## Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 138

###### Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 138:1
[Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 138:1](https://torahapp.org/share/book/Haggahot%20Imrei%20Barukh%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/138:1)

**(ש"ך ח') בסה"ד**דהודאות בעל דין כמאה עדים. נ"ב יעוין באס"ז על סוגיא זו שם מבואר דעת הר"ן בפי' הסוגיא דאף אם נפשוט דשתק ולבסוף צווח אין מוציאין אינו מחמת דדיינינן ליה בהודאה ודאי רק דספק הודאה מהני ג"כ בשנים אוחזין כיון דגם החזקה של כל אחד בעת שאוחזין שניהם אינו חזקה אלימתא ולכך כשיש אח"כ ת"י אחד מהן מועיל לו ראיה של ספק הודא' לבטל זכות השני שהיה לו מחמת שהיה בתחלה אוחז וע"ז סובב האבעיא בגמרא אי האחיזה הוי כחזק' ודאי ולא מהני נגדה ספק הודאה או דהאחיזה הוי רק ספק ומהני נגדם ספק הודאה שיש בשתק ולבסוף צווח יעו"ש ולדעה זו נכונים דברי הב"ח דשפיר מועיל עדים אבל בשתק מתחלה ועד סוף דהוי הודאה ודאי' מבטלת כל העדות שבעולם ועפי' הנ"ל יש ליישב מה שהקשה בדרישה סי' זה בד"ה כתב הרמב"ם שאם חזר הא' כו' על המ"מ שרוצה לומר לחד תירוצא דהאיבעיא הנ"ל מופשטת דהוי כהודאה. א"כ אמאי פסק הרמב"ם דאם חזר ותקף יחלוקו. דהא הוי תקיפה דלאחר הודאה יע"ש אבל לסברת הר"ן הדין אמת דאף אם נפשטה האיבעיא לא אתינן עלה רק מחמת ספק הודאה ומועיל אח"כ ראיה וג"כ תקיפה לשיטת הרמב"ם: