## Haamek Davar on Exodus Chapter 2

###### Haamek Davar on Exodus 2:1:1
[Haamek Davar on Exodus 2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:1:1)

**וילך איש מבית לוי.** באשר היה האיש מבית לוי ולקח את בת לוי ומובן שהיתה זקנה ממנו הרבה ואין דרך איש לישא זקנה ממנו. ורק משום שהיו מבית לוי אשר התנהגו בחסידות וראו סודו׳ נעלמו׳ מעיני הדור ע״כ לקחה. מש״ה כתיב וילך. שהיה הדבר לפלא ויצא מגדר ד״א:

**Yalkut, Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009:**
And a man from the house of Levi went - as it was stated that the man was from Levi and he took a woman from Levi, and it is clear that she was older than him by many years, and it is not common that a man marries a woman older than him. And this happened just because they were both from the house of Levi, and they behaved with piety, they saw secrets that were hidden from the eyes of that generation, and that is why he took her. That is why it is written "he went", it was a surprising thing, and it was done outside the normal human behavior.


###### Haamek Davar on Exodus 2:2:1
[Haamek Davar on Exodus 2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:2:1)

**ותרא אתו כי טוב הוא.** לא כדרך הולדת הזקנות שהולד חלש מאד. אבל ראתה בזה כי טוב הוא. והיתה בטוחה על השגחה פרטית. ע״כ **ותצפנהו וגו׳.** ולא ידעו השומרים ע״י המילדת כמש״כ לעיל משום שהיתה מרים בתה לה למילדת והיו בבית אחת:


###### Haamek Davar on Exodus 2:3:1
[Haamek Davar on Exodus 2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:3:1)

**ולא יכלה עוד הצפינו.** שראתה המשגיחים דופקים על דלתי ביתה. ומ״מ לא עזבה הבטחון בהשגחה פרטית אלא שיהא באופן הרחיקו ממקומו כענין מאמר חז״ל בב״ק ד״ס רעב בעיר פזר רגליך. שהשגחה והצלה באופן נסתר מוכן יותר כשתהיה מתפשט הלאה משתהיה במקומו. או עכ״פ הבינה ממה שלא נעלמה ההולדה מהמחפשים. שרצון השגחה שתהי׳ שלא במקומו. ע״כ **ותקח לו וגו׳.** בשבילו ללמד שראתה שיהיה נעשה לשם הילד כדי שתחול השגחה מן השמים ע״ז ביותר. ועי׳ מש״כ בס׳ בראשית כ״ז ג׳:


###### Haamek Davar on Exodus 2:4:1
[Haamek Davar on Exodus 2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:4:1)

**ותתצב.** היה ראוי לכתוב ותתיצב. ועי׳ ראב״ע. אכן משמעות הלשון שהיה ג״ז השגחה פרטית מן השמים שתהיה האחות ניצבת מרחוק. ואם כן פי׳ ותתצב. שאחר העמידה שם. היינו ההשגחה:


###### Haamek Davar on Exodus 2:4:2
[Haamek Davar on Exodus 2:4:2](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:4:2)

**מה יעשה לו.** איזה אופן יעשה לו להיות ניצל:


###### Haamek Davar on Exodus 2:5:1
[Haamek Davar on Exodus 2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:5:1)

**ונערותיה הולכות וגו׳.** היה השגחה פרטית שלא יהיה נודע לפרעה ולשריו כל הנעשה שהצילה בת פרעה ילד מן היאור. והיה ההשגחה שבאותה שעה היו נערותיה הולכות ומטיילות סמוך ליאור בגובה החוף. ולא ראו מה שעשתה אדונית שלהן במורד:


###### Haamek Davar on Exodus 2:5:2
[Haamek Davar on Exodus 2:5:2](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:5:2)

**ותשלח את אמתה.** תיבה זו אינה מדויקת בין למ״ד ידה בין למ״ד שפחתה. דלמ״ד ידה היה לכתוב זרועה. או אמתה בפת״ח ודגש במ״ם. ולמ״ד שפחתה היה ראוי לכתוב שפחתה. אלא שני המשמעות נכלל בפשט המלה. היינו ששלחה את שפתחה שנשתיירה אצלה לאיזה דבר והיא בעצמה שלחה ידה ותקחה. ומשום זה לא נודע דבר:


###### Haamek Davar on Exodus 2:6:1
[Haamek Davar on Exodus 2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:6:1)

**ותראהו את הילד והנה נער.** כסבורה שמצאה ילד שנולד באותו יום או יומים. והנה הוא נער דבן ג׳ חדשים מקרי נער לגבי בן יומו. ומזה הבינה. **כי מילדי העברים זה.** ודרך העברים להשתדל ולחפש עצות להציל כפי האפשרי. ע״כ עלה ביד אמו להצפינו איזה משך עד שהוכרחה באחרונ׳ להניחו כאן. משא״כ אלו הי׳ מצרי אם היה ראוי להיות נשלך ליאור כבר השליכוהו ביאור בהיותו ילד. ומש״ה ג״כ **ותחמול עליו.** דילד לפני שלשים יום אין לב הוריהן ורואיהן אונן עליו שהרי לא יצא מספק נפל. משא״כ כשראתה נער. שכבר עלו עליו ירחים גברה החמלה עליו:


###### Haamek Davar on Exodus 2:7:1
[Haamek Davar on Exodus 2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:7:1)

**ותאמר אחתו.** הנצבת מרחוק. וכאשר ראתה שבת פרעה לוקחת התיבה ידעה שיד ההשגחה בדבר ע״כ נתקרבה אליה. ותאמר להאדונית לאיזה תכלית יצא מפיך כי הוא מילדי העברים. אם הוא כדי שאלך:


###### Haamek Davar on Exodus 2:7:2
[Haamek Davar on Exodus 2:7:2](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:7:2)

**וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות ותינק לך.** דייקת שתי פעמים תיבת לך. דבל״ז היה סכנה לה ולהמינקת להציל ולד מן היאור. אבל כאשר היא קוראה להמינקת בשם בת פרעה. והיא תיניק בשבילה. אשיג מינקת לזה. והנה הסתירה בחכמה לומר כי אחותו היא וכי יש לה ולהמינקת תשוקה עצומה להציל את הילד. אלא אמרה בלשון שתבין כי המה עושות רק רצון האדונית כדי שתגין גם היא על המינקת אם יאונה לה כל רע מן המשגיחי׳:


###### Haamek Davar on Exodus 2:8:1
[Haamek Davar on Exodus 2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:8:1)

**ותלך העלמה.** שנתעלמה מן האדונית. ולא שבה בחזרה עם אם הילד. והית׳ האדונית משלמת לה עבור השירות והזריזות לעשות רצונה. ע״כ לא שבה אליה והיה זה ג״כ להראות לשרים מדת העברים העושים צרכי השרים שלא לבקש ולא לקבל שכר על מלוי רצון:


###### Haamek Davar on Exodus 2:9:1
[Haamek Davar on Exodus 2:9:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:9:1)

**היליכי.** ת״א הובילי. והוא מלשון והולך מהרה אל העדה וגו׳. כמו שאי אותו:


###### Haamek Davar on Exodus 2:9:2
[Haamek Davar on Exodus 2:9:2](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:9:2)

**והיניקהו לי.** אל תיראי פן יאונה לך רע כי נתנה לה אות שהולד שייך לה:


###### Haamek Davar on Exodus 2:9:3
[Haamek Davar on Exodus 2:9:3](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:9:3)

**ואני אתן את שכרך.** כך דרך המלכים לשלם בעין יפה ולא לגזור לעשות להם בחנם:


###### Haamek Davar on Exodus 2:10:1
[Haamek Davar on Exodus 2:10:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:10:1)

**ויגדל הילד.** איכא בש״ר כ״ד חודש היניקתו. ואתה אומר ויגדל הילד אלא שהיה גדל שלא כדרך כל הארץ. ואמרי׳ בשבת פ׳ הזורק שמשה היה גבוה עשר אמות. א״כ ממילא בהיותו בן שתי שנים היה גדול לפי ערך שאר הילדים בני הרבה שנים. ומש״ה לא נודע לפרעה כי הצילתו בשעת הגזירה:


###### Haamek Davar on Exodus 2:10:2
[Haamek Davar on Exodus 2:10:2](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:10:2)

**ויהי לה לבן.** משום שהצילתו מן המיתה וגם גדלתו נחשב כאלו ילדתו וכמו שאמרה:


###### Haamek Davar on Exodus 2:10:3
[Haamek Davar on Exodus 2:10:3](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:10:3)

**ותקרא שמו משה.** ראיתי בשם הרב ר׳ שמואל נ״י במדינת בעהיים. דבלשון מצרי תיבה זו כצורתה משמעו ילד. וילד המלך נקרא במדינה הילד. באשר הוא ולד יולד למדינה. והוא ביאור נכון. ופירשה הטעם שהוא ילד שלה. [והרי״א פי׳ ותקרא היא אמו יוכבד. וזהו נגד חז״ל ברבה ויקרא פ״א. וגם נגד הד״א שהיה לבן לבת פרעה. ועליה לקראו בשם]:


###### Haamek Davar on Exodus 2:10:4
[Haamek Davar on Exodus 2:10:4](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:10:4)

**כי מן המים משיתהו.** הרי הוא כאלו נטבע במים. ואין לאביו ואמו חלק בו. ואני אם הילד. וזה הענין נקרא באמת קנין האדם. כמו שביארנו בשירה האזינו בפסוק אביך קנך יע״ש. ולפי דברינו אין שם משה יחס לתיבת משיתהו. אלא הענין הוא טעם על השם משה. ומ״מ כך דרך לשה״ק לכתוב לשון נופל על לשון. וכפו שביארנו בס׳ בראשית ל׳ כ״ה מ״ש:


###### Haamek Davar on Exodus 2:11:1
[Haamek Davar on Exodus 2:11:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:11:1)

**ויהי בימים ההם.** בכמה ימים היה מנהגו כך. מש״ה לא כתיב ויהי ביום ההוא:


###### Haamek Davar on Exodus 2:11:2
[Haamek Davar on Exodus 2:11:2](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:11:2)

**ויצא אל אחיו.** לא היה דרכו לצאת מן הפלטין ובית לימודו בחכמות. אך אל אחיו יצא:


###### Haamek Davar on Exodus 2:11:3
[Haamek Davar on Exodus 2:11:3](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:11:3)

**וירא בסבלתם.** הסתכל הרבה באופן הסבלה שהיה לא לתכלית עבודת המלך כ״א לענותם. וברבה איתא במשמעות וירא שהיה מיישב להם סבלותיהם. וא״כ פי׳ וירא שראה עצה לסבלותם מה לעשות:


###### Haamek Davar on Exodus 2:11:4
[Haamek Davar on Exodus 2:11:4](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:11:4)

**וירא איש מצרי.** ביום א׳ ראה עוד:


###### Haamek Davar on Exodus 2:11:5
[Haamek Davar on Exodus 2:11:5](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:11:5)

**מכה איש עברי.** הכהו לא בשביל איזה עצלות וכדומה אלא בשביל שהוא עברי. אבל הוא מאחיו:


###### Haamek Davar on Exodus 2:12:1
[Haamek Davar on Exodus 2:12:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:12:1)

**ויפן כה וכה.** חפש עצות לקבול על המצרי שהכהו חנם:


###### Haamek Davar on Exodus 2:12:2
[Haamek Davar on Exodus 2:12:2](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:12:2)

**וירא כי אין איש.** להגיד לפניו את העול. כי כולם עצרת בוגדים ושונאי ישראל:


###### Haamek Davar on Exodus 2:12:3
[Haamek Davar on Exodus 2:12:3](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:12:3)

**ויך את המצרי וגו׳.** במקום שאין שם איש השתדל הוא להיות איש:


###### Haamek Davar on Exodus 2:13:1
[Haamek Davar on Exodus 2:13:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:13:1)

**עברים נצים.** בא בבינוני הבא במקום שם התאר המורה על מצה תמידית ולא בפעל עבר כדרך לה״ק. אלא לרמז שהיו שניהם מתוארים לנצים תמיד. ומזה יצא הדרש שהיו דתן ואבירם:


###### Haamek Davar on Exodus 2:13:2
[Haamek Davar on Exodus 2:13:2](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:13:2)

**ויאמר לרשע.** לא כתיב לא׳. אלא לרשע היינו שאמר לו. רשע למה תכה רעך. ומש״ה ביקש לירד לחייו ולמסרו למלכות:


###### Haamek Davar on Exodus 2:14:1
[Haamek Davar on Exodus 2:14:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:14:1)

**לאיש שר ושופט.** או שאתה שר. ויכול לעשות משפט אע״ג שלא הוקם ע״ז. או שאתה שופט עלינו והוא מלאכתך להשגיח ולדרוש צדק. אבל גם שניהם אינו:


###### Haamek Davar on Exodus 2:14:2
[Haamek Davar on Exodus 2:14:2](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:14:2)

**הלהרגני** **אתה אומר** עלי רשע. איך אין אתה ירא לקרות אותי רשע. אין זה אלא שלהרגני אתה אומר ולא ארד עוד לחייך. ובזה מצא הרשע את עוונו. דבשביל שקרא אותו רשע היה רחוק ממנו למסרו למלכות שהוא סכ״נ ממש. אבל מצא עלילה לחשוב כי משה חושב להרגהו. וא״כ הבא להרגך השכם והרגהו. וזהו דרך רשעים בכל עת למצוא מענה על רשעותם:


###### Haamek Davar on Exodus 2:15:1
[Haamek Davar on Exodus 2:15:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:15:1)

**מפני פרעה.** מיותר. ללמד כי כבר נתפס ועומד להיות נדון לפני פרעה. והקב״ה הצילו:


###### Haamek Davar on Exodus 2:15:2
[Haamek Davar on Exodus 2:15:2](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:15:2)

**וישב בארץ מדין.** האי ישיבה עכבה זמן רב כמש״כ הרא״ש בסוכה פ״ד דיש ישיבה דמשמעו עכיבה:


###### Haamek Davar on Exodus 2:15:3
[Haamek Davar on Exodus 2:15:3](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:15:3)

**וישב על הבאר.** הוא ישיבה ממש:


###### Haamek Davar on Exodus 2:16:1
[Haamek Davar on Exodus 2:16:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:16:1)

**ותדלנה ותמלאנה.** רבוי דברים. ומה הי׳ חסר אם כתב ותבאנה להשקות אלא הסביר המקרא הטעם שבאו הרועים ויגרשום. בשביל שהיה עסק ההשקאה מרובה לדלות ולמלאות והיו הרועים מתאחרים בגללן:


###### Haamek Davar on Exodus 2:16:2
[Haamek Davar on Exodus 2:16:2](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:16:2)

**להשקות צאן אביהן.** שלו לבדו. וזה היה טענתם של הרועים שהן רועים לרבים. ע״כ


###### Haamek Davar on Exodus 2:17:1
[Haamek Davar on Exodus 2:17:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:17:1)

**ויגרשום.** בלשון זכר. שהן היו גברתניות. והיו מתעשקות את הרועים. עד שמ״מ גרשום. ומזה יצא הדרש שרצו הרועים לאנסן ומשה הושיע גם אותן גם השקה את הצאן:


###### Haamek Davar on Exodus 2:17:2
[Haamek Davar on Exodus 2:17:2](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:17:2)

**וישק את צאנם.** ג״כ בלשון זכר שהשקה גם את צאן הרועים. וכ״ה ברבה מדכתיב וישק את הצאן. צאנינו לא נאמר אלא הצאן שאף צאן הרועים השקה ובזה הושיע את הבנות:


###### Haamek Davar on Exodus 2:18:1
[Haamek Davar on Exodus 2:18:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:18:1)

**אל רעואל אביהן.** אבי אביהן. והוא היה איש מדיני וידוע יותר מאביהם יתרו. שלא היה עדיין ידוע וחכם כ״כ. ע״כ לא נכתב כאן שמו. עד שנתחכם ונתגדל הרבה:


###### Haamek Davar on Exodus 2:19:1
[Haamek Davar on Exodus 2:19:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:19:1)

**איש מצרי.** כאשר הכירוהו בבגדיו ובלשונו. ומכאן למדו חז״ל שכל ישראל לא שנו לשונם ובגדיהם במצרים. ומש״ה כאשר ראו את משה שהיה גדל בפלטין של מלך לבוש ומדבר כלשון מצרים חשבו שהוא איש מצרי:


###### Haamek Davar on Exodus 2:19:2
[Haamek Davar on Exodus 2:19:2](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:19:2)

**וגם דלה דלה לנו.** כמש״כ שעסק בדליה בזריזות עד שהשקה גם צאן הרועים:


###### Haamek Davar on Exodus 2:20:1
[Haamek Davar on Exodus 2:20:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:20:1)

**קראן לו ויאכל לחם.** זהו דבר איש מדיני דהעושה בשל חבירו צריך לשלם לו אפילו לא שכרו אותו:


###### Haamek Davar on Exodus 2:21:1
[Haamek Davar on Exodus 2:21:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:21:1)

**לשבת את האיש.** שכרו לרעות צאנו בשביל לחמו תמיד. וכ״כ הספורנו:


###### Haamek Davar on Exodus 2:21:2
[Haamek Davar on Exodus 2:21:2](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:21:2)

**ויתן את צפרה בתו למשה.** לא כתיב כאן לו לאשה כלשון המקרא בכ״מ. משום דמשמעות לו לאשה הוא לכלכל חייו ולהיות לו לעזר. משא״כ במשה שהיה מובדל מאנשים. ולא היתה לו לעזר. ועי׳ מש״כ להלן ו׳ כ״ה:


###### Haamek Davar on Exodus 2:22:1
[Haamek Davar on Exodus 2:22:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:22:1)

**ותלד בן.** לא כתיב ותהר כלשון המקרא כ״פ. והוא כישוב חז״ל בב״ר פע״א גבי זלפה משום שהיתה בחורה ולא היתה ניכרת בעיבורה:


###### Haamek Davar on Exodus 2:22:2
[Haamek Davar on Exodus 2:22:2](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:22:2)

**כי אמר גר הייתי וגו׳.** לא עשה משה כיוסף שברך את ה׳ על ההצלה בבן הראשון. ואמר כי נשני וגו׳ משום שכבר ביארנו בס׳ בראשית כ״פ שאין לברך על הנס עד שיצא לגמרי ממנו. ולא עוד אלא שאם נכנס לצרה אמרת אין לברך על הצלה מצרה הראשונה עד שיצא גם מהשניה. כמש״כ שם ל״ה א׳. מש״ה יוסף שכבר נתגדל ויצא מכל צרה הודה לה׳ ע״ז. אבל משה עדיין היה נרדף מהמלוכה שהרי אינו יכול לשוב לביתו. וגם פה הוא בארץ נכריה ע״כ לא ברך את ה׳ עד שהוליד בן השני ונודע לו כי מתו האנשים המבקשים את נפשו וגם אותו המלך כבר מת. וגם הקב״ה א״ל כי אהיה עמך. כאשר יבואר לפנינו ג׳ י״ב. ושוב אין פחד. אז אמר בהודיה ויצילני מחרב פרעה. וכ״כ הספורנו בפסוק כ״ג:


###### Haamek Davar on Exodus 2:23:1
[Haamek Davar on Exodus 2:23:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:23:1)

**וימת מלך מצרים.** והיה באותו יום יום מנוחה מן העבודה כדרך המלוכה שהיו כל שרי פרעה טרודים בהספדו. וגם את עבדיו העברים הניחו בזה היום. אז. **ויאנחו בני ישראל מן העבודה.** שבכל הימים לא הניחו להם לחקור ולהתיעץ על צפוניהם ולהתאנח ע״ז מקוצר רוח ומעבודה קשה. אבל בזה היום היו מתאנחים ע״ז הרבה מה יהיה בסופם. וכי לעולם יהיה כן ח״ו:


###### Haamek Davar on Exodus 2:23:2
[Haamek Davar on Exodus 2:23:2](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:23:2)

**ויזעקו.** נתקבצו כולם למקום אחד והסכימו לעמוד לתפלה ולצעקה:


###### Haamek Davar on Exodus 2:23:3
[Haamek Davar on Exodus 2:23:3](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:23:3)

**ותעל שועתם וגו׳.** אם היה כתוב ותעל שועתם מן העבודה אל האלהים היה במשמעו שצעקו בשעת העבודה כמו המוכה בלי חמלה וצועק. ובאמת לא היה כן באותו יום. שהיה יום מנוחה אלא שהתפללו על עבודתם שבכל הימים. והא שכתוב מן העבודה אם בא ללמד שלא צעקו לתשובה ולראות בשפלות עם ישראל. אלא על העבודה הקשה אשר עובד בם. א״כ היה ראוי לכתוב על העבודה. אלא בא ללמדנו שלא היו מלומדים עדיין לתפלה בלשון צח ושפיכת שיח שיהא ראוי להתקבל מצד עצם התפלה אלא היו אנשים פשוטים ומגושמים כבעלי עבודה קשה. וא״כ היה התפלה לה׳ רק בקול צעקה אוי ואבוי ה׳ אלהי אבותינו. ומ״מ נשמע תפלתם. ועי׳ ספר דברים (א׳ מ״ה) שמבואר יותר שני מיני תפלות אלו. והיינו שהסביר המגיד להביא זה המקרא לדרוש את המקרא דפ׳ בכורים ונצעק אל ה׳ אלהי אבותינו כמה שנאמר ויהי בימים הרבים וגו׳ והיינו כדברינו שכל הצעקה לה׳ היה רק בשביל שהוא ה׳ אלהי אבותינו. ולא בנוסח תפלה לפי הענין. והיינו משום שהיו מן העבודה. ולא היו מלומדים בתפלה. או בא ללמדנו דמש״ה נשמע תפלה פשוטה זו משום מן העבודה. דצערא דגופא עדיף. ועיין להלן כ״ב כ״ו:


###### Haamek Davar on Exodus 2:24:1
[Haamek Davar on Exodus 2:24:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:24:1)

**וישמע אלהים את נאקתם.** הוא דבר אחר היינו שצעקו כל אחד בכל הימים בשעת קושי עבודה ועינוים. וזהו הסבר המגיד על המקרא וישמע ה׳ את קולנו כמש״כ וישמע אלהים את נאקתם ביאר בזה שלא נפרש וישמע ה׳ את קולנו היינו מה שצעקנו אל ה׳ אלהי אבותינו. דע״ז כבר כתיב ותעל שועתם וגו׳. וגם בפ׳ תבוא מיותר את קולנו. והכי מיבעי את צעקתנו. אלא הוא דבר בפ״ע. שלבד שנשמע התפלה שהיה ברבים שמע ה׳ את נאקת כל אחד מתוך צרתו. והיינו את קולנו:


###### Haamek Davar on Exodus 2:24:2
[Haamek Davar on Exodus 2:24:2](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:24:2)

**ויזכור את בריתו וגו׳.** דאלו התפלה שנשמע אינה צריכה לטעם הזכרה. שהרי הקב״ה שומע תפלת כל בשר. אפילו של עובד כוכבים. אבל את קול נאקתם שמע מפני שהם בני ברית של אברהם יצחק ויעקב. וזהו לשון המקרא אהבתי כי ישמע ה׳ את קולי תחנוני. פי׳ אפילו אינו בתפלה ותחנה אלא קולי בפ״ע הוא תחנוני:


###### Haamek Davar on Exodus 2:25:1
[Haamek Davar on Exodus 2:25:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Davar%20on%20Exodus/r/2:25:1)

**וירא אלהים את בני ישראל.** ראה גם מה שלא שמע. היינו פרישות ד״א. שלא מצאו לבבם לצעוק ע״ז לפני ה׳. אבל הקב״ה ראה. היינו שהסביר המגיד. וירא את ענינו זו פרישות ד״א. כמש״כ וירא אלהים וגו׳. ואת עמלנו אלו הבנים שנאמר כל הבן הילוד וגו׳ וגם זה לא צעקו כלל. שהרי היה מעשה לפני שמונים שנה וכבר בטל גזרה זו. ולמאי יצעקו ע״ז. אבל הקב״ה ראה אז. וע״ז כתיב כאן. **וידע אלהים.** פקד עתה דבר הבנים. וכתיב שם עוד ואת לחצנו זו הדחק כמש״כ וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם. והענין שידוע דדירה מורווחת מרחיב דעתו של אדם וכן להיפך דירה דחוקה והרבה ב״א ביחד משפיל דעתו של אדם. והיה פרעה משתדל להשפיל דעתם של ישראל. והיה לוחץ אותם במקום אחד. וגם על זה לא היו צועקין כלל כי מי שדעתו שפלה אינו משכיל ומבין אשר אפשר היה לו להיות דעתו גבוהה. אבל הקב״ה ראה וידע מזה וגם ע״ז כתיב וידע אלהים. ידע כח בני ישראל שהם בעלי דעת ועם חכם ונבון. אלא פרעה לוחץ אותם והדוחק ועניות מנוול דעתן. נמצא ביאר הכתוב כמה סיבות שהעיר רחמי הקב״ה לגאולה. ראשית תפלה אע״ג שלא היתה כסדר נכון. אבל רחמנא ליבא בעי. שנית נאקה שלא בתפלה רק מתוך צרה והרי המה בני אברהם יצחק ויעקב. שלישית ראה דברי סתרים. רביעית פקד עון טביעת הבנים. חמישית פקד השפלת דעת ישראל. וזה היה העדר לכבודו ית׳ אשר עמו שנקראים על שמו. יהיו נמוכי הדעת כ״כ. ופרעה גרם כ״ז: