## Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 30

###### Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 30:1
[Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 30:1](https://torahapp.org/share/book/Haggahot%20Imrei%20Barukh%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/30:1)

**(נה"מ סק"א) והוזמו נפסלין למפרע.**נ"ב צריך עיון ולפי המבואר בתוס' ב"ב דף ע"א ע"א ד"ה שהעידו בב"א כו' אף כשהוזמו עדים אינם נפסלין למפרע רק מכלות כדי דיבור לעדות ובתכ"ד כיון שאז בידם לחזור מעדותם לא מפסלי וכ"ש דלא מפסלי העדים רק מאחר גמר דו"ח דהא קודם דו"ח עדיין בידם לחזו מעדותן כדאית' בתוספת' עד שלא נחקר' עדותן. דכמדומ' שליסוד התחלו' ספיקתו מתנגד דברי הר"ן בתשו' סי' ל"ד יעוין שם:


###### Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 30:2
[Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 30:2](https://torahapp.org/share/book/Haggahot%20Imrei%20Barukh%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/30:2)

**(נה"מ ס"ק ג') ולענד"נ הטעם כו' כמבואר בחדושי הר"ן.**נ"ב יעוין בנ"י. אבל מדברי חדושי הר"ן שגבי מנה ומאתים לא אמרינן דטעה רק לכך מחייבין מנה משום דבכלל מאתים מנה הרי ליכא הכחשה במנה אחת שמחייבין וההכחשה שעל מנה שניה אינה מבטלת את העדות שעל מנה א' שאין בה הכחשה כלל ויעו"ש מה שמאריך להסביר לחלק בין הכחשת העדים במנה שני' שאינה מבטלת חיוב מנה אחת ובין הכחשת בע"ד והעד כשהתובע מודה שלא הלוה רק מנה אף מנה אינו נוטל:


###### Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 30:3
[Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 30:3](https://torahapp.org/share/book/Haggahot%20Imrei%20Barukh%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/30:3)

**(נה"מ ס"ק ג') בלא"ה קשה להבין כמ"ש הסמ"ע כו'.**נ"ב יעו' בר"ן לאלפסי בשבועות ריש פרק כל הנשבעין ובבעה"ת שער ח' ח"א דין ב':


###### Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 30:4
[Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 30:4](https://torahapp.org/share/book/Haggahot%20Imrei%20Barukh%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/30:4)

**(נה"מ ס"ק ד') והטעם כתבו כיון דקידושין לא נגמר כו'.**נ"ב בר"ן ס"פ מי שאחזו המובא בב"י בסי' זה איתא בזה"ל לגבי אישות דשייך כדיני נפשות בבת אחת בעינן להו עכ"ל. וע' בב"ש סי' קל"ג סק"א דמסיק בצ"ע למה הוצרך הר"ן לטעם זה דכדיני נפשות דמיא ת"ל דביחוד החשש הוא משום קידושין משום הכי בעינן שיהיו העדים ביחד. ויש להוסיף על דבריו כיון דקידושין בע"א לאו כלום הוא אף שהיחוד הראשון היה לשם קידושין נשארה פנויה כיון שלא הי' אלא בפני ע"א ולאו שמיה קידושין ולא חזי לאצטרופי שיהיה שם קידושין מחמת שנתייחדה אחר כך עוד בפני ע"א. ועוד דהרי יחוד הראשון שהיה רק בפני ע"א לא היה ראוי לביאה לשם קידושין ממילא אין ביחוד כזה שם לתא דקידושין. ובירושלמי פ' מי שאחזו הלכה ד' איתא בזה"ל א' בשחרית ואחד בין הערבים כו' ואמרו אין זה ייחוד עכ"ל. ונראה שכוונתו כמו שכתבתי. ומ"מ יש לכאורה נפקותא בטעמו של הר"ן במקדש לפני ע"א שחרית בכסף או בשטר שלא יחולו הקידושין אלא לאחר שלשים יום ושוב קדשה גם בערב לפני ע"א ולטעם הר"ן גם בזה לא הוי קידושין משא"כ לפי ב' טעמים שכתבתי. ובפרט דהירו' מיירי שם לענין גט ישן והיינו שלא אמר להדיא שמייחד לשם קידושין רק מצד חזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אנו דנין שהיתה בעילתו לשם קידושין. והיכא דלא היה שחרית רק ע"א כשנתייחד לסתם לא שייך חזקה דא"א עבב"ז דהא אף כשמתכוין לשם קידושין גם כן בעילת זנות הוא כיון שאין היחוד אלא בפני ע"א גם בחדושי הרשב"א למסכת קידושין דף פ' ע"ב ד"ה אלא מתני' בשראוה שנבעלה מבואר כדברי הב"י ע"ש. שוב מצאתי בשו"ת השא"ר הנדפס בספר שו"ת בית אפרים חלק אה"ע סי' מ"ב שמפלפל הרבה בדברי הר"ן הנ"ל: