## Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 81

###### Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 81:1
[Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 81:1](https://torahapp.org/share/book/Haggahot%20Imrei%20Barukh%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/81:1)

**(ש"ך ס"ק ט' וגם דוקא אשה כו'**נ"ב צ"ע דבמרדכי בשם ראבי" איתא בזה"ל והשיב כיון שלוותה בפניו ושתק הוי כאילו הודה שיש הז' זקוקים בידו שאין לו חלק בהם ואך שבא לידו בין במציא' בין שמעיסתה קמצה הודה ששלו הם כו' ע"כ. וביותר צ"ע דברי הט"ז באה"ע סוף סי' ק"ו שמעתיק דברי המרדכי הנ"ל ומפרש שהטעם שמועיל השמירה בזה הוא מפני שדבר ברור הוא שהוא חייב כגון כתובה דעומדת לפרוע עכ"פ אחר שתשבע כו' יעו"ש:


###### Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 81:2
[Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 81:2](https://torahapp.org/share/book/Haggahot%20Imrei%20Barukh%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/81:2)

**(ש"ך ס"ק ס') הב"י**והד"מ קצרו בכאן כו'. נ"ב לפ"ד הד"מ בת' שבמרדכי דין תקכ"ד הא דאינו נאמן לומר טעיתי במגו דלהד"מ אינו מטעם דטעות טענה גרוע הוא ואנן סהדי דמשקר אלא משום דכל הודאת בעל דין כעדים וכשם שאין בע"ד נאמן לומר שעדים שהעידו טעו אף היכא שיש לו מגו כך אינו נאמן על הודאת עצמו שהיה בטעות אף דאי"ל מגו דהוי כמגו במקום עדים. אמנם כ"ז הוא משום דמחזקינן בסתמא שאין דרך בני אדם לטעות בהודאתם אבל אם הי' מקום לומר שדרכי ב"א להודות בטעות לא היה שייך לבטל המגו משום דהוי כמגו במקום עדים דהא העדים עצמם היו ג"כ נאמנים. ואפי' בלא מגו לו' טעינו בדבר שדרכו לטעות כמבואר בהלכות עדות ומקורו בר"ן רפ"ק דר"ה יעו"ש. ולפ"ז י"ל דהרי"ף הכריח דטעיתי לאו טענ' הוא דאם לא כן בכל השטרות נמי לטעון טעיתי וכיון דלאו טענה הוי כל סתם הודא' כמאה עדים בדבר שאין דרכי ב"א לטעות ממילא קם הדין שאף מגו אינו מועיל לבטל הודאתו שהוא כעדים דמגו נגד עדים לא מהני. וצ"ע על הרמ"א שכאן מורה לשונו כדברי מהר"מ הנ"ל במ"ש דהודאת פיו הוי עליו כעדים. ובסי' קכ"ו סעיף י"ג נראה שלא נחית לטעם הנ"ל דהוי כאנן סהדי דלא טעי. ויעוין לעיל סי' ע"ט ס"ג שתופס להלכה בש"ע כדעת הרמב"ם במודה בבית דין שהוא חייב ואחר כך טוען שנזכר שפרע והרי עדים שהוא נאמן ובבעה"ת שער י"א מביא שהר"י במג"ש סובר דאינו נאמן לו' נזכרתי ואחרי שמביא דברי הרמב"ם וכ' ומסתבר כוותיה חזר וכתב בזה"ל ונוכל להעמיד דברי הר' יוסף הלוי ז"ל דל"ד לההיא דגיטין כו' (מעשה דגנאי) אבל טענו חבירו בבית דין לויתיך מנה וא"ל חבירו הן ואחר כך הביא עדים שפרע חייב שהרי אין לו עדים על הודאתו שעשה עכשיו שהוא בטעות וכיון דפרעיה מידכר דכירי אינשי כו' יעו"ש. היוצא מדברי בעה"ת דבפרעון אינו רגיל להיות שכיח מהלוה כמו שאמרו בסוגיא דפוגמ' דפרע דייק וממילא הוי מילתא דרמיא עליה ואין עשוים לשכוח ואם כן לדעת מהר"ם דכל הודאת פה דינו כעדים שאינו חוזר ומגיד אף באמתלא שאין רגיל להיוח וכנ"ל מהראוי שלא יועיל להלו' לבטל הודא' בטענו' נזכרתי שפרעתי אף שיש עדים על הפרעון ולמה תפסינין בזה להלכה כדעת הרמב"ם ולא אמרי' דכשם שאין ביד עדים לחזור מעדותן כשאומרים נזכרנו עתה מה שהי' שכוח מאתנו אז כשהעדנו כן שורת הדין בהודעת בע"ד שהוא לדעת מהר"ם כדין הגדת עדים:


###### Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 81:3
[Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 81:3](https://torahapp.org/share/book/Haggahot%20Imrei%20Barukh%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/81:3)

**(סמ"ע ס"ק נ"ד) וגם**יגולה הדבר כו'. נ"ב לכאור' יש נ"מ בין שני הטעמים באם בן שהוא יחיד לאביו הודה בחוב לאביו כשהי' שכ"מ: