## Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 191

###### Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 191:1:1
[Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 191:1:1](https://torahapp.org/share/book/Kaf%20HaChayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/191:1:1)

**א) [סעיף א'] פועלים וכו'. מקצרים וכו'.**והטעם כתבו התו' בברכות ט"ז ע"א אע"ג דמדאורייתא הם. יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת הואיל וטרודים במלאכת בעה"ב עכ"ל. מיהו מרן ז"ל בב"י כתב הטעם משום דאין מנין ברכות של בהמ"ז דאורייתא יעו"ש. וכבר כתבנו זה לעיל סי' קפ"ז אות א' יעו"ש:


###### Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 191:2:1
[Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 191:2:1](https://torahapp.org/share/book/Kaf%20HaChayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/191:2:1)

**ב) שם. מקצרים בבהמ"ז וכו'.**כתב הסמ"ע בח"מ סי' של"ז דגם א"צ להמתין על אחרים עד שיזמנו יעו"ש. אבל המ"א סק"א כתב דחייבין להמתין על הזימון יעו"ש. ובל"ה עכשיו המנהג כמ"ש בש"ע סעיף ב' דאומרים כל הד' ברכות וגם אומרים הרחמן הוא וכו' עד סיום עושה שלום במרומיו וכו'. וא"כ ממילא דחייבין לזמן ג"כ אם הם ג' או יו"ד ומסתמא כל השוכר אדעתא דמנהגא שוכר ע"ד שיזמנו ויברכו כל ד' ברכות וגם הרחמן וכו' עד סיום עושה שלום וכו'. וכן עמא דבר. ועיין לקמן סי' ר"א אות כ':


###### Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 191:3:1
[Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 191:3:1](https://torahapp.org/share/book/Kaf%20HaChayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/191:3:1)

**ג) [סעיף ג'] אסור לעשות מלאכה וכו'.**והטעם משום ביטול הכוונה. וה"ד לכתחלה אבל בדיעבד יצא דלא גרע משיכור דלעיל סי' קפ"ה ס"ד. עו"ת אות ב'. וכן הסכים המאמ"ר את ג' וכתב ליישב קושית הא"ר על דברי העו"ת הנז' יעו"ש:


###### Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 191:4:1
[Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 191:4:1](https://torahapp.org/share/book/Kaf%20HaChayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/191:4:1)

**ד) שם. אסור לעשית מלאכה וכו'.**ואפי' תשמיש קל אסור לעשות. מ"א סק"ב. ולא דוקא בשעת בהמ"ז אסרו בעשיית מלאכה אלא דה"ה בשאר ברכות או תפלה ובכל המצות לא יעשה אותם ועוסק בדבר אחר כי זה הוא מורה על עשייתו המצוה בלי כוונה אלא דרך עראי ומקרה וזה נכלל במאמר תורתינו ואם תלכו עמי בקרי שפירושו אף שתלכו עמי דהיינו עשיית המצוה מ"מ הוא בדרך מקרה ועראי. ובכלל איסור זה שלא לעסוק בתורה בשעת ברכה ואפי' עוסק במצוה זו ועוסק במצוה אחרת עמה אינו נכון כי אחד מבטל חבירו. ט"ז סק"א. א"ר אות ג' י"א בהגב"י. סו"ב אות א. חס"ל אות ב'. ומ"ש הט"ז דאפי' עוסק במציה זו אין נכון לעסוק באחרת כתב עליו המש"ז אות א' היינו כשיש זמן לעשות אח"כ הא לאו הכי ויש יכולת לעשות שתיהן עושה שתיהן:


###### Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 191:5:1
[Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 191:5:1](https://torahapp.org/share/book/Kaf%20HaChayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/191:5:1)

**ה) שם. אסור לעשות מלאכה וכו'.**ואפי' לפנות הדברים מהשלחן אין לו לעשות בעודו מברך כ"א ידיו אסורות ועיניו סגורות ומה טוב מתוך הספר והממהרין לקום מהשלחן כשמתחילין לומר הרחמן וכו' לאו שפיר עבדי כ"א צריך להיות יושב עד עושה שלום כמו עקירת רגלים שבעמידה ואז יעמוד. והיכן יאמר ומה שהותרנו יהיה לברכה דלא על בני מעיו בלבד הכוונה אלא על השלחן. רו"ח אות ב':


###### Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 191:6:1
[Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 191:6:1](https://torahapp.org/share/book/Kaf%20HaChayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/191:6:1)

**ו) וז"ל**שער רוה"ק דף ט' ע"ב וז"ל אמר לי מורי ז"ל כי עיקר השגת האדם אל רוה"ק תלויה ע"י כוונת האדם וזהירות בכל ברכת הנהנין לפי שעל ידם מתבטל כח אותם הקליפות הנאחזות במאכלים החמריים ומתדבקים בהם והאדם באוכל אותם וע"י הברכות שעליהם הנאמרות בכוונה הוא מסיר מהם הקליפות ההם ומזכך החומר שלו ונעשה זך ומוכן לקבל קדושה והזהירני מאד בזה עכ"ל. וכ"כ בשה"מ פ' עקב וז"ל ודע כי צריך האדם להזהר בתכלית בברכות הנהנין כי גוף האדם נהנה מהן ומתקדש בברכות אלו וכמ"ש ותורתך בתוך מעי וגורם שפע עליון באדם עכ"ל ועוד עיין בדברינו לעיל סימן קפ"ג אות מ"ו וסימן ה' אות א' יעו"ש:


###### Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 191:7:1
[Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 191:7:1](https://torahapp.org/share/book/Kaf%20HaChayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/191:7:1)

**ז) שם בעודו מברך**וה"ה בשעה ששומע מן המברך ויוצא בזה. ס' המלחמות להרמב"ן. ה"ע. פת"ע אות ב':