## Gan Naul, House III

###### Gan Naul, House III 1:1:1
[Gan Naul, House III 1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:1:1)

הבית השלישי² [נוסח א] ובו יתבאר שרש "יעץ" בכל פרטיו. שם התואר יועץ. ושם דבר עצה. וכל בניניו וגזרותיו. וכן יתבאר בו שרש "חשב" בכל פרטיו. שם דבר "מחשבה". ושם דבר "חשבון". ושם "חשב". וכל בניניו וכל גזרותיו. גם יתבאר בו שם דבר "תושיה" בכל פרטיו. וגם יתבאר בו שרש "חרש" במקום שנופל על חרישת הלב.
החדר הראשון ובו עשרים ושתים חלונות יבאר מה ענין העצה בנפש. על מה הונח לשון "עצה". העצה מקורה מכח-העצה, לא מכח הבינה והדעת במופתיהן. יונח תמיד בבנין הקל לא בבנין כבד³ והנוסף⁴. יונח בבנין נפעל לשון "עצה" סמוך אל השם לבד בבנין הקל. במה יבדלו הוראת הקל. והנפעל בלשון "עצה". והנה יניח על כל זה כ"א כללים.
[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון א]

footnotes:
² בכתב יד כתוב כאן "הבית השני" והוא ט"ס. כנראה התחיל רבינו בכתיבת חלק זה כאשר טרם סיים "הבית הראשון" של "גן נעול" וחשב אז לתומו שחלק זה יהיה "בית שני". וכאשר נסתעפו כתביו והגיעו עד כדי שני כרכים, שני בתים של "גן נעול", בעל כרחו נהיה חלק זה "בית שלישי". ורבינו עצמו הזכיר כמה פעמים בספרו (בבית ראשון של "גן נעול", חדר ב, תחילת חלון ז', וסוף חלון ח') (וכן בספר "מגדל הלבנון", פרק שלישי, סוף סעיף י"ג) כי דן בהרחבה בנושא "יעץ" ו"חשב" בבית השלישי.
³ פיעל
⁴ התפעל


###### Gan Naul, House III 1:1:2
[Gan Naul, House III 1:1:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:1:2)

חפשתי בספרי הקדמונים ז"ל ולא מצאתי שדברו על שם "עץ" ושם דבר "עצה" ותאר "יועץ" ובניניו וגזרותיו דבר קטן או גדול. וכן לא מצאתי במכתביהם דבר על שרש "חשב", שמותיו בניניו וגזרותיו. על מה הנחת כל שרש מאלו השני שרשים ומה ענינן, ואיך הם נבנים בבניניהן. ובמה יבדלו לעומת שתי השרשים האלו הקרובים להם, ומדוע השתמשו כתבי הקדש פעם בלשונות של "עצה" ופעם בלשונות של "מחשבה", מי הם מְלַאי תאריהן. ועל איזו דרך קבוע עניניהן בנפש האדם. ושאר פרטים רבים וחקירות עמוקות הנופלות על תעלומות שני השרשים האלו. וידעתי כי אם נדע על מה הנחת שרש "יעץ", שוב נדע שהנחתו על בירור דברים, לבחור הנאות והבלתי-נאות, לקחת עצה מה ראוי ומה טוב, ומה רע. ויחשוב¹ כי הגיע בזה אל תכלית אור מליצות השרש הזה. וכן אם ישאל על הנחת שרש "חשב" ויענה שהוא על כלל המחשבות שהאדם חושב בדבר מן הדברים, ויספיק לו מענהו זה ויחשוב כי השיג סוף הכונה. ואתה תראה מדברי הבית הזה כמה מן ההצעות והקבלות המדעיות שיצטרך האדם ומהם יבין פשט המליצות הסתומות הכתובות בספרי הקדש המזכירים לשונות שני השרשים האלו. ואז יתבאר לך כי תשובות הנמהר היו על צד ההעברה² וכפי העולה על רוח, לא כפי מה שהענינים עומדים עליו באמת. ועל כן הנני בא בעזרת השם ב"ה ליסד בחדר זה כללים אמתיים ומספיקים לבאר תוכן הוראת שרש "יעץ". ואחר כן אבוא בעז"ה ליסד כללים מספיקים לבאר תוכן הוראת שרש "חשב" וההבדלים העצמיים שבין שתי לשונות השרשים האלה. ומתוך כך נעמוד על אמתת פשטי הכתובים המשמשים פעם בלשונות של שרש "יעץ" ופעם בלשונות של שרש "חשב", וכל כיוצא בזה. וזה החלי לעשות. ומן השם ב"ה אבקש עזר, כי אין עמי מתחזק על אלה.³

footnotes:
¹ האדם שלא חשב לעומק
² באופן שטחי בלי עיון
³ מליצה ע"פ דניאל י, כא


###### Gan Naul, House III 1:2:1
[Gan Naul, House III 1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:2:1)

[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון ב]


###### Gan Naul, House III 1:2:2
[Gan Naul, House III 1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:2:2)

**הכלל הראשון.** כל הנחת לשון "עצה, ו"יועץ" ובניניהן על ההסכמה המוחלטת שיסכים האדם לעשות מעשה על פי הסכמתו זאת. וכשיעשה המעשה כפי הסכמתו אז תתואר ההסכמה בשם "עצה", והמשיב אותה בתאר "יועץ". ואם לא בא הדבר לידי מעשה, לא יתכן לתאר ההסכמה בלשון "עצה", אעפ"י שבעל הנפש מסכים שיעשה כך וכך, כי כשיבא המעשה לידו אולי ינחם לעשות, יֵרַךְ לבבו להשען על מה שהסכים. ואם לא יעשה כהסכמתו ונתבאר מאחרית דבר שלא לקח עצה, כי זה יסוד גדול בחכמת הנפש, שלפעמים תעלה מחשבה על לב האדם לעשות דבר בענין מן העניינים ובעל הנפש מאמין בעצמו שיעשה המעשה, וכשיבוא הדבר לידו לא ימלאנו לבו לעשותו, ויטיל אז ספקות וערעורים על מה שהיתה קבועה עד הנה בנפשו, ויתעוררו תהפוכות בנפשו גם דחיות גדולות לדחות מה שהיה חזק בלבו תמיד. ומעין זה הם הנסיונות אשר יתנסה בהן. כי הוא חושב בעצמו שאם יבא דבר פלוני לידו בנסיון, לפי שמוסכם בלבו לעשות או לא לעשות, וכשיקרה הנסיון אליו ולא יעשה מה שהסכים עליו במחשבתו לעשותו, או יעשה מה שהסכים עליו במחשבתו שלא יעשנה. ולכן על כל זה וכיוצא בזה לא יפול לשון "עצה" בלשון הקדש לפי שאין לשון "עצה" נופל אלא על ההסכמה הגמורה שיעשה המסכים מעשה כפי הסכמתו. ועל זה אמרו קדמונינו ז"ל "מחשבה [רעה] אין הקב"ה מצרפה למעשה" (עיין קידושין לט ע"ב). כי לפניו ב"ה גלוי כי זה התאב לדבר עבירה עצמה ורוצה לעשותה, אינו מסכים בהחלט. וכשיבוא מעשה לידו יֵרַךְ לבבו ויירא ויפחד ויתנחם ממה שהסכים, וזה נוהג הרבה בזרע הסגולה. כי בסתר נפשותיהם השתרשו דרכי הבושת ויראת אלהים ופחד מוּסָרָיו, ואלה יתגלו בעת המעשה וְיִרֶף ממה שהסכים עליו, והתברר שלא הסכים בהחלט.


###### Gan Naul, House III 1:3:1
[Gan Naul, House III 1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:3:1)

[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון ב]


###### Gan Naul, House III 1:3:2
[Gan Naul, House III 1:3:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:3:2)

**הכלל השני.** לפי שכל לשון "עצה" על ההסכמה החזקה שיעשה המסכים מעשה על פיה. לכן לא יתכן להניחה על ההסכמות שיסכים האדם בלבו בענינים שאין בהן מעשה במציאות, והם כלל הדעות השכליות והמדעיות. כי כשיבחר הצודק והבלתי צודק בשכלו בבינתו ובדעתו, גם אם ימצא המופת¹ הישר על דבר מהן והוא מסכים בהחלט שכך הוא, לא יתבאר הסכמתו בלשון "עצה", לפי שאין בענין ההוא מעשה בפעל נמשך מן ההסכמה. על דרך משל כשיחקור האדם על תבנית הארץ אם היא עגולה או מרובעת או משולשת, ויתן המופת שהיא כך ויסכים בלבו הסכמה החלטית שכך היא תבניתה; לא יפול על הסכמתו לשון "עצה", כי אין מעשה יוצא מהסכמתו זאת. וכך בכל חקירה במהלכי המאורות והגלגלים וכן בהשגת האמתיות העליונות בדעות ובאמונות, וכל הענינים הנתלים במחשבת הלב בלי פעולה ומעשה, לא יפול על דבר מהן לשון "עצה" אלא לשון "בינה, ידיעה, שכל, מחשבה או מזימה", כמו שיתבאר כל אחד מאלו הלשונות במקומו. ואין גם פסוק אחד שנזכר בו לשון "עצה" יוצא מן הכללים האלו כי תראה שכולן נכתבו על ההסכמות שנמשכו מהן המעשים בפועל, ואין הנחת אחד מהן על הסכמת הלב שלא בשעת מעשה או על ההסכמה ההחלטית במושכלות ובאמונות.

footnotes:
¹ ההוכחה ההגיונית


###### Gan Naul, House III 1:4:1
[Gan Naul, House III 1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:4:1)

[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון ג]


###### Gan Naul, House III 1:4:2
[Gan Naul, House III 1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:4:2)

**הכלל השלישי.** יתכן להניח לשון "עצה" על המסכים בהחלט, אעפ"י שלא השלים המעשה כפי עצתו אם נאנס מלהשלימה, כי לפי שהוא עודנו עומד בתקפו לעשות ולגמור המעשה שהסכים עליו ולא נמנע רק מזולתו. יפה יתואר הסכמתו בתאר "עצה" שהסכים בהסכמה חזקה שהיה נמשך ממנה לולי כי זולתו מְנָעוֹ מהשלים מעשהו. ומסוג זה הן ההסכמות שהסכימו הרשעים להרשיע הבריות ועל הרוב הסכמתם חזקה, ואם¹ המעשה לא ימשך ממנה. כי השם ב"ה ימנע מרשעים אורם² ולא יצליח חפצם בידם. והנה הם מנועים מהשלים המעשה ע"פ הסכמתם, ולולי כן היו עושים; ולכן יתואר הסכמתם בלשון "עצה" בכתבי הקדש.³ ואעפ"י שעדיין לא התחילו במעשה, שלא היו מתנחמים ושבים מהסכמתם כדרך שבארנו. הנה השם ב"ה מבין יצר המחשבות ויודע כי לולי מנעו [אותם] מעשות הנבָלה היו באים לידי מעשה, ומטעם זה יתואר בספרי הקדש הסכמתם בתאר "עצה", והבן.

footnotes:
¹ למרות
² איוב לח, טו
³ העצה אשר יעץ אחיתופל (שמואל ב יז, ז)


###### Gan Naul, House III 1:5:1
[Gan Naul, House III 1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:5:1)

[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון ג]


###### Gan Naul, House III 1:5:2
[Gan Naul, House III 1:5:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:5:2)

**הכלל הרביעי.** לא יתכן להניח לשון "עצה" על ההסכמה ההחלטית זולתי כשהסכים במשפט השכל בין דרכים רבים ואופנים שונים בלבו. והיו אלו הדרכים והאופנים סותרים אלו את אלו. והיה נבוך בעניניהן ולא ידע כדת מה לעשות; וכשהסכים לאחת מהן הסכמה חזקה ועשה כהסכמתו יתואר בלשון "עצה". אבל אשר לא בא הענין כלל במשפט השכל, כי לא עלו בלבו דרכים שונים ואופנים באותו הענין ולא היה נבוך כלל, אבל מי שנתן לבו על הדבר נדמה לו שכן נכון לעשות והסכים הסכמה גמורה וגם עשה כהסכמתו אין בו לשון "עצה". ואתן לך משל. כשיעשה ראובן רעה לשמעון, וחרה לו לשמעון ולא ידע כדת מה לעשות, כי דרכים רבים פתוחים לפניו, אם להנקם ממנו ולשלם לו כרעתו. הדרך השני למחול לו הרעה. הדרך השלישי להחריש עד עת אחר ולנטור שנאה עליו בלב, וכיוצא בזה. דרך אחד סותר לדרך האחר, והוא נבוך באיזו מהן יבחר. ושוקל בשכלו ובדעתו כל דרך ודרך ומוצא בכל אחד ענין טוב וענין רע. אם יבחר באחד מן הדרכים ויעשה כהסכמתו, תתואר ההסכמה בתואר "עצה". אבל אם בקבלו הרעה מראובן ימלא לבו קצף וחמתו בערה בו להנקם ממנו ועשה כן, אעפ"י שהסכים הסכמה חזקה שנמשכה ממנה המעשה, לא יתואר בתאר "עצה" לפי שדרך הנקמה זו גמל בלבו ולא עמד דרך אחר כנגדו, ולא היה נבוך בדעתו כדת מה לעשות, ולא שפט עליהן תחלה במשפט השכל. ולכן כל "עצה" בכתבי הקדש הוא על ענין הסכמה אחר משפט השכל, ודע זה, ועוד יתבאר בעז"ה.


###### Gan Naul, House III 1:6:1
[Gan Naul, House III 1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:6:1)

[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון ג]


###### Gan Naul, House III 1:6:2
[Gan Naul, House III 1:6:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:6:2)

**הכלל החמישי.** כל עצה מקורה מכח-העצה הנטועה בנפש, ולא מכח השכל והבינה והדעת. והכונה בזה כשהאדם מסכים לדרך ידוע, לא היתה ההסכמה ההחלטית מעוצם כח השכל והבינה שבו שמצאו הדרך הזה נכון וישר לעשות כפי הציור בנפש.¹ כי אם תצויר שֶׁתִּוָלֵד ההסכמה ההחלטית מעוצם השכל והבינה המשקיפים על הענין שהוא נועץ על פי חקירות ושקול הדעת ועל פיו בוחר ומסכים, אתה טועה בציורך זה. כי בהיות שכבר בארנו שאין הנחת לשון "עצה" אלא על ההסכמה שהיא אחר משפט השכל השוקל על הדרכים הרבים שנגלו כולם, שכל אחד מהן הפוך מהאחר. ואתה יודע שאין בכח שֵׂכֶל האדם ובינתו להקיף את כל חלקי הדרכים הרבים שהן בכל דבר ודבר. ולשקול בפלס ישר כל פרט ופרט טוב ורע שיש בכל דרך ודרך, ולמאוס ברע ובחור בטוב, ולדחות כל צדדי הכזב ולאהוב הנכונה והאמת, [כי רק] אז תוכל לומר כי המשפט מסור לשכל האנושי ולבינתו. רק בזה יתבאר כל הענין וכל פרטיו, ושהופיע אורו עליהן. והפרטים הרבים נשכחים מן הלב בעת שהוא נועץ על הדבר. ואם תזכור מה שבארנו בבית הראשון (חדר ב) שאין על דרכי החכמה מופתי הבינה והשכל, לפי שבכל אחד מהן דבר והיפוכו, ידעת שאין בכח השכל האנושי ובינתו לחקוק חֻקי חכמה באמת ובברור. ותבין מדברינו כי העצה על הדבר שצריך [שיהיו לפניו] הפוכים זה מזה, ואין בכח השכל והבינה להסכים עליה בהחלט ולגזור ההסכמה הנכונה במופת ישר ובדעת ברורה. וישאר האדם תמיד נבוך בלבו ויתחדשו לו ערעורים ובטולים על הסכמתו. ואיך יבטח על עצתו בענין מן הענינים ויעשה כעצתו? פן יהיה לו אחר כן לצור מכשול. אך צריך לומר כשיועץ על דבר שהוא מכלל המנהגים, כדברי המשל שהזכרנו למעלה, כי כל זה הוא לפי החכמה שאין בכח האדם לחוקק ולהסכים על דבר מהן מדעתו.² אבל אם נועץ על ענין מענינים שלו במשא ומתנו, לאיזו מקום יוליך סחורותיו, ולאיזו מקום יסע למוכרם, כמה מכל מין יקנה וכמה ימכור וכיוצא בזה שיש דרכים שונים והפוכים ממנו, איך ישען על משפט שכלו, כי מלבד שאי אפשר לשכל להקיף כל חלקי המבוקש ולשפוט בהם המקרים והתמורות לרגע תחת השמש המהפכים טוב לרע ורע לטוב, ועליהן לא יוכל השכל לשפוט בהיותן נעלמים מהם טרם תבאנה, כמו שנבאר בעז"ה בספר "מעין גנים". אבל האמת כי השם ב"ה נטע בנפש האדם [יכולת] הסכמותיו בהחלט והוא כח-העצה הנטועה בנו. ומעשה הכח הזה נפלא מאד. לא תצוייר ענינה בתחלת העיון. ולא ידע אנוש [ערכה]. והוא שכל ענין הבא לפנינו, ולא נדע משפט הדבר וכיצד נתנהג בו, כי יעלו מחשבות רבות על לבבנו, כל אחת סותרת האחרת ונעמוד נבוכים. ונשכיל ונבין בכל הדרכים, ותהיינה תחבולות רבות מתהפכים בלבבות, ובכולם לא נמלט ממבוכתינו, לפי שאין בכח [חכמתנו] ושכלנו לגזור על ההסכמה הישרה במופת הדעת. פתאום נמצא בקרבנו הסכמה מוחלטת וּגְזֵרָה גמורה על דרך אחד מכל הדברים הרבים שנצטיירו לעיני לבנו, והיה זה בכח-העצה הנטועה בנפש, כי הוא המסכים לעשות מעשה בדרך ידוע. והכח הזה יתמכהו לעשות מעשהו שהסכים עליו, לא תרפינה ידיו ולא ירך לבבו. אעפ"י כי לבו ידע שאפשר להסכים הסכמה לרע לו. הנה יתחזק בהם בהסכמתו ויעשה מעשהו בגבורת הלב. ותבין כי הכח הזה סגולה גדולה בנפש האדם. ולולי שהיה נטוע בנו, לא היינו מתחזקים לעשות מעשה גדול או קטן בדרכי העולם.

footnotes:
¹ רבנו מתכוין לומר שאם האדם לא שקל ובחן כמה דרכי פעולה שלפניו, כדי לבחור באחד מהם, אין זה נקרא "משפט השכל"
² רבנו חותר ללמד שרק ע"פ עצת התורה, וחוקי התורה, ידע האדם במה לבחור


###### Gan Naul, House III 1:6:3
[Gan Naul, House III 1:6:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:6:3)

גם בעניני החכמה שנעלם ממנו המשפט בהן כי לפי שהאדם בעל הציורים רבים, ובעל שכל ובינה יצטיירו בלבו בכל דבר דרכים רבים, ושכלו ובינתו בונים ומרכיבים, מקריבים ומרחיקים בלי מופת ישר. והיה תמיד מתהפך בתחבולותיו ולא היה נשען על דרך מן הדרכים מדאגה פן יסכים ברעה. והכח הזה ר"ל כח-העצה הוא הממלטו ממבוכתו ומטה לבו להסכים בדרך ידוע. הָבֵן הכלל הזה היטב.


###### Gan Naul, House III 1:7:1
[Gan Naul, House III 1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:7:1)

[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון ד]


###### Gan Naul, House III 1:7:2
[Gan Naul, House III 1:7:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:7:2)

**הכלל הששי.** כח-העצה אינו נטוע בנפש שאר בעלי-החיים, והטעם נקל להבין. כי כבר בארנו בבית הראשון¹ שמנהגי הבהמות הם בהכרח ואין בהם הכחות והפוכי הכחות. גם אין בהם כחות השכל והבינה, ולכן אינן צריכין עצה למעשיהם, כי כל מה שיעשו הוא בהסכמה טבעית,² על פי ציור אחד המצטייר בה המכריחה לעשותו כפי הציור הזה, כי אין ציור הפוך ממנו מתגלה בקרבה עד שתצטרך לשפוט ביניהן ולהסכים באיזו דרך תעשה. על דרך משל המחזיק באזני כלב שטבעו שיצטייר בו מדת העזות, יעשה מעשיו כפי מנהגו לנשוך ולנבוח וכיוצא ואין ציור אחר מתגלה בו הפוך ממנו, כמו שנוהג באדם וכמבואר למעלה. ולכן לא תמצא שהניחו כתבי הקדש לשם "עצה" על בעלי-החיים זולתי האדם, וכדרך שבארנו³ בשרש "חכם" ולשון "חכמה", הבן.

footnotes:
¹ של ספר "גן נעול", בית ראשון, חדר ראשון, חלון ראשון
² אינסטינקט
³ גן נעול, בית ראשון


###### Gan Naul, House III 1:8:1
[Gan Naul, House III 1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:8:1)

[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון ד]


###### Gan Naul, House III 1:8:2
[Gan Naul, House III 1:8:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:8:2)

**הכלל השביעי.** כח-העצה אינה נטועה בכל הנפשות. ואין הכוונה שיש נפש אדם במציאות שתחסר כח-העצה כולה. כי כבר בארנו שכל נפשות בני אדם כוללות כחות כל מעשה בראשית ואם תחסר כח אחד ממנה בהחלט לא תתואר עוד בשם "נפש". אך הענין נוהג בכח זה כמו בכח השכל והבינה שנבדלין בהן הנפשות בין רוב למעט, כמבואר בבית ראשון. וכן הוא בכח-העצה נבדלים כח הנפשות בין רב למעט, ויש נפש נטוע בה כח-העצה במשקל גדול. ויש נפש אחרת שכח-העצה חלושה בקרבה. וכמו שבארנו בהנחת תואר "שכל, ותאר "בינה" על בבעל השכל במשקל ידוע, ועל בעל הבינה במשקל ידוע, שיהיו ראויין לתוארים הללו. גם בארנו שמשקל הכחות הראשון לתאר מן התוארים אינו נודע זולתי ליוצר הנפשות ב"ה, וכן לנביאים ואנשי הרוח העומדים בסוד השם. כן תאר "איש העצה" באמת לא יונח זולתי על מי שמשקל כח-העצה שבנפשו גדולה בשיעור ידוע. והנה מי שכח-עצתו חלושה, כמעט שאין בכחו להסכים הסכמה החלטית בנפשו לעשות קטן או גדול. גם אם יוכל להיות שיסכים עליו ענין מועט, שאין הבדל רב בין אם יעשה או לא יעשה, יעמוד נבוך ומתהפך במחשבותיו ולא ימצא בנפשו הסכמה גמורה שבארנו למעלה. תבין שאין זה בעבור היות האיש הזה בעל השכל והבינה. אך יוכל להיות שיהיה איש רב השכל והבינה, אבל חסר כח-העצה היועצו עמו או שיבקש עצה מנפשו. וכן יתהפך כל היום בתחבולותיו ובהמצאותיו, רגע בדרך זה ורגע בדרך אחר. וכן יחזור בו מבלי שימצא הסכמה מוחלטת. ויש איש אחר שהוא חלוש השכל והבינה, יסכים לעשות מעשה כי כח-העצה חזק בנפשו. והבן.


###### Gan Naul, House III 1:9:1
[Gan Naul, House III 1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:9:1)

[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון ד]


###### Gan Naul, House III 1:9:2
[Gan Naul, House III 1:9:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:9:2)

**הכלל השמיני.** כל עצה היא בהכרח. ותבין זה מן המבואר בחלק ו' למעלה שהעצה מקורה מכח [הסכמה]¹ שאין עמם מופתים נאמנים להסכים בהן. ועל כן היא כמו הכרח. ואין הכונה שהאדם [מוכרח] לומר כן, כי האדם מושל על כלל כחותיו ומנהגיו, ואם יחפוץ יעזוב מה שהסכים עליו וישתמר [...]. אבל מה שאנו אומרים שהעצה בהכרח כי תמיד תהיה הסכמת הלב לפי נטיה צְפוּנָה בנפש הבוחרת בדרך ידוע מן הדרכים הרבים שהצטיירו לעיניו. פתאום יסכים בדרך אחד ממה שהצטייר בנפשו. לפי זה יתכן עשרה אנשים [והם כולם] בעלי עצה שיסכימו בדבר אחד [בדרכים] הפוכות זו מזו [ולא לפי] השכל והבינה, כי [זה] אי אפשר כמבואר שם למעלה. ותהיה ההסכמה על פי נטיה בנפש כל אחד. ויסכים כל אחד מהן כפי הדרך המסתעף בנפשו. וכל אחד מהם כמוכרח מנפשו לבחור ולהסכים באופן זה בעבור היות הדרך הזה ערב לנפשו והיא משתוקקת לה. על זה מפורש בנביאים² כששאל רחבעם עצה מן הזקנים ועצה מן הילדים. יעצו הזקנים שישיב דברים רכים, ויעצו הילדים שישיב דברים קשים. כי בזקנים היו מושלים ציורי החכמה ויעצו בחכמה, כדרך "מענה רך ישיב חמה" (משלי טו, א), "ולשון רכה תשבר גרם" (משלי כה, טו). ובלב הילדים משלו ציורי הסכלות ויעצו בסכלות כדרך "לפני שבר גאון, ולפני כשלון גבה רוח" (משלי טז, יח). וכן [נמצא] היועצים תמיד עצתם כפי נטיה צְפוּנָה בנפשם אם טוב ואם רע, מסכימים עליה בכח-העצה, לפי שאין מקורה מרוח בינה במופת. כי אילו היו הזקנים יכולים לברר טוב עצתם במופתי הדעת לא היה רחבעם עוזב עצתם הטובה כמו שעשה. אבל בהיות השאלה בדרכי המנהגים כפי החכמה שאין עליהם מופתי הדעת, קרה מה שקרה. כי בלב רחבעם מָשְׁלוּ ג"כ ציורי סכלות לפי שעה ולכן שמע לעצת הילדים, כי דרכם ערבה לנפשו, כי מאת השם היתה הסבה כמבואר בכתוב (מל"א יב, טו).

footnotes:
¹ כל המלים שמסוגרות בסוגר מרובע, הן לפי ההשערה. כי במקור כת"י לדף זה נפלו כתמי דיו על חלק מהמלים
² מלכים-א יב, ו-יד


###### Gan Naul, House III 1:10:1
[Gan Naul, House III 1:10:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:10:1)

[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון ה]


###### Gan Naul, House III 1:10:2
[Gan Naul, House III 1:10:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:10:2)

**הכלל התשיעי.** שיתכן לתאר את האדם בעצה לטוב ולרע. ונוכל לומר "פלוני יועץ טוב", "ופלוני יועץ רע". וענין זה נשען על הכלל שבארנו למעלה, שבהיות כל עצה בהכרח הנפש מנטיות צפונות, בהיות בעל כח-העצה בטבעו איש טוב ובנפשו מושלים ציורים טובים, תהיינה מועצותיו כפי דרכיו הטובים, והעושה על פיו ימצא טוב. ואם בעל כח-העצה [הוא] איש רע ובליעל ובנפשו מושלים ציורים רעים, תהיינה מועצותיו כפי דרכיו הרעים, והעושה על פיו יכשל, וכן בכל הדברים. ויתבאר ממה שנדבר עוד [חלון יז] בעז"ה.


###### Gan Naul, House III 1:11:1
[Gan Naul, House III 1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:11:1)

[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון ה]


###### Gan Naul, House III 1:11:2
[Gan Naul, House III 1:11:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:11:2)

**הכלל העשירי.** לא יתכן להניח לשון "עצה" על הסכמה בדבר-מעשה המתברר בחוש או במושכל ראשון הנטוע בדעת כל אדם. על דרך משל, סיר שעל האש וחפץ להסירו. לא יסופק עליו אם יסירנו בידו או בצבת וכלי [כי יודע] במופת החוש שלא יוכל לאחוז בו בידו, כי [יכוה] באש וצריך ליטלה בצבת או בחתיכת בגד החוצץ בין האש ובין ידו. ובקחתה בצבת לא נאמר שמייעץ לעשות כן, שבחר לטרוח ללכת אחר [דרך אחד] כי הסכמתו היתה במופת החוש, וכן כל כיוצא בזה שהסכים ע"פ המופת או החוש לא יפול על ההסכמה לשון "עצה". וגם זה תבין מן המבואר למעלה חלק ו', שאין לשון "עצה" נופל אלא על הסכמה אחר משפט השכל, בהיות פנים לכאן ופנים לכאן. והוא עומד במבוכתו, עד שתעלה הסכמתו בהכרח, ויסכים בכח-העצה כמבואר בחלק ט'. וכל זה לא יתכן כשתהיה ההסכמה מוכרחת במופת או בחוש, הבן.


###### Gan Naul, House III 1:12:1
[Gan Naul, House III 1:12:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:12:1)

[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון ה]


###### Gan Naul, House III 1:12:2
[Gan Naul, House III 1:12:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:12:2)

**הכלל הי"א.** יתכן להניח תואר "יועץ" על השם ב"ה, וכן יתכן להניח על מעשהו שם "עצה". ונקל להבין ענין זה מן המבואר למעלה ששם "עצה" נופל על ההסכמה ההחלטית שנמשך אחריו מעשה בפועל, כשיהיה באותו הדבר דרכים רבים, שבחר היועץ באחד הדרכים. וכל זה תמצא בדברים שהשם ב"ה גוזר עליהם ופועל אותם, כי הוא מנהיג עולמו כפי משפטי החכמה, כמבואר (חדר ב') בבית הראשון. ויש בכל מנהג ומנהג דבר והיפך הדבר, טוב ורע חסד ודין וכיוצא. והוא ב"ה גוזר מה יהיה וגם ממלא גזרתו בכחו הבלתי בעל תכלית. ולכן גוזר הגזרה בהחכמה העליונה בתאר "עצה", והוא ב"ה בתואר "יועץ". וכן השתמשו כתבי הקודש בלשון זה אצלו ית' כשידברו על הגזרות שגזר על בריותיו לטוב או לרע. לבנות ולנטוע. או להאביד ולהרוס כשהודיע מועצותיו בנבואה לנביאים יאמרו שהוא ב"ה יעץ כן, כלומר הסכים לעשותו. לכן קרא הגזרה בשם "עצה", ואמרנו שנגזרה בעצת ה'. ואולם ההבדל שבין לשון "עצה" הסמוך אצל השם ב"ה ובין לשון "עצה" אצל האדם הוא הבדל עצמי. זה יובן מן המבואר למעלה, ויתבאר לך ששתוף שם "עצה" הנאמר על השם ב"ה ועל האדם איננו רק בדרך משל להסביר אוזן השומעת, כמו כל התוארים שנאמרו עליו ית', שאינן רק למשל ולהסביר גדולתו ורוממותו ית'.


###### Gan Naul, House III 1:12:3
[Gan Naul, House III 1:12:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:12:3)

כי אמרנו שעצת האדם היא בהכרח, כי יוצאת לפי נטיה שהתגברה בנפשו, וההסכמה פתאום בכח-העצה. לפי שאין העצה יוצאת מכח הבינה והדעת, כי בארנו שאין בכח בינת האדם ושכלו להסכים בברור ובמופת. ולכן הוא ב"ה המרומם על כל ברכה ותהלה, אדון החכמה והתבונה כולה, "הוא הבין דרכה והוא ידע את מקומה".¹ הנה כל מועצותיו בברור, נשגב מדרך המופת אשר לנו בלמודיות וממופתי החושים. והענין הזה דומה ממש למה שבארנו אצל החכמה שאין בכח האדם לחקק חֻקי חכמה בשכלו ובבינתו, וצריך לאספה מחוצה לו וּלְקַבְּלָה. והוא ב"ה לבדו החוקק חֻקי החכמה באמת. וכן העצה וההסכמה איננה בכח בינת האדם ושכלו, וצריך לְקַבְּלָה מנפשו מיד אחת מנטיותיו וציורים המושלים בקרבה. והוא ב"ה לבדו הוא היועץ באמת, בתבונה שאין לה חקר, כי הוא מקיף כל פרטי הדברים, סבתן משקלן טובם ורעתם, וגוזר בצדק ובמשפט. וכן יודע ב"ה כל המקרים והתמורות המתחדשים כל רגע תחת השמש, אין דבר נעלם ממנו, כי הוא צופה מראשית אחרית, ותחת כל השמים לו הוא.² וכל המתחדש בעולם יתחדש ברצונו ובפקודתו. והנה כל מועצותיו או גבורותיו ית' בהסכמה ברורה בדרך התבונה העליונה הנאמנה, לא יפלא ממנו כל דבר.³ ומטעם זה הבדילו כתבי הקודש בין לשונות של "עצה" הכתובים אצל האדם, ובין הלשונות שנכתבו על השם ב"ה, כמו שיתבאר.

footnotes:
¹ מליצה ע"פ איוב כח, כג
² מליצה ע"פ איוב מא, ג
³ מליצה ע"פ ירמיה לב, כז


###### Gan Naul, House III 1:13:1
[Gan Naul, House III 1:13:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:13:1)

[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון ו]


###### Gan Naul, House III 1:13:2
[Gan Naul, House III 1:13:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:13:2)

**הכלל הי"ב.** כמו שיתואר השם ב"ה בתואר "יועץ", והסכמותיו ב"עצה", בעבור מנהגיו שנוהג עמהן עם בריותיו כמו שבארנו (חלון יב), כן יתואר בכתבי הקדש בתאר זה בעבור מעשיו בשמים ובארץ. ומעשה שמים וארץ תתוארנה בלשון "עצה". וגם זה תבין מן המבואר (חדר ב, חלון ו) בבית ראשון אצל לשון "חכמה", שאמרנו כי כל המעשים עשויים בחפץ החכמה העליונה. ויש בכל דבר מהן דבר והפך-הדבר בערך היוצר ב"ה. כי השור ההולך על ארבע, אם היה חפץ השם ב"ה היה נברא הולך על שתים או על שמונה. וכן העולם בכללו אם היה חפץ היה יכול לבראו על תמונה אחרת, כי לא יבצר מהשי"ת מאומה. ולפי שהסכים לעשותם במתכנת שהן עליו ועשה אותם כן, נאמר שיעץ כן.¹ ועל המעשים נאמר שנעשו בעצתו ית'.² וכן תמצא שהשתמשו כתבי הקדש בלשונות של "עצה" כשדברו על בריאת שמים וארץ, כמו (חדר ח' וחלונותיו) שיתבאר בעז"ה, וכמו שאמרנו (חדר ב' חלון ט') בבית הראשון שאעפ"י שמנהגי השם ב"ה מתוארים "חכמה", וכן מעשה בשמים ובארץ מתוארים "חכמה" (משלי ג, יט), והוא ב"ה מתואר בעבורם "חכם לבב ואמיץ כח" (איוב ט, ד). לא יתכן לתאר את האדם שאסף ידיעות הללו בתאר "חכם", כי אעפ"י שלמד דרכי ה' כפי כחו. ולמד ענינים רבים במעשה שמים וארץ, על דרך משל סביבת הארץ³ גדלה ותכונתה וסדור נופיה יַמיה ונחליה, ומיני בעלי-החיים והצמחים והדוממים וכיוצא בזה, אין בידיעות הללו דרך הנהגה לאדם. כמו כן לא נוכל לתאר בעל הידיעות הללו והמלמדם לזולתו בתאר "יועץ", ולא ספוריו בתארי "עצה", לפי שאין דרך הסכמה עליהן שימשך מזה מעשה וכמו שבארנו (חלון ג) למעלה קרוב לזה.

footnotes:
¹ שמא כוונת רבנו "כי הוא אמר ויהי, הוא צוה ויעמוד. וכו' עצת ה' לעולם תעמוד, מחשבות לבו לדור ודור" (תהלים לג, ט-יא)
² "מפני עצת ה' צבאות אשר הוא יועץ עליו" (ישעיה יט, יז), "עצת ה' אשר יעץ אל אדום" (ירמיה מט, כ), "עצת ה' אשר יעץ אל בבל" (ירמיה נ, מה)
³ מהלך מהירות הארץ בתנועתה סביב לשמש


###### Gan Naul, House III 1:14:1
[Gan Naul, House III 1:14:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:14:1)

[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון ו]


###### Gan Naul, House III 1:14:2
[Gan Naul, House III 1:14:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:14:2)

**הכלל הי"ג.** כמו כן יתואר השם ב"ה בתואר "יועץ" בעבור החֻקים והמשפטים והתורות והמצוות שצוה לבני אדם לעשותן וללכת בהן. וכן יתוארו החֻקים והמשפטים והמצווֹת בתארי "עצות". כי לפי שיצוו על מנהגי החכמה. ועל כל מצוה ומצוה מהן גבר השם ב"ה בהסכמה מוחלטת לעד לעולם שיהיו עשויים מבני אדם בכל הזמנים. וכולם שקולים בפלס החכמה העליונה ומבוררים בתבונתו שאין לה חקר, כל דרך ודרך מִבֵּין דרכים רבים שישנם במציאות, וכמו שבארנו בבית הראשון. ולכך הם עצות טובות ישרות ונאמנות. והעושה על פיהן ימצא טוב, בעבור צאתו ממקור ההטבות והחנינות כולם, הוא ה' אלהי ישראל. וכן תמצא בספרי הנבואה שהניחו על מצוות התורה והחכמה תואר "עצות", וכמו שיתבאר (חדר ח' וחלונותיו) בעז"ה.


###### Gan Naul, House III 1:15:1
[Gan Naul, House III 1:15:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:15:1)

[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון ו]


###### Gan Naul, House III 1:15:2
[Gan Naul, House III 1:15:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:15:2)

**הכלל הי"ד.** כל עצה תלקח מן היועץ הראוי לתת עצה באותו הדבר. וצריך שיתחברו שתי הסגולות בנפש היועץ. האחת שיהיה בטבע בעל כח-העצה שיסכים בהחלט, וזה נשען על המבואר (חלון ח) למעלה שכח-העצה איננו נטוע בכל הנפשות. והסגולה השניה שתהיינה נטיות נפשו מתוכנת וטובות כראוי לאותו הדבר שהוא נשאל עליו. וזה נשען על המבואר למעלה שהעצה היא בהכרח הנפש.¹ גם בארנו שיש יועץ רע. גם בארנו שבעל כח-העצה יכול להיות חלוש השכל ותבונה. ועל כן כל דברי המנהגים כלולים בחכמת התורה הנאמנה. ומי שיסופק עליו דבר ממנה, אין טוב [ממה] שיקח עצה מבעל כח-העצה ומבעל השכל והבינה. אם [יועץ אחר] איננו בעל החכמה נוהג בדרכיה. כי היועץ הזה ייעצהו כפי דרכו שכלו ובינתו ותהיה העצה נבערה ורעה, והעושה על פיו יכשל. כי לא יוכל האדם להסכים על מנהג מן המנהגים שהן בחכמה מִשִׂכְלוֹ ומבינתו, כמבואר למעלה. אבל תלקח העצה בענינים הללו מן החכם בעל השתי תורות,² כי הוא קבל האמת, ויודע להמשיל דבר לדבר ולהוציא לאור משפט המעשה, [יורה] כהלכה והיא העצה היעוצה. וכן בעניני הלמודיות ומלאכת מעשה כשיסופק על אדם משפט המעשה, ואיננו דבר המבורר במופת, [יקח] העצה מבעל העצה היודע בטיב החכמה או המלאכה ההיא, כי בטבעו יסכים על נכון. אבל לא יועילנו החכם במופתים³ אם אינו [מומחה] במלאכה הזאת. וכן הצריך עצה בעניני המלחמות והתחבולות יקחנה מבעל העצה [ממי] שהוא בעל נסיונות רבים ואיש השכל והבינה שיוכל להסכים בהסכמה נכונה, ולא יֵעָזֵר מבעל מלאכת-מעשה או חכמה לימודית או חכם במנהגים, אם איננו מלומד במלחמה ולא נסה ללכת באלה⁴ ולא יבין לעשות התחבולות. וכן לענין העצות הרעות, הרשע המבקש עצה לעשות כחפץ רשעתו, צריך שיקחנה מבעל עצה איש בליעל המלומד להרע, ולבו יסכים הסכמה מתוכנת ומלא חפץ הרשעה. וכל כיוצא בזה יתחלפו היועצים כפי התחלפות הענינים שֶׁיִוָעַצוּ בני אדם עליהם. ועל כן תמצא תאר זה בכתבי הקדש על אופנים שונים כפי הענינים השונים שהוא נכתב עליהם. והבן.

footnotes:
¹ מפני נטיה נפשית
² תורה שבכתב ותורה שבעל פה
³ בהוכחות הגיוניות
⁴ מליצה ע"פ שמואל א יז, לט


###### Gan Naul, House III 1:16:1
[Gan Naul, House III 1:16:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:16:1)

[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון ז]


###### Gan Naul, House III 1:16:2
[Gan Naul, House III 1:16:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:16:2)

**הכלל הט"ו.** יתכן נתינת עצה מן היועץ לזולתו, או מנפש האדם לעצמו, מבלי היות מוצא ההסכמה מנפש היועץ או האדם, אבל קִבְּלָה מזולתה. על דרך משל שלמד מפי חכם שאם יקרה לאדם כך וכך ראוי לו לעשות ענין פלוני, הן בעניני המנהגים, הן בעניני המלאכות והלימודיות, הן בעניני העולם משא ומתן ועסקיו, הן בעניני המלחמות ותחבולותיה. וכשיקרהו אותו הדבר, והוא שופט בשכלו מה יעשה, יבא בלבו זכרון העצה שנתן לו החכם, והסכים שיסמוך על דבריו ויעשה כעצתו, יתואר ההסכמה בתאר "עצה". וכן אם היה נשאל מזולתו על אותו הדבר והגיד הנשאל לשואלו העצה שקבל מזולתו בענין זה, יתוארו דבריו בשם "עצה". ותמצא בכתבי הקדש לשון "עצה" הרבה על כיוצא בזה כמו שיתבאר¹ בעז"ה.

footnotes:
¹ כוונת רבנו לדברים שכתב ב"הבית השני"


###### Gan Naul, House III 1:17:1
[Gan Naul, House III 1:17:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:17:1)

[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון ז]


###### Gan Naul, House III 1:17:2
[Gan Naul, House III 1:17:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:17:2)

**הכלל הט"ז.** כל לשון "עצה" הכתוב סתם בספרי הנבואה מבלי כינוי או שם לואי תמיד הכוונה עצה טובה. ואין הרצון בזה עצה שהיא טובה באמת וישרה בעיני ה', אבל טובה¹ כפי מחשבת השואל והנשאל בין שתלקח לעשות דבר טוב או רע, ענין המליצה על עצה מתוכנת להשיג על ידה חפץ השואל והדורש אחר העצה. אם הדורש אותה איש טוב ומבקש עצה מנפשו או מיועץ טוב, ונכתב בענין לשון "עצה" סתם היא עצה טובה להשגת המבוקש הנכון על ידה.

footnotes:
¹ הכוונה מועילה


###### Gan Naul, House III 1:17:3
[Gan Naul, House III 1:17:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:17:3)

ואם הדורש איש בליעל ומבקש עצה מנפשו או מיועץ רע, ונכתב בענין לשון "עצה" סתם, הכונה היא טובה להשגת המבוקש הרע על ידה. ולפי הענין שהוא כתוב אצלו נלמד אם העצה לדבר טוב או לדבר רע. אבל כשתהיה העצה לא טובה להשגת המבוקש, בין שיהיה המבוקש דבר הגון בין שיהיה דבר מגונה, נכתב אצלה כדי להורות שלא היתה העצה כמשפט הדבר ההוא "עצה נמהרה" (עיין איוב ה, יג), "עצה נבערה" (ישעיה יט, יא), "עצה לא טובה" (עיין שמואל ב יז, ז), וכיוצא בלשונות הללו המורות היות העצה וההסכמה בלתי נאותים לענין המבוקש. וזה אומר שהיועץ [הוא] נעדר הידיעות הצריכות למי שחפץ לתת עצה באותה הדבר. וכדרך המבואר למעלה מהתחלפות היועצים כפי התחלפות הענינים. ואם נכתב תואר "יועץ" או שם "עצה" לבדה, מבלי הזכיר אצלה ענין המלמד מאיזו דבר הוא מדבר, ולא נדע אם זה היועץ איש טוב, ועצתו בדרך ישר ולדבר הגון, או שהיועץ איש בליעל ועצתו לדבר מגונה ורע, ישימו כתבי הקודש אצלו תאר המורה על היות היועץ איש בליעל ועצתו היא לדבר מגונה, כמו "יועץ בליעל" (נחום א, יא), "יועץ און", "עצת רעה" (עיין יחזקאל יא, ב), "עצת רשעים" (איוב י, ג), וכיוצא בזה. ועתה תבין שבענין זה נבדל תאר "יועץ" מן "חכם", ושם "עצה" משם "חכמה", וכן כל לשונותיהן ובניניהן. כי לפי שלשון "חכמה" מונח תמיד על דברים טובים ונאותים בעצמם, ולא יפול לימוד דבר ממנה או על מעשה ממנה, גם אם אותו הלימוד או המעשה בנוי על המצאה גדולה בשכל ועל תחבולה נפלאה לא יתואר בלשון "חכמה". וכן לא יתואר עושהו וממציאו בתאר "חכם", אעפ"י שהשיג מבוקשו הרע במעשהו, וכמו שבארנו בבית הראשון באר היטב. לכן לא תמצא בכל המקרא "חכם רע", "חכם בליעל", "חכם רשע" וכיוצא בזה, כי הוא מן המליצות הסותרות עצמן. וכל מה שתוכל לומר הוא מליצת "חכם בעיניו" (משלי כו, יב) ובארנוהו בבית הנזכר. וכן "חכמים המה להרע" (ירמיה ד, כב) וגם זה בארנוהו. אבל לשון "עצה" הנופל על כל הדברים המעשיים שיסכים עליהן, הן שיסכים לו כפי החכמה, הן שיסכים לעשות ברשע, הן במעשה התחבולות לטוב ולרע, הן בעניני העולם ובמלאכות-מעשה ובמלחמות וכיוצא, כי אין "עצה" אלא הסכמה לעשות. על כן יתכן לומר "יועץ בליעל", "יועץ רע", "יועץ רשע", "עצת בליעל", "עצת און" וכיוצא בזה, זולתי כשנזכר סתם ואין אצלו כנוי ותאר לרעה, אז נדע שהכונה על יועץ טוב בענינים טובים ונאותים, ועל עצה טובה שהסכמתה לעשות ענין נאות והגון. וכן הדבר בהיות התאר סתם והשם² סתם שמורים על היועצים עצות טובות, ולא הוצרך בעל הלשון לסמוך אצלו תאר המורה על טוב לומר "יועץ חכם" או "יועץ טוב", וכן "עצה טובה", "עצת צדק", "עצת חכמה" וכיוצא. דבר זה נשען על סוד חכמת הנפש, ורמזנו עליו. כי למעשה אמרנו שכח-העצה סגולה גדולה בנפש האדם, ולולי שהיה נטוע בנו לא היינו מתחזקים לעשות מעשה גדול או קטן, והיינו תמיד מתהפכים בתחבולותיו, ובמשפט שִׂכְלֵנוּ בלי עצה והסכמה. ולכן הַזְכָּרָתוֹ סתם לטובה. כי אם תּוֹרֶה על עצה לדבר מגונה, היה יותר טוב אם בעל הנפש היה חסר כח-העצה, או היועץ הבליעל הזה היה חסר כח-העצה, כי אז לא היו מסכימים על מעשה האמת והרשעה, והיו נשארים במבוכות המחשבות ובתחבולות השכל המרופפות. ועל כן בהיותן נזכרין סתם, מן הראוי שיהיו הוראתן על עצות לדברים נאותים והגונים, הבן.

footnotes:
² שם-עצם "יועץ"


###### Gan Naul, House III 1:18:1
[Gan Naul, House III 1:18:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:18:1)

[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון ח]


###### Gan Naul, House III 1:18:2
[Gan Naul, House III 1:18:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:18:2)

**הכלל הי"ז.** לא יתכן לומר "פלוני העתיק עצתו לנפש חברו". וענין זה אפרש לך. היועץ שנותן עצה לאשתו אעפ"י שנפש היועץ הסכימה בו שראוי לעשות כך או כך, גם השואל קבל ממנו העצה ועשה על פיה, אין לנו דרך לומר כי זה היועץ העתיק הסכמתו שהסכים עליו בנפש השואל שהסכים עתה כמוהו בנפש חפצה שכן ראוי לעשות. אבל אפשר שנפש השואל עודנה עומדת במבוכתה הראשונה, ולא הספיק היועץ להניח מחשבותיה. גם אפשר שהסכמת היועץ לא יָשְׁרָה בנפש השואל, ולפי אומד דעתו היא עצה לא-טובה להשגת מבוקשו. אמנם יקבלנה ויעשה כהסכמה הזאת בעבור הִשָׁעַנוֹ על חכמת היועץ, ועל ידיעותיו ונסיונותיו, ובראותו מופתים¹ רבים שהאנשים שעשו על פי הסכמות היועץ הצליחו והשיגו מבוקשם, והוא מרחיק טענותיו ובלבוליו מנגד נפש, והולך לעשות מעשה כדברי היועץ בעינים סגורות. גם לפעמים הוא מסכים בנפשו הסכמה הפוכה מנפש היועץ, ועוזב ההסכמה שרצתה נפשו בה, ועושה כפי מה שהסכים היועץ, וקרוב לזה בארנו למעלה (חלון ט) ויתבאר עוד (חדר ח חלון ו). והנה היועץ נתן עצה, אבל לא העתיקה בנפש זולתו, כי אין נפש השואל מסכמת כדרך הסכמתו, אך נסמך על היועץ בעבור הכירו גודל חכמתו או שכלו ובינתו, או תחבולותיו ונסיונותיו, או היותו מפורסם ליועץ טוב, ומכיר את עצמו שהוא חלוש השכל והבינה, או נעדר החכמות, או שאיננו בעל התחבולות והנסיונות; כי מאלה מסתעפים העצות הטובות להשגת המבוקש כמבואר למעלה (חלון ט"ו). ולכן כשאנו יועצים² לזולתנו אין הכונה שיסכים בנפשו כהסכמתנו כי כל זה רחוק, אבל הכונה שישמע עצתנו ויסמוך עליה ויעשה על פיה אעפ"י שאינה טובה לנפשו. ואולם הַשְׁוָיַת ההסכמה בשתי הנפשות הוא רחוק בעבור היות מקור כל עצה מכח-העצה הנודעה בנפש, ולא ממופתי הדעת והבינה, כמבואר למעלה (חלון י). ובעבור צאתה מכח-העצה, יתהוה בהכרח ומנטיה צְפוּנָה המושלת בנפש היועץ, וגם זה בארנו למעלה (חלון ט). והנטיות הצפונות נמשכות מדרכי השגת הנפש ההיא. ולפי שכמעט אי אפשר שתהיה דרכי ההשגות בשתי נפשות במשקל אחד ובדרך אחד, כן אי אפשר ג"כ שתהיה הנטיה הנמשכת מן ההשגה שוה בשתי הנפשות. ולפי שאין הנטיה שוה בהם, גם ההסכמה לא תהיה שוה בהן, אלא כל אחת תגלה בה הסכמה כפי נטיותיה, וְתֶעֱרַב עליה דרך הסכמתה בעבור היותה כפי נטיותיה. וכבר בארנו שם המשל מענין רחבעם ועצת הזקנים, ועצת הילדים, ובחירת ירבעם בעצת הילדים.³ ומן המעשה הזה תוכל להבין תוכן הענין הזה.

footnotes:
¹ הוכחות
² מייעצים
³ מלכים-א יב, ו-יד


###### Gan Naul, House III 1:18:3
[Gan Naul, House III 1:18:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:18:3)

ואיני רואה צורך להאריך בזה יותר, רק להשׂכילך ההבדל היוצא מזה בין בניני שרש "חכם משכיל" ובין שרש "יעץ". כי שרש "חכם" כשיוצא לזולתו יבנה בבנין הכבד⁴ ובבנין הכבד הנוסף,⁵ כמו "וזקניו יְחַכֵּם" (תהלים קה, כב), "מחכימת פתי" (תהלים יט, ח), והונח כן בעבור שהוא היה [פועל]⁶ שהיה פלוני חכם, כי לִמְדוֹ חכמה ומוסר. וכן שרש שֵׂכֶל כמו "אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ" (תהלים לב, ח). וכן שרש "בִּין" כמו "והלוים מבינים את העם" (נחמיה ח, ז), שהן יוצאים לזולתם ומונחים בכבד, ובכבד הנוסף. ואין כן שרש "יעץ", כי גם במקום שהוא יוצא לזולתו לא יבנה בכבד או בכבד הנוסף אלא תמיד נשאר בבנין הקל, לפי שאין הענין העצה דומה לחכמה ולהשכלה ולהבנה. כי אלו נעתקים מנפש לנפש, כי המלמד חכמה לחברו אם קבל דבריו העתיק חֻקי החכמה לנפש זולתו, ויהי התלמיד יודע בכח החכמה כמו הרב; וכן המשכיל לחברו, כשהקדים לו ההצעות הצריכות אז משכיל ג"כ. וכן המבין לחברו כשהבינהו הדרך הישר, אז יבין זה כמוהו. ונוכל לומר "החכמתיך", "השכלתיך", "הבינותיך", כי העתקנו למודי חכמותינו בנפשו, העתקנו דברים אליו וכן העתקנו הענינים אל בינתו. ועתה הוא חכם משכיל ומבין דברים אלו כמונו. מה שאין כן העצה וההסכמה שאיננה נעתקת מנפש לנפש כלל, [ואף] שהוא מקבל העצה ועושה כן, אינו מסכים כמונו. ועל ההסכמה יפול לשון "עצה", לא על המעשה. ובענין ההסכמה איננו שוה עמנו, לכן לא תבנה עצה בבנינים הכבדים גם כשתצא העצה לזולתו, ולא תאמר "פלוני יִעֵץ"' "אתה יִעַצְתָּ", או "אֲיַעֶצְךָ", "תְּיֲעַצֵנִי", אלא "פלוני יָעַץ", לפלוני" יָעַצְתָּ, "אתה תִּיעָצֵנִי", וכן כל כיוצא בזה, ולא תמצא בכל כתבי הקדש הנחת לשון "עצה" בבנין הכבד, וכמו שיתבארו (חדר ג') כל הכתובים שהן כולם בקל.

footnotes:
⁴ פיעל
⁵ התפעל
⁶ מלה זו מטושטשת וכתבנו לפי השערה


###### Gan Naul, House III 1:19:1
[Gan Naul, House III 1:19:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:19:1)

[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון ט]


###### Gan Naul, House III 1:19:2
[Gan Naul, House III 1:19:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:19:2)

**הכלל הי"ח.** ענין הנחתו בקל על סיפור העצה והגדרתה. וכשאומר אחד לחברו "איעצך" כונת המאמר "אומר לך עצה והסכמה בדבר פלוני", יהיה הסכמת נפש היועץ עצמו. ופעמים גם היועץ לא הסכים, אבל קבל ההסכמה מזולתו שהוא נשען עליו ועושה על פיו, וכמבואר למעלה ואומר לשואל "עֲשֵׂה גם אתה על פי הסכמה זו, קַבֵּל אותה בכל לב אעפ"י שאינך מסכים כן בטבע נפשך". ולפי שלשון "עצה" בקל איננו רק סיפור דברים לפיכך צריך שיסמכו לה [שרש] השמיעה, ויאמרו "שמע בקולי" כדרך (שמות יח, יט) "שמע בקולי איעצך", כלומר שמע וקבל עליך העצה שאגיד לך. וכן "וכי¹ איעצך לא תשמע אלי". ואם היה ענין העצה שוה עם ההשכלה וההבנה, ויהיו הסכמת היועץ והנועץ שוין, כמו שיקרה בדברים המושכלים והמובנים, לא יצטרך להוסיף "שמע בקולי". וכן לא יתכן "וכי איעצך לא תשמע אלי", למה לא ישמע אם גם הוא מסכים כהסכמתו? אבל לפי שאין ההסכמה נעתקת מנפש לנפש, (אחר) [לא] תסכים מעצמה בהכרח. על כן נכון ההוספה "שמע בקולי". ומפני זה לא תמצא גזרת הציווי בשרש זה, ולא תמצא בכל המקום [איעצך!]² לפי שאין ההסכמה החלטית ברשות האדם, ואם לא תסכים הנפש בהכרח, לא יועיל בחירתו ורצונו. ואם יתאמץ לעשות מבלי שהסכימה הנפש על המעשה, לא יעשה בעצה אלא בלי עצה. ואולם המעשה בבחירת האדם לעשות גם בלי הסכמה, וכנגד זה כתוב "שמע בקולי איעצך", שהוא ציווי שיבחר לעשות על פי עצתו שיגיד לו, עוד לא ייעץ כן, והבן.

footnotes:
¹ ירמיה לח, טו
² מלה מטושטשת והעתקנו לפי השערה. ענינו יצוה עליו להחליט גם בדעתו כדעת המייעץ. אבל ענין המעשה כן אפשר שיצוהו לעשות, כדלהלן.


###### Gan Naul, House III 1:20:1
[Gan Naul, House III 1:20:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:20:1)

[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון ט]


###### Gan Naul, House III 1:20:2
[Gan Naul, House III 1:20:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:20:2)

**הכלל הי"ט.** יתכן הנחת לשון "עצה" בבנין נפעל, בין כשיסכים לעצמו מנפשו, בין כשיקבל עצה מזולתו. וטעם הדבר כי הנפעלים [עושים] בהכרח, וכבר אמרנו זה בבית הראשון. ולמעלה אמרנו שכל עצה בהכרח הנפש ולא בבחירת השכל והבינה. ובזה הוא מוכרח להסכים בדרך מן הדרכים שיש באותו הדבר. לכן אעפ"י שהמעשה ע"פ הסכמה הנה ההסכמה בהכרח, לכן יוכל לומר "נועצתי לעשות כן" אעפ"י שלא היה יד אחר אתו בעצתו. וכן כשיקח עצתו מאחר להאמר בנפעל "נועצתי מפלוני". ואל תשאל אם אי אפשר להעתיק הסכמה מנפש אל נפש, איך יאמר "נועצתי בזולתי" שמשמעותו ההכרח, וזה שקר כי זולתי לא יוכל להכריחו להסכים כן? כי אין "נועצתי" על ההסכמה שבאה בו מזולתו, אלא הגדה וסיפור עצה, כאומר "הוגד לי עצה מפלוני". כי כמו שבנין הקל "איעצך" מורה על הגדת העצה לזולתו, כן "נועצתי" שהוא הנפעל ענינו הגדת העצה מזולתו, שהוא נפעל בהכרח. כי זולתו השמיע לאזניו העצה, כמו "הוגד לי" שהוא בבנין פּוּעַל בעבור ההכרח. כי האוזן שומעת שלא ברשות האדם, וחברו מדבר לא ברשותו וזה הכרח גמור. ועל כן השתמשו כתבי הקדש בשרש זה בבנין נפעל על שתי הדרכים, על הנועץ מנפשו, ועל הנועץ מזולתו. ואם תשאל במה נדע כשנמצא הנפעל בכתובים אם הכונה על לקיחת העצה מעצמו או מזולתו? הנה כתבי הקדש הבדילו ביניהן במליצות ידועות ויתבאר אחר כן (חדר ח' חלון א') בעז"ה.


###### Gan Naul, House III 1:21:1
[Gan Naul, House III 1:21:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:21:1)

[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון י]


###### Gan Naul, House III 1:21:2
[Gan Naul, House III 1:21:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:21:2)

**הכלל העשרים.** לפי שהנבנים בקל והנבנים בנפעל ענין אחד להם, שהרי אין הבדל בין אם נאמר "פלוני יעץ לעשות כן", או נאמר "פלוני נועץ לעשות כן" כשיהיה העצה מעצמו. ובשניהן הענין שהסכים הסכמה החלטית לעשות דבר פלוני, וכן היה ההסכמה תמיד מהכרח נטיות הנפש אחר שאי אפשר שתהיה על אופן אחר. אם כן צריך הבחנה על מה שישתמשו כתבי הקדש פעם בבנין הקל ואמרו "פלוני יעץ כן". ופעם אחת בבנין נפעל ואמרו "זה נועץ לעשות כן". והתשובה על זה התבררה לי על נכון, שיש הבדל בין הנזכרים בקל ובין הנזכרים בנפעל. הנזכרים בקל הונחו על האנשים שנשאל מהן עצה מזולתן והגידו להם דבר עצה, אז יאמרו הכתובים "פלוני יעץ" או "יעצתי" "יעצת" וכיוצא. וכל הנזכרים בנפעל הנחתן על המסכימים לעשות דבר או שמסכימים שיעשו זולתן דבר מבלי היותן נשאל על דבר העצה. וטעם זה כי כבר אמרנו (חדר ב) שכל הבנויין בקל ענינן "אגיד לך דבר עצה והסכמה", וזה דרך תשובה לשואל ממנו עצה כבר מה לעשות ירשים¹ הנשאל "אגידה לך עצתי", אבל הבנויין בנפעל אין ענינן ההגדה ולא שהוסכם מנפשו לעשות כן. לפעמים עושה כן לבדו, ופעמים נועץ שגם אחרים יעשו כן כמצותו. ולפי שהם מורים שלא היה נשאל על עצתו מאחרים, הן בנויים בבנין נפעל. אין יוצא מכלל זה כפי שתראה מכל הכתובים הנזכרים בספרי הקדש שיתבארו (בחדר ה') בבית זה בעז"ה שהם הולכים על הסדר הזה.

footnotes:
¹ כלומר ישיב


###### Gan Naul, House III 1:21:3
[Gan Naul, House III 1:21:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:21:3)

וכן הדין בשם התואר "יועץ" שהוא דמות הבינוני מבנין הקל. ולא הוסב התואר בבנין נפעל, לפי שאין הנחתו על בעל כח-העצה שלא הוקם מאחרים לשאול אותו מעצותיו ולעשות על פיו. אבל כל הנחת התאר הזה על האיש בעל העצה שאחרים נשאלין בו ומבקשים ממנו עצות, והוא נותן להם כפי דרכיו עצות ועושים על פיו. ולפי שהם שואלים והוא משיב לכן בנוי בבנין הקל, וכמו (בחדר ג') שתראה מכל המקומות שנזכר שם תאר זה בעז"ה והבן זה ושימהו על לבבך.


###### Gan Naul, House III 1:22:1
[Gan Naul, House III 1:22:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:22:1)

[אין מקביל לפרק זה בנוסח ב']


###### Gan Naul, House III 1:22:2
[Gan Naul, House III 1:22:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:22:2)

**הכלל הכ"א.** לא יתכן להניח לשמות של עצה הסמוכים אצל השם ב"ה בבנין נפעל. וטעם הדבר מבואר למשכיל מן הכללים הקודמים, לפי שאמרנו שהנחת לשון "עצה" בנפעל לפי שמקור העצה מכח-העצה בהכרח נטית הנפש מבלי בחירת השכל והבינה במופתים.¹ וכל זה לא יתכן אצלו ית' ויתרומם, כי אין חקר לתבונתו, ומסכים וגוזר בחכמה ובתבונה בלתי בעל תכלית כמו שאמרנו (חלון י"ב) למעלה. לכן כל לשון "עצה" הוא אצל השם ב"ה הוא בקל. וזהו ההבדל הגדול המבדיל בין לשון "עצה" הנאמר אצלו ית', ובין לשון "עצה" הנאמר אצל האדם. ורמזנו עליו (שם) כי כל הכתובים אצל השם ב"ה אם היו כדוגמא זאת כתובים אצל האדם היו כולם ראוין להבנות בנפעל, אחר שאמרנו שכל המסכים הסכמה שלא היה נשאל עליה מזולתו יבנה בנפעל. ומפורסם שכל לשון "עצה" במקרא הסמוך אל השם ב"ה הוא סיפור דברים שהודיע השם בנבואה לנביאיו שכך וכך גזר בעצתו העליונה. ויאמרו שגזר על אומה פלונית שיקרה לה ככה, ועל עיר זאת שיקרה לה ככה. ואינן תשובות לשואלים על דבר עצה מה יעשו. כי הם בדרכי הנהגתו העליונה שאין דרך מעשה בהם לאדם. וכן הונח על מה שעשה בשמים ובארץ, וגם אלו הן מפעלות תמים דעים. וגם המונחים על חקות החכמה שיעץ עליהן, הנה הוא ב"ה יעץ עליהן מקדם ולא היה נשאל עליהן מזולתו. ומלבד כל זה מי יוכל לשאול ומי ישים לבו לשאול? הנה האלהים בשמים מסתתר מעין כל חי. ואעפ"כ כתובים כולם בבנין קל כי בו העצה העליונה שהיא בתבונה שאין לה חקר. לא כן עצת האדם שהיא בהכרח מנטית נפשו. וכן הדין בשם התואר "יועץ" שהוא ב"ה מתואר בו, אעפ"י שאינו כדרך תאר "יועץ" הנאמר על האדם שאחרים נשאלין בו. ועם כל זה הונח בקל מאותו הטעם עצמו.

footnotes:
¹ הוכחות הגיוניות


###### Gan Naul, House III 1:22:3
[Gan Naul, House III 1:22:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/1:22:3)

ומכל הדברים הללו תבין קדושת הלשון הזה ואיך מליצותיו ודרכי בניניו כוללים מדעות היקרות שלא עמדו עליהן המבקרים בכל התפלספותם. אלו הם הכללים ויש עוד פרטים ויתבארו במקומות מפוזרים מן הבית הזה. שים עיניך עליהם. שמרם בלבבך. וְיִּגָלוּ לך תעלומות במליצות כתבי הקדש ותעמוד על הכונות האמיתיות. ועתה הנני בא בעזרת השם ב"ה לפתוח חדר שני וליסד בו כללים נאמנים על הנחת לשון "מחשבה" ועניניו והוראותיו. תראינה עיניך ותעלוזנה כליותיך בדברי דעה ומישרים.