואלין אותו משיב כהלכה, גם בענינים שאחיו הכהנים לא ידעו להשיב. וצותה התורה כי אם ימצאו ביניהן גדול באלה הגדולות יקימוהו עליהם לראש. והשם ב"ה יודע כי הכהן שנדבקו בו הגדולות האלו, הוא האיש בעל הנפש הזַכָּה מקובצת הסגולות הפנימיות, יותר מכל אחיו, והודיע זה לסימן לעיני האדם, וכן הוא סימן גם בהיות הנבואה בישראל. ולכן לא אמר "אשר יבחר יי' אלהיך בו" כמו שאמר אצל המלך, בעבור שלענין הכהונה יש לנו סימן טוב לדעת מי הוא האיש אשר בחר בו ה'. ואמנם אצל המלך ג"כ דברה תורה על עתים שתבאנה, מבלי היות הנבואה בישראל והם ימי הבית השני שהיו מלכים לא נביאים. ועל זה אמרה (דברים יז, טו) "מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי" וגו'. הפסוק הזה לפי דעתי רומז על מלכים שיקומו על ישראל בזמן העדר הנבואה. כי בהיות נביא, מה צורך לצות על הדבר הזה שיהיה מקרב בני ישראל ולא איש נכרי? הלא אין הקמתו בעצת העם, רק במצות השם. כי כן אמר (שם) "שום תשים עליך מלך אשר יבחר יי' אלהיך בו". והוא ב"ה יבחר הטוב בעיניו חכם וצדיק מקרב ישראל. אבל רומז על המלכים שישימו עליהן ישראל בימים הבאים. אך לא נתן להם סימן מי האיש הראוי למלוכה כמו אצל הכהן, בעבור שהקמת הכהן מצוה וענין הכרח כפי התורה ומבלעדו לא תכון עבודת ה'. כי הוא יקריב בכל יום מנחת כליל פעמים, הוא לבדו יעבוד ביום הצום ויכנס ארבעה פעמים בקדש הקדשים, ושאר העבודות והתפלות והוידויים וההקטרות. והוא עובד בח' בגדים, וביום הצום בבגדי לבן. אבל הקמת המלך רשות. ולא חפץ ה' במלכים שמלכו כל ימי בית השני והיה יותר טוב אילו היה נשאר ההנהגה ביד הכהנים ומורי התורה כמו שהיה מתחלת בנין הבית עד עמוד בני החשמונאים, שענדו עטרת מלכות בראשם, ואחריהם הורדוס רועה-אויל וזרעו אחריו. ולכן לא נתנה התורה סימן טוב על הראוי למלוכה כשיבחרו מעצמן המלך כי ידעה כי יֵצֶר להם הנהגת מלכיהם. ורק צותה חוק ומשפט לעד שלא יהיה המושל איש נכרי, אלא מקרב אחיהם.


###### Gan Naul, House I 8:8:4
[Gan Naul, House I 8:8:4](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:8:4)

ואיני רואה צורך לבאר המצווֹת והאזהרות שנבדלו בהן הכהן הגדול ואחיו הכהנים מכל העם כי הם המפורשים בתורה, ובחדר העשירי יתבארו מקצת דברים אלו. וכן הרבה [מצוות ודינים] המקובלים בתורה שבעל פה, וכנגד זה השכר והפרעון. וכמו שנאמר בנבואה (מלאכי ב, ח) "בריתי היתה אתו החיים והשלום וגו'. (שם ב, ו-ז) "תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון. כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יי' צבאות הוא". הודיע שכרו הגדול חיים ושלום. והודיע מצב נפשו שהוא מלאך יי' צבאות, איש אמת ואין עול, הולך בשלום ובמישור, ומשיב ישראל מעונותיהם, מלא דעת ותורה. וכן אמר המלאך ליהושע בן יהוצדק הכהן הגדול (זכריה ג, ז) "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" שהוא השכר העליון לנפשו היקרה. וכן לעניין הפרעון כשיבחר ברע וכמו שמפורש שם בענין, הכל בארח חכמה הקבועה לעמת הנפשות הזַכּוֹת האלו. וכן נבדלו משפחות הלוים מכל ישראל. ונתנו להם מצות ידועות ואזהרות ידועות. והם השוערים במקדש, והמשוררים בכל כלי שיר להודות ולהלל לה'. וגם זה אינני צריך לבאר. כי הכל מפורש בתורה ובספרי הנביאים. כי המשפחה הזאת מוכשרה לקבל נפשות יקרות בעלי שכל טוב, ומוכנים לשפע הרוח הקודש. תראה מה שנאמר בדברי הימים (דהי"א כה, ה) "כל אלה בנים להימן חוזה המלך בדברי האלהים להרים קרן ויתן האלהים להימן בנים ארבעה עשר ובנות שלש". הנה השר הזה לבד העמיד י"ד בנים בעלי הרוח הטובה. ועוד נאמר (דהי"ב ל, כב) "וידבר יחזקיה על לב כל הלוים המשכילים שכל טוב ליי'" וגו'. והיו בנפשותם כחות יקרות, מוכנות לרוח הנבואה ולתבונת השיר ולהיות שוערי השערים ומתקדשים מכל טומאה, ומשרתי הכהנים וכל ישראל. סוף דבר ישרים דרכי ה' נפלאותיו ומחשבותיו. הכל בארח ישר כפי החכמה:


###### Gan Naul, House I 8:9:1
[Gan Naul, House I 8:9:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:9:1)

וכן הבדיל השם ב"ה בין זרע יעקב וכל משפחותיהן, בין הזכרים ובין הנקבות. ונצטוו הזכרים על מצות הרבה שלא נצטוו עליהן הנשים. הכל בחכמה בעבור ההבדל שבין נפש האיש ונפש האשה. ומענין זה מה שאמרו קדמונינו (קידושין כט, א) "כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות מהן". ואולם (פסחים מג, א) הושוו אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, בעברם על האזהרות שהוזהרנו מהם, כמו שנאמר (במדבר ה, ו) "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' ואשמה הנפש ההיא". וכן הבדיל בין מקצת נשי זרע יעקב ומקצתן. והן נשי הכהנים, שהתיר להן מן הקדשים שישראל חייבין עליהן מיתה. וכן הבדיל בענין הפרעון. כמו (ויקרא כא, ט) "ובת איש כהן כי תחל לזנות וגו' באש תשרף". וכן קבעה החכמה העליונה חקים ומשפטים לעבדי ישראל, קנין כספם שקנו מן העמים. וכמו שאמרו "כל מצוה שהאשה חייבת בו עבדים חייבין בו". וגזר למול אותם. וכן קבעה חוקות קבועות לגר תושב. והוא הגר בארצנו מן העמים, ולא נכנס בברית מילה. וכן ההבדל שבין הקטנים והגדולים. כי לא חייבה התורה את הקטן מישראל קודם שהגיע לי"ג שנה ויום אחד, לעבוד העבודות והמצווֹת, ולא קבעה לו השכר והפרעון, כמו שצותה וקבעה לאנשים. בעבור הבדל מצב נפשות הקטנים ממצב נפשות הגדולים. כי כחות נפש הקטן עודם בהעלם ובסתר. הן הכחות הפועלת בגויה, הן הכחות הפועלות במדות, ואין צריך לומר הכחות שאין כדמותן בנפשות שאר בעלי החיים וכמו שרמזנו למעלה (חדר ד' חלון א'). והנה בכל ההבדלים שדברנו, יש לכולן דברים ידועים וארחות קבועות, בסוד נתיבות החכמה העליונה, שהיא ראשית דרכי אל. עשוים באמת וישר. ועומדים לעד לעולם, כמבואר בחלון הראשון:


###### Gan Naul, House I 8:10:1
[Gan Naul, House I 8:10:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/8:10:1)

הנה בארנו בקצרה ההבדלים האלה שנבדלים בהן המלכים והכהנים והלוים משאר אישי העם הזה. והנה מצות התורה ואזהרותיה חקותיה ומשפטיה הרבים, מתפשטים על כלל זרע יעקב. כדרך (דברים לג, ד) "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב". לכל הקהל כולו, מה שחייב האחד לעשות, חייב כל זולתו. ומה שהוזהר האחד ממנו, הוזהר כל זולתו. ונכללין בזה ההמון מלכיהם שריהם וכהניהם ולוייהם נביאיהם ושופטיהם. לפי שכל נפשות בני ישראל הן מן הזרע הטהור שהוכשרה לקבל הנפשות היקרות, המוכנות במצבן לעמת החקים והארחות האלו, לעשות מה שיחוקקו לעשות, ולהזהר ממה שהוזהרנו ממנו. וכן נאמר (במדבר טו, טז) "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם". ואין דבר נפלא מזה, לצווֹת תורה אחת ומשפט אחד להמון מבני אדם בלי מספר, ותעמוד לדורי דורות; דור הולך ודור בא, אלפים מבני אדם עד הדור האחרון. ושיהיו נערכים במשקל ובמדה הנאותה לכל נפש ונפש, שלא תהיה מצוה ממצותיה וחוק מחקותיה יוצא מגדר האפשרי משום נפש. וכבר ידעת חלוף מצבי הנפשות בכחותיהן, וחילוף הֶמְשֵׁל ציוריהן, וחילוף מזגי הגויות. שכפי מספר בני אדם, כן מספר החלופים האלו. ואין אחד מהן יוכל לומר "קיום דבר זה, אצלי מסוג הנמנעות". או "להזהר מדבר זה, הוא אצלי מסוג הנמנעות". כי אם היה מאמר כזה נאמר כפי האמת, איך היה אומר "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם"? והשוה כל ההמון במעשה המצווֹת ובאזהרות ובעונשיהן? ולא יצוה האל מה שאי אפשר קיומו בחק אחד מבני האדם. ולא יזהירהו ממה שאי אפשר בחקו להזהר ממנו. (איוב לד, י) "חלילה לאל מרֶשע ושדי מֵעָוֶל!" אבל באמת מצות התורה ואזהרותיה הם אפשרי הקיום מכל הנפשות, ועל דרך שיתבאר בחדר העשירי. ודע כי לפי שהתורה עליונה ומאת השם ב"ה אדון הכל ויוצר רוח אדם בקרבו, לא יפלא ממנו דבר. חקק חקים ומשפטים צדיקים ערוכים ושמורים לכל נפשות זרע יעקב, וכמו שאמרנו שהם נערכים במשקל ובמדה הנאמנה לכל נפש ונפש. ומי האיש ירא את ה', בין קטן בין גדול, ר"ל בין שהוא בעל נפש יקרה ובין שהוא בעל נפש פשוטה, יוכל לשמור חקיו ומשפטיו לעשותם. כי אין בכל המצווֹת נפלאות ורחוקות מטבע האדם ומדעתו, ולא דברים מכבידים ומעמיסים עול כבד שלא יסבלו מקצת הנפשות.¹ ולא ענינים מפחידים וממיתים כלל. אבל כל מצות התורה הם דרכי החיים. כמו שאמר (ויקרא יח, ה) "ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". וכן אמר על קרבת הענינים עם נפש האדם (דברים ל, יא-יד) "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. לא בשמים היא וגו' ולא מעבר לים היא וגו' כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". כלומר אין במצותי ענין שמימי ומלאכותי,² שתאמרו מי יעלה השמימה ויראה שם הענין שנצטוינו עליך ויקחה וישמיענו אותה מה היא ואז נעשנה? כי לא צויתי אתכם לעשות מעשה מלאכים או מעשה מאורות השמים שנעלם מכם ענינם. וכן אין במצותי ענין ארצי הרחוק מכם, לא ידעתם מה הוא, שתאמרו מי יעבר לנו אל עבר הים לראות שם הדבר שנצטוינו עליו, ויקחה וישמיענו אותה ואז נעשנה? אבל כל הדברים אשר צויתי אתכם, ידועים לכם וקרובים אליכם. וכולם תלויים בכם. אם תלמדום בפה, ותשמרום בלב לעשותם. כלומר הם אפשרי הלמוד והשמירה והעשייה. ולפי שיצרתי בכולכם עין רואה ואזן שומעת ולב מבין ושומר, וכח הממשלה לבחור בטוב. מעתה אין הדבר תלוי אלא בכם. ואם תתור בעין הלב ותדרוש בכל מצות התורה, תמצא שכל זה אמת נגלה מאוד. ולכן נציע בחדר הסמוך מצות התורה על דרך כללים. ובכל מצוה ומצוה או אזהרה מאזהרותיה, שיש פתחון פה לנפש מן הנפשות לערער או לדבר עליה שיש בה קושי או מעמס לנפש לשמרה או להזהר ממנה, אבאר בקצרה שאין הענין כן:

footnotes:
¹ וכן כתב רמב"ם, מורה נבוכים, ח"ב סוף פרק לט
² ענין של מלאכים