## Keli Chemdah on Torah, Beshalach

###### Keli Chemdah on Torah, Beshalach 1:1
[Keli Chemdah on Torah, Beshalach 1:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beshalach/r/1:1)

(ט"ז-כ"ז) ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו. עי' בספורנו שכתב בזה"ל ללקוט וזה הי' חילול שבת בלי ספק אם הי' מלקטים הדבר ממקום גידולו כמאמרם ז"ל האי מאן דעקר כשותא מהוזמי והוגי חייב משום תולש עכ"ל. מבואר מדבריו הקדושים דבר חדש דמן נקרא גידולי קרקע ובלקיטתו חייב משום תולש:


###### Keli Chemdah on Torah, Beshalach 1:2
[Keli Chemdah on Torah, Beshalach 1:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beshalach/r/1:2)

ולכאורה עלה בדעתי להביא ראי' לדבריו שעפי"ז יתיישב לן מה שהקשה הגאון בעל רביד הזהב ז"ל על סתירת דברי הבבלי וירושלמי דבגמ' דילן ילפינן מבשל מבישול סממנים שהי' במקדש ובאמת אופה לא הי' במשכן כלל אמנם בירושלמי דביצה יליף דבישול ואפיי' הוי מלאכה מהא דקאמר משה לישראל במן את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו מבואר דאפיי' ובישול אסור בשבת. ובאמת צ"ע דבגמ' דילן לא יליף כלל לאסור אפיי' ובישול מהאי קרא. אמנם א"נ כדברי הספורנו דמן הוי גידולי קרקע י"ל בטו"ט דהנה בספר נשמת אדם במלאכת טוחן תמה על התה"ד דס"ל דכמו דקיי"ל דאין דישה אלא בגידולי קרקע ואין עימור אלא בגד"ק ה"ה דאין טחינה אלא בגד"ק. א"כ נימא דה"ה המבשל בשר לא יתחייב דאין בישול אלא בגד"ק ועיי"ש שמכח זה רוצה לחדש בזה כלל חדש:


###### Keli Chemdah on Torah, Beshalach 1:3
[Keli Chemdah on Torah, Beshalach 1:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beshalach/r/1:3)

אמנם באמת לא קשה מידי ואשתמיט לי' כיון דהא דבישול הוי מלאכה נלמד מבישול סממנים ובהם הי' חלזון ותולעת שני דלא היו גד"ק כמבואר בשבת (דף ע"ה ע"א). וא"כ מוכרח להדיא דיש בישול אפי' שלא בגד"ק. וז"ב ואמת:


###### Keli Chemdah on Torah, Beshalach 1:4
[Keli Chemdah on Torah, Beshalach 1:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beshalach/r/1:4)

ומעתה י"ל עפמ"ש הגאון רעק"א ז"ל בתשו' להכריח מדברי הירושלמי דס"ל דרקק והפריחו הרוח חייב משום זורה דע"כ ס"ל לירושלמי דיש דישה שלא בגד"ק דא"נ דאין דישה אלא בגד"ק א"כ ה"ה דאין זורה אלא בגד"ק. ומעתה א"ש דהירושלמי לשיטתו דלא בעי דוקא גד"ק ואפי' אם לא מצאנו מלאכה זו אסורה אלא בגד"ק מ"מ לא ילפינן מיני' שצריך דוקא להיות גד"ק שפיר ילפי ממן לאסור אפייה ובישול דא"ל דילמא דוקא גד"ק אסור באפיי' ובישול דהירושלמי ס"ל להלכה דאין לחלק בין זל"ז אמנם גמ' דילן דקיי"ל להלכה דמלאכה אשר לא מצאנו אלא בגד"ק לא נוכל להוכיח מזה איסור שלא בגד"ק כמו בדישה וטחינה וזורה שפיר הוכרחו ללמוד מבישול סממנים דמזה נשמע דיש מלאכת בישול אפי' שלא בגד"ק משא"כ ממן לא נשמע זאת כיון דהוי גד"ק והו"א דמבשל בשר אינו מחויב וזה נכון בעזהשי"ת וראי' לדברי הספורנו דמן הוי גד"ק. איברא דעיקר דברי הספורנו דחייב במן משום תולש לכאורה יש לעיי' מדברי התוס' ביצה (דף ב' ע"ב) בד"ה והי' ביום הששי שכתבו שיש בזה מדרשות חלוקות אי המן ירד ביו"ט ולהנ"ל הוא מוכרח דהמן לא ירד ביו"ט לפמ"ש התוס' (בדף ג' ע"א) בד"ה גזירה שמא ועלה ויתלוש דקצירה ביו"ט אסור מה"ת לצורך או"נ וא"כ מוכרח דהמן לא ירד ביו"ט כיון דאסור בקצירה:


###### Keli Chemdah on Torah, Beshalach 1:5
[Keli Chemdah on Torah, Beshalach 1:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beshalach/r/1:5)

אמנם מה שנראה בזה דרך פילפול לתרץ דברי הספורני שלא יוקשה עליו מדברי התוס' הנ"ל דהנה זה נראה ודאי דמודה הספורני דמן ל"ה גידולי קרקע ממש כיון דלא נתגדל בקרקע והרי מקרא מלא דיבר הכתוב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים אך דס"ל דהי' לו יניקה מאויר וס"ל כפירוש רש"י ז"ל בהא דעקר כשותא מהוזמי והוגי דחייב משום תולש אע"ג דמאוירא קרבי ודברי רש"י ז"ל מוכרחין לפי פירוש הפשוט דהחיוב בהושיט ידו למעי אמו ודלדל עובר שבמעי' דחייב מצד עוקר דבר מגידולו וא"כ מה שהביא בגמ' ראי' מכשותא היינו שבא להוכיח שלא נימא דעוקר דבר מגידולו ל"ש אלא בגד"ק וע"ז הוכיח מכשותא דג"כ אינו גד"ק דמאוירא קרבי ואעפי"כ חייב משום עוקר דבר מגידולו ולכן י"ל דה"ה למן אע"ג דל"ה גד"ק מ"מ חייב משום תולש כיון דיש לו יניקה מהאויר וזה מוכרח לכאורה בכוונת הספורני:


###### Keli Chemdah on Torah, Beshalach 1:6
[Keli Chemdah on Torah, Beshalach 1:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beshalach/r/1:6)

ומעתה י"ל עפמ"ש במק"א דאף לפי דעת הסוברין דיש תלישה שלא בגד"ק מ"מ נפ"מ בין אם תולש ממחובר לקרקע דאז חייב אפי' בתאנים שצמקו באביהן דכבר נפסק כח היניקה והחיות שלהם מ"מ חייב משום תולש משא"כ שלא בגד"ק אע"ג דחייב משום תולש היינו דוקא אם ע"י תלישה זו נפסק החיות של הדבר וכמו שכתב הירושלמי בצד כוורא וכל דבר שמפסיק מחיותו חייב משום קוצר אבל בשכבר פסקה לחיותא ליכא חיוב משום קוצר וזה מוכרח דאל"כ יהי' אסור לחתוך כל דבר התלוש משום קוצר א"ו כדאמרן:


###### Keli Chemdah on Torah, Beshalach 1:7
[Keli Chemdah on Torah, Beshalach 1:7](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beshalach/r/1:7)

ומעתה לפי"מ שביארנו דבזה מודה הספורני דהמן לא הי' מחובר לקרקע רק דס"ל דאעפי"כ חייב משום הוצר כמו בכשותא כיון דמאוירא קרבי וא"כ נראה דאם פסקה לחיותא קודם לכן אינו חייב משום קוצר ומעתה א"ש עפי"מ דמבואר בירושלמי פ"ג דערלה ה"ו דלוי שאל על דלעת ששלקה במחובר אם מטמא טו"א ואסקינן דשלקה כמחותכת היא אמנם לענין שבת חייב כמו תאנים שצמקו באביהן דחייב משום תולש עכ"פ מבואר בירושלמי דלאחר הבישול נפסק היניקה ומעתה במן דכתיב בתוה"ק אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ולפי דעת הספרי לא הי' נאפה ונתבשל כלל בקדירה רק דע"י המחשבה שחישב אדם עליו להיות נאפה ומבושל נעשה אפוי ומבושל ומלאכות אלו מותרות ביו"ט לצורך או"נ וא"כ שפיר ירד המן ביו"ט כיון דלענין קצירה יש תמיד עצה לחשוב עליו קודם לקיטה שיהי' נאפה ומבושל דנעשה באמת אפוי ומבושל ונפסק היניקה מאויר ושוב אינו חייב משום קוצר כיון דל"ה גד"ק כנ"ל. וזה נכון דרך פילפול. ודוקא בשבת דאפיי' ובישול אסור אף במחשבה כנ"ל לכן אסור קצירה משא"כ ביו"ט כיון דאפיי' ובישול מותר שפיר י"ל דירד המן ויטלו אותם לאחר שיחשבו עליהם שיהי' נאפה דנראה דהי' נאפה ממש כמו"ש בתוה"ק דכו במדוכה ובישלו בפרור ודו"ק אך לכאורה יש לעיי' בזה דהרי לפי דעת הספרי הנ"ל לא הי' מלאכה כלל בשבת ואעפי"כ אסרה התורה הבישול ואפי' במחשבה כיון דנעשה מלאכה ע"י מחשבה א"כ ביו"ט נהי דמחשבת אפיי' ובישול מותר כיון דגוף המלאכה ג"כ מותר מ"מ כיון דקצירה אסורה ביו"ט א"כ ממילא אסור מלאכת אפיי' ובישול במחשבה כיון דע"י אפיי' ובישול נעשה כתלושין כדברי הירושלמי הנ"ל א"כ אסור משום מחשבת קצירה וא"כ שוב קשה איך ירד המן ביו"ט. אמנם נראה דשתי תשובות בדבר. א' דנראה דאפי' א"נ דאסור מלאכה ע"י מחשבה ג"כ אם ע"י המחשבה נעשה המלאכה היינו דוקא בשבת דהוא משום שביתת הקב"ה וכמו דיליף הירושלמי על שביתה בדיבור דהוא דאורייתא מה"ט כן י"ל דה"ה על שביתה במחשבה ועיי' במכילתא פ' יתרו פרשה זו דבר אחר שבות ממחשבת עבודה ובמפרשים שם אמנם יו"ט דב"ד הוא דמקדשי לי' ופעולת בו"ד הוא רק ע"י מעשה י"ל דלכ"ע אינה אסורה מה"ת אם נעשית המלאכה ע"י המחשבה. אמנם מלבד זאת נראה בפשיטות דהנה לכאורה קשה אמאי הי' אסור אפיי' ובישול במן הא הוי כלאח"י דדרך אפיי' ובישול הוא באור. אך זה טעות כיון דא"צ בישול יותר וזה הוא בישולו לא הוי כלאחר יד דבמן זה הוא הבישול ומעתה זה דוקא כשנבוא לחייב משום מבשל אבל שנאמר שחייב על הבישול משום קוצר משום שע"י הבישול נפסקה לחיותא זה בוודאי מיקרי קצירה כלאח"י כיון דהקצירה של המן דרכה בלקיטה מן הקרקע ביד וא"כ אינו חייב משום קצירה מה"ת במלאכת אפיי' ובישול וא"כ דברינו נכונים דאפי' א"נ דחייב במן משום קוצר מ"מ י"ל דירד המן ביו"ט:


###### Keli Chemdah on Torah, Beshalach 1:8
[Keli Chemdah on Torah, Beshalach 1:8](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beshalach/r/1:8)

אך לפי"ז יצא לנו דגם הספורני מודה דהמן לא הי' גד"ק רק דס"ל דתולש חייב אף שלא בגד"ק וא"כ נסתרו דברינו מש"כ לתרץ קושית הרביד זהב ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Beshalach 1:9
[Keli Chemdah on Torah, Beshalach 1:9](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beshalach/r/1:9)

אך באמת בעיקר קו' הרביד הזהב ז"ל לא אדע מה קשי' לי' הא נראה דהירושלמי לא קאמר אלא דיש איסור לאו הבא מכלל עשה באפיי' ובישול אבל אין הכוונת ירושלמי ללמוד מזה דהוי מלאכה וחייבין עלי' סקילה וזה מוכרח מכמה טעמים. א' דהרי המן הי' נאכל כמות שהוא חי וא"ב משום בישול וכבר שמעתי להעיר כן בשם כבוד הגאון מוהר"י שליט"א אבדק"ק קינסק על שיטת הר"מ ז"ל דס"ל דדבר שנאכל כמות שהוא חי א"ח עליו משום מבשל דמה יענה להא דאמר משה רבינו במן את אשר תאפו אפו וגו' ועכצ"ל דהר"מ ז"ל ס"ל דחיובא ליכא אבל מודה דאיסור תורה איכא וא"כ אינו ראי' מזה דאפיי' ובישול הוי מלאכה כיון דהכא ע"כ לאו לחיובא משום שבת אתא. ב' לפי"ד הספרי הנ"ל דהמן מעולם לא נתבשל ולא נאפה ואסרה תורה את המחשבה בשבת וא"כ וודאי דל"ש בי' חיובא משום שבת כיון דרק ע"י מחשבתו נעשית המלאכה אפי' א"נ דנתבשל ונאפה ממש מ"מ כיון דהי' רק ע"י מחשבה אין שייך לחייב עליו משום שבת וע"כ דרק איסורא הוא וא"כ אין להביא מזה ראי' לחיובא במלאכת שבת. ג' יש לעיי' לפי דעת הספרי הנ"ל דלא נתבשל ונאפה כ"א במחשבה א"כ אמאי הי' אסור בשבת לפי"מ דקיי"ל דמבשל ואופה אינו חייב אלא בתולדות האור אבל בחמה ותולדות חמה פטור א"כ היו יכולים לאפות בשבת בתולדות חמה בשלמא אם הי' צריך בישול ואפיי' ממש י"ל דזה קשה להתבשל וסתם אפיי' ובישול ע"י האור הן משא"כ א"נ דהיו צריכין רק מחשבה הרי היו יכולין לחשב שיהי' נאפה כמות שנאפה ונתבשל בחמה דליכא מחשבה דאיסורא כלל:


###### Keli Chemdah on Torah, Beshalach 1:10
[Keli Chemdah on Torah, Beshalach 1:10](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beshalach/r/1:10)

ולתרץ זה צ"ל דהא דקיי"ל דא"ח אלא בתולדות האור ה"ד ממלאכת המשכן ואילך מדנסמכה מלאכת שבת למלאכת המשכן ובישול הי' בסממנים וזה הי' באור וילפינן מזה דא"ח על בישול כ"א בתולדות האור משא"כ מקודם מ"ת כשנצטוו במרה על השבת לא הי' נפ"מ בין אור לחמה. וא"כ ממילא ל"ק קושית הרביד הזהב דלכן לא מייתי הגמ' דילן מקרא דמן כיון דמשם נראה דאסור גם בחמה והאמת אינו כן:


###### Keli Chemdah on Torah, Beshalach 1:11
[Keli Chemdah on Torah, Beshalach 1:11](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Beshalach/r/1:11)

ובאמת עפי"ז י"ל דה"ה לדבר שנאכל כמות שהוא חי שא"ח עליו זה ג"כ רק ממשכן ואילך וג"כ מכח הילפותא מסממנים. וכן י"ל לענין מ"ש הספורני דיש חיוב במן משום תולש אע"ג דל"ה גד"ק ודעת הרבה פוסקים דא"ח משום תולש אלא בגד"ק דכוונתו ג"כ קודם מ"ת דאז לא היו כל חילוקים אלו. ודו"ק: