## Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 382

###### Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 382:1
[Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 382:1](https://torahapp.org/share/book/Haggahot%20Imrei%20Barukh%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/382:1)

**(ש"ך ד') ומדברי הרא"ש שהבאתי.**נ"ב יעוין בת"ש סי' כ"ח ובפליתי שם. וביו"ד סי' רס"ד בד"מ שם ובאבודרהם דף ח' ובפסחים דף ז' ע"ב פסח וקדשים מא"ל וברש"י שם דושחט קאי על בעלים וכ"כ רש"י ביומא דף כ"ז ע"א. ויעוין בר"פ האיש מקדש בכל המקומות שציינתי מבואר שדעת רש"י דמצות שחיטה חל על הבעלים ואעפי"כ יכולין לעשות שליח ומ"ש מצות מילה שמוטל על האדם שלא יועיל שליחות כי מצוה שבגופו הוא כמו תפילין. אמנם בדברי הרא"ש יש עיון שפוטר באם נתן האב לאחד למול ובא אחד ומל. וקשה הא יהיה מחויב לשלם להאב דהא אם היה שלוחו המוהל היה האב עושה המצוה כדין שלוחו של אדם כמותו משא"כ במל האחד שלא מדעתו. יעויין תוי"ט פ"ג דנדרים משנה י"א דקרי ליה מצוה שבגופו. וצ"ע. ואם נאמר דלא שייך שליחות רק על גוף המעשה במילה דהוי כאלו האב מל בעצמו אבל לא לענין הברכה שמברך השליח מיושב קושייתו הנ"ל דהקנס אינו אלא על הברכה וכיון שהאב לא רצה למול בעצמו ומסר להשליח לא היה לו זכות בברכה שהיה שלוחו מברך: