## Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 61

###### Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 61:1
[Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 61:1](https://torahapp.org/share/book/Haggahot%20Imrei%20Barukh%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/61:1)

**(נה"מ ס"ק ג') ולכאורה אין לו הבנה.**נ"ב קושיות מהרי"ט נכונים לפי דעת הרא"ש שמביא ראיה משאול והיה האיש אשר יכנו הרי שדעת הרא"ש דאף היכא שהשעבוד אינו אלא לאחד מהני:


###### Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 61:2
[Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 61:2](https://torahapp.org/share/book/Haggahot%20Imrei%20Barukh%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/61:2)

**(נה"מ ס"ק ה') ושם אפי' בע"פ מיירי.** נ"ב וצ"ע דהא מה שמועיל שיעבוד בע"פ הוא כשקיבל מעות ומשעבד עצמו בע"פ להיות משועבד להמלוה ולכל דאתי מחמתי'. ובכה"ג חל השיעבוד מחמת המעות שקיבל ע"ת שיהי' לבעל המעות ולכל מאן דאתי מחמתי' משועבד ודין זה שכ' כאן בש"ע שכ' בשטר שנתחייב לכל מי שמוציאו משכחת אף היכא שלא קיבל כלל מעות משום אדם ונתחייב בדבר שאינו חייב כיון שהחיוב זה נעשה ע"י שטר לבד צריכים לומר דהראשון שזוכה בשטר זה נעש' שלוחו של כל המוציאו. ומדברי תשוב' הרא"ש שכתב על דין זה בזה"ל ואע"פ שהעדים שזכו בשטר זה בשביל זה המוציא כו' לא הכירוהו כו' אעפי"כ מועיל הקנין והזכות שזכו בשבילו כדאמרי' בגיטין כו' נעשה כאומר משתעבדנ' לך ולכל מאן דאתי מחמתך עכ"ל. מבואר להדיא שלא כדברי המחבר כאן. ונשמע עוד מדבריו שם דאף היכא שהלוה קבל מעות והמלו' לא רצה להלות לו עד שישעבד עצמו לכל מוציא שטר עכ"ז לולא דאמרינן דעבחז"ל לכל המוציאו לא היה זכות להמוציא:


###### Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 61:3
[Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 61:3](https://torahapp.org/share/book/Haggahot%20Imrei%20Barukh%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/61:3)

**(נה"מ ו') דאמר ארי ארביעת.** נ"ב צ"ע דאם עבר הזמ"פ מה"ת לא יהיה ביד המלוה למכור השט"ח לעצמו וא"כ יחשב לאיסור הנכתב בשטר בין יהודים בין עכו"ם דדעת המלוה שיהיה בידו למסרו לעכו"ם בלי הרשאה כאשר יעבור הזמ"פ והלוה לא ירצה לשלם:


###### Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 61:4
[Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 61:4](https://torahapp.org/share/book/Haggahot%20Imrei%20Barukh%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/61:4)

**(ש"ך ס"ק י"ג) וגדול' מזו נראה.**נ"ב כן מבואר בתשובת ריב"ש בסי' ר"י שהובא בסעי' ב' גבי טופס. וכיון שמבואר בכתב ביאור ומה שהודה הוי רק טופס. ובאמת מדברי המחבר בסעיף זה ומדברי תשובת הרא"ש משמע בהדיא דהוי עדות מעלי' נגד טענות להד"מ. ומאד נפלאים דברי הש"ך בפירושו על דברי הרא"ש במה שמסיים ולענין זה הוי עדות מעלי'. וכבר עמדו ע"ז האחרונים ולענ"ד פשוט עפ"י המבואר בחידושי הר"ן פ' ז"ב דלכך בהוד' בקרקעות כותבין העדים אע"פ שלא אמר כתבו ולא חשוב מפי כתבם משום דאמדינין לדעתי' דמודה דניחא לי' שנכתב כיון שאין לו פסידא וגרעון בזה לזאת הוי כאלו צוה לכתוב א"כ גם כאן כיון דהעדים יודעי' שהודה הוי לענין זה כאלו אמרו כתבו נגד טענות להד"מ אבל לענין גביה משתעבדי בודאי לא ניחא לי' אף בשעת הודאתו והוי מפי כתבם דנגד זה צריך לומר כתבו ומדויק דברי המחבר הלקוחי' מתשובת הרא"ש כיון שלא כתבו העדים רק זכרנו. ר"ל וכתיבה זו הי' ניחא לבעל דבר בעת ההודא' והוי כאומר כתבו. ולזה מדויק בתשובת הרא"ש ואין קפידא יש בכתיבה זו כו' ולא כונו בכתיב' אלא לזכרון דברים כו' ולענין זה הוי עדות מעלי' לקיים מה שהוד' בפניהם עכ"ל עיקר יסודו של הרא"ש כיון שלא הי' להמודה להקפיד על הכתיב' זו עשו העדים כדת במה שכתבו אף שלא אמר כתבו דהוי כמוד' בקרקעות דכותבין דמועיל אף שמכחיש אח"כ כסברת הר: