## Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon Sheilta 139

###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 139:1:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 139:1:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/139:1:1)

**מנהון קשישי ומנהון זוטי כו'.**זהו דעת הרמב"ם פרק י' מהל' נחלות דדוקא שמקצתן גדולים והן מבקשין החלוקה ואינן רוצין לטרוח בעבור הקטנים. וקמ"ל קרא דאע"ג דבאמת החלוקה ואפטרופסות לזה היא רעת הקטנים. וטוב היה לפניהם אם לא חלקו כלל. והיו הגדולים משביחים לאמצע מכ"מ נ"ל מהאי קרא לחלוקה מעמידין אפוטרופוס אפי' כה"ג. זהו היוצא מדברי הרמב"ם והה"מ וסמ"ע ריש סי' ר"צ. והכי דעת הרא"ש פ' אלמנה. דבכולן קטנים ממנין אפוטרופוס א' לכולן ואין חולקין. ולא כדעת ר"ת ז"ל שמפרש אפי' בכולן קטנים. ולפי דעת רבינו והרמב"ם יש לפרש הא דאי' בגמ' על המימרא שהביא רבינו בסמוך שמעמידין אפוטרופוס ליתומין לחוב ולזכות. ומקשה בגמ' לחוב אמאי ומשני לחוב על מנת לזכות. דפרש"י אנו נעמידו לדון ולערער בשבילם לזכותם ולהנאתם ואם יתחייבו בדין מה שעשו עשו עכ"ל. ואין הפי' מרווח חדא דבלשון לחוב ואח"כ לזכות לא משמע הכי ואיפכא מיבעי לזכות ולחוב. ותו דלא מיירי הכא אלא בדין חלוקת האחים ולא בדיני תביעה עבורם. אבל לדברינו בדעת רבינו ה"פ לחוב אמאי. וכי מעמידין להם אפוטרופוס כדי לחוב אתמהה. ומשני לחוב ע"מ לזכות. פי' שבע"כ יש לנו לחוב להקטנים ולהניח לגדולים ליטול חלקם מש"ה. ממנין האפוטרופסין לזכות להיתומין. נמצא דהאפוטרופסין באין כדי לחוב להם בע"כ מחמת תביעת הגדולים. ואח"כ לזכות לברור והם מיהא חלק יפה. ומעתה נתיישב בפשיטות הא דאי' בגיטין דנ"ב שאין האפוטרופסין רשאין לחוב ע"מ לזכות. דהתם לא ע"פ ב"ד באין לחוב מש"ה אין רשאים לעשות מעצמן לחוב ליתומין אפי' כדי לזכות משא"כ כאן תחלת חובתם ע"פ ב"ד משום תביעת הגדולים. וכבר נכללו דברי בישוב הראשונים על קו' זו ע' בתוס' ור"ן וחי' אנשי שם. וע' נקה"כ יו"ד סי' ש"ה שבנה יסוד מדר"ג שאפשר לזכות ליתומין אפי' במקום שיש חוב קצת ולדברינו ליתא. וע' קצה"ח סי' רמ"ג שהשיג ג"כ ע"ז. ולכאורה היה נראה דזה הפי' תלי' בחלופי הגירסאו'. דלפי נוס' דילן בגמרא. וכן הוא ברי"ף ובוררין להם חלק יפה. משמע שממנים כמה אפוטרופסין לכל אחד מהקטנים. וכל אפוטרופוס בורר חלק יפה עבור קטן שלו. וא"כ אפי' כולן קטנים נמי. אבל נוס' רבינו ובורר להם כו' משמע שאפוטרופוס ח' לכל הקטנים ורק הגדול נוטל חלקו וממילא כשכולן קטנים אין עושין חלוקה כנל. וכ"ה לשון הרמב"ם ובורר להם כו' אבל. הר"ן פי' נוס' הרי"ף ובוררין להם ג"כ כדעת רבינו וסיעתו. ופי' ובוררין קאי על ב"ד. וללמד שצריך שומת ב"ד ג"כ.


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 139:2:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 139:2:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/139:2:1)

**מנין לב"ד שמעמידין אפוטרופוס כו'.**בגמרא הכי איתא מנין ליתומין שבאו לחלוק בנכסי אביהן שב"ד מעמידין אפוטרופסין כו'. והייתי אומר דעיקר דרשא שלמדנו מקרא דר"ג היא החלוקה שאנו מכריחין את הקטנים לחלוק כמש"כ. אבל הא שב"ד מעמידין אפטרופוס פשיטא דהב"ד יעמידו אפוטרופוס מצד הסברא. אבל רבינו הביא זה המאמר בלשון מנין לב"ד שמעמידין כו' מבואר דגם זה אנו למדין מזה הפסוק. שלא מצינו מפורש בתורה דעל הב"ד מוטל להשתדל לטובת יתומים קטנים. ולמדנו ממקרא זו תרתי. חדא שאין כופין להאחים הגדולים לעשות לטובת היתומים כלל. אלא מניחין אותם לחלוק ושיטול כל אחד חלקו. ושנית שמעמידין אפוטרופוס לטובת הקטנים. ומחמת זה הוצרך הכתוב למנות נשיא א' לכל שבט. ולא הניח לכל שבט לחלק בינן וב"ע אלא משום טפלים שבהם כדי שיראו הנשיאים למנות אפוטרופסים לטפלים. וע' מש"כ באות ו':


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 139:3:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 139:3:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/139:3:1)

**שתות קנה ומחזיר אונאה ה"מ במטלטלי כו'.**בגמרא יש נוסחאות שונות כמבואר בפרש"י ותו'. ורבינו לא זכר מאומה מהא דאי' בגמ' על בבא דיותר משתות בטל מקח ל"ש אלא דלא אמרו נפלוג בשומא דב"ד כו'. והנראה דנוס' רבינו בגמ' כדאי' בה"ג לפנינו הלכו' נחלות אמר רבא אר"נ האחין שחלקו כו' שתות קנה ומחזיר אונאה. לא שנו אלא דלא שמוה בי דינא אבל שמוה בי דינא לא דת"ר שום הדיינים שפחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל וה"מ במטלטלי כו'. ומש"ה לא הוצרך רבינו להביאה. שהרי כבר הביא אהא דר"נ פסק הלכה כדברי חכמים דבב"ד תלי' בשתות. והנה בגמ' יש נוס' והא דאמר יתר משתות בטל מקח ה"מ במטלטלי אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות. ומוכח מזה דגם ביטול מקח אין להן. אבל לפי נוס' רבינו ובה"ג הא דאמרת שתות קנה ומחזיר אונאה ה"מ במטלטלי כו'. מבואר דעת רבותינו דדוקא בהאי בבא יש נ"מ בין מטלטלי למקרקעי. אבל ביטול מקח יש למקרקעי נמי. וידוע דעות הראשוני' שהביא הרי"ף פ' הזהב בזה. והקשה הרי"ף על שיטה זו לפי גירסתו. עוד הקשה הרי"ף מהא דר"נ בב"מ דק"ח דזבין במאתים ושוה מנה אר"נ אין אונאה לקרקעות. וכבר יישבו התוס' שם ובכתובות דצ"ט דמיירי בבר מצרא ושרצה א' לקנות לעצמו ועדיין אינו רוצה לחזור בו. אלא דהמצרן אומר דקנוניא הוא. דודאי לא קנה ביוקר כזה וגם לא בטעות. ואם אפי' טעה ה"ז כשליח והמקח טעות. וע"ז קאמר ר"נ אין אונאה לקרקעות. ואפשר שמתרצה באמת לשלם הרבה יותר משוויה. וא"כ אין בעל מצרא יכול ללוקחו בשויה. וכן סוגי' דב"ק פ"א שום כסף שוה כסף ומפרש הגמ' שוה כל כסף והביא מזה הרי"ף ראיה דאין ביטול מקח בקרקעות. וזה ג"כ אינו הכרע לענין טעות דודאי יש שיתן יותר הרבה משוויה. אבל אם עומד המתאנה וצווח על אונאתו שטעה בכך יש בטול מקח לדעת רבינו. וכפשטא דגמרא שם דנ"ז דקאמר ר"נ הדר א' חסא אונאה אין להם בטול מקח יש להם. והא שכתבו התו' בקדושין בשמו של בה"ג בנוס' אחרת ממש"כ בשמו. כבר ידוע דתו' ראו בה"ג של ר' יהודאי גאון. ושלפנינו הוא מר"ש קיירא. וכמש"כ בהרבה מקומות:


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 139:4:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 139:4:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/139:4:1)

**הא מנתא דמר כו'.**היינו סוגי' דריש מס' ב"ב ד"ג א' דקנין בעלמא לאו כלום הוא אא"כ קנו ברוחות כדמשני ר' יוחנן והדר הביא רבינו הא דר"א שאמר כגון שהנך זה בתוך שלו והחזיק. והיינו מש"כ רבינו א"נ לא קנו ואזלי אחזקי אינש אינש במנתי' לא מני הדרי בהו כדתני' כו'. ולמדנו דעת רבינו לא כהגמ"י שהביא הב"י וש"ך סי' קנ"ז. דרב אשי קמ"ל דבהילוך לבד קנה בשותפין שבאין כ"א אך לברר חלקו. ומפרשי כגון שהלך זה לעצמו והחזיק. שהחזיק בהלוך. והרי רבינו מפרש הא דרב אשי כדתני' נעל גדר כו'. מבואר דבעינן כאן חזקה גמורה [ויש להביא ראיה דהלוך לא קני אפי' בברור חלק השותפות. מדאי' שם ד' ק' על הא דתני' רי"א משום ר"א רבים שבררו להם דרך לעצמן מה שבררו בררו. ור"א רבים במאי קנו לה בהלוכא דתני' הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הילוכו דברי ר"א. ומפרש בגמרא שאבדה להם דרך באותה שדה. ומכ"מ מקשה במאי קני לה ולא משני אלא משו' דר"ח לטעמיה אלמא דאע"ג דיש לרבים כאן דרך וא"צ אלא לברר לא קנו לה בהילוך לרבנן דר"א. איברא רשב"ם מפרש קו' הגמרא אליבא דרבר"ה דלא מוקי לה באבד. מבואר דס"ל כהגמ"י דאם אבד להם דרך לכ"ע מהני ברור בעלמא] וכן מש"כ הרא"ש והה"מ דאם החזיק א' זכה חבירו וכדתניא בתוספתא החליף מטלטלין במטלטלין קרקע בקרקע כו' כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו אינו עולה בלשון רבינו שכ' א"נ אחזיקו אינש אינש במנתיה משמע דשניהם החזיקו. מיהו מש"כ התו" ורא"ש דר"א אשמעינן דאפי' החזיק שלא בפניו ולא אמר לו לך חזק וקני קנו כל אחד. אפשר לפרש הכי בדברי רבינו ג"כ. והא שהביא הא דתני רב שרביא דבעינן בפניו לא קאי על הא דלעיל מינה בשותפין שהרי הביא בסמוך הא דהקשה שמוחל ומה מוכר כו'. אלא הביא הא דרב שרביא משום הא דמתנה דבסמוך. אבל עיקר מימרא דר"ש מיירי במכר ולא בחלוקת שותפים או אפי' בשותפים ואחים ובזכות א' מהם דהוי כמו בכל מכר וכדתני' בתוספתא שהביא הרא"ש ובעינן זכי' גמורה כדין מכר ואז קנה חבירו ג"כ חלקו ורב אשי אשמעינן דבזכית שניהם מהני אפי' שלא בפניו ואפי' לא חמר לך חזק וקני דמכ"מ הוי ברור חלקים כמש"כ הה"מ. והכי יש לדקדק ממש"כ הרשב"ם ב"ב דק"ו ב' דגורל שנפל על כולם פשיטא דקנו כולם ואע"ג דלא אחזיק כ"א בשלו משום שאין הגורל קונה אלא מברר לכל א' חלקו המגיע עכ"ל. הרי דע"י ברור חלקים דגורל לא פשוט דמהני אלא כשנתברר לכולם ולא לא' מהם. וה"נ ע"י חזקה גרוע היינו בלא לך חזק וקני בעינן שיחזיקו שניהם ובאמת גם לשון הרא"ש שם ס"ג הייתי מפרש הכי דמש"כ תחלה בדברי רב אשי לא שיהו שניהם צריכים להחזיק כו' ואח"כ הביא קו' התו' תימא מאי קמ"ל רב אשי כו' וי"ל דאשמעינן אע"ג דלא אמר לך חזק וקני כו'. לא שדעת הרא"ש דמהני בלי אמירה מיירי באופן שכ' תחלה דבחזקת אחד סגי. אלא כאן מיירי בהחזיקו שניהם. ומש"כ תחלה דבהחזקת א' סגי מיירי באמר לך חזק וקני שהרי מביא ראיה מהתוספת'. ובתוספתא אינו מבואר אלא באם אחד החזיק כדין. דהיינו שאמר לו לך חזק וקני. ומתחלה פי' הרא"ש דמיירי בחזקה גמורה בפניו או שא"ל לך חזק וקני ומש"ה ע"כ מיירי רב אשי שהחזיק א' מהם. [וע' ר"ן קידושין ד' רי"ח דמשמע דבקנין חזקה בעינן שיחזיקו שניהם חזקה גמורה. והתוספתא לא מיירי אלא בקנין חליפין ע"ש]. ואח"כ הביא הרא"ש פי' התו' בהא דר"א. ולפי זה הפי' מתפרש הא דא' ר"א שהלך זה והחזיק והלך זה והחזיק כמשמעו שהחזיקו שניהם. כן היה נראה לפרש מלשון הרא"ש. ועפ"י זה הי' מיושב מש"כ בתשובה והובא בטור סי' קע"ג דגורל לחוד לא קני בלא חזקה. והקשה הלח"מ מה' שכנים פ"ב א"כ מאי מהני גורל הא חזקה לחוד קני לא' מהשותפין שיהא נקנה החלוקה ע"ש. ולמש"כ ניחא דבגורל מהני חזקה גרוע לא' ג"כ. משא"כ בלא גורל. אבל מה אעשה שהטור שם לא כ"כ בשם הרא"ש אלא דאפי' התזיק א' מהשותפין ושלא בפני חבירו ולא אמר לך חזק וקני מכ"מ קנה חבירו ג"כ החלוקה. וכן פסק בש"ע. וזהו נגד דעת רבינו ז"ל. ואחר שביארנו דעת רבינו. נראה לבאר דעת הרי"ף ורמב"ם בזה. שנראה שיש להם שיטה חדשה שלא עמדו עליה הבאים אחריהם ז"ל. וז"ל הרי"ף ב"ב פ"א בישוב דר' יוחנן שקנו מידם ברוחות פלוני קבל רוח מזרחית פלוני קבל רוח מערבית ולכאורה מה הוסיף בזה הרי"ף. אלא בא לבאר דכמו דיש בדר"א רבותא כמו שיבואר. ה"נ יש בישוב ר"י רבותא דמהני קנין גרוע בשותפין והיינו דבכל הקניני' בעינן שא' יקנה לחבירו את שלו. וא"כ הכי מיבעי פלוני נתן לחבירו רוח מזרחית וכן להיפך. ובאמת הרמ"ה העתיק בחי' לשון הרי"ף והוסיף מדילי' בזה"ל פלוני קבל רוח מזרחית והקנה לשותפו רוח מערבית ופלוני קבל רוח מערבית והקנה לשותפו רוח מזרחית. ולפי זה ודאי אין רבותא בדר"י והכי כ' הרמ"ה בשנוי' דר"א ג"כ שאין רבותא בגוף הקנין אלא קמ"ל שאע"פ שאין השותפין יכולין לכפות על חלוקה מכ"מ כשנתרצו יכולין לכפות על מחיצה. אבל כל הראשונים ז"ל לא הבינו הכי ישוב רב אשי אלא ע"כ בא להשמיענו איזה חדוש בגוף הקנין. וה"נ מפרש הרי"ף גם בדר"י דזה ג"כ אשמעינן ר"י דכאן מהני אפי' קנין בזה האופן שמקבל זה הרוח לעצמו. והכי העתיק הרמב"ם ה' שכנים פ"ב אבל אם קנו מידם שזה רצה רוח פלוני וזה רצה רוח פלוני אינם יכולים לחזור בהם עכ"ל. וכ"ז הוא מטעם דלא בעינן אלא ברור כמש"כ הרשב"ם הנ"ל בטעם דגורל מהני לקנות בלי חזקה כלל. ה"נ קנין כזה שמקבל זה החלק הוא ברור מיהא ומהני לר' יוחנן. וישוב דר"א כגון שהלך זה בעצמו והחזיק כו'. הביא הרי"ף ולא פי' במקומו מאומה וע' מהר"ן שפירא על הרי"ף. אבל באותו הפרק על המשנה אין חולקין את החצר כו' כ' הרי"ף וה"מ בשאין אחד מהם מכיר את חלקו שכל א' וא' יש לו רשות להשתמש בכולו אבל אם כל אחד מכיר את חלקו ואינו יכול להשתמש בחלקו של חבירו חולקין. ואע"פ שאין שם שמונה אמות לזה ושמונה אמות לזה. ממאי מדאמרינן בריש פירקא מאי אירי' רצו אפי' לא רצו נמי פלגי א"ר יוחנן משנתנו בשאין בה כדי חלוקה ואי לית בה כדי חלוקה כי רצו מאי הוי ליהדרי בהו ופריק שקנו מידם ברוחות ר"א א' כגון שהלך זה בעצמו והחזיק וזה בעצמו והחזיק ש"מ דמתני' דקתני רצו בשאין כנ א' מכיר חלקו הילכך כיון דקנו מידם ברוחות א"נ החזיק כל חד מינייהו במנתי' אסתליק ליה רשותיה ממנתי' דחבריה ופלגי ולא מצי לעכובי אהדדי ואע"ג דלית בה דין חלוקה דהא ליכא לכל חד מינייהו רשותא במנתיה דחבריה עכ"ל כל זה האריכות לשון הרי"ף. והרא"ש הביא לשון הרי"ף בקיצור וסיים ע"ז ומילתא דפשיטא הוא. והנראה דהבין מש"כ הרי"ף אבל אם כ"א מכיר חלקו ואין לו רשות להשתמש בשל חבירו. היינו שמתחילת השותפות פירשו ביניהם שלא ישתמש א' בצד השני מש"ה שפיר הרא"ש שהוא מילתא דפשיטא וא"צ לראי'. אבל הרי הרי"ף טרח להביא ראי' מסוגית הש"ס ומשמע שמפרש הא דרב אשי בהאי גוונא. אלא הכוונה דאע"ג שנשתתפו סתם בחצר וגם לא הקנו זה לזה קנין הגוף שיש לכ"א בחלק השני מכ"מ כל שיסלק עצמו מלהשתמש בצד השני והוא אינו משתמש אלא בצד שבירר לו לעצמו שוב יכול להכריח זא"ז על חלוקה ממש. וכ"כ הרמב"ם שם פ"א ה"א בד"א כשאין א' מהם מכיר את חלקו במקום שהן שותפין אלא יד כולן משתמשין בכל המקום אבל אם היה אחד מהן מכיר את חלקו אע"פ שאין בה דין חלוקה כופה כ"א מהן א"ח להבדיל בין חלקו לחלק חבירו. הרי דבהשתמשות מבורר לחוד סגי לקנות זה החלק לגמרי. שהרי לתשמיש לחוד ודאי אין יכולים אח"כ למחות זה ע"ז לשיט' הרמב"ם דהשתמשו' בשל חבירו ממש ג"כ א"צ טענה וחזקה ג' שנים מכש"כ בהשתמשו' שותפי' אע"ג דשותפין אין מחזיקין זע"ז כדאי' בב"ב דמ"א. היינו באכילת השדה דבעינן חזקה ג' שנים. משא"כ בהשתמשות כל א' בשל מחצה הסמוך לו וכדומה שבירר לו חלק להשתמש. וכיון שחזקתם מהני לענין השתמשות שוב יכולין לכפות זא"ז לחלק גם גוף הקרקע. וזהו ישוב ר"א כגון שהלך זה בעצמו והחזיק היינו שהשתמש במחצה והשני השתמש בצד השני. ומיקרי בזה כל א' מכיר את שלו. ופי' חדש ונעלה הוא. ועפ"י דברינו בכוונת הרי"ף נעמוד על שיטת הרי"ף במס' יבמות פר"ג דאי' התם בדנ"ב תני' החולץ ליבמתו וחזר וקדשה רבי א' אם קדשה לשום אישות צריכה ממנו גט לשום יבמות א"צ ממנו גט וחכ"א בין שקדשה לשום אישות בין שקדשה לשום יבמות צריכה ממנו גט. א"ר יוסף מ"ט דרבי נעשה כעודר בנכסי הגר וכסבור שהן שלו דלא קני א"ל אביי מי דמי התם לא מכוין דליקני הכא מכוין דליקני הא לא דמי' אלא לעודר בנכסי גר זה וכסבור של גר אחר דקני. ומפרש אביי דפליגי באומר שמקדש במאמר יבמין ורבא מפרש דאומר שמקדש בזיקת יבמין ובזה הדעת אזלי אמוראי בתראי רב שרביא ור"א ורבינא. והרי"ף דחה כל הני אוקימתות. ומפרש כרב יוסף דפליגי בלשם יבמות וכבר עמדו ע"ז הראשונים וע' ברא"ש שיישב איזו קו' על הרי"ף בזה. ועדיין לא נגע בהא דהרי"ף הביא אוקימתא דרב יוסף והרי אביי דחאו בשני ידים. והרמב"ן במלחמות כ' דמשום דכל הני אוקימתות אינו אליבא דהלכת' הדרין להא דרב יוסף. ותמוה הא גם דר"י אידחי שפיר. אבל לדברינו ניח' שפיר שהרי ביש לו חלק בנכסים עם חבירו והלך ונשתמש וברר חלקו סגי. וא"כ גם העודר בחלקו זה סגי דפשיטא דלא גרע מהשתמשות דקני. מעתה אם הי' עודר בנכסי גר שבעי' עידור מן הדין וכסבור שלו הן. פי' שהוא שדה של שותפות ויש לו חלק בהם וא"צ אלא להשתמש ולברר חלקו דלא קני ואע"ג דגם לפי טעותו מכוין לברר חלקו משותפו. מכ"מ כיון שכסבור שאין צריך לקנות קנין גמור מן הפקר לא קני. וה"נ הרי באמת יבמה א"צ קידושין. דבביאה לחוד בלי שום דבור ניקנית לו והיא כאשה. והיינו משום שהיא זקוקה לו גם לפני הביאה. משא"כ אחר חליצה שאינה זקוקה אינה נקנית לו אלא בקידושין מעליא. והשתא אם קדשה לשם יבמות נהי דמכוין לקנות מכ"מ ה"ז כעודר בנכסי הגר וכסבור שלו הן. פי' שיש לו חלק בכאן וא"צ קנין וס"ל לרב יוסף כרב אשי בב"ב ואביי לית לי' הכי מש"ה אקשי וכולהי אמוראי אזלי ואוקמי בשיטתי' דאביי באופן דלא אתי אוקימתא דידי' אליבא דהילכתא וגילו דעתם שאין הפי' לפי האמת ורק לאביי מפרשי הכי אבל העיקר הוא ישוב רב יוסף ובשיטת רב אשי בסוגי' דב"ב והכל ניחא.


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 139:4:2
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 139:4:2](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/139:4:2)

**גדר דמעיקרא סלקין כו'.**בכת"י אי' האי גדר ה"ד אלימא דמעיקרא לא סלקין לה והשתא לא סלקין לה מאי עבד אלא דמעיקרא סלקין לה והשת' לא סלקין לה טובא עבד ל"ל דמעיקרא סלקין לה ברוחא והשת' סלקין לה בדוחקא. האי פרצה ה"ד אילימא דמעיקרא עיילן בה והשתא עיילן בה ברווחא כו'. והוא כלשון הש"ס בב"ב שם:


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 139:5:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 139:5:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/139:5:1)

**אלא א' רבא בההיא הנאה כו'.**בכת"י אי' אלא א' רב אשי בההיא הנאה דקא צייתן להדדי גמרי ומקני להדדי והכי אי' בגמרא רק דליתא שם אלא. ומש"ה כ' רשב"ם שזקוק לפרש שלא בא לסתור טעם הראשון לגמרי אלא לתרצו דמהני גמר דעתם כאו"ת. אבל נוס' רבינו אלא. מבואר דמשום סברא זו עצמו סגי ולא נצרכנו עוד לגמרי לומר דנ"ל מחלוקת הארץ והיא דעת הרי"ף ורא"ש שלא הביאו אלא דברי ר"א בההיא כו' והי' דעת הרמב"ם שם שכ' טעם של בההיא הנאה לבד. והראב"ד כתב ע"ז בהשגות ולא נתחוורו דבריו והה"מ והלח"מ ומ"ע לא עמדו על ד' הראב"ד שהשיג אבל לדברינו השיג במה שלא הביא אלא טעם בההו' הנא' לחוד וס"ל להראב"ד כרשב"ם שזה אין טעם אלא לאלומי טעם שלמדנו מאו"ת אבל הרמב"ם גריס אלא כנוס' רבינו ורי"ף והנ"מ בזה אם עשו חלוקה אחרת שלא בגורל כחלוקת הארץ לדעת הרשב"ם וראב"ד לא מהני. ולנוס' רבינו ורי"ף ורמב"ם מהני. ובאמת מצינו סברא זו בההיא הנאה דקא מקבל מיני' גמר ומקנה בב"מ דמ"ז א' ועוד בכ"מ. מיהו אין הסברות שוות ואין מדמין מילתא למילתא אם לא בקבלות חכמי הש"ס וזה תלוי בנוסחא:


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 139:6:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 139:6:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/139:6:1)

**ושקיל קליל מהאי כו'.**או דילמא כיון דמעיקרא טעות הוי כו' משמע הא אי לא הוי טעות שקלינן קליל מדהאי כו' וכדעת רשב"ם דאפשר לחלוק ע"פ ב"ד בלא דעת השלישי שיבור כ"א חלקו ובחלק השלישי יפול לאמצע ביניהם וישביחוהו עד שיבא ויטול חלקו המבורר מכבר. ולא כמש"כ התו' דזה א"א בשום אופן רק במטלטלי כהא דאיסור ור"ס בב"מ דל"א אבל במקרקעי אפי' ידעו מאח השלישי לא מהני חלוקה עד שיבוא ויפילו גורל מראש ואם יפול אז חלקו כמתחלה אז מהני הגורל הראשון לחלוקה שבין השנים. אבל הרי"ף כ' שמעינן מינה דתרי אחי או תרי שותפי דאזיל חד מינייהו כו' והכי דעת הרמב"ם וש"ע סי' קע"ה. ועיקר הוכחת התוס' הוא מהא דאמרי' ביתומים שבאו לחלוק בנ"א דאלמלי מה כח ב"ד יפה היו יכולין למחות ברוחות וכאן לא שייך מה כח ב"ד יפה. ורצו לדחות ההוכחה עפ"י שיטת הר"י דביתומים מהני אפי' כולן קטנים ואין א' תובע. אבל אינו הלכה בח"מ סי' רפ"ט ור"צ וכמש"כ באות א' לדעת רבינו. והרא"ש שהסכים ג"כ להרשב"ם יישב ע"פ דעת רבינו יונה בפ"א דב"ב דעלוי מבטל הגורל. ובהא מיירי ביתומים דכח ב"ד יפה דאפי' בעלוי לא יבטל. משא"כ הכא דאף ע"ג שחלוקה קיימת מכ"מ בעלוי יכולין למחות. אבל יש בזה חלוקי דעות כדאי' בסי' קע"ד ס"ד ואכ"מ לבאר. אבל נראה דלדעת רבינו הקושי' מעיקרא ליתא. דהתוס' פירשו הא דנ"ל אפוטרופוס ליתומין שבאו לחלוק כו'. לכולם קטנים כמש"כ הרא"ש כתובות פ' אלמנה סי' י"ח לאשמעינן דמבררין לכ"א חלקו אף בעודו קטן למר כשתבע אחד מהם ולמר אפי' לא תבע ע"ש. וא"כ לא שמענו דבשביל טובת גדול נזדקק לחלוקה להעמיד אפוטרופוס. וה"ה לא שמענו כשא' מן האחים אינו לפנינו. אבל לדעת רבינו וסיעתו ז"ל עיקר הלמוד הוא שחוששין לטענת הגדול שאינו רוצה להשביח ולטרוח בחלק הקטן. וקמ"ל קרא שטענתו טענה וחולקין שלא בפני השני היינו בהיותו קטן. ואגב למדנו גם כן שמעמידין אפוטרופוס לנכסי קטן ע' מש"כ בס"ד באות א' וב'. ואם כן ממילא למדנו לתלתא אחי וא' אינו בפנינו או שאינו רוצה בחלוקה שומעין לטענת השנים וחולקין בע"כ ושלא בפניו וחלק השלישי יהא בורה. דאפוטרפא לדקנני לא מוקמינן. או השנים נוטלין לאמצע עד שיבא ויטול חלקו כמש"כ ומכאן הוא ששמענו הא דאיסור ורב ספרא שחולקין בפני ב"ד שלא בפני בע"ד. וגם כאן יש דין מה כח ב"ד יפה. והיינו הך. והכי מבואר מדברי הנימוק"י שכתב בזה"ל וממעשה דאיסור ורב ספרא באלו מציאות שחלק א' בלא רשות חבירו דהוי להו בהדי הדדי ומהא דאמרינן בהאיש מקדש גבי יתומים שבאו לחלוק קרקעות ב"ד מעמידין להם אפוטרופוס ובוררין להם חלק יפה משמע דאין חלוק בין עיסקא למקרקעי דכל היכי דפליג חבריה באפי תלתי וכדפי' קם דינא כו' עכ"ל הרי דלמד מהני תרי סוגיות דין זה דמטלטלי ומקרקעי א' הם ולא חלק בין יתומים לגדולים. והיינו כמש"כ. וכן בחי' רמב"ן והרמ"ה הביאו ראיה לשיטת רשב"ם מהא דיתומים ע"ש:


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 139:7:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 139:7:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/139:7:1)

**דאיתמר אחים שחלקו וכה"ע.**בגמרא איתא האחים שחלקו ובא להם אח ממדה"י רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר מקמצין אחים שחלקו ובא בע"ח ונטל חלקו של אחד מהן רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל א' ויתר רב אסי אמר נוטל רביע בקרקע ורביע במעות. וכן הנו' בכת"י ואפשר ליישב נוסחא דילן בספרו של רבינו. דרבינו הביא דעת שמואל דמקמצין גבי אחים שחלקו ובא בע"ח כו'. משום דאלו קסבר שמואל דכיורשים דמי היה סובר מקמצין ולא בטלה מחלוקת כמו בהא דבא להם אח ממדה"י. ומש"ה פליגי רבא ואמימר בבא בע"ח אי מקמצין אי בטלה מחלוקת. דתרווייהו ס"ל דכיורשים דמו. והא שלא הביא רבינו אידך מחלוקת בבא להן אח ממדה"י. משום דודאי רבותא יותר אליבא דרב בבא בע"ח דמכ"מ בטלה מחלוקת אע"ג דלא חלקו בטעות. וברשות חלקו מדעת שניהם. ולא נצרכו רב ושמואל לפלוגתא ראשונה אלא משום שמואל דאפי' בטעות ממש קם דינא. ותו שהרי בפלוגתא דבע"ח לא אמר שמואל מקמצין אלא ויתר. וא"כ לא הייתי יודע בבא להם אח ממדה"י דס"ל מקמצין אבל אנן דכרב ס"ל סגי לן בפלוגתא דבע"ח וכש"כ בבא להם אח ממדה"י דבטלה מחלוקת. ומכ"מ יותר נראה שהוא טה"ד. ונוס' כת"י הוא העיקר. ונ"מ בזה לדינא כאשר יבואר: והנה יש חלוק נוסחאות בפלוגתא דבע"ח. הרי"ף גרים ג' אחים כו'. ורשב"ם גריס אחים שחלקו כו'. והוא גיר' רבינו. וטעם מחלוקת הנוסחאות משום דקשה להרי"ף ז"ל הא דאמר שמואל מקמצין. אמאי הפסיד האח הבא ממדה"י שיטול בלא גורל. וכקושית התוס'. ואע"ג דהרי"ף הסכים להרשב"ם ז"ל בהא דהני בי תלתא ואזיל תרי מינייהו כו'. היינו שהפילו גורל בשעת החלוקה על ג' חלקים ולפני ב"ד ונתברר חלקו. וכמש"כ באות הקדום. אבל כשלא ידעו מהשלישי האיך לימא שמואל שיפסיד ולא יעלה כנכסי דבר מריון. להכי פי' הרי"ף דבאמת מיירי שיפילו גורל עם השלישי וכמש"כ התוס' או שנתרצה מעצמו. אז לא בטלו חלוקת השנים וכן פי' הר"י מיג"ש תלמידו של הרי"ף כמש"כ בחידו' רמב"ן בשמו. והסכים גם הוא ז"ל לדבריו. וכ"כ הרמ"ה. ונ"מ גם למאי דקיימא לן בטלה מחלוקת אינו אלא בחלוקה בטעות. אבל אי ידעי וחלקי אלא שהיה בלא ב"ד לכ"ע מקמצין. היינו שיפילו גורל עם השלישי ואם נפל כפי שחלקו לו או שרצה מעצמו החלוקה דמעיקרא קיימת. ואין השנים יכולין לחזור בהן. אבל הכא בפלוגתא דבע"ח אי נגרוס אחין שחלקו דמשמע שני אחין. היאך אמר רב פפא הילכתא בכל הני שמעתא מקמצין. אי נימא בגורל או ברצון היינו בטלה מחלוקת. מש"ה גריס ג' אחים כו' ודמי להא שבא להן אח ממדה"י. אבל רשב"ם גריס אחין שחלקו כו' ומש"ה פי' בהא דר"פ מקמצין שיתן לו חצי השדה מאיזה צד שירצה. וכשיטתו בהא דבא להן אח ממדה"י אליבא דשמואל דזה נותן לו וזה נותן לו. והיינו שנותנים לו כרצונם. ועדיין לא היינו מוכרחים אף לפי גי' רשב"ם לקיים שיטתיה. דיש לפרש דהא דאמר ר"פ בכל הני שמעתא מקמצין היינו אם יש ג' אחים ורק בעיקר מחלוקת דרב ושמואל אפשר לגרום אחים שחלקו כו' שהרי שמואל ויתר קאמר. אבל ר"פ דקאמר מקמצין מיירי בג' אחים וכ"כ בחי' רמב"ן ובשיטה מקובצת בשם הר"ן ז"ל. ומעתה לגי' הכת"י אפשר דרבינו כהרי"ף ס"ל. אבל לפי נוסחא דילן הרי גריס רבינו אחים שחלקו גבי שמואל א' מקמצין הרי דבשנים שייך גם כן האי נפקא מינא בין בטלה מחלוקת ובין מקמצין. וע"כ כרשב"ם ס"ל דלשמואל נותן לו מאיזה צד שירצה: וה' יאר עינינו בתורתו לעמוד על דעת ראשונים ז"ל וחיתה נפשנו בגללם. ויהיה לנו שכר בעמלם. אמן:


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 139:7:2
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 139:7:2](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/139:7:2)

סליק ספר במדבר. בעזרת אל נבר. החונן דעה לחבר.