## Gan Naul, House I

###### Gan Naul, House I 9:1:1
[Gan Naul, House I 9:1:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:1:1)

חדר תשיעי ובו י"ב חלונות בס"ד יחלק תרי"ג מצות התורה למחלקות. ויבאר שאין בהם גם אחת, המנגדת לטבע נפש מן הנפשות. קצתן הנראות קשות לקיימם. יברר בקצרה שאין הענין כן:³
כבר בארנו בחדר השמיני, שחקות התורה עשין ולא תעשה שקולים כולם בפלס החכמה העליונה לעמת נפשות בני אדם. באופן שלא תכבד גם אחת מהן על שום נפש מן הנפשות עד שתהיה קיומה בלתי אפשר. אלא כולם אפשרי הקיום מכל הנפשות. והכרח הענין מאלצני להציג פה בקצרה כל תרי"ג מצות התורה, ולחלקם למחלקות. מבלי שאוסיף דברים לדרוש ולתור בטעמי החקים ולהשכיל בעניניהן, כי אין זה הכונה בחבור הספר הזה. לבד אותן המצווֹת שנראות קשים לקיימם, אודיע בקצרה שאין הענין כן למי שהוא בכלל המאמינים בה' ובתורתו. והנני בא להזכיר בתחלה העשין ואח"כ הלא תעשה. ואלו הן:

footnotes:
³ עיין דברי "מורה נבוכים", ח"ב פרק לט, "איזון שאין בהם קושי"


###### Gan Naul, House I 9:1:2
[Gan Naul, House I 9:1:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:1:2)

מצות עשה *אנכי יי' אלהיך וגו'. וכן *וידעת היום והשבות אל לבבך כי יי' הוא האלהים וגו'. וענין שתיהן לדעת שהוא ב"ה מצוי מציאות אמתי. ואין עוד מלבדו. *שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד. *מצות את יי' אלהיך תירא. *ואהבת את יי' אלהיך. *ובו תדבק. והיא כוללת קרבת אלהים וההתדבקות בו. שהן סגולות נפלאות לנפשות הזכות. ואולם יש בה פרטים שנצטוו עליהן ההמון כלו. וכמ"ש קדמונינו ז"ל (רמב"ם, ספר המצווֹת, מ"ע ו, על פי הספרי) "הדבק בחכמים ובתלמידיהם", ומעלה אני עליך כאלו נדבקת בי. ועוד יתבארו המצווֹת הנזכרות בחדר העשירי בעז"ה. *והלכת בדרכיו. המצוה הזאת רחבה מאד. וכוללת דרכי ה' שרבים מהם נשגבים ונפלאים מבינת ההמון מבני אדם. ואולם יש בה פרטים רבים הכוללים לכל ההמון, גדוליהם וקטניהם. וכמו שבא בקבלתם ז"ל (שבת קלג, ב) מה הוא נקרא רחום, אף אתה הֶיֵה רחום מה הוא חנון אף אתה הֶיֵה כן. *ונקדשתי בתוך בני ישראל. גם המצוה הזאת כוללת ענינים גדולים. ומפרטיהן, להלל ולשבח ולקדש שמו הגדול ית' בקדושות ובהודאות ובתושבחות, ולפרסם כבודו ותהלתו בארץ. ויוכל כל אדם לעשות כן כפי כחו וכפי ידיעתו. *מצות תלמוד תורה, ללמוד וללמד. והיא מצוה גדולה ושקולה כנגד הכל, לפי (קידושין מ, ב) שגדול התלמוד שמביא לידי מעשה. בעבור שהיא מטהרת הנפש ממחשבות און ועון וחטאה, מחכימת פתי, משמחת הלב ומאירה עינים, וכל אדם יוכל להגות בה כפי כחו. ועוד יתבארו המצווֹת שהזכרנו בחדר העשירי בביאור יותר רחב. *מצות תפלה. לקרוא אל השם ב"ה בכל עת ולבקש מלפניו צרכו, טרפו וחוקו, כי בידו נפש כל חי, ויוכל למלאת משאלות כל שואל. *מצות הרִנָה והזעקה בכל עת צרה, לבקש ישועת ה'. כי הוא ב"ה רב להושיע ורואה ומשגיח בצרות בריותיו. *מצות קריאת שמע פעמים ביום, לקבל עליו עול מלכות שמים בלב ובפה. *מצות ברכת המזון אחר כל סעודה, לתת ברכה והודאה לשמו הגדול הזן אותנו בטובו. *מצות ספור יציאת מצרים בכל שנה בליל פסח, לספר נפלאותיו וחסדיו אשר גמלנו וגאל אותנו מעבדות לחירות, להיות לו לעם קדוש מכל העמים אשר על פני האדמה. *מצות זכירת מעשה עמלק בכל יום, כדי לחזק השנאה בלבנו, לפי שהתקוממו נגד השם ב"ה ובקשו להשחית הנפשות שיאמרו בלבם "אין אלהים". כדרך (תהלים קלט, כא-כב) "הלא משנאיך יי' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי". וכמו שבארנו מקצת ענין זה בחדר השמיני. ויש לנו עוד בזה דברים נכבדים, יתבארו במקומות רבים מספרים אלו. *מצות קדוש היום. והוא לקדש יום השבת בכניסתו על היין, לזכור שנבראו שמים וארץ בששת ימים, וששבת ה' ביום השביעי, ושקדשנו מכל העמים לתת לנו יום זה למנוחה ולעונג. *מצות הוידוי והתשובה. כי אין אדם צדיק בארץ אשר לא יחטא, ונצטוינו לשוב מן החטאים והעונות להתודות עליהם, ולבקש מלפניו ית' מחילה וסליחה עליהן. *מצות התוכחה. שנודיע השגגות והזדונות לזולתינו בעברם עליהם. הן מה שיחטאו לאלהים. הן במה שיחטאו לבני אדם. ולברר להם כי לא טוב הם עושים, ולהזהירם שישובו מאולתם. *מצות ואהבת לרעך כמוך. והוא כלל גדול בתורה. וכולל כל המנהגים שבין אדם לחבירו. לאהבו ולחוש על כבודו ולחמול עליו ועל קניניו ועל אנשי ביתו, לדבר על לבו ולנחמו וכיוצא בזה. ואל תחשוב שיש במצוה זו ענין שאי אפשר לטבע נפש האדם לקיימו. ותאמר איך אפשר שאאהוב כל אדם כאהבת נפשי? דע כי בחדר העשירי אדבר על זה ברחבה, ושם תראנו עיניך פירוש מצוה זו בדרך אמת, ויתברר לך כי נקל קיומה ביד כל אדם. *מצות אהבת גרים. כי המאמין בה' יודע כי לה' המלוכה. וכלנו גרים ותושבים עמו. ושכל איש הנלוה אלינו מן העמים לשם ה' שוה עמנו. וכמו שיתבאר עוד בחדר העשירי. *מצוה לשמוע לדברי הנביא ולקבל באמונת הלב מה שיאמר הנביא הדובר אמת בשם ה', בין שיצוה בדבר מצוה או בדברי הרשות. ואע"פי שאין אתנו נביא בזמן הזה הנה תכלול המצוה זאת לקבל דברי ספרי הנביאים הקדושים אשר אתנו, ולהאמין בכל מה שדברו אלינו, הן בפירוש המצווֹת כמו שהבינו ברוח קדשם כמו ספר משלי וכיוצא. הן להאמין בהבטחות ויעודים שהבטיחו ושיעדו אותנו. כל המפקפק על דבריהם עובר על מצוה זו וענשו גדול, כי התורה אמרה על האיש אשר לא ישמע לדברי הנביא (דברים יח, יט) "אנכי אדרש מעמו". *מצות כבוד אב ואם. *מצות מורא אב ואם. *מצות כבוד חכמים וזקנים, להדרם ולקום מפניהם. *מצות לקדש זרע אהרן הכהנים. ארבעתן תסכים דעת האדם עליהן. כי האבות ראוים לכבוד וליראה אותם, בעבור שהולידוהו וגדלוהו והטיבו עמו ולמדוהו מוסר ויראה. ויותר מהן החכמים והזקנים. כי הם יודעים דרך ה' ומדריכים אותנו בדרך ישרה, ומצילים נפשותינו מִשַׁחַת. והכהנים מזרע אהרן, בם בחר ה' לשרתו ולברך בשמו, ועל ידיהן יברך השם ב"ה את עמו. הנה בארנו בקצרה המצווֹת שדעתו של אדם מכרעתן. וכלל כולם עשרים וארבעה. ותשכיל שאין בשום אחד מהן, ענין שהוא מעמס לנפשות או דבר מנגד לדרכי השכל האנושי. ועוד ידובר על הנזכרים בחדר העשירי בעז"ה:


###### Gan Naul, House I 9:2:1
[Gan Naul, House I 9:2:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:2:1)

וצונו *לשבות ביום השבת. שיהיה לנו עונג ושמחה. ובחר ביום זה מכל הימים בעבור ששבת בו מכל מלאכתו. *ומצות שביתה ביום הצום. *ויום ראשון של פסח. *ויום שביעי. *ויום הבכורים. *ובאחד לחדש השביעי. *יום ראשון של סכות. *ובשמיני בו. וביד כל אדם לעשותן, שהן בשב ואל תעשה. *לשמוח ברגלים. *מצות שופר. *סוכה. *ארבעה מינין. *השבתת חמץ ושאור. *אכילת מצה. *להניח תפילין של יד. *תפילין של ראש. *ועשו להם ציצית. *מזוזה. *להיות לכל איש ממנו ספר תורה. *מצות ספירת עומר. *לקחת אשה ולהוליד בנים ובנות, לקיים המין האנושי. *מצות קידושין כדת משה וישראל. *ושהנושא אשה יהיה שנה נקי לביתו לשמח אשתו אשר לקח. *שתהיינה המשקולות והמדות נערכים כפי הצדק. *ושנסיר מבתינו כל המכשולות והנזקים, כמו סולם רעוע וכיוצא, והבונה בית יעשה מטעם זה מעקה לגגו. כל אלו הם מצות שדעתו של אדם נוחה אליהן, כשיקרא טעם כל דבר בתורה. ואין בהם טרח ולא חסרון כיס. *וכן צונו מצות שחיטה ומשפטיה. *ומצות כסוי הדם. ומצות *בדיקת סימני בהמה וחיה. *סימני העוף הטהור. *סימני חגבים טהורים. *סימני דגים טהורים וגם אלה קלים לקיימם ואין בהם חסרון כיס, וכלל כולם שלשים ואחד מצות וחקים. אין בכולם ענוי ואבדן הקנינים, ולא דבר מנגד לשקול הדעת:


###### Gan Naul, House I 9:2:2
[Gan Naul, House I 9:2:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:2:2)

וצונו *לענות נפשותינו ביום הכפורים. ומשפטי הענויים מבוארים בקבלה. והוא רק פעם אחת בשנה. וידוע כי צום יום אחד בשנה לא תפסיד הבריאות מן הבריא. ואולם החולה המסתכן מן הצום, הנה הוא פטור מלצום, כי משפטי התורה הן דרכי החיים לאדם, וכמו שאמר (ויקרא יח, ח) "אשר יעשה אותן האדם וחי בהם". וכשיהיה חשש סכנה במצוה ממצותיה, יפטור המסתכן ממנה. ונתנה התורה קצבה לענוי היום הקדוש הזה כמפורש בתלמוד (יומא פב, א). והמוסיף נקרא מתחכם ולא יֵרָצֶה לפני ה'. ועם כל זה הבטיחה התורה הטובה הגדולה המסתעפת מן הענוי המוגבל הזה, ואמרה (ויקרא טז, ל) "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם" וגו'. היש תרופה יותר קלה מזאת? ואם היו אומרים לאדם המאמין בה' וירא מזעמו, שיעשה כך וכך מן הענויים והעבודות הקשות והליכות הדרכים הרחוקים, ואז ימחול לו השם על פשעיו וחטאיו, ודאי היה שמח לעשות מה שהוקצב עליו בקלות ובמהירות, וכל שכן הענוי הקצוב הזה, שאין בה צער וטרח יותר מדאי:


###### Gan Naul, House I 9:2:3
[Gan Naul, House I 9:2:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:2:3)

וצונו *להלוות ממונינו לעניי ישראל. *ומצות הצדקה. ובאלה השתים יש חסרון כיס. ומי שהוא כילי בטבע נפשו, תכבדנה עליו קיום המצווֹת הללו. אבל תבחין שבכל המצווֹת שיש בהן אבדת הקנינים, נשמרה התורה במליצותיה, וכתבה מתן שכר בצד המצוה לחזק לב הכילי, שלא תתגבר כח הכילות על לבבו וימנע מן המצוה. ופרשה מתן השכר שיהיה בתוספות הקנינים שיתברכו בגלל המצווֹת האלו. כאילו אמרה לאיש הכילי "אינך חסר דבר אם תלוה לעניי עמך ולא יפרעו לך. ואם תתן להם בתורת מתנה וצדקה. כי אני אשלם לך הרבה מאוד ממה שנתת". שכן אמר (דברים טו, ח) "כי פתוח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו". בפסוק זה צוה על הצדקה. ועל ההלואה אמרה (שם טו, י) "ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך יי' אלהיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך". ואם בגלל תתו אחת, יתברך בחמש ובעשר. הנה ישמח לעשות המצוה. ושמא תאמר פן יחרף לבבו ולא יאמין בהבטחה זו? כבר אמרנו שהאמונה בה' ובדברי התורה, דעת האדם תכריחנו עליו. ומי שאינו מאמין, הרי הוא כבוזה דבר ה' ומִכַּת המתחכמים, ועמהם לא דברה התורה. ואולם כבר קבלנו מאבותינו שעור הצדקה והמתנות, הכל בדרכים מוגבלים וכולם למשה מסיני. ודברה התורה על השעורים האלו. הנה המצווֹת הנדמות להיות קשים על מקצת נפשות ההמון הם שתים.¹ והתבאר שגם הם ביד כל אדם לקיימם אם רב ואם מעט, כאשר חננו ה'. וכל המצווֹת שבארנום בחלונות הללו, מספרם נ"ח. והם מצות מחויבות בכל זמן לכל אדם הנוהג במנהגי בני אדם, והוא בריא ויושב בבית ואוכל המאכלות כפי מנהג בני אדם:

footnotes:
¹ להלוות ממון, ולתת צדקה לעניים


###### Gan Naul, House I 9:3:1
[Gan Naul, House I 9:3:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:3:1)

ואלו הן המצווֹת הנוהגות בזמן הזה בכל מקום. אבל אינן מחויבות. כי אפשר שיעמוד אדם כל ימיו, ולא תקראנה לו ענינים לקיים אחת מהן. וענין המצוה שאם יקרה לאדם כך וכך, יעשה כך וכך. וכולם מצות שהדעת נוטה אליהן, ואין בהם צער ומעמס, ולא חסרון הרבה שתוכל מידת הכילות להתגבר על הנפש בעבור קיומם. ואלו הן. כל מי שיצטרך לקיים דבר באמת בבית דין או כיוצא בזה, צונו (דברים י, כא) *"ובשמו תשבע". והיא מצוה מדעית. כי המקיים בכל דבר זולתו, מיחס לאותו הדבר הקיום האמתי, וזה כפירה גדולה, כי אין עוד מלבדו. אם קבלנו על נפשנו נדר או שבועה וכיוצא, צונו (דברים כג, כד) *"מוצא שפתיך תשמור". *אם אסרנו על נפשנו דבר בנדר או בשבועה, ואנו חפצים בבטולו, צונו משפטי הפרת נדרים כדת וכהלכה. *אם אנו יודעין עדות לזולתנו לְאַמֵת ענינו נגד בעל ריבו, צונו להעיד בבית דין. *אם גזלנו ועשקנו וגנבנו וכיוצא, כשנעשה תשובה לפני ה', צונו להשיב את הגזלה או את העשק, כשיהיה בביתנו וכיוצא. פועל יום, צונו (דברים כד, טו) *"ביומו תתן שכרו". ואמר הטעם "כי וגו' ואליו הוא נושא את נפשו". *כשיהיו לנו קרקעות ויעבדו השכירים בהן, צונו שנעזוב אותם לאכול כדי שבעם מן הקמה ומן הפירות. וזה דבר מועט. *כשנראה בהמת חברנו יְגֵעָה במשאה, צונו לעזור אותה לפרוק מעליה המשא. *וכן כשנראה חברנו יגע להקים המשא על בהמתו, צונו לעזרו ולהקם עמו. *כשנמצא אבדת אחינו, צונו להשיבה אל בעלה. *כשיקרה לפנינו קן צפור בדרך, צונו לשלח את האם כשלקחנו את הבנים. *כשיקרה שימות האח וזרע אין לו, צונו ליבם אשתו. והמצוה הזאת לפעמים תכבד על נפש מן הנפשות, והיא נפש בעלת השנאה הגדולה, ויקרה שאשת המת שנואה אליו במאוד. או מטעמים אחרים שאינו חפץ לקחתה. ולכן צונו מצות החליצה ומשפטיה. *וכן כשיקרה לאחד ממנו שישנא את אשתו, ואינו חפץ שתשב עוד בביתו, צונו מצות הגרושין ומשפטיה. *כשתוליד אשה מנשותינו בן בכור, צונו לפדותו בחמשת שקלים ולתתם לכהן, מטעם המבואר בתורה. והוא דבר מועט. ואם הפודה עני ביותר, יוכל הכהן להחזירם לו במתנה. ועוד כי העני יקבל הצדקה, וממנה יתן כמבואר למעלה. *מצות "את הנכרי תגוש", *מצות "לנכרי תשיך", *כשילוה לאביון על המשכון והוא כלי מן הכלים שהוא צריך לו, כגון כלי מלאכתו ומעשהו, צונו להשיב העבוט ביום ולמשכנו בלילה. ואם הוא מן הכלים הצריכים ללילה, כמו הכסת והמכסה, שישיבהו בלילה וימשכנו ביום, והוא מדרכי החנינה הנטועה בנפש, שכמעט היא קרובה לשקול הדעת. כמו שאמר (שמות כב, כו) "היא שמלתו לעורו, במה ישכב?". ולפי שהוא דבר מועט, והמונע מעשותו דומה לעושה נגד השקול המדעי, נצטוו עליו הכלל כולו. ואמר שהאיש אשר לא יעשה כן יענש. שכן נאמר (שם) "ושמעתי כי חנון אני". הזכיר תאר חנון, בעבור שהמצוה הזאת פרט מדרכי החנינה. *ואם יקרה שאנס איש בתולה לא אורשה, צונו שתהיה לו לאשה כל ימיו. *וכשיקרה איש מוציא שם רע בשקר על אשתו, צונו שילקה ותהיה לו לאשה. *וכשיקרה שיפתה איש בתולה לא אורשה, צונו שישלם חמשים כסף לאביה. *וכשנראה איש רודף אחר חברו, צונו להציל הנרדף מידו של רודף. ויש בזה פרטים רבים, ועוד נדבר עליו:


###### Gan Naul, House I 9:3:2
[Gan Naul, House I 9:3:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:3:2)

וצונו *שאם יולד לנו בן זכר, למול בשר ערלתו לשמונת ימים. ואין במעשה זה סכנה ולא חסרון אבר. כי הערלה מאוסה וחרפה היא לאדם, כמו שמבואר בתורה ובנביאים ובדברי קדמונינו ז"ל. גם הרופאים העידו על זה. ואין בה חסרון כיס. ואם תאמר שהיא מנגדת לטבע הנפש בעלת כח הרחמים, שירחם על יוצאי חלציו לעשות חבורה בבשרם. הנה המצוה בהיות הילד בן שמונת ימים, ולא יצא מתורת נפל, ועדיין אין רחמי האב עליו בטבע. ולפי שיודע שאין סכנת נפש במעשה זה, לא יחוש עליו. ואין לך עדות ברורה מן החוש, תראה שדורי דורות ישראל עושין מצוה זו בשמחה, ואין אחד מהם מונע בעבור התגברות הרחמים. ויוצר הנפשות ב"ה ידע כל זה מאז. וכלל המצווֹת שמנינו בחלון זה, הם כ"ג. ומדברינו התבאר שהן כולם קרובים לדעת האדם. ואין בהם אבדת הבריאות או הממון. או עמל וצער יותר מדאי:


###### Gan Naul, House I 9:4:1
[Gan Naul, House I 9:4:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:4:1)

ואלו הן המצווֹת הנוהגות גם בזמן הזה. אבל לא נמסרו לכל הקהל כולו זולתי לחכמיהם ולנבוניהם, והם הדיינים והשופטים. שהן בעלי נפשות יקרות שאספו חקי החכמה, ומשכילים ומבינים בהן. ואלו הן, *מצות חקירת העדים ודקדוקיהן. *מצות קדוש חדשים ועבור שנים. *מצות "בצדק תשפוט עמיתך". וכוללת ענינים רבים. *מצות דין שומר חנם. *מצות דין נושא שכר ושוכר. *דין השואל. *דיני מקח וממכר. *דיני טוען ונטען. *מצות "אחרי רבים להטות". *דין השור. *דין הבור.*דין המבעה. *דין המבער. *דין החובל. *דין הגנב. *משפט עדים זוממין. *משפט הנחלות. והן ששה עשר מצות. ומקצתן אינן נוהגים אלא בזמן שיש סמיכה בישראל, והם דיני קנסות. ואין המצווֹת הללו כוללות לכל ההמון, כי לא נצטוינו להעמיד עצמנו לשופטים לשפוט בין איש ובין רעהו. כמו ששנינו (אבות, ד) "החושך עצמו מן הדין, פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא". אבל הם מצות על אנשים מיוחדים, שהקימום העם לשופטים בעבור חכמתם ותבונתם, והן יכולים להוציא לאור המשפט. ונצטוו לשפוט כפי חקי הצדק שנאמרו בתורה ונמסרו בקבלה פה אל פה:


###### Gan Naul, House I 9:5:1
[Gan Naul, House I 9:5:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:5:1)

ואלו הן המצווֹת שאינן נוהגין אלא בזמן הבית. לפי שהן תלויין בארץ אחוזתינו ובעיר ירושלים הקדושה, ובבית המקדש ובקדשים שהקריבו בו, ובכהנים ששרתו בו ובטהרת אפר פרה. ואחר שבעו"ה אבדנו כל מחמדינו, בטלו המצווֹת הללו מהיות נעשים, עד ישוב ה' לרחם עלינו כמקדם. אבל יתבאר לך שגם בהם אין אחד שתכבד על נפש מן הנפשות. ונזכיר תחלה המנין¹ שהיו מחויבים להעשות מכל איש ואיש שהיה בזמנים האלו. כשהיה יושב בביתו עם אשתו, והיה לו שדה אחוזה נחלת שדה וכרם. ואלו הן. *מצות פאה. *מצות לקט. *מדת עומר השכחה. *מצות עוללות. *מצות פרט הכרם. והן לעניים. וההפסד דבר מועט. וגם באלה אִמְצָה התורה לבב הכילי. כמו שבארנו למעלה (חלון ג'). והודיעה שבגלל המתנות המעוטות שיעזוב לעניים יברכהו השם ב"ה בכל קניניו. שכן כתוב אצל עומר השכחה (דברים כד, יט) "למען יברכך יי' אלהיך בכל מעשה ידיך". ויצא מן הכלל ללמד על כולם כי יבואו בקל וחומר מעומר השכחה. *מצות מעשר עני בשלישית ובששית. וגם במצוה זו הודיעה התורה לאמיצי לב שבגלל הדבר הזה יתברכו קניניו. שנאמר (שם יד, כט) "למען יברכך יי' אלהיך בכל מעשה ידך אשר תעשה". *מצות הפקר צמחי שנת השמיטה. *לשבות מעבודת הארץ בשנת השמיטה, אין חריש ואין קציר. *מצות שביתת הארץ בשנת היובל. ובעבור שתכבדנה המצווֹת הללו על אנשים חלושי הנפש בעלי הפחד, כי יאמרו אם לא נזרע ולא נקצר מה נאכל? לכן נשמרה התורה במליצותיה וחזקה לבב החלושים, והודיעם שיצוה אתם ברכה להוסיף התבואה לרוב, שכן נאמר (ויקרא כה, כ-כא) "וכי תאמרו מה נאכל וגו' וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים". *מצות דין בתי ערי חומה. *מצות שוב השדות ביובל. ואין במצוה זו חסרון כיס. כי הקונה לא פרע מעות השדה. רק התבואות כפי מספר השנים עד היובל. כמו שנאמר (כה, טז) "כי מספר תבואות הוא מוכר לך". *מצות בכורים וניתנין לכהן. *מצות תרומה גדולה לתתה לכהן. *מצות חלה לתת לכהן. *ראשית הגז לכהן. *לתת זרוע ולחיים וקיבה. *מצות מעשר ראשון מן התבואות ללוים. והן ממתנות כהנה ולויה, ואינן דומות לשאר המצווֹת שיש בהן חסרון כיס, כמו ההלואות והצדקות והפאה והעוללות וכיוצא. כי המתנות האלו הם חלק שבט לוי ומשלהן הם לוקחין, כי ארץ כנען מורשה לכל זרע יעקב. והם י"ב שבטים. ולקחו כולם אחוזה בארץ, זולתי שבט לוי שלא נתנה להם חלק בארץ. כמו שנאמר (דברים יח א-ב) "לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל וגו' ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו". ונאמר (במדבר יח, כ) "בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם". ונתן השם להם תמורת זה, התרומות והמעשות וכיוצא מן המתנות המפורשות בתורה. ואם תסתכל תראה איך המתנות האלו נערכות עם החלק שהיו ראויין לקחת בארץ כשאר השבטים, לא פחות ולא יותר. ולא באתי הנה לכתוב טעמי תורה ומצוה, רק מה שצריך לעניננו. אבל ארמוז לך שאם היו נוחלין בארץ, היה מגיע לחלקם חלק מי"ב בארץ. וכנגד זה נתן להם הָעִשׂוּר מכל התבואות. וזה עודף על חלק השנים עשר. אמנם הסר שבט לוי מן הַמְעַשְׂרִים, והסר תרומת מעשר שחייבין בני לוי להפריש ממעשרותיהם לתתו לכהן. והוא מעשר מן המעשר. אז צא לחשבון ותמצא כי ישרים דרכי יי'.² *מצות מעשר בהמה. *מצות וידוי מעשר. *מצות מקרא בכורים. *מצות מחצית השקל בכל שנה בין דל בין עשיר. והיא מתנה מעוטה, ומהן יתנו התמידין והמוספין ושאר קרבנות הצבור שהן לכפר על כל ישראל. *שמיטת כספים בשביעית. וכבר בארנו למעלה, כי ענין המצוה הזאת תכבד על נפש הכילי. ויאמר איך אלוה ממוני לזה, ומחר יבוא השמיטה ואפסיד הממון? ומפני כן נשמרה התורה במליצתה ואמר (דברים טו, ט-י) "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך וגו' נתן תתן לו וגו' כי בגלל הדבר הזה יברכך יי' אלהיך", כמבואר למעלה. *מצות מעשר שני והוא לבעלים, ונאכל הוא או ממונו בירושלים, ואין בזה חסרון כיס רק שיאכלנו בירושלים. והירא את ה' ישמח לעשות כן. כי יאכל לחמו בעיר הקדש כלילת היופי משוש לכל הארץ. וכבואו שמה יראה קבוץ הנבחר מן הכהנים והלוים והשופטים החסידים הקדושים והנביאים. ומהם ישמע דברי חכמה ובינה המשמחים הלבבות. וישאל על ספקותיו שהיו לו כל השנה בביתו ובעירו, והם יגידו לו משפט דרך החיים ועבודת השם לטוב לו כל הימים. ועל זה אמרה תורה (דברים יד, כג) "למען תלמד ליראה את יי' אלהיך כל הימים". כלומר כבואך שמה תלמד ליראה את ה' כל הימים, כי כן תעשה שנה בשנה. *מצות שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו'. וגם במצוה זו אין בה חסרון כיס, זולתי המתנה המעוטה שיביא עמו לקרבן, כמבואר בתורה ובתלמוד חגיגה (דף ב, א). אבל יש דאגה אחרת בקיום מצוה זו מה שאיננה בעלותו לירושלים עם מעשר שני שלו. כי העלאת מעשר, אין לו זמן קצוב בשנה. כל אחד יעלנו בזמן שהוא פנוי מעניניו ומעסקיו. והנה מקצתן יעלוהו בשבוע זה ואחרים בזמן אחר. אבל לעלות לרגל ולראות פני ה', זמן אחד קצוב לכל. ובו יעזבו כל ישראל בתיהם ועריהם ויעלו לעיר הקדש. ופן יאמרו רכי הלבב "עתה יבואו אויבינו והעמים אשר סביבותינו ויקחו ארצנו מידינו לבטח. כי אין איש בביתו לעמוד כנגדם". ולכן נשמרה התורה במליצתה והודיעה (שמות לד, כד) "כי אוריש גוים מפניך, והרחבתי את גבולך ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני יי' אלהיך שלש פעמים בשנה". כלומר אתה תנחל ארץ אויביך, ותרחיב גבולך. והנה יש לך אויבים המבקשים להנקם ממך. ובכל זאת אני מבטיח אותך שבעלותך לירושלים לא יחמוד איש מהם את ארצך, ולא יבואו עליך למלחמה בעת ההיא. וכבר אמרתי שדברה התורה עם המאמינים בו ובתורתו. *מצות לקדש בכורי בהמה והם לכהן, ומתנות כהונה שדברנו מהם למעלה. *מצות פדיון פטר חמור בשה ולתתו לכהן. וגם זה ממתנות כהונה. *מצות "ואם לא תפדה וערפתו". *מצות יראת מקדש. *מצות קרבן פסח. *מצות חגיגת הרגל. *מצות אכילת הפסח בליל טו בניסן. *מצות מעשר בהמה, האֵמוּרִין למזבח, והבשר נאכל לבעלים כמו מעשר שני, ומטעם האמור. *להביא כל הקרבנות לבית הבחירה, פסח וחגיגה ומעשר ושאר קרבנות חובה ונדבה. *לפדות קדשים שיש בהם מום. *להטפל גם בקדשי חוץ לארץ ולהביאם לבית הבחירה. *מצות "תמים יהיה לרצון". *מצות "שבעת ימים יהיה עם אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן". כל אלו אין בהם צער ומעמס. ואינן מנגדות לכחות הנפשיות ולדרכי המדע הנטועים בה. ואין בהם חסרון כיס זולתי דבר מועט מאד. *מצות נטע רבעי שתהיינה פירות האילן שלש שנים ערלים ובשנה הרביעית קדש הלולים, כדין מעשר שני שיאכלנו בירושלים ובחלק הלא תעשה נדבר עליו. *מצות מניית מלך ואין זה ביד העם, אבל שתהא אימתו עלינו לשמוע אליו. והיא מצוה מדעית. כי צריך איש שיגדור בעד פרצת הזדון כמו שבארנו (חדר ז' חלון ז'). ושנינו (אבות, ג) "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". *מצות לשמוע לבית דין הגדול. ועיקר המצוה על שופטי ישראל שבכל עיר ועיר. וגם מצוה זו ראויה למנותה בכלל המצווֹת הנוהגים בזמן הזה. וכדרך שבארנו אצל מצות "אליו תשמעון" הנאמר אצל הנביא. כי אנו חייבין לקיים התקנות והגזרות שגזרו בית דין הגדול על ישראל בכל דור ודור. וכן הקבלה ופירוש המצווֹת שמסרו לנו באמונה. *מצות הַקְהֵל במוצאי שמיטה ביום שני של סוכות, לקראות באזניהם קצת פרשיות ממשנה התורה. וכן ראויה להמנות בכלל המצווֹת המחויבות למלך ישראל. כי עליו מוטל לקרוא באזניהם וללמדם ליראה את ה' אלוהיהם. וכלל המצווֹת שהתבארו בחלון זה, הם ארבעים ואחד. ותבין שאין אחד מהם המנגדת לדעת האדם, או שיש בה טרח ועמל שאין בכח אחד מן החלושים מבני אדם לעשותם, או המנגדות לבעל אחת מן הכחות המתגברות על הלב, ולא חסרון כיס הרבה. אבל כולם נעימים ויקרים. והירא את ה' ומאמין במצותיו רק כדרך בני אדם מן ההמון שאינן בעלי השכל והבינה הגדולה, ישמח במעשה המצווֹת האלו. ודע כי יש מחלוקת בין הרבנים הקדמונים במקצת המצווֹת האלו שמנינו בחלון זה. ודעתם שהן נוהגין גם בזמן הזה בארץ ישראל. כמו לקט שכחה ופאה ומעשרות. אבל לא באתי בספר זה להורות הלכות. רק לפרש מליצות התורה והנביאים. וסמכתי על דברי הרב הגדול רמב"ם זצ"ל. וכפי סברתו חלקתי מחלקת המצווֹת האלו:

footnotes:
¹ רבינו מתכוין כאן למנין המצווֹת שמונה במחלקה זו
² כי בסופו של ענין הלויים מקבלים בערך חלק א' מן י"ב


###### Gan Naul, House I 9:6:1
[Gan Naul, House I 9:6:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:6:1)

והמצווֹת הנוהגת בפני הבית שאינן מחויבות כמו הראשונים. וענין המצוה בהם כשיקרה כך וכך תעשה כך וכך אלו הן. י"ג מצות במשפט טומאה וטהרה שאם קרה לאדם טומאה מן הטומאות האלו שיטמא בם, ואסור לאכול קדש או להכנס למקדש עד שיטהר. ופרטן *טומאת נבלה. *טומאת שמונה שרצים *טומאת אוכלין ומשקין. *טומאת נדה. *טומאת יולדת. *טומאת צרעת איש. *טומאת בגד מנוגעת. *טומאת בתים מנוגעים. *טומאת זב. *טומאת קרי. *טומאת זבה. *טומאת מת. *משפט מי חטאת לטמא ולטהר. ושלשה מהן נוהגים גם בזמן הזה לעניין המשכב. והן נדה זבה ויולדת. *מצות הטבילה. וגם היא נוהגת בזמן הזה לעניין שלשה שאמרנו. *משפט טהרת צרעת. *מצות תגלחת צרוע. *מצות "בדד ישב". ד' מצות בדיני ערכין כשיאמר "ערך דבר זה עלי", ופרטן. *ערכי אדם, *ערכי בהמה* ערך בתים, *ערך שדות. *דיני חרמים, כי יחרים איש מכל אשר לו. *כשיקנה עבד עברי שש שנים יעבוד, ובשביעית יצא לחפשי חנם, ויתר משפטיו. ואין המצוה הזאת מנגדת למִדַת הכילי האומר מדוע אשלחנו חפשי, ואבדתי שכר עבודה שנתתי לו? כי מתחלה לא קנהו רק עד שנת השבע. ולא פרע לו יותר. וכדרך שאמרנו אצל חזרת שדות ביובל. ואם העבד איש יקר ויודע במלאכות יקרות, וקנהו האדון במחיר הרבה יותר מכדי המגיע לשש שנים שכר עבודה. כי אמר בלבו היטב איטב עמו ויאהבני ולא יצא מעמי עד שנת היובל. וכמו שאמרה תורה (שמות כא, ה-ו) "ואם אמר יאמר העבד אהבתי וגו' ועבדו לעולם". וכשכלו שש שניו לא אבה העבד להיות עמו עוד, ויקרה שיקשה בעיני האדון לשלחו ולאבד ממונו, לכן נשמרה התורה במליצתה ואמרה (דברים טו, יח) "לא יקשה בעיניך בשלחך אותו חפשי מעמך כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים וברכך יי'". וכדרך שבארנו אצל מצות הלואה וצדקה ודומיהן. *ליעד אמה עבריה. ומצוה זו תכבד לפעמים על בעלי כחות ידועות. וכמו שאמרנו אצל מצות יבום. ולכן באה *מצות וְהֶפְדָהּ, אם לא יעדה. והפדיון שתצא חפשי בשש שנים או לפני זה אם תרצה, אבל יגרע מן המעות שנתן בעבודתה כמספר השנים שקדמה לצאת. ואין בזה חסרון כיס. *מצות הענק תעניק. וההענקה כפי עושר האדון, מעט מכל אשר לו. שכן נאמר (דברים טו, יד) "הענק תעניק לו מצאנך ומגרנך וגו' אשר ברכך יי' אלהיך". וקבלנו כמה נותן לו מכל מין ומין, והוא דבר מועט לפי עושר האדם. ובכל זאת הוסיפה התורה ואמרה (טו, טו) "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך יי' אלהיך, על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום". כלומר אם התגברה בך מידת הכילות עד מאד ויקשה בעיניך להיטיב עם העבד גם בדבר המועט הזה. אני מצוך שתכריח עצמך לעשותו בעבור יראתי, ורק תזכור שהיית עבד במצרים ופדיתיך, ונתתי לך ארץ הכרמל לשבוע מטובה ומפריה. ויספיק הזכרון הזה, שתתן לעבדך היוצא מאתך, מעט מן הטוב שנתתי לך. וכאלו יוצר הנפשות ב"ה מעיד על עמו המאמינים בו ובנפלאותיו שעשה עמהם, שיש ביכלת כולם לעשות המצוה הזאת מבלי התנגדות היצר הנוטה אל הרע. *מצות "לעולם בהם תעבודו".


###### Gan Naul, House I 9:6:2
[Gan Naul, House I 9:6:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:6:2)

*כשיקרה שיחטא האדם באחת מן העברות, צונו להביא קרבנות ידועות לכפר עלינו. והנה בדבר מועט כזה יֵרָצֶה לפני ה' ונסלח לו מחטאתו. וכן על טומאות ידועות המסובבות בעבור עונות שקדמו. והן ח' מצות. *חטאת קבועה. *קרבן עולה ויורד. *קרבן אשם תלוי. *אשם ודאי. *קרבן יולדת. *קרבן זב. *קרבן זבה. *קרבן מצורע. *מצות התמורה, כשימיר אדם בעבירה קדש בחולין או חולין בקדש, תהיה גם תמורתו קדש. *מצוה לשלם חומש מי שמעל מן הקדש. *ומי שהיה טמא או בדרך רחוקה בחדש הראשון, צוה שיעשה פסח שני. *וצוה לאכול בשר פסח שני. *ואם ינדור או ינדוב אדם קרבן, או יתחייב קרבן על חטא, צונו שיקריבם ברגל ראשון הבא. *ואם ידור האדם בנזירות, צונו שיגדל שער ראשו. *מצות תגלחת שער נזיר. *ומצות יפת תאר אם יקחנה במלחמה. וכל המצווֹת האלו הם מ"ג. והתבונן שאין גם בהם אחד הסותר לדרך הדעת, או שהוא עמל גדול ומעמס לנפשות, ולא אבדת קנינים הרבה, רק דבר מועט שאין לחוש עליו כלל. גם אין בהם דבר המנגד לדרכי הכחות הנטועים בנפש:


###### Gan Naul, House I 9:7:1
[Gan Naul, House I 9:7:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:7:1)

והמצווֹת הנוהגות בפני הבית ולא נמסרו לההמון זולתי לבית דין הגדול וראשי ישראל ומלכיהן בעלי הנפשות היקרות, אנשי המדע והבינה והשכל הטוב, הגבורים והקדושים והחסידים. אלו הן כל דיני הנפשות ופרטיהן. *דין מלקות ארבעים. *דין מכה נפש בשגגה להוציאו מעירו אל עיר מקלט. *מיתת חנק. *מיתת סיף. *מיתת שריפה. *מיתת סקילה. *מצות תלייה. *מצות קבור תקברנו ביום ההוא. *משפט עיר נדחת. *משפט הסוטה. *משפט עגלה ערופה. *פר העלם דבר של צבור. *משפט מלחמת הרשות. *מצות העמדת כהן משוח מלחמה. *ויד תהיה לך. *ויתד תהיה לך. *להרוג שבע אומות. *להכרית זרע עמלק. *לאבד ע"ז ומשמשיה. *להכין שש ערי מקלט. *לתת ללוים ערים לשבת. *למנות שופטים ושוטרים ובית דין הגדול. *לשלח הטמאים מחוץ למחנות. *למנות שמיטין. *לקדש שנת היובל. *לתקוע בשופר ביובל ביום הכפורים כדי שיצאו העבדים חפשים. *ולהקים מלך על ישראל, אבל הבאנו מצוה זו למעלה, שהיא נוהגת גם להמון כולו, ולכן לא יִמָנֶה פה. *ולבנות בית הבחירה לכפר על כל עונותינו. וכלל כולם כ"ז. ופרטי המצווֹת האלו רבות, והם דברים קשים ונפלאים מן הקהל כולו, כי צריך להן שכל ובינה ודעת הרבה. ויסוד הכל החכמה, קרבת אלהים ורוח קדשו, ורוח נדיבה גבורה ואומץ הלב. שהן כחות נפלאות לא נאצלו בכל הנפשות על דרך אחת, ולכן נמסרו לבד לאנשים אשר בחר בם ה', כי הוא יודע תעלומות לב. ואולם כל ישראל צריכין לשמוע אליהם ולעשות כאשר יְצַוּם. וזה דבר שהדעת תורֶנו. כמבואר למעלה:


###### Gan Naul, House I 9:7:2
[Gan Naul, House I 9:7:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:7:2)

והמצווֹת שנצטוו בהן הכהנים אלו הן. *שישמרו המקדש מבפנים והלוים מבחוץ. שיעשו כל עבודת המקדש *מעשה העולה כמשפט *מעשה מנחה. *מעשה חטאת. *מעשה אשם. *מעשה שלמים. *לאכול בשר חטאת ואשם שהן קדש קדשים במקדש. *להבעיר אש על המזבח תמיד בכל יום. *להדליק הנרות לפני ה' תמיד. *להקטיר קטרת בכל יום. *לשום לחם פנים לפניו תמיד. *להסיר הדשן בכל יום מן המזבח. *שילבשו בגדי כהונה. *ושירחצו ידיהם ורגליהם לעבודה. שיאכלו שירי המנחות. *שישרפו קדשים שיטמאו. *ולשרוף הנותר. לעשות פרה אדומה כהלכתה. *לשום מלח על כל קרבן. *שיקרבו קרבן מוסף לז' ימי פסח. *להקריב העומר. *ושתי הלחם. *וקרבן מוסף בראש השנה. *ומוסף יום הכפורים. *ומוסף לז' ימי סוכות. *ומוסף לשמיני עצרת. *קרבן תמיד בכל יום בבקר ובערב. *מוסף שבת. *מוסף ראש חדש. *מוסף שבועות. *לתקוע בחצוצרות על הקרבנות. *שיעבדו הכהנים והלוים ברגלים למשמרותיהן כולם. ושתים הנוהגות גם בזמן הזה והם. *לברך את ישראל. *ושיטמאו לקרוביהם, ובכלל זה מצות אבלות לכל אדם, וכלל כולם ל"ד מצות:


###### Gan Naul, House I 9:7:3
[Gan Naul, House I 9:7:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:7:3)

ונוסף עליהם כהן גדול שמיוחדים לו ד' מצות. ואלו הן, *שיהיה נמשח בשמן המשחה. *שיקריב בכל יום מנחה. *שיעבוד הוא כל עבודת יום הכפורים. *ושישא בתולה מעמיו לו לאשה:


###### Gan Naul, House I 9:7:4
[Gan Naul, House I 9:7:4](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:7:4)

ושלש מצות התיחדו בהן הלוים. *שישאו הארון בכתף. *ושיהיו שוערים ומשוררים בבית ה'. *ושיפרישו מעשר מן המעשר הַנִתַּן להם, ויתנוהו לכהנים בני אהרן:


###### Gan Naul, House I 9:7:5
[Gan Naul, House I 9:7:5](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:7:5)

ומצות עשה אחת נצטוה עליה המלך בפרט. והיא *וכתב לו את משנה התורה על ספר מלפני הכהנים הלוים. וכלל אלה המצווֹת שמונה. ובין כולם הם רמ"ח מצות עשה שבארנום בקצרה כפי שיטת הרמב"ם ז"ל. ויש בכל מצוה ומצוה פרטים רבים ודקדוקים נפלאים. והן ההלכות שבתורה שבע"פ. כולם קצובים ומוגבלים כפי ארחות החכמה העליונה שחקקה חקים ומשפטים צדיקים בכל דבר ודבר:


###### Gan Naul, House I 9:8:1
[Gan Naul, House I 9:8:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:8:1)

ועתה אחלק בקצרה מחלקות מספר הלא-תעשה. והם כולם בשב ואל תעשה. והם יותר קלים ונוחים להזהר מהם. לפי שקיומם תלויה ביושב ובטל. וכל האזהרות הם בענינים שאינן הכרחיים לחיי הגוף ולקיומו ולא בשום דבר שאי אפשר לאחד מבני האדם להזהר ממנו. אבל הנזהר מהם מְשַׁמֵר בריאות גופו ומנוחת נפשו, ומוסיף חן וכבוד לעצמו, וכמו שיתבארו אחד לאחד. ואותן שיוכל החולק לפקפק עליהן, אבאר ענינן:


###### Gan Naul, House I 9:8:2
[Gan Naul, House I 9:8:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:8:2)

האזהרות הנוהגות גם בזמן הזה אלו הן. /שלא להאמין באל אחר במחשבת הלב. /לא תעשה פסל לעבדו. /לא תעשה פסל לזולתך העובד אותו. /לא תעשה פסילים אפילו לנוי, והן צורות ידועות האסורות, ומבואר הכל בתלמוד (ע"ז דף מד, א). /לא תשתחוה לאל זר ולא תזבח ותקטר ותנסך לו. /לא תעבוד ע"ז בשאר מיני עבודות אם דרכה בכך. /לא תתן מזרעך למולך. /לא תפנה אל האלילים. /לא תקים לך מצבה. /ואבן משכית לא תתנו. /לא תחמוד כסף וזהב ונויי האלילים. /לא תביא תועבה אל ביתך. /לא תנבא בשמה. /אל תשמע למתנבא בשם ע"ז. /שם אלהים אחרים לא תזכירו, להשבע או לקיים בשמם דבר. /לא תדיח את העם מעל ה' אלהיך ללכת אחרי אלהים אחרים. /לא תסית אחיך לעבוד ע"ז. /לא תשמע לדברי המסית אותך ולא תאהבנו כשאר בני עמך, שנא' עליהן ואהבת לרעך כמוך. /לא תאבה למסית, ותנטור לו איבה. /לא תחוס עיניך עליו ולא תצילנו בהיותו בסכנת נפש. /לא תחמול עליו ללמד עליו זכות נגד הקמים עליו. /לא תכסה מללמד עליו חובה כדי להאבידו מן הארץ. /לא תלך בחקות הגוים. /לא תעשה מעשה אוב. /ולא תהיה ידעוני. /לא תהיה קוסם קסמים. /לא מעונן. /לא מנחש. /לא מכשף. /לא חובר חבר. /לא תשאל אוב. /לא תשאל אל המתים. /לא תקיף פאת ראשך. /לא תשחית פאת זקנך. /לא תעשו קרחה בין עיניכם למת. /ושרט לנפש לא תתנו. /וכתובת קעקע לא תתנו בכם. /לא תחון עובדי ע"ז. /לא תתחתן בם. /לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. /לא תעשון כן לה' אלהיכם, לבזות או למחוק או לאבד ח"ו השמות והמכתבים הקדושים וכיוצא בזה. /אלהים לא תקלל והוא "מברך השם". /לא תשא שמו לשוא. /לא תשבעו בשמי לשקר. /ולא תחללו את שם קדשי. והאזהרה הזאת כוללת הרבה, והוא ההפך מקדושת השם שדברנו ממנה למעלה (חלון א'). /לא תנסו את ה' אלהיכם. ואף היא כוללת מדעיים רבים, לדעת יכלתו הבלתי בעל תכלית והשגחתו על יצוריו ושהוא צדיק וישר. ומי שהוא מטיל ספק באחת מאלה, מנסה את השם ועוד יתבאר בעז"ה. /לא תנבא בשם ה' בשקר. כל האזהרות האלו תלויין כולם בשקול דעת האדם. כי הירא את ה' ישתמר מאד מחטוא באחת מהן, והן נמאסים ומתועבים בעצמותן. קצתם הם כמו מושכלות ראשונות. וקצתן תולדות המושכלות הראשונות, יבינום כל אדם. אין בהם מעמס וצער כי קיומם תלוי ביושב ובטל ואין בהם חסרון כיס. וכלל כולם הם מ"ז אזהרות. ומסתעפות מאמונת הלב ודעת אלהים:


###### Gan Naul, House I 9:8:3
[Gan Naul, House I 9:8:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:8:3)

וכן הזהרנו מהמאכלות האסורות. ואלו הן. /לא תאכל בהמה וחיה טמאה. /לא דגים טמאים. /עופות טמאים. /שרץ העוף. /שרץ הארץ. /לא תאכל רמש האדמה. /לא תאכל שרץ פירות וזרעים כשפרשו והלכו על הארץ, אע"פי שחזרו למקומם. /אל תשקצו את נפשותיכם בכל אלה. /לא תאכל נבלה. /לא טרפה. /אבר מן החי. /גיד הנשה. /דם. /חלב בהמה טהורה. /לא תאכל בשר בחלב-אמו. /לא תאכל לחם חדש עד י"ו בניסן. /קלי. /כרמל. /ערלה בא"י. /כלאי הכרם. /יין נסך. /לא תהיה זולל וסובא. /שלא לאכול חמץ בפסח. /שלא לאכול תערובתו. /לא תאכלנו בי"ד בניסן אחר חצות. /לא יראה לך. /לא ימצא. כלל כולם כ"ז אזהרות וקיומם ביד כל אדם. כי רוב האסורים הללו, נפשו של אדם קצה בהם בטבע, וכמו שאמרו קדמונינו ז"ל (יומא לט, א) והם מטמטמין הלב ומעכרים הדם ומרבים הפסד בגוף. ואולם המותרים לנו, הם מן המינים הנמצאים בכל המדינות, כמו השור והשה והגדי איל צבי ויחמור, והתורים ובני יונה וברבורים אבוסים והתבואות והפירות כולם. והן המעדנים והממתקים היותר טובים. והמסתפק מהן כראוי, מְשַׁמֵר בריאותו ומתענג בכל הטוב. והנה אין במצות הללו מעמס ולא חסרון כיס. כי החֵלב ואם הוא אסור באכילה, הרי הוא מותר בהנאה למכרו בדמים ולעשות בו כל מלאכה, כמפורסם בתורה. וכן הנבלה והטרפה. כמו שנאמר (דברים יד, כא) "לגר אשר בשעריך תתננה וַאֲכָלָהּ או מכור לנכרי". וכן הבהמות והחיות והדגים האסורים, כמו הסוס והגמל והחמור וכיוצא מותרין לכל מלאכה ולעשות בהן סחורה ולמכרם בדמים. וכן החמץ מותר למכרו בי"ג בניסן טרם בא זמן אסורו.


###### Gan Naul, House I 9:8:4
[Gan Naul, House I 9:8:4](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:8:4)

ואולם בשר בחלב וכלאי הכרם אסורים בהנאה, הנה אנו גורמים ההפסד בידינו. כי אסור לנו לבשלו ולנטוע אותו. לא נשאר מכולם שיש בהן חסרון כיס זולתי הערלה שאסורין לנו בהנאה פירות האילן שלש שנים הראשונים. ואולי תתגבר מדת הכילות באיש הכילי וימנע מזה? ולכן נשמרה התורה במליצתה כדרכה בכל מקום שצותה על ענין מן הענינים שיש בו חסרון כיס, והבטיחה שההפסד הזה יהיה לבעליו לברכה שכן נאמר (ויקרא יט, כח) "ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו אני ה' אלהיכם". כאומר "אתה הכילי, אל תדאג שאתה מפסיד פירותיך ד' שנים הראשונים. כי בגלל זה אברך עץ השדה. ויוסף לך תבואתו בשנים הבאים על אחת כמה וכמה". וכן מצאתי לקדמונינו ז"ל שאמרו (מדרש תורת כהנים, פרשת קדושים) בפסוק זה, "ר' עקיבא אומר, דברה תורה כנגד היצר. שלא יהיה אדם אומר הרי ארבע שנים אני מצטער בו חנם. לכך נאמר להוסיף לכם תבואתו" ע"כ. וכמה נכבד המאמר הזה! ומתבאר מדברנו. ורק אצל ערלה הוצרך להודיע זה. לא בשאר האסורים, וכמו שבארנו הטעם והבן. /וכן צונו שלא לאכול ולשתות ביום הכפורים. וכבר בארנו למעלה (תחילת חלון ב') שגם באזהרה הזאת אין כובד ומעמס על הנפשות. קחנו משם כי לא אכפול הדברים שלא לצורך:


###### Gan Naul, House I 9:8:5
[Gan Naul, House I 9:8:5](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:8:5)

וכן הזהירנו אזהרות פרטיות, שאינן תלויין בדרכי המדע ולא בדברים האסורים מן תועבה ושקץ. אבל הם חקי השם וגזרותיו. וכולם דברים שאינן סותרים דרכי המדע הנטוע באדם, ואין בהם מעמס וצער שהן בשב ואל תעשה. ואין בהם חסרון כיס ואלו הן. /לא תלבש שעטנז. /שדך לא תזרע כלאים. /לא תזרע תבואה או ירק בכרם. /בהמתך לא תרביע כלאים. /לא תחרוש בשור ובחמור יחדו. /לא תחסום שור בדישו. /לא תקח האם על הבנים. /לא תבשל גדי בחלב אמו. /לא תעשה שמן כמתכונת שמן המשחה שעשה משה במדבר. /שלא לסוך משמן כזה. /לא תרקח קטרת כמתכנתה. /אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. ועוד שתים. /לא תשחוט קרבן מחוץ למקדש. /לא תעלה בחוץ. והם קרובים למ"ח האזהרות הראשונות שמצינו. כי התורה אמרה הטעם. (ויקרא יז, ז) "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים" וגו'. כי השוחט והמעלה באחד הבמות בכל מקום, קרוב להכשל שיהיה זובח לע"ז. ואין פה המקום לבאר זה. וכלל כולם י"ד אזהרות:


###### Gan Naul, House I 9:9:1
[Gan Naul, House I 9:9:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:9:1)

והזהירנו אזהרות רבות בדברים שבממון ובקנינים. וקצתן בדברים שבלב ובמדות הנפש, וגם הם כולם יקרים אין בהם ענין יוצא מהיקש נפש מן הנפשות, ולא דבר תנגד בהחלק לאחת מהן. ואלו הן. /כספך לא תתן בנשך. /אסור ללוות ברבית. /אסור להיות מצטרף עמהם בין עֵד בין עָרֵב בין סופר וכותב השטר, והמצווֹת הללו הם היותר קשים לקיימם מכל שאר המצווֹת שבתורה, כי יצר לב האדם מנגדתן וחמדת הממון הנטועה בו תנגדנו. וישאל, "אני מלוה ממוני וזה נושא ונותן בו ומרויח? והנה אספתי רכוש וקנינים לזולתי לא לעצמי. כי אסור לי לקחת מאומה מידו". וכן הלוה היודע לישא וליתן ולהרויח וחסר ממון, ובא אצל חברו ומבקש ממנו. והוא אומר לו, "לא כי גם אני צריך לממוני לשאת וליתן בו. ואם אתנהו לך יהיה בטל?" והלוה יודע בעצמו שיוכל להרויח חמשים כסף בממון זה, ואם יתן למלוה עשרה או חמשה עשר כסף בשביל הממון המונח בטל, יאבה לתתו לו. וישמחו גם שניהם בטובה. ועתה שנאסר עליו הדבר נזוקים שניהם. וכן העד והערב והסופר כולם טוענין כן, מה אנחנו עושים אם המלוה והלוה שניהם שמחים? ובאמת לא מצאתי בכל מצות התורה גם אחת, שהיא קשה על האדם כמו המצוה הזאת. וכבר בארנו כי נצטוינו להלוות מממונינו לעניי עמנו ולאחינו כשיהיה ביכלתנו, ולא נחוש פן לא יוכל הלוה לשלם. והודיע התורה שבגלל זה יתברכו קנינינו. וכן נשמרה במליצתה כשהזהירה על הרבית והוסיפה ביאור במשנה תורה באמרה (דברים כג, כא) "למען יברכך יי' אלהיך בכל משלח ידך על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה". להבטיחנו שבגלל הדבר הזה יתברכו קנינינו. ונבדלה המצוה הזאת משאר המצווֹת התלויות בממון. כי ההלואות לעניים והצדקות, הלקט השכחה הפאה ומעשר עני ודומיהן שבארנום למעלה, אין בהם חשש רק שתתגבר מדת הכילות, ולא יניח לבעליו לחסר מאומה מקניניו. וזולת זה תהיה דעתו נוטה לעניין המצוה וטעמה, שהיא לחזק ידי הנחלשים ולהחיות נפשות רעבות וצמאות. וגם מי שעינו רעה בשלו, יהלל חברו המקיים המצוה. כי מדת הרחמים והחנינה הנטועים בנפש יגזרו על מעשה הצדקות והחנינות. אבל איסור הרבית למלוה וללוה, רחוקה מדעת האדם. וכמו שאמרנו שהלוה חפץ לתת הרבית המועט, כי ירויח הרבה בממון. והמלוה בטבע לא יחוס ולא יחמול. כי יאמר אם הוא מרויח מאה, מדוע לא יתן לי חמש או עשר ויהיה ממוני בטל?


###### Gan Naul, House I 9:9:2
[Gan Naul, House I 9:9:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:9:2)

ולכן מלבד ההבטחה שבגלל כן תהיה הברכה בקניניו הוסיפה התורה מליצה אחרת בפרשת בהר סיני. ואמרה (ויקרא כה, לח) "אני יי' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים וגו' להיות לכם לאלהים". כלומר אל תהרהרו אחר מצותי וחקותי. אני היודע ועד שהן חקים צדיקים וישרים. צויתים לזרע יעקב אשר הוצאתי מארץ מצרים באותות ובמופתים למעלה מדרך הטבע, "להיות לכם לאלהים", ומנהיגם למעלה מן הטבע. והם חייבין לקבל עליהם עול מצותי, שהן למעלה משקול דעת האדם.¹ וכמבואר למעלה (חדר שמיני חלון ו'). כי הוא ב"ה יודע כל המקרים שתבאנה, ואם (התיר) [היה מתיר] לקחת או לתת נשך ותרבית, פעמים שהיה הלוה נותן הרבית בשמחה, בחשבו שירויח עם הממון כפלי כפלים. והוא אחד מן הדברים שאין האדם יודע, כמו שאמרו ז"ל (פסחים נד, ב) "אין אדם יודע במה משׂתכר", והיה מחזיק בממון כמה שנים הכל על דעת שירויח. ולבסוף היה הרבית הולך ומתגבר ויתמוטטו נכסיו ויעני. וכיוצא בזה הרבה טעמים, הנודעים לאדון כל המעשים ית' שמו ולכן אסור הדבר בכל ענין. והמהרהר על זה ככופר בכל התורה כולה וביציאת מצרים. ואתה רואה שקדמונינו ז"ל בארו דבר זה בתורת כהנים (בהר, פרק ו, פסקא עז), אמרו שם כל המקבל עליו עול ריבית מקבל [עליו] עול שמים. וכל הפורק ממנו עול ריבית פורק ממנו עול שמים. 'אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים' על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים. על תנאי שתקבלו את התורה ומצות ריבית. שכל המודה במצות ריבית מודה ביציאת מצרים. וכל הכופר במצות ריבית כאילו כופר ביציאת מצרים". ע"כ. והדברים ברורים ומפורשים ממה שדברנו.

footnotes:
¹ רעיון זה כתב ג"כ מהר"ל, גבורות השם, פרק מ"ה (עמ' קעג)


###### Gan Naul, House I 9:9:3
[Gan Naul, House I 9:9:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:9:3)

ואמרו בספרי פרשת כי תצא (דברים כג, כא) "למען יברכך יי' אלהיך בכל משלח ידך" קבע לו הכתוב ברכה בשליחות ידיו, ע"כ. כלומר ירדה תורה לסוף דעת הכילי. ולכן קבעה ברכה בשליחות יד והן עושר וקנינים שיתוספו בקיום מצוה זו. והבן כי מליצות התורה מפרשים זה את זה. בתורת כהנים מדבר נגד הכופר ברבית בעבור שנדמה לו כי המצוה הפוכה משקול דעתו, ולכן הזכיר מלכות שמים ויציאת מצרים. ובמשנה תורה מדבר עם המאמין הכילי שאל יחוש, כי יתברֵך בגלל זה.


###### Gan Naul, House I 9:9:4
[Gan Naul, House I 9:9:4](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:9:4)

ודע כי השם ב"ה צופה מראשית אחרית. וראה כי בהיותנו שרויין על אדמתינו תרבה גדולתנו העושר והכבוד. ויהיה ביכלתנו להלוות למקצתינו עניים או עשירים די מחסורם, ולא נצטרך לנשך ותרבית. כי אין זה כבוד ישראל והתורה שילוו עם ה' מן הגוים אשר סביבותיהם בנשך ובתרבית. ובגלותינו המר שֶׁדַל כבוד ישראל וגברה העניות, אין לחוש. שבהיות העושר מעט, ולא יוכל בעל הממון למלאת די מחסור הלוה בלי הרויח בנשך ובתרבית, כי יוכל הלוה ללות מבני המדינה שרים וסוחרים אשר לא מבני עמנו בנשך ובתרבית הקצוב מטעם המלך וגדוליו, חמש או שש למאה בכל שנה ושנה. ואם הלוה עני ולא יאמינו לו, אחד מאחיו הנאמנים להם יהיה ערב בעדו. כי התורה התירה להיות ערב על שטר שכתוב בו נשך ותרבית, על מעות הנלוה מן העכומ"ז. ואולם אין לחוש לכבוד ישראל שצריכין ללוות מן העמים, כי כן ראוי לנו בגלות. כמו שאמר בתוכחות (דברים כח, מד) "הוא ילוך ואתה לא תלונו". ודי בזה לפי ענינינו.


###### Gan Naul, House I 9:9:5
[Gan Naul, House I 9:9:5](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:9:5)

/לא תלין פעולת שכיר. בארנוהו למעלה. /לא תשכב בעבוטו. מבואר ג"כ. /לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו. ועל אלה אמר (שם כד, יג) "ולך תהיה צדקה לפני יי' אלהיך. ולא אמר שיברכהו ה' בתוספת קנינים, בעבור שאין במצות האלו אבדן קנינים והתגברות כח הכילות. והן מדרכי החנינה שדעתו של אדם מכרעת עליה כמבואר למעלה. והודיע שבכל זאת תחשב לו לצדקה. /לא יחבול ריחים ורכב, ואמר הטעם כי נפש הוא חובל. /לא תחבול בגד אלמנה. כי צריך להשיב עבוטָהּ. והוא משיאה שם רע בלכתו אצלה יום יום כמו שאמרו קדמונינו ז"ל (בבא מציעא קטו, א). ואין בזה חסרון כיס כי על הבגד הכר והכסת לבד ידבר. /לא תהיה לו כנושה. כי אם אין לו לשלם די לו בצערו ובחרפתו. ולמה יתבענו יום יום וירבה לדבר אליו קשות וישפוך דמיו? ואין בזה חסרון כיס. כי אם אין לו לשלם לא יועילו דברי ריבות וכלימות. אבל היא מדרכי החנינה והרחמים. /לא תונו איש את עמיתו במקח ובממכר. /לא תונו איש את עמיתו בדברים. /וגר לא תונה בדברים. /ולא תלחצנו במקח ובממכר. ובארנוהו למעלה. /וחרמש לא תניף על קמת רעך. /ואל כֶּלְיְךָ לא תתן. שתיהן בפועֵל מדבר. /לא תוכל להתעלם מאבדת אחיך. /וחדלת מעזוב לו. /פריקה וטעינה. /לא יהיה בכיסך אבן ואבן. /לא תגנוב נפש. /לא תגנוב ממון. /לא תגזול. /לא תעשוק. /לא תכחש. /ולא תשקר בשבועה על הממון שכחשת. /לא תענה ברעך עד שקר. /לא תעמוד על דם רעך כשהוא בסכנה, תצילהו ולא תניחהו. /לא תשים דמים בביתך כמו גג בלי מעקה, וסולם רעוע וכיוצא. /לפני עור לא תתן מכשול, בעצה וכיוצא. /אלהים לא תקלל, והוא הדיין. /ונשיא בעמך לא תאור. /לא תקלל חרש. /לא תקלל אב ואם. /לא תכה אותם. /לא תהיה סורר ומורה. /לא תלך רכיל. /לא תקום. /ולא תטור את בני עמך.


###### Gan Naul, House I 9:9:6
[Gan Naul, House I 9:9:6](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:9:6)

שתי האזהרות האלו אולי תכבדנה על מקצת הנפשות בעלי כח הנקימה והנטירה. דע כי לא באה התורה לחסום מפעלות שתי הכחות הללו, כי נשמרה במליצתה ואמרה "את בני עמך", והם זרע יעקב יראי ה' וחושבי שמו. אבל הם נבדלים בנפשותיהן. יש בעל כילות. ויש בעל [רוח] נדיבה. וצריכין מקבלי התורה למחול אלו לאלו על מקצת מנהגיהן הפחותים, וללמדם הדרך הטוב ויראת ה'. אבל לא ינהגו זה עם זה מיד במדת הדין. ויאמר בעל הנדיבות אל בעל הכילות "כשם שנהגת עמדי בצרות עין, כן אעשה עמך ואנקם ממך". או "אטור לך איבה". אך צריך לתת הודאה על חלקו שנתן לו השם נפש טהורה בעלת הנדיבות. ויחמול על חברו שהוא צר עין, וילמדהו דעת, ואחר משפט לתקן המעוות. ואם התירה התורה להשתמש בשתי מדות אלו בכל דבר, היתה המשטמה רבה בישראל. ומן הדבר הקטן היו באים לבסוף אלו עם אלו באכזריות חימה. כי כח הנקימה קשה, ומתעורר גם לעומת הדבר הקטן. על דרך משל אם יאמר העשיר לעני הלוני סלע לפי שעה, והעני צר העין ולא יאבה. מחר יבקש העני מן העשיר ויחר אפו בו ויוציאהו מביתו. ותתעורר מזה קטטה ומריבה ושנאת חנם, ולבסוף תצא תקלה גדולה. וכן בכל דבר ודבר. וזה שאמרו קדמונינו ז"ל (ילקוט שמעוני, ויקרא יט, רמז תרי"ג) "לא תקום. עד היכן היא כחה של נקימה? אמר לו 'השאילני מגלך' ולא השאילו. למחר אמר לו, 'השאילני קרדומך'. אמר לו 'איני משאילך, כשם שלא השאלת לי מגלך'. לכך נאמר לא תקום. לא תטור. עד היכן כחה של נטירה? אמר לו 'השאילני קרדומך' ולא השאילו. למחר אמר לו, 'השאילני מגלך'. אמר לו 'הא לך, איני כמותך שלא השאלת לי קרדומך'. לכך נאמר לא תטור". ע"כ. ולא אמרו "עד היכן כחה של נקימה. אמר לו השאלני זה או זה אמר לו לא. למחר יצא ופצעו והכהו". אבל רצו ז"ל לפרש שכח הנקימה תתעורר גם על המקרה היותר קטן, כמו השאלת המגל, וכן כח הנטירה. וזה שאסרה תורה. אבל הרודף אחר חברו, והרשעים הגמורים העוברים בזדון הלב וחוטאים לשמים ולבריות, גם רעיהם הוכיחום פעם אחר פעם ומאנים לשמוע. ומתלוצצים בחכמים ובאנשי הצדק, על כיוצא בזה לא נזהרנו. כי מצוה לרודפם וכמו שאמרו קדמונינו ז"ל (יומא כג, א). ואין דברי התורה אמורים אלא בדבר שבממון וכיוצא בו, שהן מפחיתות המדות שראוי לרחם ולחמול על בעליהן וללמדם הדרך הטוב. ואמרו עוד (ילקוט שמעוני, בראשית כב, רמז צ"ה) "לא תקום ולא תטור את בני עמך. אבל נוקם אתה ונוטר לאחרים". ע"כ.


###### Gan Naul, House I 9:9:7
[Gan Naul, House I 9:9:7](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:9:7)

וכבר בארנו שכל כחות הנטועות בנפש הם לתשמישי החכמה. והשם ב"ה יודע משקלי כחות כל הנפשות. ולעומתן נתן תורה ומצות והפירוש המקובל עליהן, שבהן שוין כל הנפשות. /לא תשנא את אחיך בלבבך. גם זו תקשה על נפש מן הנפשות בעלת כח השנאה. ונשמרה התורה במליצתה ואמרה "בלבבך". שנאה שבלב אסור. אבל אם מודיע לו שכך וכך עשה, ובעבור זה שונא אותו, אינו עובר. ואפילו מקללו ומסטרו אינו עובר. וכן אמרו קדמונינו ז"ל (ערכין טז, ב) "לא תשנא. יכול לא תקללנו ולא תכנו ולא תסטרנו? ת"ל בלבבך. לא אמרתי כי אם בשנאה שבלב". ע"כ. ואל תאמר איך יקללנו? ונאמר "לא תקלל חרש". ואיך יכנו ויסטרנו? ונאמר 'פן יוסף להכותו'. ונאמר 'לא תקום ולא תטור'. כי אין הכונה שמקללו בשם. אלא מקלהו בדברים, וכן מכהו ומסטרו לא להנקם ולא להענישו. אבל עושה כן למונעו מן העבירה מכאן ואילך על דרך המוסר. וזה לא אסרה תורה. /ולא תשא עליו חטא להלבין פניו ברבים. /"כל אלמנה ויתום לא תענון". /לא תעבוד בו עבודת עבד בבזיון. /לא ימכרו ממכרת עבד על אבן המקח בשוק. /לא תרדה בו בפרך להכאיב לבו שלא להנאתך ולצורכך. /[אמה העבריה] לא ימשול למכרה. /שארה כסותה ועונתה לא יגרע. /לא תחמוד. /לא תתאוה. אין הכונה שאם רואה בית חברו ועבדו ושדהו וחמורו וכלי-בית הטובים שלא ייטיבו בעיניו. כי איך יצוה השם על זה? והוא סותר לטבע נפש כל אדם. או יעשה שקר בנפשו לחשוב על טוב ונאה שהוא רע ומכוער, אבל בא הפירוש בקבלתם ז"ל [עיין רמב"ם הל' גזילה פ"א הלכות י-יב], "לא תתאוה" הוא תאות הלב על הדבר שרואה ובלבו מחבל תחבולות כיצד יקנהו. "ולא תחמוד" הוא המפתה חברו בדברים ובתחבולות עד שמוכר לו השדה או הכלי שהתאוה לו ואפילו בדמים מרובים. והנה החמדה בעושה מעשה, והתאוה בלב. ולכן החומד עובר על שתיהן. והמתאוה סוף בא לעבור גם על "לא תחמוד". ויאמר ראב"ע ז"ל "רבים יתמהו על זאת המצוה, איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו כל מה שהוא נחמד למראה עיניו. ועתה אתן לך משל. דע כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה והוא ראה בת מלך שהיא יפה. לא יחמוד אותה בלבו שישכב עמה, כי ידע כי זה לא יתכן. ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים שיתאוה שיהיה לו כנפים לעוף השמים, ולא יתכן להיות, באשר אין אדם מתאוה שישכב עם אמו אע"פ שהיא יפה. כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו. ככה כל משכיל צריך שידע כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו, רק כאשר חלק לו השם. ואמר קהלת (ב, כא) 'ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו'. ואמרו חכמים (מועד קטן כח, א) 'בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא'. ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד. ואחר שידע שאשת רעהו אסרה השם לו, יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי. על כן הוא ישמח בחלקו ולא ישים על לבו לחמוד ולהתאות דבר שאינו שלו. כי ידע [כי מה] שהשם לא רצה לתת לו, לא יוכל לקחת בכחו במחשבותיו ובתחבולותיו. על כן יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו", ע"כ. ודבריו בהשכל. ויוצא מזה שהרואה בית חברו וכליו היפים. ותמה בלבו על יָפְיָם, אינו עובר על "לא תתאוה" ולא על "לא תחמוד". כל זמן שאינו חושב מחשבות ומתנכל בלבו כיצד יעשה להביא הדברים היפים שראה אל רשותו ואל ידו. /לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך [חכמי הסנהדרין]. ומבואר למעלה. /לא תוסיף על מצות התורה. /לא תגרע. /לא תשכח בלב מה שעשה לנו עמלק. ומבואר למעלה. /ולא יחל דברו נדר או שבועה. /לא תקפוץ את ידך מלתת לעני, ובארנוה למעלה. וכלל המצווֹת האלו הן חמשים ושש. ותראה שאין בהם גם אחד יוצא מן ההיקש השכלי וטבע הנפש, ולא מעמס וצער ולא חסרון כיס באמת:


###### Gan Naul, House I 9:9:8
[Gan Naul, House I 9:9:8](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:9:8)

וכן הזהירנו אזהרות רבות בעניני הנשואין וקחת הנשים. וגם הם אינן צער ומעמס. אבל הפורש מן הנשים שאסרתן התורה, מוסיף חיים וטובה לנפשו, והפורש מדרכי התורה פורש מן החיים. ואלו הן. /ערות אמך לא תגלה. /אשת אב. /אחותו. /בת אשת אב שהיא אחותו. /בת הבן. /בת הבת. /ערות הבת. /אשה ובתה. /אשה ובת בנה. /אשה ובת בתה. /אחות האב. /אחות האם. /אשת אחי האב. /אשת הבן. /אשת האח. /אחות אשתו בחיי אשתו. /הנדה. /ערות אשת איש. /ובכל בהמה לא תתן שכבתך. /ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה. /ואת זכר לא תשכב משכבי אשה. /ערות אביך לא תגלה. /ערות אחי האב. /לא תקרבו לגלות ערוה, כל המביא לידי גלוי ערוה. /לא יבא ממזר. /לא תהיה קדשה בבנות ישראל. /לא יבוא פצוע דכה. /ובארצכם לא תעשו. /לא ילבש גבר שמלת אשה. /לא יהיה כלי גבר על אשה. /לא יבא עמוני ומואבי. /לא תתעב אדומי. /לא תתעב מצרי. /לא תהיה אשת המת החוצה. /לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה. /לא יוכל לשלחה, באונֵס. /לא יוכל המוציא שם רע [על אשתו] לשלחה כל ימיו. /לא תבעל אשה בלי כתובה וקדושין. /לא תשכנו בארץ מצרים. וכלל כולם ל"ט אזהרות:


###### Gan Naul, House I 9:9:9
[Gan Naul, House I 9:9:9](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:9:9)

ועוד הזהירנו בעניני מועדי ה' ושבתות. /לא תעשה כל מלאכה בשבת. /אל יצא איש ממקומו אלפים אמה. /לא תעשה מלאכה ביום ראשון לחג המצות. /בז' בו. /ביום העצרת. /בראש השנה. /ביום הכפורים. /בא' לחג הסוכות. /בשמיני בו. /שלא לאכול ולשתות ביום הכפורים. וכבר בארנוהו בחלק העשין. וכלל כולם ט' אזהרות. ובין כולם הם מאה ושבעים אזהרות:


###### Gan Naul, House I 9:10:1
[Gan Naul, House I 9:10:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:10:1)

והאזהרות הנוספות על הנזכרים למעלה שהיו נוהגים בזמן הבית, בשבתנו על אדמתנו וירושלים בנויה על תלה, ובה המקדש והכהנים והלוים על עבודתם אלו הן. /לא תכלה פאת שדך. /לקט קצירך לא תלקט. /כרמך לא תעולל. /פרט לכרמך לא תלקט. /לא תשוב לקחת עומר השכחה. /שדך לא תזרע בשביעית. /כרמך לא תזמור. /ספיח קצירך לא תקצור. /ענבי נזירך לא תבצור. /לא תזרעו ביובל. /לא תקצרו ספיחיה. /לא תבצרו נזיריה. וכבר בארנו טעמם למעלה (חלון יג) כי דברה תורה בהם נגד יצר הרע. /לא יגוש את רעהו בשביעית. /"השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל" שלא תלוה בעבור בוא שנת השביעית. /השמר לך פן תעזוב את הלוי. /לא תשלחנו ריקם בעבד עברי. ומבוארים למעלה. /לא תסגיר עבד אל אדוניו. /לא תוננו. /לא ירדנו בפרך לעיניך, אבל יגאל העבד העברי מיד הנכרי. /ומכר לא תמכור יפת תאר. /לא תתעמר בה. /לא תסיג גבול בא"י. /מלאתך ודמעך לא תאחר. /לא תאחר לשלם נדרים ונדבות ושאר קרבנות חובה. /לא יראו פני ריקם. /לא תאכל מעשר שני של דגן חוץ לירושלים. /ולא מעשר שני של תירוש. /ולא מעשר שני של יצהר. /לא תאכלנו בטומאה. /לא תאכלנו באנינות. /לא תוציא דמיו רק במאכל ובמשקה. /לא תהנה מבשר שור הנסקל בבית דין. /לא תאכל טבל. /כל זר לא יאכל תרומה. /תושב כהן ושכיר לא יאכל בו. /ערל לא יאכל. /כל זר לא יאכל מקדש הקדשים. /טמא לא יאכל קדש. /קדש שנטמא לא יאכל. /לא תאכל פגול. /לא תאכל נותר. /לא תאכל קדשים אחר זמנם. /טמא לא יכנוס למחנה שכינה. /טמא לא יכנוס למחנה לויה. /וזר לא יקרב לעבוד עבודה. /כל אשר בו מום לא תקדישו. /לא תשחוט אותו. /לא תתן מום בקדשים. /לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב. /לא יחליפנו ולא ימיר. /לא ימיר קרבן בקרבן לעשות מעולה שלמים וכיוצא. /בכור שור לא תפדה. /"לא יגאל" במעשר בהמה. /"לא תעבוד" בבכור שורך. /ולא תגוז בכור צאנך. /לא תשחט על חמץ הפסח. /לא תותירו ממנו. /עצם לא תשברו בו. /לא תוציא מן הבית. /אל תאכל ממנו נא ובשל מבושל במים. /תושב ושכיר לא יאכל בו. /ערל לא יאכל בו. /לא תותירו מבשר פסח שני. /עצם לא תשברו בו. /לא תותירו מבשר תודה חגיגת י"ד. /לא יאכל מבשר קדשים קלים קודם זריקת דם. /הנודר בנזיר לא ישתה יין ותערובות יין או חומץ יין. /לא יאכל ענבים לחים. /ולא ענבים יבשים. /ולא חרצנים. /ולא זגים. /לא יטמא למת. /לא יבא באהל המת. /[הנזיר] תער לא יעבור על בשרו. /לא יעבד ולא יזרע בנחל איתן . /המצורע לא יגלח הנתק. /השמר בנגע הצרעת, שלא יתלוש סימני הטומאה. ולא תוכל לתת עליך איש נכרי למלך או לשופט ומנהיג. וכל המצווֹת האלו שמנינו בסוג זה, אין בהם מעמס וצער לנפשות. ולא חסרון כיס. ומתקיימים כולם בשב ואל תעשה. וכלל כולם ע"ט אזהרות.


###### Gan Naul, House I 9:11:1
[Gan Naul, House I 9:11:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:11:1)

והאזהרות התלויות בדייני ישראל שופטיהן וסנהדריהן ומלכיהן וראשיהן, בעלי הנפשות היקרות אנשי השכל והבינה והעזר האלהי. קצתן הנוהגים גם בזמן הזה, וקצתן שנהגו לפני הבית. אלו הן /לא תגורו מנביא השקר. /לא תכרות ברית לז' אומות. /לא תחיה [מהן] כל נשמה. /לא תדרוש בשלום עמון ומואב בהלחם אתם. /לא תעשו עול במשפט. והוא מדות הקרקעות כי המודד נקרא דיין. וכתב רמב"ם ז"ל (ספר המצוות, לא תעשה, סי' רעא) "אמרו במדה זו מדת הארץ, ר"ל מדידתה וחלוקתה שיעשו בה כפי מה שיחייבוהו מופתי התשבורת מִצֶדֶק המדות וידיעת האופנים האמתיים בהם. ולא יתעסק בזה במעשה דמיונים כי אין אמתות להם, כמו שיעשו רוב העם" ע"כ. וכתבתי זה למען האמת. כי הרב ז"ל אמר בהלכותיו (הל' סנהדרין פ"ב ה"א) שהסנהדרין צריכין לדעת חכמת החשבון. והגיה עליו רמ"ך ז"ל לא ידעתי למה הם צריכין לדעת חכמה זו [עכ"ל]. והרי לך הכרחיות ידיעה זו שבלעדה יעשו עול במשפט מדידת הקרקעות. /לא תעשו עול בדין. /לא תקח שחד אפילו לדון אמת. /לא תהדר פני גדול. /לא תגורו מפני איש. /ודל לא תהדר בריבו. /לא תטה משפט אביונך בריבו. /לא תחוס עיניך. /ובערת הרע מקרבך. /לא תטה משפט גר יתום. /לא תשא שמע שוא, וכולל הרבה ומפורש בתלמוד (פסחים קיח, א). /לא תהיה אחרי רבים לרעות, כמו שבא הפירוש בקבלה כי מדבר בדיני נפשות. /לא תענה על ריב לנטות, והפירוש בקבלה (סנהדרין יח, ב). /לא תכירו פנים, במניות הדיינים. /אל תשת ידך, וכולל פסולי עדות. /לא יומתו בנים על אבות, וכולל פסולי עדים מקרובים. /לא יקום עד א' באיש. /לא תהרוג נקי וזכאי, והוא בכלל "לא תרצח", והאזהרה לכל אדם. /נקי וצדיק אל תהרוג, באומד הדעת. /ועד אחד לא יענה בנפש למות, שלא יצטרף במנין הדיינים לדיני נפשות כשהוא עד בדבר. /לא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט. /"לא תחוס עיניך" על הרודף. /ולנערה לא תעשה דבר, ובכלל זה כל האנוסים שפטורין מדין בית דין. /לא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו. /לא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות. /מספר מ' יכנו ולא יוסיף. /מכשפה לא תחיה. /לא תבערו אש ביום השבת, כולל איסור עשות דין ביום השבת. /וחתן לא יצא לצבא ולא יעבור עליו לכל דבר. /לא תטע אשרה כל עץ בעזרה. /ועיר הנדחת לא תבנה עוד. /לא ידבק בידך מאומה מן החרם. /לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי. /ביום מלחמה לא תערוץ מפניהם. /לא תשחית עצה אם תצור על עיר. /לא תבנה אתהן גזית. /ולא תעלה במעלות על מזבחי. /על בשר אדם לא ייסך. /לא יקחו שבט לוי נחלה בארץ. /לא יקחו חלק בביזה. /והארץ לא תמכר לצמיתות. /ושדה מגרש עריהם לא ימכר. והמלך נצטוה /לא ירבה לו סוסים. /לא ירבה לו נשים. /וכסף וזהב לא ירבה. וכלל כולם מ"ח אזהרות:


###### Gan Naul, House I 9:12:1
[Gan Naul, House I 9:12:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:12:1)

והאזהרות הנוספות על הכהנים, אלו הן. /אל יבא בכל עת אל הקדש. /שלא יתעצלו הכהנים והלוים בשמירת המקדש. /"אך אל הפרוכת לא יבא" כהן בעל מום. /כהן בעל מום קבוע לא יגש להקריב. /כהן בעל מום עובר לא יגש להקריב כל זמן שהמום בו. /הכהנים לא יעבדו עבודת הלוים. והלוים לא יעבדו עבודת הכהנים. /יין ושכר אל תשת וגו', וזה נוהג גם בזמן הזה לשופטים בשביל ההוראה. /וינזרו כהנים טמאים מן העבודה. /וטבול יום לא יחלל. /לא תכבה אש מעל המזבח. /לא תעלו עליו קטרת זרה במזבח פנימי. /[בדי הארון] לא יסורו ממנו (שמות כה, טו). /(שפת מעיל של כהן גדול] לא יקרע (שמות לט, כג). /לא תזרוק דם בעל מום. לא תקטיר אותו. /ולא יקריב בעל מום עובר. /ומיד בן נכר לא תקריבו בעלי מומין. /כל שאור וכל דבש לא תקטירו. /ולא תשבית מלח. /לא ישים עליו שמן. /לא יתן עליה לבונה במנחת חטא. /לא יצוק עליה שמן. /לא יתן עליה לבונה במנחת סוטה. /(קרבן העוף) לא יבדיל (ויקרא א, יז). /כל חרם לא ימכר. /חרמי ארץ לא יפדה. /לא ילין חלב חגי עד בקר. /לא ילין מן הבשר, בחגיגה. /לא תאפה חמץ שירי מנחות. /כהן טמא לא יאכל תרומה. /בתרומת הקדשים לא תאכל חללה. /מנחת כהן לא תֵאָכֵל. /לא יאכל מחטאת פנימיות. /לא תאכל תועבת פסולי המוקדשין. /לא תאכל בשר אשם וחטאת חוץ לקלעים. /לא תאכל בשר העולה. /לא יאכל כהן בשר בכור תמים חוץ לירושלים, וכולל לאו לזר שלא יאכלנו בין קודם זריקת דמו בין לאחר זריקה והקטרה. /לא יאכל כהן בכורים קודם הנחתן בעזרה. /לא יקח כהן זונה. /לא חללה. /לא גרושה. /ראשיכם אל תפרעו. /ומפתח אהל מועד לא יצאו בשעת עבודה. ועוד אחת הנוהגת גם בזמן הזה והוא אזהרת /לנפש לא יטמא בעמיו:


###### Gan Naul, House I 9:12:2
[Gan Naul, House I 9:12:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20I/r/9:12:2)

נוסף עליהן כהן גדול שהוזהר עוד. /לא יזח החשן מעל האפוד. /אלמנה לא יקח. /לא יקרב אליה אפילו בלי לקוחין. /ועל כל נפשות מת לא יבא. /לא יטמא. וכלל כולם מ"ט אזהרות לכהן הדיוט ולכהן גדול. ובזה נשלמו מספר שס"ה מצות לא תעשה. והעשין והלאוין בין כולם תרי"ג. ובזה השלמנו בקצרה מה שרצינו לבאר בענין זה. והוא שהמצווֹת בכללם עשין ולאוין, כולם שקולות בפלס ישר עם ערכי נפשות בני אדם לאות ולמופת על מעלת התורה שהיא עליונה. ושמחוקקה הוא יוצר כלל הנפשות את זה לעמת זה. ובמעטים מהן שיש צד קושי וכבדות על מקצת הנפשות, נכתב בצדו מליצה המישרת הנפש הנלוזה להדריך אותה אל דרך החכמה. וכמו שבארנו ברמז בכל מצוה ומצוה. בִּין תבין את אשר לפניך. חקור ודרוש והושב כל דבר על מכונו.¹ כי (תהלים יט, י) "משפטי ה' אמת צדקו יחדו":

footnotes:
¹ מליצה ע"פ ספר יצירה פ"א