## Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary Chapter 4

###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:1:1
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:1:1)

**חילל**
**עבודתו וכו'.** זבחים ט"ו ב' ושם י"ז א' ובתו"כ אמור פ"ג פרשה ד'.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:1:2
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:1:2](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:1:2)

**אע"פ**
**שלא וכו'.** ומיירי שנטמא בפנים דאל"כ תיכף כשנכנס חייב כרת ועי' שבועות י"ז א'.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:1:3
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:1:3](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:1:3)

**חייב**
**מיתה וכו'.** עי' סנהדרין פ"ג ב' יעו"ש היטיב ובתו"כ שם וע"ע היטיב בתוס' זבחים ט"ו ב' ד"ה אלא למעוטי וכו' יעו"ש היטיב (ועי' בגליון הש"ס פסחים ע"ט א' דמבואר דדעתו דטמא ששימש בכרת יעו"ש היטיב וצ"ע).


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:1:4
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:1:4](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:1:4)

**לוקין**
**וכו'.** עי' במל"מ לעיל פ"ב ה"ב יעו"ש היטיב.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:2:1
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:2:1)

**אלא**
**מוציאין וכו'.** סנהדרין פ"א ב' ושם איתא דהיו מוציאין אותו חוץ לעזרה ורבינו כתב סתם לחוץ וכתב המל"מ דכוונת רבינו בזה דמוציאין אותו חוץ לעזרת נשים וחיל וכמש"כ התוס' בזבחים ל"ב א' יעו"ש והתימה למה לא הביא דעת התוס' דיבמות ז' ב' דכתב שם דהיו ממיתין אותו בעזרת נשים וכ"כ הר"ן בחי' לסנהדרין שם דהכא אוקמוה אדאורייתא וכן דעת התוס' יו"ט שהובא במל"מ וראייתו כיון דמה"ת מותר לכן ל"ג בזה.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:3:1
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:3:1)

**שנטמא**
**בעזרה וכו'.** דאילו נטמא חוץ לעזרה מיד כשנכנס חייב כרת כמבואר בפרק דלעיל.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:3:2
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:3:2](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:3:2)

**ויצא**
**בקצרה וכו'.** דאילו יצא בארוכה חייב כרת כמבואר שם הלכה כ"ב יעו"ש וזה כדעת אביי שם אבל לר' זירא משכחת לה שעבד ויצא בארוכה במהירות בענין שלא שהה כשיעור השתחוייה ואביי ס"ל כרבה דדוקא גמירי לכן הוכרח כאן לפסוק כתירוץ דאביי משום דרבינו ס"ל בפרק דלעיל הלכה כ"ד כרבה דדוקא גמירי ופשוט. ודע דיש עוד נפק"מ כגון ששגג בכניסה והזיד בעבודה וכמש"כ הר"ן בחי' לסנהדרין פ"ג א' יעו"ש היטיב ובתוס' שבועות י"ז א' ד"ה אי דשהה וכו' ובחי' הרשב"א שם ובחי' הר"ן שם (הנמצאים בס' גלאנטי) ובר"ש פ"ק דכלים מ"ט יעו"ש ועוד כתבו התוס' דנפק"מ עוד דכל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן יעו"ש אבל לרבינו זה אינו דהא פסק בסעיף א' דלוקין על חיוב מיתה בידי שמים אבל אינך יש נפק"מ ג"כ לרבינו ועי' במל"מ פ"ב ה"כ ובפ"ג הי"ט יעו"ש וצ"ל דרבינו נקט לישנא דש"ס ואה"נ דיש עוד נפק"מ.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:3:3
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:3:3](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:3:3)

**והפך**
**בו וכו'.** עי' לקמן פ"ט ה"ד.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:3:4
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:3:4](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:3:4)

**שכל**
**קירוב וכו'.** עי' בב"ק י' ב' כעין זה ועי' מש"כ שם בחי' וע"ע ע"ז ל"ח א' ובטור יו"ד סי' קי"ג סעיף ו' ובאחרונים.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:4:1
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:4:1)

**טמא**
**שטבל וכו'.** זבחים ט"ו ב' י"ז א'.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:4:2
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:4:2](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:4:2)

**וחייב**
**מיתה וכו'.** סנהדרין פ"ג א' ב' יעו"ש היטיב.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:4:3
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:4:3](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:4:3)

**מפי**
**השמועה וכו'.** שם בזבחים ובסנהדרין שם. ועיי"ש תוס' שם ושם שכתבו דה"ה דהו"מ למילף מיושב וחד מהנך או מבע"מ וחד מהנך לענין דמחיל עבודה יעו"ש ואולי כיון דצריך לימוד לענין חיוב מיתה לכן מאותו פסוק נלמד ג"כ לענין חילול עבודה ובפשיטות י"ל דבכל הנך דמפיק ק"ו מיושב או בע"מ היינו דווקא תנא דבי ר' ישמעאל ורב משרשיא אבל אינך תנאי ואמוראי לא ס"ל כן א"נ דא"כ טמא נמי לא לכתוב ואנא ידענא מק"ו מבע"מ או מיושב וק"ל.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:4:4
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:4:4](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:4:4)

**שנאמר**
**ובא השמש וכו'.** בא ליתן טעם למה טבו"י מחלל עבודה כיון דאשכחן בו דמיקרי טמא אבל מזה הפסוק ודאי לא הוי ילפינן טבו"י וכמו שהאריכו התוס' זבחים י"ז א' ד"ה טבו"י וכו' ושם בסנהדרין ד"ה וטבו"י ששימש וכו' ועיי"ש מש"כ הר"ן בחי' לסנהדרין שם ועיי"ש היטיב. והראב"ד כתב ע"ז וז"ל א"א כיון שטבו"י שנכנס למקדש בכרת היכי משכחת לה בטבו"י ששימש במיתה והאיכא נמי כרת בשביל ביאת מקדש ואיני מוצא אותו אלא בבמה (ועי' מש"כ לעיל פרק א' בענין היתר במות יעו"ש) א"נ שעשה בית יד ארוכה לצינורא והיפך באיברים מבחוץ עכ"ל והנה מה שלא תירץ דמיירי בנטמא בפנים ויצא בקצרה והיפך בצינורא דא"כ טמא הוא ולא טבו"י ועל כרחך מיירי בדטביל ויצא בקצרה וא"כ על כרחך שהה כדי השתחווייה דהטבילה ולבישת הבגדים ודאי דיש בו כדי השתחווייה ועי' במל"מ לעיל פ"ג הי"ט שהפליא לעשות בזה והראה את עוצם ידו הגדולה ועיי"ש מה שהשיג על מרן יעו"ש היטיב ותרוה נחת.
**ודע** שעל מש"כ מרן וז"ל וי"ל דיש במיתה בידי שמים משא"כ בכרת דכרת היינו שאינו מגיע לששים שנה כדאמרינן במו"ק כ"ח א' ואיכא נמי כרת דיומי כדאי' נמי התם ומיתה בידי שמים אין לה זמן קבוע כמש"כ התוס' בפ' במה מדליקין (כ"ה א') בד"ה כרת וכו' עכ"ל וע"ז כתב בהג"ה וז"ל שם בשילהי מו"ק אמרו ששים זו היא מיתה בידי שמים מכלל דיש לו זמן קבוע ועי' בתוס' דמו"ק כ"ה בד"ה ומיתה וכו' עכ"ל ובאמת אי מהא לק"מ וז"ל תוס' שם בשבת כרת שאינו מגיע לשישים שנה שהיא מיתת כל אדם כדמשמע שילהי מו"ק וכו' רב יוסף כי הוי בר שיתין שנין עבד יו"ט לרבנן אמר השתא נפק לי מכרת א"ל אביי נהי דנפק מר מכרת דשנין מכרת דיומי מי נפק מר וכו' ומיתה בידי שמים אין לה זמן קבוע אלא שמת בשביל עון זה וכו' ומיהו בירושלמי יש כרת אינו מגיע לחמישים וכו' ומיתה האמורה בתורה קאמר התם היינו שמת עד שישים וכו' יעו"ש היטיב והנה העולה מזה למ"ד דכרת עד שישים א"כ מיתה אין לה זמן קבוע אבל למ"ד דכרת עד חמישים א"כ מיתה היינו עד שישים והנה במו"ק איתא שם דכרת הוא בחמישים ושישים זו היא מיתה ואיכא התם דעד שישים הוא כרת א"כ לפי"ז מיתה אין לה זמן קבוע והבן. אמנם התוס' כתבו התם בד"ה ומיתה וז"ל ומיתה דהכא משמע זו היא מיתה בידי שמים וכרת בחמשים עד שישים ולא שישים בכלל וכו' יעו"ש א"כ מבואר מזה דאף למ"ד כרת עד שישים מ"מ מיתה הוא בשישים וא"כ יש לו זמן קבוע אבל באמת התוס' דשבת לא ס"ל כן וע"ע בתוס' ריש יבמות מש"כ בזה.
**ודע** עוד כי בשני פנים הראשונים שכתב מרן הוא מה דחמיר כרת בכל מקום ממיתה ובפנים השלישי מש"כ שהחייב מיתה לוקה בממונו זהו מה שחמיר מיתה מכרת וכוונת דבריו שיש ג"כ חומרא במיתה משא"כ בכרת ובזה אזיל מש"כ המל"מ וז"ל ועוד קשה מש"כ וז"ל ועוד יש ביניהם דכרת הוא וזרעו נכרתים משא"כ במיתה בידי שמים א"כ לפי"ז חמור כרת ממיתה בידי שמים וחזרה הקושיא למקומה עכ"ל ולפי מש"כ אין כאן קושיא. אך מ"מ דברי מרן תמוהים מחמת אינך קושיות שהקשה המל"מ כאן ולעיל פ"ג הי"ט יעו"ש.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:4:5
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:4:5](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:4:5)

**מחוסר**
**כיפורים שעבד וכו'.** כתב ע"ז הראב"ד וז"ל א"א והא אמרינן במכות עוד טומאתו בו לרבות מחו"כ ועוד מבהונות של מצורע דאמרינן בזבחים עשה שיש בו כרת הוא וכ"ש בביאת כולו ועוד וטהרה כתיב ביולדת מכלל דעד השתא טמאה היא ואמרינן בזבחים דמחו"כ דזב כזב דמי ובתוספתא דזבחים מונה אותו עם אותן שבמיתה עכ"ל והנה מה שמקשה מהא דעוד טומאתו בו לרבות מחו"כ לכאורה יקשה א"כ יהיה בכרת דכתיב התם אלא ודאי דהתם בביאת מקדש דחמיר משא"כ במחו"כ ששימש וא"כ גם זה לק"מ דעד כאן לא מרבינן מחו"כ רק לענין ביאת מקדש משא"כ לעבודה דקיל דאינו אלא במיתה וזה פשוט לדעתי. ומה שהקשה מבהונות של מצורע דאיתא התם אידי ואידי עשה שיש בו כרת הוא. הנה לא זכיתי להבין כוונתו דהתם הא הקושיא מהא דראה קרי ולא העריב שמשו דהוי טבו"י דהא מצורע הותר לו להכניס ידיו לבהונות ורק דעיקר הקושיא הא טבו"י לא הותר לו והוי עשה שיש בו כרת ואהא תירץ עולא כיון דהותר לצרעתו הותר לקירויו אלמא דכל עיקר השקלא וטריא התם הכל מבעל קרי יעו"ש ל"ב ב' והנה לא ירדתי לפלגות גדולת חקרי לב הראב"ד ז"ל וה' יאיר עיני (ואפ"ל דא"כ מאי תירץ עולא מיגו דאישתרי לצרעתו הותר לקירויו והא הוי מקילתא לחמירתא ועי' מש"כ לעיל פ"ג הי"ד יעו"ש היטיב וצ"ע).
**ומה** שהקשה מהא דכתיב וטהרה ביולדת מכלל דעד השתא טמאה היא. גם מזה לא איריא דהתם לא איתרבי רק לביאת מקדש ולאכילת קדש דבכרת אבל לעבודה דבמיתה לא שמענו ועי' בזה בתוס' זבחים י"ז א' ובסנהדרין פ"ג ב' אבל באמת אין מזה תימה כלל כי גם בביאת מקדש ובאכילת קדש ס"ל לרבינו לעיל פ"ג ה"ט דפטור מחו"כ יעו"ש מש"כ בזה ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה מהא דמחוסר כפורים דזב כזב דמי דכבר נתיישב זה שם. ובזה יש ליישב גם מה שהקשה מהך דתוספתא דזבחים פי"ב (ובכריתות פ"א) והובא בש"ס דסנהדרין שם (ודע כי התוספתא יש בה ט"ס וצ"ל כמו שהוא בגמרא שם והמפרש לא הרגיש בזה) ומה שהקשה מרן מהא דכתב רבינו בעצמו בפ"ט דסנהדרין יעו"ש שכתב בשם ר"י קורקוס דט"ס הוא ברמב"ם שם וצ"ל שם במקום מחו"כ צ"ל יתר בגדים יעו"ש היטיב.
**אבל** אין לומר דרבינו סמך עצמו על סוגיא דזבחים י"ז א' טבו"י דאם עבד במיתה מנ"ל דגמר חילול חילול מתרומה דפסול תרומה מחיל עבודה וכו' דא"כ גם עבודה אינו מחלל ורבינו פסק כאן דמחלל עבודה ועיי"ש בתוס' ד"ה דגמר וכו' ובסנהדרין שם ד"ה דיליף וכו' יעו"ש היטיב ופשוט.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:5:1
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:5:1](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:5:1)

**שנאמר**
**וכו'.** זבחים י"ט ב'.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:5:2
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:5:2](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:5:2)

**וה"ה**
**לכל וכו'.** ר"ל לא תימא דוקא ביולדת דכתיב ביה קרא וע"ע סנהדרין שם פ"ג ב' וביבמות ע"ד ב'.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:6:1
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:6:1](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:6:1)

**טומאת**
**התהום וכו'.** בפסחים פ' ב' ובזבחים כ"ג א' בעיא דרמי בר חמא. ופסק כן משום דפשט שם רבא מברייתא דלא הותר טומאת התהום אלא למת בלבד ועל כרחך למעוטי טומאת התהום דשרץ ואי בנזיר הא טומאת שרץ לא מהני ולא מידי ואי בעושה פסח ולמ"ד שוחטין וזורקין על טמא שרץ מאי איכא למימר אלא ודאי אכהן מיירי יעו"ש בפסחים ואע"ג דאיכא למימר דלמעוטי טומאת התהום דזיבה אתי ועוד לרבינו דס"ל לעיל סוף סי' כ' דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ על כרחך אתי למעוטי טומאת התהום דשרץ. והנה לקושיא הראשונה י"ל דרבינו ס"ל דטומאת התהום דזיבה הותרה וכמש"כ הלח"מ בפ"ו דנזירות הי"ח יעו"ש (ועיי"ש בתוס' ד"ה ה"נ מסתברא וכו') ועל קושיא השניה י"ל דרבינו ס"ל דהך ברייתא לא מיירי מקרבן פסח רק משאר קרבנות וכמש"כ מרן ובשאר קרבנות אין שייך לומר למעוטי שרץ דהא שוחטין וזורקין על טמא שרץ וא"כ על כרחך על כהן קא אתי. אך קשה לימא למעוטי הרוג וכמש"כ רבינו שם בנזירות וי"ל דרבינו סמך עצמו על מה דאי' בפסחים פ"א א' בעי רב יוסף כהן המרצה בתמיד הותרה לו טומאת התהום או לא את"ל כהן המרצה בקרבנותיהן הותרה להן טומאת התהום יעו"ש וכל את"ל פשיטותא היא עי' מל"מ לעיל פ"ג יעו"ש. (ושוב מצאתי כן בלח"מ לקמן פ"ו מהל' קרבן פסח ה"א יעו"ש היטיב).
**ועיין** תוס' שם פ' ב' ד"ה אי בנזיר וכו' תימה לר"י דילמא לעולם בנזיר ונפק"מ אם שחט קרבנות ונטמא דלא מרצי ציץ וכן קשה בסמוך דקאמר אלא למ"ד שוחטין וזורקין וכו' הא נפק"מ לאם שחט פסחו כדפרישית ואור"י דלא בעי למימר הכי דא"כ תיפשוט דבזיבחא גמירי לא שנא בעלים ולא שנא בכהן עכ"ל.
**וכוונת** דבריהם נוקמי כגון שהנזיר בעצמו שחט קרבנותיו ונודע לו כי היה טמא בטומאת התהום ונטמא הזבח אע"ג דטמא כשר לשחוט קדשים היינו דוקא שלא יגע בבשר וכדאי' ברפ"ג דזבחים ובריש חולין יעו"ש וא"כ הכא נטמאו ובטומאת התהום דמת מרצה ובטומאת התהום דשרץ אינו מרצה אע"ג דהציץ מרצה על הטומאה היינו דוקא בדברים הנקרבים ולא בדברים הנאכלין כדאי' בהלכה ז' וקמ"ל דטומאת התהום מרצה על הזבח ותירצו דא"כ חזינן דטומאת התהום מרצה על כל מילי ולאו דוקא על גוף הבעלים כ"א ג"כ על הזבח אלמא דבזיבחא גמירי וא"כ ה"ה בכהן נמי מרצה לכן פשיט בקיצור דכהן מרצה וברור הוא. וכתבתי זה לפי שראיתי בס' דרוש וחדוש לר"ע איגר שכתב שם וז"ל ולא זכיתי להבין הא שחיטה כשרה בטמאים ואי לזריקה הא זה רק בכהן והיינו באמת הא דאמרינן מאי לאו בכהן דפשיטא דאם בטומאת כהן לא אישתרי אין חילוק בין טומאת כהן בעלים או כהן אחר וה' יאיר עיני עכ"ל וכ"כ בגליון הש"ס ולפי מש"כ אין מקום לקושייתו ודברי התוס' ברורים ודוק.
**ועיין** ירושלמי פ"ז דפסחים ה"ז וז"ל עובד של פסח מהו שירצה עליו את הציץ ק"ו ומה אם הבעלים שהורעתה כחן בזקן ובחולה ייפיתה כחן בספק קבר התהום עובד שייפית כחו בזקן ובחולה אינו דין שתייפה כחו בספק קבר התהום לא אם אמרת בבעלים שייפיתה כחן בשאר כל הטומאות שבשנה תאמר בעובד שהורעתה כחו בשאר כל הטומאות שבשנה הואיל והורעת כחו בשאר כל הטומאות של כל השנה תורע כחו בטמא מת בפסח מיי כדון ר' נחמן בשם ר' מנא לכם בין לו בין לעובד שלו עד כדון עושי פסח נזיר מנין ר' יוסי בשם ר"ח הוינין סברין מימר עליו לא על העובד שלו מן מה דתני היא נזיר היא עושה פסח הדא אמרה מה דנפל לדין נפל לדין עכ"ל הירושלמי. והנה בזה יצא כנוגה צדקת רבינו שפסק דכהן מרצה לו בטומאת התהום. והנה שם בשיירי קרבן הקשה מאין יצא לרבינו דכל הקרבנות מרצה טומאת התהום לכהן יעו"ש ואולי יצא לו מה לפסח שהורע כחו שאם הבעלים טמאי שרץ שאין שוחטין וזורקין עליו ומ"מ יפה כחו לטומאת התהום בכהן כ"ש לשאר קרבנות שייפה כחן שאם הבעלים טמאי שרץ שוחטין וזורקין עליהם לא כ"ש שיפה כחו לענין כהן. אך יש לפרוך דמה לפסח דלכתחלה נמי זורקין עליו אם נודע לו קודם זריקה משא"כ גבי שאר קרבנות וכמש"כ מרן כאן ויש לעיין בזה. ואולי נכנס הפירכא בתוך הק"ו ונימא מה פסח שמותר לו לזרוק לכתחלה בטומאת התהום ואפ"ה לא הותר לו לשחוט ולזרוק על טמא שרץ והותר לכהן כ"ש הכא בשאר קרבנות ועיין לעיל פ"ב ה"ה יעו"ש וצ"ע.
**וע"ע** שם בירושלמי וז"ל תני אין לך עושה קבר תהום אלא מת בלבד הא נבלה לא ק"ו מה אם המת שמטמא באהל עושה קבר התהום נבלה שאינו מטמא באהל אינו דין שתעשה קבר התהום (כ"ה גירסת קרבן העדה) לאיזה ענין נאמר אין לך דבר שעושה קבר התהום אלא מת בלבד להוציא משכב ומושב עכ"ל והיינו טומאת התהום דזיבה ומאחר שדעת רבינו לפסוק שזיבה עושה קבר טומאת התהום וכמש"כ לעיל בשם הלח"מ לכן כתב בנזירות לאפוקי הרוג והבן.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:6:2
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:6:2](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:6:2)

**ואפי'**
**נודע לו וכו'.** עיין במרן מש"כ לחלק בין הך דהכא ובין הך דלקמן סי' ק"א סעיף י"א יעו"ש ויש לחלק בפשיטות בין התם דמיירי בבעלים ובין הכא דמיירי בכהן ואולי אפשר להעמיס זה בכוונת מרן. ועיין ירושלמי שם וז"ל צבור שנטמא בספק קבר התהום מהו שירצה עליו את הציץ ק"ו מה אם היחיד שהורעתה כחו בטומאה ידועה ייפיתה כחו בספק קבר התהום צבור שייפיתה כחו בטומאה ידועה אינו דין שייפיתה כחו בספק קבר התהום קל שאת מיקל ביחיד את מחמיר בצבור קל שאת מיקל ביחיד שאם נתוודע לו לפני זריקה יעשה כמי שנטמא לאחר זריקה בשביל שלא ידחה לפסח שני את מחמיר עליו בציבור שאם נתוודע לו לפני זריקה יעשה כמי שנתוודע לאחר זריקה שלא יאכל הבשר (כ"ה גירסת קרבן העדה) קל שאת מיקל בנזיר טהור שאם נתוודע לו לפני זריקה יעשה כמי שנטמא אחר זריקה שלא יביא קרבן טומאה את מחמיר בנזיר טמא שאם נתוודע לו לפני הזריקה יעשה כמי שנתוודע לו אחר הזריקה יעשה כמו שטמא וחזר ונטמא מביא קרבן טומאה לכל אחד ואחד כהדא דתנא נטמא וחזר ונטמא מביא קרבן טומאה על כל אחד ואחד עכ"ל העתקתיו לפי שממנו מבואר כלישנא בתרא דש"ס פסחים פ"א ב' וכמו שפסק רבינו. וכל הך סוגיא דירושלמי נשנית בפ"ט דנזיר ה"ב יעו"ש היטיב. ועיי"ש במראה הפנים שכתב לחלק באופן אחר והוא דבפסח ונזיר הותר לכתחלה משא"כ בשאר קרבנות יעו"ש וחלק על מרן. ולא נ"ל לכאורה כי לא הותר בפסח לכתחלה רק בכהנים באופן שנדחה הטומאה משא"כ בבעלים ביחיד ודו"ק. (ועי' מל"מ שתמה על הירושלמי רפ"ב דיומא יעו"ש ועי' שיירי קרבן שם מש"כ בזה ועי' ש"ק פ"ז דפסחים ה"ו מש"כ בזה) ועי' בגליון הש"ס מש"כ בזה ושם בהגה ציון ירושלים.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:6:3
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:6:3](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:6:3)

**בנזירות.** בהל' נזירות פ"ו.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:7:1
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:7:1](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:7:1)

**אבל**
**אינו וכו'.** עי' פסחים ע"ז א' ע"ח א' ומנחות כ"ה ב'.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:7:2
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:7:2](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:7:2)

**ולא**
**על וכו'.** פסחים פ' ב' זבחים כ"ג א' תוספתא דפסחים פ"ו ודנזיר פ"ו ומנחות פ"א וירושלמי פסחים פ"ז ה"ז.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:8:1
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:8:1](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:8:1)

**אלא**
**בזמן וכו'.** כ"ה דעת ר"י ביומא ז' ב' ובפסחים ע"ז א' וסנהדרין י"ב ב'. והא דמרצה ביוה"כ היינו טעמא משום דטומאה הותרה בציבור יעו"ש ולפי"ז קשה דהא רבינו ס"ל דטומאה דחויה בציבור כמש"כ בהלכה ט"ו יעו"ש וא"כ רבינו סותר דברי עצמו וכבר הקשה זה מרן בשם ר"י קורקוס יעו"ש מש"כ בזה רק שכתב שהאריך בדבר ולפנינו אין אומר ואין דברים. והנראה לענ"ד דהנה כל עיקר ראיית ר' שמעון דאין עודהו על מצחו מרצה מהא דביו"כ אם נטמא הקרבן אפילו יש אחרת תחתי' א"צ להביא האחרת והיינו טעמא משום דהוא קרבן ציבור ורצויי ציץ ור' יהודה משני דלעולם אינו על מצחו אינו מרצה ושאני הכא משום דטומאה הותרה בציבור. וא"כ לדידן י"ל דלעולם אינו על מצחו אינו מרצה וכר"י וביוה"כ אי יש בידו אחרת צריך להביא אחרת. והנה רב ששת ס"ל דטומאה הודחה בציבור ורב נחמן ס"ל דהותרה בציבור ושם איתיביה לר"נ מהא דהיה מקריב מנחת פרים ואלים וכבשים ונטמאת בידו אומר ומביאין אחרת תחתיה מאי לאו פרים וכבשים ואלים דחג ופי' שם תוס' דהוא ס"ל עודהו על מצחו מרצה והתם מיירי כגון שאינו על מצחו יעו"ש היטיב בתוס' יומא ז' ב' ד"ה מכלל דר"ש וכו' אלמא דלרב ששת הברייתא כפשוטה בפרים וכבשים ואלים דחג וס"ל דעודהו על מצחו מרצה דווקא וס"ל דטומאה דחוייה בציבור והנה שם בפסחים ע"ז א' דליכא תנא דס"ל טומאה הותרה בציבור כי אם ר"י אלמא דלית הלכתא כוותיה בזה. ועוד ר"נ ור"ש הלכה כר"ש באיסורי וכמש"כ תוס' עירובין ל"ב א' ולכן פסק דטומאה דחויה היא בציבור ופסק ג"כ דאינו על מצחו אינו מרצה כברייתא דלעיל. והנה תנא דבי ר' ישמעאל בשבת י"ב א' ורבה בר רב הונא שם וביומא שם ובמנחות ל"ו ב' ס"ל דתמיד אתי שלא יסיח דעתו ממנו א"כ ס"ל כר"י בהא דאינו על מצחו אינו מרצה א"כ אתי שפיר פסק רבינו וע"כ צ"ל משום דס"ל כיון דכתיב ונשא על מצחו מדכתיב מצחו בוא"ו ילפינן לנשבר הציץ ומדכתיב על מצחו לקבוע מקום הוא דאתא ומדכתיב על מצח אהרן ילפינן דעודהו על מצחו מרצה ועי' בתוס' יומא ס"ט א' ד"ה בגדי וכו' ובקדושין ס"ו א' ד"ה הקם יעו"ש היטיב כל זה נ"ל ליישב דברי רבינו.
**ולכאורה** יש לעיין קצת במש"כ רבינו קרא דוהיה על מצחו וכו' ויותר הו"ל להביא פסוק דעל מצח ונשא דמכאן יליף לה ר' יהודה ואדרבה מכאן יש סיוע קצת לר' שמעון דס"ל דתמיד מרצה והנה ע"ד פלפול י"ל דלכן נקט האי קרא להשמיענו דעיקר דרשא מעל מצחו דמצח מצחו משמע ליה שפיר וכמש"כ למעלה וע"ז רמז רבינו. אמנם יותר נ"ל ע"ד הפשוט שסמך על הירושלמי דחגיגה פ"ב ה"ד דאיתא שם וז"ל אית תניי תני הציץ מרצה על מצחו אות תניי תני אפילו בזוית מ"ד הציץ מרצה על מצחו והיה על מצחו תמיד מ"ד אפי' בזוית מהדא דיוה"כ עכ"ל ונמצא שר"י דורש תיבת תמיד למעלה דדריש מקרא נדרש לפניו ור"ש דריש מקרא לאחריו דהאי תמיד קאי אלרצון וה"ק תמיד לרצון ותלי פלוגתא זו בפלוגתא דזבחים כ"ד א' מנחות י"ט א' יעו"ש ושם הלכה כרבנן דדרשי אלפניו ואחריו עי' לקמן פ"ה הי"ח ואף דשם הלכה כמ"ד דקאי לפניו ולאחריו מ"מ הכא כיון דסתרי אהדדי וא"א להיות אתרווייהו פסק רבינו דקאי אלפני' והנחת הטעמים מסכים לזה לכן פסק כן ואף דלישנא דתלמודין לא משמע כן מ"מ מאחר דליכא נפק"מ לדינא תפס רבינו לישנא דירושלמי. ומשמע בר"ה ט' ב' דיותר יש סברא לומר דקאי אלפניה מדנימא דקאי אדאחריה יעו"ש היטיב והבן. וע"ע בתשובות שאגת אריה סי' ל"ח שהאריך בזה ומה שנראה לענ"ד כתבתי. ואח"כ מצאתי בס' שער המלך שהלך ג"כ על דרך מש"כ.
**ודע** כי לפי מש"כ השאגת אריה דר"ש דס"ל אינו על מצחו מרצה לאו מתמיד יליף לה ר"ש אלא מדלא דריש על מצחו אבל תמיד ס"ל דאתי לשלא יסיח דעתו יעו"ש היטיב א"כ מתורץ מה שנתקשה בס' שער המלך לעיל פ"ח מהל' כלי מקדש הי"א על דברי התוס' דיומא ס"ט א' ד"ה בגדי וכו' דמוכח מדבריהם דס"ל דאפילו למ"ד אינו על מצחו מרצה ס"ל דתמיד אתא לשלא יסיח דעתו ולא להורות דתמיד מרצה יעו"ש היטיב שנשאר בצ"ע אמנם למש"כ השג"א ניחא היטיב והבן.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:9:1
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:9:1](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:9:1)

**אינו**
**דוחה וכו'.** עי' פסחים ע' ב' ובתוס' שם ועיי"ש ס"ו א' ויומא נ' א' ותמורה י"ד א' וע"ע פסחים ס"ז א' יעו"ש היטיב וביומא ז' א' ועי' תוס' סנהדרין י"ב ב' בד"ה שטומאה וכו' וכמה פעמים מבואר כן בש"ס.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:9:2
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:9:2](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:9:2)

**ולא**
**כל וכו'.** עי' בפסחים ס"ז א' מבואר שם דדווקא טמא מת אבל לא זב ומצורע וע"ע זבחים כ"ב ב' דטמא שרץ לא מידחי יעו"ש היטיב ועוד מבואר בדוכתי טובי.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:10:1
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:10:1](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:10:1)

**קבוע**
**זמנם וכו'.** ואע"פ שיש קרבנות הצבור שאין קבוע להם זמן והם אינם דוחים לא את השבת ולא את הטומאה רק משום דתפס לישנא דמתניתין דתמורה י"ד א' וז"ל קרבנות היחיד חייבין באחריותן ובאחריות נסכיהם וקרבנות הציבור אין חייבין באחריותן ולא באחריות נסכיהם יעו"ש והטעם שאין חייבין באחריותן לפי שעבר זמנו בטל קרבנו והנה התנא כלל בכלל זה כל קרבנות הצבור והאיכא פר הוראה ושעירי ע"ז אלא מילי דפסיקא נקט דכל קרבנות ציבור הקבועים קבוע זמנן כמו תמידים ומוספים וקרבנות היחיד רובא דרובא אין קבוע זמנם ואולי לזה כיון מרן ז"ל דכצ"ל כל הקרבנות צבור הקבועים קבוע זמנם משא"כ דבר שבא במקרה. ונ"ל דה"ה חגיגה ועולת ראיה והיו הצבור טמאי מת ביום ראשון ברגל שאז טמאים כל שבעה אזי דוחה הטומאה דלענין זה מיקרי זמנם קבוע עיין בביצה כ' ב' וביומא נ' א' ובזה מיושב מה שהקשה המל"מ בפ"ג מהל' אבל ה"י ודו"ק.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:11:1
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:11:1](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:11:1)

**אינו**
**נאכל וכו'.** פסחים ע"ו ב' ועיין יומא ז' א'.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:12:1
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:12:1](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:12:1)

**והיו**
**הכהנים וכו'.** עי' תוס' פסחים ע"ט א' ד"ה או שהיו וכו' יעו"ש היטיב ודע דשם איתא וז"ל א"ר חסדא לא שנו אלא שנטמא הסכין בטמא מת דרחמנא אמר בחלל חרב חרב הרי הוא כחלל וקא מטמא לגברא דמעיקרא כי מתעביד בטומאת הגוף דכרת קא מתעביד אבל נטמא הסכין בשרץ דבשר הוא דמטמיא ליה לגברא לא מטמיא ליה טהורין עביד טמאין לא עביד מוטב יאכל בטומאת בשר בלאו ואל יאכל בשר בטומאת הגוף שהוא בכרת וכו' ורבא אמר אפי' טמאין נמי עבדי מ"ט דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף והבשר כל טהור יאכל בשר כל היכא דלא קרינן ביה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל לא קרינן ביה כל טהור יאכל בשר וכל היכא דקרינן ביה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל קרינן ביה והבשר כל טהור יאכל בשר עכ"ל והנה רבינו סתם וכתב כאן שהיו הכלי שרת טמאין למת והיינו כר"ח ולא כרבא. והנה לכאורה עלה בדעתי לומר הטעם דלכאורה קשה למה כתב בכהנים דהיו טמאים למת ואמאי הא אם נטמאו בשרץ נמי לידחו טומאה דבשלמא בבעלים אם הם טמאי שרץ שפיר אמרינן דכיון דשוחטין וזורקין על טמא שרץ לכן לא דחו אבל הכהנים הא אם הם טמאי שרץ נמי לידחו אלא ודאי דרבינו ס"ל כסוגיא דזבחים כ"ב ב' דלא הותר לכהן בציבור רק בטומאת מת ולא בשרץ דמכפרים דומיא דמתכפרים מה מתכפרים מת אין שרץ לא אף מכפרים כן וכיון שכן ה"ה בכלי שרת לא נדחה טומאתם רק בטומאת מת ועי' בתוס' שם ד"ה אי הכי וכו' שכתב בשם ר"ת דבאמת טומאת כהנים וסכינים נדחים אף בטומאת שרץ רק דנפק"מ דאם נטמאו במת נאכלים לערב ואי נטמאו בשרץ אין נאכלים לערב יעו"ש היטיב אמנם רבינו ס"ל כפשוטה דאין טומאת שרץ נדחה לגבי פסח כלל. אך א"כ קשה איך יפרנס לנו רבינו דברי ר"ח ורבא. וסבור הייתי לומר דהוא יפרש דר"ח ורבא ס"ל אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ וכל שביחיד נדחה ציבור עבדי בטומאה וא"כ גם הכהנים והסכינים שנטמאו בשרץ נדחים ר"ל נדחו מטומאתן ומותר לעבוד בהן והם יפרשו משנתנו דזבחים דטמא מחלל עבודה בזב ומצורע או דס"ל דלא אמרינן מתוך שמרצים בצבור מרצים ביחיד יעו"ש אבל א"כ קשה הא רבינו ס"ל סוף סי' כ' דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ וא"כ למה כתב כאן דוקא דטומאת מת נדחה ולא טומאת שרץ וי"ל דכאן מיירי רבינו בשאר קרבנות ולא בקרבן פסח ובשאר קרבנות שוחטין וזורקין על טמא שרץ אבל ר"ח ורבא מיירו מקרבן פסח ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ לכן נדחה טומאת שרץ ג"כ. אבל שוב עיינתי וראיתי כי רבינו מייתי לה להדא דר"ח בהדיא לקמן סי' ק"ב סעי' ט' יעו"ש היטיב ועיין במרן שם. (ולכאורה ליתא למש"כ כי על כרחך מיירי כאן בקרבן פסח דאיזה קרבן הוא שתלוי ברוב הקהל טמאין אם לא הפסח והנה כ"ז יבואר לפנינו אי"ה במקו"א).


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:12:2
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:12:2](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:12:2)

**אבל**
**הטמאים וכו'.** והנה בזבים וזבות נדות ויולדות איתא בפסחים ס"ז א' אבל נבלה ושרץ על כרחך אתי מהא דזבחים כ"ב שם וכמש"כ למעלה.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:12:3
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:12:3](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:12:3)

**לא**
**יתעסקו וכו'.** ועי' לקמן הל' קרבן פסח פ"ז ה"ח פסק לענין אכילת פסח הבא בטומאה דטומאת מגע מותר לאכול ממנו ועיי"ש בלח"מ סעי' א' שם שתמה בזה. ודברי מר"ן שם לא מעלה ארוכה בזה. והנה לפי מש"כ לעיל ס"ק כ"ז יש לחלק ולומר דבשלמא כשהיה טמא שרץ או נבלה בשעת אכילה א"כ כיון שאם ציבור היו כן היו עושים בטומאה שכל שהיחיד נדחה ציבור עבדי בטומאה לכן כל שהרוב טמאים במת גם ליחידים אשר נטמאו בנבלה ובשרץ הותר משא"כ בשעת העשיה שאז לא הותר לטומאת שרץ דשוחטין וזורקין על טמאי שרץ דהיינו על טבו"י דשרץ ונבלה וא"כ היה להם לטבול ולעשות בהיתר. ואם נימא דמיירי כאן בשאר קרבנות ולא בקרבן פסח א"כ שוחטין וזורקין על טמאי שרץ א"כ לא נתנה טומאת שרץ לדחות אבל בק"פ דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ לכן נתנה לדחות וכמש"כ למעלה בס"ק כ"ז אז היה אתי שפיר הכל והבן היטיב בכל מש"כ ועוד יבואר מזה אי"ה במ"א שוב מצאתי בצל"ח לפסחים צ' ב' קצת ממש"כ יעו"ש היטיב.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:12:4
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:12:4](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:12:4)

**ואם**
**עברו וכו'.** פסק דלא כר' אליעזר בפסחים צ"ה ב' ועיי"ש ס"ז ב' דר' יהודה ס"ל כר"א יעו"ש ורבינו לא ס"ל כר"ש דס"ל דנתקו הכתוב לעשה כדלעיל פ"ג ה"ח וג"כ לא ס"ל כר"י דאילו לר"י היה כאן פטור דס"ל כר"א ולרבינו חייב כר"ש וכרבנן דפליגי עליה דר"א אלא דעת רבינו כהספרי וכמש"כ לעיל סי' כ"א ס"ק ד' יעו"ש היטיב וע"ע במנחות צ"ה ב' פלוגתא דר"א ורבנן לענין דגלי מדבר בשעת סילוק הקלעים ובשעת המסעות דלר"א לא נהג אז שילוח מחנות ולרבנן נהוג יעו"ש היטיב ועיין תענית כ"א ב' דר' יוסי ס"ל דבשעת המסעות הותרו זבין ומצורעין ליכנס למחנה לויה יעו"ש אבל הברייתא דברכות נ"ד א' ס"ל דאסור יעו"ש וברש"י מנחות שם (שוב ראיתי במכילתא ביתרו פרשה ג' שמבואר שם הא דאיתא בתענית שם הוגללו הפרוכת הותר לזבין ומצורעין ליכנס וכו' אינו מדברי ר' יוסי יעו"ש היטיב) ובזה י"ל פרפרת נאה כי ר"נ בר רב חסדא בתענית שם קאי בשיטת ר"ח אביו דפסחים שם וס"ל דלא כר"א ולכן לדידיה גם בשעת סילוק מ"מ אסורים זבים ומצורעים ליכנס וכאידך ברייתא דמנחות שם ולכן לא היה ס"ל דהאדם מכבד מקומו ולכן ביקש מרב נחמן בר יצחק לבא אליו וזה שאמר ליה אח"כ רנב"י מוטב שיבא מנה בן פרס למנה בן מנה וכו' מטעם כי דעתך ודעת אביך עדיפי מדעתי לחוד והו"ל אנא יחיד לגבי רבים והבן היטיב) והנה ראיתי להצל"ח בפסחים ס"ז ב' שהקשה דברי רבינו אהדדי ומתוך כך פי' פי' אחר במנחות שם דלא כרש"י ולדידי לק"מ והנראה לענ"ד כתבתי. ושוב מצאתי בס' שעה"מ בסי' פ"ג ח"ה שג"כ האריך ליישב זה יעו"ש היטיב.
**ומש"כ** רבינו **וחייב כרת על הביאה ומיתה על העבודה.** על כרחך מילי מילי קתני נכנס בטומאה או שנטמא בפנים ושהה שם כדי השתחויה חייב כרת ואם נטמא בפנים ולא שהה או שהיה שוגג על הביאה חייב מיתה על העבודה עיין לעיל סעי' ג' וסעי' ד' ובמש"כ שם ועיין לעיל פ"ג הי"ט במל"מ.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:12:5
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:12:5](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:12:5)

**שלא**
**נדחית וכו'.** עיין לעיל הלכה ט'.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:13:1
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:13:1](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:13:1)

**פטורים.** אבל עשה מיהא אית ביה עיין תוס' פסחים צ"ה ב' בד"ה כל היכא וכו'. יעו"ש היטיב.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:13:2
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:13:2](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:13:2)

**כל**
**המשמרה וכו'.** עיין לעיל סי' י"ב ס"ק כ"א ובמש"כ שם.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:13:3
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:13:3](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:13:3)

**רוב**
**הכהנים וכו'.** עיין מרן שלא הערה מקורו מנין לקח רבינו זה והנה מש"כ דתלוי בירושלים עיין ירושלמי פסחים פ"ז סוף הלכה ו' ובהוריות פ"ק שילהי ה"ב יעו"ש אולם מש"כ דתלוי ברוב יש לעיין בזה ועי' תוס' פסחים ע"ט א' ד"ה בטומאת וכו' אולם מש"כ דתלוי ברוב עם יש לעיין בזה ועיין בזבחים כ"ב ב' דאם איתא דיש קולא במתכפרין דתלוי ברוב משא"כ במכפרין א"כ לא הוה שתיק מיניה וע"ע פסחים צ"ד ב' וצ"ע וע"ע במשנה חמשה דברים באין בטומאה וכו' ובפי' רבינו שם.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:15:1
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:15:1](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:15:1)

**אלא**
**באיסורה וכו'.** עיין פסחים ע"ז א' וע"ט א' פ' א' וע"ע יומא ו' ב' והלכה כרב ששת באיסורי ועיי"ש מ"ו ב' מבואר שם דרבא נמי ס"ל דחויה היא בציבור ועיי"ש ו' ב' תוס' ד"ה אמר רב וכו' וזבחים ל"ג א' ד"ה מכלל וכו' וע"ע סנהדרין י"ב ב' יעו"ש היטיב ויש לעיין בזה קצת שוב ראיתי בשעה"מ בסעיף י"ד יעו"ש מש"כ בזה.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:15:2
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:15:2](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:15:2)

**ומפני**
**זה וכו'.** עיי"ש ביומא ז' א' יעו"ש היטיב והא דמרצה ציץ ביוה"כ ורבינו ס"ל דאין עודהו על מצחו אינו מרצה כמש"כ בהלכה ח' עיי"ש תוס' ז' ב' ד"ה מכלל וכו' ועיין מש"כ לעיל שם ועיין תוס' פסחים ע"ז א' ד"ה דלא וכו' ובמנחות ט"ו א' ד"ה והכא וכו' ויש לעיין בזה ואי"ה יבואר במקו"א מזה.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:16:1
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:16:1](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:16:1)

**אבל**
**צבור וכו'.** עיין פסחים ס"ז א' וחולין כ"ט א' ודוכתי טובי בש"ס עצמו מלספר ובפרט במס' פסחים וע"ע בספרי בהעלותך פיסקא ע' יעו"ש היטיב.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:16:2
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:16:2](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:16:2)

**וה"ה**
**לכל וכו'.** עיין לעיל סעיף ט' יעו"ש.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:17:1
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:17:1](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:17:1)

**שנאמר**
**שם וכו'.** זה הדבר צריך ביאור. דע כי בש"ס סנהדרין י"ב ב' ובתוספתא דפסחים פ"ח יעו"ש היטיב ובתוספתא דסנהדרין כ"ב איתא שם ג' מחלוקת דר"י ס"ל דאין מעברין את השנה מפני הטומאה וחזקיה עבר ע"ז ועיבר את השנה מפני הטומאה אבל ס"ל דצבור אין נדחין לפסח שני וחזקיה נתחכם לעבר השנה ועשו בניסן ובטהרה. ור' שמעון ס"ל דמעברין שפיר והא דחזקיה עשה שלא כדין מפני שעיבר את השנה ביום שלשים דאדר. ור"ש בן יהודה אומר דלכן עשה שלא כדין דהוא לא עיבר כלל רק עשה את הפסח באייר ודחה את הצבור לפסח שני. והנה אם נימא דעיבר את השנה א"כ עשו את הפסח בטהרה ורבינו ס"ל דעשה את הפסח בטומאה. והנה כן כתוב בדברי הימים ב' ל' ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלים לעשות את הפסח בחודש השני כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא כי הכהנים לא התקדשו למדי והעם לא נאספו לירושלים. ושוב כתוב שם פסוק י"ג ויאספו ירושלים עם רב לעשות את חג המצות בחדש השני קהל לרוב מאד וגו' ויעמדו על עמדם כמשפטם בתורת משה איש האלהים הכהנים זורקים את הדם מיד הלוים כי רבת בקהל אשר לא התקדשו והלוים על שחיטת הפסחים לכל לא טהור להקדיש לה' כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבולון לא הטהרו כי אכלו את הפסח בלא ככתוב כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר ה' הטוב יכפר בעד. ופירש"י ז"ל שם כי הלוים שחטו הפסחים ולא הבעלים בעצמם ומפרש הטעם למה כי רבת העם לא הטהרו יעו"ש נמצא אף שעברו השנה מ"מ רבת העם לא נטהרו ומפרש רבינו לפי שיטתו כי חזקיה עיבר השנה מפני הטומאה ורצה לעשותו בטהרה והנה כשהגיע י"ד ניסן לפי חשבונו מ"מ רבת הקהל לא נטהרו ומ"מ עשה בי"ד ניסן ולא דחהו על אייר והיינו טעמא מפני שהצבור אין נדחין לפסח שני והא דכתיב ויועץ המלך וכו' לעשות הפסח בחדש השני וכו' היינו לפי האמת היה אייר כי אין מעברין ביום שלשים של אדר והוא עיבר וא"כ החדש הראשון לפי חשבונו היה באמת חדש שני ולכאורה זה דלא כחד מהנך תנאי.
**והייתי** סבור לומר דבאמת זה מודים כו"ע דעיבר השנה שלא כדין דכתיב ויועץ המלך לעשות בחדש השני וגו' רק ר"ש בן יהודא בשם ר"ש מוסיף עוד ואומר כי בזה נמי עשה שלא ככתוב כי השיא אותם לדחות הפסח לחודש השני ומטעם שמבואר בש"ס סנהדרין שם כי מתחלה היה סבור דרוב טהורים הן ולבסוף סבור דמעיקרא היו רובן טמאים ולפי"ז נמצא דעשה שני פסחים וכן מבואר בתוספתא דפסחים שם ודסנהדרין שם דר"ש בן יהודא ס"ל אף מפני שעישה לצבור לעשות פסח שני יעו"ש היטיב משמע דלר"י ולר"ש לא עישה לצבור לעשות פסח שני רק שגג בדבר העיבור. ולפ"ז מאי דכתיב כי מרבית העם רבת וכו' ה"ק אמאי הקריבו כל לא טהור הא אסור להקריב בטומאה ע"ז בא לתרץ כי מרבית העם וכו' וכיון שהיו רובן טמאים לכן נדחית הטומאה מפני רוב הקהל והא דצריך לעבר השנה י"ל כי חזקיה היה סבור שכשיעבר השנה יהיו כולם טהורים ויעשה הפסח בטהרה אבל באמת לא היה כן רק במה שעיבר היה תועלת שנטהרו הכהנים והלוים אבל רבת העם לא נטהרו ולכן הוכרח לעשות בטומאה (והנה רש"י פי' שם וז"ל כי אכלו את הפסח בלא ככתוב שלא כהלכה שאכלוהו בטומאה כי התפלל חזקיה עליהם וגו' עכ"ל וזה תימה הא הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה כמש"כ רבינו בהל' קרבן פסח פ"ז ה"ח. גם מש"כ רש"י וז"ל (בפסוק ט"ז) ואל תתמה למה לא שחטו בעלים עצמן לפי שכתוב בסמוך כי רבת בקהל אשר לא התקדשו והלוים היו על שחיטת פסחיהם עכ"ל וגם זה תמוה הא הפסח שבא בטומאה נעשה בטומאה והותר לבעלים ליכנס בעזרה ולעבור על עשה שיש בו כרת וכ"ש על שחיטה בטומאה שאינה אלא בלאו שלא לטמאות הבשר וע"ע במצודת דוד שם בפסוק י"ז י"ח. אמנם לדעת רבינו נכון הכל בעזר ה' שהקרבת פסח ואכילתו היה הכל כדין רק שעבר על העיבור והא דשחטו הלוים עיי"ש סי' ל"ה משמע ג"כ שהלוים היו שוחטים ואולי הטעם שהבעלים לא היו בקיאים במעשה השחיטה. וראיתי שם בתרגום (המיוחס לרב יוסף) וז"ל ארום סוגי עמא מדבית אפרים ומדבית מנשה ומדבית יששכר ומדבית זבולון לא אידכיא ארום אכלו ית פיסחא קדמאה בדלא כתיב ותבו למיעבד פיסחא תניינא כדכתיב ארום צלי חזקיהו אמטולהון דמימר ה' דהוא טב יכפר על עמא דאישתלייה עכ"ל והוא לכאורה תמוה הא אדרבה אם היו עושין פסח שני זה לא הוי כדין כמבואר למעלה.
**והנה** בתוספתא דפסחים פ"ח א' איתא וז"ל גר שנתגייר בין שתי פסחים צריך לעשות פסח שני דברי רבי ר' נתן אומר א"צ לעשות פסח שני שכבר לא נתחייב בראשון ניתן להם לישראל לבנות בית הבחירה היחיד עושה פסח שני ואין הציבור עושה פסח שני ר' יהודה אומר אף הצבור עושה פסח שני א"ר יהודה מעשה בחזקיה המלך שמיעשה את הצבור לעשות פסח שני שנאמר כי מרבית העם רבת מאפרים וממנשה וכו' ר"ש אומר לא מפני שהעשיה את הצבור לעשות פסח שני אלא מפני שעיבר ניסן בניסן שאין מעברין אלא אדר ר"ש בר יהודה אומר משום ר"ש אף מפני שהעשיה את הצבור לעשות פסח שני עכ"ל.
**והנה** לר' יהודה דס"ל דהצבור עושין פסח שני והראיה מחזקיה שעישה את הצבור לעשות פסח בשני ואם כן מפרש המקרא כפשוטו דמתחלה עשו את הפסח בניסן והיו אז טמאים באופן שלא היו יכולים לעשות הפסח על פי ד"ת ויועץ המלך לעשות פעם שניה בחודש השני ומפרש כי מרבית העם וגו' לא הטהרו ואכלו את הפסח בלא ככתוב לכן עשו פעם שניה ועיין ירושלמי דפסחים פ"ט ה"א ובקרבן עדה שם. וי"ל כי התרגום ג"כ אזיל בשיטתו דהאי תנא אך אי קשה לי הא קשה לי דהא ר"י ס"ל בסנהדרין דעיבר מפני הטומאה וביקש רחמים על עצמו אלמא משמע דהא דעיבר מפני הטומאה שוב לא היו טמאים והיו עושין הפסח בטהרה ואולי צ"ל דתרווייהו הוי כי הכהנים לא הטהרו ולכן עיבר מפני הטומאה ונטהרו הכהנים והלוים וזה לא היה ככתוב. והנה מרבית העם עדיין לא הטהרו עשו בטומאה וזה לא היה ככתוב ושוב צווה לעשות פסח שני והנה במה שעיבר בטומאה לא היה כדין אבל במה שעשו פסח שני היה כדין וזה דחוק. ועוד דלישנא דתוספתא ג"כ לא אתי שפיר דהא מתחלה קתני דר"י ס"ל דצבור עושין השני ומביא ראיה מחזקיה משמע דשפיר עביד וא"כ איך אמר עלה ר"ש לא מפני שהעשיה את הצבור בקש רחמים על עצמו אלא מפני שעיבר ניסן בניסן משמע דלר"י מפני שעישה את הצבור לעשות פסח שני ביקש רחמים והא אדרבה לר"י לכתחלה עושין וצ"ע בזה. ואי לא מסתפינא אמינא שט"ס הוא בתוספתא דפסחים אך קשה להגיה מאחר שכ"ה בירושלמי דפסחים הנ"ל. ואפ"ל כי ר"י ס"ל דלכתחלה עושין את הצבור לעשות בשני ור"ש ס"ל דלכתחלה אין עושין אבל אם עשו א"צ כפרה ור"ש בן יהודה משמו ס"ל דצריך כפרה או י"ל דר"ש ס"ל דבאמת לא עישה את הצבור לעשות פסח שני וכנ"ל. אבל באמת נראה יותר כמש"כ מתחלה דרבינו ס"ל דלא עישה את הצבור לעשות פסח שני רק דמה שעבר היה על שעיבר החודש שלא כדין אבל במה שעשו בטומאה עשו כדין וכנ"ל.
**ואגב** אבאר התוספתא. מה דאיתא שם ניתן לישראל לבנות בית הבחירה וכן הובא שם בירושלמי והקרבן העדה כתב דט"ס הוא ול"ג לה ובשיירי קרבן כתב דכצ"ל ניתן להם לישראל לבנות בית הבחירה ולחוג בו שלש פעמים בשנה. ומביא ראיה מזה דציבור אין עושין פסח שני דאם עושין א"כ משכחת ארבע פעמים בשנה יעו"ש היטיב. ובשם הגר"א כתוב שם בתוספתא דה"ג וכן כשניתן להם לישראל לבנות בית הבחירה. וכתב ע"ז המפרש דלא ידע פי' לזה יעו"ש בעיטור בכורים. ולא ידעתי מאי לא ידע דה"פ וכן כשניתן להם לבנות בית הבחירה לישראל בין פסח ראשון לפסח שני ג"כ אין הציבור עושים בשני ומביא ר"י ראיה דצריך הציבור לעשות בשני מחזקיהו שלא היו ראויים בראשון ועשו בשני ופשוט (שוב מצאתי כן בס' קהלת יעקב בפ"ט דפסחים יעו"ש).
**והנה** מרן העיר בזה במה שסתם רבינו כדעת ר"י שעיבר מפני הטומאה וסתם כר"ש דעיבר ניסן בניסן. ועוד מאחר דהלכה דאם עיברה מעוברת א"כ ל"ל לבקש רחמים ע"ז ועוד למה לא כתב שעישה את הציבור לעשות בשני יעו"ש מש"כ בזה.
**והנה** על קושייא השלישית י"ל דס"ל מאחר דר"י ור"ש לא ס"ל דעישה הציבור לעשות בשני לכן לא חש לה להביאו והא דעיבר ניסן בניסן כבר מבואר זה בברכות י' ב' ובפסחים נ"ו א' וכמש"כ מרן יעו"ש. ומה שהביא דעיבר מפני הטומאה וע"ז ביקש רחמים על עצמו. הכי משמע מהא דאיתא סנהדרין י"ב ב' תנ"ה אין מעברין את השנה מפני הטומאה לכתחלה ר"ש אומר מעברין אלא מפני מה ביקש רחמים על עצמו שאין מעברין אלא אדר והוא עיבר ניסן בניסן. והנה מלשון זה משמע דלת"ק דס"ל אין מעברין לכתחלה שפיר ביקש רחמים. וזה תרווייהו מודו שעיבר מפני הטומאה רק דלת"ק עשה איסור בדבר ולר"ש עשה כדין והנה לדידן דס"ל דאין מעברין לכתחלה א"כ שפיר ביקש רחמים על עצמו ולברייתא קמייתא י"ל דת"ק ס"ל דלא עיבר מפני הטומאה ולכן לא מייתי ראיה מחזקיה דביקש רחמים על עצמו אבל אה"נ אם הוה ס"ל דהכי הוי עובדא הוי מייתי ראיה מהך דבקש רחמים על עצמו (ושוב מצאתי בס' שער המלך שהרגיש על דברי מרן בזה יעו"ש היטיב).
**ודע** שמש"כ רבינו הלכה ט"ז דלמדין מפסוק ויהי אנשים וגו' וכ"כ גם כן בפירוש המשניות במשנת חמשה דברים באין בטומאה וכו' וכ"כ לקמן הל' קרבן פסח פ"ו ה"א והוא דרשת הספרי כמש"כ מרן. ויש לעיין למה לא הביא רבינו דרשת הש"ס ס"ז א' יעו"ש היטיב מדכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש ועי' ס"ו א' תוס' ד"ה מה וכו' שכתבו דסוגיות חלוקות דיש דדרשי ממועדו ממשמעות הכתוב ועי' תוס' זבחים כ"ב ב' בד"ה א"ה וכו' ובצאן קדשים שם ובחי' פנים מאירות שם. אמנם באמת כן דרך רבינו לתפוס דרשת הספרי או הסיפרא או הירושלמי נגד הש"ס שלנו.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:17:2
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:17:2](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:17:2)

**בקידוש**
**החדש וכו'.** שם פ"ד ה"ד יעו"ש היטיב.


###### Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:18:1
[Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 4:18:1](https://torahapp.org/share/book/Har%20HaMoriyah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Admission%20into%20the%20Sanctuary/r/4:18:1)

**בקידוש**
**וכו'.** שם באותו פרק יעו"ש.