## Hon Ashir on Mishnah Kilayim Chapter 1

###### Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:1:1
[Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/1:1:1)

כלאים

 כלאים יש בו תשעה פרקים כנגד תשעה קללות שנתקללה הארץ על חטא אדה"ר, שעירב הכוחות הקדושות בטמאו' באכלו מעץ הדעת טוב ורע, הדומה לכלאים. ועוד יש ליתן טעם ע"ד יותר נסתר, והוא דגלוי וידוע לכל כי גם את זה לעומת זה עשה אלקים, הקליפות סביב הקדושה ככסלי לאוגיא, וכנגד כל הבולל ונוטל כל הכוחות הקדושות העליונות להריק שפע ברכה לבת זוגו כלה תמימה, יש שם כח טומאה אשר מחוץ למחנה מושבו במקום בתי כלאים בית האסורים אשר אסירי המלך אסורים שם, וזה הכח נוטל ומערב כל כחות הטומאה ועושה כלאים זה בזה, כי אין בו דעת לברר האוכל מתוך הפסולת, ונותן בהם כח ותעצו"מות לבת זוגו הכלה ונחרצה, וכבר ידוע כי כל הוא תשיעי מלמעלה למטה:




**השעורים ושבולת שועל**. לשון הר"ב כל השנויים במשנה זוג זוג אינם כלאים זה בזה, אחד מזוג זה ואחד מזוג אחר הוו כלאים זה בזה, עכ"ל. ובמשנה דנקט, לאו דווקא, דבכולהו פירקא דינא הכי, כן משמע מסוגית הירושלמי (ה"א א:) דגרסינן התם (רבי ייסא בשם ר' יוחנן כולהון זוגות זוגות) פי' כל הנזכרים במתניתין דאינם כלאים זה בזה, היינו דווקא השנויים זוגות זוגות, כל אחד עם בן זוגו כמ"ש הר"ב, (מה על כל פרקא אתאמרת, או על הדא הלכתא) פי' נאמר כלל זה על כל הפרק, או על המשנה הזאת לבד, (מן מה דאמר רב חמשה ירקות שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח, כלם מותרים לזרוע בערוגה, ואמר הדא דרב פליגא על ר' יוחנן, הדא אמרא על כל פרקא אתאמרת) פי' מדאמר דחמשה ירקות מותרים לזרוע בערוגה, דמשמע דלא הוו כלאים זה בזה, אפילו כל אחד עם שאינו בת זוגו, שהרי כל החמשה יחד מותר לזרוע, ואמרינן דפליג אר' יוחנן, ש"מ דהכלל דר' יוחנן אכוליה פרקא קאי, אף אירק, דאי לא תימא הכי אלא דאמשנה הזאת קאי, איך מוכח דפליג, הלא לא נזכרו במשנה הזאת כי אם החמשת מיני תבואה, ודילמא דבירקות ס"ל כרב, ולפי הנראה רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן, כ"ש שהוא מרא דשמעתא ירושלמי יותר מרב, ולכן נלע"ד דאכוליה פירקא דינא הכי.

**ועוד** דאפשר דאף רב מודה, דגרסינן עוד התם (רבא בשם רב כולהון זוגות זוגות) ופירושו כמ"ש בר"י (מחלפא שיטתיה דרב, תמן הוא אמר כולן מין אחד, והכא הוא אמר הכין) פי' שדברי רב סותרין זה את זה, דלעיל אמר שכל החמש ירקות הם מין אחד, והכא הוא אומר כולהון זוגות זוגות, וצ"ל דפשיטא ליה לתלמודא דאכוליה פרקין קאי (לא אמר אלא מיני ירקות הן, וכלן מותרין לזרוע בערוגה) פי' אין זו קושיא כלל דלעולם ס"ל כולהון זוגות זוגות, והא דקאמר לעיל בחמשה מיני ירקות, לא קאמר אלא דמיני ירקות הם ושמותרין לזרוע בערוגה בהרחק הראוי בערוגה, וכדתנן בפ"ג ערוגה שהיא ששה על ששה טפחים זורעים בתוכה חמשה זרעונים וכו', ותנן כל מין זרעים אין זורעים בערוגה, כל מין ירקות זורעים בערוגה, ולא קאמר שיהיה מותר לזרעם בערבוב, הרי שאף רב כר' יוחנן ס"ל. אחר זה ראיתי בהלכה ד' (ב.) דקאמר רב כולהון מין אחד, ש"מ דזו דחייה בעלמא היא, ומ"מ נראה דכר"י קי"לן וכן נראה דעת הרמב"ם:


###### Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:3:1
[Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/1:3:1)

**הוסיף ר"ע**. לפי הנראה לא פליג את"ק, אלא דלת"ק פשוט הוא, ור"ע ס"ל דאינו כל כך פשוט, ושנכון להזכירם:


###### Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:3:2
[Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:3:2](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/1:3:2)

**והשומנית**. לשון הרב שום מדברי, והוא קטן מהגדל בגנים, ע"כ. וסימנך השום והשומנית, זכר ונקבה, ומן הסתם הנקבה קטנה מהזכר:


###### Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:3:3
[Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:3:3](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/1:3:3)

**והבצלצול**. נוטריקון בצל צול, והוא לשון האומר לצולה (ישעיה מד, כז) דפירושו מקום העמוק שבים. ואפשר שזו היא כוונת הר"ב דאמר בצל מדברי, קטן משאר בצלים, לפיכך נקרא בצלצול:


###### Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:4:1
[Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/1:4:1)

**התפוח**. אדקאי באילן, פירט מילי דאילן. משום הכי לא הקדים אליו הצנון והנפוץ וכו', כמו שהקדימם באינם כלאים:


###### Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:4:2
[Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/1:4:2)

**השזיפין**. פי' הרב הרכיב זתים על אילן רמון, נפין מנהון שזיפין, ע"כ. ואפשר להיות זה הפרי בהיתר, כגון שנטע יחור מאילן שהרכיבו גוי, דשרי כדאיתא בירושלמי (פ"א ה"ד ב:) ופסקו הרמב"ם בפ"א מ"ה כלאים (ה"ז):


###### Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:5:1
[Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/1:5:1)

**הצנון והנפוץ**. אע"ג דעליהם ופרים דומים ואין בהם משום מראית העין, אפילו הכי כיון דמשונים בטעמם שנוי גדול, הולכים אחר הטעם להחמיר והוו כלאים, וכן הולכים אחר העלים ואחר הפרי להחמיר כשהם משונים בתכלית השינוי, אבל כשאין השינוי שבטעם ובפרי שינוי גדול, אז הולכים אחר העלים השוים להקל, וה"ט דלפת ונפוץ דאינם כלאים. ובזה מיושב שפיר הירושלמי (ה"ה ב:) שהביא התי"ט, וזה הוא אמר רבי יש מהם שהלכו אחר הפרי, ויש מהם שהלכו אחר העלין, התיבון הרי צנון ונפוץ, הרי פרי דומה והעלים דומים ותימר כלאים, א"ר יונה בזה הלכו אחר טעם הפרי, ע"כ. והוא דס"ד דמקשן, דמאי דאמר הש"ס יש מהם שהלכו אחר הפרי, ס"ל שאם הפרי דומה אינו כלאים, אע"פי שהוא משונה שינוי גדול בטעם ובעלין, וכמו כן ס"ד בפירושא דיש מהם שהלכו אחר העלין, ולכן הקשה מצנון ונפוס שדומה בפרי ובעלין, ואעפ"כ הוו כלאים, ומשיב ר' יונה בזה הפרי לא חששו לדמיון הפרי והעלים, מפני הטעם שהוא משונה שינוי גדול כמ"ש הרמב"ם (פ"ג ה"ו) וא"כ האי דאמר ר' יש מהם שהלכו אחר הפרי, היינו כשהעלין והטעם אינם משונים שינוי גדול, וכמו כן פירוש' דיש מהם שהלכו אחר העלין, אבל כשאחד מאלו השלשה דברים משונים שינוי גדול הולכים אחריו להחמיר, והיינו מ"ש הר"ש שהביא התי"ט, ובזה נחו ושקטו הקושיות שהקשה התי"ט עליו ואין להאריך:


###### Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:6:1
[Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/1:6:1)

**העזים הצבאים היעלים והרחלים**. נקט חיות ובהמות טהורות באמצע הטמאות, דקיימי עלן ככסלי לאוגיא (עי' ברכות ו.) ומפני חשיבותן לגבי אינך, שנאם בלשון רבים:


###### Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:6:2
[Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:6:2](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/1:6:2)

**היעלים והרחלים**. לא סדרם איפכא, לסמוך חיה לחיה, ויהיו בזה כל החיות טהורות באמצע, לרמוז דחיה בכלל בהמה (עי' חולין עא.):


###### Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:7:1
[Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/1:7:1)

**רבי יהודה מתיר ירק באילן**. כתב התי"ט וה"ה איפכא, והכי איתא בתוספתא, ע"כ. ונראה דלרבותא נקט בבא זו, דלא מבעיא אילן בירק דשרי, דכמעט לית ביה אפילו משום מראית העין, דבהיות סביב האילן ירק סמוך לו דשרי לכולי עלמא, אין אדם יכול לעמוד עליו אם האילן נרכב בתוך הירק או אם נטעו כל אחד לבדו זה אצל זה, אלא אפילו ירק באילן דכ"ע ידעי דדרך הרכבה הוא שם, ואיכא משום מראית העין, שרי:


###### Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:8:1
[Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/1:8:1)

**אין נוטעין ירקות וכו' מפני שהוא ירק באילן וכו'**. פתח במאי דסליק במתניתין דלעיל.


###### Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:8:2
[Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:8:2](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/1:8:2)

**אין נוטעין ירקות וכו'**. כולהו אצטריכו, ובבא זו אצטריכא לאשמועינן דאפילו בשקמה שהוא אילן הגדל ביערים ודומה לסרק, אסור ליטע בו ירק:


###### Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:8:3
[Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:8:3](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/1:8:3)

**פיגם**. הוא רוט"א, ואם היא הרו"טא המצויה בינינו, איננה מאכל אדם אלא לרפואה, ואפילו הכי אסורה באילן:


###### Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:8:4
[Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:8:4](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/1:8:4)

**אין נוטעין יחור של תאנה וכו'**. אע"ג דאין כוונתו להוציא מביניהם שום פרי משונה, אלא להגין על אחד מהם, אסור:


###### Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:8:5
[Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:8:5](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/1:8:5)

**אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח שתהא זורקת מימיה לתוכו**. אע"ג דאיכא למימר דמתוך דהאבטיח טרודה לפלוט הרבה את מימיה, לא תינק לעולם מן הגפן, מ"מ אסור:


###### Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:8:6
[Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:8:6](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/1:8:6)

**אין נותנין וכו'**. בירקות שבתוך סדן, שלפי פי' הר"ב הוא בקרקע ממש, אלא ששרש השקמה תחתיהם, קתני נוטעין. וכמו כן היא התאנה שבתוך החצוב, ולהכי קתני נמי בה נוטעין. ובפיגם שהוא ע"ג גוף האילן הגבוה מעל הקרקע, קתני מרכיבין. ובזמורה שבאבטיח שייך שפיר לשון תחיבה, שתוחבין אותה בו כעץ בנקב. והכא קתני נותנין, דמשמע דאפילו על גבי קרקע שלא כדרך נטיעה, אסור ליתן זרע הדלעת לתוך (התלמות) [החלמית] הנטוע, מפני שברוב הימים נשרש בארץ וצומח, והיינו רבותא:


###### Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:9:1
[Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/1:9:1)

**לפת**. יחיד, וצנונות. רבים, רמז לנו שהם באגודה, שהרבה מהם הם באגודה אחת, וכמ"ש הר"ב:


###### Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:9:2
[Hon Ashir on Mishnah Kilayim 1:9:2](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Kilayim/r/1:9:2)

**ולא משום שביעית ולא משום מעשרות**. לפי פי' הא' שפירש הרב, דאין בהם משום זורע בשביעית, אתי שפיר להקדימו למעשרות, לסמכו לכלאים דדמי ליה, דפירושו נמי הוא דאין בו משום זורע כלאים. אבל לפי' השני, דפירושו הוא דאין בו משום ספיחי שביעית, והוא בירושלמי (ה"ט ד:), קשה דה"ל להקדי' המעשרו' התדירים. ויש לומר דלא זו אף זו קתני, והוא דנקט בתחילה כלאי' דהוא עיקר מכלתין, והדר שביעית דאין בו מיתה, והדר מעשרות דשייך בהו תרומה דהיא במיתה לזר האוכלה, ואף בעודם טבל הם במיתה, והדר שבת דיש בו מיתת ב"ד: