## Keli Chemdah on Torah, Chayei Sara

###### Keli Chemdah on Torah, Chayei Sara 3:1
[Keli Chemdah on Torah, Chayei Sara 3:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Chayei%20Sara/r/3:1)

ב"ה יום ד' לס' צו תרס"ד לפ"ק ווארטא דמתקרי דוואהרט יצ"ו. החוה"ש לכבוד הרב הג' חו"ב צמ"ס חכם ושלם כש"ת מו"ה מאיר נ"י האב"ד דק' אלטונא יצ"ו:


###### Keli Chemdah on Torah, Chayei Sara 3:2
[Keli Chemdah on Torah, Chayei Sara 3:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Chayei%20Sara/r/3:2)

אחדשכת"ה. היום קבלתי מכתבו בצירוף קונטריסו אשר בו ביקש אותי להיות נספח לעושי מצוה ולחו"ד ג"כ בדבר קבורת אפר הנשרפים בקבר ישראל והנה אמנם כי אין הזמן גרמא לעיי' בענינים אלו כעת אך מפני שכת"ה אץ עלי שאשיב תכומ"י ומה גם שכפה"נ הדבר נוגע לגדר פרצת הדת לזאת אמרתי להשיב לכת"ה חו"ד העני' במשקל ראשון בלי עיון באחרונים רק במקורן של דברים וכת"ה יבחר:


###### Keli Chemdah on Torah, Chayei Sara 3:3
[Keli Chemdah on Torah, Chayei Sara 3:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Chayei%20Sara/r/3:3)

א. הנה ז"ב דמצוה לקבור את המת מתרי טעמי. א' מעשה דכי קבור תקברנו ביום ההוא דנראה דעת רוה"פ דכולל כל המתים (ומ"ש בפירוש הר"ח ז"ל הנדמ"ח בש"ס ד' ווילנא בסנהדרין (דף מ"ז ע"א) וקיי"ל מצוה זו מדרבנן הוא נראה דכונתו על קבורה בקרקע ומה"ת מקיים קבורה בארון ודלא כהרמב"ן ז"ל (ועי' בחי' הר"ן שם וכתבנו בחי' שם ואכ"מ). ב' משום דהוא אסור בהנאה מטעם דילפינן שם שם מעגלה ערופה או מעכו"ם ושניהם הם מהנקברים כמבו' בתמורה (דל"ד) ונראה נפ"מ בין שני הטעמים דמטעם השני אם רצה לשרפו וכו' תלי' בפלוגתת ר"י ורבנן בתמורה שם אמנם לטעם הראשון דמפורש בתורה בהדי' קבורה בקרקע בודאי בעינן קרא כדכתיב לקברו דוקא כשהוא שלם דיש עליו שם מת לענין טומאה ואל"ה מבטל מצות קבורה וכמו דנשרפין לא יקברו הוא מדינא משום שמבטל המצוה דשריפה כן במת אסור לשרפו מטעם זה. [ומה שפירשו רש"י והרע"ב ז"ל הא דנשרפין לא יקברו משום חשש תקלה כבר הרגיש בזה רע"א ז"ל וי"ל עפ"ד החת"ס בת' ח' או"ח סי' ק"פ דערלה וכה"כ אין חיוב לשרפו אלא השורף מצוה קעביד אבל אין חובה לשרפו וא"כ י"ל דאין לאסור מצד מבטל מצותו וצריך לבוא מטעם תקלה וי"ל עוד בדעת רש"י ז"ל דס"ל לענין שריפת קדשים דמקיים המצוה גם באכילה לכלבו וגם זה בכלל א"ש קדשים ביו"ט נראה דס"ל דכל ביעור הוא בכלל שריפה אך זה רק ביעור שלא יוכל לבוא שום מכשול מזה כמו להאכילו לכלבו זה דומה לשריפה משא"כ קבורה כיון דיכול לבוא לידי מכשול אין זה בכלל שריפה ושוב באמת אינו מקיים בזה מצות שריפה מה"ת ואסור משום דמבטל מצוה ועי' בלשון רש"י ז"ל תראה שלא כתב משום חשש תקלה רק שזה אינו ביעור גמור ויש להאריך בכ"ז ואכ"מ] כיון דמפורש בתורה דצריך קבורה דוקא וראי' ברורה לזה מדלא הוזכר במשנה דתמורה גם מת ואמאי לא חשבה בכלל הנקברים א"ו דהמשנה אינו חושב אלא נקברין שהם מצד איסה"נ אמנם מת דמצד איסה"נ הוא נלמד מע"ע וזה מבואר במשנה אמנם מלבד זה הרי צריך קבורה מקרא ואין לו שייכות לפלוגתת ר"י ורבנן לכן לא קתני במשנה:


###### Keli Chemdah on Torah, Chayei Sara 3:4
[Keli Chemdah on Torah, Chayei Sara 3:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Chayei%20Sara/r/3:4)

ובזה א"ש מה שנתקשה הג' בעל מנ"ח ז"ל על הא דמקשינן בגמ' תמורה שם על הא דנקברין אפרן אסור מדם הנדה ובשר המת שנפרך טהורין מ"ל טהורין ומותרין ותמה הגז"ל דמאי קושיא הא במת מפורש בתורה דהוא בקבורה וא"כ הרי נעשה מצותו וצריך להיות מותר בהנאה ולהנ"ל לק"מ ושתי תשובות בדבר. א' דהרי הכא הופרכו מאליהן ולא נעשית בו עדיין מצות קבורה. ב' דברור הדבר דל"ש סברת התוס' אלא אם החיוב שריפה מחמת איסה"נ ואמרי' כיון דאמרה תורה לשרוף את האיסה"נ הזה הרי בזה נעשית מצותו פסק איסה"נ ממנו משא"כ במת כזה שחייב לקברו אינו מכח איסה"נ שבו אלא מגזה"כ דכי קבור תקברנו ומצד איסה"נ שבו אין בו מפורש חיוב קבורה רק הוא כע"ע שאפרן אסור א"כ ל"ש בזה נעשה מצותו כלל. שו"ר שכבר קדמנו בזה בת' נוב"י מהד"ק חיו"ד ס"צ וז"ב ופשוט ועי' בלבוש סי' תמ"ה שכ' על חמץ בפסח בזה"ל ולחכמים שא"צ לשרפו אין לו דין הנשרפין אלא דין הנקברין וקי"ל דכל הנקברין אפרן אסור כמו מת דאסור בהנאה דילפינן שם שם מע"ע עכ"ל ולכאורה דה"ק תמוהין במה שמדמה חמב"פ למת דוקא ומה כונתו בזה אמנם ברורן של דברים דכונתו דלא נימא דאע"ג דחכמים ס"ל דמקיים תשביתו בכ"ד מ"מ כיון דהוא משביתו הרי נעשית מצותו וצריך להיות מותר כמו שרוצה לומר הג' מליסא ז"ל ולהזהיר זה כ' הלבוש דאינו כן דהרי מת ג"כ מפורש בתורה חיוב קבורה מ"מ אסור בהנאה אפי' לאחר קבורה כמו ע"ע והטעם דקבורה אינו מפאת איסה"נ שבו כ"כ חמץ לחכמים דס"ל דחמץ מחויב בביעור מדכתיב תשביתו אינו מתיר איסה"נ שבו כיון דמצות תשביתו אינו מכח איסה"נ שבו אלא משום לאו דב"י. וראי' לזה דהרי תשביתו עיקרו בערב פסח ואז אינו אסור עוד בהנאה לחכמים דפליגי על ר"י וא"כ א"ז בכלל נעשה מצותו והתוס' שכ' דלר"י אפרן מותר בחמץ היינו לר"י לשיטתו דס"ל דגם לפנ"ז אסור מה"ת בהנאה ועוד כיון דר"י יליף מנותר ושם השריפה מכח איסה"נ שבו וה"ה בחמץ ולכן בשריפה אמרי' דהוי נעשית מצותו משא"כ אליבא דחכמים הוי כמו מת דאין במה שקוברין אותו נעשית מצותו להתירו בהנאה וז"ב בדעת הלבוש הארכנו קצת בזה מפני שכ"ת נגע בענינים אלו בתשובתו אמרנו לבאר ד"ז לענ"ד הקלושה:


###### Keli Chemdah on Torah, Chayei Sara 3:5
[Keli Chemdah on Torah, Chayei Sara 3:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Chayei%20Sara/r/3:5)

ב. עוד יש נפ"מ בין ב' הטעמים הנ"ל בכזית מן המת לדעת המל"מ דא"צ קבורה מה"ת אמנם משום דילפינן מע"ע גם כזית מן המת הוא מהנקברים כמו כל איסה"נ ובאמת נראה דקושית הגמ' תמורה שם מבשר המת שנפרך היינו גם כן רק כזית מן המת וקו' הגמ' מכח איסה"נ מע"ע ועי' בנוב"י מהדו"ק סי' צ' שם וי"ל בזה מה שקשה טובא לכאו' על הגמ' שם דמקשה מברייתא ואמאי לא מקשה ממשנה מפורשת פ"ב דאהלות מ"ב אפר שרופים ר"א אומר שיעורו ברובע וחכמים מטהרין ויקשה ג"כ מ"ל טהורין ומותרין ולהנ"ל י"ל דמשם לא נוכל להקשות כיון דקתני אפר שרופין נראה דלכתחילה שרפו אותם וזה קשה הא אסור משום הקרא דכי קבור תקברנו וע"כ איירי המשנה במת עכו"ם דאינו חייב בקבורה וא"כ שפיר י"ל טהורין ומותרין דמת עכו"ם אינו אסור בהנאה אמנם בברייתא דקתני דם הנדה ובשר המת נראה דמיירי בבשר המת ישראל דומיא דדם הנדה דל"ש בעכו"ם מה"ת ושפיר קשה על הא דנקברין אפרן אסור ואם כי אינו הכרח גמור די"ל דבמשנה ג"כ מיירי במת ישראל ונשרפו באונס אך יותר מסתבר לומר דמיירי במת עכו"ם ואפר שרופים כפשטא ושפיר טהורין ומותרין ולכן מקשה הגמ' מברייתא ובת' לח"א כ' די"ל דלכן לא מקשה הגמ' ממשנה דאפר שרופים די"ל דאע"ג דנקברין אפרן אסור ול"מ שינוי היינו משום דחל עליו איסה"נ שוב לא פקע וא"כ י"ל דז"ד בבשר המת שנעשה אח"כ אפר אבל באפר שרופים שנשרף מחיים ונעשה אפר לא חל עליו איסה"נ דמיד כשנאסר נשתנה ונעשה אפר ובאין כאחת ובזה תירצתי מה שהקשה הח' הנ"ל על לשונות הר"מ ז"ל פ"ג מט"מ ה"ט וי' ע"ש שנראה קצת כסתירה ולהנ"ל מיושב ויש להעיר מנדה (ד' ע' ע"ב) דשאלו אשתו של לוט מה שתטמא ולכאו' למה לא שאלו על איסה"נ לדעת הפוסקים דגם מת עכו"ם אסור בהנאה ולהנ"ל י"ל כיון דאפי' א"נ דמת עכו"ם אסור בהנאה היינו משום דילפינן מעכו"ם א"כ ז"ד כשחל שם מת משא"כ הכא שנהפכה מיד לנציב מלח לא חל עלי' איסה"נ כלל אמנם בתה"ד בפסקים סי' ק"ב נראה דמקודם מתה ואח"כ נתהפכה לנציב מלח ומלבד זה יש לדקדק בכל האמור וכתבתי כן להשתעשע את כת"ה:


###### Keli Chemdah on Torah, Chayei Sara 3:6
[Keli Chemdah on Torah, Chayei Sara 3:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Chayei%20Sara/r/3:6)

איברא מה דיש לעיי' עפ"י דברינו דמת חייב דוקא בקבורה כמות שהוא שלם ובנשתנה אינו מקיים בו מצות קבורה דא"כ למה הוצרכו התוס' בחולין (דקכ"ה ע"ב) ד"ה יכול הוא להוציאה ולשורפה במקומה לומר דנראה דר"י מודה דהא דאמרי' בביצה המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים מפני שסוף טומאה לצאת דרך שם דהתם במת שלם דאין דרך לשרפו ות"ל הא אסור לשרפו כיון דמפורש בתורה דמחויב בקבורה הרי מבטל מצות התורה. וראיתי להג' בעל מחנה חיים ז"ל בספרו קול סופר על משניות במשנה שם אות ש"ע הרגיש בזה אלא שאתא עלה להקשות מטעם אחר משום דמצותו בקבורה וכל הנקברין לא ישרפו משום תקלה. [ועי"ש ששו"ט אי מת אפרו אסור ותמהני על הגז"ל שאשתמיט מיני' הסוגיא במקומה. גם לא הרגיש דבמשנה לא נזכר כלל דמת אדם הוא מהנקברין ובחנם האריך לתרץ ד' ר"י עי"ש ותבין דברינו]. ואי משום הא ל"ק די"ל דכונת התוס' עפ"מ שנראה בפשיטות דטעמא דהמת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאין הוא משום דבדאורייתא א"ב כמבואר בביצה (דף ל"ח ע"ב) ועי' בתוס' ביצה (ד"י ע"ב) שם מה שנדחקו למ"ד די"ב עכ"פ פשטות הד' כן הוא וע"ז שפיר ק"ל הא מה"ת יכול לשרפו דמה בכך דהוא מהנקברין הא יכול לשרפו ורק מחשש תקלה א"א לשרפו א"כ מה"ת אינו סופו לצאת כלל ואי דמדרבנן סופו לצאת ע"ז שוב נימא ברירה ואמאי טמאין כל הפתחים וע"ז תירצו דזה אונו ענין כלל לדאורייתא ודרבנן רק כיון שאין דרך לשרוף מת שלם הוי כודאי סופו לצאת ושפיר מטמא מה"ת וז"פ. אך ז"ד למה דאתא עלה הגז"ל משום דכל הנקברין לא ישרפו שפיר י"ל כנ"ל אבל לענ"ד שנראה ברור דבלא"ה אסור לשרפו משום דעיד"ז מבטל מצות קבורה המחויבת מה"ת א"כ ד' התוס' צע"ג אמנם מה שנלענ"ד בכוונתם עפמ"ש הלח"מ פי"ב מה' אבל לתרץ ד' הר"מ ז"ל שכ' דלכן באומר אל תקברני א"ש לו משום דהקבורה מצוה וקשה הא מסוגי' מוכח דתלי' אי משום בזיונא או משום כפרה ותי' דהסוגי' קאי אליבא דמ"ד דקבורה בקרקע דרבנן עיי"ש היטב וא"כ י"ל דגם התוס' הכא ס"ל כיון דנראה מסתם סוגי' דקבורה בקרקע דרבנן הכי הלכתא וכדעת הר"ח ז"ל א"כ מה"ת יכול לקברו בארון בבית ולשרפו אח"כ דנראה פשוט דא"נ דקבורה בארון מקיים מצות קבורה יכול לשרפו אח"כ דכבר קיים מצותו של תורה ואי דמדרבנן צריך להוציאו ולקברו ע"ז שוב י"ל ברירה ולכן תי' התוס' דאין דרך לשרוף מת שלם דעכ"פ מנהגא הוא מימות עולם דקוברין והוי בגדר ודאי סופו לצאת ולא משום דמדרבנן חייב להוציאו וז"נ. ויש להאריך עוד בכ"ד אלא שאין הזמ"ג כעת להאריך בפלפולים וכ"ת אץ עלי להשיב לו תיכומ"י. ע"כ נחזור לשורש הדין:


###### Keli Chemdah on Torah, Chayei Sara 3:7
[Keli Chemdah on Torah, Chayei Sara 3:7](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Chayei%20Sara/r/3:7)

והנה היוצא מדברינו דאפי' אם היו מתים אלו נשרפו באונס שוב אין עלינו חיוב קבורה מצד מצ"ע של תורה דברור הדבר כיון דנשתנה פקע ממנו המצ"ע כמו דקיי"ל דמהני שינוי בכל מקום. וה"נ ל"ש באפר חיוב קבורה מצד המצ"ע והוא כ"ש מכזית מן המת לדעת המל"מ. כיון דאינו מטמא ואילו בכלל מת כלל:


###### Keli Chemdah on Torah, Chayei Sara 3:8
[Keli Chemdah on Torah, Chayei Sara 3:8](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Chayei%20Sara/r/3:8)

אמנם לכאו' הי' מוטל עלינו חיוב קבורה משום שלא נבוא לידי תקלה אך באמת גם זה אינו דגם משום זה לא הי' עלינו חיוב לקברו ויפה כ' בזה הג' בעל קול סופר ז"ל שם אות שס"ח על מ"ש הרע"ב ז"ל דילמא חפר אינש ומשכח להו ואכל להו וז"ל לכאו' הלא איש החופר לא עביד איסורא דהא ספק דאורייתא מותר וגם הולך אחר הרוב שרוב מאכלים אינם איסה"נ וא"כ מהכ"ת לחוש שלא לקבור דילמא יחפור איש וימצא אותו ואכיל להו וצ"ל לעשות מעשה שיוכל לבוא למכשול הוי איסור כעין דאמרי' סוף חולין לא אמרה תורה שלח לתקלה הגם דמי שיצוד העוף ילך אחר הרוב עכ"ל והעתקתי כל לשונו כי הד' ברורים המה שכל שורש האיסור בזה הוא משום שאנחנו גורמים להכשיל במעשינו והאיסור עלינו וכבר בררתי זה בספרי חמדת ישראל בחלק הלאווין אות ע"ח והבאנו שם ד' התוס' רי"ד עיי"ש ומעתה ז"ד אם אנחנו שורפים אותן אבל הנקברין שנשרפו ע"י עכו"ם או ממילא אין עלינו חיוב לקוברם מחשש תקלה כיון דהמוציא אותן וישתמש בהם לא יכשל כלל כיון דמה"ת אזלינן בת"ר א"כ מתבאר לנו מזה דאין שום חיוב קבורה בקבורת אפר הנשרפין לא מפאת חיוב קבורה ולא מפאת חשש תקלה רק אעפ"כ זה ודאי מנהג ישראל ישר וכשר לקבור אפר השרופים באונס בקבר ישראל משום כבוד המת וכבוד החיים ומעתה ז"ד באפר השרופים באונס והיו ישראלים כשרים שהחיוב עלינו לכבדם אמנם באלו ששואל עליהם כת"ה שפרשו מדרכי ציבור לגמרי ואינם בכלל ישראל כלל שגם אם מתים על מטתם א"צ להתעסק בקבורתן אם הוא כדין ודת תוה"ק מכ"ש אלו האנשים שמוסיפין חטא על פשע שגם במיתתם פורשים את עצמם מדרכי ישראל ותוה"ק בודאי מלבד שא"צ לקוברם בקבר ישראל אלא אסורא איכא להזדקק להם ולקברם בקבורת ישראל ולית דין צריך בשש. ובאמת בלא"ה לא אדע מקור שאלת כ"ת מי שואל ע"ז כי לבי לא יתנני להאמין שאותן האנשים אשר רוצים להשרף לאחר מותם יניחו בנים אחריהם שהבנים ירצו שאפר אביהם יהי' נקבר בקבר ישראל כי משורש פורה רוש ולענה לא יצאו בנים כשרים וא"כ מי הוא השואל בזה אך אפי' אם ימצאו בנים כאלו שירצו זאת ויש לחוס על כבודם מ"מ בזה אין להשגיח בהם כיון שאבותם במעשיהם מבזים כל הדת אין לחוש בזה ליקרי' ועי' כיו"ב בת' מוהר"י לבית הלוי במעשה באמ"ד בא' שפירש מדרכי ישראל וגזרו שלא להתעסק בקבורתו ופסק ג"כ שאין לחוש לכבודן של החיים אף אם הם אנשים כשרים בפרט שכ"כ שלבי לא יתנני להאמין כנ"ל ובטח הוא רק מהאנשים החנפים המתימרים לרבנים אשר הם בעצמם המעוררים לזה. ויש"כ לכת"ה שעומד בפרץ למחות בכל עוז ויהי' חלקי עמו:


###### Keli Chemdah on Torah, Chayei Sara 3:9
[Keli Chemdah on Torah, Chayei Sara 3:9](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Chayei%20Sara/r/3:9)

וע"ד שאלתו השנויי בענין פינוי עצמות מתים בזה אין רצוני לחו"ד להלכה כי יש בזה פנים לכאן ולכאן אך מפני הכ' אשוב לו קצת לפלפולא במה שמפלפל כת"ה בענין פינוי המת ממל"מ אם יש בו חשש ניוול ג"כ הנה כ"ת כיוון בזה לדעת הגרע"א בת' מהדו"ת סי' טו"ב שכ' כן בפשיטות דפינוי המת ממל"מ ל"ש בי' ניוול אבל ז"ב דז"ד אם ע"י הפינוי ממל"מ לא יתפרד ויוכל לשאר שלם כמות שהי' אבל אם ע"י הפינוי ממל"מ יתפרדו העצמות ולא יהי' כמות שהי' בודאי הוי ניוול גדול וזה יותר ניוול מבדיקת סימנים דהוה ס"ד בגמ' דמשום ממון ננוול אמנם ניוול כזה נ"ל דהוי כמו חתיכת המת דנסתפקו בגמ' אפי' במקום הצלת נפשות ועי' בחולין (די"א ע"ב) ועי' בת' רע"א שם ובנחל אשכול להג' מהר"ש על ה' מילה בזה ואכמ"ל. והנה בת' שיבת ציון סי' ס"ג דקדק על אביו הגז"ל לפמ"ש בעצמו בחיו"ד סי' קס"ד שהניוול שייך לחיים כשרואין סוף האדם שנשארו בו רק עצמות וא"כ גם בפינוי ממל"ק שייך ניוול לחיים עכ"פ אמנם אי משום זה נ"ל לפמ"ש כת"ה דיהי' עיד"ז היתר לכהנים ללכת שם עי"ד שיפנו כל העצמות א"כ י"ל דהחיים צריכים למחול על בזיונם במקום תקלה שלא יהי' מכשול לכהנים אך אין הדברים ברורים כמו שהרגיש כת"ה ואם נבוא להאריך בכאלה אין אנו מפסיקין ולזאת מוכרח אנכי להפסיק באמצע ופה תהי' שביתת קלמוסי והנני אומר לו שלום וברכה מרובה כנפשו היקרה ונפש ידידו הדושתה"ר מוקירו ומכבדו כערכו הרם ומברכו בחג כשר ושמח מאיר בן ברח"י נ"י: