## Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot

###### Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:1
[Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Achrei%20Mot/r/2:1)

(ט"ז כ"ט) והיתה לכם לחוקת עולם וגו' תענו את נפשותיכם וכל מלאכה ל"ת עי' באוה"ח הקדוש שכ' בזה"ל טעם אומרו לכם מצד שבתחילת הדיבור אמר אליו ד' דבר אל אהרן ועכשיו בא לצוות את ישראל וכו' הוצרך לומר לכם לבל תטעה לומר כי מצות הכהנים ביוה"כ הוא דיבור ראשון שצוה ד' בתחילת הפרשה לבד ומצות ישראל היא העינוי וכו' גם השכל יסכים לזה שכהנים פטורין מעינוי או הכה"ג שבמקום עינוי הוא עבודתו וכו' אשר ע"כ צוה ד' ואמר והיתה לכם פירוש מדבר עם משה ואהרן שגם הם בכלל העינוי עכ"ל ודה"ק חסרון תבלין דמהכ"ת נאמר דכהנים אינן בכלל אזהרת עינוי דיוה"כ:


###### Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:2
[Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Achrei%20Mot/r/2:2)

אמנם יש לומר כיון דהקריבו ביוה"כ גם שעיר חטאת למוסף היום דהי' מן הנאכלין וא"כ סד"א דכמו דמלאכה אישתרי ביוה"כ ה"ה דעינוי הותרה במקדש ביוה"כ דמקשינן עינוי למלאכה דהרי כ"ז שידע דפירוש עינוי היינו אכילה ושתי' היינו משום דמקשינן עינוי למלאכה כמבואר ביומא (דף ע"ד ע"ב) וא"כ יש סברא גדולה לומר דאין היקש למחצה וגם לזה איתקש עינוי למלאכה כמו דמלאכה הותרה במקדש לצורך עבודה ה"ה דעינוי הותרה במקדש לצורך עבודה לכן צריך אזהרה דעינוי לא הותרה מכללה במקדש והטעם משום דמלאכה לא הותרה מכללה במקדש אלא מה שהוא לצורך גבוה משא"כ לצורך אכילת כהנים לא הותרה מלאכה במקדש כמו דלא הותרה מלאכת הבישול ביו"ט שחל להיות בשבת בשביל הקרבנות הנאכלין ולכן גם עינוי לא הותרה מכללה לצורך אכילת כהנים וכבר ביארנו ד"ז בארוכה בספרי חמדת ישראל דלא הותרה חילול שבת לצורך אכילת כהנים אף במקום דהוי קרבן ציבור וקבוע לי' זמן וא"א בענין אחר ויש להכריח הדברים ממנחות (דף מ"ה ע"א) דרבינא אמר כהנים איצטריך לי' סד"א הואיל ואשתרי מליקה לגבי' ה"ה דאשתרי נמי נבילה וקשה א"כ גבי שבת יהי' ג"כ צריכין כהנים אזהרה מיוחדת לאיסור חילול שבת כיון דאשתרי להו שבת במקדש א"ו כיון דלא אשתרי להו במקדש אלא לצורך גבוה בלבד ולא לצורך אכילת כהנים ל"ש למטעי ואע"ג דמבואר בסנהדרין (דף נ"א) דגם זה הוא צד קולא אבל א"א למטעי בזה למילף אכילת הדיוט מאכילת גבוה משא"כ א"נ דמותר לצורך כהנים ג"כ לחלל שבת שפיר איכא למטעי ומוכרח מזה דמלאכה לצורך אכילת כהנים לא הותרה במקדש ולכן אע"ג דמקשינן עינוי למלאכה מ"מ אסור עינוי באכילת כהנים ג"כ:


###### Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:3
[Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Achrei%20Mot/r/2:3)

איברא דלכאורה יש לדחות דלמה לי קרא לזה דמהכ"ת שיהי' מותר עינוי לצורך אכילת השעיר כיון דסתם אכילה היא בכזית ושיעור עינוי בככותבת א"כ אף א"נ דמותר אכילת השעיר ביוה"כ אין לנו הכרח כלל להתיר עינוי וא"כ אין להקישו למלאכה דמוכרח לצורך מקדש משא"כ היתר עינוי אינו מוכרח כלל לצורך גבוה כיון דאף אם לא יתיר איסור עינוי במקדש מ"מ יכול לקיים מצות אכילת השעיר כנ"ל אמנם באמת הד"נ דהנה הפרמ"ג כתב דאע"ג דביוה"כ אינו חיי"כ על עינוי בפחות מככותבת מ"מ עשה דועניתם איכא גם בח"ש והד' חסרון תבלין:


###### Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:4
[Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Achrei%20Mot/r/2:4)

אמנם בחידושינו כתבנו להצדיק את דבריו ז"ל עפ"מ דמבואר בתורת כהנים כאן פרשה ה' פרק ז' אות ח' בזה"ל אין לי אלא מלאכה שחייבנו עלי' כרת מלאכה שא"ח עלי' כרת מניין שלא יכתוב אות ושלא יארוג חוט אחד וכו' ת"ל מלאכה וכל מלאכה ריבה עכ"ל מבואר מזה הקרא לאסור ח"ש במלאכת יוה"כ מוכל וא"כ כיון דמקשינן עינוי למלאכה ממילא מה דכתיב מקודם תענו את נפשותיכם הוא ג"כ אפי' בכ"ש וצדקו ד' הפרמ"ג וכיון שכן דעשה דועניתם היינו אפי' בכ"ש שפיר הוצרך להזהיר הכהנים ג"כ בזה מצד השעיר הנעשה בחוץ וא"ש בזה מה דקשה לכאורה על התו"כ אמאי לא כתב דין זה גבי שבת לאסור ח"ש במלאכת שבת עי' היטב בתו"כ פ' ויקרא דבורא דחובא פרק א' ותמצא מבואר כן דבשבת לא דרש לאסור אות אחת מה"ת כ"א ביוה"כ ולהנ"ל א"ש דבאמת זה הי' פשוט לי' להתו"כ דחצי שיעור במלאכת שבת אסור מה"ת כמו בכל איסורין רק דביוה"כ סד"א כיון דאיתקש. מלאכה לעינוי ובעינוי כיון דנאמרה לכהנים ג"כ כנ"ל ובכהנים מוכרח דמותר ח"ש בעינוי עכ"פ משעיר הנעשה בחוץ שיש בו מצות אכילה וא"כ ע"כ דהאי ועניתם אין פירושו על ח"ש א"כ ה"ה במלאכה יהי' מותר ח"ש ולכן צריך קרא לאסור ח"ש במלאכה ולפי האמת דגלי קרא לאסור במלאכה ה"ה דבעינוי אסור ח"ש מהקישא דמלאכה ובאמת כהנים אסורין באכילת שעיר ביוה"כ ונאכל לערב וז"נ:


###### Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:5
[Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Achrei%20Mot/r/2:5)

אמנם לעיקרא דמילתא בפירושא דתו"כ כשנעי' היטב בלשונו שכ' בזה"ל אין לי אלא מלאכה שחייבין עלי' כרת מלאכה שא"ח עלי' כרת מניין וכו' נראה דפשיטא לי' להתו"כ דגם אות אחת וחוט אחד הוי מלאכה אלא דהיא מלאכה שא"ח עלי' כרת ולכאו' תמי' הא אנן אמרינן דפחות משני אותיות וכן פחות משני חוטין לאו שם מלאכה כלל עלי' והתו"כ אומר דהיא מלאכה אלא שא"ח עלי' כרת לכן נלענ"ד דכונת התו"כ דהנה מבואר בשבת (דף ק"ד ע"ב) תנא כתב אות אחת והשלימה לספר ארג חוט אחד והשלימה לבגד חייב ומקשינן בגמ' מאן תנא אמר רבה בר"ה ר"א הוא דאמר אחת על הארוג חייב ור' אשי אמר אפ"ת רבנן להשלים שאני עכ"ל הגמ' מבואר מסוגיית הגמ' דלרבה בר"ה גם בכותב ובאורג להשלים א"ח לרבנן וכתבנו בחי' דנראה מסברא דזה בודאי רבה בר"ה מודה דאסור מה"ת כיון דכתב להשלים ויש לו חשיבות רק דס"ל דרבנן אין מחייבין עלי' כרת ומיתת ב"ד דאינה מלאכה גמורה בפחות מד' אותיות דאין סברא לומר דרבה בר"ה ור"א יפלוגו בסברא הפוכה מהקצה להקצה דלר"א יהי' חייב סקילה ולדידי' יהי' היתר גמור א"ו כדאמרן דרבה בר"ה מודה דהיא מלאכה דאורייתא רק שא"ח עלי' כרת ומיתת ב"ד לרבנן כיון דאינה מלאכה גמורה וחליטה בכ"מ אינה בכלל מלאכת מחשבת אבל מ"מ כיון דהוא השלים בזה דבר עשה בזה מלאכה גמורה ועבר עכ"פ על עשה דשבתון [וכיו"ב כתבנו לענין מלאכת חכמה באות כ"ב עיי"ש] אמנם ז"ד בשבת דאיכא עשה דשבתון ג"כ אבל ביוה"כ שכ' הפוסקים דליכא עשה דשבתון במלאכה א"כ שוב י"ל דלרבה בר"ה יהי' לרבנן מותר מה"ת לגמרי בכותב אות ואורג חוט אפי' להשלים ומעתה נראה דזה כונת התו"כ דכונתו על כתיבת אות אחת ואריגת חוט אחד היכא שמשלים וס"ל לתו"כ דאע"ג דאסור מה"ת מ"מ א"ח עלי' כרת כדס"ל רבה בר"ה לרבנן ולכן שפיר שאל על יוה"כ מנ"ל דאסור מה"ת ביוה"כ כיון דהיא מלאכה שא"ח עלי' כרת בשבת א"כ י"ל דביוה"כ אינו אסור כלל לכן דייק מוכל לרבות דגם ביוה"כ אסור מה"ת ולפ"ז א"ש להלכה דקי"ל כר"א דלהשלים שאני וגם לרבנן חייב לא הביא הר"מ ז"ל כלל דין התו"כ דיהי' אסור מה"ת באות אחת אדרבה נראה מדעתו ז"ל דפטור אבל אסור הוא רק איסור דרבנן ה"ה בזה הוי רק איסור דרבנן ומדוקדקין מאוד ד' התו"כ שלא כתבו בשבת אלא ביוה"כ משום דבשבת פשיטא דהוי איסור תורה מצד עשה דשבתון עכ"פ כיון דהוא עשה מלאכה אמנם ביוה"כ דל"ש עשה דשבתון צריך קרא ודו"ק היטב בזה:


###### Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:6
[Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Achrei%20Mot/r/2:6)

ולהצדיק את הצדיק מרנא הגאוה"ק בעל אוה"ח זצ"ל נאמר דצריך קרא להזהיר הכהנים באכילת יוה"כ דאל"ה ה"א דמוכרח שכהנים אינן נכללין באיסור עינוי דיוה"כ דהנה באמת יש להעיר על כל קרבנות יוה"כ איך צותה התוה"ק להקריב קרבנות ביוה"כ לפ"מ דמבואר בפסחים (דף מ"ח) בענין הביא שה מן המוקצה והקריבו ביו"ט דאינו אסור משום דאינו מהמותר לישראל כיון דאינו איסור גופו אלא ד"א גרם לו אינו בכלל אסור לישראל ואמרינן בגמ' דמוכרח מזה דמוקצה דרבנן דאם אמרת מוקצה דאורייתא מ"ל איסור גופו מ"ל איסור ד"א הרי מבואר בסוגי' דאם הי' אכילת מוקצה ביו"ט מה"ת הי' אסור להקריב ממנו קרבן תמיד ביו"ט אע"ג דאיסורו רק משום יו"ט ואינו אסור בעצם מ"מ אמרינן מ"ל א"ג מ"ל איסור ד"א וא"כ ביוה"כ שאסור מה"ת באכילה ושתי' איך צותה התוה"ק להקריב בו קרבנות הא אינן מהמותר לישראל כיון דאסורין באכילה אמנם לקושטא דמילתא ל"ק דהרי מצותו בכך והר"ז דומה לחלב ודם שקריבין לגבוה אע"ג דאסורין להדיוט משום דמצותן בכך ה"ה כל קרבנות יוה"כ משום זה כשרין דהרי התוה"ק צותה להקריב קרבנות אלו אע"ג שאסורין באכילה:


###### Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:7
[Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:7](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Achrei%20Mot/r/2:7)

וכבוד יד"נ הגאון המנוח אב"ד מקול ז"ל כתב לי זה זמן כביר להעיר עפ"ז בד' התוס' חולין (דף מ' ע"א) ד"ה חייב שלש חטאות שכ' דלא נחית למניינא דא"כ ליתני ד' וכגון שהוא יוה"כ וכתב הגז"ל דא"ר די"ל דנחית למניינא והא דלא תני יוה"כ דאם הי' יוה"כ לא הי' חייב משום ש"ח כיון דא"ר לבוא לפנים כיון דאינו מחובת היום הלא אסור להקרבה משום דאינו מהמותר לישראל ודוקא מה שהיא חובת היום גלי קרא דמצותן בכך אבל שאר קרבנות אינן ראוין ביוה"כ מצד דאינו מהמותר לישראל א"ד ז"ל ודפח"ח ובת' אליו כתבנו אריכות דברים בזה ומסודר בקונטרס דרך חיים ואכ"מ ומעתה נאמר דז"ד לקושטא דמילתא אחר שגלי לן קרא דגם כהנים נכללו באזהרה דעינוי ביוה"כ מוכרחין אנו לומר דטעם קרבנות יוה"כ מצד דמצותן בכך הא בלא"ה ה"א דאה"נ דכהנים מותרין באכילה ביוה"כ ושוב אינן בכלל אסור לישראל כיון דמותר לכהנים כמ"ש התוס' זבחים (דף פ"ח ע"א). וא"כ שפיר הוכרח הקב"ה לומר למשה שגם הכהנים הם בכלל אזהרת עינוי דיוה"כ והא דצוה הקב"ה להקריב הקרבנות אע"ג דאסורין באכילה היינו משום דמצותן בכך וז"נ מאוד:


###### Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:8
[Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:8](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Achrei%20Mot/r/2:8)

איברא דבעיקר הדבר לומר דכל היתרן של קרבנות דיוה"כ הוא מצד מצותן בכן ובלא"ה הם אסורין לגבוה מצד דאינן מהמשקה לישראל. אם כי לכאו' עלה בדעתי כדמות דאי' לזה שבזה א"ש דקדוק הלשון בפלוגתת התנאים אי חלבי שבת קרבין ביוה"כ עי' בשבת (דף קי"ד ע"א) וברש"י שם ד"ה חלבי שבת כגון אברי תמיד בה"ע קרבין במוצ"ש והוא יוה"כ ותמי' לכאורה למה נקט לשון חלבי דמשמע דקאי על חלבים והיינו בקרבנות שמקטירין רק החלבים לגבוה וזה לא משכחת לה כלל בקרבנות של שבת דהי' כולן עולות וכולה כליל אמנם להנ"ל י"ל דבאמת קשה איך מותר להקטיר על המזבח ביוה"כ חלבי שבת הא ביוה"כ אסורין באכילה מצד יוה"כ וא"כ אינן מהמותר לישראל וא"כ איך מותר להעלותן היום לגבוה ול"ש בזה מצותן בכך כיון דאינן מחובת היום לכן נקטה הגמ' רק חלבים והיינו אם נשתיירו חלבים של הקרבנות דשבת שלא הקטירו אותן בשבת דבזה פליגי אם יש להקטירן ביוה"כ ובחלבים ל"ש לאסור משום דאינו מהמותר לישראל כיון דחלב בלא"ה אסור באכילה להדיוט וכל זה שמותר לגבוה הוא משום דמצותו בכך א"כ שוב לא יוסיף תת כח לאסור אותו לגבוה מצד שאסור לישראל גם מצד איסור יוה"כ כיון דאין זה עצם איסור רק דנימא דאסור לגבוה מצד מהמותר לישראל מצד יוה"כ ע"ז שפיר אמרינן הא בלא"ה אינו מהמותר לישראל מצד חלב וגלי קרא דבזה אינו פוסל מה שאינו מותר לישראל ועי' באתוון דאורייתא כלל כ"ז הביא סברא זו בשם הירושלמי סוכה לענין ניסך המים והיין כשהן מגולין דפוסל משום דאינו מהמותר לישראל ומקשה בירושלמי ע"ז תינח מים יין מא"ל ופי' הפני משה דיין אינו בגדר משקה לישראל כיון דאינו משקה אלא למפונקין ושוב אע"ג דא"ר משום גילוי ג"כ אין לאסרו למזבח הרי מבואר סברא זו שכתבנו:


###### Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:9
[Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:9](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Achrei%20Mot/r/2:9)

ואם כי דברי הג' פ"מ ז"ל תמוהין שפירש דבשביל דא"ר אלא למפונקין לא הוי בגדר משקה ישראל אך יש להצדיק דבריו מטעם אחר כיון דמזוג פסול לנסכים ובעינן דוקא שהוא חי ויין חי א"ר לשתות עי' בברכות (דף נ' ע"ב) ולכן יין אינו בכלל משקה ישראל וא"כ מבואר סברא זו בירושלמי דהיכא דא"ר לשתות בלא"ה וכשר מצד מצותן בכך דאינו פוסל בו אם נוסף בו איסור דא"ר לישראל וא"כ ה"ה דאם אסור באכילה בלא"ה י"ל כן ומדוקדק מאוד ד' הגמ' דנקטה הפלוגתא כן לענין חלבי שבת א"ק ביוה"כ אך מלבד שלקושטא דמילתא ז"א וברור הדבר שקרבן שהי' משר להקרבה ונזרק הדם כהלכתן ל"ש שיחול על הקטרה שם איסור לאסור אותו עתה מצד דאינו מהמותר לישראל אמנם מלבד זאת א"נ כן דקרבנות יוה"כ שכשרין הם רק מצד מצותן בכך ובלא"ה אסורין וא"כ אם נוסף עליהם איסור שאסור בישראל אינן אסורין מפאת שאינן מהמותר לישראל כיון דבלא"ה כל היתרן משום מצותן בכך כנ"ל א"כ יקשה מגמ' ערוכה מתמורה (דף כ"ט) דמקשינן בגמ' על טריפה למ"ל קרא דאסור לגבוה ת"ל דאינו ממשקה לישראל כיון דאסור לישראל וקשה הא נפ"מ בקרבנות דיוה"כ שבלא"ה אסורין לישראל ושוב ל"ש בהם איסור במשקה ישראל וצריך קרא לאסור טריפה לגבוה ויש לחזק הקושי' דז"ד בטריפה אבל בנעבד שפיר מוכח דמותר להדיוט ואינו נתפס באיסור עכו"ם דא"נ דאסור להדיוט למ"ל קרא למעטו מגבוה ואין לומר דנפ"מ לענין יוה"כ דנראה ברור דביוה"כ אע"ג דלא גלי קרא לאסור נעבד לגבוה הי' אסור להקריבו ביוה"כ מצד דאין קטיגור נעשה סניגור ואע"ג דבחוץ לא אמרינן א"ק נע"ס מ"מ בקרבן עצמו והוא בעצמו נעבד לעכו"ם בפרט א"נ דאסור באכילה ג"כ מצד עכו"ם [אע"ג דזה נראה מוכרת דזה לא ס"ד שיהי' אסור בהנאה ג"כ ושיהי' נתפס לגמרי בחיסור עכו"ם דא"כ הו"ל לגמ' להקשות דלא צריך קרא לאסור לגבוה כיון דהיא אסור בהנאה משום עכו"ם הוי א"ש ול"מ להקדישו ולהקריבו וצ"ל דסד"א שיהי' עכ"פ אסור באכילה דאע"ג דבע"ח אינו נאסר משום עכו"ם היינו רק שיהי' עליו כל חומר עכו"ם לאסרו בהנאה אבל באכילה עכ"פ אסור וז"ב ומוכרח בכונת הגמ' ומיושב עפ"ז קושיות בני הרב ז"ל לעיל בפ' ויקרא אות ד' דא"נ דצריך קרא להתיר על שעת מלחמה ה"ה דצריך קרא בנעבד ג"כ וא"ל בנעבד שאני דהיא מאיסורי עכו"ם וקאי בלא ידבק ז"א דהא מוכרח דהגמ' ס"ל דאפי' א"נ בנעבד אסור להדיוט היינו רק איסור אכילה אבל אין בו חומר דיני עכו"ם לאסרו בהנאה וז"פ] בודאי פסול מצד קרבן ביוה"כ שעיקרו בא לכפר על מעשה עגל ועי' לעיל בפ' שמיני אות א' מ"ש בד' המזרחי והכא היא כ"ש מדברי המזרחי כיון דאותו קרבן הי' נעבד וא"כ בנעבד שפיר מוכרח מדאסרו קרא לגבוה ע"כ דמותר להדיוט משא"כ טריפה הרי י"ל דצריך קרא בשביל קרבנות יוה"כ והכא ליכא למימר כמו"ש בת' להרב הגז"ל הנ"ל די"ל דבלא"ה ל"ק מקרבנות יוה"כ כיון דמסקינן בגמ' דבהקדישה ואח"כ נטרפה ל"ש מהמשקה לישראל כיון דבשעת הקדש ראוי היתה א"כ י"ל דביוה"כ כיון דכל הקרבנות הקדישו מערב יוה"כ ל"ש למיסר בהו משום דאינו מהמותר לישראל. דמלבד מ"ש לפקפק בגוף הדמיון כיון דהכא מיד בשעת ההקדישו הקדישו על ומן שיהי' אסור באכילה ועיקר ההקדש להקריב בזמן שאסור לישראל:


###### Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:10
[Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:10](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Achrei%20Mot/r/2:10)

אמנם מלבד זאת הלא הכא בקושיות הגמ' מטריפה לא הוי ידעינן עוז מחילוק זה וא"כ מאי קשי' להו הא שפיר צריך קרא דטריפה פסול בקרבנות יוה"כ שהן טריפה דל"ש בהו פסול דממשקה לישראל עוד קשה לי על זה מגמ' ערוכה במועד קטן (דף ט' ע"א) אמר ר' פרנך אמר ריו"ח אותה שנה לא עשו ישראל את יוה"כ וכו' יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנים לחיי עוה"ב מה דריש אמרו ק"ו ומה משכן שא"ק קדושת עולם וקרבן יחיד דוחה שבת דאיסור סקילה מקדש דקדושתו קדושת עולם וק"צ ויוה"כ דענוש כרת לא כ"ש אלא אמאי הי' דואגים התם צורך גבוה הכא צורך הדיוט ה"נ מיעבד ליעבדו מיכל לא ניכלו ולא לישתו אין שמחה בלא אכילה ושתי' עכ"ל הגמרא. מבואר בגמ' דהי' יכולין להקריב קרבנות אע"ג דאסורין באכילה ושתי' וקשה הא א"נ דאסור באכילה יהי' הקרבנות פסולין מצד דאינן מהמותר לישראל והני קרבנות אינן חובת היום ל"ש בזה מצותן בכך כיון דהם רק מכח חינוך הבית וא"כ מוכח מהסוגי' דל"ש בקרבנות יוה"כ פסול בממשקה ישראל. אמנם נראה נכון מה ששמעתי אומרים בשם כבוד אדמו"ר הקדוש גאון עזינו האב"ד דק' סאכאטשאוו שליט"א שאמר לת' בטו"ט ודעת דל"ש לפסול קרבנות יוה"כ מצד דאינן מהמותר לישראל דהנה ריו"ח ור"ל פליגי באכלו וחזר והקיאו אם חייב עליו דריו"ח ס"ל דהנאת גרונו הוי אכילה ור"ל ס"ל דא"ח כ"א על הנאת מיעיו והנה ביוה"כ כ"כ הפוסקים כיון דבעי יתיבא דעתא אינו חייב כי אם להנאת מיעיו ובאכלו וחזר והקיאו אינו אסור מה"ת ביוה"כ לריו"ח אמנם לענין שיהי' בגדר ממותר לישראל ברור הדבר כיון דמותר הנאת גרונו דזה חשיב אכילה בכל מקום לריו"ח הוי בגדר מותר לישראל וא"כ שפיר הוי כל קרבנות יוה"כ בגדר מותר לישראל כיון דמותרין באכילת גרון בזה חשיב אכילה ולר"ל דס"ל דאזלינן בתר הנאת מיעיו א"כ ליכא למימר דמשום דמותר הנאת גרונו חשיב אכילה לדידי א"ש בפשיטות דאיהו ס"ל ח"ש מותר מה"ת וא"כ כזית מותר באכילה ביוה"כ לדידי וזה חשיב בכ"מ שיעור אכילה א"כ בין לריו"ח ובין לר"ל הוי יוה"כ בגדר מותר לישראל באכילה ואי דמדרבנן אסור לריו"ח הנאת גרונו ולר"ל ח"ש זה שוב איננו פוסל דבאיסור דרבנן כללא הוא דכל שדבר אחר גרם לו אינו בגדר אסור לישראל א"ד אדמו"ר הקדוש שליט"א ודפח"ח שפת"י מד"נ. וי"ל בזה דקדוק לשון הגמ' מוע"ק הנ"ל. דמקשינן ה"נ מיעבד ליעבדו "מיכל" לא ניכלו ולא לשתי ותרצינן אין שמחה בלא אכילה ושתי' ויש לדקדק דמפליג הגמ' בהקושי' אכילה ושתי' בתרי ולמה נקט תרווי' וכן בת' הגמ' אין שמחה בלא אכילה ושתי' ולמה נקט ושתי' ג"כ הא שתי' בכלל אכילה:


###### Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:11
[Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:11](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Achrei%20Mot/r/2:11)

אמנם להנ"ל א"ש בטו"ט בכונת הגמ' אפי' א"נ דעל אכילה הי' להם תי' כיון דמוכרחין להקריב מכח ק"ו ממילא דמותר אכילה ג"כ עכ"פ בהנאת גרונו אמנם באכילה לא הי' להם לאכול ב' אכילות היינו גרונו ומיעיו וזה כונת הגמ' "מיכל" לא ניכלו היינו לאכול גם בהנאת מיעיו ולא לישתי כלל דהנה זה נראה ברור שדברי אדמו"ר הגאה"ק שליט"א מתפרשין רק על אכילה אבל לא על שתי' דהנה כבר הוכיחו האחרונים מסוכה (דף מ"ט) דבמשקין תלי' לכ"ע בהנאת גרון דאין הנאה במילוי כרס כ"א בשבועות הגרון ועיי"ש ברש"י ז"ל א"כ גם ביוה"כ חייב על הנאת גרונו וגם לר"ל ליכא עצה על ח"ש דהרי במשקין השיעור כמלא לוגמיו וזה שיעור קטן מרביעית כמו"ש כל הפוסקים [וד' החינוך במצות יוה"כ תמוהין כמו"ש שם המנ"ח ז"ל] וא"כ י"ל דזה באמת קושיות הגמ' נהי דהי' להם ק"ו להקריב קרבנות וממילא הי' מוכרחין להורות דמותר באכילה ג"כ אך אינו הכרח אלא באכילה על אכילה אחת היינו הנאת גרונו אבל לא שיאכלו לגמרי וכן על שתי' לא הי' להם היתר וא"כ לא לישתי כלל וע"ז תי' הגמ' אין שמחה בלא אכילה ושתי'. אך לפ"ז לא יספיקו גם ד' אדמ"ו שליט"א לת' הקושיא מקרבנות דיוה"כ כיון דמקריבין נסכים ג"כ בקרבנות יוה"כ כמפורש בתוה"ק ויקשה על הנסכים הא אינן מהמותר לישראל ובנסכים שהן משקה ין ושמן ל"ש לתי' אדמו"ר שליט"א דבשתי' אסור לכ"ע מה שהי' שתי' בכל מקום מה"ת וא"כ איך מקריבין נסכים ביוה"כ וע"כ צ"ל דיוה"כ מצותו בכך אך י"ל דאע"ג דעל נסכים צריכין אנו לבוא לתי' דמצותו בכך מ"מ בקרבנות אין אנו צריכין לזה אלא משום דהוי בגדר בכלל מותר לישראל וא"כ ארוח לן מה שהקשינו מתמורה (דף כ"ט) הנ"ל כיון דקרבנות הוי בכלל מותר לישראל א"כ ממילא ידעינן דאם הם טריפה אסור לגבוה משום דאינן מהמותר לישראל:


###### Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:12
[Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:12](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Achrei%20Mot/r/2:12)

איברא דגוף ד' אדמו"ר הקדוש שליט"א שהחליט דיוה"כ הוי בגדר מותר לישראל. צ"ע מד' היראים עמוד זמנים סי' קט"ז שכ' בזה"ל ואם באת לומר יום הכפור נמי איקרא מועד ונאמר בו מקרא קודש ונתיר בו או"נ שתי תשובות יש בדבר. א' שאין או"נ ביוה"כ שהרי אסור באכילה ושתי' ומאחר שאסרת בו או"נ אין לנו ללמוד גם לענין הנאת הגוף ומלאכת מצוה שהיא הנאה שהותרנו ביו"ט שלא לחצאין דברה תורה ללמד. ועוד אין לנו ללמוד מפסח אלא הדומין לו כי הם בלאו כמותו ולא ללמד היתר וקולא על החמור ממנו עכ"ל. מבואר מד' היראים ז"ל דלכן ביוה"כ אין למדין מפסח להתיר בו אוכל נפש כיון דאו"נ אסור בו ולד' אדמו"ר הג' שליט"א יקשה הא מה"ת מותר בו אוכל נפש כיון דאינו אסור אלא בהנאת מיעיו והנאת גרונו חשיב אכילה בכ"מ א"כ הדרא קושיות היראים לדוכתא. ואם אמנם כי יש לת' עפ"ד הנ"ל דלא שייך לומר כן אלא באכילה אבל בשתי' ל"ש היתר או"נ כלל וא"כ שוב י"ל ע"ז לא דברה התורה לחצאין דלא יהי' מותר אלא לבשל אוכלין אבל משקין יהי' אסור כיון דבמשקין לא משכח"ל היתר או"נ ושוב אמרינן דלא ילפינן כלל. אך בכ"ז המעי' ביראים יראה להדיא דס"ל דגם באוכלין אינן בכלל או"נ מה"ת ונראה דס"ל דאפי' א"נ דיוה"כ א"ח כ"א בהנאת מיעיו מ"מ בהנאת גרונו איכא איסור תורה דלא גרע מח"ש דהוי איסור תורה משום דחזי לאצטרופי מכ"ש הנאת גרונו כיון דאם יבלע אותו למיעיו יהי' חייב ע"ז כרת א"ל חזי לאצטרופי גדול מזה ואם כי יש לדחות דזה בודאי באכל ככותבת דהנאת גרונו בודאי איכא איסור תורה מה"ט דלא גרע מח"ש אבל הכא הרי אוכל כזית בהנאת גרונו וא"כ שפיר י"ל דאינו אלא דרבנן כיון דצריך שני דברים שיצרף לככותבת ויבוא למיעיו אמנם בכ"מ כזית בהנאת גרונו חשיב אכילה אך בכל זאת נראה מסברא דכזית אפי' בהנאת גרונו בלבד אסור מה"ת דהרי דעת הח"צ בת' בזה דח"ש אסור מה"ת הוא מצד דמחשיבו לאכילה א"כ נראה דכ"ש כשאוכל כזית בהנאת גרונו דהוי בעצם אכילה חשיבה בכל מקום מה"ת נהי דביוה"כ גלי קרא דאינו חייב כ"א בבא למיעיו מ"מ הוי עכ"פ בגדר ח"ש ואסור מה"ת וגדולה מזו מבואר בירושלמי דמודה ר"ל ביוה"כ ופרשו המפרשים כן דהיינו דמודה ר"ל בכזית כיון דהיא שיעור חשיב בכ"מ גם ביוה"כ אסור מה"ת והארכנו בזה בקונטרס מיוחד לברר ענין ח"ש ביוה"כ ומקומה בקונטרס דרך חיים. השי"ת יזכינו להו"ל ואכ"מ:


###### Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:13
[Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:13](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Achrei%20Mot/r/2:13)

ובאמת יש לעי' עוד בעיקר ד' רבינו שליט"א דאכתי לא הועיל לת' הקושיא מהא דמקריבין קרבנות יוה"כ אע"ג דאינן מן המותר לישראל כיון דסוף כל סוף מדרבנן אסורי באכילה בכל אופן וא"כ אינן מהמותר לישראל. ומ"ש כבוד אדמו"ר שליט"א שעל איסור דרבנן שוב אמרינן כיון דאינו איסור בעצם אלא ד"א גרם לו אינו בכלל אסור לישראל כמו דאמרינן בגמ' על מוקצה ביו"ט. בזה יש לעי' עפמ"ש בספרי חמדת ישראל לדקדק על הא דנקט הגמ' הביא שה מאפר ושחטו "תמיד" ביו"ט דמ"ש תמיד דנקט וכתבנו דלכאורה הסברא יצא איסור מוקצה דד"א גרם לה צ"ע הלא הקרבן מחמת יו"ט והאיסור מוקצה ג"כ מחמת יו"ט א"כ הוי כמו איסור גופו אך נראה דבשביל זה נקטה הגמ' השאלה על תמיד דהוא אינו מצד יו"ט רק מצד חובת היום ולכן האיסור שאסור מחמת יו"ט הוי לענין קרבן תמיד ד"א גרם לה משא"כ אם הי' קרבן מחובת יו"ט אף אם הי' מוקצה דרבנן ג"כ הי' אסור מצד דאינו מהמותר לישראל (ומה שיש לעי' על זה מזבחים (דף צ"א ע"א) דאמרינן בגמ' אטו שבת למוספין אהנאי לתמידין לא אהנאי ועיי"ש ברש"י ז"ל כיון דהאידנא קריבין א"כ שם שבת עליהן כ"כ בח' לסוגי' בתדיר ומקודש דשבת שאני כיון דקביעי וקיימי א"כ התמידין של שבת ממילא קדושת שבת עליהם ואע"ג דהם רק מחמת היום ולא מחמת שבת מ"מ כיון דהיום הזה היא שבת מתחילת הבריאה א"כ ממילא דתמידין של יום זה הם קדושים בקדושת השבת משא"כ יו"ט דב"ד הוא דמקדשו לי' שפיר אמרי' דתמיד שאינו מחובת יו"ט אלא מחובת היום אין ענינו לקדושת היו"ט ושפיר הוי איסור יו"ט לגבי ד"א גרם לו ועוד הארכנו בזה בחילוק אחר ואכ"מ] וזה נראה נכון מאוד למעיין בהסוגי':


###### Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:14
[Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot 2:14](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Achrei%20Mot/r/2:14)

ומעתה נראה דבקרבנות דיוה"כ דבאין מחמת חובת יוה"כ לא הוי איסור יוה"כ אצלם בגדר ד"א גרם לו כיון דהאיסור והקרבן שניהם מקור אחד הם והוי בגדר איסור גופו וא"כ אע"ג דאסור רק מדרבנן יהי' פסול להקרבה מצד דאינו מהמותר לישראל לכן נראה לענ"ד עיקר דביוה"כ ל"ש כלל לומר דהמאכלות אינן בגדר היתר לישראל כיון דביוה"כ שורש האיסור של אכילה ושתי' הוא מכח דכתיב תענו את נפשותיכם והיינו שהתוה"ק צותה על ישראל לענות את עצמם מאכילה ושתי' וא"כ מוכרח מזה דעצם המאכלות והמשקאות אינן נאסרין דאם נאסרו א"כ אין זה עינוי שהרי הם אסורין לו וענין עינוי ל"ש אלא בדבר המותר לו והוא מענה את עצמו ואינו אוכלו וא"כ בשורש איסור דאכילה ושתי' ביוה"כ מונח היתר המאכלות ולכן ל"ש כלל ביוה"כ ענין זה לומר על האוכלין דאינו מותר לישראל ודוקא בשאר איסורי תורה שהם אסורין מחמת הזמן שפיר אמרינן דבאיסור תורה אע"ג דאסורין רק מחמת הזמן מ"מ אינן בכלל מהמותר לישראל משא"כ ביוה"כ כיון דשורש אסור באכילה ושתי' היא מפאת עינוי הגוף וא"כ בזה עצמו מונח היתר המאכל והמשקה רק שהוא יענה את עצמו ולא יאכלם ולכן האוכל והמשקה הוי בגדר מותר לישראל ואל תשיבני מגמ' ערוכה יומא (דף ע"ד ע"ב) [והוא מתורת כהנים] דצריך לרבות חולין ואל"ה ה"א דתענו רק מפגול ונותר הרי מבואר להיפך שכבר עמד בזה הר"מ בר חביב ז"ל בס' תוס' יוה"כ שם ופירש באופן המותר עיי"ש שנראה שג"כ ס"ל דא"א לומר כפשטא יען דפירוש עינוי הגוף מורה על דברים המותרין וגם אני בח' כתבנו לפרש ד' הגמ' עפ"ד ז"ל אך באופן אחר ואכ"מ ויש להוכיח כן מד' הר"מ ז"ל פ"י מתרומות הי"א שפסק דנזיר ששתה יין של תרומה דאינו משלם קו"ח וכתב מרן ז"ל בכ"מ הטעם כיון שאסור ביין אף אם הוא חולין לאו שתי' היא עיי"ש והקשו המחברים ממ"ש הר"מ ז"ל שם לעיל מיני' ה"ז דשגג ביוה"כ ושתה יין של תרומה משלם קו"ח אע"ג דגם יין של חולין אסור לו ביוה"כ אמנם היא הדבר אשר דברנו דביוה"כ לש"ל דמחמת שאסר עליו אכילה ושתי' אינו בגדר אוכל ומשקה כמו בשאר איסורין כיון דשורש איסורו היא להענות את עצמן מאכילה ושתי א"כ מונח בשורש הזה דהוי אוכלין ומשקין דאל"כ ל"ש עינוי כלל דהרי רק מאכילה ושתי' צריך לענות את עצמו ולכן ל"ש לומר דבשביל איסור יוה"כ אינו בכלל משקה [עתה בעת סדרי הדברים לדפוס בא לידי ספר שערי תורה ח"ב בקונטרס ג' ס"כ סק"ה וראיתי לכבוד הגאון החריף מוהר"י שיחי' שהרגיש דביוה"כ כיון שאסור בכל המאכלים ובכל המשקים לא יתכן שלא יהי נקראים אוכל אך לא הרגיש בדברינו ולענ"ד האמת כמו"ש] וי"ל עוד דהרי זה שאסרה תורה אכילה ושתי' ביוה"כ מפורש בתוה"ק דהוא משום דיום כפורים היא לכפר עלינו וא"כ זה חלק מחלקי הכפרה ומועיל עם הקרבנות לכפר עלינו על כל חטאתינו וא"כ ל"ש בזה לומר דיהי' אסור להקריב קרבן משום דאינו מהמותר לישראל ז"א דהרי כל זה דאסורין לישראל הוא מכח שמקריבין קרבנות אלו לכפר עלינו צריך להתענות ג"כ להשלים כל הכפרה וא"כ ל"ש בזה לומר דיהיו אסורין להקרבה משום דאינן מהמותר לישראל. וג"ז נכון: