## Hon Ashir on Mishnah Ketubot Chapter 7

###### Hon Ashir on Mishnah Ketubot 7:1:1
[Hon Ashir on Mishnah Ketubot 7:1:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Ketubot/r/7:1:1)

**בישראל וכו'**. ובסיפא שנא ובכהנת, ולא קתני דומיא דרישא ובכהן, אע"ג דאין נפקות' כלל שתהיה אשתו כהנת או ישראלי'. וטעמ', דבשינוי לשון זה רמז לנו דאשת חבר הרי היא כחבר, דמ"ש מאשת כהן דאפי' ישראלית נקרא כהנת, ורמז לנו דעולה עמו ואינה יורדת (עי' דף סא.) שהרי לא קתני ובישראלית, שהרי אף שתהיה כהנת כשהיא אשת ישראל דינא הכי, וכיון דאפילו בכהנת אינו ראוי ליקרא לה ישראלית:


###### Hon Ashir on Mishnah Ketubot 7:4:1
[Hon Ashir on Mishnah Ketubot 7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Ketubot/r/7:4:1)

**שלשה יוציא ויתן כתובה**. לפי דברי הר"ב אתאן לר' יהודה ובכהנת. ונראה דארישא נמי פליג דמאי שנא, ומשום זה סתם התנא דבורו כדי לקצר לשונו, שבתיבת שלשה נכללו החדשים והרגלים ששניהם נזכרו במתניתין, ומדיוקא דידיה נשמע דשנים יקיים, ואילו היה רוצה התנא לפרש היה צריך להאריך הרבה כי מוכרח היה לפרש בכל אחת משני הבבות, לכן שנאו בלשון זה, דמ"מ א"א לטעות שהרי בראותנו דקשיא דיוקא דרישא לדיוקא דסיפא דבאמרו אחד יקיים משמע דשנים יוציא ובאמרו שלשה יוציא משמע דשנים יקיים, נלמוד סתום מן המפורש במשניות הקודמות בדר' יהודה. ואל תתמא מפירוש זה וכיוצא בזה שכתבתי בכמה משניות הדומות לזאת שהם סתומות בלשונם לפרשם בדקדוקים אלו, כי זו היא דרכה של תורה היוצאת מפי דובר אמת התנא האלקי, והסכת ושמע מה שכתוב ברעיא מהימנא פ' צו (דף כז:) ואית קושיין דאינון לבושין דהלכה דאתקרון משבצות זהב הה"ד כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה, ואתון פסקין לון בכמה פסקות ולבתר מתקנין ומפרקין לון בכמה פירוקין, ואי חסר שום פסק מן מתניתין כמה דאוקמוה זה חסר מן המשנה אתון מתקנין לון והאי הוא חסרון שיוכל להמנות, ואי ייתי טפש ויפיק שום ביש על ההוא אומנא דחתיך לבושין ויימא וכי אורייתא איהי חסרה, והא כתיב תורת ה' תמימה. תמימה (ד)[ב]כל אברין דגופא דאינון רמ"ח פקודין הה"ד כלך יפה רעייתי ומום אין בך, תמימה בלבושאה, והיך חסר מן המשנה. אלא תימרון ליה דוק ותשכח חתיכה ותשכח לה מעורבת בשאר פסקות ומשניות, דאורח אומנא למחתך לבושין בכמה חתיכות ותלמיד דלאו איהו בקי למקשר ההלכה באילין חתיכות מתחלפי ליה ספקות וקושיין ולא אשכח להו פירוקא עד דייתי אומנא ופריק לון כל אילין ספקות דלהון, בההוא זמנא הלכה דאיהי ברתא סלקא קדם מלכא שלימא בכלא בגופא בלבושא ובתכשיטאה, ואתקיים בה וראיתיה לזכור ברית עולם. ולזמנין אית לאומנא תלמיד בקי דישדר ליה לתקנא לון. קמו כלהו ואמרו ודאי אנת הוא אומנא רעיא מהימנא דאתאמר בך משה קבל תורה מסיני, ומתמן ואילך כל התלמידים אינון דילך מן יהושע עד סוף כל דרין, הה"ד ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים עד סוף כולהו, ע"כ. ודע כי מ"מ יש אוקמתא אחרת בש"ס (דף עא.) שמפרשת למתניתין כפשוטה, דרגל אחד יקיים מכלל דשנים יוציא איירי ברדופה, ושלש יוציא מכלל דשנים יקיים איירי באינה רדופה:


###### Hon Ashir on Mishnah Ketubot 7:6:1
[Hon Ashir on Mishnah Ketubot 7:6:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Ketubot/r/7:6:1)

**מאכילתו שאינו מעושר וכו'**. המעשרות קודמים לחלה, ונדה וחלה שניהם בדקי מיתה לאשה הם (עי' שבת לב.) וצווי הנדה קודם בקרא (ויקרא יח, יט) לצווי החלה (במדבר טו, כ) משום הכי סדרם בסדר הזה המעשר בתחילה, והנדה בינו לחלה השנויה בסוף:


###### Hon Ashir on Mishnah Ketubot 7:6:2
[Hon Ashir on Mishnah Ketubot 7:6:2](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Ketubot/r/7:6:2)

**ולא קוצה לה חלה**. קתני ולא קוצה לה, משום שהחלה היא אחת מן המצות המוטלות עליה יותר מן האיש, כי היא העורכת העיסה, ועוד שבודקין אותה עליה (עי' שבת לב.), וה"ט דלא קתני סתם מאכילתו טבול לחלה, כדקתני מאכילתו שאינו מעושר: