## Hegyonei Uziel, Gate XXIII

###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:1
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:1](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:1)

**האהבה והשנאה**
האהבה והשנאה הם גורמים עיקריים להביא קללה או ברכה בחיינו. השנאה נובעת מתוך אנוכיות עורת, מביטה בצרות עין במה שיש לו שלא יחסר ממנו כלום, ובחמדה ותאבון לקנינם וסגולותיהם של אחרים.


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:2
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:2](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:2)

האנוכיות מולידה נקימה ונטירה על כל פגיעה בכבודו המדומה, ודורשת עבדותם של אחרים לאישיותו הוא, האנוכיות גורמת לשנאת הבריות ומאוס בחברתם, והיא ממלאה את נפשו כעס וחמה מחשבות און ועמל, מרירות החיים וקללתם, וכמאמר הכתוב באיוב: ״כי לאויל יהרג כעש ופותה תמית קנאה״ [איוב ה, ב]. ועל אנוכיות מזיקה ומשחיתה זו אמרו רז״ל: רבי יהושע אומר: עין הרע, ויצר הרע, ושנאת הבריות – מוציאין את האדם מן העולם (אבות פ״ב מי״ג, ועיין בפירוש ״מדרש שמואל״ בשם החסיד רבינו יונה ורמב״ם). וכנגדם צותה התורה ואמרה: ״ולא תחמוד… ולא תתאוה בית רעך… וכל אשר לרעך״ (דברים ה, יז). ״לא תשנא את אחיך בלבבך… לא תקום ולא תטור את בני עמך״ (ויקרא י״ט, יז־יח), ורז״ל מבארים ואומרים: כשם שהקב״ה מגלגל ומעביר ואינו משמר קנאה ונקמה בלבו על ישראל, בכל מקומות מושבותיהם, כך – ״לא תשנא את אחיך בלבבך״, ״לא תקום ולא תטור את בני עמך״ – הסר מעליך עין רעה בשל אחרים, הסר מעליך יצר הרע המסיתך לרדוף בצע, לשמור נקם, לנטור חימה, הגורמים להיותך מלא כעס ותמרורים, ואז תסור ממך שנאת הבריות, ותבוא לידי הכרה של תעוב השנאה ובקשת האהבה, ״לא תשנא את אחיך בלבבך״ – אין זה מדבר בשנאת נפש המבקש רעת חברו, אלא גם זה שלא מדבר עם חברו ולא הקדים לו שלום מחמת איבה, גם הוא נקרא שונא את חברו ופסול לדונו (ילקו״ש). לא תשנא את אחיך ולא תקום ולא תטור! הא כיצד? השנאה טבועה בהויתנו ובתכונותינו! ואיך ביכלתנו להתגבר עליה ולאהוב את כל הפוגע בנו לרעה? ככה ישאלו האנוכיים שאין להם בעולמם אלא ארבע אמותיהם, ועל זה משיבים רז״ל בלעג שנון ואומרים: היך עבידא? הוא מקטע קופד ומחת סכינא לידוי, תחזור ותמחי לידיה? (ירושלמי נדרים פ״ט ה׳), אדם החותך בשר בידו הימנית על ידו השמאלית, ופגעה הסכין בבשרו, הישיב לחתוך גם ידו הימנית כדי להתנקם בה?


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:3
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:3](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:3)

יחס היחיד אל הכלל דומה לאותו היחס של האברים החלקיים אל הארגון הגופי בכללו, מציאות האינדבידואלית של היחיד אינה בודדה ויחידה, אבל היא חלק אורגאני של ההויה כולה, ולא רק מפני שאין היחיד מתקיים ויכול לספק צרכיו החיוניים אלא בחברת האנושיות כולה, כמאמר הפילוסוף: האדם הוא מדיני בטבעו. אלא שמציאות היחיד היא בטלה ומבוטלת אם אינה מצטרפת אל הכל, שואבת ממנה הטוב והנשגב ונותנת את מנתה היא בכל, גם באותה שעה שנדמה לנו שאנו עוסקים בספוק צרכינו העצמיים, הננו משתתפים עם הכל, לפי שקיומנו האישי הוא חלק מצטרף אל הכל ובצרוף הפרטים מתהוה הכלל, ואם אין חלק אין כלל.


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:4
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:4](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:4)

בחיינו האישים הננו פועלים ונפעלים, ובהכרח הננו מתנגשים פוגעים ונפגעים עם הטוב ועם הרע, חוקים קבועים בהויה וחוקים קבועים במדת השתמשותנו בה. אם השתמשנו בגבולי המותר – הרי טוב לנו וטוב לאחרים, ואם עברנו את הגבול אפילו בחוט השערה, הרי אנו נפגעים לרעה, אין הרע שולט בנו אלא אם אנו מתקרבים אליו ומסיתים אותו להרע, הסכין שבידינו שהיא בעצם כלי משחית, אם השתמשנו בזהירות לחתוך את הבשר, להכשיר את מזוננו, הרי הוא פועל טוב, ואם דחפנו אותו יותר מדאי, הרי הוא מתהפך לרע ופוצע את ידינו. ואם פגענו ברעה והרעונו לעצמנו באי זהירות ובפשיעה, הנוסיף חטא על פשע לחבול בזדון בגוף חברנו שהוא חלק אורגני של הויתנו האנושית הלאומית או המשפחתית? או אם נפגענו מהרעה, הנוסיף אנו בעצמנו להיות רעים לנקום ולנטור, לחבול ולהזיק ולשנוא?


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:5
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:5](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:5)

והם הם הדברים המחוכמים שנתן יואב בפי האשה התקועית לאמר: ״ולשפחתך שני בנים וינצו שניהם… והנה קמה וגו׳ ויאמרו: תני את מכה אחיו… וכבו את גחלתי אשר נשארה לבלתי שים לאישי שם ושארית על פני האדמה״ (שמואל ב, יד, ו-ז).


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:6
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:6](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:6)

המציאות האנושית היא כולה גוף אורגני אחד, שהיא מורכבת מאורגנים נראים כבודדים משפחתיים ולאומיים, כל פגם באחד מחוליותיה הכי קטנות, גורם שתוק והשמדת האורגן המשפחתי והלאומי, ופוגם גם את הצורה הכללית של ארגון הגופי בכללו, מבחינה זו מצוה התורה ואומרת: ״לא תשנא את אחיך בלבבך …לא תקום ולא תטור את בני עמך״. תורת ישראל אינה מסתפקת באזהרה שלילית של ״לא תשנא״ ו״לא תקום״, אבל היא מצרפת אליה תוך כדי דבור אזהרה חיובית בקום ועשה: ״ואהבת לרעך כמוך אני ה׳״ [ויקרא יט, יח]. אהבת הבריות אינה אהבת גומלים, ולא אהבת הזולת, אלא התאחדות האוהב עם הנאהב, וכן אומר מהרי״א: זה שאמרה התורה: ״ואהבת לרעך כמוך״, כלומר כמו שאהבתך את עצמך אין זולתיות, כך אהבתך את חברך לא תחשוב שהיא דבר זולתך, שהוא גדר האהבה הגמורה שיתאחד האוהב עם האהוב, ולזה תמצא כי אהב״ה בגימטריא אח״ד, כי אין האהוב זולת עצמו כלל (עיקרים פרק מ״ד מה).


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:7
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:7](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:7)

מצות אהבת הבריות נעוצה במצות ״ואהבת את ה׳ אלקיך״ [דברים ו, ה]. האנוכיות העורת שהיא גורמת שנאה, עושה את האדם לרשע גמור, אדם מישראל שרוצה ברעתו של חברו – זהו רשע גמור (ילקוט שמעוני פ׳ קדושים רמז תרי״ג), ולעומת זאת האחדותיות היא מקור הטובה והברכה, מתוך שאנו מכירים ביחידו של עולם שמאמתת מציאותו ואחודו המוחלט נמצא הכל מתאחד באחדותו, ואנו באים לידי הכרה, שרק בהתאחדותנו עם הכל אנו מקנים זכות קיום לעצמינו, ומשלימים את צורתנו בתור חלק מחובר אל עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות באהבת האלקים, ונאהב את עצמנו ונאהב את כל הנברא בצלם ודמות, ולכן נאמר: ״ואהבת לרעך כמוך אני ה׳״, מבחינה זו אמר הלל הזקן: דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך – פרושא היא , זיל גמור (שבת לא, א), ור״ע אומר: ״ואהבת לרעך כמוך״ – זה כלל גדול בתורה, שלא תאמר: הואיל ונתבזיתי – יתבזה חברי עמי, הואיל ונתקללתי – יתקלל חברי עמי, א״ר תנחומא: אם עשית כן, דע למי אתה מבזה, ״בדמות אלקים עשה אותו״ [בראשית ה, א](בראשית רבה כד, ח).


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:8
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:8](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:8)

בספרא ובב״ר (שם) נאמר: בן עזאי אומר: ״זה ספר תולדות אדם״ [שם] כלל גדול מזה.


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:9
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:9](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:9)

ולע״ד נראה ששני התנאים אינם חולקים בעיקר כלל זה, אלא שר״ע מדבר על המסובב, שהיא פעולת האהבה, ואומר שהיא כלל גדול בהיותה הסבה להשתלמות האדם בכל דרכיו, ובן עזאי מדבר על סבת האהבה, שהיא ההכרה בספר תולדות האדם, כלומר שהאדם בכללו היא תולדה אחת, בדמות אלקים עשה אותו, ובמציאותו החלקית והכללית נשלמת צורתה הכללית של ההויה העולמית.


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:10
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:10](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:10)

מצות אהבת הרע מחייבת אותנו לאהוב את האדם בגופו ונפשו, ובגופנו ונפשנו, בהקרבת גופנו ונפשנו, וכן הורה רבא לשואליו ואמר: לקטלוך ולא תקטול, מאי חזית דדמא דידך סומק טפי, דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי (פסחים כה, ב, יומא פב, ב) ועוד יותר מזה אמרו: סיעת בני אדם המהלכים בדרך ואמרו להם: תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו, ואם לאו נהרוג את כולכם, אפילו כולם נהרגים לא ימסרו נפש אחד מישראל, יחדו להם אחד, כגון שבע בן בכרי, ימסרו אותו להם, ואל יהרגו, אמר ר״ל: והוא שיהיה חייב מיתה כשבע בן בכרי, ורבי יוחנן אמר: אפילו שאינו חייב מיתה, ועוד אמרו: עולא בר קושב תבעתיה מלכותא וערק ללוד לגבירים, ואקיף מלכותא מדינתא, אמרו להו: אין לית אתונני הבון ליה לן, אנן מחרבין מדינתא, סלק גביה ריב״ל ופייסיה ויהיבה לן, והוה אליהו רגיל דמתגלי עליה, ולא איתגלי ליה, וצם כמה צומין עד איתגלי עלוי ואמ״ל: ולמסורות אני יגליה? אמר ליה ולא משנה עשיתי? אמ״ל: וזו משנת חסידים היא? (ירושלמי תרומות פ״ח), וכן פסק הרמב״ם: אם אמרו להם עכו״ם: תנו לנו אחד מכם ונהרגנו, ואם לאו נהרוג את כולכם, יהרגו כולם ולא ימסרו נפש אחת מישראל, ואם יחדוהו להם ואמרו: תנו לנו פלוני ונהרגנו, או נהרוג כולכם, אם היה מחויב מיתה כשבע בן בכרי, יתנו אותו להם, ואין עושין כן לכתחילה (הלכות יסודי התורה פ״ה). הא למדת עד היכן מגיעה מדת האהבה בתורת ישראל, לכל בני בריתה, עד כדי מסירת נפש להצלת נפש חברו, שאינו חייב מיתת בית דין, וגם בזה מדת חסידות אומרת: הצל נפש חברך כנפשך אתה, אפילו אם זה יגרום לידי מיתת שניהם. מרן ה״כסף משנה״ (שם) תמה על הרמב״ם שפסק כריש לקיש ולא כרבי יוחנן בנגוד לכלל המקובל: לפסוק הלכה כרבי יוחנן במחלוקתו עם ר״ל. ועוד הקשה בשם הרמ״ך, שלפי סברת רבא בנמוק דין זה – ״מאי דחזית דדמא דידך סומק טפי״, יוצא שבזמן ששניהם נהרגים, שאין בו טעם מאי חזית, מותר למסור חברו להריגה, אעפ״י שאינו חייב מיתה, שמוטב שיהרג נפש אחת ולא שתים, ומרן הכ״מ תירץ דקבלה היתה בידם דבשפיכות דמים יהרג ואל יעבור, אלא שנתנו טעם מסברא להיכא דשייך, אבל אין ה״נ דאפילו היכא דלא שייך האי טעמא הוי דינא הכי דיהרג ואל יעבור, ופסק כר״ל משום דהוי ספק נפשות להחמיר, דלא ימסרוהו בידי עכו״ם, ועוד דמתניתא מסייעא ליה. ו״הנודע ביהודה״ (במהד״ת יו״ד סי׳ ע״ד) תירץ בדעת הרמב״ם דאזיל לשיטתו (בה׳ מלכים פ״ג ה״ה) דמורד במלכות אין צריך לדונו בבי״ד, וסו׳ דגמ׳ (מגילה יד, ב) אזלא כותיה, ולכן פסק שאם נתחייב מיתה כשבע בן בכרי שהיה מורד במלכות, ויחדו אותו, מוסרים אותו בידם, ואם אינו חייב מיתה כשבע בן בכרי, יהרגו ואל ימסרוהו בידם לרוע. ודבריו נכונים מאד לע״ד.


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:11
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:11](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:11)

מצות אהבת הבריות שקולה בדינה לאהבת ה׳, שנאמר בה: ״ובכל נפשך״ [דברים ו, ה [׳ ובארו רז״ל: אפילו אם הוא נוטל את נפשך (ברכות ס), וכמו שנצטוינו לחרף נפשנו כדי למות, כדי שלא לגרום במעשינו מיתת חברנו, כן נצטוינו להרעיב את נפשנו מפני הצלת נפש חברנו ממות, אפילו כשהיא באה לו שלא בגרם מעשינו, וכן אמרו רז״ל: שנים שהיו מהלכים בדרך, וביד אחד מהם קיתון של מים, אם שותים שניהם מתים, ואם שותה אחד מהם מגיע לישוב, דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד במיתתו של חברו, עד שבא רבי עקיבא ולימד – ״וחי אחיך עמך״ [ויקרא כה, לו) – חייך קודמים לשל חברך (ב״מ סב, א).


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:12
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:12](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:12)

שני מאמרים אלה, הנראים כסותרים, מלמדים תחומי האהבה בגבולותיה, אהבתנו את כל אדם מישראל מחייבת אותנו לחרף את נפשנו, ולא לחיות בהיותנו מתבוססים בדם חברנו, על ידי פעולות הגורמות או מקרבות מיתתו. אבל במקרה שמיתת חברנו תביא סבות שאין אנו גורמים להן, חובתנו לעזרתו תגיע עד גבול: ״וחי אחיך עמך״, ואהבת העצמיות קודמת לאהבת הזולתיות: ״חייך קודמין לחיי חברך״.


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:13
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:13](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:13)

אהבת רעים שהיא בעיקרה אהבת האדם, אינה מבדלת בין צדיקים ורשעים, כולם נמדדים במדה אחת, והאהבה מחויבת בהם, תדע לך שגם על הרשע שנדון למיתת בית דין אנו מצוים באהבתו, וכדרשת רז״ל: ״ואהבת לרעך כמוך״ – ברור לו מיתה יפה (פסחים עה. כתובות לז, סנהדרין מה). מיתת בית דין אינה באה מתוך שנאת האדם החוטא, אלא מתוך כונה של: ״ובערת הרע מקרבך״ (דברים כב, כד), השמדת הרע החוטא ומחטיא את הרבים, וכמאמרה המחוכם של ברוריה אשת רבי מאיר: ״יתמו חטאים״ – ולא חוטאים (ברכות י, א).


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:14
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:14](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:14)

מתוך צער מהול ברחמים על הנפש החוטאת אנו מקיימים בו מצות מיתת בית דין, אבל יחד עם זה הננו מצוים לשתף מדת האהבה בדין לברור לו מיתה יפה (סנהדרין מה).


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:15
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:15](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:15)

בגדר אהבת הנפש נכללת אהבת כבוד חברים, וכן השיב רבי אליעזר הגדול לתלמידיו על שאלתם ממנו: למדנו אורחות חיים ונזכה בהם לעולם הבא, אמר להם: הזהרו בכבוד חבריכם (ברכות כח, ב), וכן אמרו: יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, ואל תהי נוח לכעוס (אבות ב, יב), ורבי אלעזר בן שמוע אמר: יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חבריך – כמורא רבך, ומורא רבך – כמורא שמים (שם ד, טו).


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:16
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:16](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:16)

הכבוד היא הצורה הנפשית שאדם מקנה לעצמו בידיעותיו, מחשבותיו ופעולותיו, שעל ידם נשקפת נפשו הפנימית, ובהם מוצא לעצמו קורת רוח והנאה בחייו, וקונה לו עמדה של כבוד בחיי הצבור ובחיי האנושיות כולה, לכן נקראת הנפש בשפת התורה והנביאים בשם ״כבוד״ (ראה פ׳ הראב״ע בראשית מט, ו), לפי שכבודו של האדם הוא נפשו, הוא קנינו הנפשי שאינו נפרד ממנו, ואיננו עלול להאבד או להפסיד צורתו. כבודו של האדם מתגלה יותר בתלמידיו שהם יורשי צורתו ודמותו הרוחנית של רבם, והם מעידים על כבודו.


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:17
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:17](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:17)

אהבת הכבוד הטבועה בנפשו של האדם מעידה על תעודתו בחיים: להתרומם אל מדרגה ראויה לכבוד והדר, והיא מעוררת בנו החפץ והתשוקה לעשות את עצמנו אישיות מכובדת בידיעותיה האמתיות ובפעולותיה ותכונותיה המכובדות בעיני כל. הברכה היותר טובה שבחיים שנתן אלקים לאדם היא שאיפת הכבוד, ואפשרות מלאה של התאחדות והתעצמות עם הכבוד, וכן אומר דוד במזמוריו: ״ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו״ (תהלים ח, ו), האדם המאושר והשלם באותה המדה שהוא מתרומם ממדרגת כבודו הנפשי, כן הוא מוסיף להביט בחסרונותיו ובמעלות חברו, ומתוך כך הוא מכבד את הבריות: ואיזהו מכובד? המכבד את הבריות (אבות ד, א), וכן אמרו במוסרי הפלוסופים: חסיד אחד היה מכבד כל הבריות, ושאלוהו על זה, ואמר: שהיה עושה כן לפי שלא היה רואה איש שאין לו יתרונות עליו (מדרש שמואל שם בשם הרי״א). האדם המכובד במעלותיו, חביב הוא בעיני עצמו, ונעימים לו החיים בכל פגעיהם, בגלל הכבוד הנפשי שהן מנחילים לו, אוהב את הבריות ומחבבן, וירא מפני פגיעת כבודם, באותה המדה שהוא ירא את אלקי הכבוד, וכמאמרם של רז״ל: יהי כבוד חברך – כמורא רבך, ומורא רבך – כמורא שמים.


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:18
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:18](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:18)

האדם המכובד איננו פוגע בכבוד חברו, לפי שפגיעה זו היא קלון עצמו, ולעומת זאת אינו נפגע בזלזול חברו בכבודו, בהיותו יודע שכבודו הנפשי הדבק בו לא יופחת ולא יגרע בזלזולי חברו, ולזה כוונו רז״ל במאמרם: יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך, לפי שבאמת הוא כבודך לכבד את מי שראוי לכבוד, ויראת הכבוד והכרה זו גוררת אחריה התכונה המעולה שלא תהי נוח לכעוס.


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:19
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:19](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:19)

אהבת הבריות מחייבת אותנו להעלים עין מגנות חברנו (עיין נדה יז, א), ומזהירה שלא להתכבד על חשבון חברנו, או לפרסם קלונו ולהלבין פניו ברבים, וכשם שהוזהרנו להגן על נפש זולתנו בנפשנו אנו, כן הוזהרנו גם על כבודו, וכן אמרו רז״ל: נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש, ואל ילבין פני חברו ברבים (ברכות מג, ב).


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:20
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:20](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:20)

מצות אהבת חברים דורשת מאתנו להנעים את חיי חברנו בגופנו וממוננו אנו, לתת לו עזרתנו הגופנית והממונית בצורה נאותה ומכובדה, ומי שאין לו ואינו רוצה להתפרנס, אומרים לו: הבא משכון וטול, כדי שתזוח דעתו עליו, ונותנים לשום הלואה, וחוזרים ונותנים לו לשום מתנה, נותנים לו ספוק צרכיו בעין יפה ויד נדיבה, כל מחסורו אשר יחסר לו, אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו, ואמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו, פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו, ורץ לפניו שלשה מילין (כתובות סז, ב).


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:21
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:21](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:21)

כשם שאנו מצווים לאהוב את חבירנו בגופו ונפשו, כך אנו מצווים על אהבת ממונו וקניניו, וכן אמרו רז״ל: יהי ממון חברך חביב עליך כשלך (אבות פ״ב, יד), ומדת הדין של תורת ישראל אומרת: אבידתו ואבידת אביו או רבו, ואין צריך לומר חבירו, שלו קודמת, ״אפס כי לא יהיה בך אביון״ [דברים טו, ד], שלך קודמת לשל כל אדם, אבל תורת המוסר מוסיפה ואומרת: כל המקיים בעצמו כך סוף בא לידי כך (ב״מ לג, א), וכן נפסקה הלכה: ויש לו לאדם ליכנס לפנים משורת הדין, ולא לדקדק ולומר: שלי קודם, אם לא בהפסד מוכח, ואם תמיד מדקדק – פורק ממנו עול גמילות חסדים, וסוף שיצטרך לבריות (חו״מ סימן רמ״ד סעיף א), וכן אנו מצוים לותר על כבודנו כדי לשמור מאבדון והפסד ממון חברנו: וההולך בדרך הטוב והישר, ועושה לפנים משורת הדין – מחזיר האבידה בכל מקום, אעפ״י שאינה לפי כבודו, או משיב לו מכיסו דמי אבידתו (עיין חו״מ סי׳ רס״ג סעיף ג).


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:22
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:22](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:22)

מצות אהבה זו בכל ענפיה שנאמרה בעיקרה בצורה לאומית ביחס לבני העם הישראלי, דכתיב: ״לא תקום ולא תטור את בני עמך״ [ויקרא יט, יח] וסמוך ליה ״ואהבת לרעך כמוך״, נשנתה גם ביחס לגרי הצדק הנכנסים בברית היהדות, וכן נאמר: ״כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים אני ה׳ אלקיכם״ (ויקרא יט, לד). וגדולה אהבת הגר שיחדה לו מצוה נוספת לאהבה אותו כאהבתנו את בני עמנו שהם אחינו לגזע, ונצטוינו לאהוב את הגר כאהבתנו את ה׳, שבשניהם נאמר: ״ואהבת את ה׳ אלקיך״, ״ואהבתם את הגר״ [דברים י, יט](ספרא שם וספר המצות להרמב״ם מצות עשה ר״ז).


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:23
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:23](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:23)

מצות אהבה זו כוללת במדה יותר מצומצמה אמנם את כל האדם הנברא בצלם, צא ולמד ממ״ש רז״ל: עיר שיש בה גויים וישראל, מעמידים גבאי גויים וגבאי ישראל, וגובין משל גויים ומשל ישראל, ומפרנסים עניי גויים ועניי ישראל, ומבקרים חולי גויים וחולי ישראל, וקוברין מתי גויים ומתי ישראל, ומנחמין אבלי גויים ואבלי ישראל, ומכבסין כלי גויים וכלי ישראל – מפני דרכי שלום (עיין בבלי גיטין סא ותוספתא שם פ״ג וירושלמי שם פ״ה ה״ט ובטו״ז יור״ד סי׳ קנ״א סק״ט ובש״ך שם ס״ק י״ט סי׳ רנ״א ס״ב ב׳ ושל״ה ס״ק ח).


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:24
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:24](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:24)

דרכי שלום אלה הם חובה דתית על כל אדם מישראל, ונובעת מחותמה של תורת ישראל, וכמאמרם ז״ל (עיין גיטין נט, ב): כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום היא, דכתיב: ״דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום״ [משלי ג, יז]. חובתנו לפרנס את עניי גויים אינה רק למנוע איבה ושנאה, כדין יהודית מילדת ארמאית בשכר (עיין ע״ז כו, א), אבל זו היא חובה תורנית לבקש שלום ולרדוף שלום לכל אדם, ולעשות פעולות אהבה ורחמים המקרבים את כל אלה, ואפילו השונאים אל מדת השלום העולמי שהוא תעודתו ושאיפתו של עם ישראל לקרוא לשלום, כדכתיב: ״כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום״ [דברים כ, י], וגם אויבינו בשעת מלחמתם הכירו בסגולות השלום והחסד שהצטיינו בהם ישראל מאז ומעולם, ואמרו: ״הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל מלכי חסד הם״ (מלכים א, כ, לא), ואם גם בשעת מלחמה נצטוינו לקרוא לשלום, והתנהגנו בחסד, על אחת כמה וכמה בשעת שלום חובתנו לקרוא לשלום, וללכת בדרכי שלום ואהבה עם כל אדם הנברא בצלם. יוצא מכלל זה הם הבריות המושחתות והמזיקות במציאותן לחברה במעשיהם המכוערים ביותר, ומשמשים דוגמא רעה, או שהורסים חיי החברה וכדומה, או שהן עומדות אתנו במלחמה גלויה, על אלה אמרו רז״ל: כשר שבגויים הרוג [מסכת סופרים פט״ו] (עיין ע״א כו, ב תד״ה ולא מורידין).


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:25
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:25](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:25)

העובדות הוכיחו שהתנהגותנו בחסד ושלום בשעת מלחמה נהפכה לנו לרועץ, ואלה אשר נשארו בחיים בחסד מלכי ישראל, נשארו להם ולעמנו לאויבים, והשיבו נקם תחת גמולם הטוב, ועליהם אמרו: כשר שבגויים הרוג – בשעת מלחמה, שאם לא תהרגנו יהרגך הוא, ומדת הדין זו נוהגת בכל אדם, ולכן הותר דמו של גנב הבא במחתרת, מדין: הבא להרגך השכם להורגו (סנהדרין עב), בכלל זה הם אלה החשודים בגזל, כגון רועי בהמה דקה, וכן גוים שהם גוזלים ושודדים, ועליהם אמרו [עבודה זרה כו, א־ב]: העכו״ם, והרועים בהמה דקה, לא מעלין ולא מורידין. הגוים שבמאמר זה הם אלה החשודים על הגזל ועל שפיכות דמים, תדע שגויים ורועי בהמה דקה נאמרו בדבור אחד, וסמיכותם מורה לנו שמניעת עזרתנו להצילם ממיתה, היא משום שגוזלים את הרבים, בין אם יהיו גוים או ישראליים, ואלה אינם ראויים לאהבה וחמלה, לפי שאהבה למציאותם היא אהבת הרע, והחמלה עליהם היא אכזריות לכל אלה שעלולים להפגע על ידי רשעתם, ויותר מזה הם: המינין והמסורות והמומרים להכעיס, שמורידין ולא מעלין (שם). אנשים אלה הם קוץ ממאיר, ומציאות מושתתה ומרעילה בחברת האדם, ומציאותם בחיים גוררת אחריה הפקרות, ומביאה אנדרולמוסיא בעולם, ועל אנשים כאלה נאמר: ״ובערת הרע מקרבך״ (דברים יט, יט), ״למען לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם״ [שם כ, יח], ואלה ראויים לשנאה באשר הם סמל הרע, ובשנאתנו את הרע והמתועב נשנא את מציאותם של נושא הרע והתועבה, אבל אהבת האדם באשר הוא אדם, אינה מבדלת בין עם לעם, וכולם הם בגדר מצות האהבה, וכן אמרו רז״ל: והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות (אבות א, טו) וכלל גדול למדונו רז״ל: ושנאת הבריות כיצד? שלא יכוין אדם לומר: אהוב את החכמים ושנוא את התלמידים, אהוב את התלמידים ושנוא את עמי הארץ, אלא אהוב את כולם, ושנוא את האפיקורסין והמסיתים והמדיחים, וכן המסורות, וכן דוד אמר: ״משנאיך ה׳ אשנא ובתקוממיך אתקוטט …לאויבים היו לי״ [תהלים קלט, כא-כב] הלא הוא אומר: ״ואהבת לרעך כמוך אני ה׳״ ואם עושה מעשה עמך – אתה אוהבו, ואם לאו – אי אתה אוהבו (אבות דר״נ ס״פ ט״ז), ועוד אמר: הוי אוהב את הבריות ומכבדן, העבר רצונך מפני רצון חברך (מסכת ״דרך ארץ זוטא״ פרק א).


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:26
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:26](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:26)

מרגלא בפומיה דאביי: לעולם יהא אדם ערום ביראה, מענה רך משיב חימה, ומרבה שלום עם אחיו ועם כל אדם, ואפילו עם נכרי בשוק, כדי שיהיה אהוב למעלה ונחמד למטה, ומקובל על הבריות, ואמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם, ואפילו נכרי בשוק (ברכות יז, א), ושלום ואהבה הם דבר אחד, שאם אין אהבה אין שלום.


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:27
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:27](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:27)

אהבת הבריות שהצטונו עליה מפי התורה, דורשת מאתנו החיים לעלות ולהעלות אל פסגת הגובה של השתלמות מדעית ומוסרית שבגללה נהיה ראויים להיות אהובים לשמים ולבריות, ואוהבים מלכות שמים וחברת האדם, וכן התורה מצוה ואומרת: ״הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא״ (ויקרא יט, יז).


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:28
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:28](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:28)

אם נראה כך דבר מגונה, ובגללו באת לידי שנאת חברך, התגבר לראות את חסרונותיך ולהפוך שנאת חברך לאהבה אותך: איזהו גבור? העושה שונאו אוהבו (אבות דרבי נתן כג), אם ראית דבר ערוה בחברך, והותר לך ומצוה עליך לשנאותו, שנאמר: ״יראת ה׳ שנאת רע״ [משלי ח, יג], אל תהיה שנאתך זו סיבה להתרחקותך ממנו בלבך, ״לא תשנא את אחיך בלבבך״ אבל ״הוכח תוכיח את עמיתך״, בין באותם הדברים שפגע בך, או באותם הפעולות שהתגנה בפניך, הוכח תוכיחנו למען ״לא תשא עליו חטא״. השנאה שבתוכחה מביאה לידי אהבה, שנאמר: ״הוכח לחכם ויאהבך״ [משלי ט, ח], וכל אהבה שאין עמה תוכחה – אינה אהבה, וכל שלום שאין עמו תוכחה – אינו שלום (ב״ר פ׳ נד).


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:29
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:29](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:29)

התכלית העליונה והאחרונה של האהבה, היא לקרב את הבריות אל דעת אלקים ותורתו, והיא מביאה להצלחת היחיד והכלל, להשראת שלום אמת בין הנגודים הפנימיים שבנפשנו אנו, ובין הנגודים שבין אדם לחברו. האהבה השכלית והנפשית מאחדת את הכל בקרבנו, מעלה אותנו אל מרומי המצפה, ומציגה לפנינו העולם כולו באחדותו ההרמונית ובטוביותו המוחלטת שכולו שלום ואהבה.


###### Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:30
[Hegyonei Uziel, Gate XXIII 1:30](https://torahapp.org/share/book/Hegyonei%20Uziel/s/Gate%20XXIII/r/1:30)

אהבה זו שתחלתה נובעת מאהבתנו את ה׳ יחידו של עולם, היא מלוה אותנו בכל דרכינו ובכל צעדינו, ואומרת: אהוב את האמת ואת השלום, ״האמת והשלום אהבו״ [זכריה ח, יט]. אהוב את המשפט ואת הצדק, אהוב את התורה, אהוב את הארץ, אהוב את עצמך ואת עמך, אהוב את האדם ואת הבריות כולן, אהוב את המלאכה (אבות א, י) בכל ענפיה וסעיפיה המרובים והמגוונים, ושנא את הרבנות המבדלת בין אחים וגורמת לבטלה ושעמום, וכל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה (ספרי עקב מ״א). ואהבה זו שהיא מאחדת אותנו עם הכל, ומתעצמת בהויתנו העצמית, מטהרת את הלב, מרוממת את הנפש, מישבת את הדעת, ומנעימה את החיים, ״מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים״ [שיר השירים ז, ז], והיא ממתיקה ומחבבת גם את היסורים שבחיים, וזו היא מדרגתם של השלמים, שבאהבתם את הכל נעשים אהובים לכל, עושים מאהבה ושמחים ביסורין ומקבלים אותם באהבה, ועליהם נאמר: ״ואוהביו כצאת השמש בגבורתו״ [שופטים ה, לא].