## Keli Chemdah on Torah, Bo

###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:1
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:1)

הנה בפרשה זו נצטוו בנ"י במצות קידוש החודש שהוא היסוד הראשי לקדושת ישראל וקידוש מועדי ד' שתלוי בב"ד שמקדשין את החודש וזה הי' המצוה ראשונה שנצטוו ישראל בתורת ישראל עוד בהיותם במצרים. לזאת אמרתי להעתיק בזה שני ענינים במצוה זו. באגדה ובהלכה. ממש"כ בחידושיי בענינים אלו. ונתחיל באגדה ממ"ש בדרוש לשבת הגדול דהאי שתא וז"ל שם. במדרש רבה פרשת בא החודש הזה לכם למה אמר הקב"ה למשה ולאהרן לפי שקידוש החודש בשלשה כשביקש הקב"ה לקדש את החודש אמר הקב"ה למשה ולאהרן אני ואתם נקדש את החודש הדא הוא דכתיב ויאמר ד' אל משה ואל אהרן עכ"ל המדרש. והנה צריך ביאור למה נשתתף הקב"ה בעצמו במצות קה"ח הראשון ולמה לא צוה הקב"ה למשה ולאהרן שיקחו עמהם אחד מהזקנים לקדש את החודש:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:2
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:2)

והנה בפשיטות י"ל עפמ"ש במק"א ביאור הענין דבכל יו"ט ליכא אלא חיוב מלקות בב"ד על מלאכה וביוה"כ כרת ובשבת מיתת ב"ד דהנה ההבדל בין שבת ליו"ט דשבת נתקדש בקדושת השי"ת אמנם יו"ט ב"ד הוא דמקדשי לי' ולזאת כיון דכוחו של שבת ע"י קדושת השי"ת בעצמו ולכן חייב מיתה מי שמחלל את השבת אבל יו"ט דהוא רק מכח ב"ד אין החיוב מיתה לגמרי אלא מלקות וכיון שילקה ה"ה כאחיך וביוה"כ דיש חיוב כרת בד"ש הוא מטעם שכתב הרא"ה ז"ל בספר החינוך במצות יוה"כ דמיד בעת הבריאה קבע הקב"ה יום אחד בשנה שיהי' יום כפרה. וא"כ ביוה"כ יש בו שני קדושות. קדושת השי"ת וקידוש ב"ד שע"י שמקדשין ב"ד את חודש תשרי עשירי בו יוה"כ הוא. והוא הוא היום אשר יעדו הקב"ה מתחילת הבריאה להיות ליום מחילה וסליחה לכן יש בו כרת ומלקות. אך לכאו' אינו מתורץ בפסח דיש בו כרת על מניעת אכילת הפסח בי"ד בניסן ועל אכילת החמץ כל ז' אע"ג דכולי' בב"ד. אמנם הענין הוא משום דבר"ח ניסן הראשון הקב"ה בעצמו נשתתף בקה"ח והקב"ה הוא למעלה מהזמן וא"כ יש בכל חודש ניסן קדושת השי"ת עצמו ולכן יש בו חומר כרת על ענינים המיוחדים בחודש זה לבדו היינו קרבן פסח ואכילת חמץ וא"כ מובן היטב הטעם דהשי"ת נשתתף בקידוש של ר"ח ניסן כדי שחידש זה יהי' בו כח קדושת השי"ת:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:3
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:3)

אמנם מה שנראה להמתיק הענין ביתר ביאור עפי"מ דמבואר במדרש שם ד"א החודש הזה לכם הרואה את הלבנה האיך צריך לברך. ויש אומרים מקדש ישראל שאם אין ישראל מקדשין אותו אין אותו קידוש כלום ואל תתמה ע"ז שהקב"ה קידש את ישראל שנאמר והייתם לי קדושים ולפי שהם מקודשים לשמים לכך מה שהם מקדשים הוא מקודש רצונך לידע צא ולמד מכלי שרת. משה רבינו קידש את המשכן ואת כל כליו מכאן ואילך מי הי' מקדשם וכו' הי' הכהן מקבל בו דבר של קודש והכלי מתקדשת. ואם כלי חול כשהוא מתמלא מן הקודש מתקדשת על אחת כו"כ ישראל שהם קדושים ומקדשים את החודש עכ"ל המדרש. מבואר מדברי המדרש דענין קה"ח הוא משום דישראל נעשו כלי שרת להקב"ה ולכן כל מה שהם מקדשים ה"ה קודש כמו כלי שרת ממשה רבינו ואילך דעבודתן מחנכתן ונעשה הכלי קודש ועיד"ז נתקדש מה שבתוכו ובאין שתי הקדושות בב"א כן ישראל יש להם כח זה. והנה הכא במצות קה"ח הראשון עדיין לא נתקדשו ישראל בקדושת ישראל לבד ממצוה זו דקידוש החודש שהיא היתה המצוה הראשונה שנתנה להם בקדושת ישראל לפי דעת הר"מ ז"ל דבמילה גם בני קטורה חייבין ועיד"ז נתקדשו בקדושת ישראל ונעשין כלי שרת לקדש את החודש דבאין כאחת כנ"ל ולכן נשתתף הקב"ה באותו קידוש שקידש אותם ע"י המצוה דקידוש החודש. וממילא יכולין לקדש:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:4
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:4)

ובאמת נלענ"ד עפי"ז לתרץ מה שהקשיתי בספרי חמדת ישראל על הרמב"ן ז"ל בחידושי עה"ת ובס' המצוה שלמד מהא דאמרינן בקה"ח אתם אפי' שוגגין אתם אפי' מוטעין דה"ה בכה"ת כן הוא וקשה מאוד דא"כ למה צריך קרא בקה"ח כיון דבכה"ת כן הוא אמנם עפ"י דברי המדרש הנ"ל דענין קידוש החודש הוא מצד שישראל נעשו כלי שרת ועיד"ז הם מקדשין את החודש א"ש עפי"מ שכתבו התוס' סוכה (דף נ' ע"א) ד"ה חזקי' דאע"ג דקיי"ל דכלי שרת מקדשין אף שלא מדעת היינו דוקא בזמנו אבל שלא בזמנו אינן מקדשין אלא מדעת עיי"ש וא"כ שפיר צריך קרא דאתם אפי' שוגגין בקידוש החודש כיון דמקדשין שלא בזמנו בלא ראו את הלבנה וצריך להיות החודש מעובר וא"כ היום הוא שלא בזמנו ורק עפ"י טעות שהי' סבר ר"ג שאפשר לראות הישנה שחרית והחדשה ערבית עיד"ז קידש את החודש א"כ אי לאו קרא דאתם אפי' מוטעין לא הי' מהני קידוש החודש שלא בזמנו שלא מדעת לכן צריך קרא דאתם להורות דאפי' שלא בזמנו מקדשין ישראל שלא מדעת:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:5
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:5)

והנה יוצא לנו מדברי המדרש דבמצות קידוש החודש שנתן הקב"ה לישראל בזה נתקדשו בקדושת כלי שרת ועיד"ז קדשו את החודש וזה הי' ענין קה"ח הראשון שנשתתף הקב"ה בקה"ח והיינו קידוש ישראל כנ"ל שמשה ואהרן היו כלל ישראל שמשה רבינו הי' מלך והוא לב של ישראל כמו"ש הר"מ ז"ל בהלכות מלכים ואהרן הי' כה"ג ג"כ הוא כלל ישראל ולכן ביוה"כ התודה עבור כל ישראל וכל ישראל כלולין בהם ולכן ע"י קדושתן נתקדשו כל ישראל להיות כלי שרת להקב"ה. אך לכאורה צ"ע הא בכלי שרת קיי"ל דאם נשתמשו להדיוט פסולין לגבוה וא"כ איך יוכל אדם להיות כלי שרת כיון שצריך אדם לעבוד בעניני עוה"ז על פרנסה והוי משתמש להדיוט. אך באמת במתן תורה נזדככו ישראל לגמרי כמלאה"ש ונעשו הכל ברי' חדשה ולא הי' פוסל השימוש הקודם מה ששימשו קודם לכן להדיוט ואחר מ"ת נתקדשו בכל ענינים הגשמיים שיהי' הכל לצורך עבודת השי"ת וזה הוא עיקר נתינת התורה לישראל שמורה לאדם שכל עניניו בגשמיות יתקדש לעבודת השם הן באכילה והן בשתי' ושינה ועמל הפרנסה הכל יהי' נתקדש בקדושת גבוה וממילא אין כאן שימוש הדיוט כלל ולכן מצות קידוש החודש היא המצוה הראשונה שנצטוו ישראל להורות זה היסוד דעיקר קבלת התורה הוא שישראל יהיו נעשין כלי שרת להקב"ה וזה רק ע"י שיתקדשו כל עניני עוה"ז בקדושת גבוה. וזה הוא ענין תורה שבע"פ שניתנה לחכמי הדור שבכל דור ודור לחדש בה ולתקן תקנות לצורך השעה וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל דמהא דאתם ילפינן לכה"ת כולה. ולהנ"ל הכל הוא ענין אחד דע"י ישראל שהם כלי שרת כל מה שהם מקדשין הוא קדוש כמו"ש במדרש הנ"ל ועיי' בצל"ח בפתיחה למסכת ברכות שכתב לפרש עפי"ז את הסימן שאמרו חז"ל על תורה שבע"פ "זמן נקט" דהיינו מקדושת המועדים מוכח יסוד תורה שבע"פ ולפי דברינו ממצות קידוש החודש עצמה דהוא מכח שנעשו ישראל כלי שרת וע"כ דכל עניני הגשמיים הם תורה וזה רק ע"י כח תורה שבע"פ וא"כ זה הפירוש "זמן נקט" כנ"ל. ויש להרחיב הדיבור בזה ובדרוש הארכנו לבאר עפי"ז כמה ענינים ואין כאן מקומו:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:6
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:6)

ועתה אעתיק בזה מה שכתבתי לח"א והוא בעומק הלכה במצות קידוש החודש וזה לשוני שם:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:7
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:7](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:7)

שלום לך ידידי וחביבי וכו' מכתבך הגיעני במועדו ומרוב הטרדות אשר סביב שתו עלי לא יכולתי להשיב לך עד כה ועתה באתי להשיב לך עד"ת אשר עוררתני לעיין בדברי הריטב"א ז"ל בחולין (דף ק"א ע"ב) ד"ה אלא אמר רבא גזירה הוי שהביא בשם התוס' שהקשו דאיך עקרו יוה"כ הא בשעת הגזירה אפי' אערקתא דמסאני יהרג וא"י וכתב בזה"ל ונ"ל דהא ל"ק דקידוש חדשים דב"ד עשה הוא ועל עשה יעבור ואל יהרג כדפרישנא בכמה דוכתי אלא א"כ למדת חסידות הוא כההוא דמצאנו בסוגיא ואפשר דהכא גזרו אומות העולם לב"ד שלא לקדשו דאין כאן יוה"כ עכ"ל. ותמהת ע"ז דהרי הלכה כר"א בר צדוק בר"ה (דף כ"ד) דאם אין הב"ד מקדשין אותו בזמנו הר"ז מעובר וא"כ מאי נ"מ בזה שלא קידשוהו ב"ד את החודש הא מ"מ יוהכ"פ הוא בעשרה בתשרי רק דהחודש הוא מעובר. ומדברי הריטב"א ז"ל נראה דאם אין הב"ד מקדשין את החודש אין כאן חודש תשרי כלל וממילא אין כאן יוה"כ והיא תימא. אלו דבריך היקרים:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:8
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:8](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:8)

א) דע אהו' יד"נ שגם אני נתעוררתי על דברי הריטב"א ז"ל אלו שבאמת הם דברים חדשים מאוד ות"ל יש לי לישא וליתן בהם מאיזהו מקומן בש"ס ופוסקים וטרם נבוא לזה הנני להעתיק לך מ"ש בחידושי לבאר עיקר דברי הריטב"א ז"ל כאן שיש לי עיון בדבריו הקדושים ואח"כ נבוא לבאר עיקר חידוש דינו ז"ל מה שיש לבנות ולסתור בדה"ק. והנה מקודם נבאר סוף דברי הריטב"א ז"ל מ"ש בזה"ל ואפשר דהכא גזרו אוה"ע לב"ד שלא לקדש את החודש וכו' ולכאורה תמי' מאוד דלמה הוצרך לזה ת"ל כיון דאוה"ע גזרו לבטל יוה"כ נהי דזה א"א מצד דהוי קו"ע מ"מ הא הב"ד יכולין לבטל המצ"ע דקידוש דזה הוי רק בשוא"ת וממילא לא יהי' יוה"כ כלל ולמה הוסיף הריטב"א ז"ל דהגזירה היתה על הב"ד שלא יקדשו את החודש ויותר קשה לפימ"ש הריב"ש בתשו' ובהגהות אשרי פרק קמא דכתובות בהא דגזרו דכל הנשאת בד' תבעל לטפסר תחילה ותמהו בזה הא בשעת הגזירה אפי' בערקתא דמסאני יהרג וא"י וא"כ איך עקרו חז"ל התקנה דתהי' נשאת בד'. ותירצו כיון דהב"ד לא היו אנוסים לעקור את התקנה א"כ ע"ז ל"ש שעת הגזירה וא"כ הב"ד היו יכולין לעקור דבריהם וממילא לא יהי' איסור כלל וישראל לא יוצרכו למסירת הנפש. ומעתה ה"נ למה הוצרך הריטב"א ז"ל לזה דהב"ד היו אנוסים שלא לקדש נימא להיפך דהב"ד לא היו אנוסים שלא לקדש החודש רק דאוה"ע אנסו את ישראל לבטל יוה"כ וכיון דהב"ד לא היו אנוסים א"כ ע"ז ל"ש שעת הגזירה וא"כ הב"ד יכולין שלא לקדש את החודש וממילא לא יהי' יוה"כ ויהי' א"ש אפי' א"נ דאפי' בשוא"ת חייבין למסו"נ בשעת הגזירה ועכ"פ מדת חסידות איכא לכ"ע כמבואר במדרש הובא ברמב"ן על התורה פרשת יתרו מ"ל יוצא ליהרג על שמלתי את בני וכו' [ודעת הרמב"ן ז"ל שם נראה דלדינא חייבין למסו"נ אפי' בשוא"ת בשעת הגזירה וכ"כ בזה במק"א ואכ"מ] מ"מ כיון דלא היתה הגזירה על הב"ד שלא לקדש את החודש א"כ פשיטא דהב"ד יכולין לבטל שלא לקדש את החודש וממילא לא יהי' יוה"כ:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:9
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:9](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:9)

אמנם לאחר העיון נראה דדבר גדול דיבר הריטב"א ז"ל דס"ל דנהי דחז"ל יכולין לעקור ד"ת בשוא"ת מ"מ כיון דצריך טעם וסייג לזה ואל"כ אין יכולין לעקור ד"ת אפי' בשוא"ת כמוש"כ התוס' יבמות (דף פ"ט) א"כ י"ל דהכא אם לא היו הב"ד אנוסים שלא לקדש את החודש היו חייבין לקדש את החודש ואע"ג דעיד"ז יהיו חייבין כל ישראל למסו"נ על קידוש השם מ"מ כיון דמסיה"נ על קידוש השם הוא המעלה הגדולה שאין לך למעלה הימנה א"כ זה לא מיקרי טעם נכון לעקור ד"ת עדי"ז אדרבה יקיימו ד"ת כיון דעל זה אינם אנוסים ואי דעיד"ז יהיו מוכרחין ישראל למסור נפשם לפני השי"ת מה בכך ובשביל זה א"י לעקור ד"ת אפי' בשוא"ת לכן מוכרח הריטב"א ז"ל לומר דהב"ד היו אנוסים שלא לקדש את החודש וא"כ כיון דהיו אנוסים ע"ז ובשעת הגזירה בשוא"ת א"צ למסור נפשם ושפיר הב"ד לא קידשו החודש וממילא אין כאן יוה"כ וזה ברור בדעת הריטב"א ז"ל. ומש"כ הריב"ש והגה"א הנ"ל כיון דהב"ד לא היו אנוסים לכן הב"ד עקרו התקנה דנשאת בד' התם שאני כיון דהוא רק דרבנן א"כ בודאי יכולים רבנן לעקור כדי שלא יוצרכו ישראל למסור נפשם. ויש להמתיק בזה יותר עפי"מ דמבואר במסכת ב"מ (דף צ"ו ע"ב) בעי רמי בר חמא בעל בנכסי אשתו מי מעל וכו' נמעלו ב"ד. ועיי"ש ברש"י ז"ל וז"ל כיון דהם תקנו הקנין שיהי' לבעל בנכסי אשתו הם מועלים. א"כ חזינן דהם נקראים הגורמים א"כ ה"ה דהיכא דע"י תק"ח יהיו מוכרחין ישראל ליהרג ויש בידם לעקור את גזירתם בוודאי חייבין לעקור תקנתם דאל"כ הו"ל כאילו הם הורגים את ישראל ח"ו משא"כ בעשה של תורה כיון דא"א לעקור ד"ת אף בשוא"ת אלא א"כ יש איזהו סייג וגדר לא מצי הב"ד למיעקר אע"ג דיסבב עיד"ז אח"כ שיהיו חייבין למסור נפשם בקידוש השם ולכן מוכרח הריטב"א ז"ל לומר דהב"ד היו אנוסים שלא לקדש את החודש וממילא לא היו צריכין לקדש דבשוא"ת א"ח למסור נפשם ודו"ק היטב בכ"ז כי הדברים נכונים בעזהש"י:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:10
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:10](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:10)

ובאמת בעיקר קושית הריטב"א ז"ל לולי שהייתי כדאי הייתי אומר להעיר בדבר חדש לפי שיטתו דבשוא"ת אין חייבין למסור נפשם בשעת הגזירה י"ל הסברא בזה שדוקא אם גוזרים האומות לבטל ד"ת בקו"ע אז אם יהרגו ישראל ח"ו לא יתקיים מחשבתם לכן צריכין ליהרג ולא לעבור משא"כ בשוא"ת כיון דאם יהרגו ישראל ג"כ יתקיים מחשבתם ולא יקיימו ד"ת בקו"ע א"צ למסור נפשם כיון דרצונם בביטול המצות ודבר זה יתקיים בידם גם כשיהרגו ישראל ח"ו ומעתה נראה דהכא כשגזרו על יוה"כ דנראה דלא רצו האומות לכוף את ישראל על פרט אחד מיוה"כ דהיינו לעשות מלאכה או לאכול רק שרצו לבטל יוה"כ לגמרי מישראל וא"כ אם היו ישראל נהרגין ממילא לא הי' יוה"כ דלא הי' על מי לכפר וא"כ שוב ל"צ למסור נפשם ומיושב קושית הריטב"א ז"ל. אך קשה עלי לחדש סברות מעצמי ועיי' בר"ן שבת פרק במה טומנין בעובדא דאלישע בעל כנפים מ"ש הסברא לחלק בין שעת הגזירה לעבור בקו"ע ובין לעבור בשוא"ת ולדבריו ז"ל ליתניי' לדברי עיי"ש]:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:11
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:11](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:11)

אמנם מה שקשה ביותר על הריטב"א ז"ל דעיקר תירוצו שכתב דאם אין הב"ד מקדשין את החודש אינו יוה"כ כלל והא מבואר בר"ה (דף כ"ד) דאם אין הב"ד מקדשין את החודש הר"ז מעובר ואפי' בלא קידשו כלל את החודש דקיי"ל כר"א בר' צדוק וכן מבואר בר"מ ז"ל פרק ב' מקה"ח ה"ח והא דמבואר בגמ' בחולין שם לחלק בין שבת ליוה"כ דשבת קביעא וקיימא ויוה"כ ב"ד הוא דמקדשא לי' היינו לענין הזמן דשבת זמנו ביום השביעי ולא תליא בב"ד כלל אבל ביוה"כ תליא בב"ד דאם הב"ד מקדשין או מעברין אפי' בטעות הוא יוה"כ לפי חשבונם אבל שנימא שאם אין מקדשין החודש אין כאן חודש תשרי כלל וממילא אין כאן יוה"כ זה חידוש גדול ואינו לפי הלכה דקיי"ל כר"א בר' צדוק. אמנם יפה אמר בזה כבוד יד"נ הרב הגדול אב"ד דק"ק וויערשאוו שיחי' לפימ"ש התוס' סנהדרין (דף י' ע"ב) ד"ה שכבר קדשוהו שמים דהב"ד שלמעלה מקדשין ביום ל"א כיון דיודעים בטח דהיום יוקבע ר"ח ולכן הם מקדשים אותו מלמעלה א"כ נראה דזה דוקא אם ב"ד של מטה רוצים לקבוע ר"ח אבל במקום שעפ"י דין אין ב"ד של מטה קובעין את החודש אז אין מקדשין אותו כלל בב"ד שלמעלה ובאמת לא נתקדש החודש כלל וממילא ליכא מועדי ד' ויפה אמר בזה שמשמעות לשון התוס' נראה כדבריו:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:12
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:12](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:12)

אמנם עיי' בחידושי רבינו יונה ז"ל על סנהדרין שם שכתב בזה"ל אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים פירוש כיון שלא בזמנו אינו תלוי בדעת ב"ד ואינו צריך קידוש מפני שממילא הוא מקודש וקידוש שמים הוא שאין החודש יכול לפחות עוד אבל אם נראה ביום שלשים יכולין לקדש מפני שהדבר תלוי בדעתם שאם יקדשו מקודש ואם לאו אינו מקודש כדאמר בפרק אם אינן מכירין אשר תקראו אותם במועדם אפי' שוגגין ואפי' אנוסין ואפי' מוטעין עכ"ל. העתקתי כל לשונו הזהב להורות שמבואר מזה כדברינו דהא דתליא בב"ד היינו לקדשו ביום שלשים אבל אח"כ לא תליא בב"ד כלל ושלא כדעת הריטב"א ז"ל אבל עכ"פ לא קשה על הריטב"א ז"ל מגמ' הנ"ל די"ל דס"ל כפירוש התוס' הנ"ל דנראה דס"ל דאפי' ביום ל"א שמקודש מלמעלה הוא ג"כ רק מטעם דבטח יקבעו הב"ד החודש אותו היום:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:13
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:13](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:13)

ובאמת כאשר נדקדק בעומק לשון הרבינו יונה ז"ל נראה דכוונתו דהא דאמר ראבר"צ דשלא בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים אין הפירוש דבאמת ב"ד שלמעלה מקדשין את החודש ביום ל"א. רק דהכוונה דאין מקדשין כלל רק כיון דא"א להיות חודש פחות ממילא הוא ר"ח אבל באמת אין הב"ד שלמעלה מקדשין כלל החדשים רק דזה נקרא בידי שמים והיינו מה שהוא עפ"י תורה אבל ליכא קידוש כלל וכן נראה לענ"ד להכריח מדעת הר"מ ז"ל שפסק בפ"ג מהלכות קידוש החודש הלכה ט"ו ט"ז דאם עיברו ב"ד את החודש ואח"כ באו עדים יכולין לחזור ולמנות מיום שלשים ואי נימא כיון דלא קידשו ב"ד ביום ל' קידשו ב"ד שלמעלה ביום ל"א והוי קידוש מצד ב"ד שלמעלה א"כ איך יכולים חכמים אח"כ לעקור הקידוש הזה שנתקדש בב"ד שלמעלה ולקבוע אח"כ ר"ח מיום ל' לכן נראה דגם הר"מ ז"ל ס"ל דאין הפירוש שכבר קדשוהו שמים שיש קידוש בפועל רק כיון דיותר מזה לא יוכל להיות החודש העבר ממילא מתחיל ר"ח החדש. לכן אם באו אח"כ עדים יכולין לחזור ולקדש מיום ל'. [ובאמת נראה שלכן רש"י ותוס' ז"ל נא ס"ל כהרמב"ם ז"ל דמקדשין את החודש למפרע אע"ג דסוגיא דשמעתתא מתפרשת ברווחא טפי לפי דעת הרמב"ם ז"ל כאשר האריך בזה הגאון במנחת חינוך ז"ל מצות קה"ח דהוא משום דס"ל דאם אין הב"ד מקדשין את החודש ביום ל' הב"ד שלמעלה מקדשין את יום ל"א וממילא ל"ש קידוש למפרע] אמנם לדברי הירושלמי וכפי"מ שפירשו התוס' דבריהם דס"ל דב"ד שלמעלה מקדשין את החודש ביום ל"א כיון דהב"ד יקבעו את החודש בודאי ביום זה א"כ דברי הריטב"א ז"ל נכונים מאוד לדינא דאם אין הב"ד מקדשין את החודש ודעתם שלא לקבוע ר"ח כלל אין הב"ד שלמעלה מקדשין כלל ודו"ק בכל זה:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:14
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:14](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:14)

ב) אחר שביארנו דברי הריטב"א ז"ל שדבריו מתאימין ע"פ דברי הירושלמי כפי"מ שכתבו התוס' בשיטתם נבוא לבאר שיש להביא ראי' שדעת הירושלמי כדעת הריטב"א ז"ל והוא מדברי הירושלמי פ"א דמס' שקלים ה"ב דאיתא התם מניין שהיא פטורה מן המעשרות ר"י ברי' דר' יצחק ב"א שמע לה מן הדא אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית ואם עיברוהו הר"ז מעוברת וחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות עכ"ל הירושלמי. ולא זכותי להבין כלל דאיך אפשר לומר דחודש העיבור הוא רק מדרבנן אבל מה"ת אינו מעובר א"כ איך מותר לאכול בו חמץ כיון דמה"ת הוא ניסן והרי הוא פסח ואוכלין אנו חמץ בפסח ועכצ"ל דנהי דאין מעברין מ"מ כשעיברוהו הר"ז מעוברת מה"ת וכמו דקיי"ל בקה"ח אתם אפי' מזידין ואפי' שוגגין וכו' ה"ה בעיבור שנים וא"כ מה"ת הוא אדר וא"כ מה עלה על דעתו להביא ראי' מזה דהפקר ב"ד הפקר יכול לפטור ממעשר. הן אמת דבירושלמי לקמן אמר ר' אבין אין מן הדא לית את ש"מ כלום שמור את חודש האביב שמרי' שיבוא בחידושו ועיי' במפורשים דבאמת מה"ת צריך לעבר ונהי דחז"ל אמרו שלא לעבר אבל כשעיברוהו אוקמי' אד"ת. אמנם לפענ"ד גם בלא זה יפלא בעיני טובא דקארי לה מאי קארי לה ואיך עלה בדעתם להוכיח מזה דהפקר דרבנן פוטר ממעשר ואיך אפשר לומר דחודש העיבור הוא רק דרבנן וחכמים מבטלים ד"ת בקו"ע לאכול חמץ בפסח וכיו"ב:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:15
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:15](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:15)

לכן נלענ"ד להוכיח מזה כדעת הריטב"א ז"ל דאם אין הב"ד מקדשין את החודש אינו ר"ח כלל ומעתה א"ש דזה לא הי' קשה לו הא אוכלין חמץ בפסח ז"א כיון דב"ד עיברוהו לאדר נהי דבאמת אינו מעובר ואינו אדר מ"מ גם ניסן אינו כיון שהב"ד לא קידשו אותו בתורת ניסן וא"כ ליכא חשש מצד אכילת חמץ בפסח כיון שקידוש החדשים תליא בב"ד אבל הא שפיר קשיא לי' דנהי דמועדות תליא בקידוש החודש וא"כ לא יצמח מזה מכשול בקו"ע בשום אופן אמנם זה ברור כיון דמה"ת אינו מעובר א"כ השנה אינה גדולה משנה פשוטה וא"כ כשיהי' אלול לפי קידוש הב"ד יתחיל שנה שמינית ומדרבנן הוא עוד שנה שביעית ואיך יכולין חז"ל לפטור הפירות שנגמרו אז מן המעשר כיון דבאמת העיבור ל"מ וכבר הוא שנה שמינית דענין זה שתהי' שנה גדולה מכמות שהיא בוודאי לא תליא בב"ד כיון דאמרינן דבאמת אינה מעוברת הרי מתחיל שנה החדשה וא"כ מוכרח דהפקר ב"ד הפקר פוטר מן המעשר וא"ש דברי הירושלמי וראי' גדולה מכאן לשיטת הריטב"א ז"ל [ואין להקשות על דברי מר"ה (דף ו' ע"ב) דמקשינן בגמ' בשלמא רגלים בלא שנה משכחת לה אבל שנה בלא רגלים האיך משכח"ל ולדברינו הרי משכחת לה בכה"ג כגון שלא קידשו ב"ד את החדשים א"כ לא הי' רגלים ואעפי"כ השנה לא נתגדלה וא"כ משכחת לה שנה בלא רגלים דזה דוחק לאוקמא בכה"ג שלא נתקדשו החדשים וזה פשוט]:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:16
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:16](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:16)

אמנם כן בעיקר הדבר שכתבנו דאם הב"ד עיברו את השנה אע"ג דבאמת אינה מעוברת מ"מ כיון דלא קידשו את החודש ניסן א"כ באמת אינו ניסן ואינו פסח ולא יצא מזה מכשול לענין חמץ בפסח לכאורה הוא נגד גמ' ערוכה בסנהדרין (דף פ"ז ע"א) דאוקמה קרא דכי יפלא וגו' במופלא שבב"ד הכתוב מדבר ממך זה יועץ שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים כדתנן הם העידו שמעברים השנה כל אדר שהיו אומרים עד הפורים דאי להאי גיסא קא שרי חמץ בפסח ואי להאי גיסא קא שרי חמץ בפסח מבואר מדברי הגמ' דבין אם אמר הזקן ממרא שהוא מעובר ובין שאמר שאינו מעובר שרי חמץ בפסח וקשה בשלמא אם האמת שהוא מעובר והוא אומר שאינו מעובר א"ש דשרי חמץ בפסח כיון דלפי האמת הוא מעובר והחודש הזה הוא אדר והחודש הבא אחריו הוא ניסן ואסור לאכול בו חמץ והוא אומר דאינו מעובר ומתיר לאכול בו חמץ משא"כ כשחכמים אומרים שאינו מעובר והוא אומר שהוא מעובר א"כ נהי דבאמת אינו מעובר מ"מ כיון דעיברוהו הרי לא קראו לחודש זה ניסן ולא קידשו אותו וא"כ אע"ג דאינו מעובר מ"מ כיון דלא נתקדש בשם ניסן הרי אינו מתיר חמץ בפסח וא"כ מה בכך דהוא אומר דהוא מעובר מ"מ אינו מתיר עיד"ז חמץ בפסח כיון דגם לחכמים דאומרים דל"מ העיבור מ"מ כיון דלא נתקדש בשם ניסן הרי אינו פסח ואינו אסור באכילת חמץ אלא וודאי דאם העיבור ל"מ ממילא נעשה החודש ניסן וא"כ מבואר היפך דברינו ודברי הריטב"א ז"ל. הן אמת שבדברי רש"י ז"ל מבואר דזקן ממרא מחולק עם החכמים דהוא אומר דאינו מעובר וחכמים אומרים דמעובר. אך מלשון הגמ' דאי להאי גיסא וכו' ואי להאי גיסא קא שרי חמץ בפסח נראה מבואר דבכל צד נעשה זקן ממרא וא"כ הדרה קושיא לדוכתא:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:17
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:17](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:17)

אמנם לאחר העיון נלענ"ד דאין כאן קושי' כלל ונקדים לתרץ קושית התוס' שם דאי להאי גיסא שתמהו הא בדיעבד אם עברוהו מעוברת א"כ איך יצמח מזה היתר חמץ בפסח כיון דבדיעבד כ"ע מודים דמעוברת ונשארו בקושי'. ומה שנלענ"ד בזה ולמדתי עפ"י דברי המרגניתא טבא דהנה באמת בלא רשות ב"ד הגדול היושבים בלשכת הגזית אסור לעבר השנים ול"מ העיבור כלל וא"כ לכאורה קשה הכא כיון דב"ד הגדול אומרים דאינו מעובר מצד דהוא בלא רשותם לכן נלענ"ד דהכא מיירי דהב"ד הגדול שבלשכת הגזית נתנו רשות לב"ד לעבר את השנה והתעצלו ולא עיברוהו עד לאחר פורים ועתה פליגי הזקן ממרא והב"ד דהב"ד ס"ל דאין מעברין אלא עד הפורים א"כ נהי דבדיעבד מעוברת מ"מ הכא כיון דלכתחילה אסור הרי הוא שינוי בשליחות וממילא לא מהני מצד דהוא בלא רשות ב"ד הגדול אמנם הזקן ממרא אומר דגם לכתחילה מעברין כל אדר וא"כ שפיר הוי ברשות ב"ד הגדול והוי עיבור מעליא ול"ק קושית התוס' דבדיעבד הר"ז מעוברת ולהנ"ל ז"א כיון דלכתחילה אין מעברין שוב לא מהני מצד דהוא בלא רשות ב"ד:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:18
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:18](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:18)

ומעתה נראה פשוט דהב"ד הגדול כשאומרים שאינה מעוברת והיינו מפני שאין מעברין אלא עד הפורים א"כ ממילא מה שעיברו הב"ד הי' שלא ברשותם הם מקדשין את החודש ניסן וקורין אותו שם ניסן אמנם הזקן ממרא אומר דאינן יכולין לחזור ולקדש את החודש ניסן כיון דנתנו רשות לב"ד לעבר את השנה והם עיברוהו אע"ג דעיברוהו לאחר הפורים מ"מ לא הוי שינוי והר"ז מעוברת וה"ה חולק על הקידוש של ב"ד הגדול וא"כ שפיר אמרינן דשרי חמץ בפסח כיון דלפי הדין מהני קידוש ב"ד הגדול והרי חודש הזה ניסן ואין זה פלוגתא בדרבנן כלל אלא בעיקרי תורה אם מהני קידוש ב"ד הגדול או עיבור ב"ד האחר וזה ברור ומוכרח בפירוש הגמ' בס"ד וא"כ אין סתירה מזה לדברי הריטב"א ז"ל דאה"נ דאם עיברוהו ואמרינן דהוא מעובר אע"ג דהוא רק מדרבנן מ"מ כיון דלא נתקדש הרי אינו יוצא מכשול מזה לענין חמץ כנ"ל והכא מיירי שהב"ד הגדול קידשו את החודש בשם ניסן ופליגי אם מהני קידוש שלהם אחר שעיברוהו ב"ד אחר ודוק היטב בכ"ז [ועיי' במרגניתא טבא על ס' המצות שורש א' שחתר הרבה לתרץ קושית התוס' עפ"ד הנ"ל ולא עלה בידו ולפענ"ד הדברים נכונים כמוש"כ בעזהשי"ת]:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:19
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:19](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:19)

ועפי"ז יש לתרץ, דעת הרמב"ן ז"ל שנראה לכאורה סתירה במשנתו דבחידושיו על התורה בקרא דלאוהביו ולשומרי מצותיו נראה מבואר מדעתו ז"ל דס"ל דהא דקיי"ל דבשעת הגזירה ר"ל אפי' בערקתא דמסאני יהרג וא"י היינו אפי' באם רוצים לבטל בשוא"ת ג"כ דינא הכי ובמלחמות פ"ק דמגילה על הא דכתב הרי"ף ז"ל ויש גורסין הואיל ומסתכנין בה וכו' הביא הרמב"ן ז"ל שם דברי הירושלמי על זה תני במקום שמסתכלין בה קורין אותה בי"ד ר"י בעי אי במקום שהם מסכנין לא יקראו כל עיקר הא אין עליך לומר אלא כלשון האחרון שכתב רבינו יצחק ז"ל עכ"ל הרמב"ן ז"ל. וקשה לשיטתו דבשעת הגזירה אפי' בשוא"ת יהרג וא"י א"כ ל"ק קושית הירושלמי כלל דאי במקום שמסתכנין לא יקראו כל עיקר. שוב ראיתי בציון ירושלים להג' מלבוב ז"ל בירושל' שהרגיש ע"ד הירושלמי בזה אך לא הביא דברי הרמב"ן עה"ת דס"ל דגם בשוא"ת יהרג וא"י ומצאתי בדבריו קצת הערה ממ"ש בריש דברינו אך לא דרכינו דרכו וק"ל] ובאמת היא קושי' אלימתא לשיטת הרמב"ן ז"ל בפרט דנראה דעת הירושלמי דמקרא מגילה הוא מצ"ע של תורה ממש וכמו שהאריך בזה אדמו"ר גאון עוזינו הרה"ק מסאכטשאוו שליט"א בהשמטות לספר ביכורי שלמה ס"א אמנם עפ"י דברינו דהירושלמי סובר כשיטת הריטב"א ז"ל י"ל דכוונת הירושלמי אם במקום שמסתכנין בה אל יקראו כל עיקר והיינו שהב"ד לא יקדשו את חודש אדר כלל וא"כ ממילא לא יהי' פורים ולא יהיו חייבין בקריאת מגילה כלל וכמו"ש הריטב"א לענין יוה"כ וזהו פירוש נכון בעזהשי"ת:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:20
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:20](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:20)

ג) אמנם מה דיש לעיין לשיטת הריטב"א ז"ל דהנה בחידושי נתקשיתי על דעת הר"מ ז"ל פ"ג מהלכות גירושין ה"ו דנראה מדבריו ז"ל דמפרש דלכן בכותב גט לאשה לכשאכנסנה אגרשנה דאינו גט דהוא משום כיון דעתה לאו אשתו היא אינו בכלל נכתב לשמה דלשמה לא מיקרי אלא אם בעת שעושה מעשה זו יש לה חלות וצורך הא בלא"ה אינו לשמה וקשה איך נפרנס משנה ערוכה דסוכה (דף ט') דאפי' לב"ש דס"ל דבעינן בסוכה עשוי' לשמה מ"מ אם עשאה לשמה אפי' מתחילת השנה כשירה עיי"ש וקשה אמאי כשירה לשמה בעושה סוכה בתוך השנה הא אז אינה חזי' כלל לסוכה וא"כ איך מיקרי עשוי' לשמה. אך באמת לק"מ עפמ"ש המגי' במל"מ שם דאפי' לפי דעת הר"מ ז"ל מ"מ במקדש אשה לאחר ל' ואח"כ כתב לה גט שיהי' חל לאחר זמן הוי בכלל לשמה דמחוסר זמן אינו חסרון וא"כ י"ל דגם במצוה כן הוא כיון דהוא רק מחוסר זמן אינו פוסל מצד שלא לשמה והוי בגדר לשמה וי"ל יותר דממקומו הוא מוכרע הרי כל עשיית הסוכה צריך שיהי' קודם יו"ט וא"כ ע"כ דאפי' קודם הזמן הראוי לצאת בו מיקרי עשוי' לשמה דהרי תמיד צריך לבנותה קודם יו"ט וע"כ מהאי טעמא דמחוסר זמן אינו חסרון ושפיר הוי לשמה. אמנם א"נ כשיטת הריטב"א ז"ל קשה טובא נהי דעשיית סוכה קודם לחג כשר מ"מ נימא דזה דוקא לאחר שנתקדש חודש תשרי דשוב אינו אלא מחוסר זמן גרידא ושפיר הוי לשמה משא"כ בעושה סוכה בתוך השנה כיון דצריך קידוש ב"ד שיקדשו את חודש תשרי ובלא"ה לא יהי' סוכות א"כ כמות שהוא עתה אינו ראוי לשם סוכת החג וא"כ איך הוי לשמה והיא קושי' גדולה על שיטת הריטב"א ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:21
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:21](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:21)

שוב ראיתי בתשו' נו"ב מה"ת חלק אהע"ז סי' נ"ד אות ב' שהביא הגאון מו"ה סענדיר מרגליות ז"ל דברי התוס' נדרים (דף ל"ד ע"ב) על מימרא דרבא היתה לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש שהקשו והא הוי דשלב"ל וא"א מקדיש דבר שלב"ל ואין זה דומה לאומר הרי הטלה קדוש לפסח לאחר ל' יום דהוי קדושה דהתם בידו להקדיש מיד עכ"ל והוכיח מזה הגר"ס ז"ל שהתוס' ז"ל ס"ל דגם מחוסר זמן הוי דשלב"ל וכתב הגאון בעל נוב"י ז"ל לדחות ולהוכיח מדברי התוס' להיפך דהנה באמת יפלא על לשון התוס' דלמה להו למינקט מספר ימים אמאי לא כתבו סתם אם אחד אומר שיהי' זה הקדש לכשיגיע ערב פסח אלא ודאי דפשיטא להו דמחוסר זמן ל"ח דשלב"ל לכן נקטו ל' יום וכוונתם בעומד ל' יום קודם ערב פסח ואומר שיהי' הקדש לאחר ל' וא"כ אי לאו מצד דידו להקדיש מיד והוה אמרינן דאין הקדש חל אלא בערב פסח אחר חצות הי' מחוסר מעשה קידוש ב"ד דילמא ב"ד לא יקדשו את ניסן ביום ל' עיי"ש:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:22
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:22](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:22)

ולענ"ד הדבר רחוק מאוד לפרש בכוונת התוס' כמו"ש הגז"ל כיון שלא הזכירו כלל בדבריהם דמיירי בל' יום קודם לפסח לכן נלענ"ד יותר כדעת הג' מוהר"ס ז"ל דהתוס' ס"ל דגם מחוס"ז הוי דשלב"ל היכא דאינו בידו ולכן נקטו במכוון במקדיש לאחר ל' דהוי רק מחוסר זמן משא"כ במקדיש על ערב פסח הוי מחוסר מעשה כיון דצריך קידוש ב"ד את ניסן ואי לאו הכי לא הוי פסח וכדעת הריטב"א ז"ל ופשיטא דהוי דשלב"ל והתוס' רצו להשמיע דאפי' מחוסר זמן הוי דשלב"ל לכן נקטו במקדיש לאחר ל' [ובאמת לפי דעת הריטב"א ז"ל דבלא קידוש ב"ד ליכא יו"ט כלל ליתני' לדברי הנוב"י כיון דגם באומר שיהי' הקדש בערב פסח הוי מחוסר מעשה כנ"ל]:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:23
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:23](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:23)

ולכאורה עלה בדעתי דנהי דקידוש ב"ד מיקרי מחוסר מעשה וכמו"ש הנוב"י היינו דוקא קידוש ביום ל' דתליא אם יבואו עדים ויראו הלבנה א"כ אם אנו דנין אימתי יהי' ר"ח שפיר הוי מחוסר מעשה משא"כ אם אנו דנין לענין מועדות אם יהי' יו"ט שפיר אמרינן דל"ה מחו"מ כיון דמצוה על הב"ד לקדש את החודש הוי כמו ממילא כיון דעכ"פ הב"ד יקדשו את החודש ביום ל"א וכמו"ש הר"ן ז"ל כיוצא בזה בנדרים (דף נ"ח) לענין דשיל"מ דהיכי דהוי מצוה הוי כמו ממילא ואינו מיקרי מחוסר מעשה אך לפי"ז יקשה גם ביבמתו דאיבעי' בגמ' אי מהני הגט וכן פסק הר"מ ז"ל שם דספיקא הוא וקשה הא מצוה לייבם וחליצה במקום יבום לאו מצוה הוא וא"כ אמאי בשומרת יבם לא יהי' מיקרי לשמה ולא נכחד ממני כי יש לחלק בין ב"ד ליבום דהוא ביחיד ואפשר בחליצה שפיר י"ל דהוי מחו"מ אך כ"ז דוחק בעיני אך לקושטא דמילתא לק"מ על הריטב"א ז"ל מכאן לפימש"ל דבאמת למאי דקיי"ל כר"א בר' צדוק דאם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים א"כ א"צ קידוש ב"ד כלל ביום ל"א וממילא נתקדש החודש ביום ל"א למה שהוא ראוי אלא דהריטב"א ז"ל סובר דכ"ז רק באם הב"ד מסכימים ע"ז אבל אם הב"ד שלמטה אינם רוצים לקדש את החודש גם ב"ד שלמעלה אין מקדשין אותו ולפי"ז א"ש דאף לפי דעת הריטב"א ז"ל אין כאן מחוסר מעשה כיון דהב"ד א"צ לקדש בפועל רק שנחוש שהב"ד לא ירצו לקדש את החודש כלל בזה וודאי ל"ש לחוש ואין זה יותר ממחוסר זמן ושפיר הוי לשמה וז"ב ופשוט. אך מ"ש בפי' דברי התוס' נדרים יש לקיים לת"ק דס"ל דגם שלא בזמנו צריך קידוש ב"ד דאז שפיר הוי מחוסר מעשה אם לא יקדשו ב"ד את החודש ודו"ק:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:24
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:24](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:24)

ובפילפול התלמידים אמרתי לתרץ קושי' הנ"ל דאמאי כשר לשמה בסוכה באמצע השנה הא השתא אינו ראוי לשם סוכה ואם כן ל"ה לשמה לפי"מ שנראה להעיר בדבר חדש דדוקא בגט אשה ס"ל לר"מ ז"ל כיון דהשתא אשה לאו בת גירושין היא ואין לגט השתא חלות כלל בשום פנים לכן ל"ה לשמה משא"כ מצוה כיון דקיי"ל דבכל המצות שלא בזמנן עובר עליהן בבל תוסיף וא"כ גם השתא יש חלות לשם סוכה אם ישב בה עתה לשם מצוה ילקה משום בל תוסיף וכיון שכן שוב יש לו חלות מיקרי ושוב כשעושה אותה לשם מצוה בזמנו הוי עשיי' לשמה ויוצא בה ידי חובתו. וסברא זו למדתי מדברי מרן הכסף משנה ז"ל פ"א מהלכות ציצית הל' ט"ו שכתב לתרץ דעת הר"מ ז"ל דפסק דהטיל למוטלת דאם נתכוין להוסיף שניהם פסולין דהרי מסוגית הגמ' מנחות (דף מ' ע"ב) מבואר להיפך וכתב הוא ז"ל לפרש דברי הגמרא לדעת הר"מ ז"ל דמה דאמר רבא שם השתא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי הוא בלשון בתמי' והכוונה כיון דהוי מעשה לענין ב"ת ממילא הוי ג"כ מעשה המכשיר להיות הציצית כשרין אח"כ ולא מיקרי תעשה ולא מן העשוי ור"פ חולק ע"ז וס"ל כיון דבמעשה זו עבר בבל תוסיף לא מהני הך מעשה גופא להיות מעשה המכשיר אח"כ כשיקצץ את הציצית הראשונות ולכן דוקא בנתכוין לבטולי הוי מעשה עיי"ש. ומעתה אני אומר דלא מיבעי' לרבא דס"ל דאפי' עושה לשם איסור ב"ת הוי מעשה לענין הכשר אח"כ וא"כ מכ"ש הכא דשפיר אמרינן כיון דיש לו עתה חלות שם סוכה לענין ב"ת דאם עשאו לשם הכשר סוכה בודאי דהוי לשמה רק אפי' לר"פ החולק על רבא ה"ד התם דאותה מעשה שעשאה בפסול יהי' מהני להכשיר אבל בגוף הסברא מודה ר"פ דהיכא דמהני המעשה לענין ב"ת מיקרי יש לו חלות עתה ושפיר הוי לשמה [ובאמת יש להכריח יותר דברינו הנ"ל משם לפ"ד הפוסקים דבעי בציצית תלוי' לשמה ג"כ ואפי' הר"מ ז"ל דמכשיר בתלאן ישראל שלא לשמה כ"כ הפוסקים דטעמא משום דסתמא לשמן הן עומדים וא"כ קשה על הכ"מ ז"ל דבתלאן להוספה דבזה ל"ש סתמא לשמן הן עומדים א"כ אז בשעת התלוי' בודאי לא הי' חזיא לשמה ואיך מהני תליית הציצית כיון דלא הוי' לשמה אמנם להנ"ל א"ש דזה גופא מיקרי לשמה כיון דיש לו חלות לענין ב"ת ויש לפלפל בזה הרבה ואכ"מ]:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:25
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:25](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:25)

ולענ"ד היא סברא נכונה בעזהשי"ת לחלק בין גט אשה לכל המצות כולן דהויין לשמה אפי' קודם זמן חיובן אע"ג דאין מקום כלל עתה למצוה ואם כנים הדברים יש לומר עפ"ז שוב קושי' חמורה מה דקשה לי' על הר"ש והרע"ב ז"ל בפ"א דשבועות משנה ד' שכתב ליתן טעם דלכן קצירת העומר דוחה שבת משום דבעינן קצירה לשמה עיי"ש ותמיה מאוד דמה ענין זה לקצירה לשמה הלא עיקר הטעם שדוחה שבת היינו משום דילפינן מקראי שקצירה צריכה להיות בליל ט"ז דוקא ובלא זה אינו כשר להקרבת העומר ואיך אפשר לומר דהוא מצד קצירה לשמה הלא אפשר לקצור לשמה גם מערב יו"ט כמבואר בסוכה דלב"ש בעי לשמה ואעפ"כ כשר אפי' בעשאה מתחילת השנה לשם סוכה א"כ ה"ה בקצירת העומר איך אפשר לומר דנקצר קודם הפסול מצד שלא לשמה. הן אמת שמצות העומר להיות קצירה לשמה כמבואר ברש"י מנחות (דף ע"א ע"א) במשנה שם ד"ה מן הקמה עיי"ש אבל זה שדוחה את השבת עיקר הטעם משום דמצוה לקצור בליל ט"ז דוקא ומדברי הרע"ב ז"ל נראה דזה שדוחה שבת הוא משום דבעינן קצירה לשמה וא"ל דכוונת הרע"ב ז"ל לומר דלר"י דממעט דקציר מצוה דוחה שבת היינו משום דקצירת העומר הוא מצוה משום דצריך לקצור לשם העומר וממילא דוחה שבת אע"ג באפשר להיות מע"ש מ"מ כיון דהקצירה גופא הוי מצוה ממילא א"ד לחריש ובקציר תשבות דהוא רק רשות ז"א דהרי מבואר במנחות (דף ע"ב) דאם נקצר שלא כמצוותו כשר מודה ר"י דאינו דוחה שבת וא"כ ק"ו הדברים מה אם נימא דקצירה אינו מעכב את ההקרבה א"ד שבת אע"ג דמצות קצירה לא נתקיים מ"מ כיון שאינו מעכב א"ד שבת מכ"ש אם נימא דגם מצות קצירה יתקיים בנקצר מע"ש בודאי א"ד שבת וע"כ דכל הטעם דדוחה שבת מצד דהקצירה מעכב ההקרבה וקצירה זו אינה נקראת קציר מצוה אלא כשנקצרת בליל שבת וז"ב למעיין וא"כ דברי הרב צ"ע:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:26
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:26](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:26)

אמנם עפ"י הנ"ל י"ל עפי"מ שנראה לחדש דאע"ג דקיי"ל דבכל המצות איכא בל תוסיף אם עשאן שלא בזמנן בכוונה לצאת מ"מ בקרבנות חובה אם הקריבן שלא בזמנן לצאת בהם ידי מצוה נראה דל"ש בהו ב"ת והטעם בזה לפמ"ש הפוסקים דב"ת ל"ש אלא דוקא אם עשוי לגמרי כמצותו אבל בלא"ה ל"ש ב"ת ועיי' בזה בחידושי הר"ן סנהדרין (דף פ"ח) בשם הראב"ד ז"ל א"כ בקדשים שמקריב באמצע השנה לשם חובה כיון דאין באין בנדבה הרי אינן נתפסין בקדושת הגוף כלל והוי כמקריב חולין בעזרה א"כ אין זה דומה כלל להמצוה בזמנה וממילא ל"ש בזה ב"ת ולכן בשוחט פסח באמצע השנה וכן מקריב עומר באמצע השנה לשם עומר אינו עובר בבל תוסיף כיון דאינו נתפס בשם הקרבת עומר כלל ומעתה י"ל אם נימא כדעת הגאון מוהר"ס מרגליות ז"ל דאין חילוק במחוסר מעשה למחוסר זמן וגם מחוס"ז הוי דבר שלב"ל א"כ ה"ה לטעם הר"מ ז"ל דהפסול מצד שלא לשמה ה"ה במחוס"ז פסול מצד שלא לשמה והא דבכל המצות כשר עשייתן אפי' שלא בזמנן אם עשאן לשמן היינו משום דיש להם חלות לענין ב"ת א"כ בקצירת עומר כיון שביארנו דבהקרבת העומר ל"ש ב"ת א"כ שפיר כתבו הרע"ב והר"ש ז"ל דלפי האמת דגילתה תורה דצריך קצירה לשמה שוב א"א למצות קצירה להתקיים קודם הזמן שאמרה תורה מצד דאינו בכלל לשמה דעשיית המצוה בזמן שאין ראוי לה הוי בכלל שלא לשמה:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 1:27
[Keli Chemdah on Torah, Bo 1:27](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/1:27)

והנה לא נעלם ממני שבעיקר הדבר ללמוד מד' הר"מ ז"ל בגט לכל מקום שצריך לשמה דהיינו דוקא אם יש חלות להדבר ההוא ובלא"ה לא הוי לשמה יש לגמגם הרבה כמו"ש הפוסקים לפרש דברי הר"מ בהלכות גירושין באופנים אחרים אשר אין ענין בזה לענין לשמה במצות אמנם כ"כ במק"א בזה שרבותינו האחרונים ז"ל למדו כן לסברא פשוטה דלשמה אינו אלא כשראוי אז להמצוה ובלא"ה ל"ה לשמה וכנראה שלמדו כן מדברי הר"מ ז"ל ועיי' באמרי בינה להגאון מקאליש ז"ל חלק או"ח ס"ה מה שהביא בשם המחנה אפרים והפרמ"ג ז"ל דמדברי שניהם נלמד כן והוא ז"ל תמה עליהם אמנם לענ"ד הם הוציאו כן מדברי הר"מ ז"ל הנ"ל דבכה"ג ל"ה לשמה ועיי' בזה כי קצרנו כאן וסמכנו על המעיין וגם בדברים שכתבנו בענין ב"ת צ"ע ובירור ואכ"מ וכאן לא העתקתי לך אלא מה שאמרתי לפלפל לבב התלמידים מפני שידעתי שמשתוקק אתה לדברי יצאתי קצת חוץ לעניננו לחיבת הקודש: