## Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon Sheilta 119

###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 119:1:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 119:1:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/119:1:1)

**והיכא דמית הנגזל משלם קרן וחומש ליורשיו.**בשאי' ע"א הביא רבינו תחלת הפרשה כדרכו בקודש ושקיל וטרי בדין קרן והשבתו ליד בעלים. ובשאי' זו פי' דין חומש וידוע דרבינו לא הביא אלא דינים הנוהגים בזה"ז. וע"כ ס"ל דגם האידנא נוהג דין חומש. ולא כהרא"ש ב"ק פ' הגוזל קמא סי' כ"ד שכ' והאידנא אע"ג דאין חומש ואשם לענין הקרן נוהג דין זה כו'. והכי יש להוכיח דעת הרי"ף שלא הביא בשום מקום דין חומש אי מלגו או מלבר וכן הטור וש"ע סי' שס"ז לא הביאו דין חומש. אבל רבינו ס"ל דחומש דינא הוא דמשלם כמו ממונא דקרן ויש לדעת הא שכ' הרא"ש והאידנא אין חומש. לא משום שאין קרבן ליכא חומש אאל"כ שהרי יורשים משלמים חומש על גזל אביהם כדאי' בב"ק דק"ד אע"ג שאין מביאין קרבן. והיינו משום דממונא הוא ג"כ ולא כפרה לחוד. ואע"ג שאינו מעכב כפרה כמו קרן. מכ"מ הוי ממונא דלא מעכב כפרה. הא מיהא ממונא הוא. אלא כוונת הרא"ש והאידנא דליכא סמוכין. וכיון דהוא ממונא שאין בה חסרון כיס אין ב"ד מוציאין בזה"ז כדאי' שם דפ"ד. ורבינו ס"ל דאע"ג דיורשים משלמים מטעם ממון ולא משום כפרה. מכ"מ כפרה ג"כ הוי כמו אוכל תרומה בזרות דחומש במקום קרבן קאי וכפרה זו הוא מחויב אפי' בלח ב"ד סמוכין. וכ"ת אי איתא דהוא כפרה אמאי יכול למחול. והרי גזל הגר דלכהנים אי' בד' ק"י שאינם יכולים למחול וכתבו התו' שם ד"ה כסף דהטעם משום דהוי כפרה מש"ה א"א למחול. אלמא דחומש לנגזל עצמו אינו משום כפרה כלל. אבל באמת דברי התו' תמוהים דודאי גזל ישראל ג"כ אשם מיקרי משו' דתשלומי קרן הוי כפרה. וכבר כ' הר"ש תרומות פ"ו הא דהא דתנן דאיכל תרומ' בשוגג אינו יכול למחול לא משום דהוי כפרת עון כקרבן. שהרי גזל ונשבע והודה הוי ג"כ כפרה ויכול למחול. אלא משום דבעינן דבר הראוי להיות קודש עכ"ל. ואפ' להרמב"ם דס"ל דהאוכל תרומה במזיד ג"כ מחייב לשלם דבר הראוי להיות קידש. [ויש לזה הוכחה מיבמות ד"צ ע"א אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין שילם חולין טמאי סומכוס א' בשם ר"מ בשוגג תשלימיו תשלימין במזיד אין תשלומיו תשלומין והוינן בה במזיד אין תשלומיו תשלומין תבא עליו ברכה דאכל מיני' מידי דלא קחזי לי' ומשלם מידי דקחזי לי' בימי טומאתו. משמע דשוגג ומזיד דאכילה מיירי וכפי' הריב"ן שהביאו התו' ומש"ה התשלומין חזי בימי טומאתו משום שאין נעשים תרומה. והתו' נדחקו בזה ופירשו שוגג ומזיד על תשלומין קאי משום דס"ל דהאוכל במזיד א"צ לשלם דבר הראוי להיות קודש. אבל לדעת הרמב"ם מבואר יפה. ועוד יבואר בזה סוגי' דפסחי' בפ' כ"ש דף ל"ב והדברים עתיקים]. מכ"מ לא תלי' טעם המחילה בכפרה. אלא במה דנעשה תרומה. דכיון דבשוגג נעשין התשלומין תרומה א"י למחול עד שיפרישם ויעשו תרומה. והכי דייק לשון המשנה תרומות פ"ז מ"ד זה הכלל כל המשלם קרן וחומש התשלומין תרומה אם רצה הכהן למחול א"י למחול כו'. וכן כתבו התו' כתובות דף ל' ב' ד"ה זר. דבהפרשה תליא מילתא. והא דאין הכהן יכול למחול היינו שלא יהא צריך הישראל להפריש אבל אחר שהפריש יכול למחול שיהא שלו עכ"ל. מבואר כדברינו. דמניעת המחילה הוא משום דבעינן שיהא התשלומין תרומה. נחזור לענין דהא דגזל הגר אינו יכול למחול לא מטעם שכ' התו' ב"ק משום דהוי כפרה אלא נראה משום דאי' בזבחים דף מ"ד אשר ישיבו זו גזל הגר קנאו ה' ונתנו לכהנים. ופרש"י דמשלחן גבוה קזכו. וכוונת רש"י בזה דזכו משלחן גבוה שא"י לומר הרינו כאלו נתקבלנו. שהרי כ"ז שנא הגיע לידם אינו שלהם עד שיעלו לשלחן גבוה ומשם יזכו וכ"ז שלא שילם לא עלה לשלחן גבוה. ולא כמו שהבינו התוס' שם כוונת רש"י בזה דלאו ממון בעלים הן לקדש בהם אה"א ומש"ה השיגו הרבה. ובאמת לא כוון רש"י אלא כמש"כ. אבל משום כפרה אינו מעכב במחילה. ושפיר אפשר דחומש כפרה גם כן וחייב גם בזמן דליכא סמוכין. וראוי לדעת דמש"כ הרא"ש ב"ק שם סי' כ"ה לענין הא דרבא גזל חמץ ועבר עליו הפסח ונשבע עליו מהו. וסיים הרא"ש ולא מיכפיר לי' עד דמשלם ליה דמי חמץ מעלי'. והוא תמוה הרבה. שהרי אפי' נשבע יכול לומר הרי שלך לפניך כמבואר בב"ק דף ק"י ב' לענין כהנים בגזל הגר יורשין היו ע"ש. וכל האיבעי' דרבא אינו אלא לענין קרבן. וכבר ראיתי ביש"ש ובלח"מ מתקשים בדברי הרא"ש. אבל האמת הוא דצ"ל דמי חומש מעלי'. ופי' דנ"מ בזה"ז לענין חומש. והכי אי' הלשון ברבינו ירוחם מישרים נתיב ל"א המעתיק לשון הרא"ש כידוע. הרי משמע דגם הרא"ש מודה דיש חומש בזה"ז. ורק שאין ב"ד גובין ממנו משום שאינם סמוכין כמש"כ. ודעת רבינו לא משמע כן. וע"ע בסמוך:


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 119:2:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 119:2:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/119:2:1)

**והיכי דגזלי' לגר כו' משלם קרן וחומש לכהנים.**הרי"ף וש"ע לא הביאו כלל דין גזל הגר לכהנים אלא שהיה מחויב להוציא מידו ליתן לצדקה כמבואר בש"ע סי' שס"ז. והטעם בזה לא משום דליכא סמוכין דמ"ש זה משאר מת"כ דמוציאין גם באין סמוכין כמו פדה"ב וכדומה. אלא משום דהוי כאשם ממש דבעינן מקדש ומזבח וכדאי' ס"פ הגוזל קמא דהחזירו בלילה לא יצא ולחצאין לא יצא. והיינו דאי' בדף ק"י אמר אביי ש"מ כסף מכפר מחצה דאי לא מכפר הא מהדר מ"ט דאדעתא דהכי לא יהיב להו. ואי איתא דממונא דכהני הוא האיך לא יהיב להו והרי נתחייב ליתן להם. אלא ודאי כאשם ממש הוא. וכיון דלא זכה להביא אשם גם החזרת קרן וחומש לאו בדין הוא אלא שכבר זכו רק דלא הוי זכיה בטעות דמ"מ מכפר מחצה. הא מיהא לכתחילה כיון שאין קרבן אינו מחוייב ליתן להם קו"ח. זהו דעת הרי"ף. אבל רבינו ס"ל דנוהג כל האפשר גם בזה"ז וע"כ מפרש רבינו סוגי' הנ"ל דכיון דמסיק הש"ס כסף מכפר מחצה הרי הוא כפרה בפ"ע כמו קרן וחומש דאכילת תרומה בזרות. אלא בגזל לא נגמר הכפרה עד שיביא אשם אבל מכ"מ מכפר מחצה וממילא נוהג אף בזה"ז וכופין אותו עד שיאמר רוצה אני. ואל תתמה האיך אפשר לקיים מצות השבה לכהני הגבול. והרי ליכא בתי אבות ומשמרות וגזל הגר שייך למשמר כידוע. הל"ק דאשם עצמו אם כהני המשמר טמאים קרב ע"י משמר אחר כדאי' ביומא דף ו' ב' לאתויי טהורין מב"א אחרינא. וה"ה אם כל המשמר טמאים מביאים ממשמר אחר וה"נ קרן וחומש. וראיה עוד מהא דאיתא בערכין דף כ"ט א' אמר עולא אי הואי התם יהיבנא לכהנים ומקשה מהא דתניא שאין שדה אחוזה נוהג בזמן שאין יובל נוהג. ולא מקשה מהא דאין שדה אחוזה ניתן אלא לאותו משמר ובימי עולא כבר בטלו משמרות. אלא ע"כ כ"ז אינו לעיכובא:


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 119:2:2
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 119:2:2](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/119:2:2)

**יורשין משלמין קו"ח ופטורין מן האשם.**כ"ה בכת"י וכצ"ל. אבל לכהנים ודאי פטורין יורשים כדאיתא בדף ה"ד דרק משום ממוצא יורשים משלמים משא"כ בגזל הגר דכפרה הוא. והכי מסיים רבינו קרן וחומש ממונא הוא כו':


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 119:2:3
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 119:2:3](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/119:2:3)

**והיכי דגזל אבוהון ומית ותבעי' לבריה וכפריה ואשתבע ליה והדר אודי ליה אי גזלה קיימת משלם חומש אשבועה דידיה דהוי ליה כדקא גזיל איהו.**ואי אין גזילה קיימת אע"ג כו' כ"ה בכת"י וכצ"ל והכי מבואר בדף ק"ד:


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 119:3:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 119:3:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/119:3:1)

**אע"ג דעמד אבוהון בדין והניח אחריות נכסים קרן משלם כו'.**בגמרא אי' אהא דתניא נשבע הבן והודה משלם קרן ולא חומש דמיירי בשאין הגזילה בעין. ומקשה אי הכי אפי' קרן נמי לא לישלם ומשני לא צריכא דאיכא אחריות. ומקשה וכי איכא אחריות מאי הוי מלוה ע"פ הוא ואינו גובה לא מן היורשים כו' ומשני כשעמד בדין. ופרש"י דלא גרסי' וכי איכא אחריות מאי הוי. דבריש פרק הגוזל בתרא תני' דאם הניח להן אביהן אחריות נכסים חייבים להחזיר משום כבוד אביהם. ור"ל וכיון שמדרבנן חייב שפיר תני בברייתא דחייב קרן מדרבנן. ומה שפרש"י טעם החיוב משום כבוד אביהם אינו מפורש בגמרא. וכבר הקשה הכי מהרש"א. אלא משום דס"ל לרש"י דהטעם דאי' בב"ב דף קע"ו במלוה משום נעילת דלת לא שייך אלא במלוה ולא בגזל. וכי"ב דעת רש"י בריש מס' סנהדרין בהא דהודאות והלואות בשלשה הדיוטות משום נעילת דלת. דדווקא הלואות ממש ולא שאר ד"מ המצוין כמו דיני שומרין וכדומה וכמש"כ רש"י שם דף י"ג ב' דדוקא בבבל עבדינן שליחותייהו בכל דינים המצוין. אבל בא"י בעינן בכ"ד מומחים זולת בהודאות והלואות ממש. וה"נ ס"ל לרש"י כי אי' בגמ' דב"ב דמלוה על פה גובה מן היורשין משום נעילת דלת אינו אלא מלוה ממש. ובאמת כ' הרשב"א בשם רש"י בזה"ל והא מלוה על פה הוא כו'. וכתב רש"י דאף על גב דאמרינן סוף ב"ב מלוה על פה גובה מן היורשין התם משום כדי שלא תנעול דלת בפני לוין והכא לא שייך נ"ד עכ"ל. הרי שהי' נוסחא אחרת בפרש"י לקיים גי' זו עפ"י סברא דאפי' יש אחריות היו יורשין פטורין מלשלם גזל ומש"ה מפרש הבריי' דפ' הגוזל כשעמד בדין. ומזה תבין פרש"י לפנינו דמפרש ברייתא דהגוזל אפי' בשלא עמד בדין שהטעם הוא משו' כבוד אביהן. הא מיהת דעת רש"י דהא דמסיק ר"פ מלוה ע"פ גובה מן היורשין לא שייך אלא במלוה משום נע"ד. או אף בגזל אביו משום כ"א ולא בכל דבר. וכ"כ התו' קידושין די"ג ב' דבערכין ונזיקין לא שייך טעמא דנ"ד. אבל להתוס' ב"ק שם שיטה אחרת דודאי איכא סברא דנע"ד גם בגזל. וכל מלוה ע"פ שוין ולא חלקו בדבר. ומכ"מ שפיר מקשה הכא וכי איכא אחריות מאי הוי. דמשמע להש"ס דהכא מדאוריית' חייבין. ושפיר מקשה דלמ"ד שעבודא לאו דאורייתא אינו חייב קרן מה"ת. ומדברי רבינו אע"ג דעמד אבוהון בדין כו' מבואר דמיירי גם בלא עמד בדין דמכ"מ חייב קרן. ולא כפרש"י שהביא רשב"א. ומשמע דגריס כשעמד בדין וכפי' התוס'. ועוד יש להוכיח מכאן דרבינו פוסק שעבודא לאו דאורייתא. דלמ"ד שעבודא דאורייתא אין נ"מ במה שעמד בדין. ונהי דסוגיין יש לדחות דכך דרך הגמ' להקשות למ"ד שעבודא לאו דאוריית' כמש"כ הרשב"א מ"מ רבינו לא הוי לי' להביא רבותא דעמד בדין. אלא ס"ל שעבודא לאו דאו' ואפי' במלוה הכתובה בתורה כמו גזל. וכבר הוו בה טובא רבותינו ראשונים ואחרונים ז"ל:


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 119:4:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 119:4:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/119:4:1)

**בדבי רבי לא שנאה.**כך גי' רבינו. ופי' במדרשו של רבי היינו במשנתנו ור"ח מתלמידיו. ובבית מדרשו למד תורה. אבל בכת"י אי' וכי רבי כו':