## Gan Naul, House III

###### Gan Naul, House III 9:1:1
[Gan Naul, House III 9:1:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:1:1)

החדר התשיעי ובו י"ד חלונות יבאר בו כל לשון "מחשבה" המונח על ציור פנימי, וענינים שכליים ודמיונים שאין להם התלות עם דבר מעשה. וכולם הסמוכים אצל אדם כולם מחשבות טבעיות. כולם בנויין בקל. יביא כל הכתובים שהן נזכרים בהם ויפרש כולם כפי הכללים שהקדים.
הקדמנו לבאר היות לשון "מחשבה" נופל על ההארה הראשונה המתפשטת מאחד הציורים ברוח האדם, תהיה ההתפשטות מאיזו ציור שיהיה, בין טוב בין רע, בין אמת בין שקר, עניני חכמה מדע בינה והשכל וכל מלאכה. וכן מחשבת ציורי המדות, ומחשבות ציורי הכחות הפועלות בַּגְוִיָה וכיוצא. על כולם יונח בכתבי הקדש לשון "מחשבה". בין שיהיה באותו הענין דבר-מעשה במציאות, על דרך משל שחושב על כל דבר-מעשה, אעפ"י שהחושב אינו חפץ לעשות מעשה כפי המחשבה הזאת, בין שאין באותו הענין דבר-מעשה, על דרך משל שחושב על תבנית השמים והארץ וכיוצא, יפול על כולן לשון "מחשבה". ובהיות המחשבות נבדלים בבני אדם כהבדל הציורים המושלים בנפשם, וכל אחד מהן חושב מחשבות כפי טבע נפשו, על כן יבנו כלום בבנין הקל כמו שבארנו למעלה טעם כל דברי. ועתה אציגה פירוש כל הכתובים שנמצא בהם לשון "מחשבה" סמוך אצל אדם מעין זה.


###### Gan Naul, House III 9:1:2
[Gan Naul, House III 9:1:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:1:2)

"וַיִכָּתֵב ספר זכרון לפניו, ליראי יי' ולחושבי שמו" (מלאכי ג, טז). פירוש. יראי ה' הם החכמים, כי היראה יסוד לחכמה, ובארנוהו יפה בבית הראשון,¹ והיראה יבוננה האדם בכח שכלו ובינתו, כדרך "אז תבין יראת יי'" (משלי ב, ה), כי בהתבונן האדם בגדולתו של יוצר בראשית ובמעשה גבורותיו, ידע כי השם ב"ה נשגב מדעת היצורים כולם; וילאו הלבבות לעמוד בסודו. גם מצותיו וחוקותיו שחקק לבני אדם הם נשגבים ונפלאים משִׂכְלָם ומבינתם. ויודעים שאם שהם נעלמים ממנו, הם חֻקים צדיקים ומשפטים ישרים, ולכן יעשו מצותיו ביראה ובאמונת הלב. ו"חושבי שמו" הם היודעים סוד השם הנכבד והנורא. וכבר בארנו למעלה (חלון יב) כי מלת "שֵׁם" הנחתו על כח נגלה המפרסם גדולת בעל הכח הנעלם ממנו, ובעבור הכח הנעלם יתואר בעל הכח בתאר מן התוארים. ולכן כשיָבין אחד ממנו מעשי ודרכי השם ב"ה גדולותיו וחסדיו, כן יקראהו בשם. ולא יוכל לעשות כן זולתו שלא ראה אור. גם בארנוהו בבית השני (חדר יב, חלון טו) בפירוש "גדול שמך בגבורה" (ירמיה י, ו). והנה כל שמותיו ית' מורים על מעשיו דרכיו ומנהגיו העליונים. על דרך משל אלהים דיין, אֵל גבור, שדי תקיף ומנצח, וכיוצא בזה. וכפי רוב מחשבת האדם במפעלות השם ובדרכיו ואורחותיו יוסיף לאהבו לכבדו ולהקדישו בקרבו. ובהיות מחשבות כאלו טבעיות באדם, אות היא שהוא מאנשי הטבע [הטוב] ושיצאו ציורי טבעו מן הכח אל הפועל, ומצמיחים בלבו מחשבות יקרות הללו, כי כל מחשבה יסודתה על ציור פנימי. ולכן אמר "והיו לי אמר יי' צבאות ליום אשר אני עושה סגולה, וחמלתי עליהם" (מלאכי ג, יז). כי החכמים והיודעים הם סגולת השם. ויוצא מזה כי לשון "מחשבה" הנזכר בפסוק זה נכתב על מחשבות מדעיות שאין להם התלות עם דבר מעשה. ואמר הנביא כי השם ב"ה משלם שכר טוב לבעלי המחשבות הטהורות, כמו שהוא משלם טוב ליראי ה' העושים המצווֹת והחֻקים. כי הצְפִיוֹת שצופה עין הלב [הטהור] בדרכי השם ב"ה יקר בעיני ה', נוסף על מעשה המצווֹת והתורות. ויאמר ראב"ע ז"ל "יראי ה' הם הצדיקים, ולחושבי שמו הם חכמי לב יודעי סוד השם הנשגב והנורא"² ע"כ .ויפה דבר.

footnotes:
¹ עיין הבית השני, חדר יג חלון ב
² שמא כוונת ראב"ע למה שהוא עצמו כתב על שמות ג, טו. עיין שם בביאורי הרב אשר וייזר, ב"תורת חיים", הוצ' מוסד הרב קוק


###### Gan Naul, House III 9:2:1
[Gan Naul, House III 9:2:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:2:1)

"מחשבות צדיקים משפט, תחבולות רשעים מרמה" (משלי יב, ה). פירוש. בעבור שבלב הצדיקים מושלים ציורי החכמה, לכן תהיינה מחשבותיהם משפט בארח שכל. גם ההארה הראשונה שתתפשט בלב, והיא המחשבה, ועל הרוב מצויה בה טעות ושגגה לפי שלא הובאה עדיין במאזני השכל והבינה, בכל זאת גם מחשבתם¹ בכל ענין בארח משפט החכמה. והטעם שאמרנו שציוריהם מתוכנים במתכונת המשפט והישר, ויולידו מחשבות נכונות. ואין צריך לומר כשישכילו ויבינו בענין מן הענינים שימציאו ויגידו דברים ישרים ודעות נאמנות. וכבר רמזנו למעלה (חדר ג חלון ג) שה"תחבולה" אחרונה לשכל ולבינה ולתבונה, והיא המצאה חדשה נולדת מבין תמונות רבות. פעמים תהיה תחבולה של חכמה ודעת, ופעמים תחבולה של מרמה ורשע, כמו שיתבאר בספר "מעין גנים" בעז"ה. גם רמזנו כי מלת "מרמה" על המצאה גדולה של נכליות ומרמה. ועל זה אמר "ותחבולות רשעים מרמה", כלומר אין צריך לומר כי מחשבותיהם הבל ורֶשע כי נולדות מציוריהם הרעים המושלים בה, אבל גם כשיביאו מחשבותיהם על [אופני]² שִׂכְלָם ובינתם, ויולידו המצאה חדשה תהיה ההמצאה תחבולה של מרמה. לפי שכח השכל והבינה הנטוע בם לא עזרום אל האמת והמשפט, כי הם עבדים ומשרתים לציוריהם הרעים. ומה שיחסר בכח הציור ישרתו המה למלאות חפץ הרשעה, כמו שבארנו בבית הראשון על נכון. ופסוק זה יתבאר עוד בספר "מעין גנים" בעז"ה. והנה לשון "מחשבה" שבפסוק על מחשבת הלב בלי מעשה, גם על דברים שאין בהם מעשה, וכשיגיעֵנו צורנו לפרש בעז"ה לשון "משפט" ידובר עוד בזה.

footnotes:
¹ של הצדיקים
² מלה מטושטשת


###### Gan Naul, House III 9:2:2
[Gan Naul, House III 9:2:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:2:2)

"הזאת חשבת למשפט? אמרת צדקי מאֵל" (איוב לה, ב). פירוש. איוב הִצְדִיק נפשו מאלהים, כמבואר בבית השני (חדר ג חלון ד), והיה חושב כי השם הִרְבָּה פצעיו חנם, ושמעליל עליו עלילות בשנאתו אותו. וחרה זה לאליהוא ואמר לו כמתמיה: האם הבאת מחשבה רעה והבל כזאת למשפט השכל הישר? כדרך "מחשבות צדיקים משפט" (משלי יב, ה) המבואר למעלה. והיא מחשבה רעה, דמיון כוזב והבל, לא מחשבה ישרה, וכמו שהוכיח במענהו כזב המחשבה הזאת. ולא תמה אליהוא על שעלה מחשבה כזאת על לב איוב, כי רבות מחשבות בלב איש הצומחות לפי שעה מציורי הבל דמיון וסכלות. והן כאפס בעיני בעל המחשבה עצמו, כי מֵבִין שהן מחשבת הבל. אך תמה על הַחֲזִיקוֹ במחשבה הרעה הזאת ויחשבה למשפט ברצון לבו. וזהו שאמר "הזאת חשבתי למשפט?", כלומר למחשבה ישרה כמשפט החכמה; והן מחשבות אנשי און, ואינן ראויות לאיש צדיק שכמותך. ולפי שתפס במחשבתו והרחיבה ברצון נכתבה בבנין הקל, וכדרך הכלל שיסדנו על זה (חדר ב חלון ח). ולפי שאין לבנין זה התלות עם דבר מעשה, תארה בלשון "מחשבה" לא בתאר "עצה", אעפ"י שחשב כן למשפט והסכים שכן הוא, והבן.


###### Gan Naul, House III 9:3:1
[Gan Naul, House III 9:3:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:3:1)

"ולמה חשבת כזאת על עם אלהים?" (שמואל ב יד, יג). פירוש. מאמר זה אמרה האשה החכמה התקועית אל המלך דוד, ואנחנו בארנו דברי התקועית על נכון בבית השני (חדר יא, חלון ו). ואמרנו כי האשה בקשה לבחון הציור המושל בלב המלך בנדון כזה, ובתחבולתה אמרה כי היא יְרֵאָה מן השופטים שיהרגו את בנה או יתנו רשות לגואלי הדם להמיתו, לשמוע מה יענה המלך. וכשענה המלך בשבועה שיציל בנה מיד הבית דין, התברר לה כי המלך חושב כי השופטים יכולים לדונו ולהמיתו במשפט. וזה אות כי בלב המלך מושל ציור כזה. כי לולי כן היה עונה מה לך לירוא מעם אנשי החכמה? הם לא יעשו אתו רעה, כי בדין התורה אין עליו משפט מות. ועל זה תמהה האשה ואמרה "ולמה חשבת כזאת על עם האלהים?", כדרך "הזאת חשבת למשפט?" שבארנוהו למעלה (בחלון ב). וגם זה¹ בקל בעבור היותו תופס במחשבה זאת ברצון לבו, והיא מחשבת ההמון אשר לא ידעו משפט התורה. ואמרה עוד "וּמִדַּבֵּר המלך הדבר הזה כְּאָשֵׁם לבלתי השיב המלך את נדחוֹ" (יד, יג), כלומר אחר שדברת בפיך והוצאת שם שמים על דבר זה, התברר לי כי אתה חושב כן באמת, והיא בעיניך מחשבת משפט. ובאמת עליך אשמה, כי היא מחשבה רעה וצמחה בלבך מן הציור המושל בך מענין אבשלום ואמנון. ועבירה גוררת עבירה שגם בנדון זה של בני אתה חושב כן. ומלבד זה אתה חושב וחושב כן על עם האלהים השופטים הצדיקים שגם הם חושבים כן, כי מִטֶבַע לב האדם שהמחשבה הישרה בעיניו יאמין כי כן חושבים כל ישרי לב. והבן. ויתר הדברים כתובים בבית השני.

footnotes:
¹ מלת "חשבת"


###### Gan Naul, House III 9:3:2
[Gan Naul, House III 9:3:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:3:2)

"ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם" (זכריה ז, י). פירוש. מִטֶבַע ציורי לב האדם לנקום ולנטור כשיקרהו רעה מזולתו. וציור השנאה הנקימה והנטירה יולידו מחשבה הרעה, לזכור מה קרה לו וכיוצא. ועל זה אמר כי השם ב"ה חפץ מכם שאַל תחשבו בלבבכם על הרעה שקבלתם איש מאחיו, אבל תעשו לכם לב חדש ורוח חדשה לצייר מדת הסליחה והרחמים, ואז תחשבו מחשבות של סליחה ותעבירו זכרון הרעה מלבבכם. ולכן אמר "אל תחשבו" בקל, שאַל יחשבו ברצון להרחיב בלבד מחשבות הללו שהן מחשבות טבעיות לאשר לא לָמדו דרך ה'. ורד"ק ז"ל פירש "אל תחשבו איש רעת אחיו בלבבכם. אפילו המחשבה אסורה, כל שכן המעשה. ועוד שהמחשבה מביאה לידי מעשה, ואפילו לא יעשה מעשה אסור שנאמר (ויקרא יט, יז) 'לא תשנא את אחיך בלבבך'", ע"כ. ויפה דִבֶּר, כי הוא זדון מחשבות שאין אחריהן מעשה.


###### Gan Naul, House III 9:3:3
[Gan Naul, House III 9:3:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:3:3)

"ואיש את רעת רֵעֵהוּ אל תחשבו בלבבכם" (זכריה ח, יז), פירושו מבואר ממה שדברנו.


###### Gan Naul, House III 9:4:1
[Gan Naul, House III 9:4:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:4:1)

"וַיִרְאֶהָ יהודה וַיַּחְשְׁבֶהָ לזונה כי כסתה פניה" (בראשית לח, טו). פירוש. קודם לכן הזכיר "ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עינים אשר על דרך תמנתה" (לח, יד). ויראו לנו שעשתה שתי מעשים הפוכים זה מזה. האחד, שהתעלפה בצעיפה, וזה כדרך הנשים הצנועות שלא יסתכלו בה העוברים. והשני, שישבה בפתח עינים על הדרך וזה כדרך הזונות המפקירות עצמן לכל עובר. ובחכמה עשתה כן, כי קשה לומר שהצדקת הזאת כִּיוְנָה בעצה הראשונה שישכב יהודה עמה. ויותר קשה וכי היה יהודה הצדיק נחשב אצלה שבראותו זונה לקראתו יסור אליה לזנות עמה כאחד הרֵקים? וגדולה מזה איך לא יָרְאָה כי יעברו אנשים פוחזים ויזנו עמה באמרם אליה "הלא את יושבת בפתח עינים לזנות עם כל עובר עליך". על כן השכילה מעשה להתעטף בצעיפה ולשבת בפתח עינים, להיות למראה ולתמהון לכל עובר, ולא ידעו מה זה בהיות שני הענינים ההפוכים זה מזה. ואם יעמוד אחד העם ויסור אליה, תענה ותאמר "מה לי ולך? אני צנועה ומעולפת בצעיפי ויושבת פה להמתין על אחד מקרובי, על בעלי" וכיוצא. וכשיעבור יהודה ויראנה יתמה גם הוא. ואם יסור אליה אז תוכל לדבר עמה בְּשֵׁלָה, בגלל שֵׁלָה ומצות היבום, כי אל זה כִיוְנָה הצדקת הזאת, כמו שכתוב "כי ראתה כי גדל שלה והיא לא נִתְּנָה לו לאשה" (לח, יד). והיתה חֲפֵצָה להדבק בזרע הקדוש הזה. ואולי ראתה השתלשלות היחס ברוח הקדש כמו שאמר יהודה "צדקה ממני" (לח, כו) וכמו שארמוז לפנינו בעז"ה. ולכן המציאה לעשות כן לְדַבֵּר עמו על אודות הדבר הזה, מה שלא יכלה לעשות כן בבית אביה, גם לראות מה יקרה לה עם יהודה. וספר הכתוב שכאשר ראה אותה יהודה חשב אותה לזונה, כי אעפ"י שהיתה מעולפת בצעיף כדרך הנשים הצנועות היה רע בעיני יהודה שתשב אשה לבדה בפתח עינים על הדרך, ולפי מחשבתו דן אותה כזונה. וזולתו הן הרואים לא חשבוה לזונה לפי שכסתה פניה כדרך הנשים הכשרות ואין רע בעיניהם שתשב אשה בפתח עינים בפנים מכוסות. ולפי שהיתה המחשבה הזאת מדין המחשבות המתחלפות כפי הבדל דמיונֵי בני אדם לכן נכתב בבנין הקל, וכדרך הכלל שיסדנו על זה. וספר הכתוב שמיד סר יהודה אליה ואמר "הבה נא אבוא אליך" (לח, טז). וכששמעה תמר שאלת חמיה היה נפלא בעיניה מאד, כי ידעה שהוא איש ירא את ה' מאד.¹ והסביר לה כי מֵה' יצא הדבר שאותו הזרע הקדוש שתצמח ממנו מלכות בית דוד תוליד מיהודה עצמו, לא מאחד מבניו אשר הוליד. ועל כן נשמעה לו והלכה [והסכימה] על זה. ואמרו קדמונינו "מלמד שרמז הקב"ה למלאך הממונה על התאוה ולא הניחו לעבור" (בראשית רבה פה, ח). להורות כי יהודה בצדקת לבבו לא היה סר אליה לולי כי מֵה' יצא הדבר. ולרמוז על כונתה הטובה שאלה ממנו לערבון, חותמו ומטהו ופתיליו (בראשית לח, יח) והן שלשה סימני המלוכה. החותם כדרך "ונחתם בטבעת המלך" (אסתר ג, יב). והמטה, "מטה לנשיא אחד" (במדבר יז, כא), "מטה עוזך ישלח יי'" (תהלים קי, ב). והפתילים הם לבושי המלכות כדרך "יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך" (אסתר ו, ח), "ותלבש אסתר מלכות" (אסתר ה, א). להורות כי היא [ידעה] מה יהיה אחרית דבר וּלְמַה היא מִתְכַּוֶנֶת. ולכן כשהוציאוה להישרף "שלחה אל חמיה לאמר 'לאיש אשר אלה לו, אנכי הרה'" (לח, כה). מלבד הפשט, רמזה שהיא הרה בבטנה ילד אשר אלה לו, והוא מלכות בית דוד שמלכותם קיים לעולם, וְחִלֵק ה' להם החותם והמטה והפתילים. ועל זה הוסיפה בדבריה "הכר נא למי החותמת והמטה והפתילים האלה?" (לח, כה). כאומרת "שים לבבך להבין למי ראויים שלש אלה? הלא לך אדוני, והזרע אשר יצא ממך שאני הרה ממנו, לו תהיינה כל אלה". אז הבין יהודה ונתברר לו כי נגלה לה יותר ממנו, כי מֵה' יצא הדבר להקים הזרע הנבחר מיהודה עצמו. ומטעם זה נתבלבל הדבר שלא היתה לשֵׁלָה לאשה. ועל זה נאמר "ויאמר יהודה: צדקה ממני, כי על כן לא נתתיה לְשֵׁלָה בני". פירושו, עתה ידעתי כי היא צדקה ממני, ויודעת וּמְבִינָה סוד הדבר בצדקתה, שלמען הקים זרע ממני לא נתתיה לשלה בני, וּמֵה' יצא הדבר, לא ברצוני ובבחירתי. והרמז הזה נפלא מאד והוא כדמות הפשט הגמור. ולולי זה למה אמר "צדקה ממני"? והוא לא ידע כי כלתו היא, ובשגגה עשה. והיא הכירו שהוא חמיה ועשתה בצדק. גם אם לא הכירו [??]² לזנות עם אחד העם. והוא דרך חדש בפירוש ענין זה הבינהו כי קצרתי במאוד, כי לא באתי הנה רק לפרש המליצות ולשון "מחשבה" הנזכר בכתוב, [וטעם] "כי כסתה פניה", טעם שלא הִכִּירָהּ.

footnotes:
¹ כאן שלש מלים מטושטשות
² מלה מטושטשת, אבל כוונתו לומר "לא היתה מזידה"


###### Gan Naul, House III 9:5:1
[Gan Naul, House III 9:5:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:5:1)

"וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לשכורה" (שמואל א א, יג). פירש רש"י ז"ל "שלא היו רגילין להתפלל בלחש", ע"כ. ואני תמה על דבריו, כי קדמונינו ז"ל (ברכות לא ע"א) למדו מתפלת חנה שהמתפלל ישמיע קולו בתפלתו, שכן כתוב "וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע" (שמואל א א, יג). ואיך נלמד מזה אם עלי הכהן חשבה מפני זה לשכורה? ויותר תמה אם כך הבין שאסור להגביה קולו למה לא עשו כן בדור ההוא? האם נעלם מעיני העדה משפט התפילה? ויותר מזה אמרו "המשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה" (ברכות כד ע"ב). גם רד"ק ז"ל פירש כן בפסוק "ועלי שומר את פיה" (א, יב) "היה שומר ומעיין את פיה מה היתה זאת התפילה הארוכה, לא ישמע קולה רק שפתיה נעות ולפיכך היה חושב אותה כשכורה", ע"כ. ויאמר עוד בפסוק "עד מתי תשתכרין?" (א, יד) "עד מתי תַּראי עצמך כאילו את שיכורה, שאת מתנועעת בשפתי פיך ואין דבריך נשמעין. הסירי את יינך והתפקחי, כי את נראית כשכורה, ואין את עושה כשאר המתפללין שאומרים בקשתם בדרך שתוכל לשמוע. ואעפ"י שלפעמים המתפלל אומר דבריו בחשאי קצת, אפילו הכי צועק ומתפלל במקצת דבריו גם כן. ואת הרבית כל כך להתפלל ולא נשמע קולך. ומתוך זה נראה כי שכורה את", ע"כ. גם רלב"ג גם ר"י אברבנאל ז"ל אמרו כן. ואין דעתי נוחה מדבריהם וכמו שאמרנו. אבל יראה לי כי "ויחשבה עלי לשכורה" אינו שב על ראשית דברי הכתוב "וחנה היא מדברת על לבה" שבעבור כן חשבה לשכורה, אבל הכתוב הקדים לומר שדברה על לבה "רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע", להורות שהתפללה כדרך המתפללין ולא השמיעה קולה בתפלתה. וללמד להורות שהתפילה בלחש, כי אם היתה מרימת קול לא היה עלי חושב אותה לשכורה בשומעו את דברי התפילה ורוב שיחה וכעסה, והיה מבין כי בקשיות רוחה וצערה היא שופכת שיח לפני אלהים.


###### Gan Naul, House III 9:5:2
[Gan Naul, House III 9:5:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:5:2)

ולכן הקדים "וקולה לא ישמע". ולפי שלא שמע עֵלִי דבריה חַשָּׁבָהּ לשכורה. וטעם הדבר לפי שהתפללה שלא בעונת התפילה, בשעה שאין בני אדם בוכים ומתפללים, כי היה זה כמפורסם בכתוב אחרי זמן האכילה והשתיה¹ ואין זה זמן התפילה לגשת במקדש ה' שָׂבֵעַ וּבִּרְוָיָה. ועל זה הקדים הכתוב "ותקם חנה אחרי אכלה בְּשִׁילֹה ואחרי שתה", כלומר אחר סעודת ומשתה אלקנה. ותמה עלי אם לבה כואב עליה, מדוע לא התפללה בבקר בבואה עם בעלה להשתחווֹת ולזבוח? אין זה אלא שהשתכרה בסעודתה, ובשכרותה עשתה כן. והוא לא ידע כי חנה לא אכלה ולא שתתה, גם קרה לה הצער אחרי שובה² מבית ה', כנזכר בכתוב שהרעימה צרתה (א, ו) על כי ה' סגר רחמה. ולכן הֶשִׁיבָה "לא אדוני, אשה קשת רוח אנכי. ויין ושכר לא שתיתי, ואשפוך את נפשי לפני יי'" (א, טו), כלומר לא סעדתי ושתיתי היום [שאשתכר], אבל קרה לי צער גדול ורוח-יגוני קשה, לא אוכל להסירה, כמו שבארנו בספר "יסוד עולם". והנני מצטערת ביום-טוב צער גדול, ואין לי תנחומים ומנוחה זולתי בשפכי את נפשי לפני ה' בתפילה. ועל כן התרתי לעצמי לבכות ולהתחנן לפניו ית' עתה. והנה חשב עלי את חנה שהיא שכורה בעבור שהתפללה בזמן השכרות ושהיתה בוכה ביום טוב. ואולי אחרים שהיו רואים ענינה היו חושבים שקרה לה מכשול וצער והיא צריכה לתפלה זו, והם חושבים אותה למצטערת ונאנחה. ולכן נזכר הקל.³ גם קדמונינו ז"ל (ברכות לא ע"ב) אמרו "'ויען עלי ויאמר לכי לשלום'. אמר ר"א מכאן לחושד את חברו בדבר שאין בו שצריך לפייסו. ולא עוד אלא צריך לברכו שנאמר 'ואלהי ישראל יתן את שלתך'". ע"כ. הורו כי היה חשד של חנה והיה לו לחשוב כי פגע בה דבר המצער, כך נראה בעיני. וכן דנו קדמונינו ז"ל ולכן למדו מדברי הכתוב הזה סדר התפילה, והבן.

footnotes:
¹ "ותקם חנה אחרי אכלה בשילה ואחרי שתה" (שמואל א א, ט). והנה בלי שהנצי"ב ראה דברי רבינו (שטרם נדפסו בחייו) ענה מעין תשובה זאת (העמק דבר, הרחב דבר, בראשית יח, כג)
² אותו בקר
³ לשון "מחשבה" בנטיה קלה, כי מתחלפות ההבנות אצל אנשים שונים, ככלל שהניח רבינו


###### Gan Naul, House III 9:6:1
[Gan Naul, House III 9:6:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:6:1)

"והאמין ביי' וַיַּחְשְׁבֶהָ לו צדקה" (בראשית טו, ו). פירוש. אברהם האמין בה' כי יקים את דברו שהבטיחו "כה יהיה זרעך" ולא בקש אות ומופת, כי לא חשש פן נאמרה ההבטחה על תנאי כשיזדמן בהשתנות המקבל, כמבואר למעלה. אבל חשב כי עשֹׂה יעשה ה' הדבר הזה עמו, לפי שהלך בדרך צדקה ומשפט. וַיַּחְשְׁבֶהָ ה' לו בצדקה לתת לו בנים, כי אם ימנע ממנו פרי בטן, מה יהיה שכרו חלף עבודתו תחת השמש, ואיש אחֵר יירשנו? כמו שאמר "אדני אלהים מה תתן לי, ואנכי הולך ערירי" (טו, ב), כלומר כל מה שתתן לי איננו מתנה באמת יען אנכי הולך ערירי. ולכן חכם גדול כאברהם שנגלו לפניו ציורי הצדק והבין בדרכי ה' וצדקותיו, כדרך "מי חכם ויבן אלה, נבון וידעם, כי ישרים דרכי יי'" (הושע יד, י) שבארנוהו בבית השני (חדר ב חלון י), ידע אמונה אומן כי יעשה ה' האות הזה עמו, ועל זה אמר "ויחשבה לו צדקה". והוא טעם "והאמין ביי'", כלומר האמין בהבטחה זו ולא בקש שבועה ומופת על קיומה, לפי שחשב ההבטחה הזאת לצדקה מאת ה', ושראוי ית' לעשות כן כפי מדת צדקו. והוא ב"ה צדיק וישר ותמים פעלו, וכאשר גזר בארחות חכמתו העליונה שהיא צדק משפט ומישרים, כן יעשה בארץ. אבל בהבטחה שלאחריה מירושת הארץ לא הסתפק בהאמנה לבד אכל בקש מופת, ואמר "במה אדע כי אירשנה?". ויפה יתבאר בעז"ה בספר "באר מים חיים" כשנדבר על שרש "ידע" גזרותיו ובניניו. והנה חכם ונבון כאברהם אבינו האמין,¹ בעבור כי ציורי חכמתו הולידו מחשבות [בבטחונם] כי קיום ההבטחה הזאת היא בצדקת ה' העומדת לעד ולא תשתנה. ומי שאיננו חכם ונבון יירא כשמעוֹ הבטחה כזאת בלי שבועה, ויפחד פן תשתנה בהשתנות המקבל. ולכן אמר "ויחשבה" בקל מטעם המבואר מדברי הכלל שיסדנו על זה. ומדברינו תבין למה נאמר "ויחשבה לו צדקה" לפרש ולתת טעם למה האמין ולא בקש אות ומופת כמו שבקש על ההבטחה השניה מירושת הארץ. וזה ענין חדש בפירוש הפסוק, לא ראיתי למפרשי המקרא ז"ל. לבד זה מצאתי להרב ר"י אברבנאל ז"ל שכתב² "אין פירוש 'צדקה' בדרך חסד כמו שכתב רמב"ן ז"ל, אלא שיתן לו האל זרע על כל פנים, להיותו צדקה ומשפט ומישרים שיתן לו בנים. כיון שהיה איש תם וישר ושהוציאו מארצו ע"י כך. כמו שכתוב 'ואעשך לגוי גדול' (בראשית יב, ב). ו"צדקה" היא כמו צדק. וכמוהו 'משפט וצדקה ביעקב אתה עשית' (תהלים צד, ד), 'ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו'" (שמואל ב ח, טו). ע"כ. וכדין דבר.

footnotes:
¹ בהבטחת הזרע
² מהד' חורב, עמ'' 370


###### Gan Naul, House III 9:7:1
[Gan Naul, House III 9:7:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:7:1)

"יחד עלי יתלחשו כל שונאי, עלי יחשבו רעה לי" (תהלים מא, ח). פירוש. צרי ושונאי המבקרים אותי בחליי חושבים עלי רעה בטבע ציוריהם, ומפרש מחשבותם. "דבר בליעל יצוק בו, ואשר שכב לא יוסיף לקום" (מא, ט). פירוש הם אומרים לשואלים אותם "חלי קשה קבוע בו, ולא יקום ממשכבו". כי מִטֶבַע לב האדם להאמין בנקל הדבר שיתאוה אליו, כמו כן אויבי דוד שהיו מתאוים רעתו, כשראהו חולה האמינו וחשבו כי לא יקום מֵחָלְיוֹ. ואין כן אוהביו שהיו מְקַוִים טובתו היו מתנחמים וחושבים שאין חליו כבד, ושבמהרה ישלח השם דברו וירפאהו.¹ ועל כן נזכר² בקל. או תפרש "דבר בליעל יצוק בו" יזמת פלילים הם המציקים בו, ולכן "אשר שכב לא יוסיף לקום", כי יגוע בעונו. אלה מחשבות שונאי דוד האומרים לנפשו "אין ישועתה לו באלהים סלה" (תהלים ג, ג). לא כן יודעיו ואוהביו החושבים אותו לחסיד שבחסידים. ולשני הפרושים הוצרך מלת "יחשבו" בקל.

footnotes:
¹ מליצה ע"פ תהלים קז, כ
² מלת "יחשבו"


###### Gan Naul, House III 9:7:2
[Gan Naul, House III 9:7:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:7:2)

"והוא לא כן ידמה, ולבבו לא כן יחשוב" (ישעיה י, ז). פירוש. הנביא הודיע כי סנחריב הוא מטה-זעמו של הקב"ה, וְשָׂמֵהוּ גיבור ותקיף לשלול ולבוז העמים, כמו שאמר "הוי אשור שבט-אפי, ומטה הוא בידם זעמי" (י, ה). גם הצדיקים והחכמים שראו עניני סנחריב ידעו כי הצור למשפט יִסְדוֹ³ ולהוכיח העמים. גם הוא עצמו היה ראוי לו שיחשוב כן, וליחֵס הגבורה לאלהי האלהים השוכן בציון. אבל הרשע הזה היה מִכַּת ה"חכמים-בעיניהם" הדוברים אולת ואומרים "ידינו רמה", כדרך "פן יאמרו ידינו רמה ולא יי' פעל כל זאת" (דברים לב, כז). ועל כן התנשא בלבבו גם על מעון הקודש, והשוה ציון וירושלים לערי העמים העובדים לאלילים. והוא דמיון שוא. גם חשב כי זרועו תעמוד לו להכרית הגוים כולם כחפצו, בין צדיק בין רשע. ועל הראשון אמר "והוא לא כן ידמה" (ישעיה י, ז) המלים "לא כן" כמו "כן בנות צלפחד דוברות" (במדבר כז, ז). "כן" הוא הנכון, והוא⁴ דימה שלא על נכון. ועל השני אמר "ולבבו לא כן יחשוב" (ישעיה י, ז), כלומר מחשבה זו גם היא לא נכונה. ואמר "כי להשמיד בלבבו ולהכרית גוים לא מעט" (י, ז) ובזה מפרש רעת מחשבתו, שאינו חושב שהוא ככלי אף ה' להעניש על ידו הרשעים, אבל מיחס הגבורה לזרועו. וברשעתו מבקש לעקור את הכל כצדיק כרשע. ואמר "הלא ככרמיש כַּלְנוֹ וגו' מירושלים ומשומרון, הלא כאשר עשיתי לשומרון ולאליליה כן אעשה לירושלים ולעצביה" (י, ט-י). וזה מפרש רוע דמיונו שאינו מאמין בה' השוכן בציון, ולכן מדמה ירושלים עיר הקדש לערי ממלכות הגוים. ובספר "מעין גנים" יתבאר שרש "דמה" בעז"ה, ופה קצרנו. גם בארנו בבית השני (חדר יב חלון טז) מענין סנחריב ורשעתו. ולפי שהוא וסיעתו החכמים-בעיניהם חשבו כן כפי טבע הרעים, והחכמים והצדיקים חשבו להיפך. וכמו שאמר "היתפאר הגרזן על החוצב בו?" (ז, טו), לכן נזכר בבנין הקל,⁵ והבן.

footnotes:
³ מליצה ע"פ חבקוק א, יב
⁴ סנחריב
⁵ כיון שיש מחשבות שונות בין האנשים, כי הצדיקים אינם חושבים כך


###### Gan Naul, House III 9:7:3
[Gan Naul, House III 9:7:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:7:3)

"אל יחשָׁב לי אדוני עון" (שמואל ב יט, כ). פירוש. שמעי התנצל עצמו נגד דוד שכל מה שעשה היה בשגגה ובסכלות לא בזדון הלב, כי באמת היה טועה בענין דוד. וחשב כי ה' ישלם לו⁶ על פניו בעבור שהוא "איש הדמים" (שמואל ב טז, ז) ושלקח הממלכה מיד שאול ובניו שלא כדין ובחזקה. ואין ראוי לחסיד כמוהו שימיתהו בעבור זה, אם בתום לבבו קללו. וכפי מחשבתו היו מעשיו לשם שמים, ואין זה אלא חטאה ושגגה ולא עון והעזת הלב. והנה היה הדבר שקול לדון את שמעי לכף זכות ולהאמין בהתנצלותו או לדונו לכף חובה ולחשבו כמזיד ובעל עון. לכן אמר "אל יחשוב לי אדוני עון" בבנין הקל כלומר חסיד שכמותך המושל ביראת אלהים מִטֶבַע ציוריו הטובים לבלתי יחושב לי מה שעשיתי לעון כי אם לחטאת ושגגה. וכבר רמזנו עליו בבית השני (חדר א חלון ה), ובספר "באר מים חיים" על שרש "ידע" בעז"ה יתבאר היטב.

footnotes:
⁶ דוד


###### Gan Naul, House III 9:8:1
[Gan Naul, House III 9:8:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:8:1)

"כדויד חשבו להם כלי שיר" (עמוס ו, ה). פירוש. הרשעים הללו מנגנים עלי נבל שירי עגבים וזנות. ומלבד מעשיהם הרעים הם גם כן אוילים וחושבים כי הם יודעי נגן כדָוִד נעים זמירות ישראל. ואינם מציירים כי שירי דוד הם מלאים שכל טוב וערבו ללב בני ישראל, ושיריהם מכעיסים יוצרם. והנה הצדיקים מואסים בשירים כאלו ושונאים קולם, וחושבים אותם לקול בוכים ועצבון. ולכן אמר "חשבו" בקל, כי הם בטבע ציורי לבם חושבים כן. להיפך ממחשבת החכמים.


###### Gan Naul, House III 9:8:2
[Gan Naul, House III 9:8:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:8:2)

"נבזה ולא חשבנוהו" (ישעיה נג, ג). פירוש. לעתיד יאמרו האומות שהיו ישראל בעת הגלות "נבזה וחדל אישים, איש מכאובות וידוע חולי" (נג, ג), ובעבור כי נשחת הודו היה לבוז בעינינו ולא חשבנוהו למאומה. והנה ישראל הם עם ה' וכבר נשבע להם שלא יחליפם ולא ימירם באומה אחרת. ודבר זה יודעים הם בדבר ה', ובכל צרתם ושפלותם הם חשובים יותר בעיני החכמים והצדיקים מן הגוים השלֵוים המושלים בארץ המתהללים בכבודם ובעשרם. כי עד נצח יהיו ישראל בנים למקום וצאן מרעיתו, ואין מעלה חשובה למעלה מזה. וגם מכאובם וְחָלָיָם שהם סובלים בגלות הוא לטוב להם, לצרפם וללבנם ולמרק עונותיהם למען הביא עליהם את כל הטובה אשר דבר להם. והגוים לא יאמינו כן, ולכן לא חשבוהו ומאסו בהם. ועל כן כשיראו לעתיד תשועת ישראל וכבודם יתוַדו על מחשבתם הרעה שצמחה מציור אולתם וסכלותם. ובעבור כן נכתב בקל להורות כי אנשים טובים שבכל דור ודור חשבו את ישראל לנכבדי בני אדם, ורק הם¹ סכלו לחשוב כן, והבן.

footnotes:
¹ רשעי האומות. כיון יש כאן מחשבות מתחלפות, לכן נטית המלה בקל.


###### Gan Naul, House III 9:8:3
[Gan Naul, House III 9:8:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:8:3)

"ואנחנו חשבנוהו נגוע, מֻכֶּה אלהים ומעונה" (ישעיה נג, ד). פירוש. עוד יאמרו העמים בעת ההיא "אכן חָלָיֵנוּ הוא נשא ומכאובינו הוא סבלם" (נג, ד), כלומר עתה שאנו רואים אמונת ישראל ועבודתו ותורתו אמת, והם בכל צרתם דבקו בה' אלהיהם ועבדוהו. ואנחנו תעינו מדרך אמת וישבנו בשלוה. אין זה אלא שהוא נשא החולאים שהיו ראויין לבוא עלינו בעבור רוע מעללינו, וסבל מכאובים שהיו ראוין לבוא עלינו. והנה סכלנו לחשוב בתחלה כשראינו חָלְיָם במכאובם בכל דור ודור שהוא נגוע וּמֻכֶּה אלהים ומעונה על רוב חטאתיו ומאס בם אלהים. ובחר בנו לתת לנו את הארץ לרשתה וכיוצא בזה. ולכן נכתב גם פה בקל לפי שיראו אז כי טעו במחשבתם שצמחה מציורי אולתם, ושמחשבת הצדיקים אמת.


###### Gan Naul, House III 9:9:1
[Gan Naul, House III 9:9:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:9:1)

"הלהוכח מלים תחשובו" (איוב ו, כו). פירוש. איוב אמר לרעיו שטענותיהם אין בהם ממש. ומלת "מלים" מונח גם על דברים רֵקים יוצאים מפי המדבר בדרך העברה. "מי זה מחשיך עצה במלין בלי דעת" (איוב לח, ב). ורמזנו על זה למעלה (חדר ח חלון יב). ומלת "תוכחה" מונח על הדבור המדעי ונצוח המופתי,¹ כמו "ותוכחתי לא אביתם" (משלי א, כה). על זה רמזנו למעלה (חלון ב). ועל זה אמר האתם חושבים לעשות מלין לתוכחת לנצחנו בהם? אין זה אלא מחשבת דמיון והבל. כי החכמים והיודעים שומעי מליכם חושבים אותם לדברי רוח, לא לתוכחות ברורות, ולכן נזכר בקל.

footnotes:
¹ עם הוכחות הגיוניות


###### Gan Naul, House III 9:9:2
[Gan Naul, House III 9:9:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:9:2)

"גָרֵי ביתי ואמהותי לזר תחשבוני" (איוב יט, טו). פירוש. גם גָרֵי ביתי שרחמתי עליהם להושיבם בביתי והם אוכלי לחמי, כשראו רוב מכאובי וצרתי ושפלותי לא אמרו "יד יי' נגעה בו, ונשתתף בצערו לנחם אותו ולדבר על לבו, ונזכור לו חסדיו ורחמיו עמנו". אבל בגזרת השם ב"ה הִרְבָּה צערי שיהיו גָרֵי ביתי ואמהותיו מִכַּת הרשעים כפויי טובה. ולא לבד שלא יחשבוני אדון להם, אבל גם אינני שוה עמהם במחשבתם להיות כאחד מהם בביתי, כי לאיש זר ונכרי יחשבוני, וכאילו אין לי משפט ודבר בבית הזה. ולא לכם רעי לעשות כן, כי אתם מִכַּת אנשי חסד, שאינם מתהפכים מאוהבים לאויבים בעת צרה. אבל עליכם לרחם בעת צרה, כי יחשבו שמאת ה' היתה זאת עד ישוב לרחם עלינו ברחמיו וכרוב חסדיו. ועל זה אמר "חנוני חנוני אתם רעי, כי יד אלוה נגעה בי" (יט, כא).


###### Gan Naul, House III 9:9:3
[Gan Naul, House III 9:9:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:9:3)

"הן ידעתי מחשבותיכם" (איוב כא, כז). פירוש. שמעתי מה שאתם חושבים בדרוש זה. ודבר זה אמר איוב לרמוז שטען על מה [שהגידו]. והנה תאר דעתם בתאר "מחשבות" לפי שלא בדעת ידברו, לא הבינו ולא השכילו האמת לפרש דעת איוב. ולכן [זה] ככל מחשבה דמיון והבל העולה על רוח האדם והוא מחזיק במחשבותיו. ועוד יתבאר פסוק זה בספר "באר מים חיים" בעז"ה.


###### Gan Naul, House III 9:9:4
[Gan Naul, House III 9:9:4](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:9:4)

"הנני מעיר עליהם את מדי, אשר כסף לא יחשובו וזהב לא יחפצו בו" (ישעיה יג, יז). פירוש. הנני מעיר על בבל את מדי והם ירדפוהו, כמו שאמר "כל הנמצא יִּדָקֵר, וכל הנספה יפול בחרב. ועולליהם ירוטשו לעיניהם" (יג, טו-טז). והנה הכסף והזהב נחשבים בעיני כל אדם, והיה לו לומר "לא יֵחָשֵׁב להם" בבנין נפעל, כמו "כסף לא נחשב בימי שלמה למאומה" (מל"א י, כא). אבל אין הכתוב מדבר שאינם חושבים הזהב והכסף בטבע. אך אמר כי בטבע הנלחמים עם אחד הממלכות פעמים יתנו עיניהם בכסף ובזהב, כי עיקר מלחמתם לקנות הון ועושר, והנאספים אל ערי המבצר והנדחים במדינה יתנו כסף וזהב כֹפר נפשם, ותהיה להם נפשם לשלל. ופעמים תהיה המלחמה מפני שנאה, ובציור שנאתם לא ישקטו ולא ינוחו עד ישפכו דם שונאיהם כמים, ולא יאבו לקחת כֹפר. ומן המין הזה היתה המלחמה על בבל, כי השם יעיר עליהם את מדי שנואי-נפש בבל, ולא ילחמו אתם בעבור ציור החשק לחשוב לקחת אוצרותיהם הזהב והכסף, אך ילחמו אתם בציור השנאה הגדולה ואכזריות חימה, ויחשבו להשחית מנער ועד זקן טף ונשים. ולפי שיש נלחמים בעבור החמדה ומחשבתם לקחת כופר כסף וזהב לכן נזכר² בקל. ובפירוש רש"י ז"ל (יג, יז) "אין חוששין כי אם להרוג ולהנקם על כל הרעה אשר עשו מלכי בבל לכל העמים", ע"כ. ויפה פירש.

footnotes:
² מלת מחשבה


###### Gan Naul, House III 9:9:5
[Gan Naul, House III 9:9:5](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:9:5)

"יחשוב לתבן ברזל, לעץ רקבון נחושה" (איוב מא, יט). פירוש. פסוק זה אמר השם ב"ה לאיוב להודיעו ענין הלויתן אשר במים, שלרוב קושי התפעלותו וגבורתו חושב ברזל חנית וכידון לתבן. ואם ישיגהו הברזל יחשוב כי השיגהו תבן. וכן כשיוכה בנחשת יחשוב שהיה עץ רקבון. ויש להתבונן כי בהיות שאין לו רֵעַ בגבורה, והמחשבה הזאת לו לבדו, היה ראוי שיהיה בנפעל "יֵחָשֵׁב לו"? וכדרך הכלל שיסדנו על זה למעלה (חדר ב חלון ט). אבל צריך שתדע כי אעפ"י שנכתב זה אצל הלויתן יש כמוהו חיות ביבשה דומים אליו בענין זה שלא יפצעם הברזל והנחשת, בעבור שריון קשקשותיהם החזקים והקשים לא יעברום חרב וחנית, כמו שהעידו על החיה היוצאת מנהר נילוס אל היבשה, הנקראת קרוקאדיל,³ ואין ספק כי יש עוד כדוגמתן בענין זה. ולכן נאמר "יחשוב" בקל כי הוא וחבריו חושבים בטבע גבורתם וחוזק קשקשותיהם הברזל לתבן והנחשת לעץ רקבון. ושאר החיות והבהמות הוא להיפך.⁴ ואין כן "לקש נחשבו תותח" (מא, כא) ויתבאר בבית זה בעז"ה.

footnotes:
³ תנין, תמסח
⁴ כיון שיש מחשבות שונות בין הנבראים, לכן הוא בנטיה בקל


###### Gan Naul, House III 9:9:6
[Gan Naul, House III 9:9:6](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:9:6)

"יחשוב תהום לשיבה" (איוב מא, כד). פירש רלב"ג "הרואה יחשוב תהום לאיש שיבה מחוזק הלובן למיעוט המים הנשארים שם", ע"כ. וזהו מחשבה של דמיון. ואפשר לפרש שהרואה כי אזלו מים יחשוב התהום הנגלה לפי שעה לאיש שיבה שאפסו כחתיו ונקרחו שערות ראשו, כן אפסו מימי התהום. ואחרים הרואים כי הלויתן עבר במקום זה חושבים באמת שהוא העביר המים הרבים ממקומם. ולכן בנוי בקל.⁵ ורש"י ז"ל פירש "תהום חשוב לפניו בחולשה ותשות. לשיבה שהוא חלוש ותש", ע"כ. ואפשר שגם בדבר זה ידמו ללויתן שאר התנינים הגדולים אשר בים וחושבים גם הם תהום בתשות לשיבה, וראוי גם לפי פירוש זה להבנות בקל וכדרך שפרשנו אצל "יחשוב לתבן ברזל", אבל לא ידעתי לכון מה ענין חולשה ותשות לתהום.

footnotes:
⁵ מפני חילופי מחשבות של החושבים


###### Gan Naul, House III 9:10:1
[Gan Naul, House III 9:10:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:10:1)

"און יחשוב על משכבו" (תהלים לו, ה). פירוש. בלילה כששוכב הרשע על מטתו, ואין אז עת לעשות רֶשע, יחשוב מחשבות און. והן מחשבות נבערות שהן נגד שקול הדעת בעניני האמונות והדעות, והן מחשבות טבע ציורי הרשעים הגמורים. והפוך מהם מחשבות הצדיקים, כדרך "ולחושבי שמו" (מלאכי ג, טז), "מחשבות צדיקים משפט" (משלי יב, ה), ולכן בנוי בקל.


###### Gan Naul, House III 9:10:2
[Gan Naul, House III 9:10:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:10:2)

"אלו האנשים החושבים און והיועצים עצת רע בעיר הזאת" (יחזקאל יא, ב). פירוש. אלו הם האנשים החושבים מחשבות און באמונות ובדעות בכל הענינים שאין להם התלות עם דבר מעשה, מחשבות שהן נגד שקול הדעת הנטועה באדם. גם הם יועצים ומסכימים עצות בציור רע, ומגידים להמון השואלים משפט דבר-מעשה הסכמתם הרעה. ויתר הדברים בארנום למעלה (חדר ג' חלון ט'). וגם זה בקל מטעם שבארנו.


###### Gan Naul, House III 9:10:3
[Gan Naul, House III 9:10:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:10:3)

"הוי חושבי און ופועלי רע" (מיכה ב, א). פירוש. הוי לאנשים החושבים מחשבות און באמונות ובדעות שהן נגד שקול הדעת. ובדברים המעשיים הם פועלים פעולתם הרעה כפי דרך הציור הרע המושל בלבם. ומלת "רע" על הציור הפנימי שהוא רע, כדרך "וסר מרע" (איוב א, א).


###### Gan Naul, House III 9:10:4
[Gan Naul, House III 9:10:4](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:10:4)

"ממך יצא חושב על יי' רעה, יועץ בליעל" (נחום א, יא). פירוש. ממך אשור יצא חושב על ה' רעה באמונות ובדעות, כי חרף אלהים חי, כמו שכתוב בספר מלכים.¹ והזכיר מלת "רעה" ולא "און", כמו "ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו" (ירמיה יח, ח), כי הרשע הזה מלבד שחשב מחשבות און באמונות ובדעות גם חשב לעשות רעה, ודמה בלבבו כי בכחו ועוצם ידו, יתגבר על עיר הקדש, שלא יצילנה השם מידו. וכן אמרו קדמונינו ז"ל (סנהדרין צד ע"ב) על "חשב רעה", חשב להחריב דירת מטה ומעלה. "כתוב אחד אומר 'ואבוא מרום קיצו' (ישעיה לז, כד) וכתוב אחד אומר 'ואבואה מלון קיצו' (מל"ב יט, כג). אמר אותו רשע, בתחלה אחריב דירה של מטה ואח"כ אחריב דירה של מעלה" ע"כ. וזהו מחשבה פנימית שיוכל לעשות רעה. גם הסכים על דבר בליעל לעשות מלחמה עם חזקיה מלך יהודה ולהחריב ירושלים. ולענין המלחמה צריך עצה במשפט הטבע כדרך "עצה וגבורה למלחמה" (מל"ב יח, כ) ועל זה אמר "יועץ בליעל". ובארנוהו למעלה.

footnotes:
¹ מלכים-ב יט, כב


###### Gan Naul, House III 9:11:1
[Gan Naul, House III 9:11:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:11:1)

"עוצה עיניו לחשוב תהפוכות. קורץ שפתיו כִּלָה רעה" (משלי טז, ל). פירוש. בכתוב שלפניו נאמר "איש חמס יפתה רעהו, והוליכו בדרך לא טוב" (טז, כט). ועל הנחת תאר "איש חמס" רמזנו עליו בבית השני (חדר י חלון יז), ואמרנו שהנחתו על איש חומס נפשו בזדון, ומצייר בטבע נפשו-הרעה ציורי תהפוכות וענינים שהן נגד שקול הדעת. ואת ציורי המדע הטבעיים הנטועים בו כובש בחזקה בהיותן מתגלים מאליהן בלבו. ואמרנו שענין זה נוהג בו הן בציורי הדעות, הן בציורי המדות, הן בציורי הכחות שפועלות בגויה. גם הבאנו שם משל על זה קחנו משם. וכן על דרך משל שברשעתו חושב בטבע "אין אלהים שופטים" והכל טבע ומקרה. וכאשר יעלה מחשבת דעת הנטועה בה על לבו, והן כלל המושכלות הראשונות "שיש יוצר ועושה, דיין ושופט"; עושה חמס-לנפשו [וכופף] הציורים הטבעיים הטובים הללו למען [יחשוב] בתהפוכותיו, והן המחשבות הצומחות מתאוותיו ומרשעיותיו, הבָלִים ובדמיונות. והנה החמס הוא הזדון הגדול שאין למעלה הימנו, והן הרשעים הגמורים. וכבר בארנו זה שם. ואין די לרשעים כאלו בלכתם לבדם בדרכי מחשבות תהפוכותם, אבל לרוב רשעתם ושנאתם לדרכי הצדק והחכמה הן מחטיאי הרבים, וכל חפצם לחמוס נפשות זולתם כמו שחמסו נפשם. והם כת המסיתים והמדיחים בחלקלקות. ועל זה אמר "איש חמס יפתה רעהו", כלומר בחמסו יפתה רעהו שיעשה חמס לנפשו ויודיעהו תהפוכות, והוליכו בדרך לא טוב, בדרך שהוא הולך עליו, הן בדעות הן במידות הן במעשה הַגְוִיָה. ובא הכתוב השני לפרש מה הוא מדת איש חמס ומה ענינו. ואמר "עוצה עיניו לחשוב תהפוכות". ומלת "עוצה" כמו "ועוצם עיניו מראות ברע" (ישעיה לג, טו), והוא הכובש יצרו בחָזְקָה לבל יראה ברע. וזה¹ להיפך עוצם עיני לבו [הרוצה] בטבע האמת בשקול הדעת, למען יחשוב תהפוכות ודברים המנגדים לשקול הדעת שעלו על לבו, מפני ציורי תאוותיו ורשעותיו. ותחת שהוא עצמו יודע שהן מחשבות הבל ודמיון כזב ושראוי לו לבטלם ולהסירם מלבו, יעשה להיפך וירחיב מחשבות אלו ברוחו וברצונו; ומחשבות הדעת יסיר מלבו. וזהו החמס הגמור. וכל זה במחשבת הלב. אבל כשיגיד תהפוכותיו לזולתו ויפתהו שיעשה כמוהו, זהו תכלית הרשעה והחמס, ועל זה אמר "קורץ שפתיו כִּלָה רעה". והנה [הוא] מדבר על הציור הפנימי והודע אותה לזולתו. ולפי שמחשבת התהפוכות הן טבעיות באיש-החמס לרוב הֶמְשֵׁל ציורי הרשעה בקרבו. גם יש בכל אדם בטבע ציורי המושכלות הראשונות ומחשבת דעת, לכן נכתב בקל² "לחשוב", כי ברצון חושב תהפוכות ותופס במחשבות כאלו. וכבר הודענו דעת רש"י ז"ל במלת "עוצה", והשיבונו על דבריו.³ ועם המבואר פה נשלם הענין. וראב"ע ז"ל פירש "אוטם עיניו בעבור שלא ילך לבו אחר עיניו. בעבור שיחשוב תהפוכות כרצונו", ע"כ. ואעפ"י שפירושו רחוק, למדנו מדבריו שגם הוא מפרש "עוצה" כמו "עוצם עיניו מראות ברע". גם רלב"ג פירש כמוהו והוסיף "אח"כ הוציא מה שבמחשבתו אל הפועל בשֶׁחָתַּךְ שפתיו ופתח אותה לדבר הדברים בפיו, הנה דבורו השלים הרע, כי במה שחשב לא היה מגיע נזק לאנשים אם לא יוציאוהו בפיו", ע"כ. וממה שבארנו תתיישב המליצה על נכון, והבן.

footnotes:
¹ איש חמס שנידוננו
² כי יש אפשרות לחשוב דבר והיפוכו
³ עיין מפתחותינו לפסוקים על משלי טז, ל


###### Gan Naul, House III 9:12:1
[Gan Naul, House III 9:12:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:12:1)

"הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה, פרי מחשבותם" (ירמיה ו, יט). פירוש. לפי שהם חושבים מחשבות און על השם ועל חֻקי תורותיו, לכן אענישם על המחשבות הזרות האלו. וזהו "פרי מחשבותם", כלומר העונש שיקבלו הוא פרי מחשבותם. אבל רד"ק ז"ל כתב "אינו אומר שיענישם על המחשבה לבד אלא על מעשיהם שהן פרי מחשבותם. שהן חושבים שאין אני רואה מעשיהם לפיכך הולכים אחר לבם למלאות תאותם", ע"כ. ולפירושו יהיה לשון "מחשבה" הנזכר בכתוב זה ממין מחשבות בדברים מעשיים שיתבארו בבית זה בעז"ה. אמנם לא יתכנו דבריו בעיני, כי אין התוכחה על מעשיהם, אבל הוכיחם עתה על המחשבות הפנימיות שהיו חושבים מחשבות און, שכן מפורש בענין באמרו "כי על דברַי לא הקשיבו, ותורתי וימאסו בה" (ו, יט). והמליצה הזאת נופלת על כת מנאצי השם ובוזי דבריו, כי הם המואסים בתורת ה'. וכן אמר ישעיה על כת החכמים-בעיניהם "כי מאסו את תורת יי'" (ישעיה ה, כד), ובארנוהו בבית הראשון (חדר ו חלון יא). והן מחשבת אפיקורסות. והוצרך רד"ק ז"ל לומר מה שאמר לפי שהיה קשה בעיניו היות העונש חל על המחשבה לבד. והוא נגד מה שקבלנו מקדמונינו ז"ל (קידושין לט ע"ב) "מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה". ולא שָׂם לבו כי המחשבות שהזכיר הנביא הן מחשבות און ונאצה ואפיקורסות שהן מחשבת עבודה זרה, שאמרו עליהן (שם) שהרהורי עבודה זרה חל העונש עליהן. והדין נותן כן, כי המואס בלבו בדבר ה', או שמאמין שאין אלהים שופטים, או שמחלל שם שמים בסתר לבו, אעפ"י שיש בידו תורה ומעשים טובים, היתכן לומר שלא יענש? והוא רע מן האיש החושב מחשבת משפט וירא אלהיו בלבו, ועובר על העברות בתוקף היצר. ולא אאריך בענין זה, כי המסתכל בדברי החדרים האלו ימצא האמת. ולכן אין "פרי מחשבותם" על המעשה, אך על העונש, כמו "פרי מעלליהם יאכלו" (ישעיה ג, י). והמליציות דומות, והבן.


###### Gan Naul, House III 9:12:2
[Gan Naul, House III 9:12:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:12:2)

"תועבת יי' מחשבות רע, וטהורים אמרי נועם" (משלי טו, כו). פירוש. מלת "רע" תאר לאיש, לא למחשבה. וכבר רמזנו על זה בפסוק "והיועצים עצת רע" (יחזקאל יא, ב), כי אילו היה תאר למחשבה היה צריך לומר "רעה" וכמו "מחשבה" לשון נקבה. והענין מחשבת איש-רע בעל הציורים הרעים היא התועבה.


###### Gan Naul, House III 9:12:3
[Gan Naul, House III 9:12:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:12:3)

ולכן אעפ"י שלא יצאה לפועל ולמעשה, היא תועבת ה'. ומטעם זה לא אמר "תועבות יי' מחשבה רעה" לפי שגם על לב האיש הטוב והצדיק תעלינה מחשבות רעות ודמיונות לפי טבע כל אדם מבלי רצון האדם. אך האיש הטוב יודע שהן הבל ויסירם מלבו, ויחשוב ברצון מחשבות כפי ציוריו הטובים המושלים בלבו. וחלילה לומר על זה "תועבת יי'". אבל מחשבות איש רע יתעב ה' בעבור היותה נאמנה בעיניו. ומטעם זה לא אמר בסוף הפסוק "וטהורים **מחשבות** נועם"¹ אחר שאמרנו כי מחשבות האיש הטוב לעתים רעות. ואם היה אומר "וטהורים מחשבות טובות", לא היה מלמדנו דבר. אך אמר "וטהורים אמרי נועם" לפי דעתו על האיש הרע ידבר. אעפ"י שהוא² בעל הציורים הרעים ואיננו גיבור לכבוש יצרו, וחושב מחשבת תאוה וחמדה, לא תאמר שגם תורתו וחכמתו תועבת ה'. אבל אם הוא בעל תורה וחכמה ומלמד תורה לעצמו ולאחרים, הנה דבריו היוצאים מפיו באמת ובצדק הם טהורים לפני ה'. ואל תאמר³ הנה כתוב "ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חֻקי? ותשא בריתי עלי פיך" (תהלים נ, טז). הבדל גדול יש בין הרשע השונא מוסר וחכמה, ובלבו מבזה דברי התורה היוצאים מפיו, לאיש רע האוהב חכמה ותורה, אלא שיצרו מושל עליו. ומלת "נועם" על החכמה, כמו "דרכיה דרכי נועם" (משלי ג, יז), ובארנוה בבית השני (חדר י חלון י). וזה פלא כי מחשבות ציוריו תועבה, ואמריו הנעימים טהורים, והבן. ובפירוש ראב"ע ז"ל "מחשבות רע, כלומר איש רע", ע"כ. ויפה דבר.

footnotes:
¹ אלא כתוב "אמרי נועם"
² האיש הטוב
³ כלומר "אל תשאל"


###### Gan Naul, House III 9:13:1
[Gan Naul, House III 9:13:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:13:1)

"מחשבותיהם מחשבות און" (ישעיה נט, ז). פירוש. הזכיר תחלה המעשים "מעשיהם מעשי און. ופעל חמס בכפיהם. רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם נקי" (נט, ו-ז). ואח"כ אומר שגם המחשבות הפנימיות שאין להם התלות עם דבר-מעשה הם מחשבות און, כי הם חושבים תהפוכות בדעות ובאמונות, כדרך "פרי מחשבותם" המבואר למעלה (חלון יב).


###### Gan Naul, House III 9:13:2
[Gan Naul, House III 9:13:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:13:2)

"יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו" (ישעיה נה, ז). פירוש. איש און יעזוב מחשבותיו שהוא חושב אותן ברצון. והן מחשבות הפוכות משקול הדעת בדעות ובאמונות, כמו "מחשבותיהם מחשבות און" (ישעיה נט, ז) המבואר בחלון זה. וקרוב לזה פירש רד"ק ז"ל. אבל רש"י ז"ל (פסוק ח) אמר "ויתפוש את מחשבותי לעשות הטוב בעיני" ע"כ. ולפי זה יהיה ענין מחשבות נתלות במעשה שיתבארו בבית זה. והראשון נכון.


###### Gan Naul, House III 9:13:3
[Gan Naul, House III 9:13:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:13:3)

"עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך" (ירמיה ד, יד). פירוש "מחשבות און" כמו השתים המבוארים בחלון זה. וכלומר מחשבות אונך קבועות בך ונאמנות בעיניך, ואינן מחשבות עוברות כדרך שבארנו למעלה בפסוק "תועבת יי' מחשבות רע", כי ציוריך רעים. ואם תשוב אל ה' ותסור מרע ותעשה לך לב חדש ורוח חדשה, ויתחזקו בלבך ציורי הדעת והצדק, אז לא יאריכו עוד בקרבך מחשבות אונך. כי אם יעברו על הלב רגע, תדע שהן מחשבות און והבל ותסירם מעל לבבך, ותחשוב ביראה ובחכמה. ולכן אמר תחלה "כבסי מרעה לבך ירושלים" (ד, יד), כלומר כבס וטהר לבבך מן הציורים הרעים המושלים בקרבו. ואחר זה אמר "עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך", כלומר יאריכו בקרבך בקביעות מחשבון און. כי מלת "תלין" היא מליצה נופלת על קיום הדבר ואורך-זמן עמידתו, וכן תרגמו יונתן ז"ל. גם רד"ק ז"ל פירש מלת "תלין": "תתמיד להיות בקרבך מחשבות עמל ואון".¹

footnotes:
¹ כתב ספר "ראשית חכמה" (שער הקדושה, פסקא כ) "אם בא לו הרהור עבירה ודחה אותו מלבו, אינו נחשב לו לעון הרהור". וכן כתב "פלא יועץ", ערך מחשבה. ועיין "תניא" (לקוטי אמרים) תחילת פרק כז


###### Gan Naul, House III 9:13:4
[Gan Naul, House III 9:13:4](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:13:4)

"ואנכי מעשיהם ומחשבותיהם באה" (ישעיה סו, יח). פירוש. אני ה' נודעו לי מעשיהם הרעים, גם מחשבותיהם הרעות שחשבו מחשבות און באמונות ובדעות הכל "כמוס עמדי חתום באוצרותי" (דברים לב, לד). ו"לי נקם וְשִׁלֵם" (דברים לב, לה). כי באה עת ומועד "לקבץ את כל הגוים והלשונות" (ישעיה סו, יח) לְהִפָּרַע מהן כנזכר בענין.


###### Gan Naul, House III 9:13:5
[Gan Naul, House III 9:13:5](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:13:5)

"לב חורש מחשבות און" (משלי ו, יח), כמו "מחשבותיהם מחשבות און" (ישעיה נט, ז).² ועוד יתבאר הפסוק הזה בבית זה בעז"ה.

footnotes:
² שרבינו פירש לעיל בחלון זה


###### Gan Naul, House III 9:13:6
[Gan Naul, House III 9:13:6](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:13:6)

"יי' יודע מחשבות אדם כי המה הבל" (תהלים צד, יא). פירוש. השם ב"ה היודע האמת, הוא יודע כי מחשבות האדם הם הבל. כלומר מה שחושבים בלבם באמונות ובדעות, ובכלל הענינים הנשגבים בדרכי השם ונפלאותיו שהן מחשבות הבל און ודמיון. כי מחשבותיהם צומחות מציורי אולתם ורשעה, כמו שהוזכר למעלה מזה דברי "האומרים לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב" (תהלים צד, ז). והם מחשבות און, וּקְרָאָם כסילים ובוערים.³ ולכן אמר "מחשבות אדם", כי אם אין הלב נשען על תורת ה' ודברי החכמים, והולך בדרכי אולתו יחשוב אולת. כי הוא אדם עפר ואפר, בעל התאוה והרשעה והן יסודי מחשבותיו, ועל כן הם הבל כפי האמת. ואין כן מחשבות צדיקים, שהן במשפט החכמה שקבלו, וכדרך "ונחמתי על עפר ואפר" (איוב מב, ו) ובארנוהו למעלה (חדר ח חלון יב). ובפירוש הראב"ע ז"ל כתוב "ה' שהדעת מאתו, ידע כי כל מחשבות האדם הבל, כי אין כח לו להוציא לאור תעלומה". ויפה דבר.

footnotes:
³ תהלים צד, ח


###### Gan Naul, House III 9:13:7
[Gan Naul, House III 9:13:7](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:13:7)

"דברי מרמות יחשובון" (תהלים לה, כ). יתבאר עוד בבית זה בעז"ה.


###### Gan Naul, House III 9:14:1
[Gan Naul, House III 9:14:1](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:14:1)

והכתובים שנזכר בהן לשון "מחשבה" על דברים מעשיים, והחושב מתהפך במחשבותיו הרבות ולא ידע כדת מה לעשות, תהיינה כל מחשבותיו בטלות ומבוטלות בעיניו, כי לא [יבחר] באחת מהן, אלו הן.


###### Gan Naul, House III 9:14:2
[Gan Naul, House III 9:14:2](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:14:2)

"הָפֵר מחשבות בְּאֵין סוד, וברוב יועצים תקום" (משלי טו, כב). כבר בארנו הפסוק הזה למעלה (חדר ג חלון ו), ואמרנו שאם אין האדם נועץ על דבר מעשה בסוד חכמים ויועצים, לא יבטח על משפט לבו. ואם יעלו מחשבות רבות על לבבו [ויסקור] כולם, שלא יתאמץ לעשות מעשה על פי אחת מן המחשבות והנה הם מחשבות עוברות, ולא יפול עליהן לשון "עצה". ויתר הדברים בארנו שם. וראב"ע ז"ל אמר "ענין 'סוד' עצה. [הָפֵר] שאחרים יפרו מחשבות החושבים, בעבור כי אין עצה. ובעבור יועצים תקום מחשבות הנועצים". ע"כ. ולא אבין מה זה הפרת המחשבה?¹ וגם העצה תופר, כדרך "והפרתה לי את עצת אחיתופל" (שמואל ב טו, לד). ובארנוהו למעלה. גם אין "סוד" עצה. ובמקום אחד כתיב "מחשבות בעצה תכון" (משלי כ, יח), ויאמר ראב"ע² "כל אחת בעצה שֶׁיִוָעֵץ עם חברו יכון מה שחשב לעשות, ע"כ. ולמדנו שאם אין עצה לא תכון אך לא [הפר]. ולמה נכפלו שתי המליצות על ענין אחד? והאמת כמו שפרשנו. גם "מחשבות בעצה תכון" פרשנו למעלה (שם חלון א) על נכון.

footnotes:
¹ רבינו מקשה מדוע המקרא נקט דוקא "מחשבה"?
² על הקושיא "מחשבות" לשון רבים, ומלת "תכון" לשון יחיד


###### Gan Naul, House III 9:14:3
[Gan Naul, House III 9:14:3](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:14:3)

"יי' הפיר עצת גוים, הניא מחשבות עמים" (תהלים לג, י). פירוש. כל אשר חפץ ה' כן יהיה, ו"עצת יי' לעולם תעמוד" (שם לג, יא). ואין מי יוכל להתקומם נגדו. כי אם נועצו הגוים יחדו עצה והסכמה החלטית עצת-בליעל לעשות מעשה לא חפץ בו אלהים, ותהיה עצתם נכונה להשגת מבוקשם הרעה, ה' יפר עצתם, כדרך "עֻצו עצה ותופר" (ישעיה ח, י), כי יבצר מהם את אשר יזמו לעשות. כמו שקרה בדור הפלגה שנועצו כל הגוים יחדו עצת-בליעל לבנות עיר ומגדל. והיתה הסכמתם נכונה להשגת מבוקשם הרעה, כמו שכתוב "זה החלם לעשות. ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות" (בראשית יא, ו). והפיר השם עצתם בדרך פלא, כי בלל שפתם ולשונם כמו שכתוב בתורה. "הניא מחשבות עמים", כי כשיחשבו מחשבות על דבר מן הדברים כדת מה לעשות, ימאסו במחשבה הטובה להשגת מבוקשם, ותהיה מחשבה בטלה בעיניהם. ויבחרו באחרת שאין בה מועיל, או שלא יבחרו באחת מהן כדרך "הפר מחשבות" המבואר בחלון זה. ומלת "הניא" כמו "למה תניאון אל לב בני ישראל" (במדבר לב, ז) והיא הפרת מחשבה לְבַטְּלָה, והבן.


###### Gan Naul, House III 9:14:4
[Gan Naul, House III 9:14:4](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:14:4)

"מפר מחשבות ערומים, ולא תעשינה ידיהם תושיה" (איוב ה, יב). פירוש. הערומים הם בעלי העיון והמחשבה, והם לא יעשו מעשיהם במהרה ובחפזון. אך טרם יעשו דבר ישקלוהו בפלס חכמתם ותבונתם, ולכן תהיינו כל מעשיהם כפי מתכנת החכמה. והמעשה העשוי בחכמה מתואר "תושיה", כמו שיתבאר בבית זה בעז"ה. ואמר כי לעתים יפר השם ב"ה מחשבות הערומים, וכשיערימו בחכמתם לחשוב על-דבר מעשה כיצד יעשוהו, תהיינה מחשבותם הטובות להשגת מבוקשם כאין בעיניהם, ויבטלום לבלתי עשות כפיהם, וע"י כן לא תעשינה ידיהם התושיה שהוא המעשה בחכמה. ויהיה כן להענישם עבור פשעים קדומים, כדרך שבארנו בפסוק "לוכד חכמים בערמם" (איוב ה, יג), ובפסוק "מוליך יועצים שולל" (איוב יב, יז).


###### Gan Naul, House III 9:14:5
[Gan Naul, House III 9:14:5](https://torahapp.org/share/book/Gan%20Naul/s/House%20III/r/9:14:5)

ועם זה נשלמה כונתנו שכיוננו לבאר בחדר זה, כי העמדנו בו כל לשון "מחשבה" בקל הסמוך אצל אדם, שהן על מחשבות פנימיות מבלי התלות בדבר מעשה. ותראה שקצתן הן מחשבות משפט וחכמה, והן מחשבות טבעיות של החכמים, וקצתן מחשבת סכלות שהן טבעיות לסכלים, וקצתן מחשבות דמיונות כוזבים, וקצתן מחשבת און ורשעה שהן טבעיות לפועלי און ולאנשי חמס ומרמה. וכמו שידענו כי לשון "מחשבה" נופל על כל האדם ציור בלב יהיה מאיזה ציור שיהיה. וכן הודענו בכל אחד מהן שהוא מסַך המחשבות המתחלפות כפי הבדל הנפשות ושמטעם זה בנויין בקל. וגם נתבאר מדברינו שלא יתכן להניח על אחד מהן לשון "עצה", לפי שכולם על מחשבת הלב בלי מעשה, ואין לשון "עצה" נופל אלא על הסכמת הלב לעשות מעשה מן המעשים כמו שבארנו, ונכון הכל.