## Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon Sheilta 157

###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 157:1:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 157:1:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/157:1:1)

**ואי לא יהיב אגריה כו'.** דכתי' לא תלין וגו'. לכאורה קשה במאי מיירי אי בשכיר יום שגובה כל הלילה עד בוקר ליכא בו מ"ע ביומו תתן שכרו ואי בשכיר לילה שגובה כל היום ליכא ביה משום לא תלין אלא משום לא תבא עליו השמש. ובל"ז גם כן היה לרבינו למינקט לאו דלא תבא עליו השמש דסמיך למ"ע דביומו תתן שכרו. וכן לשון הרמב"ם ה' שכירות רפי"א מ"ע ליתן שכר השכיר בזמנו שנאמר ביומו תתן שכרו ואם אחרו לאח"ז עובר בל"ת שנאמ' ולא תבא עליו השמש. ומכש"כ רבינו דמיירי בפרשה תצא הוי לי' למינקט קרא דפרשה זו. אבל רבינו בא ללמדנו פירוש הגמרא דף קי"א א' דקאמר כל הכובש שכר שכיר עובר בה' השמות הללו ועשה משום בל תעשוק את רעך ומשום בל תגזול ומשום בל תעשוק שכר עני וגו' ומשום בל תלין ומשום ביומו תתן שכרו ומשום בל תבא עליו השמש. ומקשה הני דאיכא ביממא ליכא בליליא והני דאיכא בליליא ליכא ביממי. ומשני אר"ח שם שכירות אחת היא. ופרש"י כולהו בחד ודאי לא משכחת לה אלא ה"ק עבירות כל השמות הללו בשם שכירות הן. יש מהן בשכירות לילה. ויש מהן בשכירות יום. אבל הרמב"ם כ' שם ה"ב כל הכובש ש"ש כו' ועבר בד' אזהרות ועשה כו' וכ' הה"מ דמפרש שם שכירות א' הן. ועובר בלאו דלילה ביממא ובלאו דיממ' בלילה וצ"ל דחשיב תרי קראי דלא תעשוק בחד לאו והכי נרא' דעת הרי"ף דגריס ה' שמות משום בל תעשוק ומשום בל תגזול ומשום בל תלין ומשום ביומו תתן שכרו ומשום לא תבוא עליו השמש. וכייל העשה בהני חמש. ולא חשיב תרי לא תעשוק אלא בחד שם משום דלשון א' הוא ולטעמייהו קיימי בה' מלוה פ"ד ה"ב שכ' והלוה עובר בשנים לא תשיך לאחיך ולפני עור וגו'. והה"מ ולח"מ נשארו בקושי' דלא חשיב ג"כ ולאחיך לא תשיך כדאי' בגמרא ס"פ א"נ אבל הרי"ף ג"כ כת' בזה"ל לוה עובר משום לא תשיך ולפני עור וגו' כהרמב"ם ז"ל. וכן העתיק בסה"מ מצוה ל'ת רל"ו גמרא זו. והיינו דס"ל דכל שאין שנוי בלשון לא מחשיב בתרי לאוי. וכמשמעות לשון רבינו להלן בסוגי' זו להכי אפקיה קרא בתרי לישני לעבור עליו בשני לאוין. אלמא דבתרי לישני תליא חלוק לאוי [ודעת הסמ"ג ודאי צ"ע שבל"ת קצ"א גבי רבית כ' דהלוה עובר בשלשה לאוין. ובל"ת קפ"א גבי ש"ש כתב ועובר בארבע אזהרות ועשה כו']. נחזור לענין דהני תרי לא תעשוק ס"ל הרי"ף ורמב"ם דחד לאו הוא. וזה לא ניחא אלא אי נימא דבין שכיר יום ובין שכיר לילה עוברים בכולן. ומש"ה א"א לחשוב תרי לא תעשוק לשני אזהרות. אבל לפרש"י הא בעי למיחשב חמש לאוי וחד לא תעשוק כתיב בפ' קדושים גבי שכיר יום. ולא תעשוק דפ' תצא כתיב בשכיר לילה. אלא הרי"ף כרמב"ם ס"ל. והיינו דעת רבינו ז"ל ומש"ה כייל עשה דכתיב בשכיר לילה ולאו דשכיר יום ללמדנו דזה עובר ע"ז וזה ע"ז. איברא פרש"י דעת בה"ג הוא. דהרמב"ם במנין המצות מל"ת רל"ח וכן בחיבורו לפני ה' שכירות מנה איחור ש"ש בלאו א'. לפי השורש דפרטי לאוין הכפולים נמנים לא'. ובה"ג במנין המצות ל"ת כתב בזה"ל לא תעשוק שכיר. לא תבא עליו השמש ולכאורה ק' שהרי הוא ז"ל ג"כ כייל לאוין הכפולים במנין א' [כמ"ש הרמב"ם בשרשי המצות שורש ט' ואין חולק ע"ז אלא לענין מלקות. כמש"כ פ' שמיני שאי' פ"ד אות א' בס"ד]. וא"כ היאך מנה הני תרי. אלא ודאי מנה שכיר יום בפ"ע ושכיר לילה בפ"ע. וס"ל כרש"י דכל לאו דש"י בחדא ותרי לאוי דש"ל בחדא. וצ"ל בה"ג לא תעשוק את רעך והוא לאו דש"י. ואח"כ הביא קרא ולא תבוא וגו' דשכיר לילה.


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 157:2:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 157:2:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/157:2:1)

**אמר רב הונא לך ושוב כו'.** בגמ' אי' אר"ח. ולכאור' יש להוכיח גי' רבינו עיקר לפמש"כ התו' ב"מ דס"א א' ד"ה לעבור. דלהכי אוקי רבא לאו דגזיל' אכובש ש"ש ונעבור עליו בב' לאוין. ולא אגזילה עצמה ולעבור בב' לאוין משום דגזילה ניתוק לעשה לא היו לוקין עלה משא"כ כובש ש"ש. ותמה ע"ז מהרש"א דודאי לא הי' לוקין על כל דבר שבממון ומאותו הטעם דהוי ניל"ע. [וע' תשובת ש"א סי' פ"ב ובקצה"ח סי' קס"ג] וישבנו דהתוס' ס"ל דרבא דקאי בדעת רב חסדא בד' מ"ח דפרשה דקרבן שבועה ומ"ע דוהשיב מיירי דוקא בייחד לו כלי להלוואתו ולעשקו אבל בלא ייחד כלי לא מחייב ק"ש וה"ה דלא ניתק לעשה דוהשיב [אלא דהרי"ף ורמב"ם לא פסק כר"ח מטעם המבואר לעיל סי' ע"ב אות ח' בס"ד]. וא"כ שפיר לקי אלאו דעושק אם לא ייחד כלי ומוקי רבא דלאו דגזל בהכי משא"כ גזל לעול' הוי ניל"ע ועפ"ז יתיישב תמיה' התוס' בסוגין דמסיק רבא דהיינו עושק היינו גזל ולעבור עליו בשני לאוין ותמהו הא תינח באזהרה אבל בפ' דק"ש למה נכתבו שניהם. ולמש"כ יש לומר דודאי רבא לא ס"ל כרב ששת ואביי שהקדימו לומר דאזהרה דלא תעשוק ולא תגזול זהו גזל וזהו עושק שחייבה עליו התורה ק"ש. דלטעמי' ודחי לא זהו גזל ועושק שהרי התם מיירי באופן דייחד כלי דוקא והוי ניתק לעשה והכא מיירי בלא ייחד כלי ולקי עלייהו. ור"ש ואביי לא ס"ל כר"ח ולא בעינן ייחד כלי. א"כ יש לנו לומר דאזהרה דעושק וגזל היינו עושק וגזל דק"ש. ובכולהו לא חייב מלקות משום דניתוק לעשה וא"כ כמו דעושק וגזל דק"ש בע"כ בתרי אופני נינהו דאלת"ה למה נשנו ה"נ יש לנו לפרש עושק וגזל דאזהרה בתרי אופני. ולדידהו באמת לאו דגזילה לגופי' אתי ולעבור עליו בתרי לאוין אע"ג שאינו לוקה שהרי בעושק דש"ש ג"כ הכי הוא. והא דתני' דהכובש ש"ש עובר בלא תגזול היינו משום דערבי' קרא בהדייהו. אבל עיקרו ודאי בגזילה מיירי ותרי מילי נינהו. אבל רבא ס"ל דעיקר קרא דלא תגזול לעושק ש"ש אתי ואינו עושק וגזל דק"ש. וא"כ זהו עושק זהו גזל. ולעבור עליו בשני לאוין ומלקות. ובאופן שאינו ניתוק לעשה דהיינו בלא ייחד כלי לעושקו. והשתא רב חסדא שהוא מרח דמימרא דבעינן ייחד כלי ודאי כרבא ס"ל. דלא תלי אזהרה דלא תעשוק בעושק דק"ש והאיך הקשה רב ששת עליו דזהו עושק שחייב עלה ק"ש. הא ע"כ לאו היינו עושק דק"ש. וכש"כ לפי גי' הש"ס לפנינו במימרא דר"ח לך ושוב לך ושוב דהוי עושק יש לך בידי ואיני נותן לך זהו גזל וע"כ מיירי בלא ייחד כלי. דאי ייחד כלי והרי מודה דיש לו בידו א"כ לשקול הכלי לעצמו אלא ע"כ לאו היינו הך ומאי מקשי רב ששת. ודוחק לומר דר"ש מקשי אדנפשי' ולא לרב חסדא. אבל לפי נוס' רבינו א' רב הונא ניחא וס"ל ג"כ דלא כר"ח. ומדמחלק לתרי לאוי בתרי ענייני ש"מ דמפרש באופן שחייבין עלייהו ק"ש. וכמו התם דמתקיימי בתרי אופני. ושפיר מקשה ר"ש. כ"ז יש לפלפל ולהוכיח לפי דעת רבותינו בעלי התוס' בר"פ א"נ. דלרבא יש מלקות בעושק ש"ש. אבל עדיין יש הרבה קושיות בסוגי' זו. ועיקר החידוש דיש מלקות בעושק ש"ש צ"ע דאפי' בלא ניתק לעשה הא לאו שאין בו מעשה הוא. וקושי' זו מצאתי בתשו' ח"צ. וע' בתשובת פ"מ ח"א סי' כ"ז. ולעיל בסי' ד' אות ט' ישבנו מימרא דרבא ליישב כל הקושיות שהוספנו שם בזה הענין ובקיצור דלא על גוף הלאו הי' מקשה רבא לאו דגזל למ"ל אלא משום דערבי' קרא בהדי' עושק ש"ש הי' ס"ד דבא ללמדנו דמיירי הלאו במטלטלין ג"כ דלא נימא דכיון דבמצות השבה קאי אין בו אזהרה כלל. והרי הוא ככל תביעות שבעולם. ועיקר הלאו לא אתי אלא בקרקע שאין בו מצות השבה ומש"ה ערבי' בהדי עושק לאשמעינן דאפילו על גזילה דמטלטלין מוזהרים. כ"ז היה ס"ד ועל זה הקשה רבא דלא איצטריך להא דאפי' אי כתיב גזילה סתם ידענו מרבית ואונאה דאע"ג דיש בהו מצות השבה מכ"מ יש בהו אזהרה. אלא ודאי הא דערבי' קרא משום לעבור על ש"ש בשני לאוין. ומכ"מ עיקר הלאו בגזילה ממש ג"כ איירי במטלטלין ובקרקע וכמבואר בספרי פ' שופטים ורמב"ם ה' גניבה פ' ז' הי"א אלא הא דאיצטריך קרא לערבי' בהדי ש"ש משום ש"ש הוא דאתי' והיינו ברייתא דילן דהכובש ש"ש עובר משום בל תגזול. ויש ליישב בזה גם כן תמיהת התוס' דסוגין הנ"ל שהקשו לרבא דקאמר היינו עושק היינו גזל. והרי פ' דקרבן שבועה א"א לפרש הכי. ולמש"כ יש לומר דהתם והכא ודאי מיירי בגזל ממש. ורבא לא קאי אלא בהא דערבי' קרא דגזילה בהדי עושק בהא הוא דקאמר רבא דבחדא מילתא הוא. ויש להוסיף דאינך אמוראי ס"ל דעיקר העירוב בשביל ללמד על גזלה ג"כ אתי לאשמעינן שחייבין גם במטלטלין. ולא ס"ל הא דרבא דנ"ל מרבית ואונאה והשתא דכמו דמחולקין אזהרה דגזל ואזהרה דעושק בעיקר הפסוק. דזה בגזל מטלטלין וזה בעושק ש"ש. ה"נ יש לפרש טעמא דעירוב לפי הברייתא דס"ל דעירו' גם לרבות אזהרה בעושק ש"ש אתי דמיירי בתרי אופני עושק. אבל רבא לטעמי' דס"ל דעיקר העירוב לא ללמד על גזילה כלל אתי. דזה ידענו מריבית ואונאה. ולא בא העירוב אלא בשביל עושק ש"ש לעבור עליו בב' לאוין. וא"כ אין הפי' לפי העירוב כגזל דכתיב בקרבן שבועה דהתם לא ערבי' קרא ומיירי בגזילה ממש. משא"כ הכא דערבי' קרא וא"כ היינו עשק היינו גזל. ולפ. דברינו אזיל ההוכחה על הנו' ולא שייך מימרא זו בדר"ח:


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 157:3:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 157:3:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/157:3:1)

**להכי אפקי' קרא בתרי לישני.** לפנינו בגמ' אי' להכי חלקן הכתוב לעבור עליו בב' לאוין. ודיוק לשון רבינו פירשנו באות א'. דדוקא היכא דאית תרי לישני מיחשב לשני לאוין משא"כ חלוק אזהרו' לחוד בחד לישני לא מיחשב אלא לחד אזהרה:


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 157:4:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 157:4:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/157:4:1)

**ברם צריך למימר בלאו דלא תעשוק כו' א"ד בלא תלין קאי.** פי' היכא דמשהה ש"ש ואינו מכחישו צריך לן אי לאו דלא תעשוק ולא תגזול קיימי עד דפרע כמו במכחיש וגוזל ממש או תלי' בלא תלין וכיון שאינו עובר על בל תלין ה"נ אינו עובר תו על בל תעשוק ובל תגזול. וקאמר רבינו מי אמרי' מ"ד אעושק וגזל פי' באומר לא שכרתיך או נתתי לך שכרך דודאי עובר על הני תרי לאוי עד דפרע לי'. ה"נ בכובש בעלמא ודעתו לשלם עובר מיהא על הני תרי לאוי כמו ביום ראשון. וכמו שכת' רבינו לעיל ואי לא יהיב לי' אגרי' ביומו כו' וכתיב לא תעשוק וגו' או דילמא התם בכובש כתיב עד בוקר. וטוב להגיה או דילמא התם לא כתיב עד בוקר הכא כתיב עד בוקר. פי' בכובש כתיב בלאו דלא תלין עד בוקר וכמו שאינו מוזהר משום בל תלין יותר ה"נ אינו מוזהר משום הני לאוי. ופשיט רבינו מדקאמר בגמ' מכאן ואילך מאי ולא קאמר משום בל תעשוק ובל תגזול אלמא דבבל תלין קאי. וכמו שאינו עובר על בל תלין ה"נ אינו עובר על הני תרי אזהרות:


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 157:4:2
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 157:4:2](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/157:4:2)

**דמחייבין דב"י כו'.** שאילתא זו לא נמצאת בכ"י. ולא בפי' כ"י וגם לפני הר"ן לא הי' זה השאי' כדמוכח ממש"כ באות ב':