## Gan Naul, House III

###### Gan Naul, House III 5:1:1
[Gan Naul, House III 5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:1:1)

החדר החמישי ובו י"ג חלונות יבאר כל לשון "עצה" הנבנה בבנין נפעל. יביא כל הכתובים שהוא נזכר בהם. יפרש כולם כפי הכללים שהזכיר להם.
מתוך הכללים שהקדמנו (חדר א חלון כ' כלל י"ט) יתבאר לך שכל לשון "עצה" הנבנה בבנין נפעל על הסכמה החלטית לעשות מעשה, פעמים על הנועץ בנפשו לעצמו לעשות כפי עצת נפשו, ופעמים כשנועץ מזולתו מה יעשה, כי הוגד לו מאיש אחר דרך המעשה ההיא. וכן פעמים הונחו על הנותן עצה לא מדעתו מבלי היותו נשאל עליה. גם יתבאר ההבדל שבו יבדילו כתבי הקדש בין הנועץ מנפשו לעצמו, ובין הנועץ מזולתו, כי על שתיהן יתכן ["נועץ"] מטעם שבארנו שם (חלון כ). וא"כ במה נדע כשכתוב הנפעל אם נועץ כן מנפשו, או הוגד לו העצה מזולתו? והנה חקרתי ודרשתי ומצאתי הענין כיצד יבדלו המליצות זו מזו. ודע כל מקום שנכתב לשון "עצה" בבנין נפעל סתם, על דרך משל "פלוני נועץ לעשות כן", או "יִּוָעֵץ פלוני לעשות כן" וכיוצא בזה וכן כשנסמך לו תיבת "אל" על דרך משל "ויועץ פלוני אל פלוני" או "פלוני נועץ אל פלוני" וכיוצא, ענינן על העצה מנפשו לעצמו, ולא קבלה מזולתו. ותוספת מלת "אל" יורה שהגיד עצתו שהסכים עליה לזולתו מבלי שהיה נשאל עליה מן האנשים שהגידה אליהן. כי אם היה נשאל מהן היה ראוי להיבנות בקל כמו שבארנו למעלה. ואם נכתב לשון "עצה" בנפעל ונסמך לו תיבת "את", על דרך משל "פלוני נועץ את פלוני", או "ויועץ פלוני את פלוני" וכיוצא ענינן שקבל עצה מזולתו, שנועץ עמו וסמך לעשות כפי עצתו. ואם נסמך ללשון "עצה" הכתוב בנפעל תיבת "עם" על דרך משל "פלוני נועץ עם פלוני", או "ויועץ פלוני עם פלוני" ענינן ששתף זולתו עמו בעצה. והודיעם הסכמתו ושאל פיהם אם הם מסכימים כמוהו או לא. והכתוב יבאר עוד הַסְכִּימוֹ עמו או לא.


###### Gan Naul, House III 5:1:2
[Gan Naul, House III 5:1:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:1:2)

ואם נזכר הנפעל בלשון רבים סתם, דינו כדין זכרונו סתם בלשון יחיד, על דרך משל "וַיִוָעַצוּ פלוני ופלוני", דינו כדין "וַיִוָעֵץ פלוני", וענין כולם העצה מנפשם לעצמם, שכל אחד מן המקובצים הסכים מנפשו כהסכמת חבריו שהסכים כל אחד מהם כן מנפשו. ועל פי הכללים הקצרים שיסדנו פה הולכים וסובבים כל לשונות "עצה" הבנויים בבנין נפעל, וכמו שאציגם לפניך בחדר זה, אחד אחד. וטעם ההבדלים האלו מסכים עם עיקר הוראות המלות שבלשון הקדוש הזה. כי מלת "אל" תורה על ההגדה לזולתו, כמו "כה תאמר אל בני ישראל" (שמות כ, יט). "ויאמר אליו אני יי'" (בראשית טו, ז) ורבים כמותם. ומלת "את" תורה על הקבול מזולתו כמו מלת "מן", כמו "כצאתי את העיר" (שמות ט, כט), פירושו מן העיר. וְהָבֵן יופי המליצה, כי מלת "את" תורֶה ג"כ על ההתחברות, כמו "הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו" (שמות א, א) כמו מלת "עם". ולכן סמך בעל הלשון מלת "את" על קבלת עצה מזולתו, ולא סמך אליו מלת "מן" לפי שהנועץ מזולתו מתחבר עמו [להודיע] לו דעתו, ושואל לשמוע דעת זולתו, והם מדברים דְבַר עצה זה עם זה, וכשיגיד לו חברו העצה ויקבלנה מפיו, הנה היה נועץ עמו. גם "נועץ" [מסמיך] שתי ההוראות האלו. יורה מלת "את", אבל "מן" לא יורה רק על הקבלה ממנו לא על ההתחברות עמו. ומלת "עם" תורֶה על ההשתתפות וההתחברות עם זולתו, כמו "שבעת ימים יהיה עם אמו" (שמות כב, כט) ולא תורֶה על הקבלה מזולתו. ולכן סמוך על הודעת הסכמת נפשו, ובקשתו לשמוע הסכמת חבריו אם יסכים ועושה על פי עצת נפשו, בין יסכימו בין לא יסכימו. וכשנזכר סתם יורה שלא קבל מזולתו ולא השתתף זולתו עמו בעצה, גם לא הגיד דרך [עצתו] וטעמו לזולתו, אבל עשה המעשה טרם הגיד ההסכמה לזולתו, והבן.


###### Gan Naul, House III 5:2:1
[Gan Naul, House III 5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:2:1)

הכתובים שנזכר בהם לשון "עצה" בבנין נפעל סתם, המורים שנועץ מנפשו לעצמו, ולא שתף זולתו עמו בעצתו, גם עשה כעצתו וטרם הגיד עצתו לאחר, אלו הן.


###### Gan Naul, House III 5:2:2
[Gan Naul, House III 5:2:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:2:2)

"וַיִוָעַץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מֵעֲלוֹת ירושלים" (מל"א יב, כח). פירוש. ירבעם פחד בלבו כשיעלו ישראל שלש פעמים בשנה לירושלים בבית ה' בהביאם שמה קרבנותיהם, ויראו כבוד מלכות בית דוד והכהנים והלוים על משמרותם ועל מעמדם ישובו אל אדוניהם רחבעם בן שלמה, והיה [דן] במחשבותיו מה יעשה להעמדת כבודו ומלכותו. והסכים לעשות שני עגלי זהב, ולצווֹת לכל העם שלא יעלו עוד לירושלים ושיעשו עבודתם לפני שתי עגלים שעשה. והנה נועץ ירבעם כן בעצמו לנפשו. כי ירא להגיד מחשבת פחד לבו לזולתו, אבל שמר הדבר בלבו ונועץ מהכרח גאותו [וגאונו] הצפונות [בתוך] נפשו. גם לא הגיד עצתו לזולתו, כי אין ספק שירא מהגיד, פן ימצאם בישראל אנשי חיל יראי אלהים ויפרו עצתו, ולכן נועץ ועשה כעצתו מבלי הגיד דבר. ואחר שהיו העגלים עשוים בכל מלאכת מעשה אז צוה לעם שלא ילכו עוד לירושלים, אבל יעבדו לפני העגלים בדן ובבאר שבע. ולפי שנועץ מנפשו ולא הגיד עצתו, נכתב "וַיִוָעַץ המלך" בבנין נפעל סתם, וסמך המעשה לעצה, ואחר שניהן האמירה לעם. להודיעם שלא הודיעם עצתו טרם כלה מעשהו. וראיה גמורה שאמר הכתוב "ויאמר ירבעם בלבו¹ עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם הזה אל ירושלים לעשות זבחים בבית יי' בירושלים ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגוני ושבו אל רחבעם מלך יהודה. וַיִוָעַץ המלך וכו'" (מל"א יב, כו-כח). למדנו כי בלבו חשב כן ולא הגיד בפיו. ומטעם זה הוזכר מלת "בלבו" שאם היה אומר "ויאמר ירבעם אם ישוב" וכו' היינו יכולים לפרש שאמר כן לזקנים וליועצים. ואם הכתוב מעיד ששמר את הדברים בלבו כי לא נועץ עם זולת על הדבר הזה, גם מדרך השכל לא היו הזקנים והחכמים שומעים לדברי העצה הזאת. אבל אחר שהיו העולים עשוים [למרוד בו] פתה את העם בדברי תעתועים, וחלק להם מֶמְשָׁלוֹת לגנוב לבבם כמו שכתוב "ויעש כהנים מקצות העם אשר לא היו מבני לוי" (יב, לא). גם הושיב שומרים על הדרכים שלא יעלו העם לירושלים, כמו שאמרו קדמונינו ז"ל (תענית ל ע"ב). וכל זה אמת. לא כמו שכתב רד"ק ז"ל על "וַיִוָעַץ המלך" "שאל עצה היאך יעשה, והסכימה עצתו עם היועצים אותו שיעשה שני עגלים" ע"כ. ואם כדבריו היה ראוי לכתוב "וַיִוָעַץ המלך את הזקנים" או "את השרים". ולכל הפחות "וַיִוָעַץ המלך עם הזקנים" או "עם השרים", כמו שבארנו. ואני תמה מאד מה לְחָצוֹ לפרש כן? ואין בדבריו חבר במקרא. גם המקרא סותר דבריו שאמר "ויאמר ירבעם בלבו". ומה שפירשנו הוא אמת כפי פשט הכתוב וכפי הסברא וכפי דקדוק הלשון. והבן.

footnotes:
¹ רבינו למד יסוד זה מהמלה "בלבו"


###### Gan Naul, House III 5:3:1
[Gan Naul, House III 5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:3:1)

"ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלים לעשות הפסח בחדש השני" (דהי"ב ל, ב). פירוש. כשראה המלך חזקיה שרבים מן הכהנים לא התקדשו, ועם רב מישראל לא נאספו על ירושלים, נועץ מנפשו וְעִבֵּר את השנה ועשה מניסן אדר. ולא עשה כהלכה כי אין מעברין את השנה רק בחדש אדר, והוא עיבר ניסן בניסן. והנה העצה הנזכרת פה היא כדרכי התורה והחכמה, כדרך "יועץ וחכם חרשים" (חגיגה יד, א) ובארנוהו למעלה (חדר ג חלון ב). ומלת "וַיִוָעֵץ" מורה שנועץ מנפשו לעצמו וְעִבֵּר את השנה. והשרים וכל הקהל בירושלים הוצרכו לעשות כעצת המלך לעשות הפסח בחדש השני. ולא חפצתי לפרש "וְיִוָעַץ המלך ושריו" שהשרים והקהל יעצו למלך כן, ומפיהם קבל העצה, כי אם כן היה לְהִכָּתֵב "ויועץ המלך את שריו וכל הקהל", כדרך הכלל הנאמן שיסדנו למעלה (חלון א) שמעידים עליו כל כתבי הקדש. וכן אין לפרש שנועץ חזקיה מנפשו, ושאל פי שריו והקהל אם מסכימים עמו ואמרו שישר הדבר בעיניהם, כי אם כן היה להיכתב "וַיִוָעַץ המלך עם שריו ועם הקהל" כדרך הכלל שבארנו למעלה הנאמן מכל כתבי הקדש. וכן אין לפרש שכל אחד מן השרים והקהל נועץ כן מנפשו כמו שנועץ המלך מנפשו והיתה הסכמת כולם שוה, כי אם כן היה לו לכתוב "וַיִוָעַצוּ המלך ושריו וכל הקהל". וגם זה בארנו למעלה. עכשיו שנכתב "וַיִוָעַץ המלך" סתם אין לך לפרשו רק שהמלך נועץ כן מנפשו לעצמו לדבר, וסמך על עצתו וְעִבֵּר את השנה. והשָׂרים וכל הקהל עשו על פיו. ועוד הסברא נותנת כך. כי אם תאמר שלקח חזקיה עצה מן השרים והקהל, ולא על פי עצמו, איך לקח עצה על דבר תורה הנמסר לרב הגדול ולחכמי לב מכל ההמון אשר בירושלים או שיתערב עמהם לשמוע אם מסכימים כמוהו אם לאו? כל זה נגד שקול הדעת. ועוד יפלא איך יתכן שהסכימו כולם על דרך אחד ועל משפט אחד בסוד העִבּוּר העמוק? ואם תתעקש לומר שהיה הדין פשוט ונודע לכל א"כ מדוע נועץ עמהם. והלא חזקיה היה גדול בתורה ובחכמה יותר מכל בני דורו. אבל האמת כמו שאמרנו שמלת "וַיִוָעַץ המלך" מורה שנועץ מנפשו ולא היו אתו אנשי עצה בדבר הזה, ולא עשה כהלכה. ואם היה שואל פי הזקנים והיועצים לא היו מסכימים עמו, אלא שלא שאל כלל וסמך על דעתו וְעִבֵּר ניסן בניסן מלבו. ו"באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה" (קהלת ח, ד), הוצרכו השרים והקהל לעשות כעצתו, והסכימו לעשות בעל כרחם אבל לא ישרה העצה בעיניהם, ולמלך לבדו ערבה העצה. וזה מה שאמרו קדמונינו ז"ל (פסחים נו ע"א) שלשה דברים עשה חזקיה מדעתו ולא הודו לו. והאחד מהן עִבֵּר ניסן בניסן. ומזה תראה מה מאד עמקו מחשבות קדמונינו ז"ל בחקרי הלשון ובסתום מליצותיו. והיה זה נעלם מעיני החכם רד"ק ז"ל ולכן כתב בפירושו שנועץ עם השרים והקהל לעשות פסח בחדש השני. וכתב עוד "ואני תמה על מה שאמרו רז"ל עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו, שהרי הכתוב אומר 'וַיִוָעַץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלים', הנה הכתוב משמע כי הודו לו" ע"כ. וממה שכתבנו תבין כי דבריו דברי שגגה, ודברי החכמים ז"ל קיימים.


###### Gan Naul, House III 5:4:1
[Gan Naul, House III 5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:4:1)

"וַיִוָעַץ אמציה מלך יהודה וישלח אל יואש בן יהואחז בן יהוא מלך ישראל לאמר לך נתראה פנים" (דהי"ב כה, יז). פירוש. נועץ כן מנפשו לעצמו, כי גאות לבו השיאו להסכים כן להלחם עם יואש מלך ישראל. וזה עצה בדברי המלחמה ותחבולותיה כדרך "יועץ בליעל" ומבואר למעלה. והיה מגאותו שלא נועץ את שריו ועבדיו. גם לא הודיעם מה שהסכים לעשות לשמוע מה בפיהם גם הם, אבל הסכים בנפשו ועשה כהסכמתו לשלוח אל יואש ולהזמינו למלחמה טרם הודיע עצתו ליועציו ועוזריו, כי אמר בלבו כמו שנצח את אדום כן ינצח את מלך ישראל. ותראה כן מתשובת יואש קְרָאוֹ "החוח אשר בלבנון שלח אל הארז אשר בלבנון וגו' הנה הכית את אדום ונשאך לבך להכביד. עתה שבה בביתך, למה תתגרה ברעה ונפלת אתה ויהודה עמך?" (שם כה, יח-יט). למדנו שהיתה עצה נבערה שלקח בחוטר גאותו¹ והיתה זה לו למכשול-עון, מדה כנגד מדה. הוא לא שמע לעצת הנביא הטובה כמבואר למעלה (דהי"ב כה, טז; חדר ג, חלון ד), ונכשל על ידי עצת נפשו. וכן כתיב "ולא שמע אמציהו כי מאלהים היא למען תתם ביד, כי דרשו את אלהי אדום" (כה, כ). כלומר אל [סיבה] שנשען על עצת נפשו ולא שאל פי יועציו וזקניו, ולא שמע לעצת יואש הטובה, כי האלהים אמץ לבבו שישען על עצת נפשו למען ינתן ביד יואש על אשר דרש אלהי אדום ולא שמע לעצת הנביא.

footnotes:
¹ מליצה ע"פ משלי יד, ג


###### Gan Naul, House III 5:4:2
[Gan Naul, House III 5:4:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:4:2)

"איך אתם נועצים להשיב את העם הזה דבר" (מל"א יב, ו). פירוש. המלך רחבעם שאל את הזקנים איך הם נסכמים בלבם בדבר זה. וכדרך הכלל שיסדנו (חדר א חלון ו) שהעצה מקורה מכח-העצה הנטועה בנפש, לא בכח השכל והבינה ופתאום ימצא האדם בקרבו הסכמה מוחלטת. וכן אמרנו (שם חלון כ) שמטעם זה כל עצה היא בהכרח מנטיה צְפוּנָה הגוברת בנפש, אם טובה ואם רעה. והצגנו למשל (חלון א') ענין רחבעם ועצת הזקנים ועצת הילדים. ולכן נאמר "נועצים" בנפעל מטעם המבואר למעלה (חדר א חלון כא). ויש פה שאלה. הנה רחבעם שאל מהם דְבַר עצה כמו שנאמר "וַיִוָעַץ המלך רחבעם את הזקנים" וגו'. וכדרך הכלל שבארנו למעלה שבהסמך מלת "את" עם הנפעל יורה שמבקש עצה מזולתו. והיה לו לומר להם "מה אתם יועצים" בקל, שהרי יסדנו למעלה שכל נתינת עצה לשואל עליה יבנה בקל. או יאמר "עוצו" כמו "עוצו ודברו" (שופטים יט, ל), שהוראתו אם יש עמכם עצה הגידו לו. ולמה אמר בלשון נפעל? דע כי הכתוב מלמדנו דזה גאות לב רחבעם ואיך נכשל בדבר הזה. כי מרוב גאותו היה נגד כבודו לאמר לזקנים שיגידו לו עצה מה יעשה, כי הוא בלבו² חכם ויועץ מהם, ולכן אמר "איך אתם נועצים", כלומר מה עצתכם ביניכם לבין עצמכם בענין זה. כאדם האומר "אם יקרך כזה מה תִוָעֵץ לעשות", לא שהוא צריך לעצתם, ושישימם לו ליועצים. ואלה הם דברי גאוה, כי באמת היה רחבעם נבוך ולא ידע מה יעשה. ועל זה מעיד הכתוב באמרו "וַיִוָעַץ המלך רחבעם את הזקנים". ובכל זאת לא חלק להם כבוד, והראה עצמו כיועץ גדול המְשַׁטֶה עם זקני קטני הערך. וכבר בארנו למעלה (חדר ד' חלון ח') סכלות רחבעם בענין זה. ואתה קרב הדברים אחד אל אחד ויצוץ האמת.

footnotes:
² בלבו חשב שהוא


###### Gan Naul, House III 5:4:3
[Gan Naul, House III 5:4:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:4:3)

"מה אתם נועצים ונשיב דבר את העם הזה" (מל"א יב, ט). פירוש. גם את הילדים שאל שיגידו לו איך הם נסכמים בענין זה, וגם פה היה ראוי לומר בקל "מה אתם יועצים", כי גם מהם שאל עצה כדת מה לעשות, כי הכתוב מעיד על זה באמרו "וַיִוָעַץ את הילדים אשר גדלו אתו" ובהסמך פה מלת "את" מורה שבקש לקחת מפיהם עצה כמבואר (בחלון זה). ואולם אמר "נועצים" בנפעל בגאות לבו שאינו צריך לעצתם, וכמו שבארנו אצל הזקנים. ועתה ראה מה בין תשובת הזקנים לתשובת הילדים. כי הזקנים בעלי החכמה והמוסר השיבו כדרך ששאל – כי לפי שלא אמר "איך אתם יועצים" גלה דעתו שאין כונתו שיתנו לו עצה ושיעשה כעצתם. רק שיגידו לו מה משפט לבם במקרה כזה. על כן השיבו "אם היום תהיה עבד לעם הזה וגו' והיו לך עבדים כל הימים" (יב, ז), כאומרים לפי דעתנו אם חפץ המלך להיות עבד לעם יום זה לבדו, יהיו הם לך עבדים כל הימים. ולא החליטו שיעשה כן; כי לא אמרו "הֶיֵה עבד לעם הזה היום", או "כה תאמר לעם הזה". כי לא בקש זאת מידם ולא נתן אותם יועצים כדרך "הליועץ המלך נתנוך?" (דהי"ב כה, טז). אבל הילדים בגאותם ענו בהחלט "כה תאמר לעם הזה אשר דברו וגו' כה תדבר אליהם קטני עצה ממתני אבי" (יב, י). הנה יעצוהו בהחלט שיעשה כעצתם, כאילו נתן אותם ליועצים לו. ובכל זאת היתה מִסִכְלוּת רחבעם שישרו בעיניו דברי הילדים מדברי הזקנים שהיו דברי טעם, כי היתה סבה מאת ה' כמבואר למעלה (חדר ד חלון ח), והבן.


###### Gan Naul, House III 5:4:4
[Gan Naul, House III 5:4:4](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:4:4)

"איך אתם נועצים" (דהי"ב י, ו). פסוק זה נכתב פעם שניה³ בדברי הימים באותו הענין עצמו, ופירושו מבואר ממה שבארנו. ושם ראיתי כתוב בפירוש רש"י ז"ל⁴ בלשון זה "'נועצים', כמו 'יועצים'. וכן יאמר מן 'יודעים' 'נודעים'. אך 'יועצים' להבא. 'נועצים' נתיעצים כבר" ע"כ. ואני שמעתי ולא אבין. שדמה שני תיבות רחוקים זה מזה, כי יועצים מן הקל, ונועצים מן הנפעל. ויותר נפלאתי על הראיה שיאמר מן יודעים "נודעים", ולא מצאתי מלת "נודעים" בכל המקרא. ו"יודעים" לפעמים שם התאר, כמו "ויודעים האזינו לי" (איוב לד, ב) והם אנשי הדעת, ואיך יאמר ממנו "נודעים"? וכן "יועצים" שם התאר לרבים, כמו "וסוכרים עליהם יועצים" (עזרא ד, ה), גם הוא הבינוני. וכן נועצים הבינוני מבנין נפעל, ושתיהן זמן אחד להן, כמו זוכרים ונזכרים. ואיך יתכן לומר יועצים להבא, נועצים לשעבר? סוף דבר פליאה דעת מני, ומי שדעתו רחבה מדעתי יפרש דבריו ז"ל וישא ברכה. ובעיקר הדבר אין אנו צריכין להבדל זה, כי הכללים שידענו על הוראת הקל והנפעל בלשון "עצה" נכוחים למבין וישרים הם, אין בהם נפתל ועקש.

footnotes:
³ נוסף על מלכים-א יב, ו
⁴ אמר העורך. כבר מבואר ב"שם הגדולים" לחיד"א (ערך. ר' שלמה יצחקי) כי לא רש"י הוא שכתב פירוש זה לדברי הימים המיוחס אליו בטעות


###### Gan Naul, House III 5:4:5
[Gan Naul, House III 5:4:5](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:4:5)

"מה אתם נועצים ונשיב את העם הזה דבר" (דהי"ב י, ו). פסוק זה גם הוא פעם שניה⁵ בדברי הימים כששאל לילדים, והוא מבואר מדברינו.

footnotes:
⁵ נוסף על הפסוק במלכים-א פרק יב


###### Gan Naul, House III 5:5:1
[Gan Naul, House III 5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:5:1)

והנמצאים מסוג זה בלשון רבים רבים, ואמרנו שדינן כדין הזכרו סתם אצל יחיד, שהן על העצות מנפשם לעצמם, וכולם מסכימים על דרך אחד אלו הן.


###### Gan Naul, House III 5:5:2
[Gan Naul, House III 5:5:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:5:2)

"וַיִוָעַצוּ כל הקהל לעשות שבעת ימים אחרים, ויעשו שבעת ימים שמחה" (דהי"ב ל, כג). פירוש. כראות כל הקהל כי פתאום הוכן הקדש, ושָׁבָה העבודה על מקומה, היתה השמחה גדולה בלבם, כמו שכתוב "ויעשו בני ישראל הנמצאים בירושלים את חג המצות שבעת ימים בשמחה גדולה" (דהי"ב ל, כא), ומרוב שמחתם הסכים כל אחד מנפשו לעשות עוד שבעת ימים אחרים שמחה. ושמא תאמר איך אפשר שתהיה הסכמת כולם שוה, וכל אחד יועץ כן מנפשו? דע כי הענין היה אפשר, לפי שהיתה כזאת מימי קדם בימי שלמה, כאשר חנך את הבית עשו את חנוכת המזבח שבעת ימים, וחג הסכות שבעה ימים, והיה דבר זה מפורסם בכל ישראל. לכן גם בימי חזקיהו שנעשה להם נס כדוגמת הנס שנעשה בימי שלמה, כי לפני זה היה עבודת המקדש בטלה, ונפטרו הכהנים והלוים מעבודתם כל ימי אחז, ולא נקבצו ישראל [לשם] כמו שכתוב [פסוקים טו-טז] ששב הכל על מכונו, ונשמעה תפלתם. ורפא השם ב"ה את העם, ובאו ישראל לראות פני ה' ועשו שבעת ימים חג המצות, דנו כולם והסכימו לעשות עוד שבעת ימים שמחה וחנוכת המזבח. ועל זה רמז הכתוב "ותהי שמחה גדולה בירושלים, כי מימי שלמה בן דוד מלך ישראל לא כזאת בירושלים" (ל, כו). להורות¹ שעשו עתה כמו שעשו בימי שלמה, ובהיות בעת ההיא שמחת אלהים בלב כל הקהל, נועצו כולם על הפועַל הנבדל הזה.

footnotes:
¹ הוזכר כאן שמו של שלמה, וזהו "להורות"


###### Gan Naul, House III 5:6:1
[Gan Naul, House III 5:6:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:6:1)

"כי אמרו אויבי לי, ושומרי נפשי נועצו יחדו. לאמר אלהים עֲזָבוֹ רִדְפוּ ותפשוהו כי אין מציל" (תהלים עא, יא). פירוש. אלו השונאים הסכימו כולם הסכמה אחת לרדפני ולתפשני, כי לדעתם אין מציל אותי מידם, לפי שֶׁעֲזָבַנִי אלהים. וכבר אמרנו למעלה (חדר ב חלון ד כלל רביעי) כי כתבי הקדש יכנו מעשה הרשעים הגדולים שהם מסכימים עליהם בלשון "מחשבה", בעבור הִמָשֵׁל ציור הרע שבהם, ועל פיו עושים בלי משפט השכל, כי אין פחד אלהים לנגד עינם, וכמו שיתבאר בבית זה בעז"ה. וכן אמרנו שבהיות מחשבות רבות הפוכות זו מזו, והעושה מסכים באחת מהן במשפט השכל בין טוב בין רע יתואר בלשון "עצה". והנה אין כונת המשורר להודיע הִמָשֵׁל הציור הרע שבלב הרשעים האלו, אבל הכונה על העצה שלקחו אחר משפט שִׂכְלָם, כי היו בהם מחשבות סותרות זו את זו. שנאתם אותו, חשבו מחשבת שנאה לרדפו ולהרע עמו. ופחד השם שהיה עליהם כי ראו עין בעין כי השם מגן [בעד] דוד ומצילו באופנים נפלאים, חשבה¹ מחשבה הפוכה שישתמרו מעשות לו מאומה רע, כי השם יריב ריבו מאתם. ואמר המשורר שלעת זקנתו שקרהו צרות רבות, אז פתאום מצאו האנשים האלה הסכמה בנפשם להרע עמו, כי בנו במשפט שכלם כי אלהים עֲזָבוֹ ולא יריב ריבו עוד. ולפי שאין מציל אותו מידם, יכולים לרדוף אותו ולתפשו ולעשות עמו רע כחפצם. והודיע שכל כך גדלה צרתו והסתיר פניו ית' ממנו עד שאין אחד מכל שונאיו שלא יבין כי אלהים עֲזָבוֹ. ולפי שדנו כן כולם לכן הסכים כל אחד ואחד מהן מנפשו לרדפו ולתופשו. ועל היסוד הזה סובבים כל דברי המזמור, שהוא צועק על צרותיו הגדולות הנותנים יד לפושעים לומר בהחלט כי עֲזָבוֹ אלהים, ובקש מאת השם ב"ה שימהר להושיעו, ולהראות לאויביו כי הוא נושע בו תשועת עולמים. ואז יכלמו ויבושו מעצתם שהיתה בנויה על יסוד שוא שֶׁעֲזָבוֹ אלהים. שכן אמר "אלהים, אל תרחק ממני, אלהַי לעזרתי חושה. יבושו יכלו שוטני נפשי, יעטו חרפה וכלמה מבקשי רעתי" (תהלים עא, יב-יג), ואמר עוד "וגם עד זקנה ושיבה, אלהים אל תעזבני" (עא, יח). "כי אפפו עלי רעות" (תהלים מ, יג) "אשר הראיתני צרות רבות ורעות, תשוב תחייני" (תהלים עא, כ), והבן.

footnotes:
¹ צ"ל פחד אלהים הביא אותם לחשוב מחשבה הפוכה


###### Gan Naul, House III 5:6:2
[Gan Naul, House III 5:6:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:6:2)

"כי נועצו לב יחדו, עליך ברית יכרותו" (תהלים פג, ו). פירוש. המשורר האלוהי הגדיל רשעת הגוים האלו שהן מנאצי ה' ומשנאיו. ומלבד שכל מחשבותם רעות ואין פחד אלהים לנגד עינם, והם מריעים ומציקים לישראל בכל אופן כפי דרכי מחשבותם, אבל עוד הסכימו הסכמה אחר משפט שִׂכְלָם התועה שהיא רעה מכל, והוא שיתחברו וישתתפו לאגודה אחת ויקומו יחדו על ישראל להכחידם מן הארץ. שכן אמרנו "על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך. אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד" (תהלים פג, ד-ה). כלומר שבאו בסוד ובוַעַד אחד כדרך "הפר מחשבות באֵין סוד" (משלי טו, כב) כמבואר למעלה. וכל אחד יגיד עצתו, ואמרו כולם בעצה אחת "לכו ונכחידם מגוי" וגו'. וזה האות כי רשעת כולם בתכלית מה שתוכל להיות. וזהו שאמר "כי נועצו לב יחדיו" (פג, ו), ומלת "לב" על השכל והבינה הנטועים בנפש כמבואר בבית הראשון. כלומר כשחקרו ונשאו ונתנו בדבר זה "כדת מה לעשות בישראל", הסכימו כולם בעצת נפשם להכחידם מן הארץ. ואתה ה' אמרת שלא תשבית ישראל מתחת השמים, ועל כן "עליך ברית יכרותו" (פג, ו) כי מה שהסכימו שיתאספו כולם כאיש אחד למחות שם ישראל, הנה הם כורתים ברית עליך לבטל מה שצוית. והנה הזכיר המשורר העצה כדרך הכלל שיסדנו למעלה (חדר ב חלון ה), שהוא להודיע הדרך הפרטי שבחרו בה במשפט לבם, וכדרך "נועצו יחדו אלהים עֲזָבוֹ" המבואר למעלה. והזכיר "נועצו יחדו", להגיד שהם נועצים כולם מנפשם על דרך אחד, וזה אות כי הנטיה הצפונה שבכולם אין רעה ממנה. והבן. ועוד יתבאר בעז"ה.


###### Gan Naul, House III 5:7:1
[Gan Naul, House III 5:7:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:7:1)

"הגידו והגישו אף יִוָעַצוּ יחדו" (ישעיה מה, כא). פירוש. הנביא מנבא על צאת ישראל מגלות בבל, ואמר שיֵצאו ברשיון כורש, כמו שכתוב "כה אמר יי' למשיחו לכורש" (מה, א). והודיע כי הוא יחריב מלכות הכשדים, ויבנה ירושלים וִישַּׁלַח הגלות מבבל. והנה יש בנבואה זאת שני דברים מפליאים. האחד, כי מלכות בבל החזקה תנתן ביד מחריביה, וישראל החלושים בגלותם יגאלו ויבנו העיר והקדש פעם שניה. והשני, כי הודיע זה מראש יותר ממאתים שנה קודם לידת כורש. ודרך המבקש להנקם ממשנאיו להסתיר עצתו שיעץ עליו, למען לא יתכונן להנצל. אבל השם ב"ה מפרסם הגזרה שגוזר על הרשעים, לפי שאין מידו מציל. ולכן הודיע ביד עבדו ישעיהו כי תחרב בבל ביד כורש מלך פרס, כי לא תועיל ההודעה הזאת להבבליים כלום, כי "עצת יי' לעולם תעמוד" (תהלים לג, יא). ואם ה' צוה, מי יפר?¹ ועל הראשון אמר "אני יי' ואין עוד, זולתי אין אלהים" (ישעיה מה, ה). ואמר "למען ידעו וגו' כי אפס בלעדי אני יי' ואין עוד" (מה, ו). ואמר "אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי, אני ידַי נטו שמים וכל צבאם צויתי" (מה, יב). להודיע שאל יפלא בעיניהם חורבן מלכות בבל וגאולת ישראל מידם, כי הוא ב"ה כל-יכול ולא יפלא ממנו דבר. ועל זה אמר "לא בסתר דברתי במקום ארץ חשך" (מה, יט), כלומר לא יעצתי הגזרה על בבל בסתר, או במקום ארץ חשך אין רואה. ואין [הַסְתָּרָתִי] הדברים שגזרתי עליהם הגזרה למען לא יקחו עצה להינצל ממנה. אבל "אני יי' דובר צדק מגיד מישרים" (ישעיה מה, יט), כלומר אני מגיד בפניהם מה שאני גוזר בצדק ובמישרים אולי יקחו השומעים מוסר וייטיבו דרכיהם וישובו אלי. ואם אינם שבים לא תועיל להם ידיעת הגזרה, כי אין מידי מציל. ועל זה אמר "הקבצו ובאו התנגשו יחדיו פליטי הגוים. ולא ידעו הנושאים את עץ פסלם ומתפללים אֶל אֵל לא יושיע. הגידו והגישו אף יועצו יחדיו" (מה, כ-כא), כלומר הקבצו ובאו והתנגשו אַתֶּם פליטי הגוים הסכלים. ונשמע מה בפיכם. הנה אין דעת בכם, כי אתם נושאים פסל עץ, ומתפללים אל הפסל. וזה אות כי בוערים² אתם, אין בכם צורת האדם. ומה תוכלו לדעת בענינים העתידים לבוא? ואמר "הגידו והגישו" (מה, כא), כלומר דבריכם ועוצם טענותיכם. כן אמר במקום אחר "יגישו ויגידו לנו את אשר תקרינה" (ישעיה מא, כב). ואם תדעו העתיד לבוא עליכם, "תִּוָעֲצוּ יחדיו" (מה, כא). כל חכמיכם יִוָעַצוּ מנפשם כדת מה לעשות, במה תבטלו הגזרה ותעמדו כנגדה. הנה אין בכם דעת לדעת העתידות, ואם תִוָדַע לכם הגזרה העתידה לכם, אינכם יכולים להועיל לְבַטְלָהּ ולעמוד כנגדה. ואולם אני ה' לבדי "מגיד מראשית אחרית" (ישעיה מו, י), ומודיע מה שאני גוזר, כי גְזֵרָתִי תחול על כל פנים ולא יבטלנה האדם בעצתו. ועל זה אמר "מי השמיע זאת מִקֶדֶם, מאז הגידה הלא אני יי'" (מה, כא). כלומר אני לבדי המודיע הכל מִקֶדֶם, למען יקחו העמים מוסר וידעו כי אני אֵל וישובו אלי וְיִוָשְׁעוּ בתשועתי, ועל זה אמר "פנו אלי וְהִוָשְׁעוּ כל אפסי ארץ כי אני אֵל ואין עוד" (מה, כב). ואם לא תאבו להטיב מעשיכם, דעו כי לא תועיל לכם, שהודעתי הגזרה. כי אם תִּוָעֲצוּ יחדו לא תנצלו. "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום" (ישעיה ח, י), כי גְזֵרָתִי שגזרתי תחול עליכם ולא תשוב ריקם. ועל זה אמר "בי נשבעתי, יצא מפי צדקה, דבר ולא ישוב, כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון" (מה, כג). כלומר מה שאני יועץ לעשות, כן יקום וכן יהיה. והשבועה היא העצה ואות שלא נאמרה על תנאי כדרך שבארנו למעלה (חדר ב חלון ו). ובפירוש הראב"ע ז"ל "בי נשבעתי, כל מקום ששם שבועה היא גזרה שנגזרה ולא תבטל" ע"כ. ויפה דִבֶּר. ואמר עוד "מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו, אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה" (ישעיה מו, י). כלומר אני מודיע הגזרה טרם בואה, ולא תועיל עצת בן-אדם להנצל ממנה. כי אני גוזר שתקום מה שיעצתי אני, ואני עושה כחפצי.

footnotes:
¹ ישעיה יד, כז
² תהלים צד, ח לשון "בעיר", בהמה "ושלח את בעירה" (שמות כב, ד)


###### Gan Naul, House III 5:7:2
[Gan Naul, House III 5:7:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:7:2)

והנה מלת "יִוָעֲצוּ" (מה, כא) שבענין זה על העצות ההחלטיות לעשות מעשה נגד הגזרה היורדת מן השמים. ולהפלגת הענין אשר "יִוָעֲצוּ יחדו" בנפעל, כלומר גם אם יחדו יסכימו בעצה אחת, וכל אחד מהן יהיה נועץ עליה מנפשו, וזה אות שהיא עצה טובה להשגת המבוקש, אחר שהיא ישרה בעיני כולם, כדרך "וברוב יועצים תקום" (משלי טו, כב) שבארנוהו למעלה (חדר ג' חלון ו'); לא תועיל להם מאומה, כי אני ה' אומר עצתי תקום, ואם ה' יעץ מי יפר? הָבֵן וחזור היטב כי קצרתי וכללתי בראשי דברים כל עניני הפרשה, ולא עשו כן מפרשי המקרא ז"ל. כי הרד"ק ז"ל פירש (מה, כא) "הַגידו איש לחברו, והַגישו זה את זה לפני גדוליכם ומנהיגיכם. אף יִוָעֲצוּ יחדו, הם אם ידעו זה" ע"כ. ואני אומר דעת העתידיות לא יפול עליהן לשון "עצה", כי ידיעתם בנבואה לא בעצה. גם אין בידיעת העתיד הסכמה שאחריה מעשה, ולא יפול לשון "עצה" זולת על ההסכמות לעשות מעשה. וכבר דברנו (שם חלון ח) על כיוצא בזה בפסוק "ומאלה ואין יועץ". ולפרושינו לשון "עצה" הכתוב פה ההסכמות בדרכי המלחמה וכיוצא, כדרך "יועץ בליעל" והבן זה.


###### Gan Naul, House III 5:8:1
[Gan Naul, House III 5:8:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:8:1)

"לכה וְנִוָעֲצָה יחדו" (נחמיה ו, ו). פירוש. סנבלט כתב לנחמיה שהלשינו עליו שהוא והיהודים חושבים למרוד במלך פרס, ושיהיה נחמיה להם למלך, גם העמיד נביאים בירושלים להמליכו, ואם יִשָׁמְעוּ הדברים למלך פרס יחר אפו, ויהיה נחמיה ועמו בסכנה גדולה. לכן טוב שיבוא אליו נחמיה [לדבר] עמו, לקחת עצה במשפט השכל מה לעשות בנדון זה. והזכיר "וְנִוָעֲצָה" בנפעל על צד המוסר, כי נחמיה יועץ כמוהו, וכשימתיקו סוד [יחד] יִוָעֵץ כל אחד מהם מנפשו עצה טובה להשגת המבוקש, לא שיגיד הוא לנחמיה עצה, והבן.


###### Gan Naul, House III 5:8:2
[Gan Naul, House III 5:8:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:8:2)

הנה השלמנו הענין הזה והזכרנו כל הכתובים בהם "עצה" סתם בבנין נפעל, ליחיד ולרבים. שים עיניך עליהם ותראה שכולם על עצת נפש,¹ לא על שמיעת עצה מזולתו שיסמוך השומע על עצת היועץ. אבל הנועץ עושה כפי הסכמת נפשו גם אם לא ישמיע עצתו לזולתו לדעת אם היא טובה או לא. ונזכר תמיד לכונה זו, יכוין עליה הכתוב, פעם להודיע כי האיש ההוא שסומך על עצתו אינו שומע לעצת חכם ממנו, ופעם להודיע חוזק הטענה וגלות² הענין המביא לאנשים רבים שישפטו בשכלם על דרך אחד ולהסכים בכח עצתם בהסכמה אחת. וכבר בארנו בכל פסוק ופסוק טעם [ענין] הזה בבנין נפעל. ואין טוב בְהִשָׁנוּת הדברים ללא צורך.

footnotes:
¹ האדם בעצמו
² אולי צ"ל גילוי


###### Gan Naul, House III 5:9:1
[Gan Naul, House III 5:9:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:9:1)

והמקומות שנסמך מלת "אל" ל"עצה" ואמרנו שהוראתו שנועץ מנפשו, והגיד עצתו לזולתו מבלי היותו נשאל על העצה, ומבלי שיכוין לשאול אם טובה עצתו אם לא. אלו הן.


###### Gan Naul, House III 5:9:2
[Gan Naul, House III 5:9:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:9:2)

"וַיִוָעַץ אל העם ויעמֵד משוררים ליי' ומהללים להדרת קדש" (דהי"ב כ, כא). פירוש. כששמע יהושפט מפי הנביא "כי לא לכם המלחמה כי לאלהים" (שם כ, טו) "לא לכם להלחם בזאת, התיצבו עִמְדוּ וראו את ישועת יי' עמכם וגו' מחר צאו לפניהם ויי' עמכם" (שם כ, יז), יָרֵא [היה] יהושפט פן ימס לבב העם לצאת אליהם, כי הבאים עליהם הם רבים וביד חזקה, ופתאום יפלו על ישראל ואינן רשאין להלחם בעד נפשם. לכן כשיצאו עמד יהושפט ואמר "שְׁמָעוּנִי יהודה ויושבי ירושלים האמינו ביי' אלהיכם וְתֵאָמֵנוּ, האמינו בנביאיו והצליחו" (כ, כ). כלומר אם תיראו ואם תפחדו תעשו אחת משתי רעות גדולות. או שאינכם מאמינים בה' אלהיכם שיש עמו היכולת העליון להאביד מחנה אויבכם בלי חרב וחנית ועזרת אדם. או שאתם מאמינים כי [הוא] כל-יכול אבל אינכם מאמינים בדברי הנבואה שנבא לכם הנביא שכן יעשה ה'. ושתיהן רעות גדולות עד להשחית, כמבואר בתורה "לא תנסו את יי' אלהיכם" (דברים ו, טז). "והיה האיש אשר לא ישמע אל דברַי אשר ידבר¹ בשמי אנכי אדרוש מעמו" (דברים יח, יח). ולכן האמינו בה' והאמינו בנביאיו ותאמנו ותצליחו. ומלבד האזהרה הזאת נועץ מנפשו לעשות דבר לחזק לב העם יותר, להראותם חוזק לבבו ולבב הלוים המשכילים שֵׂכֶל טוב ושהם מאמינים אמונה שלמה בה' ובנביאיו. והיתה העצה וההסכמה להעמיד משוררים לה' המהללים בהדרת קדש. ולא היה כן המנהג במלחמות, כי שרי הצבא והגבורים הם היוצאים במלחמות לפני החלוץ לצבא, לא משוררים ומהללים שהן הלוים, כי אם הכהנים יוצאים במלחמה להריע בחצוצרות. כמו שנאמר במלחמת אביָה וירבעם "והנה עִמָנוּ בראש האלהים וכהניו וחצוצרות התרועה להריע עליכם" (דהי"ב יג, יב). וכן בתורה אצל מלחמת מדין נאמר "אותם ואת פנחס בן אלעזר הכהן לצבא וכלי הקדוש וחצוצרות התרועה בידם" (במדבר לא, ו). וטעם הדבר כי היוצאים למלחמה הם בצרה, ועיניהם נשואות אל השמים כי אינם יודעים אם יצליחו או לא. וכתוב "וכי תבוא מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני יי' אלהיכם ונושעתם מאויבכם" (במדבר י, ט). ולכן יוצאים הכהנים למלחמה שהם המריעים בחצוצרות. לא הלוים שהן המשוררים והמהללים לה' כי טוב. ולא יאות לעשות כן עד שוב העם מן המלחמה ונצחו אויביהם, אז ישירו לה' ויהללוהו על חסדו ונפלאותיו. ובצאתם במלחמה בו נועץ יהושפט להעמיד משוררים לפי שהיו בטוחים על הנצחון בדבר ה', והוזהרו שאַל ילחמו כי לה' המלחמה, ולא היתה עת צרה כלל. אבל כבר היו מחנה האויבים בעיני יהושפט והחסידים אשר עמו כמו פגרים מתים, ולכן היו הלוים משוררים ומהללים להדרת קדש בצאתם למלחמה. ואמר "בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו ליי' כי לעולם חסדו" (דהי"ב כ, כא), כלומר במקום שיצאו שָׂרֵי הצבא והגיבורים ועמהם הכהנים וחצוצרות התרועה בידם לפני החלוץ, הלכו במלחמה זו הלוים לפניהם בכלי שיר ואומרים "הודו ליי' כי לעולם חסדו", כדרך שמשוררים בשאר המלחמות אחר שובם ממנה בנצחון. והיה זה חזוק הלב לכל ישראל בראותם שהלוים הקדושים יוצאים שְׂמֵחֵי-לב לפני החלוץ, ואין בידם חרב וחנית לעמוד על נפשם, כי אם הודות והלל לה', בידוע שהם מובטחים על דברי הנבואה כי השם ילחם להם. והיתה העצה נפלאה מאד, והיא אות על יושר לבב יהושפט וחכמתו הגדולה, כי בטח בכל לב עליה. ובמשפט שכלו מצא עצה לטובת ישראל לחזק לב העם. והיתה עצתו בדרכי החכמה, כי שפט בלבו שטעם מצות התורה שיהיו כהנים יוצאים למלחמה להריע בחצוצרה שיהיו נזכרים לפני ה' שֶׁיִוָּשְׁעוּ מאויביהם, גם אם ינצחו בכל זאת יפלו גם חללים מישראל, כדרך "כזה וכזה תאכל החרב" (שמואל ב יא, כה). ואין טעם זה אָמוּר במלחמה זאת שצונו השם "לא לכם לְהִלָחֵם" באמת, ושהוא ילחם לנו, וטוב להעמיד משוררים ומהללים לה' על חסדו, להראות כי נכון לבנו ובטוח חסדו ואמתו. ולהודיע כל זה נאמר "וַיִוָעַץ המלך" בנפעל סתם, להורות כי בצדקת יהושפט ובחכמת לבו נועץ כן מנפשו ולא קבל עצה מזולתו. גם לא שאל פי החכמים אם מסכימים עמו או לא, כי ודאי רוח אלהים נלוה לו לעשות כן. אבל סִפֵּר עצתו לעם להודיעם שכן נועץ לעשות למען חַזֵק לבם, כאומר "אחי ועמי, דעו וראו איך לבי בטוח על אמתת דברי הנביא בשם ה', עד שמרוב בטחוני נועצתי שלא יבואו במלחמה הזאת הכהנים להריע בחצוצרות כדבר התורה, אבל אעמיד לפני החלוץ הלוים המשוררים ומהללים כי טוב כי לעולם חסדו. ועתה יחזק לבבכם ובטחו בה'". ולהורות על זה נאמר "אל העם", שהודיעם עצתו שכן יעשה, הבן.

footnotes:
¹ הנביא


###### Gan Naul, House III 5:9:3
[Gan Naul, House III 5:9:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:9:3)

"וַיִוָעַץ אל עבדיו לאמר אל מקום פלוני אלמוני תחנותי" (מל"ב ו, ח). פירוש. מלך ארם המציא תחבולה, ונועץ לעשות כן, והוא שיחנה הוא ומספר אנשים אשר עמו במקום ידוע נסתר לא יֵדָעֶנוּ אדם, זולתי הוא ואנשיו. ולפי שמלך ישראל לא ידע מזה דבר, והמקום שבחר היה מעבר למלך ישראל, וכשיבוא שם עם מתי מספר בבלי דעת, יַכֶּנוּ או יתפשנו חי. והיתה זאת עצה והסכמה בתחבולות המלחמה ועשה על פי עצתו, כי נועץ כן מנפשו. גם הגידה לעבדיו ושריו והם אנשי סודו, כי ידע שהם לא יגלו סודו. ולכן נאמר "ויועץ אל עבדיו", כלומר נועץ מנפשו והגיד עצתו להם. וְסִפֵּר הכתוב כי אלישע ראה כל זה ברוח הקדש והזהיר את מלך ישראל מֵעֲבוֹר במקום ההוא שנחה שם ארם. וכן קרה פעם ושתים ושלש. ותמה מלך ארם מאַין נודע סודו למלך ישראל? וחשד את שריו שהגיד להם עצתו שהם גלוהו למלך ישראל, כי אלה השרים לא היו חונים אתו במקום פלוני אלמוני אבל נשארו במחנה עם אנשי המלחמה להכין עניניהם. ואמר שקרא אל עבדיו ואמר להם "הלא תגידו לי, מי משלנו אל מלך ישראל?" (מל"ב ו, יא), כלומר מי בנו המגלה סודנו למלך ישראל, כי העם שלקח עמו לא נפרדו ממנו, ואי אפשר שהיה הדבר נודע למלך ישראל זולתי ע"י אחד מעבדיו שדבר הסוד אליהם. ואולם היה מלך ארם צריך להודיע סודו אל שריו ועבדיו הנשארים במחנה, כי אולי יתחדש ענין במחנה ויהיו צריכין לבקש פני המלך [כדי] לגלות אזנם איפה הוא חונה. ואז אמרו לו כי נקיים הם אבל המגיד הוא אלישע הנביא ע"ה, והבן. ויותר מאלו השתים לא נמצאו מלת "אל" סמוך ללשון "עצה".


###### Gan Naul, House III 5:10:1
[Gan Naul, House III 5:10:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:10:1)

והכתובים שנסמך ללשון "עצה" מלת "את" ואמרנו שענינו שמבקש דבר עצה והסכמה מזולתו ולשמוע מה ידבר, ועוד [ישמע] עצתו ויעשה כעצתו, אלו הן.


###### Gan Naul, House III 5:10:2
[Gan Naul, House III 5:10:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:10:2)

"וַיִוָעַץ המלך רחבעם את הזקנים" (מל"א יב, ו). פירוש. המלך היה נבוך בלבו מה יענה את העם הנקהלים עליו, ובקש לשמוע דבר עצה מפי הזקנים. ועל זה מעיד הכתוב שאמר "וַיִוָעַץ המלך את הזקנים", וכדרך הכלל שאמרנו (חלון א). ואם היו נותנים לו עצה בארח גאוה היה סומך על עצתם. וראיה, כי סמך על עצת הילדים חסרי-לב לפי שיעצוהו בגאות לב. ואעפ"י שאמר לזקנים "איך אתם נועצים?", כבר בארנו למעלה (חלון ד) ברום לבב דבר כן. אבל באמת בקש מהם הסכמה כדת מה יש לו לעשות.


###### Gan Naul, House III 5:10:3
[Gan Naul, House III 5:10:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:10:3)

"וַיִוָעַץ את הילדים" (שם ו, ח). פירוש. כשעזב במחשבתו עצת הזקנים, הלך אל הילדים לבקש מהם עצה. וגם אליהם אמר "מה אתם נועצים?" מטעם שבארנו (חלון ד) וראיה [לזה] שבקש עצתם שהרי סמך על דבריהם ועשה כן, כמו שנאמר "וידבר אליהם כעצת הילדים לאמר" (שם ו, יד).


###### Gan Naul, House III 5:10:4
[Gan Naul, House III 5:10:4](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:10:4)

"וַיִוָעַץ המלך רחבעם את הזקנים" (דהי"ב י, ו). "וַיִוָעַץ את הילדים" (שם ו, ח). שתי המקראות כתובים בספר דברי הימים באותו הענין עצמו. והם דומים בפירושם לאותן הכתובים בספר מלכים.


###### Gan Naul, House III 5:11:1
[Gan Naul, House III 5:11:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:11:1)

"רק בזדון יתן מַצָּה ואת נועצים חכמה" (משלי יג, י). פירוש. "מַצָּה" כמו מריבה. כמו "הן לריב וּמַצָּה תצומו" (ישעיה נח, ד) ונאמר "אוהב פשע אוהב מַצָּה" (משלי יז, יט), כלומר מי שאוהב המַצָּה הוא אוהב לפשוע ולמרוד. ולדעתי "מַצָּה" קשה ממריבה, ולכן בעדת קרח נאמר "הוא דתן ואבירם קריאי העדה אשר הִצּוּ על משה ועל אהרן בעדת קרח בהַצּוֹתָם על יי'" (במדבר כו, ט). וכבר רמזנו בבית הראשון (חדר ד חלון ב) שהיו מִכַּת מנאצי ה', ונשענו על לבם לחלוק על נבואת אדונינו משה ע"ה שהיה מַבְעִית¹ בידיעה בתורה. ומלת "זדון" תונח בכתבי הקדש על הנשען על לבו וחולק על החכמים והיועצים הטובים, ועושה כהסכמת לבו. ותמצאנו כתוב אצל זקן ממרא אשר לא ישמע לקול הסנהדראות הגדולות מקבלי התורה באמת, שנאמר "והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת וכו' או אל השופט ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל" (דברים יז, יב). יכנה הכתוב מחלוקתו במלת "זדון" כי הוא זדון הלב מאד לעמוד על דעתו החלושה, ולבטל דעות הגדולים ממנו בחכמה ובמנין אשר אתם. והנה המרגיל עצמו בגאות הלב לעשות כל מעשיו על פי עצת נפשו, גם אם יסתרו דברי הגדולים ממנו והרבים ממנו, יהיה איש מַצָּה להצות על החכמים והנביאים ודברי הנבואה, כמו דתן ואבירם ועדת קרח, וכענין "אוהב פשע אוהב מַצָּה" שאמרנו. "פשע" הוא המרד, כמו "אז תפשע לבנה" (מל"ב ח, כב), כמו שרמזו קדמונינו ז"ל (תנחומא, בראשית, ז). כי איש זה מורד בתורת ה', ועל זה אמר "רק בזדון יתן מַצָּה", כלומר שאינו נשען על דעת חבריו בשום דבר, ועושה כל מעשיו רק בזדון-הלב לחלוק על כל זולתו. "יתן מַצָּה" להצות גם על הדברים הכתובים הנודעים לכל אדם, כי הזדון הזה ישחית הדעת.

footnotes:
¹ עיין יומא לט ע"ב וביאורו כאן מפחיד ונורא בשלימותו בידיעותיו


###### Gan Naul, House III 5:11:2
[Gan Naul, House III 5:11:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:11:2)

ומלת "חכמה" בארנוהו היטב בבית הראשון² (חדר א, חלונות א-ב), וכוללת חֻקי השם ב"ה כולם הנשגבים [מעל] דעת האדם. וצריך הלב לקבלם באמונה ולהשען על אדון החכמה ית' שמו, אעפ"י שהם סותרים דרכי שכלו ובינתו. ומלת "נועצים" תואר לבעלי עצה הישרה שאינן יועצים לעם.³ כי אם הם אנשים שהעם שואלים את פיהם לכל דבר עצה, יתוארו "יועצים", כדרך שבארנו למעלה.

footnotes:
² גן נעול
³ לכאורה כוונת רבינו שהעם לא בא אליהם לשאול בעצתם. ועדיין צ"ע מה כוונתו


###### Gan Naul, House III 5:11:3
[Gan Naul, House III 5:11:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:11:3)

ובהסמך לו מלת "את" יורה על שמיעת עצה מפיהם, לשמוע מה ידברו. ועל זה אמר "ואת נועצים חכמה" כלומר מי שמרגיל עצמו לשאול פי אנשים נועצים בכל דבר ודבר שיקרה לו ספק בו, לשמוע כדת מה יעשה. "יתן חכמה" או "ימלא חכמה". כי מלת "יתן" משמע לשתים. והענין איש שזה דרכו מוכן לקבל החכמה מפי סופרים וספרים, כי הוא שומע לעצה ומבטל דעתו נגד דעת זולתו, כל שכן שיבטל דרכי שכלו ובינתו נגד דרכי חכמת השם ב"ה הנשגבים משקול הדעת. וכן יש לפרש להיפך אהבת המַצָּה יסבב לאדם שיעשה כל עניניו כפי עצת נפשו, והוא הזדון. ועל זה אמר "רק בזדון יתן מַצָּה", כלומר אם תראה איש עושה כל מעשיו בזדון נגד עצת זולתו, דע כי המַצָּה אשר אוהב הביאתהו אל הזדון. ומי שאוהב חכמה ודברי חכמים ומבטל דרכי שכלו נגד דבריהם, אשרי לו שלא יעשה דבר בעניניו שהוא נבוך בהם, זולתי בשאלת פי נועצים ולא יסמוך על עצת נפשו. ועל זה אמר "ואת נועצים חכמה" (משלי יג, י). כלומר ראית איש ששואל תמיד פי נועצים, תדע כי אהבתו את החכמה הביאתהו לזה. ושני הפירושים הולכים על דרך אחד, כמו שיבין המשכיל.


###### Gan Naul, House III 5:11:4
[Gan Naul, House III 5:11:4](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:11:4)

וכבר בארנו בבית השני (חדר ט חלון ט) פסוק "בא זדון ויבוא קלון ואת צנועים חכמה" (משלי יא, ב) קחנו משם. והתבונן בעניניו ותמצא כי המליצות הקדושות מתאימות ולא יסבו בלכתן.⁴ והנה בארנו פסוק זה כמו שיעדנו על ביאורו שם. וראב"ע ז"ל פירש "בעבור זדון שיזיד איש על רעהו יתן המזיד מַצָּה ומריבה, כלומר הזדון גורר המַצָּה" ע"כ. ודבריו תמוהים מי לא ידע זאת שהזדון גורר מַצָּה? כי מקבל הזדון יריב. ומה לִמְדָנוּ שלמה בחכמתו? ופירש עוד "'ואת נועצים', שיעצו שלא יעשו בזדון עמהם חכמים, ו"את" כמו עם" ע"כ. וזה יותר מתמיה כי אין רמז במלת נועצים שייעצו שלא יעשה בזדון. והילדים היו נועצים ויעצו לרחבעם לעשות בזדון, ולמה הזכיר "נועצים"?. אמר "ואת צנועים חכמה", כי הצנוע ההיפך מאיש הזדון, לא הנועץ. וראיה, "בא זדון ויבא קלון". ורש"י ז"ל פירש "יתן מַצָּה', מחלוקת. 'ואת נועצים', ועם המתייעצים תלין חכמה" ע"כ. ורלב"ג ז"ל פירש שני הפירושים, ימצאם הקורא בפירושו. ולשניהם חסר מלת "באנשים". גם לכל דברי המפרשים ז"ל [תיקשה]. רק הנכתב בראש הכתוב אין לו ענין. ועם מה שבארנו התבארו דברי הכתוב על נכון, והבן.

footnotes:
⁴ יחזקאל א, ט


###### Gan Naul, House III 5:12:1
[Gan Naul, House III 5:12:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:12:1)

"את מי נועץ ויבינהו" (ישעיה מ, יד). פירוש. כבר יסדנו כי לשון "עצה" על ההסכמה ההחלטית לעשות מעשה. וכן יסדנו כי יתכן הנחת לשון "עצה" על מה שעשה השם ב"ה במעשה השמים והארץ וצאצאיהם. כי היה אצלו ית' בכל דבר דרכים שונים, ולעשות כל דבר על תמונות רבות ועל טבעים שונים. והוא ב"ה בחר לעשות מעשיו על הדרך שהן עליו. וזאת היא העצה העליונה, כי הסכים לעשת כן. וכן יסדנו כי לשון "עצה" הנכתב אצל אדם ולשון "עצה" הסמוך אל השם הם נבדלים הבדל עצמי. כי עצת האדם היא בהכרח לא בברור מופתי הבינה והדעת כמבואר למעלה. ועצת ה' היא בתבונה שאין לה חקר, עליונה ונשגבה מדרכי המופתים אשר לנו בחכמות הלימודיות. והנה הנביא הזכיר כלל הבריאה הנפלאה העשויה בחכמה בתבונה ובדעת, ואמר "מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן, וכל בשליש עפר הארץ, ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים" (ישעיה מ, יב), כלומר הביטו אל מפעלות ה' שמדד ותכן כל, ושקל הכל; עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. כי לחכמת השם ולתבונתו אין קץ ואין חקר; ועצתו בכל דבר בתכלית הטוב והיושר. והוא ב"ה אחד ואין שני, וקודם שעשה מעשיו היה הוא ושמו אחד. ועל זה אמר "את מי נועץ ויבינהו" (ישעיה מ, יד) כלומר ממי קבל העצות הטובות הללו שעשה על פיהן שמים וארץ וכל אשר בהם. עצות המיוסדות על תבונה שאין לה חקר, הן במעשיו המתוארים בתאר "חכמה", הן במעשיו המתוארים בתאר "דעת", הן במעשיו המתוארים בתאר "תבונות", כדרך "יי' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל" (משלי ג, יט-כ). ורמזנו עליהן בבית הראשון (חדר א חלון ב). וכנגדן אמר "וילמדהו בארח משפט" (ישעיה מ, יד), והן ארחות החכמה כי אין משפט בלא חכמה, כמבואר שם. ומי נתן לו העצות בדרכי החכמה לעשות על פיהן מעשה החכמה שעשה? "וילמדהו דעת" (מ, יד) והן המעשים שעשה בדעת, ממי נועץ עליהן? "ודרך תבונות יודיענו" (מ, יד) והן המעשים שעשה בתבונה. מי הודיעו העצות עליהן? הלא ה' אלהינו לבדו ואפס זולתו. ודברי הכתוב על דרך השאלה והתימה נגד הסכלים המתמיהים על דברי הנביא המיעד חורבן האומות ותשועת ישראל, ושיפלו גבורים ביד חלשים בבוא קץ אידם. ואמר ואַל תתמהו, כי המבטיח הוא ה' אלהי ישראל אשר לא יפלא ממנו דבר, כי הוא עשה את השמים ואת הארץ בכחו הגדול לבדו. וכל הגוים במֶה הם נחשבים נגד המציאות הנברא בכללו. ועל זה חתם דבריו "הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו הן איים כדק יטול" (מ, טו). וכשירצה השם ב"ה יפלו כולם כרגע. וכמו שיתבאר עוד בבית זה בעז"ה. ויותר מאלו לא מצינו לשון "עצה" הסמוכה אל מלת "את". והתבארו כולם על נכון. והבן.


###### Gan Naul, House III 5:13:1
[Gan Naul, House III 5:13:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:13:1)

והכתובים שנסמך בהן לשון "עצה" אל מלת "עם", ואמרנו שענינן ששתף זולתו עמו בעצה, והודיעו עצתו ומבקש לשמוע אם מסכים או לא. ולכן צריך הכתוב להודיע אם הסכימו עמו או לא. אלו הן.


###### Gan Naul, House III 5:13:2
[Gan Naul, House III 5:13:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:13:2)

"וַיִוָעַץ דוד עם שרי האלפים והמאות לכל נגיד" (דהי"א יג, א). פירוש. המלך דוד נועץ עצה טובה מנפשו, והוא להעלות ארון ה' מקרית יערים אל ציון. והגיד עצתו לכל קהל ישראל לשמוע אם יסכימו עמו בעצה אחת, שכן אמר "ויאמר דויד לכל קהל ישראל אם עליכם טוב ומן יי' אלהים נפרצה וגו' וְנָסֵבָּה את ארון אלהינו אלינו" (דהי"א יג, ב-ג). כלומר אם עצתי טובה עליכם, גם תישר בעיני אלהים נעשה דבר זה. והודיע הכתוב כי ישרה עצתו בעיני כל הקהל שנאמר "ויאמרו כל הקהל לעשות כן, כי ישר הדבר בעיני כל העם" (יג, ד). והנה היתה העצה מלב דוד, והקהל הסכים עמו.


###### Gan Naul, House III 5:13:3
[Gan Naul, House III 5:13:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/5:13:3)

"וַיִוָעַץ עם שריו וגבוריו לסתום את מימי העינות אשר מחוץ לעיר ויעזרוהו" (דהי"ב לב, ג). פירוש. המלך חזקיהו נועץ עצה זו מנפשו, לסתום מימי המעינות אשר מחוץ לעיר. והיא עצת תחבולה בדרכי המלחמה, כמו שנזכר בכתוב שאמר "למה יבואו מלכי אשור ומצאו מים רבים" (לב, ד). והודיע עצתו לשריו וגבוריו לשמוע אם מסכימים עמו, כמו "וַיִוָעַץ דוד עם שרי האלפים" המבואר למעלה. ולא זכר הכתוב אם הסכימו לעצתו והיתה ישרה בעיניו רק אמר "ויעזרוהו", שהוא המעשה שעשו כעצתו שסתמו המעינות. ולפי הסברא לא הסכימו עמו, רק עשו כמצותו, כי "באשר דבר מלך שלטון מי יאמר לו מה תעשה?" (קהלת ח, ד). דוגמא למעשה פסח שני שעשו כעצתו ולא הודו לו כמבואר למעלה (סוף חלון י"ג). כי אם הסכימו עמו היה לו להזכירו כמו אצל דוד. גם קדמונינו ז"ל דנו כן,¹ ולכן מנו סתימת מי גיחון בתוך שלשה דברים שעשה חזקיה מדעתו ולא הודו לו. לא כדברי רד"ק ז"ל שכתב (לב, ל) "ואני תמה ממה שאמרו רז"ל 'סתם מי גיחון ולא הודו לו'. והנה כתיב למעלה 'ויועץ עם שריו וגבוריו לסתום מימי המעינות' ובכלל שריו חכמי ישראל עמו שכתוב שרי האלפים, והם היו החכמים והשופטים" ע"כ. וגם בזה שגג, כי הכתוב אומר וַיִוָעַץ להורות שהיתה עצת נפשו. ומלת "עם שריו" שהגיד להם עצתו לשמוע מה ידברו, ולא נזכר כי ישר הדבר בעיניהם, אלא "ויעזרוהו", כי הוצרכו לעָזְרוֹ כי הוא הנגיד. וכתב עוד "ובהגדה מצאתי סָתַם מי גיחון והסכימה דעתו לדעת המקום", ע"כ. ואני אומר שאין המדרשים סותרים זה את זה, כי הסכימה דעתו, ולא לדעת שריו וחכמיו, כי היה על חזקיה רוח אלהים, ובעצת ה' עשהו. כי הוא ב"ה עורר את לבו וְחִזְקוֹ לעשות כן, ולא ישר הדבר בארח חכמת השרים והזקנים, כי נדמה להם המעשה כמי שסר לבו מן ה' ובוטח על תחבולות. ודרכי ה' נשגבים מדעת האדם, כמו מארב עי,² וכמו "אז תחרץ כי אז יצא יי' לפניך" (שמואל ב ה, כד), וכדומה להם. וכמו ראיה לדבר "והוא יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון העליון וגו' ויצלח חזקיהו בכל מעשהו" (דהי"ב לב, ל), הזכיר דבר זה לאות ולמופת, כי היה ה' אתו. וכל אשר הוא עושה ה' מצליח. הבן. ויותר מאלו לא מצינו לשון "עצה" בכתוב סמוך למלת "עם". ונשלמה הכונה שכִּוַנַּנוּ לבאר בחדר זה, לא חסרנו דבר, כי הצענו כל לשונות "עצה" הבנויין בנפעל בכתבי הקדש בחמשה המחלקות האלו.

footnotes:
¹ פסחים נו ע"א
² יהושע ח, ט