## Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha

###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:1
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:1)

בעזה"י, העתק מת' שכתבתי להרב הג' בעל ביכורי שלמה שי' בדיני פסח שני:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:2
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:2)

אחדשה"ט. קבלתי מכתבו בחש"מ העבר וכו':


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:3
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:3)

א) ועתה באתי לרשום איזהו הערות אשר הרהרתי בחג הפסח העבר בתשובות הג' ממיר נ"י חאו"ח סי' נ"א הנה בר"ד יצא לספק אי גם פ"ש הי' מצותו לאכול על השובע והביא דעת רש"י דהטעם דפסח נאכל על השובע משום למשחה לגדולה והקשה מחגיגה דהיא ג"כ קדשים ולדעת רש"י ז"ל גם היא צריכה להיות נאכלת על השובע ונדחק בת':


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:4
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:4)

ולענ"ד נראה בפשיטות דהנה לענ"ד נראה דהפסח אפי' א"נ דאינו בכלל למשחה האמור בקדשים ג"כ דינו להיות נאכל על השובע מצד פסח דמורה על חירות ונאכל צלי כדרך שהמלכים אוכלים וכמ"ש החינוך בטעם הדבר דאינו נאכל אלא צלי עיי"ש א"כ ממילא צריך להיות נאכל על השובע ג"כ מה"ט וא"צ לומר משום למשחה האמור בקדשים, אך דהי' קשה לרש"י דאי משום טעם זה לחוד א"כ גם בחגיגה הי' צריך להיות נאכל על השובע משום קדשים ולכן כתב רש"י דבפסח גם טעם למשחה ולגדולה וא"כ בפסח איכא תרתי למעליותא מצד פסח ומצד קדשים ושפיר נאכל אחר חגיגה וז"נ מאוד בעזהי"ת:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:5
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:5)

ובזה נסתרו ד' הג' נ"י שרוצה לומר שלדעת הסוברים דדוקא בקרבנות הנאכלים לכהנים שייך למשחה לגדולה ל"ל בפסח הטעם דנאכל על השובע מצד למשחה לגדולה, לענ"ד נראה כמ"ש דבפסח כ"ע מודים דצריך להיות נאכל על השובע מה"ט כדרך שהמלכים אוכלים וכמ"ש החינוך בטעם אכילת צלי:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:6
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:6)

וראיתי בהסכמת הג' מהורמליב לספר דמר שכ' לה"ר דבפסח ל"צ למשחה לגדולה מהא דהי' מקיימין מצות אכילת פסח בבני מעיים אע"ג דאכליהון לאו בר אינש את"ד ואני תמה על חכם כמותו שיאמר כן והרי עיקר ד"ז דצריך במת"כ למשחה לגדולה נאמר בחולין (דף קל"ב ע"ב) בזרוע לחיים וקיבה יע"ש והרי קיבה היא בכלל בנ"מ ואעפ"כ אמרי' דצריך בהו למשחה ולגדולה וא"נ אלא צלי וכן מבואר בר"מ ז"ל ובטוש"ע בפשיטות דזרוע לחיים וקיבה א"נ אלא צלי בחרדל ואין לדחות דהוא רק משום זרוע ולחיים אבל בקיבה באמת ל"ש למשחה ולגדולה דז"א דא"נ כן יקשה באמת מנ"ל דין זה דבזרוע ולחיים וקיבה צריך למשחה כיון דאצלם לא נאמר כלל למשחה ולגדולה א"כ נאמר דאין זה בכלל המתנות כהונה הנאמרים במדבר י"ח דצריך בהם למשחה ולגדולה וכמו שהוכיח הג' הנ"ל על פסח כיון דנכלל בהמצוה גם אכילת בנ"מ אין הפסח בכלל למשחה ולגדולה אלא ודאי דאין ענין זל"ז דאע"פ דהקיבה ג"כ בכלל המתנות מ"מ גם על הקיבה יתכן דאינה נאכלת אלא צלי בחרדל כמש"נ מסתימת לשון הר"מ ז"ל והטור והש"ע וה"ה בפסח וז"ב מאוד:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:7
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:7](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:7)

הן אמת שלכאורה עלה בדעתי להעיד בעיקר דין זה דמנ"ל לר"ח בחולין שם דגם בזרוע לחיים וקיבה הדין דצריך למשחה ולגדולה דילמא דוקא באותן מת"כ דהנתינה להשי"ת כמפורש בתורה ס' קרח והשי"ת נתנו לכהן דכהנים משלחן גבוה קא זכי בזה אמרינן דצריך למשחה ולגדולה אבל בזרוע לחיים וקיבה ל"ש למשחה ולגדולה כלל והי' א"ש בזה פלוגתת רש"י ותוס' אי בקדשים הנאכלים לבעלים ג"כ שייך למשחה ולגדולה די"ל דאזלי לשיטתם במה דפליגי בב"ק (דף י"ב ע"ב) אי בקדשים הנאכלין לבעלים ג"כ אמרי' משלחן גבוה קא זכי איברא דז"א דהרי דעת התוס' בזבחים שם ד"ה שבועות דגם בתרומה שייך למשחה ולגדולה ותרומה ג"כ אינו של גבוה דהרי היא של הכהנים והוי נכסי כהן לכל דבר וא"כ מוכרח דלא תלי' זב"ז:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:8
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:8](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:8)

הן אמת שהתוס' סותרים משנתם בזה ובבכורות (דף כ"ז ע"א) כתבו דגבי תרומה ל"מ שיצריך שום אכילה בגדולה דשמא ל"ש גדולה אלא בבשר הרי דהתוס' מסתפקים בזה ולפ"ד איכא טעם נכון לחלק בין תרומה לקדשים אך זה נסתר מזרוע לחיים וקיבה דמבואר בסוגי' דשייך בהו למשחה ולגדולה, וצ"ל כסברת התוס' לחלק בין בשר לשאר דברים וכבוד הרב הגאון מוה"ר יהושע נ"י העיר דלכאו' ד' התוס' זבחים מוכרחים דגם בתרומה שייך למשחה ולכן מותר לחמצם דאל"כ יקשה יותר איך מותר לאפות פת של תרומה עם מים בכל השנה לפ"מ דמבואר בסוכה (דף ל"ה ע"ב) דאתרוג של ת"ט לא יטול מפני שמכשירה ואסור לגרום טומאה לתרומה דעובר על עשה דושמרתם את משמרת תרומותי עיי"ש וא"כ ה"ה דיקשה איך מותר לאפות תרומה עם מים הא בזה הוא מכשיר את התרומה לקבל טומאה וע"כ מצד דכ' למשחה כמ"ש התוס' דמה"ט מותר לאפותה חמץ אף סמוך לפסח אע"ג דממעט זמן אכילתה וא"כ מוכרח דשייך בתרומה למשחה:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:9
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:9](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:9)

אמנם לענ"ד אין ראי' מזה די"ל דאע"ג דהכשר הוא בכלל גרם טומאה ה"ד אם בענין זה שהוא עושה אינו מהדר דוקא שיהי' בטהרה כגון דלוקח אתרוג של תרומה או של מע"ש שאין מכונת הנטילה זו שיהי' האתרוג טהור בדוקא דאע"ג דאם יהי' טמא לא יהי' יוצא בו ידי מצוה מ"מ אין מכונת מצוה זו להיותו דוקא טהור משא"כ מי שבא לאפות פת של תרומה לאכילה א"כ ע"כ צריך שיראה ויעוין מכל צד שלא יטמא שאם יטמא הרי יוצא לשריפה וכל עבודתו לשוא וא"כ תכלית פעולתו זו למיהדר שיהי' טהור ולא יקבל טומאה בכה"ג אין איסור על ההכשר מצד גרם טומאה ואדרבה נלפענ"ד דבכה"ג מצוה להכשיר ושיעי' בו שלא יבוא לידי טומאה ובזה מקיים ושמרתם את משמרת תרומותי במה שגורם דבר אשר יוכל לבוא לידי טומאה ואעפ"כ עשה הכל בהכשר טהרה ובזריזות שלא יבוא לידי טומאה והר"ז דומה להא דמבואר בפסחים (דף מ' ע"א) הדר אמר רבא מצוה ללתות שנאמר ושמרתם את המצות א"ל דבעי לתיתה שימור למאי עכ"ל הגמ' מבואר מזה במצה דג"כ כתיב בי' שמירה שלא יבוא לידי חימוץ צריך לעשות פעולה שאפשר לבוא לידי חימוץ והוא ישמרם שלא יבואו לידי חימוץ ה"ה בתרומה י"ל כן אם אופה פת מקיים ושמרתם בכה"ג ואע"ג דלגמרי אין לדמות תרומה למצה בזה דבמצה אם יחמץ ג"כ לית בי' כלום אלא שלא יקיים בזה מצות מצה לכן שפיר אמרי' דהמצוה הוא שיהי' בכלל בא לידי חימוץ והוא ישמור אותו מזה משא"כ בתרומה אם יטמא יהי' התרומה נפסלת והפסיד את התרומה:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:10
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:10](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:10)

מ"מ מסברא נלענ"ד דבכה"ג שאופה פת של תרומה שע"כ צריך להתקינן ולעשות כל טצדקי שלא יטמא מקיים בזה ג"כ עשה דושמרתם במה שמכשירו ורואה שלא יבוא לידי חימוץ:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:11
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:11](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:11)

שו"ר בתורת כהנים פ' אמור פרשה ד' אות י"א בזה"ל כי לחמו הוא מסלת את החטין כל שהוא רוצה וכ' ע"ז הראב"ד ז"ל בפירושו בזה"ל פירוש מדקרי לי' לחמו ולא אמר לחם ש"מ לחמו הראוי לו שאם מפונק הוא ואינו אוכל את חטיו אלא סולת גמור יכול הוא לעשות כן בחיטי תרומה ואינו חושש להפסד תרומה אע"פ כי המורסן והקמח יאכיל לבהמתו כמו הכרשינין עכ"ל מבואר דאיכא קרא דמה שנוגע לתיקון המאכל ל"ש בי' עשה דושמרתם את משמרת תרומתי וממילא ה"ה דא"ח מה שגורם טומאה לתרומה עיד"ז דהפסד וטומאה אחת הוא וז"פ וברור ועי' בפי"א דתרומות מ"ה ובר"ש ז"ל שם בשם הירושלמי ואכמ"ל יותר:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:12
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:12](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:12)

עכ"פ מבואר מגמ' ומכל הפוסקים דבזרוע ולחיים וקיבה ג"כ צריך למשחה ולגדולה וא"כ י"ל דה"ה פסח דאע"ג דהמצוה על אכילת בנ"מ ג"כ מ"מ צריך שנאכל אותם דרך גדולה וכמו דגם הבנ"מ צריך לאכול צלי דוקא וז"פ וברור לענ"ד:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:13
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:13](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:13)

ובאמת מ"ש הג' ממי"ר שלי"טא בפשוטות שמד' רש"י ז"ל זבחים נראה ג"כ דפליגי על שיטת התוס' וס"ל דבכל קדשים אף דנאכלין לבעלים צריך למשחה ולגדולה לענ"ד לא מצאתי זאת ברש"י ז"ל ולכאו' עלה בדעתי להוכיח מד' רש"י ז"ל להיפוך שעפי"ז יתפרש לנו ד' רש"י ז"ל בפסחים (דף ע"א ע"ב) על הא דאיתא שם במשנה בשאר זבחים ששחטן לשם פסח ר"י פוטר ופרש"י ז"ל הטעם דעשה מצוה כשהקריב קרבן ותמי' מאד הא אין זורקין את הדם וא"כ מה מצוה קעביד בשחיטה ומצאתי בצל"ח שהרגיש בזה, ותי' די"ל בכהן השוחט ומותר לזרוק כדי שיפטר מחטאת:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:14
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:14](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:14)

ולענ"ד צע"ג בזה אי אמרי' בכה"ג חטא בשביל שתזכה לעשות משוגג אונס וכמו שהרגיש בזה הרב ז"ל בעצמו ובפרט בזריקה דאיכא ב' איסורין דרבנן איסור מתקן ואיסור מוקצה וכנראה שלזה נתכוין הצאן קדשים במנחות (דף מ"ח ע"א) ע"ד התוס' בד"ה חטא בשביל שיזכה במה שכ' לחלק בין זריקה לרדיית הפת והבן דאל"כ אין מובן לדבריו:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:15
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:15](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:15)

והנה לכאורה עלה בדעתי דהרי התוס' ביצה (דף כ' ע"ב) הקשו בהא דכבשי עצרת כיון דקיי"ל דזורק את הדם להתיר בשר לאכילה א"כ אמאי בשבת לא יזרוק כדי לאכול הבשר חי ותי' דאין זה זכות אמנם לענ"ד נראה א"נ דבשר חי הוי שלא כד"א ונימא דמצות א"ק אין מקיים שלא כד"א וכמו שנראה קצת מלשון התוס' מנחות (דף צ"ט ע"א) בהא דשעיר יוה"כ אם חל יוה"כ בע"ש דנאכל לערב כמות שהוא חי וכתבו התוס' הטעם שלא יבוא לידי נותר והוכיחו מזה דמצות אכילת קדשים אין מקיימין בזה דאל"כ א"צ לטעם זה וא"כ ממילא אסור לאכול בשבת חי כיון שמבטל מצות אכילת קדשים א"כ אפי' אם יזרוק הדם לא יוכל לאכול הבשר ושוב אין זורקין הדם. ומעתה נראה לפמ"ש הרבה פוסקים דרק בקדשים הנאכלים לכהנים איכא מצות אכילת קדשים משא"כ בקק"ל הנאכלים לבעלים ליכא מצוה דאכילת קדשים כלל וא"כ נראה דשוב מותרין לאכלו חי בשבת וא"כ שוב מותר לזרוק את הדם להתיר בשר באכילה, איברא דזה אינו מספיק בדעת רש"י ז"ל דהרי ס"ל להדיא בפסחים (דף נ"ט ע"א) דאיכא מצוה בקק"ל הנאכלים לבעלים:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:16
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:16](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:16)

אמנם י"ל באופן אחר עפ"מ שכ' בח' דבאמת בשר חי אם א"א לאכלו עתה מבושל הוי כד"א והא שכ' התוס' דאין זכות היינו משום דבמת"כ כתיב למשחה ולגדולה כדרך שהמלכים אוכלים וא"כ אסורין לאכול חי אם יש עצה לאכול בערב מבושל ומעתה לפמ"ש דבקק"ל הנאכלין לבעלים ל"ש למשחה לגדולה דזה נאמר רק בכהנים וא"כ א"ש ד' רש"י ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:17
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:17](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:17)

אמנם לאחר העיון נראה דצדקו ד' הגאון שיחי' שדעת רש"י ז"ל דאף בקדשים הנאכלים לבעלים שייך למשחה ולגדולה דהרי מבואר ברש"י ז"ל יומא (דף י"ד ע"א) ד"ה איטרדו מי לא מיטרד שכ' דהאיסור הוא משום למשחה ולגדולה ועיי"ש בתוס' וריטב"א ז"ל מה שהקשו עליו:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:18
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:18](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:18)

אמנם ברור הד' שדעת רש"י ז"ל כמ"ש הסמ"ג ז"ל מובא בדרך מצותיך להמל"מ ז"ל ח"ב שאיסור אכילת קדשים באנינות הוא מטעם דכתיב למשחה ולגדולה ועי' בסמ"ג בפנים תמצא מבואר כן וא"כ מבואר מזה שדעת הסמ"ג ורש"י ז"ל דבכל קדשים צריך להיות למשחה ולגדולה וצדקו ד' הג' שליט"א בדעת רש"י ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:19
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:19](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:19)

ובאמת מ"ש לפרש ד' רש"י ז"ל פסחים הנ"ל א') יש לגמגם בעיקר הסברא שכתבנו דלכן לא יזרוק את הדם להתיר בשר באכילה כיון דאפי' אם יזרוק ג"כ יהי' אסור באכילה משום דצריך למשחה ולגדולה די"ל דזה ל"ש אלא אם יש עצה אחרת אבל הכא כיון דא"נ דאסור באכילה חי הרי לא יזרוק את הדם כלל ויבוא לידי פסול ובכה"ג שאם לא נתיר באכילה יבוא לידי פסול בכה"ג שוב הבשר מותר וכמ"ש התוס' בשעיר הנעשה בחוץ כנ"ל הגם דיש לחלק בין הענינים דהכא לאחר זריקה הרי יהי' עצה ושוב יהי' אסור לאכול ושוב אסור לזרוק מ"מ מסברא נראה דמותר באמת באכילה והבן היטב:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:20
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:20](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:20)

ב') נלענ"ד דבקק"ל הנאכלין לבעלים ל"ש כלל קושיות התוס' דיזרוק כדי לאכול חי דהנה לכאו' קשה לפ"ד הפוסקים דדם ש"פ אסור איך יאכל חי וכבר העירו בזה התוס' במנחות שם לת' דבאמת הי' מותר ואע"ג דאסור מדרבנן מ"מ אין שבות במקדש:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:21
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:21](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:21)

ומעתה נלענ"ד דז"ד בק"ק הנאכלין לפנים דשייך בהו אין שבות במקדש משא"כ בקדשים קלים הנאכלין בכל העיר אינו בכלל שבות במקדש וא"כ לא משכח"ל כלל אכילת חי ושוב אין זורקין את הדם:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:22
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:22](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:22)

ב) ודעת הר"מ ז"ל נראה ג"כ דס"ל דבכל הקדשים שייך בהם למשחה אפי' מה שנאכל לבעלים כמו שנראה פשטות דבריו פ"י ממעה"ק ה"ט ויו"ד וי"א דמבואר בדבריו דקאי על כל הקדשים בין מה שנאכל לכהנים בין מה שנאכל לבעלים, ואל תשיבני ממה שכ' הר"מ ז"ל בה"י אפי' הכהנים דכבר כ' מרן הכסף משנה דסד"א דבזה לא יהי' רשאין להתענג כ"א לש"ש לכן קמ"ל דגם בזה מותרין מצד הקרא דלמשחה ומכ"ש בקדשים הנאכלין לבעלים כיון דשייך בהם למשחה בודאי מותרין לאכול בכל מאכל כיון דאינה לכפרה ובאמת נראה דעת מרן הכ"מ ז"ל ג"כ כדאמרן בדעת הר"מ ז"ל ודלא כהמל"מ שמסופק בכונת הר"מ ז"ל ולענ"ד פשטות לשון הר"מ ז"ל מורה דבכל הקדשים שייך הך דלמשחה:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:23
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:23](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:23)

ובאמת נראה כן קצת מפשטות ד' הגמ' זבחים (דף כ"ח ע"א) דס"ל לר"ח דעור אלי' כאלי' דמי והכא במ"ע באלי' של גדי ומקשי' בגמ' כר"ח מ"ט לא אמרי ותרצינן תנינא וכו', ור"ח איצטריך סד"א ה"מ לענין טומאה דרכיך מצטרף אבל הכא אימא למשחה ולגדולה כדרך שהמלכים אוכלין ולא עבידי מלכים דאכלי הכי עכ"ל הגמ' ואע"ג דבמשנה קתני השוחט את הזבח וסתם זבח הוא שלמים ואפי' בסיפא שם י"ל דקאי על תודה דהוי ג"כ קק"ל וא"כ האלי' ועורו נאכל לבעלים ול"ש בי' למשחה לגדולה לפ"ד התוס' ואף כי יש לדחות כמובן מ"מ פשטות הד' בהסוגי' נראה כדעת רש"י ז"ל דבכל הקדשים צריכין למשחה לגדולה:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:24
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:24](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:24)

אך לכאו' יש להעיר בזה מד' הר"מ ז"ל פ"ט מחו"מ ה"ט שנתן טעם לאכילת פסח על השובע משום שישאר הטעם המצוה בפיו ומדלא קאמר בפשיטות דדינו ככל הקדשים דנאכלין על השובע נראה קצת דס"ל דאינו בכלל למשחה, אך באמת ז"א דשפיר מוכרח לומר מטעם זה, דאל"כ יקשה הא חגיגה היא ג"כ קדשים ולכן הוסיף הר"מ ז"ל הטעם שישאר טעם המצוה בפיו כיון דאכילתן הוא המצוה משא"כ חגיגת י"ד דאינה אלא רשות ולכן עיקר הוא הפסח:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:25
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:25](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:25)

ולפ"ז אם נחליט כן ממילא נפשט ספיקו דהג' ממי"ר נ"י דבפ"ש ל"צ הר"מ ז"ל להזכיר כלל דנאכל על השובע דאטו גרע מכל הקדשים דצריך להיות נאכלין על השובע ולכן לא הוצרך להזכיר שסמך א"ע על מ"ש בה' מעה"ק דהדין כן בכל הקדשים:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:26
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:26](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:26)

וראיתי לכ"ת בסו"ד אות קטן ו' שכ' לת' לחלק בין פסח לחגיגה דבחגיגה ל"ש דאינו נאכל אלא על השובע כיון דיאכל אחריו פסח א"ד ואינו מובן כלל דא"כ הק"ל לאכול פסח ואח"כ חגיגה כיון דלא יצא משלחן טעם א"כ גם פסח לא צריך להיות נאכל על השובע ומד' רש"י פ"ו נראה מבואר דאין הטעם מצד עדיפות הפסח אלא דה"ה בכל הקדשים א"כ שפיר קשה מ"ש פסח ומ"ש חגיגה וע"כ צריך לבוא לת' הראשון דפסח עדיפא שהיא עיקר ולכך נאכל באחרונה או כמו שאמרנו דבפסח איכא תרתי למעליותא וד' כ"ת אינם מובנים אם לא שכונתו לחזק תי' הראשון דפסח שהוא עיקר נאכל על השובע באחרונה וא"ל הא חגיגה אינה נאכלת על השובע ז"א כיון דאוכל אחריו פסח ל"ל בה כן יש ללמוד זכות על כ"ת אעפ"י שהי' לו לבאר, וראיות כ"ת בת' שם אות ס"ז גם אני כונתי לה אך יותר מוכרח:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:27
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:27](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:27)

וכה אמרתי דמד' התוס' מוכח דפ"ש נאכל עה"ש כמו פ"ר דאל"כ הדר"ל קו' התוס' אמאי לא תני נמי הא בתוספתא דראשון נשחט בג' כתות משא"כ שני ואין לומר דתני ושייר כיון דשייר גם ביקור ד' ימים קודם שחיטה לפמש"ת לן הנוב"י מה"ת חיו"ד ס' כ"ה והסכים עמו הג' מהר"י ברלין ז"ל בס' כ"ו שם דהיכא דהפרוץ מרובה על העומד ל"ש לומר תני ושייר א"כ א"נ דא"ד גם לענין נאכל על השובע הי' הפרוץ מרובה על העומד דבמשנה לא חשיב אלא תרתי ושייר תלתא א"ו דפשיטא להו להתוס' דבזה שוה פ"ש לפ"ר ושפיר כתבו דתנא ושייר ומה"ט הוצרכו לת' את התוספתא מקושיות ביקור ולתי' דתנא ושייר ושייר ג"כ הך דנאכל על השובע כיון דמוכרח ממתניתין דגם פ"ש נאכל על השובע והיא ראי' נפלאה לפ"ד הנוב"י ז"ל [וד' כ"ת שם באות י"ז ד' שגגה הם הן שכ' דלכן לא חשיב במשנה כיון דהוא דבר שחוץ לגופו לא חשיב במתני' כדאמרי' בש"ס והוא טעות גדול במחכ"ת דהרי מבואר במשנה החילוק דהשבתת שאור דג"כ הוא מצוה שחוץ לגופו ובגמ' לא נזכר אלא דלענין שה אינו בכלל כל חוקת הפסח אבל לא לענין חשבון המשנה ובאמת ברור הדבר דזה מקריא שעל גופו שיאכלנו על השובע וא"כ דין פ"ש כראשון וצריך לאכלו על השובע]:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:28
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:28](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:28)

אמנם אחרי שובי נחמתי דנראה ברור דהתוס' לא ס"ל כשיטת הנוב"י כמו שנראה מדבריהם ביומא (דף כ"ט ע"ב) ייע"ש דחקרו לענין פ"ש אי מותר לשחטו קודם התמיד ייע"ש מה שהכריחו מסוגי' ד"ה שנתערבו עורות פסחיהן דמותר דאל"כ איך מצי להיות בשלמים, אך הקשו ע"ז מהא דלא חשבינן במתני' דא"ב ות' דתנא ושייר והכא דשייר ג"כ כרת להך מ"ד דבפ"ש ליכא כרת ונשים למ"ד דבשני רשות ואם נצרף לזה גם ביקור וג' כתות האמור בתוס' פסחים הרי הפרוץ הרבה יותר מעומד ואע"פ כן ס"ל לתוס' בפשיטות דשייך בי' תני ושייר אך מ"מ כיון דחזי' דהתוס' נחתי לחפש אחר דברים דשייר ולא הזכירו הא דאינו נאכל על השובע נראה דס"ל דבזה שוה שני לראשון:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:29
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:29](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:29)

אך באמת תמו' מאוד על התוס' שלא הזכירו הא דג' כתות וביקור ד' ימים קודם שחיטה כמ"ש בפסחים, ולכאו' עלה בדעתי להעיר בדבר חדש דלכן לא הזכירו דשייר ביקור ד' ימים דהנה נראה דאם יש יבלת בעור צריך להכירו במשמוש העור ומשנה שלימה שנינו ר"פ אלו דברים וחתיכת יבלתו נראה מזה דיבלת ניכר מבחוץ ואפי' אם הוא על העור מבפנים נראה דניכר במשמוש היד ומעתה י"ל דהי' קשה להתוס' על הברייתא ד"ה שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת בא' מהם דאיך אפשר זה אם הי' בו ביקור ואין לומר דלא היו מבוקרין והרי התוס' ס"ל דביקור מעכב אף בדיעבד כמבואר בתוס' פסחים (דף מ"ב ע"א) ד"ה שאינה מבוקר כהלכתה עיי"ש וא"כ הרי כולם פסולים וחייבין לעשות פ"ש מדינא, לכן ס"ל להתוס' דברייתא זו ס"ל דבפסח ל"צ ביקור כלל ושפיר משכח"ל הך דינא דה' שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת בא' מהן וא"כ שפיר קשה להתוס' דא"נ דפ"ש כשר לפני התמיד אמאי לא תני לה וא"ל משום דשייר ביקור הא ברייתא זו גם בפ"ר לא מצריך ביקור כלל ולכן הוכרחו לחדש שיור דכרת להך מ"ד דאינו חייב על השני או נשים למ"ד דבשני רשות ואולי י"ל דזה גם דעת הר"מ ז"ל שלא הביא כלל דינא דביקור גבי פסח וכבר עמדו בזה בפרמ"ג סימן רכ"ט ובהגהות על הר"מ ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:30
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:30](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:30)

ואולי י"ל דהר"מ ז"ל הוכיח מהך ברייתא דפסח ל"צ ביקור ואע"ג דדעת הכפ"ת בסוכה שם דדעת הר"מ ז"ל דביקור אינו מעכב כ"כ בחידושי שאינו נראה כיון דמבואר בתוס' להדי' להיפוך וכן מבואר בראב"ד ז"ל בפירושו לתורת כהנים וכן דעת האור זרוע ואין לנו לעשות מחלוקת בזה, וא"כ הי' לו הוכחה מברייתא דא"צ ביקור בפסח כלל ובעיקר דעת הר"מ ז"ל הארכנו במק"א ואכ"מ, יהי' איך שיהי' מוכרח מדעת התוס' דלא ס"ל כשיטת הנוב"י בכללא דתני ושייר, וא"כ נסתרה הוכחתינו, אך לפ"ד הנוב"י נפשטא לי ספיקות של התוס' לענין אם פ"ש צריך שיהי' נשחט לאחר התמיד וספק דהגאון ממי"ר לענין אכילת פסח על השובע:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:31
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:31](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:31)

ג) ובעיקר דין זה שנסתפקו התוס' אי הפ"ש נשחט ג"כ לאחר התמיד לכאו' נלענ"ד לה"ר שדעת הר"מ ז"ל דפ"ש דינו כראשון והוא ממ"ש הר"מ ז"ל בפ"א מקרבן פסח ה"ד שחיטת הפסח אחר חצות וכו' ואם שחטו לאחר חצות קודם התמיד של בה"ע כשר ויהי' אחר ממרס בדמו עד שיזרוק דם התמיד ותמי' מאוד הא מסקי' בזבחים (דף צ"א ע"א) דא"צ אלא כששחטו את התמיד קודם שבא לשאול הא בלא"ה זורקין את דם הפסח והיותר פלא שהר"מ ז"ל בעצמו בה' תו"מ פ"ט ה"ג וד' פסק כן לענין תדיר ושא"ת ואמאי כאן כ' להיפוך וכבר הרגיש בזה הצל"ח שלהי מקום שנהגו עמ"ש לת' דבריו בדוחק עיי"ש:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:32
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:32](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:32)

לכן נעלנ"ד לת' ד' הר"מ ז"ל דהנה השאג"א ז"ל סי' טו"ב כ' לתמוה על ד' הגמ' דזבחים הנ"ל דרוצה הגמ' למיפשט מפסח לכל תדיר ושא"ת ומ"ר מזה לזה דהתם הרי גילתה התורה להדי' דפסח קרב אחר התמיד וא"כ שפיר י"ל דאע"ג דנשחט כבר הפסח מ"מ צריך למרס בדמו כדי לקיים מצות התורה שהפסח יהי' נשחט אחר התמיד ול"ש בי' אין מעבירין על המצות כמו בתפילין ש"י וש"ר אע"ג דפגע בש"ר ברישא ל"ש א"מ עה"מ אבל בכ"מ דהיא רק מצד תדיר ושא"ת ת"ק א"כ שפיר י"ל דאם כבר התחיל בשא"ת אמרי' א"מ עה"מ וכן כ' לתמו' על מסקנת הגמ' דאסיקנא באמת דגם בפסח אם לא שחט את התמיד קודם שנמלך לשאול זורקין את דם הפסח קודם שחיטת התמיד ואמאי כיון דהתורה גילתה בהדי' דהפסח יהי' אחר התמיד א"כ אמאי ל"נ דהוי כתפילין עיי"ש שהאריך:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:33
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:33](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:33)

לכן נ"ל דלהר"מ ז"ל ג"כ הי' קשה לו זאת לכן סובר הר"מ ז"ל דראיות הגמ' התם כיון דבמשנה כתוב סתמא דבפסח הדין כן משמע דה"ה פ"ש והנה בפ"ש אינו מפורש בתורה דיהי' מאוחר לתמיד אך אעפי"כ הדין דמאוחר לתמיד מצד תושא"ת ת"ק כיון דגילתה התורה דלענין פסח ליכא עשה דהשלמה א"כ שוב מסברא תמיד קודם מצד תדיר ושא"ת ייע"ש בתוס' יומא (דף כ"ט ע"ב) שכ' דגבי פ"ש דאימת דבעי מקריב ברישא נראה כונתם דליכא עשה דהשלמה ויכול להקריב גם אח"כ וממילא מוכרח להקריב אח"כ מצד תושא"ת ת"ק כמבואר בדבריהם בפסחים (דף נ"ט ע"א) ד"ה יאוחר דבר ובמק"א פלפלתי בקו' הא"ח ע"ד דאמאי לא יהי' עשה דהשלמה בפ"ש כיון דלא כתיב בהו יאוחר דבר ועי' בח' על יבמות ואכמ"ל]:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:34
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:34](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:34)

ומעתה י"ל דהגמ' רוצה למיפשט מדנקיט סתם בהמשנה דשחט קודם התמיד ממרס הדם עד שיזרוק דם התמיד משמע דה"ה פסח שני וזה רק מצד תדיר וא"כ מוכח מגמ' דתדיר ושא"ת אפי' אם שחטו לשא"ת ברישא אסור להקריבו וע"ז דחי' די"ל דמיירי דנשחט גם התמיד קודם שנמלך אך כ"ז בפ"ש אבל הר"מ ז"ל הכא דמיירי בפ"ר שפיר כ' דאפי' בלא נשחט התמיד בנתיים ג"כ צריך להיות ממרס בדמו כנ"ל בקושיות השאג"א הנ"ל דהכא שאני כיון דגילתה התורה דפסח יאוחר לתמיד וא"ש ד' הרמב"ם ז"ל ומבואר מזה דהר"מ ז"ל ס"ל דפ"ש ג"כ נשחט אחר התמיד:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:35
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:35](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:35)

אמנם לאחר העיון נלע"ד דא"ר מד' הר"מ ז"ל יש ליישב בתרין אנפין א' י"ל דהנה הג' בשאג"א ז"ל כ' להוכיח מכח קושיתו הנ"ל דעיקר קפידת תוה"ק הוא על השחיטה ששחיטת הפסח תהי' מאוחר לתמיד וא"כ הכא כיון דכבר עבר ושחט את הפסח קודם לתמיד א"כ אפי' אם שחט עתה את התמיד ג"כ לא יתקיים רצון התוה"ק וא"כ ע"כ מצד תדיר ושא"ת אתאן עלה ומקשה הגמ' שפיר אד"ק:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:36
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:36](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:36)

אמנם לענ"ד יש לעיין בזה דהרי התוס' ר"פ ת"נ הקשו דלמ"ל קרא דפסח מאוחר מתמיד תפ"ל הא תדיר ושא"ת ת"ק ותי' מצד עשה דעלי' השלם, והנה עשה דעלי' השלם הוא רק בהקטרה אבל בשחיטה עצמה ליכא איסור כלל וע"כ דכונת התורה לאו על השחיטה לחודה דלזה ל"צ קרא כנ"ל וע"כ דכונת התורה על כל הקרבה דפסח יהי' מאוחר מתמיד וא"כ הק"ל די"ל דלכן שוחטין את התמיד וזורקין את דמו כדי שיהי' פסח מאוחר מתמיד:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:37
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:37](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:37)

אמנם י"ל דבאמת עיקר קפידת התות"ק על השחיטה וקושיות התוס' דלמ"ל קרא תפ"ל מצד תושא"ת ת"ק יש לת' למ"ד שה לבית אבות דאו' ומחויבין גם קטנים בק"פ ונראה דקטנים אין חייבין בקרבן תמיד וא"כ א"ל קרא מותר לשחוט עבורם פסח קודם לתמיד ול"ש לומר אצלם תושא"ת ת"ק כיון דהם לא שייכי כלל בחיובא דתמיד וא"כ עבורם סד"א דיהיו שוחטין בזמן התמיד קמ"ל קרא דכללא הוא דפסח מאוחר לתמיד אבל באמת כל הקפידא רק על שחיטה ומקשי הגמ' שפיר:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:38
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:38](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:38)

אך ז"ד אי אמרי' שה לב"א דאורייתא י"ל כן אבל הר"מ ז"ל להלכה דפסק שה לב"א לאו דאורייתא א"כ ע"כ דאין כונת התורה על שחיטה דוקא וא"כ שוב אמרי' דאפי' אם לא שחט עוד את התמיד יהי' ממרס בדמו עד שישחוט את התמיד ויזרוק את דמו וז"נ ב"ה בכונת הרמב"ם ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:39
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:39](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:39)

אופן ב' י"ל דהנה יש להקשות על קושיות הגמ' דמ"ר משוחט את הפסח קודם לתמיד דמשום דמחויב לשחוט את התמיד קודם זריקת הפסח ולזרוק את דמו דאפי' בעבר ושחטו לשא"ת קודם לפ"מ דמבואר במנחות (דף מ"ט ע"א) בעא מיני' ר"ח ב"א מר' חסדא ציבור שא"ל תמידין ומוספין איזהו קודם וכו' אלא תמידין ומוספין דלמחר ומוספין דיומא תמידין עדיפי שכן תדיר א"ד מוספין עדיפי שכן מקודש וכבר תמהו כל הפוסקים בזה לפ"ד הרדב"ז בת' דאין למצוה אלא מקומה ושעתה ואין לבטל מצוה הקלה השתא כדי שיוכל לקיים מצוה חמורה ממנה לאחר זמן, וא"כ מאי אבעיית הגמ' ותי' האחרונים דשאני תמידין כיון דצריך ביקור ד' ימים קודם שחיטה א"כ חיוב תמיד דלמחר הוא גם היום כיון שמוטל החיוב ד' ימים קודם על הב"ד שיהי' מוכן התמיד ביום ב' להקריב וזה ס' נכונה:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:40
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:40](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:40)

ומעתה י"ל דבתמיד ופסח מלבד שחיובא דתמיד קודם מצד תדיר מלבד זה איכא חיוב להקדים התמיד משום דחיובא דתמיד מתחיל מקודם מצד חיוב ביקור כנ"ל, וא"כ חיובא דתמיד קדים לחיוב דפסח ולכן החיוב אפי' אחר שחיטת הפסח לשחוט את התמיד ולהקדים זריקתו לזריקת הפסח משא"כ היכא דהחיוב רק מצד תדיר ושא"ת לחודא שפיר י"ל דבעבר ושחט שא"ת קודם א"צ להקדים את התמיד והיא הערה גדולה לכאו':


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:41
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:41](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:41)

אך באמת א"ש דהרי גם פסח צריך ביקור ד' ימים קודם שחיטה וא"כ מה"ט אין מעלה לתדיר על פסח ושפיר מקשה הגמ' ומוכרחין לתי' דכבר שחט את התמיד ומעתה הר"מ ז"ל לשיטתו דהשמיט דין זה דפסח צריך ביקור נראה דס"ל להלכה ל"צ ביקור בפסח וא"כ יש לתמיד עוד מעלה להקדים מלבד מה שהוא תדיר לכן שפיר פוסק להלכה דאפי' בעבר ושחט את הפסח שוחט את התמיד וזורק את דמו ואח"כ זורק דם התמיד [הפסח]:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:42
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:42](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:42)

ואם כנים הדברים יש לת' בזה מה שפסק הר"מ ז"ל כאן דהקטרת והנרות של בה"ע ג"כ קודמין לפסח והוא פלוגתא בין שני ברייתות ועי' כ"מ שכ' שהר"מ ז"ל הכריע כברייתא זו משום דמסתברא טעמא והוא דוחק:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:43
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:43](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:43)

אמנם לדברינו י"ל בטו"ט דהנה המהרש"א [הק'] הא הכא לענין קטרת ונרות הד"ל קו' התוס' דצריך להיות קודם לפסח מצד תדיר ושא"ת תד"ק ותי' התוס' דהו"א דפסח קודם מצד עשה דהשלמה ל"ש בזה דלא נאמר אלא בתמיד של בה"ע והוא קושי' גדולה אמנם באמת א"ש כיון דפסח צריך ביקור ד' ימים קודם שחיטה משא"כ בקטורת ונרות ל"ש בזה א"כ חיובא דפסח הוא קדים כנ"ל ושוב הוי כמו תדיר בקטרת ונרות:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:44
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:44](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:44)

ומעתה הר"מ ז"ל להלכה דפסק דפסח א"צ ביקור שוב אמרי' דקטרת ונרות קדמו מצד תדיר ושא"ת ת"ק. היוצא לנו מזה שאין בירור בדעת הר"מ ז"ל בפ"ש מה דינו ומד' ז"ל בהל' תו"מ פ"א ה"ג שנתן טעם על שחיטת הפסח לאחר התמיד משום שא"א שיקרבו כל ישראל פסחיהן בשני שעות נראה לכאורה דפ"ש דל"ש הך טעמא מקריבין קודם התמיד וצ"ע בזה והארכנו בזה בח' ואכמ"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:45
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:45](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:45)

ד) ומדי דברי ארשום בזה מה שאני מסתפק לדינא למה דקיי"ל שה לבית אבות לאו דאורייתא וקטן מחויב בפסח מצד חינוך מצוה ועי' פסחים (דף פ"ח ע"א) ובתוס' ד"ה שה לב"א מה הדין אי הקטן נאנס בראשון ולא עשה פסח אי שייך חינוך בפ"ש כמו דשייך חינוך בראשון ועי' בתוס' (דף פ"ט ע"א) ד"ה האי כהן שהקשו וא"ת נימא כהן קטן ולכאורה צ"ע כונתם הא אסור להאכיל לקטן משום שלא למנויו ונראה דכונתם להאכיל לקטן שלא נמנה בראשון וכיון דחינוך מצוה הוא רק דרבנן א"כ כשיתמנה אותו על פסח זה נראה דמקיימין בו מצות חינוך דספד"ר לקולא ונאמר שזה פסח הוא ויוצא ידי פסח בזה וא"כ הוי במקום חינוך מצוה ולית בי' איסור שלא למנויו וא"כ יהי' מוכח מד' התוס' דגם בפ"ש שייך חינוך:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:46
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:46](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:46)

אולם מד' הר"מ ז"ל בפירוש המשניות והרע"ב ז"ל בפ"ד דחלה משנה י"א בהא דאיתא במשנה שם ביוסף הכהן דהעלה את בניו וב"ב לעשות פסח קטן בירושלים והחזירוהו שלא יקבע הדבר לחובה ופרשו הם ז"ל דאלו הבנים קטנים היו בלי ספק ולא היו חייבים לעלות אלא בפ"ר שהכל חייבים בראי' לאמרו יתעלה שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך עכ"ל מבואר דס"ל דבפ"ש ל"ש חינוך בקטן ובאמת מ"ש דגם בפ"ר א"ח לעלות כ"א מצד חיוב ראי' צע"ג הא בראי' ג"כ אינו מחויב אלא מצד חינוך וא"כ למה צריך לטעמא חינוך דראי' ת"ל מצד חינוך דפסח:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:47
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:47](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:47)

ואולי י"ל דס"ל לר"מ ז"ל כיון דדרך רחוקה פטרה רחמנא בראשון א"כ ל"ש לחנך את הקטנים להעלות לפסח כיון דהשתא הוא בדרך רחוקה א"כ יש עליו פטור מלבד הפטור דקטנות ל"ש חינוך לכן צריך לבוא לחיוב דראי' וממילא יש חיוב להעלותו וכיון שהוא בירושלים ושוב ממילא מחויב מצד חינוך במצות פסח כ"נ כונת הר"מ ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:48
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:48](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:48)

אמנם לפי"ז יקשה מה בכך דבפ"ש ל"ש חינוך ראי' מ"מ כיון דפטור דדרך רחוקה ל"ש בפ"ש וא"כ יהי' מחויב מצד חינוך להעלותו וע"כ דפשיטא לי' דבפ"ש ל"ש מצות חינוך ולא ידעתי טעמא מאי. ובני היקר שליט"א רצה לומר דזה תלי' אי הוי חיוב בפני עצמו או הוי רק תשלומין דראשון דא"נ דהוי רק תשלומין דראשון י"ל דל"ש בזה חינוך כיון דגם בראשון לא נתחייב מדינא ל"ש בזה תשלומין, וגם צ"ע בפרט דהר"מ ז"ל סובר להלכה דהוי חיוב בפ"ע:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:49
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:49](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:49)

שוב הראה לי בני שיחי' בדרו"ח לרעק"א ז"ל במערכה למס' חגיגה שהעיר בזה ע"ד התוס' פסחים הנ"ל וכ' לת' מצד ביטול נראה דלא ניחא לי' בסברא שכתבנו שיהי' הכונה מצד חינוך מצוה ואני לע"ד נבוך אני בזה ויש לי איזהו סברות בזה אך מפני שאינן ברורין אצלי לא העליתים על ספר, ואשמע בכ"ז דעת מעכת"ה:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:50
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:50](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:50)

ה) ומ"ש כבוד הגאון ממי"ר נ"י בדעת הר"מ ז"ל דהי' אוכל תחלה פסח ואח"כ חגיגה ואח"כ פסח שמצותו לאכול על השובע יפה תמה כ"ת שלפי גירסת הר"מ ז"ל שלפנינו מבואר להיפוך הן בה' ק"פ והן בה' חו"מ ואמת כי בכלבו כתב כן והכריח זה מהא דאמרי' דברכת הפסח אינו פוטר את של זבח מוכרח דפסח קדים כקושיות האור זרוע:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:51
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:51](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:51)

אך באמת תמי' לי דברי הכלבו מכמה טעמים א' שהרכיב טעם הירושלמי דשבירת העצם עם טעם דצריך להיות נאכל על השובע ואעפ"כ כתב דהי' אוכלין מתחלה פסח וקשה מאוד כיון דהטעם משום שבירת העצם א"כ אמאי מותר לאכול מתחלה פסח. ב' עיקר הדבר תמוה לי כיון דמצותו של פסח לאכלו על השובע א"כ לא שייך לאכלו קודם חגיגה דה"ה אם אכל כזית קודם החגיגה כבר קיים מצות פסח ויצא ידי פסח וא"כ איך שייך לומר שיקיים מצוה מן המובחר לאכול פסח על השובע:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:52
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:52](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:52)

ואם אמנם כי י"ל דאע"ג דחובת הפסח כבר קיים בכזית שאכל מ"מ כל מה שאוכל ה"ה מצוה ומקיים בזה מצות אכילת הפסח א"כ שפיר יש מקום לקיים מצוה מן המובחר בכזית שאוכל באחרונה כיון דאכתי איתא למצות פסח וכ"כ במק"א בזה שנראה מהס' דמי שכבר יצא באתרוג חסר ביו"ט ב' מ"מ אם אח"כ נזדמן לו אתרוג הדר מקיים מצוה מן המובחר אם לקחו עוד הפעם כיון דמצות לולב שייך כל היום אע"ג דאין חובה עליו אלא פעם אחת ומדאגבהה נפיק בי' מ"מ כיון דאכתי איתא למצותו יכול לקיים המצוה מן המובחר. וגדולה מזו מבואר בת' הריב"ש סי' פ"ב שיש מי שאומר בשם הראב"ד ז"ל דהמקדש ע"י שליח מצוה לחזור ולקדש בעצמו כיון שמצוה בו יותר מבשלוחו ואם כי הריב"ש תמה על זה היינו מטעם כיון דכבר נתקדשה לו וא"כ הרי הוא מקדש ארוסתו ואין שייכות למצוה זו כלל אחר שנתקדשה לו ועי' בריב"ש ס' ת"ח בזה ובאמת במצוה שהוא רק להכשר וכבר נעשה המעשה המתכשר על ידו אין שייכות עוד להמצוה [ובמק"א כתבנו לת' ד' החכם בשם הראב"ד ז"ל א"נ דבקידושין מהני שאלה כדעת הלק"ט ז"ל ואף ע"י שליח מהני שאלה א"כ אכתי יש מקום לקדשה ע"י עצמו בלשון אחר שלא יהי' מהני שאלה [דדוקא אם אמר בלשון הר"א מקודשת לי מהני שאלה ועי' בהלק"ט בפנים] א"כ שפיר משכח"ל לדינא די"א בשם הראב"ד ז"ל אם השליח קידשה בלשון מקודשת דאכתי מהני שאלה ויש ענין מקום להאלים הקידושין שלא יהי' מהני שאלה ג"כ וי"ל בזה מצוה בו יותר מבשלוחו אלא שגוף ד' הלק"ט תמוהין ואין לבנות בהם כלל]:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:53
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:53](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:53)

אך רחוק הדבר שזה כונת הכלבו ויותר נראה בכונתו או דס"ל דמצוה חיובית לאכול כל הפסח וכמו שחקר השאג"א בזה דאל"כ איך ס"ד לומר דעדל"ת בעצם שיש בו מוח, או י"ל כמ"ש במק"א דעכ"פ שני זיתים מצוה לאכול בק"פ כיון דיש בו שני מצות מצות אכילת קדשים [והיינו אם נימא כשיטת רש"י הנ"ל דגם בקק"ל הנאכלין לבעלים איכא מצות אכילת קדשים] ומצות אכילת פסח וכיון דאין עושין מצות חבילות חבילות לכן אוכל מקודם לשם קדשים ואחר החגיגה לשם פסח ויש לפלפל בזה הרבה אלא שכבר הארכתי בזה יותר מדאי לכן אסתגר בזה:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:54
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:54](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:54)

ויען כי שורש התשובה הנ"ל הוא על דברי הגאון המנוח מו"ה אלי' דוד ז"ל אשר בסוף ימיו הי' אב"ד דכולל פרושים בעה"ק ירושלים תובב"א לזאת שלחתי אליו תשובתי ככתבה וכלשונה אות באות וזה אשר השיב לי אחר שהאריך בתוארים ובמליצות במכתבו כתב בזה"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:55
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:55](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:55)

א) אשר כתב בשם הג' ר' יעקיל ו"ו ז"ל דבפסח ל"ש למל"ג מדמקיימינן גם בב"מ שלו מצות אכילתו וכתה"ר השיגו דהא עיקר הך למל"ג אמרה ר"ח במתנות והרי גם קיבה בכללן ויפה השיג עליו ובכ"ז אמינא אי משום הא לא אירי' די"ל דש"ה דאין שום מצוה באכילתם כלל וא"כ שפיר י"ל דהקיבה מתחלה לא ניתנה כ"כ לאכילתו וקצת ילה"ר מהא דר"ח עצמו בשבת (דף י' ע"ב) דנקט תרתי מתנתא דתורא דהיינו זרוע ולחיים [אלא שרש"י פירש שם זוג של מתנות משמע שבכללן הי' ששה ולכאו' הול"ל ונקט זיגא דמתנתא] משא"כ בפסח דב"מ בכלל מצות אכילתן י"ל דשייך למשחה לגדולה גם בב"מ:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:56
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:56](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:56)

ובאמת איני מבין מה שתפסו לעיקר דבמ"ע אוכליהון לאו ב"א שזה אמרי לענין הנודר מן הבשר ועוד לענין מעילה ואה"נ דלגבי שאר בשר ל"ה מאכל כ"כ ולכן קיי"ל ביו"ד ס' ק"א דל"ה חהר"ל אבל ודאי לאו כללא הוא דהא בביצה (דף ז' ע"א) אמרו כיון דאיכא אינשי דלא אכלי להו משמע דרובא אכלי וא"כ בפסח שנמנין על כל כזית ממנו והנותר צריך לשורפו ודאי שכל הב"מ חשובים ככל בשרו אלא שלפ"ז גם בכל הקק"ל כן הוא שאסור להותירו ורק י"ל כיון שנאכלין לעבדים כדתנן בפ"ה דזבחים א"ר שהוא אכילה חשובה וי"ל שפיר דל"ש בב"מ משום למשחה אמנם בפסח לכ"ע שייך מצות אכילה בבשרו וה"נ. בב"מ שג"כ נמנין עליהן ויש להעיר על מ"ש דקיבה שבמתנות אה"נ שמתחילה ל"נ לאכילת כהנים עצמם יש לסתור מד' רש"י ור"ן חולין (דף קל"ו ע"ב) דטרפה פטור ממתנות מדכתיב ונתן לכהן ולא לכלבו והר"מ ז"ל לא כתבו שם באמת להא:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:57
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:57](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:57)

ב) אבל באמת נפלא בעיני על הג' זצ"ל ויבדל לחיים מעכת"ה נ"י ויד"נ בעהמ"ח בכורי שלמה נ"י איך ניחא להו סברא זו והרי בקדק"ד לכ"ע צריך למל"ג והרי לפנינו מצות אכילת שירי מנחות ממנחת סוטה ומנחת העומר שהוא של שעורים שאינו מאכל אדם ובמנחת סוטה אמרי להדי' בסוטה (דף י"ג) קרבנה מאכל בהמה וה"נ בלוג שמן של מצורע שהוא מצוה לאכלו ועי' זבחים (דף מ"ז ע"ב) והרי שמן אינו בר אכילה כלל אלא י"ל גם בזה שיאכלוהו ע"י אניגרון ויש לעי' מפסחים (דף קט"ו ע"א) דאתי רשות ומבטל למצוה וצ"ע טובא בפרט זה, וי"ל נמי שיתחלק לכהנים רבים [וכלשון המשנה דזבחים (דף צ"א ע"א) אם ראית שמן שהוא מתחלק בעזרה ויעי' קדושין (דף נ"ב ע"א)] ומעט שמן ודאי דאינו מזון כלל [אלא שא"כ גם בברכות (דף ל"ה ע"ב) אהא שמברך בפה"ע על השמן דמקשינן מהא דאינו משלם את החומש משום שמזיק דהא חומש אינו חייב רק בכזית כמבואר בכמה דוכתין משא"כ ברכה שלפני' בכ"ש חייב לברך ולק"מ וי"ל בזה ד' רש"י שם מקושיות הגרע"א ז"ל בדו"ח והארכנו בח' זה כשלשים שנה בזה] ועכ"פ ממנחת סוטה ועומר תקשה ואפ"ל גם שם הי' כן שהי' מחלקים לכהנים רבים מפני שא"א לאכול מאכל שעורים הרבה ומדוייק מה דמרבה בתו"כ באכילת שירי מנחות תאכל אפי' כ"ש ולא מצאנו כן במצות אכילת שאר קדשים דבמנחות משכח"ל שהי' מוכרח להיות כן ויש לדחות מלוג שמן שזכרנו ואפשר שהוא בכלל שיורי מנחות:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:58
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:58](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:58)

ומש"כ מעכת"ה שי' ברש"י ותוס' לשיטתי' בהך דצריך למל"ג גם בקק"ל תלי' אם גם דבקק"ל משלחן גבוה קזכי ת"ל גם אני אמרתי כן והארכתי הרבה בקונטרס ברכת הפסח משנת תרכ"ט בס"ד ומש"כ לתמוה עלי שלא מצא מ"ש בשם רש"י ז"ל דס"ל דבכל קק"ל צריך למל"ג הנה מפורש היא להדי' בפסחים (דף פ"ו ע"א) ויעוי' לשון הרשב"ם שם (דף קי"ט ע"ב) ד"ה כגון:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:59
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:59](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:59)

ג) ואני בעניותי משמע לי מלשון הר"מ סופ"ט מבכורים שבאמת רק במתנ"כ כזרוע לחיים וקיבה הוא שצריך לאוכלן בחרדל וכו' ומשום שאין שום מצוה באכילתן וא"כ במה יודע להם שהוא להם מתנות ושכר מצוה אבל באכילה שיש בהם מצוה א"צ כ"כ להיות דוקא למל"ג שאכילתם לבד תעיד על זה ומכ"ש לפמ"ש הר"מ פ"א מבכורים שכל מתנות כהונה שאכלן מברך אקב"ק של אהרן וכו' ואתי שפיר שלא נאמר דבר זה ביחוד רק בזרוע ולחו"ק ולא בשאר אכילת קדשים ותרומה אך יעי' בכורות (דף כ"ז ע"א) וי"ל ואין להאריך יותר:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:60
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:60](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:60)

ומה שהתעצם מעכ"ת נ"י בקושיות הגאון מקינסק שיחי' לתוס' שם דל"מ למל"ג רק בבשר א"כ איך משכח"ל אפיית פת תרומה הרי עיד"ז הוכשר העיסה וליתסר כמו אתרוג של תרומה נלפענ"ד דכל שעושהו כמצותן אין לחוש לזה ושאני התם דאין חובה ליקח אתרוג של תרומה דוקא וא"ש בסברתינו גם בעיסת מע"ש שלא נאסר כלל לאפות מפני שמכשיר וראי' עצומה ממצת מע"ש בכורים ותרומה עי' פסחים (דף ל"ו ע"א) ומג"א ס' תע"א סק"ב ודו"ק וי"ל עוד בזה אך כבר הארכנו למדי בענין למל"ג:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:61
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:61](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:61)

ד) הנה מ"ש שדעת הרבה פוסקים שבק"ק הנאכלים לבעלים אין מצ"ע באכילת קדשים לא ידעתים בעניותי מי המה ורק אחד ידעתי והוא הצל"ח שהעלה כן מדעתו בביצה (דף י"ט ע"ב) עפ"י קושיתו שמה וגאוני זמנינו השיגוהו מלשון רש"י פסחים (דף נ"ט ע"א) שמפורש להדי' שגם בנאכלין לבעלים יש מצ"ע זו:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:62
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:62](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:62)

ואני עני נ"ל אדרבה משם ראי' לצל"ח שרש"י ז"ל האריך בלשונו אלמא אכילת קדשים עשה הוא בין הנאכלים לכהנים בין הנאכלים לבעלים ולא כתב בקיצור דאכילת קדשים עשה הוא אלא שקשה לי' דהא הו"ל חטא כדי שיזכה חבירך דהכהן הוא העובר על העשה דהשלמה והישראל הוא הזוכה במצ"ע באכילת קדשים אך י"ל דגם הכהן הוא זוכה במצות אכילה דהיינו אכילת חו"ש הניתנים לכהנים וגם בהו שייך מצ"ע באכילת קדשים כמו בחטאת ואשם שכולן לכהנים וזה כונת רש"י דאכילת קדשים מצוה דנאכלים לכהנים (דהיינו חזה ושוק) ומדוייק לשון רש"י ז"ל שלא כתב בקיצור לכהנים ולישראלים וגם הול"ל לבעלים ולא לישראלים אלא על חו"ש קאמר אבל לזרים באמת אין מצ"ע באכילה כלל רק שלא יבוא לידי נותר וכ"מ בלשון רש"י סנהדרין (דף ע' ע"ב) ויעי' לשון הר"ן נדרים (דף י"ט ע"ב) ד"ה קשרי' לאכול בקדשים משמע להדי' כד' הצל"ח ועפ"ז י"ל דגם לת"ק למשרי להקריב משום עשה דהשלמה רק שלמים שיש בהם חו"ש אבל מע"ב אסור דליכא בהם מ"ע דאכילת קדשים לכהנים ועי' בסה"מ להר"מ ז"ל שמבואר קרוב לד' הצל"ח ואינו תח"י כעת ומלשון התוספתא שהביאו רש"י ורשב"ם בפסחים (דף קכ"א) שמברך גם על הזבח י"ל דא"ר דמצוה דרבנן מיהא איכא גם לישראלים כדי שלא יבוא לידי נותר אך מלשון רש"י ברכות (דף מ"ח ע"ב) ד"ה כי הוא יברך עיי"ש משמע דס"ל שיש מצוה גם לישראלים וי"ל בדוחק עפ"ד הר"מ ז"ל בסה"מ הנז' [ויש להעיר מב"ק י"ג ע"ב תודה שהזיקה וכו' שלמים שהזיקה וכו' ולא נזכר שם אם גובה מחזה ושוק וי"ל בדרך פלפול דלכהנים שיש מצוה יכול לנכות לו שכר הברכה א"ק בקדושתו של אהרן וכמו שמבואר שם (דף צ"א ע"ב) ואכמ"ל]:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:63
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:63](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:63)

ה) מש"כ דבקק"ל א"א לאכלו חי משום מליחה דל"ש בזה א"ש במקדש כיון דנאכלין בכל העיר מילתא דפשיטא נקט אבל ודאי משכח"ל גם בקק"ל דנאכלים בהר הבית ובעזרת נשים דגם שם אין שבות ואם שנאכלין בכל העיר תמיד אבל שם הו"ל לחכמים לתקן ויעי' בשבועות (דף ט"ו ע"א) אטו לחמי תודה בעזרה מי לא מתאכלה ועי' בתמורה כ"ג ואכלוהו מלמד שאם היתה אכילה מועטת אוכלין עמה חולין ותרומה וכו' א"כ בכהנים משכח"ל שפיר:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:64
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:64](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:64)

ו) מ"ש שם דסתם זבח הוא שלמים לפי מועט ידיעתי בעניתי לא מצאתי זאת ונהפוך שמענו בכ"מ בש"ס דדריש הגמ' חטאת ואשם מניין ת"ל זבח [ועי' זבחים (דף ד' ע"א ל"ו ע"א) מנחות (דף צ"א ע"ב) זבחים (צ"ט ע"ב ק"ט ע"א) נזיר (דף ס"ד ע"ב)] אלא שי"ל שלשון תורה לחוד ולשון חז"ל לחוד חולין (דף קל"ז ע"ב) או דשאני התם דהריבוי כתב אצל שלמים ואדאתאן עלה העירותי בגמ' שם במה דמשני ואב"א תני זבח ומ"ט לא משני כן בחולין (דף מ' ע"ב) וצ"ל דלר"ה לטעמי' הכא לס"ל לשבש א"כ א"ש חומר קשיות הכרו"פ ס' דראב"א אדראב"א כ"נ לפר' בלי עיון:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:65
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:65](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:65)

ז) פלפולו באות ב' נחמד ונעים אלא שיש להעיר דאינו מוכרח מברייתא ד"ה שש"פ ונמצא יבלת שפסולו משום יבלת וביקור אינו מעכב דילמא אה"נ מה שנפסל הוא משום שראינו שלא נתבקר כלל ופסול משום שלא הי' ביקור [אגב אעיר כתב תוס' פסחים כ' דביקור מעכב וצ"ל סוכה והוא בסוכה (דף מ"ב ע"א) וצריך לתקן]:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:66
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:66](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:66)

ומש"כ דמשכח"ל בפסח של קטנים דל"ש בהו משום תדיר וא"ת דאינם מצווים בתמיד יש לעי' בזה דהא גם קטנים אם שקלי מקבלין מידם וכן אם אביהם התחיל לשקול על ידו שוב אינו פוסק וא"כ גם בהם שייך הקרבת ק"צ ויש לדחות אבל יותר מזה אין דבריו מובנים לי דהא עושין חבורה שכולן קטנים וע"כ דלכל הפחות יהי' אחד מהם גדול וא"כ הדרא ק"ל ויש להסתפק קצת לפ"מ דקיי"ל דא"ש את הפסח על היחיד אם סגי בגדול אחד, תירוצו השני מחודד מאוד דנפ"מ לפסח שני וא"כ הר"מ שכ' דבריו בפסח ראשון שפיר לא כתב כסוגיות הגמ' זבחים (דף צ"א) אבל עדיין צריך ישוב זה גופה מ"ט ל"כ הר"מ ז"ל כלשון הגמ' סתמא ויהי' משמעות גם לפסח שני:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:67
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:67](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:67)

ח) ואולם יסוד הדברים דהר"מ ז"ל לא כתב כלל דין ביקור בפסח צ"ע טובא ודבריו מרפסין איגרא דעיקר ביקור דתמיד מפסח הוא דילפינן וא"כ כשלא ס"ל בפסח דין ביקור בתמיד מנ"ל ובהחפזי הי' נ"ל דס"ל להר"מ דהך דבן בג בג דיליף ג"ש גמורה דורות משעה הוא [ובכה"ג אמרינן בב"ק (דף כ"ח ע"א)] אבל לדידן לא ילפינן דורות משעה כלל ורק בתמיד לבד דשם גלי קרא דתשמרו והיינו ביקור וגילוי מילתא לבד הוא מהך דפסח מצרים שהוצרכו לארבעה ימים קודם משום ביקורו:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:68
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:68](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:68)

ויש להעיר הערה חדשה בעצם הלימוד מפסח מצרים לפי הסוגי' דע"ז (דף ה' ע"ב) דמשני בדידהו דל"ל לפסול רק מחו"א בתלתא יומי סגי להו אבל בדידן דאפי' דוקין שבעין פסול בעינן תלתין יומין ולפ"ז לחד מ"ד בירושלמי פסחים פ"ט ה"ד דאין דוקין ותבלולין פוסלין בפסח מצרים א"כ איך נגמר מני' לפסח דורות ולתמיד על ארבעה ימים דילמא בעינן טפי וי"ל דתלי' אם הי' מזבח בפסח מצרים ועיי"ש בירושלמי ובבבלי (דף צ"ו ע"ב) ובמנחות (דף פ"ב ע"ב) אמרי' בפשיטות דפסח מצרים לא הי' בו מתן דמים ואימורים למזבח ויעי' זבחים (דף ק"ח ע"ב) פלוגתת תנאי אם בבמה קטנה צריך מזבח ולפ"ז גם בב"נ ל"צ כלל מזבח ולכאו' נסתר ת' הירושלמי שם ומוכח דדוקין פסלי בפסח מצרים ולומר הא דאמרינן בירושלמי שם תני בן בג בג שה תמים אין גיזה תמימה הוא שניניוא על הקושי' דלעיל דלמ"ד אין דוקין פוסלין והרי גם בקרבנות פוסל מחוסר אבר וא"כ קשה תמים למה לי על זה אמר רבא דבא למעט שתהי' הגיזה תמימה ר"ל שיהי' השה תמים גם שלא יגזז וזה שאמר אין בזה [כשהוא גזיז] תמימה אלא שלדברינו תקשה דבן בג בג אהדדי דלפ"מ דיליף גז"ש מפסח מצרים לתמיד ע"כ דס"ל דגם פסח מצרים פוסלין דוקין וא"כ תמים כפשוטו וי"ל דדב"ו נדע לתמיד או דס"ל כמ"ד דן מנה ואוקי באתרה ועי' בירושלמי פ"א דמגילה כל צפור כל כנף פרט ר"א פרט למירטים והר"מ ז"ל לא כ' כל אלה וצ"ע במפרשי הירושלמי ואין לי רק ירושלמי בלא פירוש וע"כ אני מוכרח להפסק באמצע כעת:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:69
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:69](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:69)

ח) תירוצו על הר"מ ז"ל שפסק דפסח לאחר קטורת ונרות נחמד מאוד ולדידי ה"נ דלטעמי' אזיל לפמ"ש במק"א בישוב שיטתו סופ"ד מפרה שפסק דפרה כשרה שלא כרבא בחולין (דף ל"ב) דס"ל דאותה ולא אותה ואת חברתה דוקא דומי' דידה וכקושיות תוס' שם ומזה העירותי ליישב שיטתו דפסק דשתה"ל אין אפיתן דוחה יו"ט משום שנאמר לכם ולא לגבוה ות"ל דלדידן אין צרכי שבת נעשין ביו"ט רק משום הואיל ובשתה"ל ל"ש הואיל וכבר תמהו בזה המפורשים ולהנ"ל י"ל דהר"מ ז"ל ס"ל דס"ד דיאפו עם חולין כקושיות הכרו"פ ס' ק"ח אלא שדבריו תמוהים דהא להדי' מבואר במנחות (דף צ"ד) מאותם שצריך לאפות אחת אחת רק די"ל דמיעט דומי' דידהו אבל עם חולין שאני לכן צריך קרא דלכם ולא לגבוה ולכן שפיר אין אפיתו דוחה יו"ט וא"ש ד' הר"מ ז"ל ולפ"ז גם הני ברייתות דקטורת ונרות אם קודמים לפסח בהא נחלקו אותו דומי' דידי' והיינו עבודה שבפנים דוקא וא"כ הר"מ לטעמי' א"ש:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:70
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:70](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:70)

ובאמת בעיקר קושיות התוס' דבפסח ותמיד ת"ל דתדיר קודם ק"ל מה ענין זל"ז הרי תמיד קדש קדשים ופסח קק"ל ואין מקומותיהם שוות כלל, וי"ל דס"ד דיעשו שניהם בב"א ובכה"ג אפשר דלא אמרי' דוקא תדיר קודם אלא שלא יאוחר וע"ז כ' קרא לומר יאוחר פסח ומדוייק שלא אמר כלל יוקדם תמיד דאי משום תמיד י"ל דבב"א סגי אבל התורה הקפידה דוקא שיאוחר הפסח ונפ"מ טובא לדינא בזה ומיהו בענין אם הקדימה עיקר או גם בב"א די יש להאריך הרבה והגליון קצר להביא אף אפס קצהו:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:71
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:71](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:71)

ט) תמיהתו על פירוש המשניות להרמב"ם סופ"ד דחלה צ"ע הרבה ומש"כ מתוס' פסחים פ"ט הנ"ל להביא מתוס' שם (דף פ"ח ע"א) שכ' להדי' דמשום חינוך מצוה ל"ש לאו דל"ת וחידוש על הגרע"א שהביא ד' המג"א והקשה עליו ובאמת כונת המג"א ע"ד התוס' בדף הקודם ועיי"ש את זה ראיתי להעיר בהחפזי על ד' כת"ה היקרים שיחי' ובכלל אומר כי נחתי מאוד מדבריו היקרים ואקוה כי רבים יהנו לאור תורתו והנני מחכה על תשובתו היקרה במוקדם ואברכו בכ"ט כאו"נ היקרה וכו':


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:72
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:72](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:72)

וזה אשר כתבתי להשתעשע בדבריו היקרים והוספתי עתה בעת סידר הדברים איזהו הערות להלהיב לבב התלמידים:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:73
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:73](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:73)

א) מ"ש כ"ג באות א' די"ל דאה"נ דבמתנות דזרול"ח וקיבה לא ניתן הקיבה לאכילת כהנים רק הזרול"ח הנה דרך פלפול יש להביא ראי' לזה דבזה מיושב קשיות הג' בעל ברית אברהם ז"ל הנודעת דהרי מדצותה התורה ליתן לכהנים זול"ח וקיבה מוכרח דכהנים אסורים בנבילה דאל"כ הקיבה אסורה להם כיון דבמיתה תלי' מילתא והקיבה הוי כמנח בדקולא מיד לאחר שחיטת הסימנים:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:74
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:74](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:74)

ולהנ"ל א"ש דהקיבה בלא"ה לא ניתן לאכילת כהנים כיון דל"ש בהו למשחה ולגדולה ורק לנשיהם ולעבדיהם נתנה והם אינם מותרים באכילת נבילה דמליקה לא אשתרי להו כיון דל"מ לה אלא בקדשי קדשים דהיינו חטאת העוף ואינו נאכל אלא לזכרי כהונה וא"כ לדידהו בשחיטה תלי' מילתא ושוב ב"מ מותר להם:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:75
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:75](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:75)

ובחידושינו במס' חולין ר"פ הזרוע והלחיים כתבנו ע"ד התוס' שם שהקשו דנראה דא"ל ק"ו ה"א מסברא דזרול"ח אינו נוהג אלא בחולין אע"ג דקרא סתמא כתיב ומהכ"ת לומר דא"נ בקדשים וכתבנו דלכאו' קשה קשיות הברית אברהם הא לכהנים אסור קיבה באכילה כיון דלאו בני שחיטה הם אך לכאו' צ"ע לפ"מ דקיי"ל דחולין מקדשים לא ילפינן א"כ מהכ"ת להתיר נבילה בחולין לכהנים אך י"ל דבאמת עיקר קרא צריך על נו"ט דקדשים דה"א דכמו דמליקה הותר להם ה"ה דנו"ט הותר להם בקדשים ומעתה י"ל דא"ל ק"ו שפיר ה"א מסברא דזרול"ח אינו נוהג אלא בחולין כיון דצריך קרא דיחזקאל דנבילה אסור להם בקדשים ע"כ דזרול"ח וקיבה א"נ בקדשים דא"נ דבקדשים נבילה מותרת להם א"כ בקדשים אינם בני שחיטה וב"מ אסורים להם לכן שפיר רק מכח הק"ו צריך קרא דאותם:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:76
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:76](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:76)

איברא דמד' רש"י שבת (דף י"ג ע"א) בד"ה, ודורשן שכ' בזה"ל כדדרשינן להני קראי במנחות דמשום דאשתרי מליקה בחטאת העוף גבייהו הוצרך להזהירם על מליקת חולין שהוא נבילה' מבואר מד' רש"י ז"ל דה"א להתיר מליקת חולין אך מלשון רש"י ז"ל נראה דזה לא ס"ד להתיר לכהנים נבילות וטרפות בעלמא רק דהי' ס"ד דמליקה גם בחולין הוא שמיטה אצל כהנים כמו שהוא שחיטה בקדשים וקמ"ל דמליקה בחולין גם בהנים נבילה הוא וממילא ידעינן דאסור להם משום נבילה דמה שהוא נבילה בעצם לא אשתרי להו וקדשים שאני דמליקתן זו הוא שחיטתן כנלענ"ד ברור בדעת רש"י ז"ל למדקדק בלשונו הזהב (וזה דלא כמו"ש במק"א דמאן דס"ל דמליקתן זו שחיטתן לא יכול לומר כהנים אצטריכא לי' ועפ"ז כתבתי בסוף ספרי כלי חמדה ויקרא בקו"א הוכחה דאמת הוא דברי הירושלמי חולין (דף. י') דריו"ח ס"ל דמליקתן זו שחיטתן ולכן מוכרח לומר דאליהו עתיד לדורשה ולד' רש"י ז"ל מבואר דזה אינו בהכרח כלל דאפי' א"נ דמליקתן זו שחיטתן ה"א דחולין לא עדיפי מקדשים וכיון דהוא שחיטה בקדשים ה"ה דהוה שחיטה בחולין ודו"ק היטב בזה]:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:77
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:77](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:77)

ובזה ממילא יפלו כל הקושיות שיש בזה דמעולם לא ס"ד דיהי' כהנים מותרים בנו"ט ושפיר הויין בר זביחה ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ ול"כ אלא להשתעשע קצת את כ"ג שליט"א:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:78
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:78](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:78)

ברם מ"ש כ"ג שא"י איך כתבו בפשיטות דב"מ לאו לאכילה ניתן דלא מצאנו כן אלא לענין נודר מן הבשר ומעילה אבל מנ"ל דאינו בגדר אוכל כלל תמהני על מעכת"ה דאשתמיט מני' דברי התוס' דמעילה (דף כ' ע"ב) בד"ה קרביים לאו בשר נינהו שכ' בזה"ל ונפ"מ שאם לא הי' ראוין לאכילה כ"א לכלבים א"כ מקח טעות נראה מבואר דס"ל דאינו מאכל אדם כלל ובאמת מ"ש בפשיטות דנמנין עליהם בפסח לא ידענא מנא לי' דנמנין על ב"מ ולפי מועט עיוני לא מצאתי הדברים מבוארים [עי' בקו"א שבסוף ספר ויקרא אות ו' או"ק ד' מ"ש בזה ואכמ"ל יותר]:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:79
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:79](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:79)

ב) מ"ש כ"ג באות ב' מלוג שמן של מצורע דלכן הי' מתחלק לכמה כהנים שיהי' לכל אחד כ"ש אך לפ"ז העיר בהא דברכות (דף ל"ה ע"ב) דמ"ר מחומש דתרומה לברכה שלפני' דמחייב אכ"ש וכתב כ"ג שליט"א שבזה תי' ד' רש"י ז"ל מקשיות הגרעק"א ז"ל בדרוש וחידוש הנה כ"ג קיצר מאוד ומחוי במחוג:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:80
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:80](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:80)

ולכאורה לא ירדתי לסו"ד דהרי קשיות רעק"א ז"ל על רש"י שכ' דקשיות הגמ' מדכתיב ואכלת גבי ברכת המזון וממילא דה"ה גבי ברכות שלפניהן וע"ז תמה רעק"א ז"ל דא"כ הוי כמו פירות דמברך עכ"פ שהכל אע"ג דהוי שלא כד"א ואיך יתישב זה בדברי כת"ה שיחי':


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:81
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:81](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:81)

אמנם אמרתי גברא רבה אמר מילתא יש לומר שכונתו הי' דאין כונת רש"י ז"ל דמדכתיב ואכלת ממעטינן דאין שמן ראוי לברכה דזה הוא מסברא כיון דמזיק א"ר לברכת הנהנין ול"ק קשיות רעק"א ז"ל רק דהי' קשה לרש"י ז"ל כיון דכ"ש אינו מזיק א"כ אכתי ראוי לברך ברכת הנהנין וע"ז כתב רש"י ז"ל דבאמת בברכות ואכלת כתיב והא דצריך לברך על כ"ש ג"כ ברכת הנהנין היינו משום חזי לאיצטרופי כמו כל ח"ש דהוי בגדר אכילה מה"ט שאסור מן התורה כן לענין ברכות הנהנין אמרינן כן כיון דאחשבה לאכילה וחזי לאיצטרופי לכן הוי אכילה וחייב לברך עליו ומעתה ז"ד היכא דראוי לאכילה דכזית אבל היכא דכזית מזיק וכל זה שנהנה ממנו הוא משום שהוא פחות מכזית שוב ל"ש ברכה כלל:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:82
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:82](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:82)

ואולי יש לתרץ עפ"ז גם שיטת הר"מ ז"ל דפסק באמת דעל שמן בעינא מברך שהכל ותמהו עליו הא מסוגיין מבואר להיפך ולהנ"ל י"ל דהר"מ ז"ל ס"ל דלפ"מ דת' הגמ' דמשכח"ל שיהנה ממנו ע"י אניגרון א"כ שוב פחות מכזית הוי ג"כ בגדר נהנה כיון דפחות מכזית בעצם אינו מזיק וא"כ נהי דהוי שלא כד"א לשתותו בעינא מ"מ מברך עליו שהכל וא"ש שיטת הר"מ ז"ל דלפי מסקנת הגמ' באמת מברך שהכל וי"ל יותר דאפי אם שותה הרבה שמן בעינא מ"מ כיון דבמשהו הראשון שנכנס לגרונו כבר נתחייב א"כ אפי' אם רצונו לשתות הרבה מ"מ שייך ברכת שהכל כיון דמשהו הראשון אינו מזיק לו חשיב נהנה וחייב לברך ע"ז שהכל עכ"פ רק דהגמ' בהס"ד טרם דהוי ידעינן דשמן איני מזיק בשותה כשיעור ע"י אניגרון שפיר הוי אמינא דפטור לגמרי כיון דכזית אינו בגדר אכילה אינו בכלל ואכלת ול"ש ברכה כלל אמנם לפי האמת חייב לברך תמיד ברכת שהכל משום משהו הראשון וא"ד לקו"ח של תרומה דצריך שיעור דוקא וז"נ מאוד לכאו' בישוב ד' הר"מ ז"ל ויודיעני כ"ג אם זה הי' כונתו בישוב ד' רש"י ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:83
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:83](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:83)

איברא דבעיקר הדבר יש לעי' כיון דקיי"ל דנהנה מעוה"ז בלא ברכה מעל וכיון דצירף את המעילה לזמן מרובה י"ל דזה הוא הטעם דחייב על ברכת הנהנין בכ"ש כיון דמצרף לזמן מרובה וא"כ א"נ דפחות מכזית שמן אינו מזיק שוב י"ל דשייך בי' ברכת הנהנין אע"ג דאין דרך אכילה בכך עכ"פ מחויב בשהכל וא"ל דלא חזי לאיצטרופי ז"א כיון דמצרף גם לזמן מרובה כמו מעילה שפיר הוי בגדר חזי לאיצטרופי דבזמן מרובה גם כשיעור אינו מזיק וזה הערה נכונה לענ"ד, אחר כמה שנים מצאתי סברא זו בס' יד אליהו להגאון הצדיק מקאליש זצ"ל וכתבתי בזה לפלפל הרבה ואכ"מ]:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:84
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:84](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:84)

ומה שנלענ"ד בישוב ד' רש"י ז"ל עפ"י הערת כ"ג שיחי' דפחות מכזית אינו מזיק וא"כ מה קשי' לי' לגמ' מחומש דתרומה שצריך שיעור ונאמר דהנה ז"פ דבאכילה יש שני הנאות הנאת גרונו והנאת מעיו והנה באכילת איסור פליגי ריו"ח ור"ל אי סגי בהנאת גרונו או צריך הנאת מעיו ג"כ אמנם בברכת הנהנין נראה דכ"ע מודים דעל אחת מהן מברך ברכת הנהנין לפניהן כיון דהוי נהנה מעוה"ז בלא ברכה והנה מלשון הר"מ ז"ל שכ' דלכן אינו מברך פה"ע על השמן כיון שלא טעם מהשמן נראה דבשמן בעינא ל"ש הנאת גרונו כלל ואין כאן חיך אוכל יטעם רק הנאת מעיו וכיון דיש לו עצה שיהי' לו משמן זה גם הנאת הגרון דהיינו אם יאכלנו ע"י אניגרון וכיון שכן כשאכלו בעינא הרי אינו נהנה ממנו כל הנאה שיכול להיות לו ממנו הוי שלא כד"א ולכן מברך רק שהכל כנ"ל ביאור ד' הר"מ ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:85
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:85](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:85)

ומעתה י"ל עפימ"ש הפנ"י בח' ביצה (דף ז') לפרש דפלוגתת ריו"ח ור"ל אי ח"ש מותר מה"ת אי אסור מה"ת הוא משום דאזלי לשיטתיי' אי סגי בהנאת גרונו או צריך הנאת מעיו דבח"ש ליכא אלא הנאת גרונו דכל זמן שאינו כזית ל"ש הנאת מיעיו כלל ועיי"ש וא"כ נראה דבשמן בפחות מכשיעור ל"ש ברכה כל כיון דאינו בגדר אכילה כלל וא"ש מאוד דברי רש"י ז"ל דהי' קשה לו מ"ר מחומש דצריך שיעור לברכת הנהנין לכן פירש דבברכות ואכלת כתיב וא"כ צריך עכ"פ הנאת אכילה וא"כ בשמן דליכא הנאת גרונו צריך עכ"פ הנאת מעיו וא"כ ל"ש ברכה בפחות מכשיעור ושוב קשה דהוי מזיק וא"כ ל"ש ברכה כלל וז"נ בישוב ד' רש"י ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:86
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:86](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:86)

אך לפ"ז יצא לנו דין חדש דבשמן ל"ש ברכה על פחות מכשיעור לפ"ד הר"מ ז"ל ויש להאריך עוד בכ"ז ואכמ"ל אפס להשתעשע את כ"ג שיחי' רשמתי ראשי פרקים (ועי' לקמן בפ' ואתחנן בדיני ברה"מ שם ביארנו בארוכה ענין זה עיי"ש ותמצא נחת):


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:87
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:87](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:87)

ג) ומ"ש כ"ג בלשון רש"י ז"ל פסחים (דף נ"ט) דכונתו על חזה ושוק הנאכל לכהנים והוי חטא בשביל שתזכה לא ידענא מה קאמר מר דהרי הכהן אינו מחו"כ א"כ אפי' אם הבעלים לא יאכלו את השלמים הרי הכהן יזכה מיד בחו"ש וא"כ מנ"מ לכהן בזה שעובר על עשה דהשלמה ואין לומר כיון דצריך תנופה ובלא זה אין הכהנים זוכין בחו"ש א"כ אם לא יביא כפרתו הרי לא יוכל ליכנס לעזרה להניף עם הכהן את החו"ש ושוב אין הכהן יכול לזכות בחו"ש ושפיר הוי חטא בשביל שתזכה ז"א אחד דהרי צריך סמיכה ג"כ ואיך הי' עם הסמיכה, וע"כ דשכחו הבעלים שהם מחו"כ ונכנסו למקדש וסמכו וא"כ י"ל דגם התנופה היתה בשגגה והקריבו השלמים כדין ואח"כ נזכר שהוא מחו"כ ולא יוכל לאכול השלמים לערב:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:88
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:88](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:88)

אמנם מלבד זאת יש לי עיון גדול בדין זה דתנופה דנראה דנהי דתנופה מעכבת לדעת רש"י ז"ל כפ"מ שמובא בתוס' מנחות (דף ס"א ע"ב) בד"ה כהן דעיקר התנופה הוא בבעלים וכן הוא ברש"י כת"י שנדמ"ח בדפוס ווילנא יעיי"ש מ"מ התנופה בבעלים ע"כ שאינה מעכבת דהרי מבואר בברייתא שם במנחות (דף ס"ב ע"ב) דשולח קרבנותיו ממדה"י הכהן מניף על ידו ולתרץ זה מוכרחין אנו לומר כמ"ש רש"י ז"ל שם (דף ס"א ע"ב) ד"ה שהתנופה בכהנים שכ' בזה"ל ויכולין עכו"ם ונשים לעשות כהן שליח שלכאו' אינו מובן כונת רש"י ז"ל הא אין שליחות לעכו"ם:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:89
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:89](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:89)

אמנם נראה דכונת רש"י ז"ל דהבדל בין סמיכה לתנופה הוא דסמיכה הוא רק בבעלים עצמם וכיון דל"מ בי' שליחות אין שום עצה אבל תנופה דצריך בעלים וכהן א"כ הכהן הו"ל כאלו הי' שותף במצוה זו ושוב יכול להעשות שליח עבור הבעלים ג"כ ולזאת אע"ג דאין שליחות לעכו"ם מ"מ כיון דהכהן א"ל שותפות בגוי' יכול להעשות שליח עבור העכו"ם ג"כ וז"ב ומוכרח בדעת רש"י ז"ל ולכן גם בשולח קרבנותיו ממדה"י הכהן מניף על ידו והיינו ג"כ בשליחות הבעלים וא"כ ה"ה בטמא ג"כ אין התנופה מעכבת כלל מלהקריב את שלמיו:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:90
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:90](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:90)

וכן נראה דעת התוס' (דף ס"ב ע"ב) בד"ה וכן השולח קרבנותיו דכל השקלא וטרי' שלהם מסמיכה ולא ביארו כלל מה יעשו עם התנופה בערל וטמא דמשלחין קרבנותיהן ע"כ דפשיטא להו דכהן יכול להניף בלא הבעלים ואין זה מעכב את הקרבת הקרבן כלל וכן מוכרח דעת הר"מ ז"ל אף דלא הביא דין זה דשולח קרבנו ממדה"י הכהן מניף על ידו [אשר באמת לכאו' צ"ע וחשבתי לומר דהר"מ ז"ל להלכה ס"ל דתנופה מעכבת והא דמבואר בגמ' דכהן מניף על ידו י"ל כיון דלאחר התנופה זוכה הכהן בחו"ש הוי הכהן כא"ל שותפות בגוי' וכיון דקי"ל דבתנופה אחד מניף ע"י כולם שוב מהני תנופת הכהן ג"כ אך לפ"ז להלכה דקי"ל דאין הכהנים זוכין בחו"ש קודם הקטרת אימורין א"כ שוב י"ל דל"מ תנופת הכהן ולכן הר"מ ז"ל השמיט ד"ז שאינו אליבא דהילכתא כיון דשליחות ל"מ בתנופה אבל לקושטא דמלתא ז"א כמ"ש בפנים] מ"מ כיון דפסק בפ"ב מה' ביאת מקדש הי"ב הדין דטמא משלח כל קרבנותיו חוץ מפסח עיי"ש הרי מוכרח דס"ל דתנופה וסמיכה אינו מעכב וא"כ ברור ופשוט דאין להכהן שום נפ"מ בזה שמקריב את הכפרה לענין אכילת חו"ש וממילא נסתרו דברי כ"ג במה שרוצה לחדש דאם הקריב מעשר בהמה קודם התמיד דאין לכהן חלק בהם גם ריב"ב מודה דאין כפרתו דוחה עשה דהשלמה (כן נראה כונת כ"ג וט"ס נפל במכתבו כמובן לכל מעי') ולהנ"ל ז"א דאין נפ"מ כלל לכהן בזה שמקריב את הקרבן לאחר התמיד דבלא"ה מיד לאחר הקטרת האימורין זוכה בהחו"ש:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:91
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:91](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:91)

ובעיקר הדבר שכ' כ"ג שליט"א הנה מה שהעיר מד' רש"י סנהדרין (דף ע' ע"ב) בד"ה לאתויי תנחומי אבלים שכ' בזה"ל דאי מרישא הו"א חבורת מצוה היינו "כהנים" שאוכלים קדשים או פסחים יפה העיר כ"ג אלא שדברי רש"י ז"ל בלא"ה קשין עלי דלמה הוצרך לזה, ת"ל דהתם הפירוש דמה שהוא אוכל אינו דבר מצוה רק שאכלו בחבורת מצוה ולפ"ז י"ל דגם לפי האמת נהי דבאכל דבר מצוה דרבנן אינו נעשה בן סו"מ אמנם ז"ד אם הוא עושה מצוה באכילתן אבל כשהוא אינו עושה מצוה אלא שאוכל בחבורת מצוה צריך באמת מצוה דאורייתא וא"ע כלל זל"ז וצ"ע לכאו' ואין שום מפרשים על סנהדרין תח"י לעי' אם לא הרגישו בזה:


###### Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:92
[Keli Chemdah on Torah, Beha'alotcha 4:92](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beha%27alotcha/r/4:92)

ובעיקר הענין אי בקק"ל ג"כ איכא מצוה כ"כ בזה בס' נר מצוה ע"ד הר"מ ז"ל בסה"מ שהביא כ"ג ואין רצוני לכפול הדברים בזה והנה יש לי להעיר בכל דברי כ"ג ולהאריך בהם אך מפני שמוקף אני חבילי טרדין ע"כ אמרתי אסתגר בזה והי' זה שלום וברכה כאו"נ היקרה ונפש הדושתה"ר בלונ"ח: