## Gan Naul, House II

###### Gan Naul, House II 8:1:1
[Gan Naul, House II 8:1:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:1:1)

החדר הח' ובו י' חלונות יזכיר כל המקומות שנכתב שם דבר "חכמה" בספר איוב ובספר תהלים. יפרש כל המקראות המזכירים שם זה כפי דרכו על דרך אחד ועל מנהג אחד:
בארנו למעלה (חדר ד' חלון י"ז) בקצרה על מה נוסד ספר איוב, ולא אשוב להזכיר זה פעם שניה. אבל הנני בא להציג לפניך כל המקראות שבספר איוב המזכירים שם דבר "חכמה" ולפרשם באר היטב. למען הודיעך שגם המה מונחים על דרכי חכמת המנהגים צדק משפט ומישרים וככל חביריהן המבוארים למעלה. ואלו הן:


###### Gan Naul, House II 8:1:2
[Gan Naul, House II 8:1:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:1:2)

(איוב יא, ה-ו) "מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך. ויגד לך תעלומות חָכְמָה כי כפלים לתושיה". פירוש "חכמה", דרכי החכמה ומנהגיה וכדברי הכלל הי"ג. וכענין שבארנו למעלה, כי איוב החזיק עצמו לחכם, והאמין שיש בלבו מאסף חכמה גדולה, ושנודעים לו דרכי החכמה עליונה. ולכן כשהוכח במכאובות תמה והתבהל, בעבור שהיה הדרך הזה סותר לדרכי חכמתו. ואולם כבר בארנו למעלה שדרכי החכמה העליונה נשגבים מבינת האדם. וכמו שהעיד קהלת שהיה חכם מכל אדם שגם ממנו נפלאים דרכיה. וכמו שאמר (קהלת ח, יז) "וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצוא". וכמו שפרשנו שם בטוב טעם. ואין אלו הדרכים נודעים באמת זולתי ליוצר הכל ית'. הוא יודע סוד כל מה שעשה בשמים ובארץ ואיך נערכים כולם כפי סוד החכמה. וכן נגלו לפניו כל תעלומות לב, ויודע שכל מנהגיו עם בני אדם כולם בחכמה. וזהו שהשיב צופר לאיוב (איוב יא, ד) "ותאמר זך לִקְחִי ובר הייתי בעיניך". כלומר הנה חשבת שחכמתך זכה בלי דופי, כי מלת "לֶקַח" נופל על למודי החכמה, וכמבואר למעלה (חדר ד' חלון א') ואין הדבר כן. כי אילו ידבר השם ב"ה בעצמו עמך ויפרש הענינים, וילמדך דעת מעשיו בשמים ובארץ, או "יגיד לך תעלומות חכמה", כלומר דרכי החכמה הרבים הנעלמים מדעת האדם וגלויים לפניו ית', ואז יתברר לך "כי כפלים לתושיה".¹ כלומר שיש בכל תושיה ותושיה דרכים רבים של חכמה. ומלת "תושיה" יתבאר בבית השלישי בעז"ה ונופל על מעשים העשויים בחכמה. כי כל מפעל ומפעל שפעל השם ב"ה בתכונת שמים וארץ כיון לענינים רבים של חכמה על דרך משל תכונת הרוח, תכונת הארץ וכיוצא. הוכן כל דבר להשלים על ידו דרכים רבים שתגזור עליהן חכמתו העליונה. וכדרך (משלי ג' י"ט) "יי' בחכמה יסד ארץ". וארמוז על זה בחדר העשירי בעז"ה:

footnotes:
¹ מלת "כפלים" כאן ביאורו "כפול ומקופל, חציו על חציו" (לשון המלבי"ם, אלא הוא הסב את הדברים לנמשל אחר) זאת אומרת, נוסף על מה שנראה לעינים, יש פנימיות ותוך המוסתרים. וכמו "וכפלת את היריעה" (שמות כו, ט) ודברי רש"י שם


###### Gan Naul, House II 8:2:1
[Gan Naul, House II 8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:2:1)

(איוב יב, יב) "בישישים חָכְמָה וארך ימים תבונה". פירוש "חכמה" נגלים החכמה ודרכיה וכדברי הכלל הי"ב. ופסוק זה אמר איוב נגד רֵעָיו שהיו טוענים עליו, ואמר שלא נעלמו דבריהם ממנו והם דברים פשוטים בעיניו. כי יודע הרבה מהם, כי הוא זקן מהם בשנים. ובישישים תמצא החכמה, והתבונה במאריכי ימים. כי לפי דעת איוב תהיה קנין החכמה ברוב השנים, בראית הנסיונות והמנהגים שנוהג העולם. וכל מה שירבה לראות ולשמוע יוסיף דעת החכמה, כי החכמה תאסף מחוץ אל הנפש. ולכן ברוב השנים ראה מפעלות השם הרבות יותר מהן, ושמע הרבה מפי חכמים. וגם אליפז וחבריו האמינו כן ולכן לא דחו הטענה הזאת. אבל השיבו שנמצאו ביניהם אנשים זקנים מאיוב. והלעיג אליפז על התפארו בישישותו. ואמר (שם טו, ז) "הראשון אדם תולד?" כלומר האם נולדת טרם לדת כל אדם, שלא ימצא זקן שכמוך. כי באמת נמצאו ישישים ממך. וכאמרו (טו, י) "גם שב גם ישיש בנו, כביר מאביך ימים". וכבר פרשנו בחדר ז' כי אליהוא דחה מחשבה זאת. ואמר (לב, ח) "אכן רוח היא באנוש". ושם מבואר:


###### Gan Naul, House II 8:2:2
[Gan Naul, House II 8:2:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:2:2)

והרב רבינו משה [רמב"ם] ז"ל רצה להעזר מפסוק זה ששֵׁם חכמה נופל על קנות מעלת המדות, ושהחכמה הנקנית בזקנה לבדה, היא ההכנה לקבל מעלת המדות. והן דברי תימה. ואפריון לאחד ממפרשי ספרו המכונה קראשקאש, כי לא נשא פנים לדברי הרב ז"ל ואמר שאין הבדל בין קנין מעלת המדות וקנין כל שאר החכמות טבעיות ואלהיות ומלאכת כל מעשה. כי כולם ישתלמו בעת הזקנה וברוב הימים. ובעבור כן נקראו החכמים "זקנים" בתורה (דברים כא, ב) "ויצאו זקניך ושופטיך". (דברים כא, יט) "והוציאו אותו אל זקני עירו" ורבים כמוהם. והרמב"ם ז"ל אומר במקום אחר מספרו,¹ שרוב ימי האדם צריכין אל החכמה. וצריך פנאי גדול להוציא מה שבכח אל הפועל. והנה דבריו סותרים זה את זה. עוד שאל² איך יקנה האדם בזקנה מעלת המדות, אם היה שקוע עד ימי זקנתו במדות מגונות, ותהיינה לעת זקנה חזקות יותר? כי ההרגל נעשה טבע חזק. או שנאמר שבעבור חולשת גופו לעת הזקנה יעזוב רבות מפחיתיותיו אין זה קנין מעלות המדות, ולא זַכּוּת נפש אלא בטול הכחות. ככה דִבֶּר המפרש הנזכר ויפה דִבֵּר. גם הרמב"ם ז"ל עצמו בפירוש למסכת אבות (פרק א, "אם לא עכשיו אימתי") אמר, שהמדות המגונות תתחזקנה יותר לעת הזקנה. ועוד אני שואל אם קנות מעלות המדות לעת זקנה בעבור חולשת כח הגוף, מטעם זה עצמו תהיה הבחרות מוכנת לחכמה במדות ידועות. כמו הזריזות והמהירות והגבורה שהן אפשרים בבחורים, ותכלינה מן הזקנים.

footnotes:
¹ שמא כוונת רבינו למורה נבוכים, ח"א פרק לד; או ח"ג פרק נא
² הרב חסדאי קרשקש


###### Gan Naul, House II 8:2:3
[Gan Naul, House II 8:2:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:2:3)

ונתתי לבי ליישב דברי הרב ז"ל שהלך בשיטתו כי הניח שם "חכמה" על ההשגות האמתיות בדרך מופתי השכל כמבואר בבית הראשון (חדר א' חלון א'), וכח השכל נטוע בנפש מתחילת היצירה. וכמ"ש שם (חדר ד' חלון ב') ואם איננו חזק לא תועיל הזקנה. כי חסר השכל לא ישיג בשום זמן, ולוא אלף שנים יחיה. וכן הניח שם "חכמה" על הערמות והתחבולות הרעות. וגם אלו מקורם מכח השכל, שלא תועיל להם הזקנה. וכן הניח שם "חכמה" על כל מלאכת מעשה. וגם המה ילמדום הבחורים יותר מן הזקנים, כי הם בעלי הכח לעמול ולטרוח, ומלאים תאוה לקנות על ידיהן הון ועושר. ואע"פי שאם השכיל בילדותו וְהֶעֱרִים בילדותו, ולמד המלאכות בילדותו, כולם ישתלמו יותר לעת הזקנה, בכל זאת הזקנה לבדה לא הועילה. ולא יחליט הכתוב לומר ב"ישישים חכמה". כי אם לא למד קודם עת הזקנה, לא תמצא בו חכמה בהיותו ישיש. וכן מעלת המדות, אם הורגל מילדותו במדות המגונות, אין ספק שיתחזקו יותר לעת הזקנה ולא ינהג במדות חשובות. וכן אם לא למדם מפי חכם בילדותו, לא ידעם בימי זקנה מנפשו. כי החכמה לא תודע מן הנפש, אבל תאסף מחוצה לה. אבל מה שיועיל הזקנה לענין המדות, הוא לקבל עניניהן מפי חכם. כי הילדות יעיז פנים ולא יקבל דברי חכמה לענין זה. כי המיית הבחרות ורתיחת הדם יתאוה לכל רע, להיות סובא וזולל ולחשוב מזימות קנאה שנאה וכבוד ותאוה, ותאותיו יְדַּמוּ לעיניו שהדברים המגונים הללו טובות הנה. ולא יאמין לדברי החכמים שכל אלו המדות הם סּכלות ורשע. אבל הזקן יקבל באמונה דברי חכמים לענין המדות ויקבל מפיהם ויאמין שהם חכמה, לפי שכבר שקט רתיחת דמו, ויצרו חלש, וברוב הימים ראה נסיונות רבות איך אנשי התאוה היו לְשַׁמָּה. ושהזוללות והסביאות יְאַבְּדוּ ימי האדם והונו ומלבישם קרעים. ורוב המשגל מולידה תחלואים רעים, והקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. ולכן זקנים יבינו האמת בענינים אלו, וזאת תעשה הזקנה לבדה ואע"פי שלא ילך בכל המדות הללו, מכל מקום ידעם בנפשו ויבדיל בין האמת והשקר. ולכן נזהר הרב ז"ל במליצתו ואמר שהחכמה הנקנית בזקנה לבדה היא "הכנה לקבל מעלת המדות". כלומר שהזקנה תועיל להכין הנפש שתקבל מפי חכמים מעלת המדות, ולהאמין שהן דרכים ישרים שיבור לו האדם. ולא אמר הדבר אשר יקנה האדם בזקנה לבדה הן מעלת המדות. לפי שאין הזקנה מקנה המדות בנפש, אבל היא הכנה לקבלם מפי חכמים. וזה דרך נכון להסביר דבריו. אלא שאין אנו צריכין לכל זה בפירוש הפסוק לפי יסודנו שהנחת שם "חכמה" על ההנהגה כפי החכמה, ושתאסף מחוץ אל הנפש. ואין קץ לחכמה וברוב הימים תאסף הרבה. ולכן חשבו איוב וחבריו שבישישים וזקנים תהיה חכמה יותר מאשר תמצא בילדים ובבחורים:


###### Gan Naul, House II 8:3:1
[Gan Naul, House II 8:3:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:3:1)

(איוב לב, ז) "אמרתי ימים ידברו, ורוב שנים יודיעו חָכְמָה". פירוש "חכמה", דרכי החכמה ומנהגיה וכדברי הכלל הי"ב. ופסוק זה אמר אליהוא שגם הוא מתחלה חשב שֶׁתִּוָדַע החכמה ברוב השנים, ולכן בהיותו צעיר לימים, שָׂם יד על פה והאזין מה שידברו הזקנים ממנו. ועתה שעמדו ולא ענו עוד, ולא יכלו להשיב על טענת איוב, נתברר לו כי אפשר שתמצא החכמה יותר בילד חכם. כי מצא בנפשו עניני חכמה שהיו נעלמים מן הזקנים הללו. וטעם הדבר (משלי ב, ו) "כי יי' יתן חכמה", והכל כפי יושר רוח האדם המבקש חכמה ומטהר נפשו ורעיוניו לקבלה. ואז ימצא עזר אלוהי ויחכם במעט זמן יותר מאשר יחכמו הזקנים בשנים רבות, וכמו שבארנו למעלה (חדר ב' חלון ו'). ועל זה אמר (לב, ח) "אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם":


###### Gan Naul, House II 8:3:2
[Gan Naul, House II 8:3:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:3:2)

(איוב לב, יג) "פן תאמרו מצאנו חָכְמָה, אֵל ידפנו לא איש". פירוש "חכמה", דרכי החכמה העליונה ומנהגיה וכדברי הכלל הי"ד. כלומר הואלתי לדבר מפני כבוד שמים ולהוכיח שאין בהם חכמה. כי אם אחריש תאמרו בלבכם לאמר "מצאנו חכמה, ויש בנו כל דרכי החכמה שיוכל אדם למצוא. ומה שלא עָנִינוּ על דבריו עוד, לפי שהויכוח עמוק מדעת האדם. והשם העלים מלב האדם דרכיו שהוא נוהג בהן את עולמו. והשם לבדו יהדוף דברי איוב ויוכל להוכיחו, לא איש מבני אדם". על כן אחוה דעי אף אני. ואודיע יושר מנהגי השם בחכמה, ותראו שהחסרון תלוי בכם כי לא ידעתם את ה' ואת דרכיו הנפלאים. אבל איש חכם יבן אלה וידע כי ישרים דרכי ה'. ולפי שראוי לכל חכם לב לספר מלאכות ה' ולהצדיק דינו ומעשיו, לכן אענה אף אני חלקי. (איוב לב, יז) "אחוה דעי אף אני":


###### Gan Naul, House II 8:3:3
[Gan Naul, House II 8:3:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:3:3)

(איוב לג, לג) "הַחֲרֵשׁ ואאלפך חָכְמָה", דרכי חכמת השם ב"ה במנהגיו. וכדברי הכלל הי"ד. וגם זה דבר אליהוא. הואיל שאין בידך להשיב דבר נגדי, החרש ואאלפך דברי חכמה בהנהגת השם את בריותיו. ואז תדע כי הכל בצדק במשפט ובמישרים:


###### Gan Naul, House II 8:4:1
[Gan Naul, House II 8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:4:1)

(איוב יג, ה) "מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לְחָכְמָה". פירוש "לחכמה", למנהג של חכמה וכדברי הכלל הי"ב. איוב דבר זה נגד רֵעָיו, והודיעם שדבריהם בלי חכמה. כמ"ש (יג, ד) "ואולם אתם טופלי שקר, רופאי אליל כולכם". והנה כמו שראוי לחכם ללמד דעת את העם, ולספר מלאכות השם בפיו ולהודיע צדקת ה' ודרכי חכמתו, וכל חכם ינהג כן. כן ראוי למי שלא למד חכמה לשום לפיו מחסום, ולא ידבר בעמוקות הללו כי ידבר תועה ושקר. כי מנהגי החכמה משתנים כפי השתנות האנשים. ומה שתחוקק למנהג זה, תחוקק להפך למנהג אחר. ולכן אמר "מי יתן החרש תחרישון" ולא תדברו בענינים הללו, "ותהי לכם לחכמה". כלומר תחשב לכם החרישה למנהג של חכמה. אע"פי שלחכמים המִדְרָשׁ מנהג של חכמה, לכם שאינכם יודעים חכמה החרישה מנהג טוב:


###### Gan Naul, House II 8:4:2
[Gan Naul, House II 8:4:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:4:2)

(איוב יב, ב) "אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חָכְמָה". פירוש "חכמה", דרכי החכמה וציוריה וכדברי הכלל הי"ב והי"ד. גם זה דִבֶּר איוב אל רֵעָיו שכפי מחשבתם הרבו לדבר חכמה. והשיב גם אם יהיה אמת כמו שאתם חושבים, שאתם עם נכבד, ועמכם תמות חכמה כשתמותו; כי אספתם בנפשכם חכמה הרבה, ובמותכם תמות היא עמכם ולא תשמע עוד בעולם. הנה גם לי לבב כמוכם, לא נופל אנכי מכם. כלומר גם בלבי כל החכמה שהיא בכם, ואיני צריך לדבריכם. ואם לפי האמת אין בכם חכמה כלל. וכמ"ש "רופאי אליל כולכם". וראב"ע ז"ל פירוש "עמכם" בעבור כסילתכם. כענין נסרחה חכמתם. וכן פירוש רלב"ג ז"ל. ולכל הפרושים מלת "חכמה" על הנהגת השם את יצוריו בחכמה, כי על קוטב זה תסובינה המאמרים שבספר זה כולם:


###### Gan Naul, House II 8:4:3
[Gan Naul, House II 8:4:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:4:3)

(איוב יב, יג) "עמו חָכְמָה וגבורה, לו עצה ותבונה". פירוש "חכמה", מנהגי החכמה. והוא אדון החכמה. והיא נודעת לו לבדו, ועם השם ב"ה לבדו החכמה. והוא נוהג כל המעשים בחכמה. וכן עמו הגבורה והכח לעשות כל המעשים. ולמלאות הכל כפי חפץ חכמתו. וכן לו עצה ותבונה. ויתבאר בעז"ה בבית השלישי:


###### Gan Naul, House II 8:5:1
[Gan Naul, House II 8:5:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:5:1)

(איוב טו, ח) "הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חָכְמָה". פירוש "חכמה", דרכי החכמה העליונה ומנהגיה וכדברי הכלל הי"ד. ופסוק זה אמר אליפז לאיוב שהתפאר עצמו בחכמתו. ואמר (שם יב, יב) "בישישים חכמה" וכמבואר למעלה. וְתֵּאֵר רֵעָיו בשם "טופלי שקר ורופאי אליל". והשיב אליפז, הגד נא מאין קבלת החכמה הגדולה הזאת שאתה מתפאר בה? האם נביא אתה, ושמעת מה שיעץ אלוה בסודו? ומלת "ותגרע" כמו (שם לו, כז) "כי יגרע נטפי מים", שהוא על רדתם לארץ. וכן "ותגרע אליך חכמה". האם ירדה אליך ממרומים, ושכנה עמך שתוכל להיות בוטח שאתה יודע מנהגי השם ודרכיו? ואם בעבור שאתה ישיש? יש ישישים כמוך. ועל זה (טו, ז) "הראשון אדם תולד?". (טו, י) "גם שָׂב גם ישיש בנו", כמבואר בחלון ראשון. ואם בעבור דעתך הרחבה ובינתך הגדולה, גם בנו בינה ודעת כמוך. ועל זה (טו, ט) "מה ידעת ולא נדע, תבין ולא עמנו הוא". גם רש"י ז"ל פירש "ותגרע, תרבה מלמעלה למטה לרדת עליך". ודבריו נכונים. ופירושי ראב"ע ורלב"ג ז"ל רחוקים מן הפשט:


###### Gan Naul, House II 8:5:2
[Gan Naul, House II 8:5:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:5:2)

(איוב כו, ג) "מה יעצת ללא חָכְמָה, ותושיה לרוב הודעת". פירוש "ללא חכמה", לאנשים שלא למדו דרכי החכמה העליונה וכדברי הכלל הי"ד. פסוק זה אמר איוב נגד בלדד שהחל לספר גבורות השם ומעשיו, להוכיח שלא יצדק אנוש עם אֵל. והשיב איוב למה ספרת עצות השם לאיש כמוני, והודעת תושיה לרוב. אני יודע יותר ממך, וכמו שהאריך בדבריו. והיה לך לספר העצות הללו לאנשים שאין בהם חכמה, ושאינם יודעים תושיה. ובבית השלישי יתבאר יותר בעז"ה:


###### Gan Naul, House II 8:5:3
[Gan Naul, House II 8:5:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:5:3)

(איוב כח, יח) "ומשך חָכְמָה מפנינים". כדרך (משלי ג, טו) "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה". ויתבאר בחדר התשיעי והעשירי:


###### Gan Naul, House II 8:5:4
[Gan Naul, House II 8:5:4](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:5:4)

(איוב כח, יב) "והחכמה מאין תמצא":


###### Gan Naul, House II 8:5:5
[Gan Naul, House II 8:5:5](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:5:5)

(איוב כח, כ) "והחכמה מאין תבא":


###### Gan Naul, House II 8:5:6
[Gan Naul, House II 8:5:6](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:5:6)

(איוב כח, כח) "הן יראת אדני היא חָכְמָה". שלשתן על חכמת ההנהגה הישרה. ויתבארו בע"ה בחדר העשירי:


###### Gan Naul, House II 8:6:1
[Gan Naul, House II 8:6:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:6:1)

(איוב ד, כא) "הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בְּחָכְמָה". פירוש "ולא בחכמה", בעבור שלא למדו ולא נהגו בדרכי החכמה, וכדברי הכלל הי"ב. ובזה הוכיח אליפז את איוב שהצדיק נפשו. ואמר (ד, ז) "זכר נא מי הוא נקי אבד? ואיפה ישרים נכחדו?". כלומר ההולך בצדק ובמישרים יִמָּלֵט מכל צרה. ואולם האנשים שסרו מן החכמה ונשענו על שכלם ותחבולותיהם המה יאבדו. וכמו שאמר (ד, ח) "כאשר ראיתי חורשי און וגו' מנשמת אלוה יאבדו". כי עיקר הכל החכמה. ומי זה יאמר "זכיתי לבבי". ועל זה אמר (ד, יז) "האנוש מאלוה יצדק? אם מעושהו יטהר גבר? הן בעבדיו לא יאמין. (ד, יט) "אף שוכני בתי חומר" וגו' כלומר בעלי גויה ותהפוכות, שבכל עת נפתה לבם מדרך החכמה, והן ראויין תמיד להענש. ועל זה (ד, כ) "מבקר לערב יֻכַּתּוּ מבלי משים לנצח יאבדו". כלומר שהן תמיד במוסר אלוה, מוכים מבקר לערב, אולי יִוָסְרוּ לו. ועל שאינן שָׂמִים לב למוסריו, יאבדו לנצח. ולא יחמול עליהן בעבור נפשם העליונה שבה יתרון האדם על כל השפלים, לפי שאם אין הנפש חכמה אבד יתרונה ונסע והלך טובהּ. ולכן בעבור כי מאסה חכמה תמות. ועל זה, "הלא נסע יתרם בם". כלומר היתרון שבבעלי החומר נסע. ולכן "ימותו ולא בחכמה". כלומר בעבור עזבם החכמה, שלא למדו מנהגי החכמה ולא נהגו בחכמה:


###### Gan Naul, House II 8:6:2
[Gan Naul, House II 8:6:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:6:2)

(איוב לח, לו) "מי שת בטוחות חָכְמָה, או מי נתן לשכוי בינה". פירוש "חכמה", כח החכמה המקבל חֻקוֹת החכמה ומציירם פנימה, וכדברי הכלל הששי. והכח הזה הושם באדם והוא בקרבו. ושאל השם "מי שת בטוחות", במקום סתר שבאדם, כח זה. וכן "מי נתן לשכוי" כח הבינה. שבה יבין הלב הדברים, ואיננו על החכמה והבינה עצמן. כי אם לא יקבל האדם חכמה לא ימצאנה בטוחותיו. ואם לא ישתמש בכח הבינה להבין במליצות החכמה ומעשיה, לא יבין בינה וכמו שבארנו פעמים רבות. ולפי שלא שאל השם רק על כח החכמה והבינה ולא שאל על שאר הכחות הנטועות בטוחות כמו הענוה והבושת והיראה שגם הן נפלאות גדולות שנמצאים בסתר הנפש, נוכל לומר שתיבת "חכמה" כוללת כל כחות הנפש הנטועות בה. כי הם כולם חלקי החכמה והן נושאי החכמה, וכדברי הכלל החמישי. ולולי הכחות האלו לא יחכם לעולם, כי לא יצייר דרכי החכמה. אבל הבינה כח פרטי ואיננו בכלל הכחות שהן חלקי החכמה, ולכן הזכירו בפני עצמו. ויחסו לשכוי שהוא הלב, כי לב האדם מושל בבינה ובשכל. וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ד' חלון א') והבן:


###### Gan Naul, House II 8:6:3
[Gan Naul, House II 8:6:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:6:3)

(איוב לט, יז) "כי הִשָּׁהּ אלוה חָכְמָה, ולא חָלַק לה בבינה". אל יקשה בעיניך המליצה הזאת. כי תשאל איזו דבר חכמה או בינה נמצא בענין זה שיתכן עליו לומר "כי השה"?. אבל תדע שמלת "חכמה" שבפסוק זה גם הוא על כח החכמה, וכן מלת "בינה" על כח הבינה. כמו פסוק "מי שת" וגו'. המבואר למעלה. והגיד שאין בכנף רננים כח החכמה, ולא כח הבינה. ולבאר הדבר אמשול לך משל. כל בני אדם יבינו שאין טוב להניח כלי זכוכית יקרה ברשות הרבים מִדְרָךְ כף רגל בני אדם. כי מי שימצאנו יקחהו, או יגנב, או תרמסהו רגל עובר. ומי שמניחו ברשות הרבים אות [היא] שאין בו בינת אדם כלל. ולכן אם נראה אדם עושה כן, (נבינהו) [ניתן לו להבין] כי לא טוב הדבר, ונצייר לפניו הסכנה. ואם יעשה כן פעם אחרת או שעשה כן פעם אחת ונשבר הכלי, וחזר ועשהו, אות [היא] שגם אין בו כח החכמה. כי אם הוא בעל הכח הזה, היה שומר מה שלמדנוהו והיה מצייר עניָנו. או שהיה שומר מה שקרה פעם ראשונה, והיה נזהר מעשותו עוד. וכדומה לזה כנף רננים שהיא עושה כן. כמו שאמר (לט, יד-טו) "כי תעזוב לארץ ביציה ועל עפר תחמם. ותשכח כי רגל תְּזוּרֶהָ וחית השדה תְּדוּשֶׁהָ". כלומר היא מטלת ביציה במקום מדרך כף רגל אדם וחית השדה, וזה אות שאין בה כח הבינה. ואנחנו רואים שהיא עושה כן פעם אחר פעם ואף על פי שראתה שכבר אבדו בניה, לפי שהיא שוכחת מה שתראה ולא תרשום המקרים בציוריה. וכמ"ש (לז, טו) "ותשכח כי רגל תזורה" וזה אות שאין בה כח החכמה. ועל זה [אמר] כי "הִשָּׁהּ אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה". והבן. ויותר מאלו לא מצינו בספר איוב. ונתבארו כולם:


###### Gan Naul, House II 8:7:1
[Gan Naul, House II 8:7:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:7:1)

הכתובים בספר תהלים אלו הן: (תהלים לז, ל) "פי צדיק יהגה חָכְמָה ולשונו תדבר משפט". פירוש "חכמה", דרכי החכמה וחֻקוֹתיה וכדברי הכלל הי"ב והי"ד. כי הצדיק ירא את ה' ועושה מצותיו ולכן פיו יהגה חכמה. כי כל דבריו מיוסדים על אדנֵי החכמה כפי חֻקוֹת השם, ויספר חֻקוֹתיו לבני אדם. ואולם "לשונו תדבר משפט". וכל משפט כפי החכמה. כמו שבארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון ז') וכמו (ויקרא יט, טו) "בצדק תשפוט עמיתך", כלומר תשפטהו כפי דרכי הצדק, ודרכי הצדק הן דרכי החכמה. כי מלת "צדק" על החכמה כמו שבארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון ה'). אבל צריך להבין דבר, לישר המשפט כפי יסודות הצדק וכמו שבארנו למעלה (חדר ב' חלון ג'). ולכן אמר "ולשונו תדבר משפט" כי המליצה הזאת תמיד על המאמרים שהן בבינה. כמו (משלי יב, יח) "ולשון חכמים מרפא", ובארנו למעלה (חדר ד' חלון י"א). ולפי שהוא מדבר מן החכמה, והבינה שהיא בדרכי החכמה, סמך ואמר (תהלים לז, לא) "תורת אלהיו בלבו, לא תמעד אשוריו". כלומר על כן דברי פיו בחכמה, בעבור שתורת אלהיו בלבו המלמדת דרכי החכמה ובעבור כן יבין משפט בלבו ולא תמעד אשוריו, אבל יוציאהו לאשורו ולאמתו. וכן (משלי יד, טו) "וערום יבין לאשורו". ויתבאר בספר "מעין גנים" בעז"ה:


###### Gan Naul, House II 8:7:2
[Gan Naul, House II 8:7:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:7:2)

(תהלים נא, ח) "הן אמת חפצת בטוחות, ובסתום חָכְמָה תודיעני". פירוש "חכמה" ציורי החכמה המציירים צדק משפט ומישרים, וכדברי הכלל הי"ב. ושמע הפתרון. המקרא הזה נכתב במזמור התשובה שיסד דוד ברוח הקדש על מעשה בת שבע. כמו שהחל "למנצח מזמור לדוד וגו' כאשר בא אל בת שבע". והנה במעשה זה עבר על דרך החכמה לפי שגבר עליו ציור הסּכלות לפי שעה, והצטייר כח התאוה בלבו. ודרך הקדושה הסתתר בעומק נפשו ולא מְצָאָהּ בעת ההיא, ולכן בא לידי עבירה. וכדרך (קהלת ז, כ) "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". וכמו שדברנו על ענין זה באר היטב למעלה (חדר ה' חלון י'). ועתה ששב בתשובה על חטאו והֵצַר לו מאד שגבר על לבו ציור הסּכלות, והתאמץ לדכאו בסתר הנפש ובאחורניתה וכדרך (משלי כט, יא) "וחכם באחור ישבחנה", וכמבואר למעלה (חדר ד' חלון ח'). והתגבר להעלות ציור החכמה מעומק נפשו, ולציירו ולהמשילו בלבו עד שיוכל לנהוג בו במנהגיו. וראה כי לא יכול מבלעדי העזר האלוהי הנלוה לאדם להוציא ציוריו מן הכח אל הפועל, וכדברי הכלל הכ"ד. אז חִלָה פני אלהיו והחל (תהלים נא, ב) "חנני אלהים כחסדך" וגו'. ומלת "חנינה" על הדעת, כמו שתקנו ז"ל (מגילה יז, ב) "אתה חונן לאדם דעת". וכדרך (שמות לג, יט) "וחנותי את אשר אחון" וגו', בקש שיעזרהו השם ב"ה לגלות בו ציורי מדעו. וכבר בארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון ה') ובדברי הכלל השני שמלת "חטא" נופל על הנליזה מדרכי החכמה. ומלת "עון" על המעוות דרך הבינה. ובארנו שם טעם הדבר. והנה אין ספק שהחוטא בעת חטאו מעות לפי שעה גם כן דרך הבינה. ועל סוד זה אמרו קדמונינו ז"ל (סוטה ג, א) "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". כי לולי שהוא מוטעה מרוח סּכלות איך אפשר שיעיז פניו לחטוא? ובפרט חטאה גדולה כזאת. והלא יחשוב כי מלא כל הארץ כבוד ה'. (ירמיה כג, כד) "אם יסתר איש במסתרים, ואני לא אראנו? נאם יי'". ואיך יחטא ועיני ה' משוטטות בכל הארץ? ואיה כבודו וגדלו המצויירים על לב האדם? ואיה יראת עוזו וזעמו ית' על העוברים? ומי לא יחרד מכל אלה? ואולם לפי שעה מעוות אלו הדרכים על ידי רוח סּכלות הגובר עליו. ועל כן מלבד שהאדם חוטא בהתגרות ציור החטא הנטוע בטבע הנפש, גם מעוות בשכלו ובבינתו, וזהו "עון".


###### Gan Naul, House II 8:7:3
[Gan Naul, House II 8:7:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:7:3)

אלא שאין הענין הזה דומה להֶשְׁחֵת הדעת שנשחתים בו אנשי און ה"חכמים בעיניהם" וה"נבונים נגד פניהם". כי הכתות הללו יחשבו און בכל עת מפני הֶשְׁחֵת צורתם, ואפילו שלא בשעת התגברות ציורי החטאים, ואינן מציירים דרכי אמת כלל. אבל שאר החוטאים לא יעותו רק בעת התגברות התאוה והסּכלות המאפילים נגה השכל לפי שעה, וכשישקוט הַמָיַת תאותם יתנחמו מאשר חשבו, ויבינו רוע המחשבות שעלו על לבם בעת ההיא וישובו עליהן בתשובה שלמה. ובבית הראשון (חדר ח' חלון ז') בארנו פרשת (במדבר טו, ל) "והנפש אשר תעשה ביד רמה". ואמרנו שהיא מדברת מִכַּת המורדים ה"חכמים בעיניהם והנבונים נגד פניהם", ובארנו שעל כן אמר הכתוב "עֲוֹנָה בה". להבדיל בין הכת הזאת לשאר חוטאים. כי החוטאים דעתם שלמה ובינתם ישרה, ולא יחטאו רק מהתגברות תוקף הציור הרע הנטוע בטבע הנפש. אבל אנשי און שנשחת דעתם ועוברים מצד אפיקורוסות, הנה העון בנפש עצמה, כי נשחת שכלם ובינתם. ואין כן אם העון איננו רק לפי שעה בהתגבר הציור הרע אין אני קורא עליו "עֲוֹנָה בה". שהרי עוד מעט וישוב מחטאו ונחם מעונו, בהיות דרך האמת כתוב על לוח לבו. ועם זה תבין מה יקרו דברי קדמונינו ז"ל (ספרי, שלח, פסקא ו') ואיך הבינו המליצות על בוריין, כי הם ז"ל דרשו "עֲוֹנָה בה, בזמן שאינו עושה תשובה". לפי שראו בחכמתם שהפרשה הזאת מדברת מִכַּת ה"חכמים בעיניהם" ושעליהן אמר "עֲוֹנָה בה". וידעו ז"ל שכל¹ החוטאים מעוותים בסּכלותם דרכי השכל והבינה. ולכן להבדיל ביניהן פירשו "עונה בה" כשאינו עושה תשובה. כי זה אות שנשחת דעתו ובינתו, ואז העון בפנימיות הנפש עצמו וקורא אני עליו "עֲוֹנָה בה". אבל כשעושה תשובה לא מקרי "עֲוֹנָה בה" כי דעתה שלמה ובינתה ישרה. ועתה הבן מה שבארנו למעלה בפתיחתנו לבית הראשון בפירוש מאמרם ז"ל (שבת קיט, ב) "לא חרבה ירושלים עד שביזו בה ת"ח". לפי שלא היתה עוד מרפא למשובתם. גם הבט על מה שבארנו למעלה (חדר ד' חלון י"א) בפירוש הסוגיא בסנהדרין (צט, ב) שאמרו רב ושמואל איזו אפיקורוס? זה המבזה ת"ח. וכן תסתכל מאמרם ז"ל (אבות, ג משנה יא) על משנת ר' אליעזר המודעי, ששנה המחלל את הקדשים וכו' אין לו חלק לעולם הבא. ויש דברים עמוקים במשנה זו. ופרשנוהו בפרושינו למסכת אבות.² כי היא נשנית על כתות האפיקורסים. ואמרו בתלמוד ירושלמי (עיין פאה, פ"א סוף ה"א, "רשע גמור כל ימיו") "במה דברים אמורים כשלא עשה תשובה. אבל עשה תשובה אין לך דבר שעומד בפני התשובה". וגם זה מטעם שאמרנו. שאם עושה תשובה סימן שלא נשחת דעתו וצורתו. ואין אני קורא עליו "עֲוֹנָה בה". הראיתיך כי האמת מאיר מכל צד.

footnotes:
¹ נ"ל המעתיק שצ"ל כאן "לא כל החוטאים"
² יין לבנון, מהד' תשס"ג עמ' 210-220


###### Gan Naul, House II 8:7:4
[Gan Naul, House II 8:7:4](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:7:4)

ואחרי ההקדמה הנפלאה הזאת, נשוב לפרש הענין שאנו עסוקים בבאורו. ונזכיר עוד מה שרמזנו עליו בפתיחתנו לבית הראשון, שאם נעמוד על ההבדל שבין "חטא" ל"עון", נדע למה תמיד לשון "כבוס" שנזכר על דרך משל, סמוך אליו מלת "עון". ולשון "טהרה" כשנזכר בדרך משל, נכתב אצלו מלת "חטא". החרש ואאלפך טעם הדבר! דע כי יש הבדל בין שרש "רחץ" לשרש "כבס". לשון רחיצה נופל על כל דבר הבא במים. אע"פי שאין כתמים באותו דבר המשתנים ממראיתם על ידי המים בכל זאת תִּפול עליו לשון רחיצה. ולכן כל נוגע באחד מן הטומאות, שרץ או נבלה או טומאת מת, נאמר בתורה לשון "רחיצה", אע"פי שאין הטומאה כתם המתלבן על ידי הרחיצה. ולשון "כבוס" אינו נופל זולתי על דבר המשתנה ממראיתו על ידי המים והנתר והבורית שמכבסים בהן. ולכן נזכר "רחיצה" תמיד אצל הטבילות כמו (ויקרא טו, יג) "ורחץ בשרו במים" וכיוצא. ו"כבוס" נזכר אצל הבגדים. כמו (שם יג, ו) "וכבס בגדיו", בעבור שגוף האדם אינו משתנה ממראיתו על ידי הטבילה. והבגדים משתנים ממראיתם. ולכן לשון טהור וטהרה סמוך אצל הרחיצה. בעבור שהטהרה אינו נראה לעין ואין בו שנוי מראה מהטומאה. ובמקומו יתבארו כל הכתובים בעז"ה. והנה בארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון ח'; וחדר ה' חלון יד) שהחטאים נטועים בכל הנפשות. כי אין חטא אלא נליזה מדרך החכמה ללכת בדרך סּכלות. ושתי הדרכים נטועים בנפש לא יסורו ממנה. כי שתיהן צריכין לה לתשמישי החכמה ואין גם אחד למוֹתר. מה שאין כן העונות הנתלים בשכל ובבינה הן למוֹתר. על דרך משל שחושב "אין ה' רואה" וכיוצא בזה, הדבר דומה לכתם שנפל בבגד וצריך הבגד כבוס להסיר כתמו מעליו. וכן העון שבא בנפש צריך להסירו, כי הוא אך למוֹתר ולרע לנפש. ואין כן החטא שאי אפשר להסירו, כי צריך להיות נטוע תמיד בנפש. ועל כן אצל חטא נזכר תמיד לשון "טהרה". ואצל עון נזכר לשון "כבוס". ועל זה אמר המלך דוד ע"ה (תהלים נא, ד) "הֶרֶב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני". בקש שיכבס השם ב"ה נפשו מעון, ויטהר נפשו מחטאתו. כלומר שיסיר כתם העון הדבק בנפש, ויטהר נפשו מציור טומאת החטא המושל בלב, ויתן בו הציור הטוב ציור החכמה. ואמר עוד כמתנצל (נא, ז) "הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי". הסתכל במליצה הנפלאה הזאת הנשענת על ההצעות שיסדנו בבית הראשון! והוא שהשכל והבינה הנטועים בנפש ישרים בעצמותן. וכמו שאמר (קהלת ז, כט) "עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים". ובארנוהו למעלה (חדר ג' חלון ח'). ואינן הולכים עקלקלות רק בעבור הכחות המצטיירות בטבע לרעה, והם מטים הכחות יקרות השכל והבינה למלאות חפצם. והנה אלו הכחות הנוטות לרעה נטועים בנפש מתחלת אצילותה, והן צריכין לה לתשמישי החכמה, וכדברי הכלל הי"ט. אלא שבעבור היות יצר הלב רע נוטות לרעה ומסתעפים מהן החטאים כולם. ומלת "חוללתי" כמו גדלתי. ורצה המשורר בזה כי בעבור שמנעוריו יצר הלב רע, מיד שהחלו הכחות לצמוח בנפש הסיעו השכל והבינה אחריהן, וחשבו מחשבות רעה בדרכי השם ב"ה שהן העונות, וכמבואר בכלל השני. אבל לא נטעו בנפשו העונות מתחלת אצילותה, כי השכל והבינה ישרים בעצמותן ואין בהן עִיוּת ועקשות, כי "אלהים עשה את האדם ישר". אך לענין החטאים הנה "בחטא יחמתני אמי". כי מעת הורתי ולידתי נטועים בנפשי הכחות שמהן מסתעפים החטאים. כי הכחות מצטיירות לרעה כטבע מולידיו, כי גם אמי יחמתני בחטאת התאוה הנטועה בה. ולפי שמנעורי יצר לבי רע בטבעו, גם הסיע היצר את שכלי ובינתי אחריו לחשוב עון. על כן אדון העולמים! ראוי לך למחול ולסלוח לשבים אליך. כי אתה ה' מקבל את השבים לפניך בכל לב, ומתוַדים על עונותיהם וחטאתיהם, ומתנחמים מאשר פעלו, ונותנים על לב כי סרו מדרכך הטובה.


###### Gan Naul, House II 8:7:5
[Gan Naul, House II 8:7:5](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:7:5)

ולא כדרך ה"חכמים בעיניהם" בוזי אמת המלעיגים על חֻקוֹתיך ותורתיך, שנאמר עליהן (במדבר טו, לא) "עֲוֹנָה בה" וכמבואר למעלה, שאינן שבים ומתנחמים מדרכיהם הרעה לעולם. אבל השבים בתשובה אע"פי שעדיין ציור החטא מושל בלב, ואין בכחם עדיין להעלות על לבם ציור החכמה הנסתרת בעומק הנפש, וכמו שבארנו ענין זה בארוכה בבית הראשון (חדר ה' חלון ב') וְשַׂמְנוּ עליו משל להבין הענין. הנה אתה ברחמיך תעזרם להעביר טומאת הציור הרע מן הלב, ולהוציא טהר הציור הטוב ולגלותו על פני הלב. ודומה דבר זה למאמר קהלת (קהלת ז, כג) "והיא רחוקה ממני". (ז, כד) "רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו". ויפה בארנוהו למעלה (חדר ה' חלון י'). ועל זה אמר דוד (תהלים נא, ח) "הן אמת חפצת בטוחות, ובסתום חכמה תודיעני". כלומר אינך חפץ מן האדם רק שיהיה האמת כתוב על לוח לבו ובמקומות הנעלמים שבקרבו, שהן טוחות בחלב. כדרך (איוב לח, לו) "מי שת בטוחות חכמה". ו"דרך אמת" הוא דרך החכמה. כמבואר בבית הראשון (חדר ב' חלון ה') וכן שידע האמת באמונת אלהותיך, ולא תשתבש דעתו בדעות כוזבות כדרך ה"חכמים בעיניהם". ואתה ה' ידעת כי לבי שלם עמך ואמת אהבתי. לכן אע"פי שעדיין ציור החטא מושל בלבי, ודרך החכמה בענין זה איננו בטוחות, בלב ובכליות, הנה "בסתום חכמה תודיעני". כלומר אתה תודיע בסתום ובמקומות הנעלמים שבקרבי חכמה ודעת קדושים. שיהיה דרך החכמה מושל בלבי תמיד כדעת קדושים וכדרך שבארנו (חדר ב' חלון ו') בפסוק "ואדוני חכם כמלאך אלהים" וגו'.


###### Gan Naul, House II 8:7:6
[Gan Naul, House II 8:7:6](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:7:6)

והוסיף לבאר תפלתו באמרוֹ (תהלים נא, ט) "תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין". וכמה נעימה המליצה הזאת! אחרי שהזכיר שחטא לבד מפני התאוה שיחמתהו בו אמו. גם עונו בא לו מצד חטאו. ולא כדרך ה"חכמים בעיניהם" הכופרים באמתת ה' ובדרכיו. כי הוא יודע האמת. ולכן אין עונו בה בפנימיות הנפש, אלא דומה לטומאה חיצונית. לפי שיצר הלב הרע נמשך בעבור היות הנשמה קשורה עם הבשר והדם המתאוים לדברי הטומאה, שהרי דעתו שלמה ובינתו ישרה. ונמשל הדבר לנוגע בגופו בכל דבר טומאה ואפילו בטומאה היותר חמורה שהיא טומאת המת שצריכה הזאה שלישי ושביעי, ואז יטהר. כן הנפש החוטאת בתאוותיה ויודעת האמת ושבה בתשובה תטהר מטומאתה. וכנגד זה אמר "תחטאני באזוב ואטהר", ומוסב על החטא שחטא. ולכן אמר "ואטהר" כמו שאמר כבר "ומחטאתי טהרני". וגם לענין העיון הנו נקל להיות סר מן הנפש בעבור שכל עצמו לא נמשך רק לפי שעה מן החטא, ואיננו בנפש עצמה שיאמר עליו (ירמיה ב, כב) "כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני", הנאמר על כת המורדים, אלא בא מצד החטא לבד. לכן "תכבסני" וסר כתם העון מיד. "ומשלג אלבין". כדרך הבגד הנכתם כשכובסין אותו מתלבן. ואמר עוד (תהלים נא, יא) "הסתר פניך מֵחֲטָאַי וכל עונותי מחה". גם המליצה הזאת הולכת במישרים כמו יתר מליצות המזמור. כי בעבור שהחטאים נמשכים מן הכחות הנטועות בנפש, ואי אפשר שיסור כח מן הכחות בהחלט וימחה מן הנפש, כי כל הכחות צריכין להיות בנפש לתשמישי החכמה. הזכיר לבד "הסתר פניך מחטאי". כלומר אע"פי שעתה נגלה בנפשי כח מצייר רע ונלוז מן החכמה, אל יחר אפך עלי. אבל הסתר פניך כאינך רואה כביכול עד יעבור ציור החטא מן הנפש. ואולם העונות שאינן חלק מחלקי הנפש וכמבואר למעלה, וצריכין להמחות מכל וכל, עליהן אמר "וכל עונותי מחה".


###### Gan Naul, House II 8:7:7
[Gan Naul, House II 8:7:7](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:7:7)

ודומה למליצה זו אמר הנביא (ישעיה מד, כב) "מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך" ואפרשנו לך. דע כי הפשעים הן הן העונות אלא שנבדלין בענין הכונה. ואין זה המקום לבארהו. וכן תדע ההבדל שבין "עב" ל"ענן". "עב" מלשון (מל"א ו, טו) "במעבה האדמה". והונח על התקשרות עננים רבים אלו באלו שאז נעשה מהן עב. וכמפורש בספר איוב (לו, כט) "אף אם יבין מפרשי עב" וגו'. וכשיש עב, אז יפיצו ענניו ויסורו זה מזה. וענן זה ילך לכאן ואחר לכאן, להביא הגשם על המקומות שנגזר עליהם רדת הגשמים. וע"י כן העב כלה ואיננו. אבל כל ענן וענן איננו אבד וכלה אלא נוסע ממקום העב ונסתר מעין הרואה והולך לעמוד על מקום אחר. ודומה לזה העונות והפשעים והחטאים. העונות סרים לגמרי מן הנפש. והחטאים צריכין להשאר ר"ל הכחות שמסתעפים מהן החטאים. ולכן המשיל מחיית העון למחיית העב, וסור החטאים לסור הענן ממקום זה למקום אחר. וכן ענין ציור החטא העומד בלב, כשסר ממנו ונסתר באחורנית הנפש. כדרך (משלי כט, יא) "וחכם באחור ישבחנה". ובארנוהו למעלה (חדר ד' חלון ח').


###### Gan Naul, House II 8:7:8
[Gan Naul, House II 8:7:8](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:7:8)

ואמר עוד (תהלים נא, ב) "לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי". ורמזנו עליו בבית הראשון (חדר ה' חלון ה'). ואין רצוני להאריך יותר. ואולם מה שהארכנו עד כה היה לחזק יסודנו במלת "חכמה" הנזכר במזמור זה. גם לפרש המליצות היקרות הללו. יראו ישרים וישמחו:


###### Gan Naul, House II 8:8:1
[Gan Naul, House II 8:8:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:8:1)

(תהלים צ, יב) "למנות ימינו כן הודע, ונביא לבב חָכְמָה". פירוש "חכמה", לב המצייר ציורי החכמה בטבע, וכדברי הכלל הכ"ז. ודברי הכתוב הזה קשים בטעמם. ועתה אפרש. דע כי הוא כתוב בתפלת משה איש האלהים. והתפלה הזאת התפלל אדוננו משה ע"ה אל ה' על עם ישראל שירחם עליהם וישוב לשוש עליהם כבתחלה. ויתוקן העולם כמבראשונה קודם שחטא אדם הראשון ע"ה. ובארנו הענין הזה בבית הראשון (חדר ה' חלון ט'). ואמרנו שהיה לבו קודם החטא מצייר דרכי החכמה בטבע, ושכן יעשה ה' באחרית הימים. כדרך (דברים ל, ו) "ומל יי' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך" וגו'. וכדרך (ירמיה לא, לג) "נתתי תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה" ועוד במקומות רבים מספרי הנביאים. ואילו זכו ישראל בזמנים שעברו היתה ההבטחה הגדולה הזאת מקויימת בם. וכמו שאמרנו שם (שם חלון ח'). שכשעמדו במעמד הנבחר חזרו וזכו לסגולה הנפלאה הזאת (שבת קמו, א) ועמדו בכתר זה ארבעים יום. ואח"כ כשחטאו בעגל התנצלו עֶדְיָם וְזַכּוּת נפשם חלף הלך לו. וכשנבנה המשכן והבטיח השם ב"ה שישכון בתוכם היה זה הכנה חדשה שיזכו למתנה הגדולה הזאת, אם ייטיבו מעשיהם. ולכן כשנשלמה מלאכת המשכן אז ברך משה את עושי המלאכה. כמו שכתוב בתורה (שמות לט, מג) "וירא משה וגו' ויברך אותם משה". ואמרו קדמונינו ז"ל (רש"י לשמות לט, מג) "שהתפלל (תהלים צ, יז) 'ויהי נועם אדני אלהינו עלינו וגו' ומעשה ידינו כוננהו'" [עכ"ל]. ראו בחכמתם כי המזמור הזה וחבריו התפלל משה ע"ה כשהוקם המשכן ומטעם שאמרנו. ולפי שהיתה כונת תפלתו להפיק רצון מה' כי עתה יעשה ככל נפלאותיו לשפוך את רוחו על כל בשר. ולתקן עולמו ואת בריותיו שאַל ישובו עוד לכסלה, תקן המזמור הזה וְיִסְדוֹ על הכונה הזאת. ולכן החל (תהלים צ, א-ב) "אדני מעון אתה היית לנו בדור ודור. בטרם הרים יֻלָדוּ" וגו'. כלומר הנך מעולם ועד עולם אֵל לבדך. ואתה מעון לכל יושבי תבל. וכולם חוסים בחסדך, ואתה חפץ חיים וחסד. ולכן בעבור שיצר לב האדם רע וסר מדרך החכמה, הכינות תוכחה ומוסר להוכיח וליסר את בני האדם להשיבם מפשעיהם. ועל זה אמר (צ, ג) "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם". ואמר עוד שבערך השם ב"ה דורות רבים נחשבים כיום אחד. אבל בערך האדם יעברו ימים רבים בלי תקוה. ועל זה אמר (צ, ד) "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה". ולכן אע"פ שאתה השם תמלא דברך אשר הבטחתנו אחרי דורות רבים, הנה כל אחד ממנו שימיו מתי מספר יכלו באפס תקוה. ועל זה אמר (צ, ה-ו) "זרמתם שֵׁנָה יהיו בבקר כחציר יחלוף. בבקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש". כלומר לפעמים יגוע האדם בימי הבחרות ואז דומה לחציר יחלוף. ולפעמים ימות לעת זקנתו ודומה לחציר ימולל ויבש. כן תכלינה כחותיו עד שיגוע, והנה יגוע וימות ולא בחכמה. כי לא יחכם לבבו בימי חייו בעבור טבע היצר הנוטה לרע. ולכן מוסיפים חטאת על חטאת, ובעבור כן עֶבְרַת השם וחמתו תבער בם. ועל זה אמר (צ, ז-ט) "כי כלינו באפך ובחמתך נבהלנו. שתה עונותינו לנגדך, עלומנו למאור פניך. כי כל ימינו פנו בעברתך כלינו שנינו כמו הגה". ואמר הטעם (צ, י) "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואון כי גז חיש ונעופה". כלומר איך אפשר לטהר הלב ולכבסו מרעתו, בעוד אנו אסורים בתאות היצר? ועד שבעים שנה היצר עומד בתקפו בציור הלב. ועל זה אמר מלת "בהם" ומוסב על עונותינו הנזכר למעלה. כלומר שכל השבעים שנה כלים בתוקף היצר. ואין היצר מתמוטט והלב מתגבר בהחלט על יצרו ותאותו עד מלאת לו שמונים שנה, כי אז יאפסו הכחות ותאות הבשר והדם. ועל זה אמר "ואם בגבורות שמונים שנה" כלומר שיבא האדם בגבורות, כדרך (אבות, ד) "איזו הוא גבור? הכובש את יצרו". צריך שיהיה שמונים שנה. כי אז יחלש הגוף. אבל בעוד הגוף בתקפו יחטא ויעות בעבור רוע יצרו. ועל זה אמר "ורהבם עמל ואון". כלומר תוקף של ימי חייו הכל עמל ואון. וכל זה אם יגיע לכלל זקנה ושיבה. ולפעמים ימות בילדותו, ואז דומה לעוף הפורח. ועל זה אמר "כי גז חיש ונעופה". כלומר אם יגוז מהן מן העולם, דומה לעוף יעופף שאינו עומד זמן רב על מקום אחד. ובפירושינו למסכת אבות (סוף פרק ה) פרשנו משנת בן תימא ששנה בן שמונים לגבורה, על דרך שפרשנו הפסוק הזה.¹ ואין הכוונה להאריך פה ללא צורך. ולפי שכל ימיו עמל ואון, תהיינה כל ימיו מכאוב ויגון. ומה טוב אם היו בני אדם לוקחים מוסר והיו שבים בצרותיהם מדרכם הרעה! אבל הם אינן שָׂמִים על לב מוסר השם ברוך הוא ותוכחותיו, עֶבְרָתוֹ ואפו, כי השם ב"ה מיסר את האדם לטובתו להשיבו מפשעיו. וכמו שהחל ותאמר "שובו בני אדם". וכענין שאמר (הושע ז, טו) "ואני יסרתי חזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע". ויתבאר בספר "מעין גנים" בעז"ה. ואילו היו נותנים זאת על לב היה המוסר מועיל להם לחזק זרועם להתגבר על יצרם. וכמו שיתבאר בחדר העשירי בעז"ה בפסוק "מוסר יי' בני אל תמאס" וגו'. וכמו שהמתאמץ ביראת ה' ומתגבר על יצרו ימצא עוז ממרומים, וכדרך (משלי כד, ה) "גבר חכם בעוז" ובארנוהו למעלה (חדר ד' חלון ו'), כן מוסר השם ב"ה ועברתו נותנים עוז ותעצומת לנשברי לב להתגבר על היצר הרע. אלא שאין בני אדם מבינים זה. ועל כן אמר (תהלים צ, יא) "מי יודע עוז אפך וכיראתך עברתך". כלומר מי ממנו, ואחד מני אלף, היודע ומבין עוז אפך. העוז הנמשך לאדם מאפך שאתה מתעבר עליו? כי באמת עֶבְרָתֶךָ דומה ליראתך. כמו שהשָׂם יראתך על לבו להתגבר על יצרו ימצא עוז ממרום, כן הנותן עברתך על לבו גם הוא יעוז על יצרו. ובעבור שמעטים הם היו היודעים זאת אנא ה' הושיענו בחסדך! וַעֲשֵׂה עמנו אות לטובה, לתת לנו לב לדעת ולהבין. ועל ידי כן נשוב מפשענו ונסור מרע, ויצטיירו בלבבינו ציורי החכמה ונעבדך כל ימינו בשמחה. כדרך חכמי לב השמחים לעשות טוב, וכדברי הכלל הכ"ז. ועל זה אמר (צ, יב) "למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה". כלומר לא כמו עתה שיעברו ימים אחר ימים והכל בעמל ואון, ואין איש יודע שׂוּם על לב. אלא "למנות ימינו" כלומר כמו שאנו מונים ימי חיינו כן אתה ה' הודע בלבבינו דעה והשכל. כדרך (תהלים קמד, ג) "יי' מה אדם ותדעהו". וכמו שאנו מוסיפים ימים על ימים, כן תוסף בנו מדע על מדע. ועל ידי כן באחרית נביא לפניך לבב חכמה. כמו (שמואל א ט, ו) "ומה נביא לאיש". כלומר נזכה להביא לך לב המצייר ציורי החכמה והמדע בטבעו, כדרך (משלי כג, כו) "תנה בני לבך לי", ונהיה בתכלית הטוב והתקון. והנה תראה כי תפלת איש האלהים גדולה למאוד. כי התפלל על תקון העולם כולו, שישפוך השם ב"ה את רוחו עלינו ולא נשוב עוד לכסלה. ולפי שראה אדוננו משה ע"ה ברוח הקדש שלא יהיה הפלא הזה בימיו אלא באחרית הימים, אמר (תהלים צ, יג-יד) "שובה יי' עד מתי, והנחם על עבדיך. שַׂבְּעֵנוּ בבוקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו". כלומר עד מתי יהיה לב האדם אנוש? הנחם ומהר לתקננו ושבענו חסדך. כדרך (פה, יא) "חסד ואמת נפגשו". ובארנוהו בבית הראשון (חדר ה' חלון ט'). וכאשר יהיה האות הזה, הנה "נרננה ונשמחה כל ימינו". כי לא נהיה עוד שרויין בתגרת היצר, ואל יחר עוד אפך בנו. וע"י כן "נרננה ונשמחה בכל ימינו". כדרך (קהלת ה, כו) "כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה" ובארנוהו למעלה (חדר ז' חלון ז'). וכדרך שהזכיר חזקיה במכתבו בקומו מחליו, ויתבאר בעז"ה במקומו. ואמר עוד (תהלים צ, טו) "שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה". כלומר כבר עברו יותר מאלפים שנה שנפלו בני אדם ממעלתן, מיום עבר האב הראשון על מצותיך אשר צוית אותו. ומאז היינו בענוי נפש ובדאבון מפני רוע היצר, ושנים רבות ראינו וציירנו בלבנו רעה. ואמר (צ, טז) "יֵרָאֶה אל עבדיך פעלך וַהֲדָרְךָ על בניהם". כלומר נא יֵרָאֶה לנו פעליך ונפלאותיך! ותשים עליהם הַדְרְךָ. כדרך (ח, ו) "וכבוד והדר תעטרהו". וכדרך (כא, ו) "הוד והדר תשוה עליו". והוא הרוח העליון. כי בהיות הלב טהור יחול עליו הרוח העליון והעזר האלוהי ממרומים. וכמו שהארכנו בענין הנפלא הזה בבית הראשון (חדר חמישי, חלון ט) כשדברנו על הלוחות שהיו עשוים במעשה אלהים, והמכתב שעליהן מכתב אלהים. ואמר עוד (שם צ, יז) "ויהי נועם אדני אלהינו עלינו". כדרך (תהלים טז, יא) "שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח" שהוא על נועם אור החכמה. וכן (משלי ב, י) "ודעת לנפשך ינעם". וכן (ג, יז) "דרכיה דרכי נועם" האמור על החכמה וכמו שיתבאר בחדר העשירי בעז"ה. ואמר עוד "ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו". כלומר מלבד מַתַּת הדעת והחכמה לחפוץ בטוב, עוד תתקן עלילות וסיבות שנוכל להשלים הכל כפי חפץ החכמה, שהיא התושיה. וכדרך שאמר (משלי ב, ז) "יצפון לישרים תושיה", ויתבאר בבית השלישי בעז"ה. שים לבבך על הפירוש הזה כי בארנו בקצרה כל דברי המזמור להוכיח יושר ביאורינו בפירוש מלת "חכמה" הנזכרת בו.

footnotes:
¹ יין לבנון, מהד' תשס"ג עמ' 505-506


###### Gan Naul, House II 8:8:2
[Gan Naul, House II 8:8:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:8:2)

וכן תמצא אצל המלך שלמה כששָׁלְמָה מלאכת המקדש וירדה שכינה לתוכו, התפלל (מל"א ה, נז) "יהי יי' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבינו אליו ללכת בכל דרכיו". (מל"א ה, ס) "למען דעת כל עמי הארץ כי יי' הוא האלהים אין עוד". וזה דומה לתפלת (תהלים צ, יב) "למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה". כי יתוקן עולם במלכות שדי, וידעו תועי רוח בינה. וכמו שאמר "למען דעת כל עמי הארץ, וגו' וכמו שיהיה לעתיד במהרה בימינו. כמ"ש (יואל ג, א) "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר" וגו', ונאמר (צפניה ג, ט) "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה" וגו'. וכבר בארנוהו בבית הראשון:


###### Gan Naul, House II 8:9:1
[Gan Naul, House II 8:9:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:9:1)

(תהלים קיא, י) "ראשית חָכְמָה יראת יי' שכל טוב לכל עושיהם תהלתו עומדת לעד". פירוש "חכמה", דרכי חכמת השם ב"ה ושיצטיירו בלב האדם וכדברי הכלל הי"ב. פירוש המשורר האלוהי הודיע בשירו כי ישרים דרכי ה'. ושכל מעשיו בחכמה. כי הכין השמים והארץ וצבאותיהם בחכמה לעמת מעשה בני אדם לטוב ולרע, וכדברי הכלל הי"ג. וגם על פיהן נוהג עולמו. וכן תורותיו וחֻקוֹתיו שצוה לבני אדם לעשותן, והאזהרות שישתמרו מהן כולם בחכמה, ולכן סמוכים זה לזה. כי השומר דרכי החכמה יקבל טוב באמצעות צבאות השמים והארץ העשוים בחכמה, לשלם שכר טוב להולכים בחכמה, ולהפרע מרשעים בוזי חכמה ומוסר. וכן הרשע יקבל רע באמצעות הצבאות האלו. ונגד כל זה אמר (קיא, א-ב) "אודה יי' בכל לבב בסוד ישרים ועדה. גדולים מעשה יי' דרושים לכל חפציהם". כלומר בסוד ישרי לב מביני מדע, יודה השם בכל לבו, המבין שֶׁכָּל מעשי ה' גדולים ושיש בכל דבר תעלומות חכמה, צדק ומשפט ומישרים. ואם כסיל לא יבין, ובער לא ידע, הנה לחפצים בדרכי ה' הענינים דרושים וידועים שהן בחכמה. וכמו שאמר (קיא, ג) "הוד והדר פעלו וצדקתו עומדת לעד". כלומר הכל נעשה בהוד ובהדר, צדק ומשפט העומדים לעד לעולם ולא ישתנו. וכדברי הכלל הג'. ואמר (קיא, ד-ה) "זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום יי'. טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו". כלומר בנפלאות ה' אשר עשה אנו רואין שהן כפי דרכי חכמתו העליונה שהוא נוהג בהן, כי חנון ורחום יי'. ולכן כל איש ירא את יי' ונהוג כפי חֻקוֹת חכמתו ית' ימצא טוב. כי הוא ב"ה נתן טרף ליראיו, בעבור שזוכר לעולם בריתו שכרת. כמו שנזכר בתורה שכרת ה' ברית עם ישראל שישמרו תורותיו ומצותיו ושבגלל זה ייטיב עמהם תמיד. כי את זה לעמת זה עשה האלהים, ושכלל תכונת שמים וארץ כפי דרכי חכמת התורה; והשומר תורה יקבל הטובות הנמשכים מן התכונה הנפלאה הזאת, והעובר יקבל הרעה הנמשכת ממנה. ולכן נזכר במעשה בראשית במעשה כל יום "כי טוב". להורות שהכל נעשה במדת הטוב שהיא החכמה. וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון ז'). וכמו ששנינו (אבות, ג משנה יד) "חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם. שנאמר 'כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו'". ופרשנוהו במסכת אבות.¹ ובעבור שישראל שומרים החקים הללו לכן נתן להם המלוכה והממשלה, ויִרְדוּ מִיָם עד יָם ומנהר עד אפסי ארץ, כי כן ראוי להיות בדין וכמו שאמרנו. ועל זה אמר (קיא, ו) "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלם גוים". כלומר על כן הגיד להם במעשה בראשית כח מעשיו ואיך נעשה הכל בצדק, למען הודיעם שבלכתם בדרכי החכמה יירשו את נחלת כל הגוים עכומ"ז. וכדרך (תהלים קה, מד-מה) "ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו. בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו". וכנגד הסוד הזה אמרו קדמונינו ז"ל (רש"י לבראשית א, א) "אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה לכם. אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו וגו'. שאם יאמרו האומות, לסטים אתם שכבשתם נחלתינו. יאמרו להם כל הארץ של הקב"ה היא. הוא בְרָאָה וּנְתָנָה לאשר ישר בעיניו". [ע"כ] כלומר מטעם זה הקדים מעשה בראשית בתורה. להודיע כח מעשיו שברא הכל כרצונו וכפי דרכי חכמתו, לעמת מעשה בני אדם. ולכן בדין נטלה מיד רשעי ארץ ונתנה לישראל הישרים בלבותם הראוים לה. וזה הפירוש נכבד מאד. ולכן סמך לפרש מפני מה הגיד ממעשיו. ואמר (שם קיא, ז') "מעשי ידיו אמת ומשפט נאמנים כל פקודיו". כלומר הודיעם שהכל עשה בחכמה, אמת ומשפט. וכן פקודיו כולם נאמנים ודרכי חכמה, אלו לעמת אלו. ועל זה אמר (קיא, ח) "סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר". כלומר מעשה שמים וארץ סמוכים עם פקודיו. והכל במתכנת נפלאה ובמשקל צדק, עד "עשויים באמת וישר".

footnotes:
¹ יין לבנון, מהד' תשס"ג, עמ' 235-239


###### Gan Naul, House II 8:9:2
[Gan Naul, House II 8:9:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:9:2)

וכפי שבחר בישראל לתת להם תורה ומצות יותר מכל העמים, כי לכל העמים צוה לבד על ז' מצות הנטועות בשקול הדעת, ולישראל צוה חקים ומשפטים נשגבים משקול דעת האדם, ונפלאים מדרכי בינתו, וכמו שביארנו בבית הראשון (חדר ח' חלון ז'). לעמת זה מנהיג את ישראל באותות ובמופתים הנשגבים מדרכי הטבע הנהוג. וכל שאר העמים מנהיג כפי דרכי הטבע לטוב ולרע. לכן אחר שהראה לישראל אותות ומופתים במצרים וראו כי השם ב"ה מנהיגם הפלא ופלא, אז קֵרְבָם אל הר סיני ונתן להם את התורה חקים ומשפטים הנשגבים ג"כ מדרכי הטבע. ועל זה אמר (קיא, ט) "פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו קדוש ונורא שמו". הבן המליצה היקרה הזאת! מלת "פדות" כמו (שמות ח, יט) "ושמתי פדות בין עמי ובין עמך". (דברים יג, ו) "והפודך מבית עבדים". כי השם ב"ה עשה נפלאות ונסים במצרים לפדות את ישראל מתוכם. כלומר תחלה "פדות שלח לעמו". למען ידעו כי הוא מנהיגם למעלה מן הטבע. אחר כן "צוה לעולם בריתו", והיא התורה שחֻקוֹתיה נשגבים מדעת האדם. ואל תתמה על היות החקים האלה הפלא ופלא. לפי ש"קדוש ונורא שמו". כלומר השם ב"ה המְצַוֶה עליהם קדוש ונבדל בתכלית הקדושה. וכן הוא נורא תהלות עושה פלא. ואי אפשר (לדעת האדם) [לדעתו של האדם] לעמוד על סוד מדותיו ודרכיו העליונים שהן בחכמה. וכדברי הכלל התשיעי. ולפי שאי אפשר לברר יושר החקים האלו במופתי השכל ובדרכי הדעת, לכן אי אפשר שיקבלם האדם זולתי ביראת ה'. וכדברי הכלל הכ"ד. ונגד זה חתם שירו (תהלים קיא, י) "ראשית חכמה יראת יי'". כלומר אין לאדם להרהר ולדרוש לדעת במופתי שכלו דרכי חֻקֵי חכמת השם ב"ה, כי לא ימצא לעולם. אלא (קיא, י) "ראשית חכמה יראת יי". ושמא תאמר אם בינת הנבונים תסתתר מהבין בדרכי חכמתו ית', אין הנוהגים בם בעלי שכל ונבונים? לכן אמר "שכל טוב לכל עושיהם". כלומר אין לך רק לעשות כמצותיו ולהזהר מעשות דבר נגד רצונו ית'. שאם כה תעשה לא לבד שֶׁתֶּרֶב שכלך ובינתך, אבל גם שכל טוב יאציל השם ב"ה עליך ממרום. וכמו שבארנו ענין זה בבית הראשון (חדר ה' חלון ד') כשדברנו על העזר האלוהי הנלוה לאדם בצדקת מעשיו. כי המעשה הטוב הוא העיקר לא המדרש (עיין אבות, א). ואין לאדם להתהלל בחקירותיו ובמושכליו, אם הוא סר ונלוז מהיות נוהג בחכמה. וכדרך (ירמיה ט, כב-כג) "כה אמר יי' אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, כי אני יי' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם יי'". כלומר לא חפצתי מבני אדם רק שיעשו חסד משפט וצדקה. ועל זה אמר (תהלים קיא, י) "תהלתו עומדת לעד". כלומר תהלת² הנוהג בחֻקים האלו ונשען על השם ב"ה עומדת לעד. ויתבאר עוד בחדר השנים עשר בעז"ה:

footnotes:
² תהלתו של אותו אדם


###### Gan Naul, House II 8:10:1
[Gan Naul, House II 8:10:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:10:1)

(תהלים קד, כד) "מה רבו מעשיך יי', כולם בְּחָכְמָה עשית מלאה הארץ קניניך". פירוש "בחכמה", כפי דרכי חכמתך העליונה צדק ומפשט ומישרים, וכדברי הכלל הי"ג. כי המשורר הזכיר בשירו מעשה בראשית. ואחר שהשלים ספורו אמר "מה רבו מעשיך יי'". וכל המעשים הרבים האלו עשית והכינות במדה במספר ובמשקל כפי דרכי חכמתך העליונה. טוב ורע לעמת מעשה בני אדם, לשלם שכר טוב לטובים ולהפרע מן הרשעים כפי דרכי החכמה. ואלה הדברים ארוכים, ויתבארו בעז"ה מקצתן בחדר העשירי. והענין כלו יתבאר בספר "מעין גנים" בעז"ה:


###### Gan Naul, House II 8:10:2
[Gan Naul, House II 8:10:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20II/r/8:10:2)

(תהלים מט, ד) "פי ידבר חָכְמוֹת והגות לבי תבונות". פירוש "חכמות", דרכי החכמה העליונה, וכדברי הכלל הי"ד. כי המשורר האלוהי היה חכם לב, מלא רוח חכמה והודיע רבות בדרכי ה' שבהן מנהיג את עולמו, ואיך כל דרכיו משפט. ואם לעיני הכסילים נדמה שיש משפט מעוקל בעולם, בעבור שֶׁיֵרָאֶה מקרה אחד לצדיק ולרשע. הנה לא יבינו אחרית דבר, ושיש שכר ועקב רב לצדיקים שומרי תורה. ושנפש החכם באור תראה, יפדה מיד שאול וידבק בעליונים. ולא כן הכסיל, כי עד נצח לא יראה אור. וכבר בארנו הענינים הללו (חדר ג' חלון ד') בפסוקים (קהלת ז, ז-ח) "כי העשק יהולל חכם" וגו' "טוב אחרית דבר מראשיתו". גם בארנו מקצת הענין בפסוק (קהלת ב, יד-טו) "החכם עיניו בראשו" וגו' "ואמרתי אני בלבי" וגו'. ועל הדברים הללו יוסד המזמור הזה. ולכן החל (תהלים מט, ו) "למה אירא בימי רע? עון עקבי יסובני". כלומר הנלוז מן החכמה ראוי לו לירא מן הפורענות. כי הכל תלוי במנהגי האדם. (יחזקאל יח, יט) "צדיק הוא, חיה יחיה". גם הודיע שאין העושר וקניני העולם טובה גמורה. ושלא ירדו עם האדם לקבר זולתי חכמה וכשרון מעשים. ולפי שֶׁמְסַפֵּר צדקת ה' ודרכי הנהגתו הישרה, אמר (תהלים מט, ד) "פי ידבר חכמות". ובעבור הודיעו ענינים אלהיים, וְהִדָבֵק הנשמה בעליונים כמו שאמר "אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה". ושתצפה באור הבהיר, שהן דברי תבונות הנוסדות על שרשי החכמה, והן נודעות לאדם ברוח מבין, וכמו שיתבאר בעז"ה בספר "מעין גנים" בדברנו על לשונות של בינה ותבונה, אמר (מט, ד) "והגות לבי תבונות". כי מלת "לב" נופל על השכל והבינה כמבואר בבית הראשון (חדר ד' חלון א'). הנה בארנו כל לשונות של חכמה הנמצאים כתובים בספר תהלים ואיוב. ונשאר עוד לבאר לשונות של "חכמה" שבספר משלי. ויתבארו בחדר הסמוך: