## Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 85

###### Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 85:1
[Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 85:1](https://torahapp.org/share/book/Haggahot%20Imrei%20Barukh%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/85:1)

**(ש"ך סק"ג) בסה"ד**על דבר אחר בזה לא הימני'. נ"ב לא הי' צריך לזה לפמ"ש בכללי מגו אות ה' דלא אמרינן מגו דהוי מצי להכחיש עדים פסולים. וצ"ע קצת לפי מה דאיתא בסי' ע"ה ס"א דנאמנות עדיף ממגו א"כ הכא שאין מועיל נאמנות מכ"ש שלא יועיל מגו וי"ל מה דנאמנות טוב יותר ממגו הוא משום דכל תנא שבממון קיים כיון דהימני' כבי תרי מכ"ש דהימניה כנגד מגו וכיון דהימני' הימני' משא"כ הכא דכל הריעות' הוא למה מכרת לזה הלא יהי' לזה עליך פתחון פה לומר אלו הייתי חייב לך כו' והוי כאנן סהדי שאין אדם עושה כן שיהי' עליו פתחון פה שפיר נכון לומר דהיכא דהו"ל מגו ישפוט כל השומע שהאמת כדבריו ולא יחול עליו שום פתחון פה דהמגו משוו לאומדנא דמוכח שהאמ' כדבריו אמנם א"כ נכון לומר דהכא אינו מועיל אלא מגו טוב דמג' גרוע לא הוי אומדנ' דמוכח לבטל פתחון פה. ולפ"ז אף אם הי' מועיל דאי בעי היה מעיז להכחיש הקרובי' מ"מ הכא אין מועיל מנו כזה דעכ"פ מגו גרוע הוא ובלא זה אף אם היה הדין שיהי' נאמן לומר שהשטר מכר נחתם בשקר ויאומן נגד עידי השטר מצד הנאמנות שנותן לו הלוה עכ"ז כיון דבאמת העדים כשרים רק שהלוה פסלם נגד עצמם במה שהאמין את המלו' כבי תרי א"כ הוי שפיר פתחון פה נגד המלו' ואנן סהדי שבודאי נפרע השטר וכדברי הלו' כן הוא שכבר פרע השטר:


###### Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 85:2
[Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 85:2](https://torahapp.org/share/book/Haggahot%20Imrei%20Barukh%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/85:2)

**(סמ"ע סק"ה) בסה"ד.**ש"מ דגמיר והקנה לי'. נ"ב צ"ע דהא בתלי דזבין אף בידוע שלא היה צד מציאות למסור מודע' ועדים ראו והכירו בנאנסו אעפ"כ זביני' זבינא דאמרינן דאגב אונסי' גמר והקנ' אבל הכא לא נתכוין זה המוכר שלא יהי' זביני' זבינא אלא באמת גמר ומקנה כי ידע שיהי' בידו לשוב ולטרוף השדה בגביות חובו ממנו כל עיקר מודעא בזה אינו לבטל רק שלא יהי' פתחון פה לזה לומר אילו הייתי חייב לך ובזה דעת רבנן דאדמון שיכול לומר כיון דחברא חברי' אית להו ע"כ מנעתי א"ע מלמסור מודע' והייתי בטוח שתקובל אמתלא זו ממני בב"ד שלא להאמין את שכנגדי על שטר שבידי עליו כי אין על דעתי לבטל מכירתו לו כ"א לגבות חובי מאותו השדה (יעוין בט"ז ובהגהות ח"צ ואם ישלם לי החוב אני מרוצ' שתשאר השדה קנויי' לו אף שאין אדם מוכר לרצונו שדהו שלא בשעת דחקו מ"מ בכה"ג שהציל א"ע להגיע פרעון חובו על ידי מכירה זו גמר והקנ' לרצונו או אגב אונסו שהיה צריך להיות בטוח שיגיע לפרעון חובו. ויש להסביר יותר דבכל מכירה באונס כיון דיש סברא לומר דלמא גמר והקנה ע"כ אף אם טוען שלא גמר והקנ' הוי כדברים שבלב ולא מתבטל מעשה המכיר' על ידי מה שה' בלבו שאינו גמר ומקנ' ונשאר מעשה המכיר' בתקפו אבל כאן אין אנו דנין על בטול המכיר' דהא באמת המכירה נשאר קיימ' וביד הלוקח לשל' החוב שבשטר במעו' להחזיק בקנייתו ואין אנו באנו לדין בכללא אלא מחמת ריעותא בתביעת החוב שבשטר שהלו' טוען אלו הייתי חייב לך כו' ודי בזה מה שנותן הלה אמתלא שלכך מכר השד' כדי שיהיה בטוח על חובו. ואדמון סובר שלא הוי אמתלא משום דה"ל למסור מודעא שעוש' מפני כן ורבנן סברי שיוכל לומר כן כיון דחברא חברא אית ליה היה ירא להודיעו לעדים מה שמכר מכר והוא יגיע לפרעון חובו עכ"פ או במעות או בגבי' מאותו שדה וכן הוא לשון המשנ' מפני שהוא יכול למשכנו ומטעם זה אינו יכול לבטל המכיר' כיון שלא מסר מודעא וכן מבואר להדיא ברמב"ן המובא בש"ך לקמן בסק"ז בזה"ל דמחל לו השד' ומכירתו קיימת אף ע"פ שאותה מכירה היתה כדי למשכנ' עלי' הואיל ולא מסר מודעא: