## Hon Ashir on Mishnah Chagigah Chapter 1

###### Hon Ashir on Mishnah Chagigah 1:1:1
[Hon Ashir on Mishnah Chagigah 1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Chagigah/r/1:1:1)

חגיגה

 חגיגה יש בה ג' פרקים, כנגד שלש רגלים. וע"ד הנסתר הוא חג דכולהו חגין מתחוגגין בה, ושלשה הם כידוע:




**חוץ מחרש**. אע"ג דמתניתין מפרשא בש"ס (דף ב:) בחסורי מחסרא דין השמחה כמ"ש התי"ט, מ"מ מיפרשא מתניתין שפיר על פי המסקנא כפי מה שפירשה הרב בלי שום דוחק, ואין אנו צריכין להאריך בזה, כמו שלא רצה הרב להאריך כדרכו בשאר המקומות ולומר חסורי מחסרא והכי קתני, מ"מ אתן טעם למה סתם התנא דין השמחה ולא פירשה, והוא לגלות דאין ראוי לשמוח יותר מדאי, כדכתיב (דברים טז, טו) והיית אך שמח. דאכין ורקין מעוטין הן (עי' ר"ה יז: וברש"י), שלא יבא על ידה לידי קלות ראש שנא' (תהלים ב, יא) וגילו ברעדה:


###### Hon Ashir on Mishnah Chagigah 1:1:2
[Hon Ashir on Mishnah Chagigah 1:1:2](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Chagigah/r/1:1:2)

**נשים ועבדים**. שכיחי מכולהו ומשום הכי נשנו בלשון רבים, משא"כ אחריני. ואע"ג דקטנים נמי שכיח, משום דלא יכול לשנותם בלשון הנהוג במתניתין נשים ועבדים וקטנים, דהוצרך לומר שאינם משוחררים לדיוקא דש"ס (דף ד.) כמ"ש התי"ט, שנאו בלשון אחר הנהוג נמי במתניתין דהיינו חרש שוטה וקטן. ועוד דקטן ושוטה מחד טעמא נפקו כמ"ש הר"ב, ולאו היינו טעמא דנשים ועבדים:


###### Hon Ashir on Mishnah Chagigah 1:1:3
[Hon Ashir on Mishnah Chagigah 1:1:3](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Chagigah/r/1:1:3)

**והחגר**. אע"ג דדמי למי שאינו יכול לעלות ברגליו, שנאו בין עבדים וסומא, לגלות לנו דאיירי אע"ג דדמו לחיגר, שהוא באחד מרגליו לבד כמו שהוכיח התי"ט במשנה אחרונה דפאה, והיינו שהעבד אינו אלא חציו משוחרר, והסומא היינו באחד מעיניו כמו שהוכיחו בש"ס (דף ב.) והביאם התי"ט:


###### Hon Ashir on Mishnah Chagigah 1:3:1
[Hon Ashir on Mishnah Chagigah 1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Chagigah/r/1:3:1)

**עולות**. מדלא קתני העולות כדקתני והשלמים בהא הידיעה, ש"מ דלא בעולות הידועים איירי, אלא בעולות סתם דהיינו מנדרים ונדבות, ואלו באות במועד דווקא, מכלל דהידועים דהיינו עולת ראייה באה אף בי"ט, וכל אלו באים מן החולין דאף הנדרים והנדבות באים מן החולין, והיינו מה שרצה התנא לאשמועינן בקיצור לשונו. ואין לטעות ולפרש מן החולין דומיא דבמועד, דלא קאי אלא אעולות סתם שהם נדרים ונדבות, שהרי תנן והשלמים בהא הידיעה והיינו שלמי שמחה שהם שלמים ידועים, מן המעשר, מכלל דהעולות הידועים שהם עולות ראיה אינם מן המעשר, ובזה יובן החסרון, וטעמו כבר כתבתי דרצה התנא לרמוז לנו דעולות נדרים ונדבות אף הם באים מן החולין, ולא תני בפירוש עולות נדרים ונדבות, כדי שלא נטעה לומר דנדרים ונדבות היינו שלמים ושאף הם אינם קרבים אלא במועד, שהרי יכול להיות שיקרבו אותם אף בי"ט כשרוצים לצאת בהם ידי שלמי שמחה כדתנן לקמן ישראל יוצאים ידי חובתן בנדרים ונדבות. ואין לומר דלא היו קרבין שלמי שמחה כי אם במועד, שהרי שנינו בפ"ב משנה ג' בש"א מביאים שלמים וכו' ובה"א מביאין שלמים וכו'. ואע"ג דהתם פי' הר"ב שלמי חגיגה, כבר הוכיח התי"ט במשנה ד' פ"ב דביצה דלאו דווקא הוא אלא ה"ה שלמי שמחה. ואין לומר דלא התיר להקריבם בי"ט אלא היכא דלא באו מנדרים ונדבות, אבל כשהם נדרים ונדבות גזרו בהו אטו שאר שלמים של נדרים ונדבות שאינם לשמחה שהם אסורים לכ"ע, שהרי אין הדעת מכרעת שמי שאין לו כי אם נדרים ונדבות שהותר לו להקריבם לשלמי שמחה, שלא ישמח בהם בי"ט וישמח בחול המועד, שהרי כל הימים חייבים בשמחה כמ"ש התי"ט במשנה ו', ואינו מן הראוי שיעדיף המועד על הי"ט:


###### Hon Ashir on Mishnah Chagigah 1:7:1
[Hon Ashir on Mishnah Chagigah 1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Chagigah/r/1:7:1)

**אם תאמר בגונב וגוזל**. נקט עבירה זו, משום דדמי לבא על הערוה והוליד ממנה ממזר, שהממזר פרי העבירה הוא בעולם כמו הגזל ביד החוטא. ועוד שני עבירות אלו הושוו לאהדדי שאדם מתאוה להם ומחמדתן, כדתנן בפ"ג דמכות (מט"ו):


###### Hon Ashir on Mishnah Chagigah 1:7:2
[Hon Ashir on Mishnah Chagigah 1:7:2](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Chagigah/r/1:7:2)

**בגונב וגוזל**. כנגד האונס והרצון דשכיחי בעבירה זו נקט להו, גוזל כנגד האונס, וגונב כנגד הרצון, כי גונב את לב האשה עד שתאמר רוצה אני, ושניהם אתו שפיר לחד אוקמתא דש"ס (דף ט:) דמוקי למתניתין באחד מן העריות חוץ מאשת איש, דבה דווקא הוליד אינו יכול לתקון, אבל לא הוליד יש לו תקנה. דלאוקמתא אחרינא (שם) דמתניתין איירי באשת איש, ליכא לאוקמי מתניתין אלא בדומיא דגוזל דהיינו אנסה דלא אסרה על בעלה, דברצון אפילו בלא הוליד אין לו תקנה. או אפשר לומר דכנגד תרויהו נקט להו התנא, גונב כנגד שאר כל העריות, דאפילו בגונב שהוא ברצון דבאשת איש הוא מעוות בלי הוליד, בשאר העריות אינו כן עד שיוליד, וגוזל כנגד אשת איש, דדוקא בגוזל דהיינו שאונסה, לא נקרא שאינו יכול לתקון עד שיוליד, אבל במפתה אותה ובועלה ברצון דהיינו גונב, אפילו בלא הוליד אינו יוכל לתקון שאוסרה על בעלה כדאיתא בש"ס (דף י.):


###### Hon Ashir on Mishnah Chagigah 1:7:3
[Hon Ashir on Mishnah Chagigah 1:7:3](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Chagigah/r/1:7:3)

**אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן מתחילה ונתעוות**. מדלא כתיב עוות אלא מעוות, ש"מ שאילו לא נתעוות לא היה עוות מתחילה:


###### Hon Ashir on Mishnah Chagigah 1:7:4
[Hon Ashir on Mishnah Chagigah 1:7:4](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Chagigah/r/1:7:4)

**זה תלמיד חכם הפורש מן התורה**. נראה דמסיפיה דקרא מפיק ליה דקאמר לא יוכל לתקון, ולא קאמר לא יוכל להתיישר שזה הוא הפך העוות, ותקון הוא יותר מיושר, והכי קאמר מדקאמר קרא מעוות ולא עוות, ש"מ שמתחילה לא היה עוות, אבל עדיין היינו יכולים לומר שלא היה מתוקן אלא מיושר, ואי הוה הכי הוה אתי שפיר לפרשו על מי שלא חטא שכל עוד שלא חטא נקרא מיושר כדכתיב (קהלת ז, כט) עשה אלקים את האדם ישר. ומשחטא נקרא מעוות, ובגונב וגוזל וכיוצא בו אפשר לו לחזור לישרותו במה שיחזיר למקומו מה שחטא משא"כ בבא על הערוה וכו' דא"א לו לחזור לישרותו כמאמר ר"ש בן מנסיא, ואי קרא איירי בכגון זה היה לו לומר לא יוכל להתיישר, אבל מדקאמר לתקון ש"מ שהתיקון הוא מה שאבד ע"י עוות זה, ואין זה אלא למוד התורה שעל ידו לא בלבד היה ישר כמו שבראו הקב"ה אלא אף מתוקן היה, וכשנתעוות ע"י פרישתו ממנה אינו יכול לתקון את עצמו כבראשונה, כי היא היא המלמדת לאדם דעת לשוב לקונו. ואפשר דמשום הכי לא כתיב להתקן דומיא דלהמנות, כי אפשר לו להתקן ע"י אחרים שילמדו לו הדרך אשר יעשה להחזיר העטרה ליושנה:


###### Hon Ashir on Mishnah Chagigah 1:7:5
[Hon Ashir on Mishnah Chagigah 1:7:5](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Chagigah/r/1:7:5)

**הפורש מן התורה**. שפירש לא קתני אלא הפורש, שבתחילת פרישתו כבר נתקלקל, על כי דרך התורה להפרש ממי שפורש ממנה, כדכתיב (ירושלמי סוף ברכות, בשם מגילת חסידים) אם תעזבני יום יומים אעזבך:


###### Hon Ashir on Mishnah Chagigah 1:8:1
[Hon Ashir on Mishnah Chagigah 1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Chagigah/r/1:8:1)

**היתר נדרים פורחים באויר**. הא דלא כללם בהדי הלכות שבת ודומיו, תחת סוג הרי הם כהררים התלוים בשערה, משום דהיתר נדרים הם ממש פורחים באויר, שהרי על ידי דבור נתרים, והבל פה שעל ידו הקול יוצא והדבור נחתך הוא פורח באויר, ואע"ג דהנדר עצמו כמו כן הכי הוי מ"מ ההבל יוצא מפי הנודר, משא"כ הבל המתיר שאין הוא הנודר, והוא פורח באויר ולא בגוף המתיר ואעפ"כ נדרו מותר על ידו, וזה הוא החדוש: