## Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 60

###### Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 60:1
[Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 60:1](https://torahapp.org/share/book/Haggahot%20Imrei%20Barukh%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/60:1)

**(מחבר ס"ק א') דלא שייך בשטרות תקנת השוק דלא שכיח.**נ"ב יעוין לעיל סימן נ' בש"ך ס"ק ז' דבממרנות שכיח טובא שקונין זה מזה ושייך בהו תקנת השוק:


###### Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 60:2
[Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 60:2](https://torahapp.org/share/book/Haggahot%20Imrei%20Barukh%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/60:2)

**(ש"ך ח') בסה"ד כ"ש לענין בע"ח מאוחר שקדם וגבה.**נ"ב צ"ע מה דעתו באם לא הגבהו הלוה רק הבע"ח בעצמו קדם ותפס:


###### Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 60:3
[Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 60:3](https://torahapp.org/share/book/Haggahot%20Imrei%20Barukh%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/60:3)

**(נה"מ ס"ק יא) מטעם זה כתב הבעה"ת בשער מ"ז.**נ"ב ליתא שם בבעה"ת ועיקר כוונת הבעה"ת להוכיח דהמעות אינו פקדון רק מלוה דלאפקינהו יהבינהו ניהלו ודמי מקח נינהו היכא דחזר הגזלן ולקח מבעלים הראשונים ויעו"ש שכ' בסוף דבריו והיכא דאמר ללוקח תא שקול זוזך כו' אית לי לקבולי כו' יעו"ש שנרא' לכאורה שזה סתירה למ"ש תחלה ועכ"פ אין כוונת הבעה"ת שיהיה שם מכירה וקנין מגוף הקרקע מצד הקניה מהגזלן:


###### Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 60:4
[Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 60:4](https://torahapp.org/share/book/Haggahot%20Imrei%20Barukh%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/60:4)

**(נה"מ ס"ק י"ד) דהכא מיירי שאין המטבע.**נ"ב כך ל' הש"ך מה שא"כ הכא שאין המטבע בעין עכ"ל ולכאורה תמוה מאד מאי פסיקא להש"ך לומר בפשיטות דהכא אין המטבע בעין. וכך הו"ל לומר להש"ך דהכא מיירי שאין המטבע בעין ע"כ נ"ל דכוונת הש"ך דבהקנאת מאה זהובים אף אם היה המטבעות בעין ונקנו להמקבל מתנה מ"מ כיון שכתוב בשטר. משעבדת לו כל נכסי לגבותם מהם נראה שהמקבל מתנה השאיר הק' זהובים ביד הנותן להוציאם ועליו יהיה לשלם בעת שיתבע בעהש"ט ולזה שעבד לו הנכסים על גביי' חוב זה. וא"כ אף כשנמצא עתה ביד הנותן מאה זהובים אין לנו לדון לחייב הנותן ליתן לו אותן מאה זהובים דהא מה שהקנה לו כבר זקפה עליו במלוה ובידו לסלקו אף בשוה כסף וכיון שאין לדון על גוף המטבע הנמצא עתה לא אמרינן כאן נמצא לענין קיום התחלות ההקנא' משא"כ לקמן סי' קי"ב ור"נ שהדין על הנכסים עצמם שנמצאים כעת ואי אמרינן כאן נמצא כו' המה עצמן שייכים להמקבל מתנה ואף אם הש"ך לא נתכוון לזה יש לענ"ד מקום לו' סברא זו לחלק בין הך דהכא להך דבסימן קי"ב ור"נ וקצת און לדברי ממ"ש מהרי"ל בתשו' סי' קי"ב בדיני חזקה בד"ה ועוד צ"ע אם מהני חזקה דהך חתיכה לאידך כו' יעו"ש. ובלא"ה אם נשאר המאה זהובים ת"י המקבל להוציאם בהוצאה ודאי תו לא שייך לו' כאן נמצא כאן היה דהא המאה זהובים שנקנו אף שהיו אז בעין מ"מ נשאר ברשות המקבל להוציאם ולשלם אחרים תחתיהם:


###### Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 60:5
[Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 60:5](https://torahapp.org/share/book/Haggahot%20Imrei%20Barukh%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/60:5)

**(נה"מ ס"ק י"ט) בחידושים. דמ"מ נאמן במגו.**נ"ב צ"ע דאם יטענו נאנסו היה מחויב שבוע' וכשטוען שלא היה לו אז המעות אם אין בעהש"ט מכחישו בברי א"צ לישבע וליכא אלא חרם סתם:


###### Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 60:6
[Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 60:6](https://torahapp.org/share/book/Haggahot%20Imrei%20Barukh%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/60:6)

**(מחבר סעיף ט) שטר שהי' כתוב כו'.**נ"ב בתשובת הרא"ש מבואר שהשאל' הי' שראובן טען תחלה כיון שכתוב על שמו שלו הם ועוד אמר שהקהל נתנו שטר זה לגבות ממנו מעות שהיה לו אצל קהל. והשיב הרא"ש על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון בטענתו הראשונ' דשלו הם אינו נאמן כיון שכתוב בשטר שהוא מחכירות הקהל וגם המנהג לכתוב חכירות הקהל על שם היחיד ע"כ לאו כל כמיני' לומר כל המעות שלו הם. וטענתו השני' שהקהל נתנו שטר זה לגבות ממנו מעות שהי' לו אצל הקהל. זו אינה טענה כי הי' צריך כתיב' ומסיר' כו' יעו"ש ובש"ע כאן לא מיירי רק מטענ' השני' שאו' ששלו הם מחמת שהקהל נתנו לו שטר זה על המעות שהי' לו אצל הקהל ולכך לא הוצרך המחבר להזכיר הטעם הראשון שברא"ש דהא הוא עצמו מודה שהשטר היה שייך להקהל רק שנתנו לו שטר זה שיגבה לעצמו המעות על חובו. וצע"ג על הסמ"ע והש"ך שהקשו אמאי אינו נאמן לומר שהמעות שלו הם ושלא להשביע כתב השטר על שם הקהל למה העלימו עיניהם מלשון הש"ע שמורה להדיא שהוא בעצמו מודה שהשטר הי' של הקהל רק שנתנו לו על חובו ואין רמז בש"ע מטענ' הראשונה המוזכר בתשובת הרא"ש שטען תחלה ששלו הם ולסתור טענה זו הוצרך הרא"ש לדבריו הראשונים שם כיון שמנהג הקהל הוא כו':