## Keli Chemdah on Torah, Bo

###### Keli Chemdah on Torah, Bo 4:1
[Keli Chemdah on Torah, Bo 4:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/4:1)

ונשיב לענין שהתחלנו בו והנה אחר שביארנו מה שיש לפלפל בקרא דכל עבד איש נבוא לבאר קרא דתושב ושכיר לא יאכל בו אי קאי על פסח מצרים או על פסח דורות והנה זה לשון רש"י ז"ל תושב ושכיר זה העכו"ם ומה ת"ל והלא ערלים הם ונאמר כאן ערל לא יאכל בו אלא כגון ערבי מהול וגבעוני מהול והוא תושב או שכיר עכ"ל. והנה מקודם נבאר מה דלכאורה קשה לנו על רש"י ז"ל שהקשה ת"ל דפסולים מצד ערלים הא י"ל דוקא ישראל דמחויב במילה פסול לאכול בו כשהוא ערל משא"כ ב"נ דאינו חייב במילה אינו אסור לאכול הפסח כשהוא ערל ונראה דרש"י ז"ל לשיטתו דערל היינו שמתו אחיו מחמת מילה א"כ ג"כ פטור ממילה ואעפ"כ אסור באכילת פסח וע"כ שאין הטעם מפני שאינו מקיים מצות מילה רק דגזה"כ הוא דערל אסור בפסח וא"כ ה"ה תושב ושכיר וזה פשוט בדעת רש"י ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 4:2
[Keli Chemdah on Torah, Bo 4:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/4:2)

איברא דאכתי יש לעיין לפי דעת הצל"ח ז"ל דס"ל דלאווי דתושב ושכיר הם על העכו"ם עצמם וא"כ עדיין קשה כנ"ל דמאי ראי' מערל שהוא ישראל ומוזהר שלא לאכול הפסח לתושב ושכיר דהמה ב"נ ומנ"ל דב"נ נכלל בלאו זה וכמו דב"נ אינו נכלל בלאו דזר וערל גבי תרומה וקדשים ה"ה דאינו נכלל באיסור ערלות לגבי פסח וא"כ שפיר צריך קרא מיוחד דב"נ אסור בפסח ובאמת גם לדעת הר"מ ז"ל דהלאו על ישראל המאכיל לב"נ ג"כ קשה דמאי ראי' מערל ישראל שיהי' אסור להאכיל ב"נ ערל בפסח אך לדעת הר"מ ז"ל יש לדחוק בזה. אמנם לדעת הצל"ח ז"ל קשה טובא. ואולי י"ל כיון דרש"י ז"ל כתב לעיל בקרא דוכל ב"נ לא יאכל בו דאחד נכרי ואחד ישראל מומר [לעכו"ם[ במשמע וא"כ חזינן דהכא אמרה תורה דב"נ אסור לאכול בו ואסרה תורה גם על הנכרי א"כ ה"ה כשאסרה תוה"ק ערל ג"כ ממילא נכרי בכלל כמו דלענין ב"נ אין חילוק בין ישראל לנכרי:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 4:3
[Keli Chemdah on Torah, Bo 4:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/4:3)

ועדיין צ"ע אם זה כוונת רש"י ז"ל והנה בעיקר פירוש רש"י ז"ל כתב עליו הרמב"ן ז"ל בזה"ל ולא ידעתי למה יכתב הרב הדברים הנדחים בגמ' שהרי הקשו ע"ז והני נימולין נינהו והתנן מן הערלים מותר בערלי ישראל וכו' שנאמר כי כל הגוים ערלים והעמידו הכתוב בגר שמל ולא טבל עכ"ל רבינו הרמב"ן ז"ל והנה לכאורה צ"ע על רבינו ז"ל דהרי לפי פירושו דמיירי בגר שמל ולא טבל ע"כ דקאי הקרא רק על פסח דורות אבל בפסח מצרים גר שמל ולא טבל מותר לאכול דהרי כל ישראל היו גרים רר במילה והוכשרו לאכילת הפסח כמבואר ביבמות (דף מ"ו ע"ב) ועיי"ש בתוס' ד"ה כי פליגי במל ולא טבל שנראה להדיא מדבריהם דאפי' לר"ע דאיהו מותי לה לקרא זה דתושב ושכיר לא יאכל בו בגר שמל ולא טבל היינו רק לאחר מתן תורה כר' יהושע דס"ל דטבלו בשעת מתן תורה אבל במצרים כ"ע מודים דלא טבלו והוכשרו לאכול בפסח במילה גרידא וא"כ ליכא לאוקמא קרא על פסח מצרים לפי פירוש זה וכיון שהמצוה נאמרה מיד ולדורות לכן פירש רש"י ז"ל בערבי מהול וגבעוני מהול לא לשם גירות אלא מכח מצות מילה אבל באמת לא נתגייר להיות מכלל ישראל בני אברהם אבינו ע"ה ולכן אסור בפסח וע"ז ל"ק קושית הרמב"ן ז"ל הא עכו"ם אפי' נימול קרוי ערל דנראה ברור דזה רק לאחר מתן תורה שאז נבחרו ישראל להיות עם סגולתו וכל הגוים נקראו ערלים אמנם קודם מתן תורה נראה פשוט דערל הי' רק מי שלא נימול אבל ב"נ הנימול הי' בכלל מהול וא"כ דברי רש"י ז"ל ודברי הרמב"ן ז"ל משלימים זא"ז דרש"י ז"ל מפרש הקרא על פסח מצרים אמנם בפסח דורות א"א לפרש כן אך ע"ז שוב י"ל כפירוש הרמב"ן ז"ל דהקרא יתפרש בגר שמל ולא טבל דבפסח דורות כר"י ור"ע דאינו גר עד שימול ויטבול:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 4:4
[Keli Chemdah on Torah, Bo 4:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/4:4)

הן אמת דבתוס' ישנים יבמות (דף מ"ו) שם בשם רבינו נתנאל מבואר דיש באמת שלשה מחלוקות בדבר ור"ע ס"ל דאבותינו במצרים מלו וטבלו דאל"כ לא היו כשרין לאכול את הפסח הרי דס"ל בהדיא דקרא זה נאמר על פסח מצרים ג"כ ולר"ע באמת טבלו אבותינו במצרים קודם אכילת הפסח וי"ל דגם הרמב"ן ז"ל הכי ס"ל אבל עכ"פ דעת רש"י ז"ל י"ל כדאמרן. אמנם מה שיש לעיי' דאפי' לפי פירוש רש"י ז"ל א"א לפרש הקרא על פסח מצרים כ"א על פסח דורות דהרי רש"י ז"ל מפרש תושב גר תושב ואם הוא נימול ג"כ לכאורה לא הי' חלוק מישראל כלל קודם מתן תורה דג"כ לא הי' להם עוד שום מצוה לבד מילה וא"כ לפי"ז לא יתכן דקודם מתן תורה יהי' אסור בפסח מצד בן נח וא"כ ע"כ דרש"י ז"ל קאי על פסח דורות וא"כ יפה הקשה הרמב"ן ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 4:5
[Keli Chemdah on Torah, Bo 4:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/4:5)

ובאמת כאשר נדקדק בדברי רבינו הרמב"ן ז"ל שזכרנו בראשית דברינו שמנה המצות דמיד ולדורות השמיט דין תושב ושכיר ואולי בכוונה עשה זאת להורות שמצוה זו לא נאמרה מיד כי אם לדורות. איברא דא"א לומר כן דהרי באמת מבואר במכילתא פלוגתת ר"י ור"י אי נאמרה רק על פסח מצרים או שנאמרה על לדורות ג"כ עכ"פ פשיטא להו לתרווייהו דנאמרה מיד ג"כ וא"כ צריך לפרש שיהי' א"ש על פסח מצרים ג"כ ונראה פשוט דרש"י ז"ל ס"ל דאפי' גר תושב שאינו עובד עכו"ם כלל ומקיים שבע מצות ונימול ג"כ מ"מ אם אינו מדבק עצמו להיות מכלל ישראל וללכת עמהם באשר ילכו ולא קיבל עליו מצות עשיית הפסח בכל ענין כמו בישראל אסור באכילת הפסח וזה הוא תושב ושכיר של פסח מצרים וז"ב לענ"ד בדעת רש"י ז"ל:. ויש להעיר בזה על מה שראיתי זה מקרוב ממש בספר מלבושי יו"ט בקונטרס זכרון מרדכי להגאון החריף מוהר"י הכהן מווארשא שכתב לתרץ דברי רש"י ז"ל לקמן בקרא דכל ערל לא יאכל בו שמפרש דערל היינו ערל שמתו אחיו מחמת מילה דא"א לומר דהוא מומר לערלות דא"כ הוי בכלל בן נכר ותמה המזרחי ז"ל הא אנן קיי"ל דמומר לדבר אחד אינו מומר לכל התורה כולה וא"כ אמאי יהי' מומר לערלות בכלל בן נכר וכתב הגאון שיחי' דכוונת רש"י ז"ל על פסח מצרים דאז לא היו נבדלין מבני נח אלא במצות מילה לבד וא"כ כשהוא מומר לערלות הוי באמת מזמר לכל התורה שזה היתה כל התורה במצרים וא"כ שפיר מכריח רש"י ז"ל דע"כ הך ערל פירושו ערל שמתו אחיו מחמת מילה אלו דבריו ודפח"ח:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 4:6
[Keli Chemdah on Torah, Bo 4:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/4:6)

אמנם לדברינו נראה דז"א דגם בפסח מצרים לא הי' מילה כל התורה שנבדלו ישראל בזה מן האוה"ע. וראי' ברורה לזה דהרי אפי' מי שקיבל עליו שלא לעבוד עכו"ם ונימול ג"כ הי' אסור לאכול את הפסח כמוכרח מקרא דתושב ושכיר וא"כ ע"כ דמילה לא היתה הגבול בין ישראל לב"נ וכן יש להכריח לפי דעת המהרש"א והמל"מ ז"ל דס"ל דלתירוץ הראשון בסנהדרין (דף נ"ט) על מה דמקשינן בגמ' והרי מילה שנאמרת ולא נשנית ואעפי"כ נוהג בבני ישראל ולא בב"נ ותרצינן בתירוץ הראשון התם איצטריך לביום ואפי' בשבת וכתבו המהרש"א והמל"מ דלפי"ז קודם מתן תורה היו חייבין כל ב"נ במצות מילה ועיין בספרי בקונטרס לדיני ב"נ אות מ"ט ובקונטרס אחרון שהבאתי כן מדברי רבינו יונה ז"ל וכן נראה קצת דעת רש"י ז"ל שם וא"כ לפי"ז מבואר דמילה קודם מתן תורה לא הי' ההבדל כלל בין ישראל לב"נ דגם ב"נ היו חייבין במילה וע"כ צ"ל דהי' מצות אחרות שהיו נבדלין ישראל מב"נ ובאמת הי' גה"נ לר"י דרק לבני יעקב נאסר וכן נצטוו באיסורי עכו"ם אפי' איסורי הנאה במאמר משכו כמו שאמרו חז"ל משכו ידיכם מע"ז וכן מצות קידוש החודש שהיתה המצוה הראשונה והעיקרית לישראל שיה תלוי' קידוש החודש בב"ד וכל המועדות יהיו תלויין קידוש ב"ד וכבר הארכנו בדרושים לבאר שזה הי' מצוה הראשונה מפני שהוא יסוד ועיקר לישראל לקבלת התורה שבע"פ כמו שדרשו חז"ל אתם אפי' שוגגין ובזה תליא פסח ויוה"כ וכל המועדות ומזה ילפינן לכל התורה שתליא בב"ד כמבואר ברמב"ן ז"ל בספר המצות שורש א' ובחידושיו על התורה בפ' שופטים בדין זקן ממרא עיי"ש:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 4:7
[Keli Chemdah on Torah, Bo 4:7](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/4:7)

לכן נראה שאין זה כוונת רש"י ז"ל ודרך פילפול יש להוכיח כן שעיקר פירוש רש"י ז"ל להכריח דערל היינו שמתו אחיו מחמת מילה דאל"כ נשמע מב"נ ע"כ דקאי על פסח דורות ולא על פסח מצרים. דהנה המהר"ל ז"ל בספר גור ארי' הקשה דלמה לי' קרא דוכל ערל לא יאכל בו תיפוק לי' מק"ו דמילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח א"כ מכ"ש מילת עצמו שמעכבתו מלאכול בפסח ותירץ משום דאין עונשין מן הדין עיי"ש. והנה לכאורה קושייתו תמוה הא זה שמילת עבדיו מעכב היינו רק כשיכול למולו אבל אם חולה ואינו יכול למולו פשיטא דאינו מעכבו מאכילת פסח כמו שנראה פשטות הגמרא יבמות (דף ע"א) וא"כ צריך קרא לערל שמתו אחיו מחמת מילה דלא יאכל בפסח ונראה דכוונת המהר"ל ז"ל באמת על דברי רש"י ז"ל הנ"ל דלמה צריך רש"י ז"ל להביא ראי' דערל ע"כ שמתו אחיו מחמת מילה דאל"כ היינו בן נכר שהוא קשה כיון דהוא רק מומר לעבירה אחת ואמאי לא כתב רש"י ז"ל בפשיטות דאי נימא דאינו רוצה לימול ה"ה ק"ו ממילת עבדיו וע"ז תירץ המהר"ל מצד אין עונשין מן הדין לכן צריך רש"י ז"ל לומר דהוא בכלל ב"נ וזה מוכרח בכוונת המהר"ל ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Bo 4:8
[Keli Chemdah on Torah, Bo 4:8](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Bo/r/4:8)

ומעתה זה דוקא א"נ דרש"י ז"ל בא להכריח על פסח דורות דג"כ ערל שמתו אחיו מחמת מילה פסול בפסח משא"כ א"נ דכוונת רש"י ז"ל רק על פסח מצרים הדרא לדוכתא קושית המהר"ל ז"ל. ואין לומר דאין עונשין מה"ד הא כ"כ הפוסקים דבב"נ עונשין מן הדין וא"כ הרי איכא ק"ו ממילת עבדיו וע"כ דרש"י ז"ל קאי על פסח דורות וא"כ הדרא לדוכתא קושית המזרחי ז"ל. ובלא"ה י"ל דהמזרחי לשיטתו יפה הקשה על רש"י ז"ל דהנה באמת צ"ע על רש"י ז"ל דמנ"ל להכריח מכח קושי' זו דמיירי בערל שמתו אחיו מחמת מילה דילמא מיירי הקרא במי שמתיירא מלימול שדואג שימות עיד"ז אבל אינו מומר לערלות וא"כ אינו בן נכר וצ"ל דרש"י ז"ל ס"ל כיון דאמרה תוה"ק שצריך שימול את עצמו והוא אינו רוצה לימול את עצמו אפי' אם הוא מחמת יראה הוי בכלל ב"נ לכן הכריח מזה דאפי' אם פטור מן הדין ממילה ג"כ אסור בפסח ומעתה זה דוקא אי נימא דקאי על פסח דורות משא"כ אי נימא דקאי על פסח מצרים הדרא לדוכתא קושית רש"י ז"ל הא כל ערל הוא בכלל ב"נ ואין לומר דמיירי שמתו אחיו מחמת מילה לפמ"ש הר"א מזרחי ז"ל בפרשת שמות דבב"נ שלא נאמר וחי בהם ג"כ במקום סכנה צריך לימול את עצמו וא"כ קודם מתן תורה אפי' אם מתו אחיו מחמת מילה מחויב למול א"ע וא"כ עדיין קשה למ"ל קרא שאסור בפסח הא הוא בכלל ב"נ ומה בכך שמתו אחיו מחמת מילה וא"כ ע"כ דקאי רש"י ז"ל על פסח דורות דלאחר מתן תורה שנאמרה וחי בהם ערל שמתו אחיו מחמת מילה פטור מלימול וא"כ יפה הקשה הרא"ם ז"ל דא"כ מנ"ל דקאי על ערל שמתו אחיו מחמת מילה ואי דבלא"ה הוי בכלל ב"נ ז"א הא לאחר מתן תורה הוי רק מומר לדבר אחד ואינו מומר לכל התורה כולה ועיין בחולין (דף ד' ע"ב) מבואר בגמ' דמומר לערלות הוי רק מומר לדבר אחד ואינו מומר לכה"ת וא"כ קושית המזרחי עצומה על דברי רש"י ז"ל ועיי"ש שכתב באמת דרש"י ז"ל ס"ל דמומר לדבר אחד פסול לאכילת פסח אע"ג שאינו מומר לכה"ת כולה: