## Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon Sheilta 163

###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 163:1:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 163:1:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/163:1:1)

**בזמן שהצבור שרוי בצער.** הכי הנוסחא גם ברי"ף. ובגמ' אי' בזמן שישראל שרוין בצער. ונראה נוסחת רבינו והרי"ף מדויק. דאפי' אין במקומו צבור ש"י. ויש צבור של אוה"ע ג"כ צריך להשתתף עמהן וע' סי' ל"ב אות ה' הוכחה לזה מיוסף.


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 163:2:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 163:2:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/163:2:1)

**ואף צדיק גמור כו'.** בגמרא אי' אלא יצער אדם עם הצבור שכן מצינו במשה רבינו. וקשה הא כבר הביא קרא דישעי' ע"ז. אבל מדברי רבינו למדנו ישוב נכון שהוסיף אפי' צדיק גמור דס"ד דוקא בינוני שיש לחוש שמא עוונתיו ילכדנו את הצבור והוא הכריע את כל העולם לכף חוב כדאי' ספ"א דקידושין. וגם יש לחוש שגם הוא לא יצא נקי דאפי' לא הוא גרם הצער מכ"מ אינו כדאי להנצל בעידן ריתחא כדאי' במנחות ד' מ"א בעובר על מ"ע בעידן ריתחא ענשינן עלה. קמ"ל אפי' הוא צדיק גמור וכדאי הוא להנצל בנפשו מכ"מ יש לו להשתתף בצרת הצבו' וע"ז הביא ממשה רבינו.


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 163:3:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 163:3:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/163:3:1)

**וקורות ביתו ורהיטי גגו.** בגמרא ליתא ורהיטי גגו. ובערוך ערך רהט אי' ורהיטי ביתו. והוא מלשון רהיטנו ברותים. ופי' רהיט. הוא הרצפה שמרהיטין עליו כמבואר בשה"ש רבה שם. וא"כ פי' רהיטי ביתו כפשוטו. ורהיטי גגו למעלה מן הקורות הי' רצפה שמשתמשין עליו ועל הגג כנהוג בימי הגמרא ובמדינות המערב. והיינו כפיס מעץ. עץ הוא הקורה הגדולה וכפיס הוא העשוי חתיכות ככפיסין הנזכר בפ"א דב"ב. ומניחין זה אצל זה לנוי והולכין עליהם:


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 163:4:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 163:4:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/163:4:1)

**המלוין לו בחייו.** ובגמרא אי' המלוין לו לאדם הן מעידין עליו. והי' אפשר לפרש מלוין מטתו לאחר מותו. אבל רבינו פי' מלוין לו בחייו. דאלו במותו אין כל ב"א שוין. צדיק ג' כתות של מלה"ש יוצאין כנגדו. ורשע נמסר למלאכי חבלה כידוע. אבל בחייו ש"א שני מלה"ש מלוין תמיד והוא הוא דאי' בשבת דקי"ט ב' כל המתפלל בע"ש ואומר ויכלו שני מלה"ש המלוין לו לאדם מניחין ידיהן ע"ר ואומרים לו וסר עוניך וחטאתך תכופר והובא לעיל סי' א'. עוד שם אי' שני מלה"ש מלוין לו לאדם בע"ש מבהכ"נ לביתו א' טוב וא' רע כו'. והכל נלמד מזה הפסוק כי מלאכיו יצוה לך. ואע"ג דפשטא דקרא לענין שמירה כתיב למי שראוי לכך. מכ"מ נדרש ג"כ שמלוין להשגחה להעיד על מעשה האדם אם טוב ואם רע. ואגב מצוים לשמרו אם ראוי. ומקור הדרש שבאין להעיד על מעשיו הוא מעומק לשון הפסוק. דגבי משה רבינו כתי' הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך. וגבי אליעזר עבד אברהם כתיב הוא ישלח מלאכו לפניך וגו'. וכאן כתיב כי מלאכיו יצוה לך וגו'. ולא כתיב ישלח לפניך. אלא ע"כ יש הבדל בתכלית השליחות. משום דבד"מ אם יבא עני לבקש מעשיר שיתן לו מחנותו איזה דבר. ויהי נעתר למבוקשו. והעני יחזור וישאלנו האיך ידעו בחנות שאתה רוצה ליתן וישיב העשיר לפעמים אני אצוה את אנשיי שיתנו לך ולפעמים אומר אני אשלח את משרתי שיתנו לך וההפרש אם כוונתו לומר להאיש היושב בחנות בתדירות והעשיר עובר עליו ומצווהו ליתן לזה העני איזה דבר מעניני החנות אזי לא אפשר לומר שישלח משרתו שיתנו שהרי אין ישיבת אותו משרתו בחנות בשביל העני הזה. אלא עיקר ישיבתו בשביל העשיר. ורק דברו ומצותו באות' שעה לצורך העני. משא"כ אם כוונתו לומר למשרת המשמש בביתו שילך לחנות ולצוות ליתן אזי אומר אני אשלח את המשרת לחנות בשביל דבר העני. וככה עומק לשון הכתוב אצל אליעזר ומשה רבינו שהי' הכוונה דעיקר השליחות יהי' למענם כתוב לשון שליחות והיינו דאי' בב"ר פ' חיי הוא ישלח מלאכו ה"ז מלאך מסוים. ולא נתבאר הכוונה. ולדברינו מבואר ללמד מלשון ישלח שהוא מלאך מסוים בשביל אותו ענין ולא בדרך אגב. אבל אצל כל אדם כתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך וגו'. אלמא דעיקר שליחות המלאך לא לשמירה באים אלא להשגחה על מעשיו ואגב יצוה הקב"ה לשמור למי שראוי לכך. ובזה מדויק עוד לשון הכתוב השני על כפים ישאונך פן תגוף באבן רגליך. ולפי המליצה לא נכון לומר נשיאה על הכף. והכי מיבעי על זרועות ישאונך שאין אדם נושא את התינוק אלא על זרועותיו. ולא על כפיו. וגם לשון ישאונך אינו מדוקדק דישאוך מבעי לי'. אבל ידוע דהנון יתירא מקטין את הפעילה. והענין דהנושא את הקטן על זרועותיו והילד אינו הולך כלל מיקרי נשיאה ממש. אבל כשהילד הולך ברגליו ורק כשהוא מגיע לאבן ואין הקטן יוכל לפסוע עליו אוחז הגדול אותו בכפיו ומגביהו מעל האבן. אין זה מיקרי נשיאה אלא עוזר להילד שישא את עצמו בל יגוף רגליו. ובלה"ק הוא בא בנון להקטין את הנשיאה. וכן נשתנה נשיאה שהי' בימי משה במדבר מנשיאה לדורות. דבמדבר שלח הקב"ה את מלאכיו לשמירת ישראל. מש"ה כתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים. שהם לא עשו מאומה לעצמם. אבל לדורות אינו כן אלא העולם מתנהג בטבע וכל אדם רואה לעצמו את צרכיו ופרנסתו. אלא שהשגחה עליו להצילו מאיזה רעה שיגיע לפניו. וע"ז נצטוו המלאכים המלווין לאדם ולראות את מעשיו ובדרך אגב יצילוהו מרעה. וזהו עומק המליצה על כפים ישאונך כמו האוחז בכפים את הילד ומועיל לו שלא יגוף באבן רגלו:


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 163:5:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 163:5:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/163:5:1)

**אל אמונה כשם שהקב"ה משלם שכר כו'.** בגמרא הנוס' להיפך גבי אל אמונה כשם שמשלמין שכר כו' אבל עיקר כנוס' רבינו. וכן הוא בספרי האזינו ע"ז הפסוק וידוע דאמונה שייך לתשלומי שכר וכלשון הת"כ בכ"מ אני ה' נאמן לשלם שכר ולגבי פרעון עון שייך לשון ואין עול להיות ותרן לזה וקנאי לזה אלא הכל בדין שוה להכיר עלילות כל גבר לשלם לפי המעשה:


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 163:6:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 163:6:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/163:6:1)

**ואין עול כשם שהקב"ה נפרע מן הצדיקים אפי' על עבירה קלה כו'.** פי' דכתיב וסביביו נשערה מאד. ודרשו ז"ל שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה כדי לנקותם מכל שמץ ומן הכעור ומן הדומה לכעור. ויהיו נקיים וראוים להתיצב לפני כסא כבודו ית"ש. כך נפרע מן הרשעים כו'. וס"ד שמחמת רוב עונות חרצובות פשע מאוסים לפני ית' ולעולם לא יזדכו כ"כ. ומש"ה אינו נפרע מהם אלא על עבירה חמורה הראוי לעונש. אבל על עבירה קלה אינו כדאי לדקדק עמו אחר שלעולם לא יגורו במגורו ית"ש. קמ"ל שאין עול אלא נפרע כל הראוי ומזכהו עד תמצית הנקיון ולא ידח ממנו נדח. כן ראוי לפרש לנוס' רבינו. אבל בגמרא ובספרי אי' להיפך כשם שנפרעים מן הרשעים בעוה"ב אפילו על עבירה קלה שעושין. כך נפרעין מן הצדיקים על עבירה קלה שעושין. וביאורו פשוט שאין עול לחנוף לצדיקים ואין מצוה מכבה עבירה ומדקדקין עמו כחוט השערה כמו עם הרשעים בעולם הבא:


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 163:7:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 163:7:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/163:7:1)

**באים כל מעשיו ונפרטין לפניו.** כצ"ל וכן הוא לשון הספרי ויש שם ג"כ טה"ד יבואר שם ברצות ה' את דרכי. ויש שינוים קלים בגמרא ע"ש. ולבסוף אי' שנא' למען תצדק כו' וכן הנכון. ובספרי אית' וכן ה"א למען תצדק וגו'. ובגמרא אי' לקיים מה שנא' למען וגו' ואינו מדוקדק:


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 163:8:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 163:8:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/163:8:1)

**ולא מומתין בלבד אומרי' אלא אפי' כל אדם שאדם מהלך בדרך דומה כו'.** בגמרא אית' שכן כל המומתין מתודין אדם יוצא לשוק כו'. ואין הענין מקושר יפה למה שקדם. אבל נוס' רבינו מיושרת. וה"פ ולא מומתין בלבד אומרים חכמים להתודות אלא כ"א כו' ועיקר הוידוי למדנו מדתניא בספרי נשא רנ"א ואשמה הנפש ההיא והתודו וגו' זה בנה אב לכל המתים שטעונים וידוי. ופי' ואשמה הנפש ההיא. אימתי שהנפש אשם וחייב בשעה שעומד בדין והתוודו. ודינו ש"א הוא בשעת מיתה. ומכאן למדנו ג"כ לכל שעה שאדם עומד לדין. וזהו בשעת הסכנה והיינו דמפרש והולך שעת הדין. ומי שזהיר בנפשו יותר רגיל יותר בוידוי אפי' בשעה שיוצא לדרך וכיב"ז:


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 163:9:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 163:9:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/163:9:1)

**שאדם מהלך בדרך.** שם אית' לשוק. וע' פרש"י מצוים שם מריבות ובע"ד כותים וישראלים. ונראה דמיירי בכרך שדנים והורגים וכדאי' בברכות ד' ס' דזמנין דלא מתרמי ליה אינש דיליף ליה זכות ובזה אמרו שהמשכים לצאת לשוק יהי' דומה כו'. ועפ"י נוסחא זו יש מקור לומר וידוי בתפלת שחרית בכרך בכל יום. אבל נוס' רבינו פשוט דסתם דרכים בחזקת סכנה כידוע: אפילו תשעים ותשעה מאותו מלאך מלמדין כו' כצ"ל:


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 163:10:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 163:10:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/163:10:1)

**ואעפ"כ לא נענה אלא בתפלה שנאמ' ויאמר ה' סלחתי כדברך.** פי' ע"י תפלתך אני סולח ולא זולת. ולמאי פירש לו הקב"ה טעמו ש"ד. אלא כדי ללמדנו כחה של תפלה. ולפנינו אי' בגמרא שנא' אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה וסמיך לי' עלה ראש הפסגה. ובאמת תני' בספרי פ' ואתחנן אל תוסף מכאן אראב"י יפה שעה א' בתפלה יותר ממע"ט שבשביל כל מעשיו של משה לא נאמר לו עלה וכאן נאמר לו עלה והיינו כדתני' עוד בספרי פ' פנחס אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה א"ל בדבר הזה אל תבקש ממני אבל בדבר אחר גזור עלי ואני אעשה כו' א"ל אם לאו הראני. א"ל בדבר זה אני עושה. הרי שבתפלה זכה לזה. אבל קשה עלי לומר דמימרא זו דר' אלעזר בן פדת שבגמרא היינו דתני בספרי ר' אליעזר בן יעקב אומר. וקרוב לומר שהוגה ע"י איזה גאון בגמרא ע"פ הספרי. אבל עיקר נוס' הש"ס הוא נוס' רבינו שלמד מיתור לשון כדברך. וכבר עמדו ע"ז בברכות שם ואר"י מנין שחזר הקב"ה והודה לו למשה שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדברך תדר"י כדבריך עתידים עובדי כוכבים לומר כן אשרי תלמיד שרבו מודה לו. והוא דרשה דספרי פ' פנחס ריש פיס' ג'. וע' מש"כ שאי' ל' אות ז' תכלית הודי' זו ולמאי הודיעו מזה. אבל ר"א דריש בא"א שהתפלה גרם הרבה:


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 163:11:1
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 163:11:1](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/163:11:1)

**הדר אוקים עליה אמורא כו'.** לפנינו אי' אוקים שמואל אמורא עליו ודרש כו' וזה א"א דשמואל היה לפני ר' אמי מש"ה הגיה רש"א איני והא אוקים שמואל כו'. ורמי מדשמואל על ר' אמי. אבל א"כ גברא אגברא קרמית. איברא נוס' רבינו מיושרת דהדר ר' אמי ואוקים אמורא ודרש להיפך ממה שדרש תחלה ופירש הני תרי קראי שסותרין זה את זה:


###### Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 163:11:2
[Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 163:11:2](https://torahapp.org/share/book/Haamek%20Sheilah%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/163:11:2)

**דמחייבין דבית ישראל לשיולי בקצירא.** שאילתא זו אינה בכתובים: