## Hadar Zekenim on Torah, Leviticus

###### Hadar Zekenim on Torah, Leviticus 23:13:1
[Hadar Zekenim on Torah, Leviticus 23:13:1](https://torahapp.org/share/book/Hadar%20Zekenim%20on%20Torah/s/Leviticus/r/23:13:1)

ומנחתו שני עשרונים. אמרו רבותינו כבש זה יצא מכלל כבשים. שאין לך כבש בכל התורה כולה שיש במנחתו יותר מעשרון א'. וזה שני עשרונים לפי שהוא חלוק משאר כבשים במנחה ונסך אין בו שום קרבן חלוק מחבירו שבאותו המין. שמעתי כי לפי' אנחנו מזכירים בתפלה חלוק העשרונים לפר לאיל ולכבש ומן הנסך אין אנחנו אומרי' כי אם ויין כנסכו. ועוד שמעתי שיש במדרש דלהכי כתי' ונסכה בה"א שהוא כמו ונסכו. ולשון המסורת קאי אמנחה כלומר כל המנחה של עשרונים לא היה נסכה כי אם רביעית יין ואי ונסכו כתיב הוה אמינא קאי אכל חד וחד משום העשרונים. ולפי הפשט נראה כי אם א' מאלו העשרונים הוא עומר שהוא עשרון והוא בא עם זה הכבש והעשרון השני הוא עשרון הראוי למנחתו תדע שאין כנסכו כי אם רביעית יין כמו בשאר נסכים:


###### Hadar Zekenim on Torah, Leviticus 23:16:1
[Hadar Zekenim on Torah, Leviticus 23:16:1](https://torahapp.org/share/book/Hadar%20Zekenim%20on%20Torah/s/Leviticus/r/23:16:1)

תספרו חמשים יום. תימ' אם כן אמאי לא ספרינן חמשים יום. י"ל דחמשים לאו דוקא שהרי כתיב ז' שבועות תספור לך והיינו מ"ט יום. והכי נמי מ' יכנו לא יוסיף. ודרשו חכמים מ' לאו דוקא כי אם ט"ל. וכן מקשי' העולם קיימ' לן כר' יוסי דאמ' בפ' א"ר עקיבא בז' בסיון ניתנה תורה ואנחנו עושין שבועות בו' בסיון. והיאך אנחנו מזכירים ביום א' זמן מתן תורתינו הרי לא ניתנה תורה עד יום ז'. ואו' הר"י דכיון דליכא אלא יום א' עד זמן שניתנה שפיר קאמ' בהזכירו זמן ומה שאנחנו אומרים אחר ספירת העומר. יהי רצון לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו מה שאין כן בשאר התפלות. לפי דבזמן הזה אין אנחנו חייבין לברך מדאוריתא וספירת העומר הוא זכר למקדש. ולכך אנחנו מתפללים שיבנה בית המקדש מפני שאז יהא חובה עלינו לברך ספירת העומר:


###### Hadar Zekenim on Torah, Leviticus 23:21:1
[Hadar Zekenim on Torah, Leviticus 23:21:1](https://torahapp.org/share/book/Hadar%20Zekenim%20on%20Torah/s/Leviticus/r/23:21:1)

כל מלאכת עבודה לא תעשו. פ"ה דאפי' דבר האבד דשרי בח"ה אסור ביום טוב. וקשה למהרי"ש דהא שבת נמי ליכתוב כן. ונראה דר"ל מלאכה שאינה לאוכל נפש ולהכי ניחא דלא כתי' על שבת שהרי אסור בשבת אפי' מלאכה דאוכל נפש. ידעו דרתיכם חסר וא"ו דמשמע דירתכם ומהכא נפקא תשבו כעין תדורו:


###### Hadar Zekenim on Torah, Leviticus 23:27:1
[Hadar Zekenim on Torah, Leviticus 23:27:1](https://torahapp.org/share/book/Hadar%20Zekenim%20on%20Torah/s/Leviticus/r/23:27:1)

אך בעשור לחדש. לפי שכל החגים נקראים מקראי קדש לאכול ולשתות ולהתענג כתיב כאן אך בעשור לחדש יהיה מקרא קדש לכבד היום ולהקריב בו קרבנות. אך תענו בחמשה ענויים ביום הכפורים:


###### Hadar Zekenim on Torah, Leviticus 23:36:1
[Hadar Zekenim on Torah, Leviticus 23:36:1](https://torahapp.org/share/book/Hadar%20Zekenim%20on%20Torah/s/Leviticus/r/23:36:1)

עצרת אני מעצר אתכם. משל למלך שבאו בניו להקביל פניו אמר להם פעם ראשונה מתי תשובו לראות פני אמרו לו עד נ' יום פטרן לשלום פעם שנייה. אמר להם מתי תשובו לראותי. א"ל עד ד' חדשים פטרן פעם שלישית א"ל לא נוכל עד ז' חדשים לשוב. אמר להם אם כן התעכבו עוד עמי יום א' כדי שאשבע עצמי לראותכ' בראייתכ' מאחר שתאחרו כל כך לחזור כן לפי' אין עצרת בפסח לפי שחוזרים בשבועות. ולא עצרת בשבועות לפי שחוזרין בסוכות. אבל בסוכות שאין חוזרין עד פסח מפני הגשם הקב"ה מעצרם יום א': לעי"ל:


###### Hadar Zekenim on Torah, Leviticus 23:36:2
[Hadar Zekenim on Torah, Leviticus 23:36:2](https://torahapp.org/share/book/Hadar%20Zekenim%20on%20Torah/s/Leviticus/r/23:36:2)

עצרת היא. והיכא נקראת שבועות עצרת. י"ל דכתיב בשבועותיכם ומתרגמי' בעצרתיכון. וי"ל לפי שקבלו ישראל את התורה נעצרו ישראל מגשת לנשותיהם לכך נקרא עצרת נ"וטריקון ע"לה צי"ר ר"יש ת"ורא. כמו טורא בטי"ת:


###### Hadar Zekenim on Torah, Leviticus 23:39:1
[Hadar Zekenim on Torah, Leviticus 23:39:1](https://torahapp.org/share/book/Hadar%20Zekenim%20on%20Torah/s/Leviticus/r/23:39:1)

אך בחמשה עשר יום לחדש. אך למעוטי פסח ועצרת שאין חייבין לעמוד בירושלם כי אם יום א' מפני טירוד לקיטת תבואה אבל בסכות באספכם את תבואת הארץ שכבר אספתם את כל תבואת הארץ בבית וגם עבר יום הכפורים ונמחלו עונותיכם יש לכם להוסיף שמחה על שמחה ולהתעסק בה:


###### Hadar Zekenim on Torah, Leviticus 23:40:1
[Hadar Zekenim on Torah, Leviticus 23:40:1](https://torahapp.org/share/book/Hadar%20Zekenim%20on%20Torah/s/Leviticus/r/23:40:1)

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו'. לטייל בהם ושמחתם ז' ימים. וזהו שאמר הכתו' והיית אך שמח כלומר אין לך להתעסק רק בשמחה שאתה פנוי מכל דבר והכל כנוס תחת ידיך:


###### Hadar Zekenim on Torah, Leviticus 23:40:2
[Hadar Zekenim on Torah, Leviticus 23:40:2](https://torahapp.org/share/book/Hadar%20Zekenim%20on%20Torah/s/Leviticus/r/23:40:2)

ולקחתם לכם ביום הראשון. מפרש בתנחומא מהו ראשון והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות שהוא רגל ראשון אחר יום כפור. משל למלך שסרחה עליו מדינה הלך המלך עליהם כששמעו הדבר הלכו גדולים לקראתו אמר להם בעבורכם אמחל שליש הסרחון. כיון שנתקרב לעיר הלכו בינוני העיר לקראתו ונפלו לפניו מחל להם בעבורם עוד שליש האחר כיון שנכנס בעיר יצאו לקראתו אנשים ונשים וטף. אמר להם בשבילכם אני מניח הכל. כך ערב ר"ה גדולי הארץ מתענים. ומוחל להם הקב"ה שליש העונות. ובין ר"ה ליום הכפורים יחידים מתענין ומוחל להם שליש אחר בעבורם. וביום כפור מתענים כולם אנשים ונשים וטף ומוחל להם הכל כדכתיב מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. אמרו ישראל לפני הקב"ה הרי נכנסנו בדין ואומות העולם כמו כן מי מודיע שזכינו בדין אמר להם הקב"ה קחו לכם לולב ואתרוג בסוכות ונראה שזכיתם משל לשנים שנכנסו לדין לפני המלך חייב את האחד וזכה האחר אמר הזכאי איך יוודע שזכיתי. אמר המלך טול מקל זה בידך להודיע שזכית בדין. וכמו כן ישראל עושין והיינו הא דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון שהוא ראשון לחשבון עונות. אבל כל מה שעשו למפרע מחול הוא וכן אמר דוד אז ירננו כל עצי יער מלפני ה'. למה כי בא לשפוט את הארץ ביום הכפורים והם יודעים שאנחנו עושים סוכה מיד אחר יום הכפורים להודיע שזכינו בדין:


###### Hadar Zekenim on Torah, Leviticus 23:40:3
[Hadar Zekenim on Torah, Leviticus 23:40:3](https://torahapp.org/share/book/Hadar%20Zekenim%20on%20Torah/s/Leviticus/r/23:40:3)

כפות תמרים. אגדה אמר הקב"ה לישראל קחו לכם לולב ונענעו לפני לפי שבשעה שהוצאתי אתכם מארץ מצרים צויתי אתכם לנענע שנא' ההרים תרקדו כאלים. ועוד ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה. א"ר אליעזר לכך אנחנו עושים סוכות אחר יום כפור. לפי שבר"ה הקב"ה יושב ודן כל העולם כולו. וביום כפור חותם גזר דינם ושמא ישראל חייבים גלות. לכך גולים מבתיהם לסוכה. והקב"ה מעלה עליהם כאלו גלו לבבל שנאמר ובאת עד בבל שם (תעלי עד) [תנצלי שם] יגאלך: