## Keli Chemdah on Torah, Eikev

###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:1
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/1:1)

ז' כ"ה פסולי אלהיהם תשרפון באש וגו' ולקחת לך וגו', אעתיק בזה מ"ש לח"א ושייך לסדר היום:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:2
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/1:2)

יקרתו השגתי ועד"ת (א) מ"ש כ"ת לעורר בד' הרמב"ן ז"ל פ' וישלח בקרא ויטמון אותם יעקב שכ' בזה"ל ע"ז ומשמשי' אינן מן הנקברין אבל צריך שיהי' מפרר וזורה לרוח או מטיל לים והנראה אלי כי בני יעקב לא לקחו ע"ז ומשמשי' משכם עד שנתבטלה והותרה להם שהעכו"ם מבטל ע"ז בע"כ והנה הוא מותרת להם אבל יעקב צוה להם להסיר אותם לטה"ק וכו' והי' די להם בקבורה ולכן טמן אותם תחת האלה במקום שלא יעבד ולא יזרע עכ"ל והקשה כ"ת הא מבואר במס' עכו"ם ד' נ"ב מניין לע"ז של ישראל שטעונה גניזה וכו' וכ"פ הר"מ ז"ל דטעונה גניזה וצ"ל הא דכ' הר"מ ז"ל פ"ח מה' עכו"ם ה"ו כיצד מאבד עכו"ם שוחק וזורה לרוח או מטיל לים היינו מדרבנן מחשש תקלה אבל מה"ת כיון דהוי מנקברין סגי בגניזה ועי' בתמורה ל"ד פלוגתת ר"י ורבנן אם רצה לקבור את הנשרפין דמבואר דבקבורה שייך תקלה ועי' בתוס' יבמות ד' ק"ד ע"א שנראה שנסתפקו בזה אי בנקברין גרידא שייך כתותי מכתת שעורא ולכן תי' שני תרוצים עכ"פ נראה כן מסתימת הש"ס והפוסקים דמה"ת סגי בגניזה והא דצריך זורה לרוח הוא מדרבנן מחשש תקלה דילמא משכח איש ויהנה ממנה וא"כ הרי שפיר י"ל דלא בטלו עדיין ולכן שפיר צוה יעקב אבינו ע"ה להטמינה כדין ע"ז של ישראל שצריכה גניזה. כיון דאז לא הי' שייך חשש תקלה דהרי ב"נ לא הוזהרו על הנאת ע"ז וא"כ אם ימצאו אותה ב"נ יהי' מותרין להנות מהם וכיון דל"ש חשש תקלה מתקיים המצוה בגניזה אף מדרבנן ואף א"נ דהא שייך חשש תקלה דילמא ימצא אותה גוי ויעבוד להם כיון דהי' ע"ז ממש ג"כ כמו שנראה מפשטות המקראות מ"מ מנ"ל דחשש יעקב אבינו ע"ה לגזירה דרבנן כיון דמה"ת מתקיים מצות ביעור ע"ז בקבורה את"ד, והנה בגמר דבריו אדם נתפס מ"ש מנ"ל להרמב"ן ז"ל דיעקב אבינו חשש אפי' לגזירה דרבנן זה מוכרע ממקומו להרמב"ן לשיטתו שס"ל דהא דבע"ז של ישראל ל"מ ביטול מה"ת היינו רק בנעבד לישראל אבל ע"ז שעבדה גוי וזכה בה ישראל מהני ביטול מה"ת והכריח כן מהא דע"ז ד' נ"ד ב' דאמרינן על הא דואשריהם תשרפון באש ולא סגי בביטול דהוא מטעם מדפלחו ישראל לעגל ש"מ דניחא להו והוי ע"ז של ישראל דאי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי להו ותמו' הא עכ"פ אח"כ כשבאו לרשות ישראל הוי לי' ע"ז של ישראל ול"מ ביטול והוכיח מזה הרמב"ן ז"ל דמה"ת מהני גם בע"ז אלו ביטול א"כ תקשה למה צוה יעקב לבניו לקבור אותם הא בביטול בעלמא סגי להו כקושיית הגמ' והי' להם עתה לבטל הע"ז ע"י נכרים ולכן הוכיח מזה הרמב"ן ז"ל דבודאי כבר נתבטלו הע"ז דהי' נזהרים גם בדרבנן ולא זכו בהם בני יעקב טרם שנתבטלו ע"י בני שכם והא דצוה יעקב לגונזם הי' מפני טהרת הקודש עכ"פ הרמב"ן ז"ל לשיטתו הי' לו הוכחה דקיימו אף דרבנן וממילא שפיר קשי' לי' לרמב"ן ז"ל דהי' צריך לאבדם מחשש תקלה דלמא ימצא ב"נ אותם ויעבוד להם אך באמת מלבד שי"ל דל"ש חשש תקלה בעבודה כיון דכבר בטלם ולא שייך חשש עבודה יותר מלבד זאת מנ"ל דחיישינן לתקלת גוי והא דהחמירו חז"ל להיות שוחק וזורה לרוח היינו משום חשש תקלת ישראל אבל להיות גוזרין מחשש שמא יכשל גוי וימצא אותה ויעבוד לה זה לא מצאנו וא"כ הדרה קושייתו לדוכתא ומלבד זאת גוף ההכרח שכתבנו דהרמב"ן לשיטתו הכריח דיעקב אבינו חשש גם על דרבנן יש לדחות דהנה כבר נתעוררו הפוסקים בהא דמקשינן בגמ' על הא דאמר קרא ואשריהם תשרפון באש דאי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי לי' הא י"ל דאע"ג דלענין היתר הנאה סגי לי' בביטול בעלמא מ"מ כיון דנראה מסברא דבביטול אינו מקיים מצות איבוד א"כ י"ל כיון דכבר זכי בהו ישראל אמרה תורה שיקיימו ישראל מצות איבוד ע"ז דע"י ביטול יפקיעו אותם ממצות איבוד ע"ז אמנם נראה להעיר בדבר חדש דהנה באמת קשה על הא דנצטווה לאבד ע"ז כשיבואו לא"י הא אמרה תורה ובתים מלאים כל טוב ואשתרי להו אפי' קדלי דחזרי וכמ"ש הרמב"ן ז"ל דבמלחמת מצוה הותרו להם כל האיסורין א"כ אמאי איסורי ע"ז לא הותר להם וכבר נתעורר בזה הרמב"ן ז"ל בפ' ואתחנן דמכח איסורים דלא ידבק בידך מאומה מן החרם וכיו"ב שקץ תשקצנו וגו' לא הותרו איסורי ע"ז וצוה הכתוב לאבדם ומעתה ז"ד א"נ דל"מ ביטול להתירם בהנאה אבל א"נ דבביטול בעלמא סגי להו להתירם בהנאה. נהי דאינו מתקיים בזה מצות איבוד מ"מ לא הי' אמרה התורה על ע"ז אלו מצות איבוד כיון דיש עצה להיות מותר להם ע"י ביטול ולא יהי' נפסד להם משלל הנכרים וז"ב ואמת לע"ד בפירוש הגמ' ועפ"ז עמדתי על כוונת הירושלמי מס' ע"ז פ"ג ה"ג דאיתא שם בזה"ל כתוב אחד אומר ויעזבו שם את עצביהם וישאם דוד ואנשיו וכתוב אחד אומר ויאמר דוד וישרפו באש ר"י בר חלפתא ורבנן ר"י בר חלפתא אומר מה שהי' של מתכות וישאם דוד ואנשיו ומה שהי' של עץ ויאמר דוד וישרפם באש ועי' שם בפנ"מ ובמראה הפנים דפירש בדר"י בר חלפתא דבשל עץ לא הי' חושש לבטלם והי' רוצה לקיים מצוה שרפה משא"כ בשל מתכת חס עליהם וצוה להם לבטלם ע"י נכרים עיי"ש היטב ומובא גם בתוס' מס' ע"ז ד' מ"ד ע"א ותמי' לי מאוד דמהכ"ת נאמר על דוד המלך ע"ה דהי' חס על ע"ז של מתכת לקיים בהם מצות שריפה וצוה לבטלם ע"י גוי אמנם לדברינו יובן היטב כיון דמלחמת פלשתים הי' מלחמת מצוה וכ"כ במק"א דעת הרבה גאוני בתראי דלדעת הרמב"ן ז"ל במלחמת מצוה הותרו כל האסורים ל"ד בשבע שכבשו רק בכ"מ שנלחמו עם הפלשתים שרצו לרשת את ארצם של ישראל הוי מלחמת מצוה ושללם אשתרו לכן רצה דוד שיתקיים ובתים מלאים כל טוב לכן בע"ז של מתכת צוה לבטל כדי שיוכלו להנות משללם של גוים וזה נכון לענ"ד בס"ד. ולפ"ז מוכרח מזה בביטל אינו מקיים מצות אבד תאבדון ובאמת כשנעמק בהלכה זו נראה דת' הגמ' אלא מדפלחו לעגל גלי אדעתי' דניחא להו אין הכוונה ומשום הכי שוב ל"מ ביטול דהרי אח"כ עשו ישראל תשובה וגם האלנות שמקודם לכן שהוי נטעו ולבסוף עבדו אינן נאסרין כלל ולא נאסרו אלא האלנות שנטעו לשם ע"ז ואותם שעבדו כל זמן שלא עשו ישראל תשובה וא"כ הוי רובא דהתירה וא"כ מה"ת בטלו ברובא וכבר העיר בזה הג' בעל ברוך טעם ז"ל וראיתי למורי הגאון הצדיק בעל נפש חי' ז"ל בת' ח' יו"ד ס' נ"ז שכ' לת' משום דהוי התירא לגוי אסורא וע"ז אוסר במשהו עיי"ש שמפלפל בחכמה אבל תמי' מאוד לענ"ד דשכח דכ"ז דאוסר ע"ז בתערובות במשהו הוא רק מדרבנן אבל מה"ת ברובא בטל וא"כ הקל"ד למה הי' צריך שריפה הא מה"ת בביטל בעלמא סגי לכן נראה עיקר דפי' הגמ' מדפלחו ישראל לעגל גלי דעתי' דניחא להו וכיון שכן שהי' ניחא להו לישראל בעבודת העכו"ם לשם ע"ז והוי כאלו הם בעצמם עבדו ע"ז ושוב אמרה תורה שיקיימו מצות איבוד ולא רצתה להתיר זאת בכלל שלל עכו"ם שנאסרו להם כל איסורין ואע"ג דמדינא מהני ביטול עכו"ם מ"מ כיון דקודם ביטול ה"ה בכלל מצות איבוד אמרה תורה שיקיים מצות איבוד כיון דהי' בזה גם שמץ מע"ז שלהם בעצמם וזה נראה נכון ומרווח בסוגי' דשמעתתא ב"ה:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:3
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/1:3)

ומעתה י"ל דבאמת יעקב אבינו לא חשש על איסור דרבנן והא דלא צוה לבטלם עתה ע"י נכרי היינו משום דכבר חלה מצות איבוד כשבא לידם רצה לקיים מצות איבוד וכיון דמה"ת סגי בקבורה שפיר צוה להטמינם דמתקיים בזה מצות איבוד ע"ז מה"ת אמנם לא אכחד שעדיין לבבי מהסס בזה אי בביטול ע"ז היכא דמהני ביטול אינו מקיים מצות איבוד דהנה לכאו' קשה טובא איך ניתר איסור ע"ז ע"י ביטול ומה בכך שבטלו מע"ז מ"מ כיון דכבר נאסר בהנאה איך נפקע איסורא ע"י שעתה אינו ע"ז והרי אפר ע"ז ג"כ אסור אע"ג דעתה אינו ע"ז מ"מ כיון דדרשינן והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהוה ממנו ה"ה כמוהו א"כ מה בכך דנתבטל שם ע"ז מני' מ"מ כיון דהי' ע"ז ונאסר בהנאה הרי הוא יוצא מע"ז וידוע דעת רש"י ז"ל דבאיסה"נ ל"מ שינוי בפרט באיסה"נ דע"ז מטעם הנ"ל וא"כ אמאי מהני ביטול להתירו בהנאה:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:4
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/1:4)

ולכאו' עלה בדעתי להעיר בדבר חדש עפ"מ דמבואר בירושלמי פ"ד דמס' עכו"ם ה"ד ע"ז של עכו"ם אסורה מיד לפיכך יש לה ביטול ע"ז של ישראל אינה אסורה עד שתעבד לפיכך א"ל ביטול ור' זעירא אמר לית כאן לפיכך אלא יש לה ביטול וא"ל ביטל והנה צריך להבין פלוגתי' במה פליגי ת"ק ור"ז ושמעתי מכ' מורי מאורן של ישראל הגאה"ק מסאכטשאוו זצלה"ה דת"ק ס"ל דזה דמהני ביטול בע"ז של עכו"ם הוא משום דנאסרה בעשיותה לשם ע"ז והיינו משום דהזמנה בגוף ע"ז מילתא לכן במבטלה פקע הזמנתו ומותרת ואע"ג שכבר עבדה ג"כ מ"מ כיון דנאסרה בהזמנה שוב אינו מוסיף איסור במה שנעבדה כיון דשבע לה איסור והר"ז דומה להא דמבואר במנחות כ"ד בעשרון שחלקו בביסא דאמרינן שבע לה טומאה עיי"ש ומעתה לפי"ד הת"ק י"ל דאם מבטל ההזמנה נפקע איסור ע"ז למפרע ולא חל עליו איסור ע"ז כלל:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:5
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/1:5)

אך א"נ כן יש לומר בפשיטות קשיות המפורשים הנ"ל דשפיר מקשינן בגמ' ואי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי להו וא"ל משום דכבר חל עליהם מצות איבוד ז"א הא אם יתבטל נפקע שם ע"ז למפרע ולא חל עליו מצות איבוד כלל אך באמת אא"ל כן דלפי"ז הנהנה מע"ז של גוי קודם ביטל לא ילקה כיון דהוי התר"ס דאפשר להתבטל ויהי' נפקע איסור ע"ז למפרע וזה דבר שא"א לשמוע ועוד דאא"ל דפקע איסור הזמנה למפרע דא"כ שוב נאסרה משום שנעבדה ע"י עכו"ם דהרי כ"ז דלא נאסרה ע"י עבודת העכו"ם משום דכבר שבע לה איסור א"כ כיון דאמרינן דע"י ביטול פקע למפרע שוב חל האיסור משום שנעבדה והר"ז כא"א חע"א דאמרינן מתלי תלוי וקאי בפרט כה"ג דאמרינן דפקע למפרע לכן נראה פשוט דביטול אינו מבטל אלא מכאן ולהבא וא"כ הדרה ק"ל כיון דכבר נאסר איך נפקע איסורו ע"י ביטול ואע"ג דדרשינן לה מקראי או מפסולי אלהיהם או מקרא דלא תחמוד ולקחת לך שדרשינן דע"י ביטול ולקחת לך אך כיון דאין הסברא נותנת כן מנ"ל למידרש נימא דלא תחמוד היינו משנעבדה ולקחת לך היינו בשלא נעבד ונאמר ע"ז של עכו"ם אינה אסורה מיד וע"י היטב בסוגי' שם ותבין דברינו:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:6
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/1:6)

ולכאו' עלה בדעתי להחזיק עפ"ז דעת הב"ח ז"ל ביו"ד ריש סי' קמ"ו שמקיים עיקר הגירסא דע"ז של עכו"ם אם בא ליד ישראל אפי' בלא זכה בה ג"כ ל"מ ביטול ע"י עכו"ם ובזה שס"ל להר"א ממיץ ז"ל דנפ"מ בין ע"ז עצמה למשמשין עיי"ש היטב ולהנ"ל יש להסביר הד' דבאמת כשכבר נאסר בהנאה שוב אינו נפקע ע"י ביטול לכן דוקא אם בטלו הנכרי קודם שבא ליד ישראל שלא היו דנין עוד כלל לענין איסורו כיון דביד נכרי מותר לו בהנאה לכן מהני ביטל משא"כ כשבא ליד ישראל אע"ג דלא זכה בו עדיין מ"מ כיון שבא ליד ישראל הרי כבר דנין עליו אם מותר בהנאה וכבר נאסר לישראל שוב ל"מ ביטול עכו"ם ודוגמא לזה כתב בת' הרדב"ז דאסור לקנות מגוי איסור המתבטל בס' דהוי בגדר א"מ איסור לכתחילה דאצל הנכרי ל"ב כיון דלא נאסר אצלו ולכן ה"נ אע"ג דדרשינן מקראי דאם פסלו מאלהי מותר ה"ד כשלא הי' עוד ביד ישראל ולא נאסר אבל כשכבר נאסר אינו חוזר להיתר אך לקושטא דמילתא מלבד שהב"ח בעצמו כתב דאסור רק מצד גזירה אטו ע"ז של ישראל מלבד זאת הלא הכא קיימינן בשיטת הרמב"ן ז"ל דס"ל דאפי' אם זכה בה ישראל ג"כ מה"ת מהני ביטל עכו"ם וע"כ דלא ס"ל סברא זו דאם כבר נאסר אינו חוזר להתירו ע"י ביטול וצריך טעם למה:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:7
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:7](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/1:7)

לכן נראה עיקר שהרמב"ן ז"ל ס"ל דבע"ז של גוי דמהני ביטול זה גופו הוי בגדר איבוד ויש שני עניני איבוד א' איבוד עצמיות ע"ז והיינו בע"ז של ישראל דל"מ ביטול אמנם בע"ז של גוי מהני איבוד שם ע"ז והיינו ע"י שיבטלו הגוי שלא לעבוד יותר ואפי' אם כבר זכה בו ישראל וכופה את הנכרי לבטלו מתקיים מצות איבוד מה"ת וכיון שנתקיים בזה מצות איבוד הר"ז בגדר נעשה מצותו ומותר בהנאה ודוקא ע"ז שאין לה ביטול וצריך איבוד ל"ש בזה נעשה מצותו דמצותו שיהי' אבוד תמיד ולכן אסור בהנאה לעולם משא"כ ע"ז של נכרי דמהני ביטל נתקיים בזה מצות איבוד מה"ת ולכן הכריח הרמב"ן ז"ל לישיטתי דיעקב אבינו רצה לקיים גם הדרבנן דע"ז של נכרי שזכה ישראל ל"מ ביטול וא"כ שפיר קשי' לי' דא"נ דמיירי קודם ביטל א"כ לא סגי גניזה דבעינן שוחק וזורה לרוח לכן הכריח מזה דכבר נתבטל קודם שזכו בה בניו וההטמנה הי' רק לטהרת הקודש ודו"ק היטב בזה כי הד' עוד לא נתבארו באחרונים וצ"ע:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:8
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:8](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/1:8)

(ב) אמנם בעיקר הענין שכ' כ"ת לדבר ברור דמה"ת סגי גניזה והא דשוחק וזורה לרוח הוא רק מצד תקלה ואסמכה אקראי דעגל והביא בזה ד' התוס' מס' עכו"ם ד' נ"ב ע"א ד"ה מה מזבח עיי"ש ולענ"ד צ"ע רב בד"ז ולכאו' עלה בדעתי להעיר בדבר חדש אם נימא כן דהוא מחשש תקלה לפמ"ש הרב מלאדי זצלה"ה בפשיטות דאע"ג דע"ז של עכו"ם שזכה בה ישראל ל"מ ביטל מ"מ אם חזר לרשות נכרי מהני ביטל ועי' בס' כל"ח פ' וישלח מה שהארכנו בדבריו וא"כ לכאו' יש להעיר דסגי תמיד בגניזה כיון דגונזה הרי מפקירה ויצאה ברשותו וא"כ אם ימצא אותה עכו"ם וירצה למכרה לישראל בודאי לא יקנה אותה טרם שיבטלה הנכרי וא"כ באמת תהי' מותרת לדעת הרב ז"ל אך ז"ד בע"ז עצמה דאם ימצא אותה ישראל בודאי לא ירצה לזכות בה עד שיבטלנה הנכרי ול"ש חשש תקלה משא"כ במשמשין ותקרובות שלה דיש לחוש דימצא ישראל ולא ידע שהוא ע"ז ומה גם בתקרובות ל"ש ביטל כלל וא"כ שייך בזה חשש תקלה וא"כ יהי' משמשין חמור מע"ז עצמה דבע"ז עצמה יהי' סגי גניזה היכא שניכר שהוא ע"ז דהיינו צורות הנעבדות אמנם בע"ז שאינה נכרת דומי' דמשמשין ותקרובות לא סגי גניזה וצריך שיהי' שוחק וזורה לרוח ויהי' מתורץ בזה דעת הר"מ ז"ל דבפ"ח מה' עכו"ם ה"ו כתב כיצד מאבד ע"ז ומשמשי' וכו' שוחק וזורה לרוח ובה"ט כתב סתמא דטעונה גניזה ולהנ"ל א"ש דיש לחלק בין ע"ז הנכרת דסגי גניזה משא"כ בע"ז שאינה נכרת דומי' דמשמשין צריך שיהי' שוחק וזורה לרוח אך באמת זה אינו מספיק בדעת הר"מ ז"ל דהרי מדבריו בה"ט מבואר דקאי גם על ע"ז שעבדה ישראל ובזה דא"ל ביטל עולמית פשיטא דאפי' יצאה מרשות הישראל א"ל ביטל וא"כ איך סגי בגניזה הא יש לחוש לתקלה שימצאנה ישראל או נכרי ויסבור הישראל דהוא ע"ז של נכרי ומהני בי' ביטול ויבטלנה הגוי ויזכה בה ישראל ויהנה בה ובאמת היא אסורה בהנאה מה"ת דע"ז של ישראל א"ל בטילה עולמית:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:9
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:9](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/1:9)

לכן נלענ"ד ברור דהר"מ ז"ל ס"ל דגניזה הוא מה"ת ולא מחשש תקלה ולת' דה"ק שלא יסתרו אהדדי נקדים ד' הר"מ ז"ל התמוהין בפ"ח מה' לולב ה"א שכ' בזה"ל ארבעת מינין האלו וכו' או שיהי' מאשירה הנעבדת אע"פ שבטלו האשירה מלעבדה או שהי' של עהנ"ד הר"ז פסול. הי' אחד מהן של ע"ז לא יטול לכתחילה ואם נטל יצא. עכ"ל. ותמהו כולם דהרי מש"כ ברישא אע"פ שבטלו נראה דמיירי באשירה שיש לה ביטול דאל"כ אין זה רבותא כלל בביטלו וא"כ מבואר דאע"ג דמהני ביטול מ"מ פסול למצוה וא"כ מה זה שכ' בסיפא דלולב של ע"ז אם נטל יצא ומ"ש מרן הכ"מ ז"ל דס"ל לרבינו ז"ל דאשירה שנטעה מתחילה לכך אע"פ שבטלה ומותרת להדיוט מ"מ מאיס למצוה צ"ע הא הר"מ ז"ל פסק דמצות אינו כגבוה כמו שנראה מדבריו ז"ל בפ' מה' ביכורים ה' שכ' דאשירה שבטלה פסולין הפירות לביכורים מפני שהן כקדשי המקדש נראה מדבריו להדי' דלמצוה אינן פסולין וכמו שמבואר מד' הירושלמי פ' דבכורים ה' עיי"ש היטב לכן נראה כשנדקדק בלשון הזהב של רבינו ז"ל בה' עכו"ם פ"א ה"ט שכ' בזה"ל עכו"ם של ישראל אינה בטילה לעולם אפי' הי' לעכו"ם בה שותפות אין בטילו מועיל כלום אלא אסורה בהנאה לעולם וטעינה גניזה וכן עכו"ם של גוי שבאה לוד ישראל ואח"כ בטלה הגוי אין ביטולו מועיל כלום ואסורה בהנאה לעולם עכ"ל והנה ברישא הזכיר שטעון גניזה ובסיפא לא הזכיר גניזה וצ"ע למה לכן נלענ"ד ברור דלהר"מ ז"ל הי' קשי' מאוד מה שאמרינן בגמ' מנין לע"ז של ישראל שטענן גניזה והא בעינן איבוד ולמה צריך קרא שטענינן גניזה לכך ס"ל להר"מ ז"ל דשאלת הגמ' הוא דמנ"ל דל"מ בהו ביטול ואף אחר שנתבטלו ושוב אינן עכו"ם ג"כ יהי' אסורין בהנאה וטעונין גניזה וע"ז ילפינן או משום בסתר או מדכתיב לא תטע לך וגו' אצל מזבח מה מזבח טענן גניזה והיינו במזבח ששוב א"ר למצותו שנשבר וכיו"ב שטענן גניזה כדין כל כלי שרת ה"ה ע"ז של ישראל אע"פ שבטלו ושוב אינו בגדר ע"ז מ"מ טענן גניזה אמנם ז"ד ע"ז של ישראל אבל ע"ז של עכו"ם שבאה ליד ישראל ואח"כ בטלה עכו"ם אע"ג דאסורה בהנאה ואין הביטול מועיל מ"מ בזה לא אשכחן שטענן גניזה לכן כתב הר"מ ז"ל סתמא דאסור בהנאה ובין הרישא ובין הסיפא מיירי לאחר ביטול דוקא אבל קודם ביטל ה"ה במצות אבד תאבדון כמו"ש לעיל בה"ו ובעינן מה"ת שוחק וזורה לרוח:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:10
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:10](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/1:10)

ומעתה א"ש מאוד ד' הר"מ ז"ל בה' לולב דקמ"ל דאם היתה אשירה הנעבדת והיינו ע"ז של ישראל דל"מ ביטל להתירה בהנאה אע"ג דמהני בה הביטל שלא יצטרך עוד לאבדה אלא לגניזה וה"א דשוב עכ"פ יהי' יוצאין בה ביו"ט שני כיון דטענן רק גניזה ל"ש בה כתותי מכתת שעורא ע"ז כתב הר"מ ז"ל דז"א דאפי' אם בטלה מ"מ כיון דאסורה בהנאה וטעונה גניזה הוי דומי' דעיר הנדחת ואמרינן בה כתותי מכתת שעורא וכתי' הראשון של התוס' ביבמות הנ"ל דכיון דטענן גניזה א"ל כתותי גדול מזה אך לפ"ז יצא מזה דין חדש דבלולב של ע"ז דעכו"ם אע"ג דזכה בה ישראל מ"מ כיון דמהני ביטול לבטל מצות איבוד נהי דאסור בהנאה מ"מ כיון דל"צ איבוד ולא גניזה י"ל דל"ש בי' פסול דכתותי מכתת שיעורא ויהי' יוצא בה אף קודם ביטול:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:11
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:11](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/1:11)

והי' מקום בזה לת' ד' הר"מ ז"ל פ"ח מלולב ולת' קושית הרה"מ ז"ל וי"ל יותר לפי"מ שנראה מד' הר"מ ז"ל פ"ה מה' אסורי מזבח ה"ט שכ' דלכן אין מביאין מנחות ונסכים מערלה וכה"כ משום דהוה מצוה הב"ע נראה דמשום איה"נ דהוי בגדר אינו שלו או מטעם כתותי מכתת שיעורא כיון דעומדין לשריפה אינן פסולין למזבח וצ"ל דס"ל דאיסה"נ הוי בגדר שלו וכן ל"ש בזה כתותי מכ"ש כיון דאין השריפה חיוב בהן אלא דהשורפין מצוה קעביד אינו בגדר כתותי מכ"ש א"כ ה"ה בלולב ע"ז של עכו"ם כיון דמהני בי' ביטול להפקיע ממנו מצות איבוד נהי דאכתי אסור בהנאה מ"מ הוי שלו לדעת הר"מ ז"ל ויוצא בו אף ביוט"ר והי' א"ש ד' הר"מ ז"ל בפשיטות דאינו מחלק כלל בלולב של עכו"ם בין קודם ביטול לאחר ביטל ולפי"ז בלולב דע"ז של ישראל א"י בה לא ביוט"ר ולא ביו"ט שני בין קודם ביטל בין לאחר ביטל ובלולב של עכו"ם יוצא בה אף ביוט"ר ואפי' קודם ביטל דנהי דאסור בהנאה וה"ה מהנקברין מ"מ כיון דליכא בי' חיוב איבוד לא שריפה ולא גניזה ל"ש בי' לומר כתותי מכתת שיעורא אמנם לקושטא דמילתא ז"א דהרי בלולב דכתיב לכם לכ"ע בעי דין ממון עכ"פ וכיון דאסור בהנאה אין בו דין ממון ואינו בגדר לכם ופסול ביוט"ר וז"ב ופשוט ועי' בתוס' סוכה ד' ל"ה ע"א ד"ה לפי שא"ב היתר אכילה עיי"ש:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:12
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:12](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/1:12)

(ג) והנה לעיל הבאנו ד' מרנא הגאה"ק מלאדי זצלה"ה דנראה דפשיטא לי' דע"ז של עכו"ם שזכה בה ישראל אם יוצא אח"כ מרשות ישראל ע"י הפקר או ע"י שמת שוב מהני בי' ביטל להתירו בהנאה ועי' בכלי חמדה בפ' וישלח שכתבנו בשם הגר"ז באסקאוויץ ז"ל שכ' לה"ר להיפוך מד' התוס' שהקשו בהא דרבא דלולב של ע"ז לא יטול ואם נטל יצא דאי מיירי קודם ביטל אין יוצא בו ביוט"ר הא הוי א"ש ות' דקאי רק על יו"ט שני ותמה הג' הנ"ל הא משכח"ל ביוט"ר ובשנתן לו נכרי ע"ז מתנה ע"מ להח' דשפיר יוצא דהוי לכם ואינו עומד לשרוף דסופו שיבא בחזרה להנכרי ויהני בי' ביטל א"ו כיון דהי' פעם אחת ברשות ישראל שוב ל"מ בי' ביטל ועיי"ש מ"ש לפלפל בזה אמנם ראה זה מצאתי לרבינו מנוח ז"ל בה' לולב שכ' ע"ד הר"מ ז"ל הנ"ל דבלולב של עכו"ם לא יטול ואם נטל יצא שכ' בזה"ל הי' אחד מהם לע"ז פירוש ששמשו בו לע"ז לכבד לפני' לא יטול דמאוס למצוה. ואם נטל יצא דמללה"נ ואפי' ביוט"ר ומיירי בשאינו מתכוין להגבי' אחד מהם לקנותו אלא לצאת בו בלבד א"נ שבטלו קודם שהגביהו והשתא ליכא הנאת ע"ז דהא ביטלו אבל לכתחילה לא משום דמאוס עכ"ל והנה ת' השני מובן אבל ת' הא' דמיירי קודם ביטל ולא נתכוין לקנותו אלא לצאת בו אין לו שום ביאור לכאו' ומוכרח דס"ל כדעת הרב ז"ל וכוונתו דלא זכה בו אלא לצאת בו והיינו במתנה עמלה"ח או בקנין לזמן וס"ל דזה הוי בגדר לכם ויוצא בו ובכה"ג מהני בי' ביטל כשחזר וזכה בו הנכרי ומבואר כד' הרב זצ"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:13
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:13](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/1:13)

ובאמת מד' התוס' אע"פ שמוכח מדבריהם להיפוך מ"מ י"ל דאזלי לשיטתם דמוכרח מדעתם ז"ל דס"ל דע"ז של נכרי שזכה בה ישראל ל"מ ביטל מה"ת דהנה באמת יש להעיר בגוף קושית התוס' דפשיטא להו דקודם ביטל לא יצא משום דעומד לשרוף וכתותי מכתת שיעורו וקשה הא ביו"ט אינו עומד לשרוף דאסור לשרוף ע"ז ביו"ט וכיון שכן הרי י"ל דזכה בה הישראל ביו"ט וא"כ בשעה שחל עלי' חובת איבוד אינה עומד לשרוף כיון דאסור לשרפו ביו"ט וא"כ אינו בגדר עומד לשרוף ול"ש כתותי מכתת שיעורא וראיתי שכבר העיר בזה הג' מוהר"י הכהן ז"ל בשערי תורה אך באמת א"ש כיון דברור הדבר דמקיים מצות ביעור ע"ז ע"י נכרי ג"כ ואמירה לעכו"ם רק שבות וא"כ מה"ת עומד לשרוף ושפיר הוי בגדר כתותי אך לכאו' ז"א דמה"ת גם אחר שזכה בה ישראל מהני ביטל והא דל"מ ביטל הוא רק מדרבנן א"כ מה"ת בלא"ה אינו עומד לשרוף כיון דמהני ביטל ואי דמדרבנן עומד לשרוף הא מדרבנן שוב אסור לשרפו וא"כ ביו"ט א"ע לשרוף אלא ע"כ דס"ל להתוס' דמה"ת ל"מ ביטול וכיון שכן פשיטא דאפי' בחזר וזכה בה ישראל ל"מ ביטול כיון דאמרת דמה"ת ל"מ ביטול וה"ה כע"ז שעבד לה ישראל דא"א לאפקיע איסורא בשום אופן משא"כ לדעת הרמב"ן ז"ל דהא דע"ז של נכרי שזכה בה ישראל ל"מ ביטול הוא רק מדרבנן שפיר י"ל דאם חזר וזכה בה עכו"ם שוב מהני בי' ביטול וכמו"ש הרב ז"ל ותוס' ורבינו מנוח פליגי בזה אי ל"מ ביטול מה"ת או מדרבנן וזה נכון לכאו':


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:14
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:14](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/1:14)

אמנם גוף ההכרח שכתבנו דהתוס' ס"ל דא"ל ביטול מה"ת דאל"כ אמאי פשיטא להו דביוט"ר כתותי מכ"ש אינו הכרח כלל דבאמת לא נזכר כלל בקושית התוס' דאי קודם ביטל פסול ביוט"ר משום עומד לשרוף וי"ל דהתוס' מודים דביוט"ר ל"ש עומד לשרוף אך קושית התוס' הוא פשיטא כיון דזכה בה ישראל וא"כ ל"מ ביטול בשום פנים ועומד לשרוף עכ"פ בחוה"מ וא"כ נהי דביוט"ר אינו עומד לשרוף אבל עכ"פ פסול ביו"ט ראשון משום דאינו לכם. דפסול דכתותי ל"צ אלא ביו"ט ב' ותמהני על הג' מוהר"י ז"ל בשערי תורה [ח"ג אות ט"ז או"ק ט'] ששגה בדבר פשוט ומבואר למעי' בכל ד' התוס' שם וכמוש"ל מד' התוס' ד' ל"ה עיי"ש ולכאו' עלה בדעתי דרך פלפול להכריח באופן אחר מקושית התוס' הנ"ל דס"ל דל"מ ביטל מה"ת דהנה הג' בית אפרים ז"ל העיר בקושית התוס' דלמ"ל לצאת ביוט"ר קודם ביטל כיון דאם לא זכה אינו שלו ובזכה ל"מ ביטל לפ"מ דקיי"ל דתוכ"ד דיבור כדיבור דמי ויכול לחזור מ"מ אם אינה חוזר קונה למפרע א"כ שפיר י"ל דזכה בו הישראל ביוט"ר ותיכף יצא בו וכיון דתוכ"ד דיבור יכול לחזור בו הרי הי' אז בו דין ממון והי' מהני ביטל ושפיר יצא בו אף ביוט"ר דהי' לכם והי' מהני בו ביטל אמנם הג' בעל אמרי בינה ז"ל דחה אותו כיון דתוכ"ד דיבור דיכול לחזור בו הוא רק מדרבנן א"כ מה"ת ל"מ ביטול ועיי"ש אך ז"ד א"נ דמה"ת ל"מ ביטל אבל א"נ כשיטת הרמב"ן ז"ל דמה"ת מהני ביטל גם לאחר שזכה בה ישראל ורק מדרבנן ל"מ ביטל א"כ תוכ"ד דיבור כיון דגם מדרבנן מהני ביטל שפיר יוצא בו וא"כ מדלא ת' התוס' כן נראה דס"ל דל"מ ביטל מה"ת ולכן ל"ת במתנה עמלה"ח כנ"ל משא"כ לדעת הרמב"ן ז"ל שפיר י"ל כנ"ל אך כ"ז רק לפלפולא אמנם באמת אין זה הכרע כלל וד' הג' בית אפרים ז"ל א"ל מקום כלל אלא לענין כתותי מכ"ש אבל ביוט"ר דבעי לך ושיהי' בו די ממון וזה למ"ל כיון דכ"ז דמשכח"ל ביטל היינו משום דיכול לחזור בו ולא יהי' שלו אבל שיהי' שלו ויהי' מהני ביטל זה א"א א"כ ממילא הוא א"ש מצד דאין לו דין ממון ודו"ק היטב:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:15
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:15](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/1:15)

(ד) שבתי וראיתי בחי' המאירי סוכה שנדפס מחדש שכ' בזה"ל אבל אשירה של גוים הואיל ויש לה בטילה עדיין אפי' בראשון יצא שמ"מ הואיל ויש לו ביטל ע"י גוי לא מכתת שיעורי' ואע"פ שמ"מ כ"ז שלא נתבטל אסור הוא בהנאה אין כאן הנאה הגוף ואי משום הנאת קיום המצוה כבר ביארנו שמללה"נ ולא סוף דבר במשמשין אלא בע"ז עצמה שהרי יש בטילה לכל ולגדולי הראשונים ראיתי שבראשון מיהו קודם ביטל לא יצא שאין כאן לכם ואע"פ שבאתרוג של דמאי אמרו הואיל ואב"מ לנכסיו והוי עני וחזי לי' כדידי' דמי ונפיק ואף כאן ראוי לומר הואיל ויכול לבטלה אינו יכול לכופו ואע"פ שאם בטלה הגוי אף ע"י אונס של ישראל בטלה היא מ"מ שמא לא יבטלנה בשבילו וכן באתרוג של מע"ש שאמרו בו שבגבולין יוצא בו מצד הואיל ובידו לפדותו לכם קרינא בי' הטעם ג"כ מפני שהוא בידו אבל ע"ז אין בידו לבטלו ומתוך כך ל"י בראשון אלא לאחר ביטל ובשאר הימים אף קודם ביטל ושמא תאמר הואיל ולולב ביד ישראל ולא נתבטל האיך הוא יוצא והרי מאחר שבאה בידו ע"ז של ישראל הוא וראה לגדולי המפורשים שבגוף ע"ז ודאי הדין כן לאחר ביטל הוא שיצא אבל במשמשי' הואיל והע"ז של עכו"ם והוא ביד עכו"ם כל שיבטל עכו"ם ע"ז שלו בטלו משמשי' מאליהם בכל מקום שהם אפי' ביד ישראל וכו' שהמשמשים נגררים אחר גוף הע"ז ונמצא שיש לה בטילה וכו' ומ"מ הרבה חולקים בזו לומר שכל שבא ליד ישראל אין לה בטילה וזו שבכאן פרשי' בשנטלה ישראל לצאת בו עד שיחזירינו לעכו"ם שכל כיו"ב לאו דישראל הוא עכ"ל המאירי והעתקתי כל דה"ק מפני שלכאו' אינם מובנים כלל הנה מ"ש בר"ד דבע"ז של גוי יוצא בה ביוט"ר אף קודם ביטל משום דמהני ביטל לכאו' אינו מובן כלל כיון דלאחר שזכה בה ישראל ל"מ ביטל ומקודם הרי אינו שלו ומה דמיון הוא לדמאי ולמע"ש דהוא שלו באמת רק משום דא"ב היתר אכילה ל"ח בגדר לכם שפיר אמרינן דבידו שיהי' בו היתר אכילה וממילא הוי בגדר שלו לגמרי משא"כ הכא דבעצם אינו שלו דה"ה של הגוי א"כ מה מהני דיש עצה ע"י ביטל ואין לו מובן אחר אלא או דנימא דס"ל כהרמב"ן ז"ל דמה"ת מהני ביטל גם לאחר שזכה בה ישראל א"כ שפיר י"ל דמה"ת יוצא ביוט"ר כיון דמה"ת מהני ביטל וקאי על דינא דאורייתא או דס"ל כמוש"ל בדעת הר"מ ז"ל דע"ז של גוי שזכה בה ישראל מהני ביטל עכ"פ לפטרו מחיוב איבוד וגניזה וה"ה איסה"נ ככל איסה"נ וס"ל דאיסה"נ הוי בכלל שלו אף לענין ד' מינים כדעת הריטב"א סוכה ועי' בת' חת"ס ח' או"ח ס' קע"ט מ"ש בדעת המג"א בלולב של עכו"ם דג"כ מוכח מדבריו דא"ל משום כתותי מכתת שיעורא הוי לולב של עכו"ם בגדר לכם ולפ"ז יש לקיים הד' בד' הר"מ ז"ל דס"ל דלולב של עכו"ם יוצא בו אף ביוט"ר ואע"ג דפוסל הר"מ ז"ל אתרוג של ערלה וכה"כ ה"ט משום דאינו בגדר פרי כמו"ש בפירוש המשניות נראה דס"ל דאיסה"נ הוי בכלל לכם וא"ל דא"כ באתרוג של ע"ז ג"כ יפסול משום שאינו פרי ז"א דמלבד די"ל כיון דהי' מהני ביטול א"כ אינו איסור עצם ולא נפיק מכלל פרי א"כ אף עתה שזכה בו ישראל ואסור בהנאה לא מפסיל משום זה מלבד זאת כ"כ בת' לח"א דפסול זה משום שאינו פרי הוא רק אם איסורו מחמת הפרי כגון ערלה וכה"כ משא"כ איסור אחר שחל על הכל ל"ש להפקיע אותו מתורת פרי והבן היטב:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:16
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:16](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/1:16)

הכלל שמוכרח דעת המאירי דס"ל השתא דאפי' בזכה בה ישראל מהני ביטל לענין זה דלא נימא כתותי מכתת שיעורא לכן צ"ל כיון דאין בידו לכוף את הנכרי לבטלו שוב אינו בגדר לכם מצד דעומד לשרוף לכן מסיק דביוט"ר א"י אלא לאחר ביטל וביו"ט שני יוצא בו אף קודם ביטל כיון דל"צ לכם וכתותי מכתת שיעורא ל"ש כיון דיש עצה ע"י ביטל אך לפי"ז אין לו מובן מ"ש אח"כ ושמא תאמר והואיל והלולב ביד ישראל ולא נתבטל וכנ"ל איך הוא יוצא והרי מאחר שבא לידו ולא נתבטל ה"ה ע"ז של ישראל ותמי' מאוד כיון דמיירו בי"ט שני א"כ א"צ לזכות בה כלל וא"כ שפיר יוצא בו וכל דבריו בזה אינם מובנים ועלה בדעתי שאזיל בשיטת הב"ח ז"ל שזכרנו לעיל דס"ל דאפי' לא זכה בה ישראל רק אם בא ליד ישראל שוב ל"מ ביטל לכן שפיר ק"ל אפי' ביו"ט שני איך יוצא בה כיון דבא ליד ישראל שוב ל"מ ביטל ושוב עומד לשרוף וכתותי מכתת שיעורא וע"ז רוצה לומר דבכה"ג אם בטל גוף הע"ז שהוא ביד נכרי בטלו המשמשין ומיירי במשמשי ע"ז וזה לגמרי כד' הב"ח ז"ל וע"ז כתב אח"כ דגם בזה יש חולקין דל"מ ביטל והכא מיירי בשנטלו בפירוש שלא לזכות בו ושיחזירנו מיד דבכה"ג אינו בגדר בא ליד ישראל וכ"ע מודים דמהני ביטל ומיירי לגמרי ביו"ט שני ויהי' כל דבריו מסודרין כמו שהם כתובים לפנינו:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:17
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:17](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/1:17)

אך לא אכחד שאין זה נח לי בכוונת דה"ק ויותר נראה שקשי' זו ושמא תאמר קאי לשיטות דס"ל דגם ביוט"ר יוצא קודם ביטל כמו"ש בראש דבריו משום דעדיין יש לו עצה ע"י ביטל והוא דוחה דבריהם כיון שאינו בידו שיתבטל נהי דאינו פסול משום כתותי מכתת שיעורא מ"מ בגדר לכם אינו אך עתה חזר והקשה ע"ד דבלא"ה לא יתכנו דבריהם דממ"נ אי לא זכה בהם הרי אינו שלו בעצם ואי בזכה בהן שוב ל"מ ביטל וכקשותינו על המאירי ז"ל לכן כתב לחד תרוצא די"ל דמיירי במשמשי ע"ז וזכה בהם וה"ה שלו ואעפ"כ ל"ש כתותי מכתת שיעורא כיון דהע"ז עדיין ביד גוי והרי יש ביטל לע"ז וממילא נתבטלו המשמשין אמנם יש חולקין בזה רק דהכא מיירי בשנטלה ישראל לצאת בו עמלה"ח דבכה"ג אינה בגדר של ישראל דלא יהי' מהני ביטל כיון דסופה לחזור לרשות נכרי ושוב שפיר יוצא בו אף ביוט"ר קודם ביטל וכד' הרבינו מנוח ז"ל אמנם כשנעמיק העיון בזה הן בלשון הרבינו מנוח ז"ל דפירש לה רק במשמשין וכן בלשון רבינו המאירי ז"ל דנראה ג"כ דקאי אדסליק מני' דמיירי במשמשין נראה דס"ל דבאמת בע"ז עצמה של נכרי שבאה ליד ישראל דל"מ ביטל אפי' בחזר וזכה בה עכו"ם ג"כ ל"מ ביטל אמנם במשמשין כיון דבאמת קיי"ל דבטל הע"ז בטל המשמשין נהי דאם זכה בה ישראל גזרו חז"ל דלא נתבטלו המשמשין בביטל הע"ז אבל כשחזר וזכה בה עכו"ם כיון דיוצא מרשות ישראל שוב יש ביטל למשמשין ע"י ביטל הע"ז או אולי גם ע"י ביטל המשמשין עצמן ויש חילק בזה בין משמשין לגוף ע"ז ובאמת אם נימא דאפי' בזכה ישראל במשמשין דל"מ ביטל למשמשין מ"מ בנתבטל גוף הע"ז ביד נכרי בטלו המשמשין אפי' כשהם ביד ישראל יש מקום גדול לומר דאם יצאו אח"כ מרשות ישראל מהני ביטל אף למשמשין עצמן כיון דהמשמשין כשבאו ליד ישראל לא נאסרו בהחלט דהי' להם עוד היתר ע"י ביטל גוף הע"ז א"כ נהי דלהם עצמן כ"ז שהם ביד ישראל ל"מ ביטל מ"מ לכשיצאו מרשות ישראל מהני ביטל ואולי י"ל בזה דעת הרב ז"ל בש"ע הוא דבמת האב לא פקע האיה"נ מרשות היורשין דא"כ צריך להיות הדין במשמשי ע"ז שהי' ביד ישראל ומת יהי' מהני בהו עתה ביטל ולא מצאנו זה בפוסקים והבן היטב בכ"ז כי קצרנו וסמכנו על המעי':


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:18
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:18](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/1:18)

(א) ולהשלמת הענין אעתיק לך מ"ש לי בימי חורפי בענין זה יד"נ הגאון אב"ד ד"ק קינסק שי' בעמ"ס חלקת יואב כשהצעתי לפניו ד' הרב ז"ל אלו להגיד בהם חו"ד וזה תוכן דבריו בת' אלי ד' הרב הגאון הקדוש בעל התניא זצ"ל תמוהין מאוד לכאו' ולת' דבריו ז"ל שלא יהי' תמי' כ"כ י"ל דכוונתו בישראל מומר שעשה ע"ז ועדיין לא עבד לה והנה המשנת חכמים כתב לחדש דאף לפי"ד הגהת דרישה יו"ד ס' קמ"ה דע"ז של מומר נאסר מיד כדין ע"ז של עכו"ם מ"מ בכה"ג מועיל בה ביטל מצד ממ"נ דא"נ דדינו כישראל הרי אינה אסורה כלל עד שתעבד וע"כ דדינו כנכרי ושוב מהני בי' ביטול וגם בלא זה יש מקום לומר עפ"י קצת פלפול דמועיל ביטל במומר שעשה ע"ז ולא עבד לה דהנה כל הקדמונים נתקשו בהא דאמר רבא דיצא בע"ז של נכרי דא"כ מה קמבעי' לי' לר"ל במס' עכו"ם ד' מ"ז באשירה שבטלה אי יש דחוי והא הי' כשר אף קודם ביטל ונלענ"ד לת' דהנה י"ל דהך סברא כיון שיש לו תקנה ע"י ביטל לא אמרינן כתותי מכ"ש רק אם יהי' חזי כמות שהיא אבל אם צריך לשברה ולחסרה אז שפיר הוי כתותי. וכעין זה כתב הרמב"ן ז"ל בריש בהמה המקשה בטריפה דרק אם יועיל לה רפואות ע"י סממנים כמות שהיא אינה בגדר טריפה אבל היכא דצריך לחתוך ממנה קצת אבל כמות שהיא א"א לחיות ה"ה בגדר טריפה וא"כ הכ"נ דכוותי' כיון דכמות שהוא עתה לפנינו הרי צריך שריפה דווקא הוה כתותי אך כיון דפסק הרמ"א ז"ל ביו"ד ס' קמ"ו קבלת הראבי' ז"ל דמועיל ביטל באמירה לכך לא הוה כתותי ומעתה יש להכריח דלר"ל ל"מ ביטל באמירה דהנה בירושלמי על המשנה דע"ז של גוי אסורה מיד גרס לפיכך יש לה ביטל וצ"ב ונראה לפרש די"ל דביטל בע"ז של גוי דמהני היינו מטעם דאין אסורה משום שעבד לה אלא משום שעשה אותה והזמינה לע"ז לזאת אם בטלה מהזמנתה שוב מותרת אבל אם הי' אסורא מכח שעבד לה לא הי' מועיל מה שאין רצונו לעבוד עוד כיון דכבר נאסר ולכך ע"ז של ישראל שאינו נאסר מיד והאיסור רק מצד שעבד לה שוב אינו מועיל ביטל וא"ש הלפיכך ומעתה י"ל דזה טעם הראבי' דמהני ביטל באמירה כיון דכל האיסור הוא רק מכח הכנה אמרינן אתי דיבור ומבטל דיבור ומעתה לר"ל דס"ל בקדושין נ"ט ע"א דא"י לחזור דגם נתינת מעות ליד האשה כמעשה דמי' עיי"ש היטב א"כ ממילא לדידי' אינו מועיל ביטל באמירה ולמ"ל ביטל לדידי' אלא שבירה אבל כמות שהוא למ"ל ביטל [ועי' בריטב"א ט"ז ד' נ"ג דבאשירה ל"מ מה שהניחו עבודי' בשעת שלו' מטעם דא"ר שמבטלה אלא שא"ר לקוצצה] וא"כ שוב אמרינן כתותי מכ"ש ושפיר הוי דחוי משא"כ לדידן דקיי"ל כריו"ח דמעשה שלא נגמר דיבור מקרי וע"ז של נכרי אינה אסורה משום דעבדה רק משום שרוצה עוד לעבוד לה וא"כ שפיר מהני ביטל באמירה ושוב יצא בה דל"ש כתותי כיון דיש עצה בביטל ומעתה נראה דמומר שעשה ע"ז ועדיין לא עבד לה נהי דנאסרה מיד כמו בע"ז של נכרי מ"מ פשיטא דמהני בי' ביטול כיון דכ"ז דשל ישראל ל"מ בי' ביטל הוא רק משום דאינה נאסרת מיד ומעתה י"ל דכוונת הרב ז"ל להוכיח דלא כהח"י דא"נ דבכה"ג הוי הפקר א"כ במומר שעשה ע"ז ומת דנראה פשוט דעתה אינו מועיל בו ביטל דזכו בו בניו ולדעת הח"י צריך להיות מהני בי' ביטל כיון דנעשה הפקר אחר מיתת האב ויכולין לבטלה ואף שהדבר רחוק להעמיס כן בד' רבינו הרב ז"ל מ"מ האמת יורה דרכו דבע"ז שהיתה ברשות ישראל ואח"כ באה לרשות נכרי ל"מ ביטל וכמ"ש כ"ת את"ד הרב הנ"ל שיחי':


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:19
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:19](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/1:19)

וזה אשר השבתי ע"ד מ"ש כ"ת לת' קשית הראשונים על רבא מדר"ל הנה אם נימא כדבריו דכתותי ל"ש אלא אם מהני ביטל כמות שהוא י"ל בדרך פלפול בסגנון אחר דהנה באמת י"ל אף לפי סברתו מ"מ הכא כיון דהוא יו"ט וא"א לשרפו דאין שריפת ע"ז דוחה יו"ט וכשרוצה לקיים מצות שריפה א"א אלא ע"י עכו"ם כיון דאמירה לעכו"ם רק שבות נדחה מכח מצ"ע דביעור ע"ז א"כ שוב אמרינן דל"ש בזה כתותי מכ"ש כיון דע"י ישראל א"א לשרפו היום אלא ע"י נכרי וכשיתחיל העכו"ם לשרפו יתבטל ולא יהי' צריך שריפה כלל א"כ ממילא אינו כתותי מכ"ש וזה נכון בסברא:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:20
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:20](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/1:20)

אמנם עיקר הדבר דא"א לשרפו ביו"ט ע"י ישראל ולקיים המצוה כהלכתה יש לעי' כיון דהוי מקלקל בהבערה ואין לומר דהוי תיקון מצוה ז"א דנראה דתיקון מצוה לא הוה אלא אם הוא מצוה מוכרחת דא"א בלא"ה כגון שריפת נותר וביעור חמץ וכיו"ב משא"כ הכא כיון דאפשר ע"י ביטול עכו"ם ואז יהי' מותר בהנאה וא"כ שוב הוי מקלקל גמור אך רבא לשיטתו דס"ל הלכה כר"ש במלאכה. שאצל"ג דפטור וא"כ ממילא מוכרח דס"ל מקלקל בהבערה חייב וא"כ שפיר ס"ל דיוצא בו אפי' קודם ביטול דל"ש כתותי מכ"ש כיון דביו"ט א"א לשרפו ואי דאפשר ע"י נכרי שוב כשהתחיל לשרפו נתבטל ושוב א"צ שריפה ול"ש כתותי מכ"ש משא"כ ר"ל ס"ל מקלקל בהבערה פטור א"כ שפיר אבעי' לי' באשירה שבטלה דקודם ביטול א"י מטעם דכמות שהוא עומד לשרוף גם ביו"ט ע"י ישראל כיון דהוי מקלקל בהבערה ולא הוי תיקון מצוה כיון דאפשר ע"י ביטול וכיון דא"א להיות מותר כמות שהוא שוב אמרינן כתותי ושפיר אבעי' לי' באשירה שבטלו אם יש דחוי ויש עוד כמה דרכים לפני עפ"י סגנון זה לת' קו' הנ"ל בדרך פלפול ואין רצוני להאריך בו כי עיקר היסוד שכ' כת"ה שי' לדמות ענין זה לד' הרמב"ן ז"ל בצוה"ג הוא רחוק כרחוק מזרח ממערב דהתם כמות שהוא לא יכול לחיות וימות מעצמו אפי' אם יעשה לו כל רפואות שבעולם ואם רצונינו שיחי' צריך לחתוך האבר ממנו שפיר כתב הרמב"ן ז"ל דכמות שהוא הרי הוא טריפה משא"כ בנ"ד דכמות שהוא ה"ה שלם ויהי' שלם לעולם רק דאמרת דצריך שיעשה פעולה לשרפו ע"ז אמרינן דפעולה זו אינה מוכרחת דיש לעשות פעולה לשבור ממנו קצת ולא יהי' צריך לשרפו וא"כ אינו עומד לשרוף וממילא יש לו חשיבות ויש לו שיעור וז"ב ופשוט ובאמת אני מתפלא שעפ"ד לא הי' צריך להביא ממרחק לחמו דלר"ל ל"מ ביטול באמירה משום דלא אתא דיבור ומבטל מעשה דהרי מבואר בירושלמי שם במקומו דר"ל ס"ל דלכן ע"ז של ישראל נאסרה מיד משום דבודאי עבד לה עכו"ם א"כ מבואר דלר"ל אין האיסור משום הזמנה אלא משום עבודה וא"כ הוי מעשה גמור וא"כ לר"ל ליכא למימר כלל דענין ביטול תלי' בזה אי נאסרה משעת הזמנה או משעה שעבדה ויש לפלפל הרבה בזה ואכ"מ אמנם אם נניח כל זה עיקר חידוש דינו דכ"ת דבישראל מומר שעשה ע"ז נהי דנאסרה מיד מ"מ ביטול מהני מכח ממ"נ כמו"ש המשנ"ח או מטעם כיון דעדיין לא עבד לה מהני ביטול. נלענ"ד דז"א אלא בשאינה שלו אבל אם הע"ז הוא שלו בעצם נראה דנאסרה ואין לה ביטול דהנה הענין שנותנין על המומר שני החומרות חומרא דנכרי וחומרא דישראל נראה דהוא מטעם שכ' הג' בעל התומים זצלה"ה דרשעים מלאים חרטות ויש תמיד חשש שמא הרהר תשובה ונעשה ישראל כשר ולזאת יש עליו חומר שבשניהם והא דכ' המשנ"ח לדין בו תורת ממ"נ היינו אם עשה ע"ז ולא נתכוין לזכות בה דאז שפיר מהני ביטול ממ"נ דאם הוא ישראל הרי לא נאסרה ואם הי' בשעת עשי' מומר ודינו כנכרי שוב מהני עתה בה ביטול משא"כ אם הוא גם אחר העשי' ברשותו וזכה בה שוב ל"מ ביטול דליכא ממ"נ דדילמא עתה הרהר תשובה וה"ה ע"ז של נכרי שהיא ברשות ישראל דל"מ ביטול והרי ברור הדבר דאם מומר עשה ע"ז וזכה בה מומר אחר דל"מ ביטול דל"ש בזה ממ"נ דאמרינן דמומר שעשאה דינו כנכרי ונאסרה מיד ומומר זה שזכה בה חוששין לחומרא דדינו כישראל ושוב א"ל ביטל וא"כ ה"ה באותו מומר אם עשה ע"ז והיא ברשותו ל"ש ממ"נ וגם טעם כ"ת ל"ש בזה כיון דאמרינן דעתה א"ל ביטל משום דזכה בה ישראל דחיישינן דילמא הרהר תשובה וה"ה ע"ז של ישראל וא"כ במומר שעשה ע"ז והי' ברשותו ומת כבר נאסרה בהנאה ואין לה ביטל ואין נפ"מ כלל בין ע"ז מומר לע"ז של ישראל אלא אם לא זכה בה ובכה"ג באמת אין היורשים יורשים אותה ומהני ביטל לכ"ע הכלל שד' כ"ת אינן מעלין ארוכה לד' מרנא זצלה"ה וכ"כ מה שיש בו די מה שיש להעיר בענין זה והבאתי מרבינו מנוח ומהמאירי ז"ל דנראה מוכרח מדבריהם דעכ"פ במשמשין ס"ל כן וא"כ יש לקיים ד' הרב ז"ל בפשיטות:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:21
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 1:21](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/1:21)

ובעיקר ד' כ"ת במה שהעיר מד' הרמב"ן ז"ל פ' וישלח הנה ברור הדבר דהרמב"ן לשיטתו כמו"ש הריטב"א בשמו במס' ע"ז ד' י"ב ועיי"ש ועי' בת' עטרת חכמים להגר"ב פרענקיל ז"ל ס' שהאריך לברר הד' וכבר הארכתי בזה יותר מדאי ע"כ אקצר ואו"ש מאדה"ש: