## Hon Ashir on Mishnah Yoma Chapter 6

###### Hon Ashir on Mishnah Yoma 6:1:1
[Hon Ashir on Mishnah Yoma 6:1:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Yoma/r/6:1:1)

**ובלקיחתן כאחד**. במשנה דווקנית וכן בנוסח המשנה דירושלמי גרסינן כמו בצפורי מצורע (נגעים פי"ד מ"ה) ולקיחתן כאחד. ונראה דמצותן לא קאי אלקיחתן כאחד, אלא קחשיב ואזיל דכך נהגו, וה"ט דלא מצינו מקרא על זה לפי פשטא דש"ס והביאה התי"ט, וה"ט נמי דלא קתני אע"פי שלקח אחד היום וכו' כדקתני אע"פי שאין שווין, דהא אין שום חדוש כשלא לקחם כאחד להכשירם כיון דלא קפיד קרא על זה (לפי פשטא דש"ס והביאה התי"ט וה"ט נמי דלא קתני אע"פי שלקח אחד היום וכו' כדקתני אע"פי שאין שווין דהא אין שום חדוש כשלא לקחם כאחד להכשירם כיון דלא קפיד קרא על זה) אלא מנהג בעלמא שהיו נוהגים ליקח אותם כאחד כדי שבקל ימצאום שוים במראה ובקומה ובדמים:


###### Hon Ashir on Mishnah Yoma 6:1:2
[Hon Ashir on Mishnah Yoma 6:1:2](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Yoma/r/6:1:2)

**לקח אחד היום ואחד למחר**. נראה דתני סיפא לגלויי רישא דלקיחתן כאחד לאו דווקא הוא אלא ביום א', ורמז לנו נמי דלא חיישינן למנהג בדיעבד:


###### Hon Ashir on Mishnah Yoma 6:2:1
[Hon Ashir on Mishnah Yoma 6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Yoma/r/6:2:1)

**השם**. כתב התי"ט בשם הר"מק שנקוד ה' מפורש היוצא מפי כ"ג בי"הכ היה חולם סגול (שבא) [קמץ] סגול. ובמצות שמורים אשר חיבר אחד שותה מימי הא"רי כתוב שהיה נקוד שלש נקודות שבא פתח סגול חירק, שהנקודות האלו עולים אל אדני. ובסידור הא"רי זלה"ה אלו הם נקודות השם העשירי, ושאר התשע שמות שהיה מזכיר הם נקודות בנקודות אחרות משונות זו מזו, והנם מפורשים בספרי משנת חסידים במפתח הכוונות בסדר מועד מסכת יומא בפ"ז וח' ע"ש, ואין גם אחד מהם שיהיה נקוד בנקוד שהזכיר התי"ט בשם הר"מק:


###### Hon Ashir on Mishnah Yoma 6:2:2
[Hon Ashir on Mishnah Yoma 6:2:2](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Yoma/r/6:2:2)

**עוו פשעו חטאו**. ירושלמי (ה"ב לג.) תני בר קפרא עוו פשעו חטאו שלא להזכיר גנויין של ישראל, ע"כ. ונל"עד דס"ל דכסדר הזה היה אומר, ומזכיר החטא שהוא השוגג בסוף דסמיך ליה לפניך עמך בית ישראל, ולא היה מזכיר פשעו בסוף שלא להזכיר עמך בית ישראל אצל הפשעים שזה הוא גנות לישראל, וכבר איפסקא הלכתא בבבלי דלא כר"מ דס"ל הכי:


###### Hon Ashir on Mishnah Yoma 6:2:3
[Hon Ashir on Mishnah Yoma 6:2:3](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Yoma/r/6:2:3)

**יוצא מפי כ"ג**. השם יוצא מפיו מעצמו, הכי איתא בלמודי הא"רי זלה"ה:


###### Hon Ashir on Mishnah Yoma 6:2:4
[Hon Ashir on Mishnah Yoma 6:2:4](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Yoma/r/6:2:4)

**ומשתחוים ונופלים על פניהם**. נראה דהשתחויה היתה בפישוט ידים ורגלים וראשם זקוף, ואח"כ משים ראשם ונופלים על פניהם:


###### Hon Ashir on Mishnah Yoma 6:2:5
[Hon Ashir on Mishnah Yoma 6:2:5](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Yoma/r/6:2:5)

**ונופלים על פניהם**. בירושלמי פ"ג הלכה ז' (דף יח:) גרסינן, עשרה פעמים היה כהן גדול מזכיר את השם, ששה בפר ושלשה בשעיר ואחד בגורלות, הקרובים היו נופלים על פניהם הרחוקים היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אלו ואלו לא היו זזים משם עד שהוא מתעלם מהן, זה שמי לעולם זה שמי לעלם:


###### Hon Ashir on Mishnah Yoma 6:3:1
[Hon Ashir on Mishnah Yoma 6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Yoma/r/6:3:1)

**אמר ר"י מעשה**. אפשר שהמעשה הזה היה קודם שעשו הכהנים קבע, משום הכי קתני אמר ר' יוסי ולא ר' יוסי אומר, דלא פליג. א"נ משום דהוא כמשיב על דברי ת"ק דאמר דלא היו מניחים, הוא שאומר א"א להיות כדבריך שהרי מעשה וכו', קתני אמר:


###### Hon Ashir on Mishnah Yoma 6:8:1
[Hon Ashir on Mishnah Yoma 6:8:1](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Yoma/r/6:8:1)

**דרכיאות**. כתב הר"ב, אבנים גדולות. וכתב התי"ט, דלא ידע מאיזה לשון הוא. ולעד"נ שהוא מלשון דורך על במותי עב (מיכה א', ג'). שהשומרים דורכים עליהם:


###### Hon Ashir on Mishnah Yoma 6:8:2
[Hon Ashir on Mishnah Yoma 6:8:2](https://torahapp.org/share/book/Hon%20Ashir%20on%20Mishnah%20Yoma/r/6:8:2)

**והלא סימן גדול**. נראה דקרי ליה גדול, אע"ג דהוא קטן ובלתי מובהק מכולהו דאפשר לטעות בו יותר משאר הסימנים. על שם האדם הגדול בענקים (יהושע יד, טו). זה אברהם, שהיו פסיעותיו ג' מילין כדאיתא בילקוט ישעיה (רמז תמח) על פסוק (ישעיה מא, ג) אורח ברגליו לא יבא. ולמאן דאמר התם מיל, אף בסימן זה יש זכרון עליו שהולכין מיל וחוזרין מיל ושוהין כדי מיל, ואף למ"ד כזה שהוא הולך מביתו לבית הכנסת שפוסע פסיעות גסות, יש בו רמז בסימן זה כי (ה)היתה ההליכה והחזרה והשהיה שוה כנגד חסידים הראשונים שהיו שוהין שעה אחת קודם תפילתן ושעה אחת אחר תפילתן ושעה אחת בתפילתן (ברכות לב:), רמז להליכה וחזרה ושהיה, ובית הכנסת הוא המקום המוכן להתפלל ולהזכיר זכותו כשהשכים בבקר ותקן תפילת שחרית (שם כו:), היה להם סימן זה לר' יהודה, ומזה יצא לנו כי גם הסימנים האחרים הם רמז לזכרון זכות למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, וכה"ג מצינו בריש פ"ג שהיו אומרים עד שבחברון להזכיר זכות אבות, כמ"ש הר"ב שם והוא בירושלמי.

**ולפי** זה לת"ק דאמר דרכיאות היו עושים, שלפי פי' הר"ב הם אבנים גדולות זו ע"ג זו, הם רמז ליעקב כשלקח מאבני המקום וישם מראשותיו (בראשית כח, יא), שתיקן תפילת ערבית (ברכות שם). ומניפין בסודרים רמז ליצחק כשפירס סודרא שלקח את רבקה שהניפה סודרה עליה כשראה אותו כדכתיב (בראשית כד, סה) ותקח הצעיף ותתכס. וזה היה לעת ערב כשיצא לשוח בשדה (שם, סג) ותיקן תפילת המנחה (ברכות שם). והסימן האחרון שהזכיר ר' ישמעאל הוא הלשון של זהורית על פתחו של היכל, רמז לדוד שהכל בכתב מיד ה' אשר עליו השכיל (דברי הימים א' כח, יט). והוא איש אדמוני (שמואל א' טז, יב). והיה הלשון הזה בין שני הדלתות, כשמו שיש בו דלת מכאן ודלת מכאן ואו דמות לשון באמצע. ועוד נוטריקון שמו "דלת "דלתות "ולשון, כמו שהיה לפתח ההיכל ארבע דלתות שהם שנים בפנים ושנים בחוץ. וסימנים אלו הואיל ולזכרון הם עשויים סידרם רבי כסדר הכתוב לזכרון, שנאמר (ויקרא כו, מב) וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. וכילל הת"ק בסימן אחד יעקב ויצחק כמו שנכללים במקרא זה בזכרון אחד, מה שאין כן אברהם דכתיב ביה אזכור, והארץ שהיא אחרונה שנסמכה לאברהם, רמז לדוד כדאיתא בזהר בשלח דף נ"ג ע"א, וכן כתוב בו (שמואל ב' ז, ט) ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ. שאף בה כתיב אזכור. וכמו כן התנאים האלו הזכירו סימן אחד על כל אחד מאלו השנים בפני עצמו, וה"ט דב"רי תנן אמר ר"י כאלו מדבר על דברי ת"ק, דלא מצינו בקרא אזכור בין יעקב ויצחק לאברהם, ובר' ישמעאל תנן ר' ישמעאל אומר כאילו היא מלתא באנפי נפשא, על כי תיבת אזכור כתובה בין אברהם לארץ: