## Hon Ashir on Mishnah Kelim Chapter 2

###### Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:1:1
[Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kelim/r/2:1:1)

**כלי עור**. שנאו אחר כלי עץ, לסמכו לכלי עצם דבא מן החי כמוהו, ולא שנא כלי עצם באמצע משום דלא אתיא אלא מרבוייא, וכלי עץ כתוב בפירוש בקרא (ויקרא יא, לב):


###### Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:2:1
[Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kelim/r/2:2:1)

**חביונות**. חביות קטנות שיכולים להצניעם, לשון ושם חביון עזה (חבקוק ג, ד):


###### Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:3:1
[Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kelim/r/2:3:1)

**אעפ"י כפופים אעפ"י מקבלין**. מסתברא דבשני מיני כלים איירי כמ"ש הרמב"ם, מדקתני תרי אעפ"י:


###### Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:3:2
[Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:3:2](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kelim/r/2:3:2)

**והמטה והכסא והספסל והשלחן**. לא קתני שלחן בתר מטה, כסדר הכתוב (מלכים ב' ד, י) מטה ושלחן וכסא. משום דאין השלחן עשויה למדרס כמטה וכסא, אלא לאכול עליו היא עשויה, וכן ספסל דומה לכסא דעשויה למדרס כמוהו, משום הכי סמכו אליו. נמצא שבכל אלו השלשה, יש בו רבותא דאעפ"י שהם עשויים למדרס, להיותם של חרס אינם מטמאים אפילו משום מדרס מפני שאין להם תוך. והשלחן אין בו רבותא כמוהם שאינם עשויה למדרס, וגם אין לה תוך כמו שפירש הרמב"ם המטה והכסא והספסל והוא אלמנכר ושלחן ומנורה כלן אין להם תוך, ולכן מן הראוי היה להקדימה למטה ודומיו, אלא דהקדים המטה כסדר הכתוב. והא דלא סמך המנורה לשלחן אלא הפסיק בספינה, י"ל משום דספינה דומה לכלים הנזכרים קצת, שכלם הם כמו טבלה העומדת בשכיבה כזה משא"כ המנורה שצורתה כעצים העומדים זקופים כזה ולכן אין בה חדוש אפילו כשלחן, ולא הקדימה לכלם מהטעם שכתבתי בשלחן. ואפשר שמטעם זה שהיא עשויה בדרך דלא שכיח שיעשו כן מחרס, הוצרך התנא לפרש בה של חרס, אע"ג דכוליה מתניתין בחרס איירי שכן תחילתה הוא הטהורין שבכלי חרס, דלא תימא דאפילו בשל עץ איירי וטהורה אפילו מדרבנן, דומיא דשאר הכלים הנזכרים במשנה הזאת שהם טהורים אפילו מדרבנן להיותם פשוטי כלי חרס, ושזאת מפני צורתה שאינה עשויה בדרך הראוי לקבל ככלי מושכב, תהיה טהורה אפילו בהיותה של עץ כעץ דעלמא שאינו עשוי בצורת כלי, ועיין לקמן:


###### Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:3:3
[Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:3:3](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kelim/r/2:3:3)

**והספינה**. הא דלא הקדימה לשלחן, אע"ג דעשויה למדרס דומיא דמטה ודומיו משא"כ השלחן. י"ל דמשום הכי דווקא שנאה אחר השלחן, דלא תימא שאם היתה של עץ היתה טמאה משום מדרס דומיא דמטה ודומיו, דאין הדין כן דאפילו אם היתה של עץ אינה מטמאה מטעם זה, על כי אין מדרסה מדרס, מהטעם שכתב התי"ט דאומרים בה עמוד ונעשה מלאכתנו דלפרקמטיא היא עיקר עשייתה, ולכן היא דומה לשלחן דאינה עשויה כלל למדרס, ועיין לעיל:


###### Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:3:4
[Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:3:4](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kelim/r/2:3:4)

**והמנורה**. מלבד הטעמים שכתבנו לעיל, י"ל דשנאה אחר הספינה לסמוך לה זה הכלל כל שאין לו תוך, דהכי הוא במנורה, משא"כ בספינה דלא מטעם פשוטי טהרוהו דהא לקבלה היא עשויה, אלא מגזרת הכתוב:


###### Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:3:5
[Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:3:5](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kelim/r/2:3:5)

**של חרס**. מפני שהפסיק בספינה דדינה הכי אפילו בשל עץ, דגזרת הכתוב היא, הוצרך לפרש במנורה של חרס, דלא תימא דאף היא דינה הכי אפילו בשל עץ, מהטעם שכתבתי לעיל:


###### Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:3:6
[Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:3:6](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kelim/r/2:3:6)

**זה הכלל**. אטהורין שבכלי חרס קאי, וכלומר ויש עוד כלים שהם טהורים בכלי חרס, וכדי שלא לפרש אותם אמר זה הכלל כל שאין לו וכו', ובזה לא צריך לפרטם. והתי"ט דרך דרך אחרת בהרגש זה:


###### Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:4:1
[Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kelim/r/2:4:1)

**שהוא פותח בה טהורה וכו'**. פותח קודם לגומר משום הכי שנאו בראשונה, ועל סדר זה שנא המשפך, ועוד הוצרך לשנות שם טמא בסוף משום פלוגתא דר"י ור"ע, ומשום הכי לא שמר הסדר שהתחיל ברישא להקדים טמא לטהור:


###### Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:4:2
[Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:4:2](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kelim/r/2:4:2)

**רע"א מפני שהוא מטהו על צדו**. ונמצא שעשוי לקבלה בלי אצבע, אבל בלאו הכי לא הוה טמא כנלע"ד, וכסברת ר"א ברבי צדוק בטיטרוס, אע"ג דאפשר דבטיטרוס מודה ר"ע לר"י להיות שאינו מוציא משקה אלא טיפות דקות, מה שאין כן משפך, והמפרשים תפסו דרך אחרת ולא ידעתי מי הכריחם לזה, ועיין מ"ש במשנה ו' ד"ה ר' יוסי:


###### Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:6:1
[Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kelim/r/2:6:1)

**ר"א ברבי צדוק מטהר**. וצ"ל דבמשפך של רוכלין לא פליג, מן הטעם דר"ע דעשוי לקבלה בלי אצבע, וכמ"ש לעיל דמהאי טעמא דווקא טמאו ר"ע, דבלאו הכי כ"ש שהיה מטהר התם שמוציא בלי אצבע כל המשקה בקילוח, וה"ל לתנא לשנותו, אם לא שנאמר דמהאי טעמא ממש דאתיא במכ"ש לא שנאו:


###### Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:6:2
[Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:6:2](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kelim/r/2:6:2)

**רבי יוסי מטמא מפני שהוא כמוציא פרוטות**. מכלל דבלאו הכי אעפ"י שמחזיק ע"י האצבע כמשפך של רוכלין לא הוי טמא מפני שהוא מוציא בלי אצבע המשקה בקלוח וכסברת ר"ע שכתבתי לעיל. ולפי זה אתי שפיר לפסוק כר"ע דלעיל וכר' יוסי דהכא, אף לפי מה שפרשתי דר"ע חולק אר' יהודה בכלי שאינו מטהו על צדו וס"ל דהוי טהור אעפ"י שהוא של מדה שדרכו להניח אצבעו מתחתיו כנגד הנקב למדוד בו המשקה. וכדברי אלו יש להוכיח מהא דתנן בפ"ג משנה ח' משפך של עץ ושל חרס שפקקו בזפת ראב"ע מטמא, ר"ע מטמא בשל עץ ומטהר בשל חרס, ור' יוסי מטהר בשניהם. ומפרש הר"ב והוא מפירוש הר"ש בשמא דתוספתא, דטעמא דר"ע דמטמא בשל עץ מפני שהזפת הוא מינו שהוא יוצא מן העץ, ומטהר בשל חרס שאינו מינו ולא חשיב חבור. וכתב עוד לחלק בין סתימת נקב החבית לסתימת פי המשפך דאינו מועיל בהיות המשפך של חרס מפני שסופו להסיר סתימתו כשירצה לשפוך היין בחבית, משא"כ בסתימת נקב החבית אפילו של חרס.

**הרי** מבואר דלר"ע כל שאין סתימת הנקב של המשפך ממין הכלי, או שסופו להסיר הסתימה, שאינה מועלת לטמא. והנה שתים אלו נמצאו במשפך שהתקינו בעל הבית למדוד בו השמן או כיוצא בו לידע כמה הוא נותן בתוך תבשילו, ואין דרכו להטותו על צדו להריח בו לשום אדם שהרי הוא אינו מוכר, ולכן אינו מן הדין שר"ע יטמאנו מטעם תקון המדה דעשוי לקבל באצבעו, שהרי אין האצבע ממין הכלי, וכן סופו להסירו, ומצינו דהכא מטהרו אף בהיותו סתום מטעם זה.
**ומכאן** נמי מוכח סברת ר' יוסי שכתבתי דדוקא בטיטרוס קאמר דטמא מפני שאף בלי אצבע אינו מוציא אלא טיפות דקות, אבל במשפך שאין דרכו להטות על צדו מודה לר"ע כמ"ש דמטהר, דהא הכא מטהר אפילו סתמו במינו דס"ל דאפילו במינו לא חשיבא סתימה הואיל וסופו להפתח, ובזה דווקא חולק עם ר"ע דלר"ע לא חיישינן לטעם זה אלא כי סתמו שלא במינו, הא מיהא דכי סתמו שלא במינו לתרוייהו לא מקרי סתימה, והיינו סתימת אצבע במשפך דמדה. ולכן יש לתמוה מהר"ב שפירש במשנה הנ"ל בדר"ע, כלומר, אפילו אינו של מדה, משפך של רוכלים לעולם מטמא מפני שמטהו וכו'. דבאמרו אפילו אינו של מדה משמע דכ"ש אם הוא של מדה ומטעם סתימת האצבע דהוי טמא, וכן פי' הר"ש, שהרי אנו רואים דטעם זה אינו מועיל לר"ע. אבל מדברי הרמב"ם בפירושו ובחבורו פ' י"ח מה' כלים נראה כמ"ש, דדברי ר"ע דאמר מפני שמטהו וכו' דוקא הם:


###### Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:8:1
[Hon Ashir on Mishnah Kelim 2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kelim/r/2:8:1)

**ובית שקועו של נר מטמא באויר**. ולא חשיבי כיד לנר דאינו מטמא אלא במגע כדין ידות הכלים, וכדתנן בפ"ג משנה ד', אלא ככלי בפני עצמו הוא חשוב ומטמא באויר. ובזה אזלה לה הרגשת התי"ט, וגם מה שהרגיש בשם הר"ש על התוספתא דמסרק הצרצור, דקמפלגי ר"א ורבנן אם מטמא באויר או לא, יש לפרשו כדרך הזה, לאפוקי במגע דלכ"ע מטמא אם נגע הטומאה בתוך השנים כדין יד, וכה"ג תנן בפ' ד' משנה ג' גבי גסטרא שיש לה שינים כמסרק של צרצור, דלא תימא דיש לאותו מסרק העשוי כשבכה ודבוק על פי הכלי דין דופן הכלי שאינו מקבל טומאה אם נגע השרץ אליו שלא מתוך הכלי כדין גב כלי חרס. והא דלא הזכיר התנא האויר בפירוש במחלוקתם, י"ל משום דסמך אדסליק מיניה דהוא בית שקועו של נר דנזכר ביה טומאת אויר בפירוש, דמסתמא כל אדם יודע דאף המחלוקת השנוי אצלו על טומאה זו דאויר קאי, כן נלע"ד: