## Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon Sheilta 161

###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 161:1:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 161:1:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/161:1:1)

**ותני' משה תקן כו'.** משמע דמפרש רבינו בריית' זו שואלין ודורשין בענינו של יום על קה"ת. וקריאת ענין הפרשה של מועד מיקרי דרישה בה' החג. ורש"י פי' לענין הלכות מועד ממש. ובאמת תרווייהו מידרשי מהאי קרא כדתני' בת"כ אמור פי"ז הי"ב וידבר משה וגו' מלמד שהיה משה אומר לישראל הלכו' פסח בפסח הל' עצרת בעצרת הל' החג בחג. ובלשון שהי' שומע בו בלשון היה אומר לישראל. פי' דמשום שכל המקרא מיותר. שהרי כל מה ששמע מפי הקדוש ב"ה היה אומר לישראל ומאי אולמייהו דמועדי ה' וכבר נדרש ע"ז בב"ב דק"כ ע"ש. אבל הברייתא זו מפרש שמלבד שהי' אומרה בעת ששמע ממנו ית"ש הי' מדברה לישראל בכל מועד במועדו. ודקדק מלשון מועדי ה'. שהי' אומרה בלשון ששמע והיינו קריאת הפרשה. וזה הדרש אי' גם במשנה דמגילה שם. ומדכתיב אל ב"י. והוא מיותר ואלא למאן. ודרשו מכאן שהי' מפרשם לישראל כדתני במכילתא משפטים אשר תשים לפניהם ערכם לפניהם כשלחן ערוך. וה"נ פי' אל ב"י שיכנסו בלבם זהו פי' הברייתא דת"כ. ונראה דגם רבינו מפרש הכי דתרי מילי למדנו מזו הברייתא שתקן משה. והיינו למיקרי בספרי ובנביא. דהנביא מלמד דעת ענין המועד לעמי הארץ והמון העם שאין להם דרישה אחרת זולת דרוש הבא להם מהפטרה וממילא מובן שלת"ח יש לדרוש לפי כחם בעומק הלכות. וכאן קיצר רבינו. ולעיל סימן כ"ו פי' יותר וכמש"כ שם אות כ"ח בס"ד. וז"ל הרמב"ם פי"ג מהל' תפלה ה"ח ומשה תקן לישראל שיהיו קורין בכל מועד ענינו. ושואלין ודורשין בענינו של יום בכל מועד כו' הרי תרווייהו. ותשכיל עוד ממה שכת' רבינו לעיל בסי' ע"ח בשלשים יום לפני הפסח שואלין לחוד. והכא בימי המועד עצמם תני שואלין ודורשין. אלא דהתם לפני המועד מיירי רק בעומק הלכה. אבל במועד עצמו מיירי בתרי מילי כמש"כ שם אות ד' בס"ד:


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 161:2:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 161:2:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/161:2:1)

**ומפני מה לפי כו'.** משמע דעיקר תקנת משה קריאת הפרשה הוא משום אגדה זו. וקשה דאדרבה לפי אגדה זו משמע דא"צ קריאת פרשת המועד אלא בזמן דליכא בהמ"ק וקרבן ולא בזמן דאיכא מעשה הקרבן והרי תקנת משה משמע שהי' בדורו ג"כ וכמבואר בת"כ שהבאתי לעיל. ונראה דתקנת משה הי' משעת המרגלים ואילך שניזופו ושוב לא היו מקריבים קרבנות צבור ומוספין. וכדאי' בחגיגה ד' ו' ב' ר"ע א' קרבה ושוב לא פסקה ואלא מה אני מקיים הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה שבטו של לוי הם הקריבו כו' ובספרי בהעלותך עה"פ ויעשו אה"פ תני' שלא הקריבו אלא פסח זו בלבד וכה"א הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה רשב"י א' ישראל לא היו מקריבים שבטו של לוי היו מקריבים כו' מבואר דת"ק ס"ל שלא הקריבו כלל. והא דאי' במ"ק דט"ו בכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר מנודין היו ושלחו קרבנותיהן היינו קרבנות יחיד בנדרים ונדבות דמיירי שם. וזה הקריבו ודאי כדמוכח בקידושין דל"ז ב' דפליגי ר"ע ור"י אי קרבו נסכים במדבר אי לא קרבו נסכים במדבר ובנסכי יחיד פליגי התם. ופרשה זו דנסכי יחיד אחר מעשה מרגלים כתיב אלמא דקרבו יחידים קרבנות. אבל קרבנות צבור לא הקריבו. והטעם שלא הקריבו הצבור הוא משום דכתיב בפ' תצוה אחר פרשת התמיד ונועדתי שמה לב"י. אלמא דתכלית התמיד שהוא ק"צ בשביל יעוד עם משה. ומשעה שנזופו במעשה דמרגלים לא הי' יעוד עם משה כמש"כ התוס' ב"ב דקכ"א א' בשם המכילתא. [והגאון טורי אבן בחגיגה שם הקשה רומי' דסוגי' דחגיגה אדמ"ק הנ"ל. ויישב דתלי' בפלוגתא דר"ע ור' ישמעאל חולין פ"א אי בשר תאוה הי' מותר במדבר או אסור. ולר"ע דס"ל שהי' מותר לא הקריבו קרבנות וסוגיא דמ"ק אזיל לר' ישמעאל שהי' אסור בשר תאוה וע"כ הקריבו קרבנות. ומלבד שדוחק לאוקמי סתם סוגי' דמ"ק אליבא דר"י ולא כר"ע. עוד קשה למש"כ התוס' ביבמות דע"א ב' ד"ה מ"ט דמי שלא הי' יכול לאכול קדשים לכ"ע הי' מותר בבשר תאוה. א"כ אין ראי' אפי' לר"י דבתר שניזופו במרגלים היו מביאים קרבנות אלא העיקר כמש"כ דסוגי' דמ"ק כר"ע אתי שא' בקידושין דקרבו יחידים נסכים במדבר והא דחגיגה בק"צ מיירי כמש"כ]. הא מיהא לא הקריבו מוספין. ומש"ה תיקן משה קריאת הפרשה. ומזה למדין אנחנו ג"כ בזמן החרבן. והנה רש"י בתענית שם כ' דזה הדרוש כבר תקנתי להם סדר קרבנות מהיכ' יליף להא גמגום. ר"ל שלא ידע מוצא אגדה זו. ולפי דברי רבינו מבואר דתקנת משה רבינו שלמדנו מדכתיב וידבר משה וגו' עפ"י אגדה זו היא. א"כ שפיר למדנו מכאן מוצא אגדה זו. וע"ע שמות רבה פ' תצוה פ' ל"ח. ומדברי רבינו למדנו עוד דעיקר דרש' מוידבר משה וגו' קאי על פ' מוספין שקורין בהפטרה דמועדים וע' תוס' מגילה ד"ל ב':


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 161:3:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 161:3:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/161:3:1)

**וכד קרי כהן בראש ואחריו לוי ואחריהן מוקמינן כו' ואחריהן ת"ח הראוין להמנות כו'.** כצ"ל והא דאי' לפנינו ואם אין שם לוי כו' מיותר ומקומו בסמוך. ומדהביא רבינו זה הסדר על יו"ט יש להוכיח דס"ל כדעת הרמב"ם והובא בהגהת רמ"א א"ח סי' רפ"ב דביו"ט מוסיפין ג"כ. ואפשר להרבות בקוראין כפי זה הסדר שהביא רבינו:


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 161:4:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 161:4:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/161:4:1)

**קרי אדם חשוב.** מתבאר בכתובות דכ"ה ב' שקרא ראשון בבה"כ כו' בחזקת שהוא גדול כו'. ופי' אדם חשוב לפי הציבור שבבה"כ וז"ל בה"ג ה' צרכי צבור. ואם אין שם כהן קורא הגדול שבצבור. ועיקר הרבותא הוא שדוחה את הלוי וכמש"כ המ"א סי' קל"ה סק"י ע"ש:


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 161:5:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 161:5:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/161:5:1)

**ברם צריך כו'.** לעיל שאילתא כ"ו. האריך רבינו יותר ע"ש:


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 161:5:2
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 161:5:2](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/161:5:2)

**דאסיר להון לדבית ישראל.** שאילתא זה גם כן אינה בכתובים: