## Hon Ashir on Mishnah Yevamot Chapter 6

###### Hon Ashir on Mishnah Yevamot 6:1:1
[Hon Ashir on Mishnah Yevamot 6:1:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Yevamot/r/6:1:1)

**בין ברצון**. כתבו התוספות (נג: ד"ה הבא) בשם י"מ, דבין באונס בין ברצון שכיחי בין בשוגג בין במזיד, והכי הוי פירושא דמתניתין, בין שהיה אותו השוגג או המזיד באונס בין ברצון. ואונס בשוגג ימצא במי שיש לו שתי נשים ונתקשה לאחת, ואנסוהו לבא על יבמתו וכסבור אשתו השנית היא, ורצון שברצונו בא על יבמתו וכסבור אשתו היא, ואונס במזיד יהיה כשנתקשה לאשתו ואנסוהו לבא על יבמתו, והוא ידע כי יבמתו היא ולא נתכוון לקנותה באות' ביאה, ורצון במזיד הוא כשבא על יבמתו ברצונו לשם זנות, ולפי זה אף בבבא זו יש בה רבותא דאע"פי שלא נתכוון לקנותה קנאה:


###### Hon Ashir on Mishnah Yevamot 6:1:2
[Hon Ashir on Mishnah Yevamot 6:1:2](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Yevamot/r/6:1:2)

**אחד המערה ואחד הגומר**. לא קתני בין עירה וכו' כשאר בבי דמתניתין, משום דזה תלוי במעשה, מש"אכ שאר בבי דתלוי במחשבה:


###### Hon Ashir on Mishnah Yevamot 6:1:3
[Hon Ashir on Mishnah Yevamot 6:1:3](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Yevamot/r/6:1:3)

**ואחד הגומר**. אע"פי שלא הוציא ש"ז, כן פי' הרמ"בם בחבורו פ"א מה' איסורי ביאה. ולפיכך גם בזה יש רבותא דאעפ"כ קנה, ואע"ג דמשהערה כבר קנה, וא"א להמצא גמר ביאה בלא עירוי, מ"מ י"ל דאצטריך משום סיפא דעריות, דאפשר להמצא גמר ביאה באיסור והעירוי בהיתר, כגון שרצה לקדש בביאה והערה בה, וקודם שגמר ביאתו קבלה קדושים מאחר, דמקודשת לשני כדאיתא בקדושין דף י' ע"א, ואם גומר ביאתו אז הרי הוא חייב כבא על אשת איש, אע"פי שהיה העירוי בהיתר, ואפילו ביבמה אפשר דלא יקנה בעירוי, כגון שהערה בה והוא ישן דלא קנה, כמו שפסק הרמ"בם בפ"ב מה' יבום וחליצה, ואם נתעורר אחר שהערה, וגמר ביאתו, קנה אע"פי שהעירוי היה בענין שאינו קונה בו:


###### Hon Ashir on Mishnah Yevamot 6:2:1
[Hon Ashir on Mishnah Yevamot 6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Yevamot/r/6:2:1)

**פסל**. לא קאי אלא אפיסולי כהונה, ואגב אמפסלי מהכהונ' ע"י ביאה זו, דהיינו שאר עריות הנזכרות ברישא וכן הבא, ולא הוי לגביהו אלא אגב, משום דעיקרא דמלתא דאשמועינן התנא בהו הוא החיוב כרת וכיוצא בו, כמ"ש התי"ט וכן הבא וכו' דכתיב כי כל אשר יעשה וכו' ונכרתו וכו' הוקשו וכו', אבל אממזרת וכו' לא קאי אפילו באגב כמ"ש הר"ב. ואע"פכ אין להקשות למה נשנה בתר פיסולי כהונה, משום דלא רצה התנא לשנות סדרו הרגיל בשאר המקומות שלא לערבב דעת התלמידי' וישכחו מה ששגור כבר בפיהם:


###### Hon Ashir on Mishnah Yevamot 6:4:1
[Hon Ashir on Mishnah Yevamot 6:4:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Yevamot/r/6:4:1)

**בין אלמנה מן האירוסין בין אלמנה מן הנשואין**. בפ"ד משנה י' כתבתי טעם לסדר זה שהוא זו וא"צל זו:


###### Hon Ashir on Mishnah Yevamot 6:6:1
[Hon Ashir on Mishnah Yevamot 6:6:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Yevamot/r/6:6:1)

**ובה"א זכר ונקבה**. ירושלמי (ה"ו לז:) אמר ר' בון לכן צריכה, אפילו זכר ונקבה, דלכן (פי' דאם לא כן), היא מתנית' מקולי ב"ש וחומרי ב"ה, ע"כ. פי' וא"א שיהיה כן הואיל ולא תנן למשנה הזאת בעדיות (פ"ד) גבי שאר משניות דקולי ב"ש וחומרי ב"ה. והנה לכאור' נראה מהירושלמי זה דכי אית ליה שני זכרים כ"ש דקיים פריה ורביה לב"ה, אבל כשנדקדק היטב א"א לומר כן, דהא אמרינן בבבלי (דף סב.) וב"ה נמי לילוף ממשה, אמרי לך משה מדעתיה הוא דעבד. פי' דעל פי הדב[ו]ר פירש, כמ"ש הר"ב. ואם אמת היה הדבר הזה שבשני זכרים לב"ה נפטר במכ"ש, מאי קא משני מדעתיה הוא דעבד, לשני מעשה שהיה כך היה שהיה לו שני זכרים, אבל הין הכי נמי אילו לא היה לו אלא זכר ונקבה היה פורש, דמברי[י]תו של עולם ילפינן ולכן לא גמרינן מיניה, אלא ודאי מדשנו משה מדעתיה דהיינו על פי הדב[ו]ר פירש, ש"מ דאי לאו הכי לא היה נפטר עד שיוליד נקבה גם כן, ואם כן אפוא קשה מאי אפילו זכר ונקבה דקאמרי, ומאי קולא היא זו יותר מדב"ש הלא שקולים הם, דלב"ש בעינן שני זכרים דווקא ולא נפטר בזכר ונקבה וכמ"ש רש"י בפירוש (סא: ד"ה ב"ש אומרים), ולב"ה זכר ונקבה דווקא בעינן ולא מיפטר בשני זכרים, כנראה ממה שהשיבו על משה.

**ונראה** לישב על פי מאי דאמור רבנן (עי' נדה לא:) הרוצה שיהיו כל בניו זכרים ישהא עצמו על הבטן עד שתזריע אשתו תחילה, או יבעול וישנה. ועניינים אלו הם עליו לטורח, וזו היא החומרא דב"ש דמחייב לטרוח להוליד הזכר השני, משא"כ לב"ה דאינו צריך לכל זה להוליד נקבה, אבל הין הכי נמי דאם טרח והוליד שני זכרים דעדיין לא נפטר לב"ה, ולא מקרי חומרא בכגון זה דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה, וזה הוא שגלה לנו הירושלמי בתיבת אפילו. ואע"ג דמ"מ הכי הוי וא"כ היכי קאמר דבלא אפילו הוא אמינא דהוי מקולי ב"ש וחומרי ב"ה, דיש לומר דהואיל ואמור רבנן (קידושין פב:) אשרי מי שבניו זכרים אוי למי שבניו נקבות, איכא למימר דהוי חומרא. קמ"לן דאינו כן, דנקבות אמרו ולא נקבה, ואדרבא אנו מפרשים מדברי ב"ה באפילו, דקולא היא ולא חומרא, מהטעם שאמרנו: