## Keli Chemdah on Torah, Eikev

###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:1
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:1)

א"ה יען שכתבתי אח"כ תשובה לח"א פלפול ארוך בד' מרן הגאוה"ק מאוה"ג מסאכטשאוו זצ"ל בס' אגלי טל הנוגע לדיני ברהמ"ז בענין הנאת גרונו ומעיו ויש בו כמה הערות חדשות בענינים האלה אמרתי להציגם כאן לתועלת התלמודים:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:2
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:2)

(ב"ה העתק מת' לח"א ושייך למצות ברהמ"ז) כבוד יד"נ היקר מכתבך קבלתי ולגודל בקשתך לקחתי לי פנאי לעי' בדבריך וראיתי כי הענין צריך בירור גדול ועיינתי בזה במקורן של דברים ואכתוב לך חו"ד העני' בכ"ז:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:3
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:3)

(א) והנה תו"ד לפלפל בד' מרנא הגאון הק' זצוקלל"ה מסאכאטשאוו בספרו הנדמ"ח אגלי טל במלאכת טוחן ס' כ"ז ס"ק ס"ב שכ' לחדש לענין ברהמ"ז וכן שאר ברכות ל"ש אלא בהנאת מעיו דל"ש ברכה אלא כ"ז שאיתא להנאה אבל בליתא להנאה ל"ש ברכה ותמהת ע"ז דלפ"ד רש"י סוכה מ"ט דביין ל"ש כ"א הנאת גרונו וליכא הנאת מעיו כלל א"כ איך שייך ברכה ועוד פקפקת בזה מכמה טעמים והראית מ"ש בזה הג' בעל אמרי בינה ז"ל בח' או"ח סי' ט"ו ובקשת חו"ד בכ"ז:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:4
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:4)

דע אהו' יד"נ כי כל ד' אדמ"ו הגאון הקדוש זצלה"ה נאמרו בזה בקיצור נמרץ וצע"ג לברר הדברים עיי"ש מה שנסתפק בפלוגתת ריו"ח ור"ל אם לריו"ח איכא איסור בהנאת מעיו ואם לר"ל צריך הנאת גרונו ג"כ והראי' שלו מיוה"כ ויען כי לא ראיתי עוד מי שיבאר הד' ממקורן ואם כי ראיתי לידידי הג' מקינסק שיחי' בס' חלקת יואב חיו"ד ס"ט מראה בזה נפלאות בבקיאותו העצום אמנם מערב הכול כעיסה בליסה והרבה מדבריו צ"ע וג"כ לא עי' במקורן של דברים. ע"כ אמרתי לבאר הד' היטב כפ"מ שנראה בש"ס ובפוסקים הראשונים ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:5
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:5)

הנה מקורן של דברים בחולין דף ק"ג ע"ב פלוגתת ריו"ח ור"ל באבמה"ח בחלקו בפנים דריו"ח ס"ל חייב ור"ל ס"ל פטור ופירש רש"י ז"ל דפליגי אם לא אכלו בב"א וכן לר"ל בלא ירד למעיו בב"א וצ"ל לרש"י ז"ל דבכ"מ דמהני צירף כדי א"פ היינו ג"כ צריך שיהי' יורד למעיו בכדי א"פ דזה חשיב אכילת מעיו אמנם באבמה"ח כיון דחידוש הוא דחייב גם על גו"ע א"ח אלא אם אוכל בב"א דסתם אכילה בב"א משמע לריו"ח בהנאת גרונו ולר"ל בהנאת מעיו כן המתבאר מד' רש"י ז"ל אמנם התוס' תמהו על פירוש רש"י ז"ל וכתבו בזה"ל ועוד דכי היכי דאע"פ שחלקו מבחוץ והניחה בב"א לתוך פיו מחייב לריו"ח דאזיל בתר אכילת פיו לפי שנהנה גרונו כזית בב"א ה"נ אפי' בולעו בזה אחר זה יתחייב לר"ל דאזיל בתר אכילת מעיו כיון שיש כזית בב"א במעיו וקודם שיתעכל דאינו ממהר להתעכל כדמוכח בסמוך עכ"ל מבואר מד' התוס' דס"ל דלענין אכילת מעיו ל"ש כלל נפ"מ אם הוא בב"א או ע"י צירף כיון דסוף כל סוף בא הח"ז האחרון לתוך המעיים קודם שנתעכל הח"ז הראשון ועתה הם שני החצאי זיתים ביחד במעיים א"כ איכא אכילת מעיו בכזית אך לכאו' תמי' מאוד אטו ר"ל פליג על הלל"מ דכזית בכדי א"פ ומה הקשו התוס' על רש"י ז"ל לימרי אינהו לנפשי' דלשיטתם דלר"ל באכילת מעיו ל"צ צירף כ"א כשיעור עיכול א"כ יתחייב בכל מקום על אכילת כזית בצירף אם הוא תוך שיעור עיכול אמנם בשנדקדק בלשון התוס' שכ' בזה"ל "ה"נ אפי' בלעו בזאח"ז יתחייב לר"ל" ולא הקשו יותר מזה דאפי' חלקו מבחוץ ואכלו בזאח"ז יתחייב לר"ל כיון דלדידי' תלי' באכילת מעיו א"כ איכא תמיד כזית בב"א נראה דהתוס' ס"ל דזה ברור דנהי דר"ל ס"ל דאזלינן בתר אכילת מעיו אבל מודה דצריך הנאת גרונו ג"כ אמנם בזה פליג על ריו"ח דס"ל דעל הנאת גרונו בלחודא חייב ואיהו ס"ל דאכילה במעיו בעינן וא"ח כ"א על הנאת גרונו ומעיו והיינו כל ההנאה שיכול להיות מאכילתו שזה מקרי אכילה והכריחו זה דר"ל ס"ל דתרוי' בעי וזה דהלל"מ דאינו מצטרף ביותר מכדי א"פ כנ"ל ולכן פשיטא להו דלר"ל בחלקו בחוץ ואכלו בזאח"ז פטור לר"ל רק דע"ז קשי' להו בחלקו בפנים שנהנה גרונו בב"א אמאי יהי' פטור לר"ל דבהנאת מעיו החיוב על מה שמונח במעיו ובזה ל"ש צירף כיון דבתוך שיעור עיכול אכתי איתא לח"ז הראשון א"כ יש עתה זית שלם במעיו לכן הכריחו לפרש דאפי' אם אכל השני חצאי זיתים בב"א פטור לר"ל כוון דנסתלק שם אבר מני' קודם החיוב דהיינו קודם הנאת מעיו וא"ת לר"ל כ"א כשבלעו להאבר שלם וע"ז מקשינן בגמ' איך משכח"ל חיובא לר"ל הא בליעה בלא לעיסה הוי שלא כד"א ותרצינן בגרומתא זעירא דדרך לבולעו והוי דרך אכילה ובאמת מזה דס"ל לתוס' בפשיטות דאליבא דר"ל א"ח בבליעה בלא לעיסה משום דהוי שלא כד"א מזה ג"כ מוכרח דס"ל לתוס' דר"ל מודה באכילה בעי הנאת גרונו ג"כ דאל"כ אמאי יחשב זה בגדר שלא כד"א כיון דאיכא מילוי כרס ומנ"מ אי לעסו או לא א"ו דס"ל לתוס' דלר"ל לא הוי אכילה כ"א בהנאת גרונו ג"כ והנאת גרונו דרכו ע"י לעיסה דבר שדרך ללעוס אמנם לת' דעת רש"י ז"ל דס"ל בפשיטות דר"ל מודה דאם אכלו בב"א חייב וכל הפלוגתא של ריו"ח ור"ל בשלא אכלו בב"א נראה דרש"י ז"ל הוזהר בזה שכ' דלר"ל דס"ל דאכילה הוי הנאת מעיו ג"כ סתם אכילה בב"א שירד למעיו בב"א ולפ"ז הלל"מ דכדי א"פ הוא להורות דאם ירד למעיו כזית בכדי א"פ חייב עליו אמנם ביותר מכדי א"פ אע"ג דעתה מונח כזית בתוך מעיו מ"מ ל"ש להתחייב עליו דאינו בגדר אכילה ולפ"ז לדעת רש"י ז"ל ס"ל לר"ל דל"צ הנאת גרונו כלל ועל הנאת מעיו בלחודא חייב דזה הוי אכילה אמנם א"ח עליו כ"א כשהוא בכדי א"פ ובאמה"ח צריך שיהי' בב"א וקושית הגמ' דהיכא משכח"ל נראה לפרש לדעת רש"י ז"ל דהקשי' לר"ל לשיטתו דס"ל התראת ספק לש"ה ועי' בזבחים ד' ע"ח ע"א בהא דפי"נ וטמא שבללן זב"ז וא"כ הכ"נ בנחלק בפיו הוי תמיד ספק דילמא נשאר משהו בגרונו ולא ירד הכול ביחד למעיים וא"כ למ"ל מלקות וע"ז תרצינן בגרומתא זעירתא דבולע ביחד ושפיר לוקה כן נלענ"ד ביאור דעת רש"י ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:6
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:6)

אמנם מה דיש לעי' עוד בדעת רש"י ז"ל בהא דפירש בד' ר"א אמר ריו"ח אכל ח"ז והקיאו וחזר ואכל ח"ז אחר חייב מ"ט הרי נהנה גרונו בכזית וכתב רש"י ז"ל בזה"ל הרי נהנה גרונו בטעם שני חצאי זיתים וכו' אבל הנאת מעיים אינו אלא במילוי כרס ואע"ג דבלע שני חצאי זיתים לא נתמלא כריסו אלא בחצי זית שכשבלעו לזה כבר יצא זה עכ"ל ולכאו' תמי' מאוד לדעת רש"י ז"ל דנראה מבואר דמהני צירף כדי א"פ להנאת מעיו לר"ל א"כ מה בכך דכשבלע השני כבר יצא הראשון מ"מ אמאי לא יצטרף ומה בכך דאין כאן מילוי כרס בב"א משני חצאי זיתים הא בהנאת גרונו ג"כ ליכא בב"א רק דאמרינן בכזית בכדי א"פ מצרפו ואע"ג דבשעה דאיתא להאחרון שוב ליכא הראשון מ"מ מצטרפין וחייב על הנאת גרונו א"כ לר"ל בהנאת מעיו ג"כ נימא כן כיון דאכלו ובא לכריסו הרי נהנה עתה כריסו בחצי זית ואע"פ שחזר והקיאו מ"מ אח"כ כשחזר ואכל חצי זית אחר בכדי א"פ איכא השתא ג"כ הנאת מילוי כרס מחצי זית ואמאי לא יצטרפו זה אם זה ומנ"מ בין הנאת גרונו להנאת מעיו דהרי זה ברור דאם אכל כזית שלם איסור ומיד חזר והקיאו דחייב גם לר"ל דא"צ שישהה בכרס רק כיון שבא כזית לכרס הוי בגדר אכילה א"כ ה"ה בח"ז כיון דכדי א"פ מצטרפין א"כ מה בכך דבשעה שבא הח"ז האחרון ליתא להראשון מ"מ הרי הכרס נהנה בכזית בכדי א"פ וצע"ג לכאו':


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:7
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:7](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:7)

ולכאו' עלה בדעתי לחלק דדוקא לריו"ח דס"ל דאזלינן בתר הנאת גרונו והוא משום הטעם שטועם החיך והגרון וא"כ לכאו' קשה אמאי לא יצטרף גם ביותר מכדי א"פ כ"ז שמרגיש הטעם בפיו ובחיך ובגרון אך כיון שצריך שטעם יהי' מממש הא טועם לחוד אינו אסור וכיון שכן אמרינן כיון דדרך אכילה כדא"פ לכן דוקא כדי א"פ מצטרף מעתה ז"ד בהנאת גרונו דתלי' בטעם וטעם איתא אח"כ ג"כ נהי דאין בו ממש מ"מ כדי א"פ מצטרף משא"כ הנאת מעיו דתלי' במילוי כרס א"כ כשחזר והקיאו לח"ז הראשון קודם שבא ח"ז האחרון למעיו ל"ש לצרף כלל אף כדי א"פ כיון דלא נתמלא הכרס בכזית אך לקושטא דמילתא ברור הדבר דכזית בכדי א"פ מצטרף אפי' בליתא לטעם ראשון כלל בחיך ובגרון בשעה שבא השני לחיך ולגרון כמו דחייב עליו בתערובות ואפי' אם אכל באמצע דבר אחר של היתר ואח"כ צירף ח"ז של איסור חייב עליו וע"כ דגזה"כ כיון דנהנה גרונו בשני ח"ז בכדי א"פ מצטרפי א"כ ה"ה בהנאת מעיו כיון שיהי' מילוי כרס בשני חצאי זיתים בכדי א"פ מצטרפי והוי כמו נהנה הכרס בכזית בב"א:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:8
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:8](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:8)

(ב) ומה שנלענ"ד בזה עפ"מ שכ' הגאון בעל פנ"י ז"ל במס' ביצה ד' ח' דחצי זית ליכא הנאת מעיו כלל כ"א הנאת גרונו ובח' למס' פסחים ד' קט"ו ע"א כתבתי שעפ"ז יתפרש היטב לשון ר' חיסדא שהקשה על הא דאמרינן בגמ' היכא דליכא אלא חסא מאי אמר ר"ח מברך מעיקרא אמרור ב"פ האדמה ואכיל ולבסוף מברך עלי' על אכילת מרור ואכיל ומתקיף לה ר"ח לאחר שמילא כריסו הימנו חוזר ומברך עלי' וצ"ב הלשון "וכי לאחר שמילא כריסו" וכתבנו שנראה דכוונת ר"ח כיון דר"ה מודה דצריך לברך בורא פה"א על המרור שיהי' היכר שישאלו התנוקת וע"כ משום דאסור להנות מעוה"ז בלא ברכה וקשה הא במרור ל"ש הנאה דאינו נהנה ועי' במג"א ס' תע"ה ס"ק י' ובח"י שם ס"ק ט"ו שהעירו בזה אמנם נראה דאע"ג דליכא בזה הנאת גרונו אבל הנאת מעיו דהוא מילוי כרס שייך במרור ג"כ ולכן היכא דאיכא הנאת מעיו צריך ברכה והנה הפנ"י כתב דבפחות מכזית ליכא הנאת מעיו א"כ הכא כיון דמברך בפה"א ע"כ דאיכא כזית והיינו מילוי כרס וא"כ שפיר ק"ל לר"ח וכי לאחר שמילא כריסו כיון דאמרת דמברך בפה"א ע"כ דאכל כזית כיון דהכא ל"ש הנאת גרונו רק הנאת מעיו וזה ליכא בפחות מכזית וכיון שאכל כזית הרי כבר קיים מצות מרור ומיושב ק' המר"ל מפראג ז"ל הא טיבול ראשון לא צריך כזית ולהנ"ל א"ש דדוקא אם איכא שאר ירקות ל"ל כזית כיון דיכול לברך על הנאת גרונו משא"כ היכא דליכא אלא חסא דל"ש בזה כ"א מילוי כרס צריך כזית דוקא ומעתה א"ש ד' רש"י ז"ל בפשיטות דלר"ל דס"ל דאזלינן בתר הנאת מעיו ל"ש לצרף כדי א"פ אלא אם בשעה שבא הח"ז האחרון לתוך מעיו מונח עוד הח"ז הראשון דאיכא השתא הנאת מעיו אבל היכא דליתא לח"ז קמא שוב ל"ש הנאת מעיו כיון דבח"ז ליכא הנאת מעיו כלל ונראה שהפנ"י למד חידוש דינו מהגמרא דהכא דמבואר דלר"ל באכלו וחזר והקיאו ל"ש לחייב וע"כ כנ"ל דח"ז ליכא הנאת מעיו והא דאינו מצרף יותר מכדי א"פ היינו משום דביותר מכדי א"פ אינו דרך אכילה שאין דרך להפסיק באכילת כזית יותר מכדי א"פ וכיון דלאו שמי' אכילה א"ח דהרי ברור הדבר דגם לר"ל דס"ל דחייב על הנאת מעיו אבל אכילה צריך דרך פיו וכיון שצריך שיהי' אכילה נהי דסתם אכילה בב"א ע"ז מהני הלל"מ בכדי א"פ דגם זה חשיב אכילה אבל אם הוא ביותר מכדי א"פ ל"ח אכילה והוי הנאת מעיו בלא אכילה שא"ח עליו אף לר"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:9
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:9](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:9)

והנה כפ"מ שנתבאר לנו פירושא דרש"י ותוס' איכא נפ"מ גדולה דלדעת רש"י ז"ל לר"ל א"צ לצרף הנאת גרונו שמקודם חיובא לר"ל וא"ח לר"ל כ"א מכאן ולהבא כשבא זית שלם לתוך מעיו עתה הוא מילוי כרס וחייב עליו אמנם לדעת התוס' נראה דלר"ל צריך גם הנאת גרונו וא"כ הא דחייב בכזית בכדי א"פ היינו משום צירף הנאה שמקודם שנהנה גרונו מח"ז הראשון. וראיתי לאחרונים שכ' להסביר פלוגתת ר' יוח' ור"ל בח"ש אי אסור מה"ת דאזלי לשיטתם דלריו"ח דס"ל דאזלינן בתר הנאת גרונו א"כ צירף הח"ז הראשון לחיובא וא"כ מוכרח דאיכא על הח"ז שם איסור תורה משא"כ לר"ל דס"ל דאזלינן בתר הנאת מעיו א"כ ל"צ כלל לצירף האכילה הראשונה רק כיון דע"י האכילה אחרונה איכא השתא כזית שלם עתה האיסור והוי כמו בל יראה שהסביר הש"א ז"ל דל"ש בזה חצי לאצטרופי מה"ט ולהנ"ל תלי' זה בפלוגתת רש"י ותוס' הנ"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:10
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:10](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:10)

אך באמת לדעת הפנ"י הנ"ל דבפחות מכזית ליכא הנאת מעיו כלל וכפ"מ שהוכחנו שכן דעת רש"י ז"ל י"ל בפשיטות דר"י ור"ל אזלי לשיטתם דריו"ח ס"ל דאכילה הוי הנאת גרונו שפיר גם ח"ז אסור מה"ת כיון דגם בח"ז יש הנאת גרונו והר"ז חצי שיעור מהאיסור משא"כ לר"ל דס"ל דאכילה הוי הנאת מעיו והנאה זו ליתא בפחות מכזית א"כ גם ח"ש לא הוי דהרי פחות מכזית ליכא איסורא כלל וז"פ וברור לפ"ד הפנ"י ז"ל ומה מאוד ימתק עפ"ז ד' הירושלמי מודה ר"ל ביוה"כ ופירש הג"ר יעב"ץ ז"ל דכוונת הירושלמי על כזית כיון דהוי שיעור חיוב בכ"מ נהי דביוה"כ שיעורו ככותבת מ"מ אסור מה"ת ואינו מובן כל הצורך אמנם להנ"ל הד' ברורים דכיון דבכזית איכא הנאת מעיו א"כ נהי דהכא שיעורו ככותבת מ"מ כזית הוי ח"ש גמור מהאיסור ושפיר גם ר"ל מודה דח"ש אסור מה"ת. אמנם זה רק לפלפולא אבל לקושטא דמילתא א"א לומר לפי"ד רש"י ז"ל דטעמא דר"ל דח"ש מותר מה"ת משום דאינו גם ח"ש כיון דליכא בזה כלל הנאת מעיו משא"כ היכא דבח"ש יש באמת אותה הנאה שיש בשיעור שלם גם לר"ל אסור מה"ת כיון דהוי ח"ש גמור דא"כ יקשה במשקין שלפי"ד רש"י ז"ל ליכא כ"א הנאת גרונו א"כ צריך להיות לר"ל ח"ש אסור מה"ת כיון דבמשקין הח"ש ג"כ איכא הנאת גרון והר"ז ח"ש וא"כ יקשה בהא דמקשינן בר"פ יוה"כ על הא דקתני במשנה יוה"כ אסור באכילה ושתי' אסור ענוש כרת מבעי"ל ותרצינן בח"ש ומקשינן הניחא לריו"ח אלא לר"ל מא"ל וקשה הא י"ל בכזית ומודה ר"ל דאסור מה"ת אך כ"כ בת' אחת דקושית הגמ' שפיר כיון דתני אסור באכילה ושתי' ובשתי' השיעור ביוה"כ מלא לוגמיו וזה שיעור קטן מרביעית א"כ ח"ש מותר מה"ת אמנם א"נ כנ"ל דבמשקין לר"ל ח"ש אסור מה"ת א"כ שפיר קתני אסור באכילה ושתי' אף לר"ל דח"ש באוכלין כזית דיש בו הנאת מעיו ובמשקין כל ח"ש כיון דגם בשיעור שלם ליכא אלא הנאת גרונו שפיר בח"ש אסור מה"ת א"ו דאין זה טעמו דר"ל רק דס"ל דאפי' ח"ש גמור מותר מה"ת ולפ"ז ה"ה ביוה"כ מותר מה"ת:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:11
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:11](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:11)

(ג) אמנם מה שיש להעיר דבר חדש עפ"י הנ"ל דנהי דס"ל לר"ל דאכלו וחזר והקיאו וחזר ואכלו אינו מצטרף לכזית וכנ"ל מ"מ ביוה"כ דהשיעור ככותבת והוא ב' זיתים אם אכל כזית ובא לכריסו וחזר והקיאו ואכל אח"כ כזית אחר או אפי' אותו כזית עוד הפעם יהי' חייב כיון דבכזית איכא הנאת מעיו ג"כ שוב מהני אכילתו כדי א"פ לצרף אע"ג דבשעת אכילת כזית השני ליתא להראשון מ"מ הר"ז דומה להנאת גרונו וכמוש"ל באריכות הן אמת לפמ"ש האחרונים דביוה"כ דתלי' במיתבא דעתי' כ"ע מודים דא"ח אלא בהנאת מעיו דבהנאת גרונו לא מיתבא דעתי' א"כ נראה דצריך שיהי' ככותבת ביחד במעיים דבלא"ה לא מיתבא דעתי' א"כ גם לריו"ח א"ח בכה"ג ביוה"כ אמנם באמת ד' האחרונים צ"ע ומוכח בש"ס דילן בשבועות ובכריתות דת' דמשכח"ל כרת דיומא ביוה"כ כגון דאכיל אומצא וחנקתי' ומית דחייב ביוה"כ בהנאת גרונו לריו"ח ואם אמנם כי שערי ת' לא ננעלו וכמו"ש במק"א אבל האמת יורה דרכו שאין חילוק לריו"ח בין יוה"כ לשאר איסורין וכן מבואר בירושלמי פ"ח דתרומות ה"א דס"ל לר' נתן דהלעיס כבלוע דגם ביוה"כ כן עיי"ש מבואר דלר"נ גם על הלעיסה חייב א"כ ה"ה לדידן נהי דא"ח על הלעיסה גרידא וצריך שיבא בבית הבליעה ג"כ מ"מ נראה מבואר דאין חילוק בין יוה"כ לשאר איסורין וחייב על הנאת גרונו בלבד בכדי א"פ וא"כ ה"ה לר"ל יהי' חייב בככותבת אם יאכל כדי א"פ אפי' חזר והקיאו לכזית ראשון וזה הערה גדולה לכאו' איברא די"ל דבר חדש דביוה"כ טעמא אחרינא איכא דא"ח בכה"ג ואפי' לריו"ח א"ח באכל וחזר והקיאו כיון דכ"ז דדרשינן דעינוי הוא מאכילה ושתי' הוא משום דמקשינן עינוי למלאכה מה מלאכה שוא"ת אף עינוי שוא"ת וא"כ י"ל כיון דאין היקש למחצה ה"ה דמקשינן עינוי למלאכה מה מלאכה שוא"ת אף עינוי שוא"ת וא"כ י"ל כיון דאין היקש למחצה ה"ה דמקשינן עינוי למלאכה לענין זה דכמו דבמלאכה א"ח אם בשעה שעשה חצי המלאכה השני' ליתא להראשונה כמו דאמרינן בהוציא ח"ז וחזר והוציא ח"ז דאם בשעה שהוציא האחרון קלטה כלב להראשון א"ח ה"ה באכילת יוה"כ א"ח בכה"ג אך ז"א דא"כ יקשה לקושטא דמילתא לר"ל דס"ל דבכ"מ אזלינן בתר הנאת מעיו וא"כ הא דצריך כדי א"פ ג"כ משום דאל"ה לא הוי דרך אכילה וכמוש"ל וא"כ קשה דביוה"כ דלא כתיב בי' אכילה יתחייב גם ביותר מכדי א"פ ובפרט כיון דלא כתיב בי' אכילה ונקיש עינוי למלאכה ונאמר דכמו דבמלאכה כ"ז שאיתי' להח"ש הראשון מצטרף הח"ש השני להראשון להתחייב עליו כן באכילת יוה"כ כל שיעור העיכול יתחייב אם אכל כזית השני כיון דעדיין איתא להראשון אלא ע"כ דבזה ל"ש להקיש עינוי למלאכה כמו דלא מקשינן לענין השיעור דבמלאכה השיעור כגרוגרת ובאכילה השיעור ככותבת דתלי' במיתבא דעתי' לכן אין לדמות זל"ז וכיון דגמירי דאין מיתבא דעתי' ביותר מכדי א"פ וא"ז בגדר אכילה א"כ לא עבר על ועניתם וה"ה להיפוך לריו"ח בהנאת גרונו אכילה ואכלו וחזר והקיאו וחזר ואכלו חייב עליו ה"ה ביוה"כ אם הוא ככותבת הוי בגדר מיתבא דעתי' הכלל שנראה ברור שאין לדמות עינוי למלאכה בענין זה בין להקל בין להחמיר איברא דיש לעי' במש"ל דאת"ל דטעמא דר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת משום דאין זה ח"ש לר"ל דס"ל דאזלינן בתר הנאת מעיו דאין זה מספיק על משקין דלדעת רש"י ז"ל איכא רק הנאת גרונו לאחר העיון ז"א ונמשכתי בזה אחר אחרוני זמנינו שרוצים להוכיח כן מד' רש"י סוכה מ"ט ע"ב בהא דאמרינן בגמ' ש"מ כי קשבע איניש חמרא מגרונו שבע ועיי"ש אך באמת ז"א דנראה ברור דגם במשקין איכא הנאת מעיו ולר"ל א"ח כ"א בהנאת מעיו וכ"נ מבואר מד' רש"י כתובות ל"א ע"ב ד"ה במשקין של תרומה אלא דרש"י ז"ל דייק דשביעת משקין ל"ש אלא בגרונו וזה שצמא אמנם לא תלי' עיקר בגרונו ולא במעיים אבל הנאת מעיים איכא במשקין ג"כ ולר"ל דס"ל הנאת מעיו בעינן בודאי גם במשקין צריך הנאת מעיו וא"כ שוב י"ל כיון דבח"ש ליכא הנאת מעיו כלל גם בגדר ח"ש אינו:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:12
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:12](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:12)

אמנם לקושטא דמילתא עדיין קשה כיון דביוה"כ שיעור שתי' כמלא לוגמיו וזה פחות מרביעית ואיכא רק הנאת גרונו וא"כ ח"ש צריך להיות אסור ועפ"ז יש לבאר ד' הגמ' התמוהין מאוד במס' יומא ד' פ"א ע"ב שתה ציר או מורים פטור הא חומץ חייב מתניתין מני רבי הוא דתני' רבי אומר חומץ משיב את הנפש דרש ר"ג ב"מ וכו' אין הלכה כרבי לשנה נפקי כ"ע מזגי ושתי חלא שמע ר"ז ואיקפד אמר אימר דאמרי אנא וכו' פורתא טובא מי אמר וכו' עיי"ש ותמי' מאוד א' כמו שתמהו המפורשים מה הבדל בין טובא לפורתא כיון דאמרת דאינו משקה הראוי לשתי' ב' תמי' טובא הא ע"כ על כשיעור קאי דאל"כ פטור בכל המשקין וא"כ מה חילוק בין טובא לפורתא כיון דפורתא ג"כ כשיעור דאל"כ בלא"ה פטור אמנם להנ"ל יובן היטב דהנה ביוה"כ שיעור שתי' כמלא לוגמיו וזה פחות מרביעית ואיכא רק הנאת גרונו ובאמת נראה כן בבירור דביוה"כ דמשערין בשיעור שתי' במלא לוגמיו היינו משום דמיתבא דעתו של השותה וזה תלי' בגרונו דשביעת שתי' הוא בגרון כנ"ל ובזה פליגי רבי ורבנן אי חומץ משיב את הנפש ואיכא הנאת גרונו ודרש ר"ג דאין הלכה כרבי ושפיר אקפיד ואמר אימר דאמרי אנא פורתא היינו שיעור יוה"כ דהוא רק מלא לוגמיו וליכא הנאת מעיו אבל טובא דהיינו שיעור רביעית דאיכא גם הנאת מעיו מי אמר דעכ"פ אסור משום הנאת מעיו דג"כ אסור ביוה"כ ובזה א"ש דעת הר"מ ז"ל דפסק דאפי' טובא פטור כיון דליכא הנאת גרונו ויוה"כ ה"ה כשאר איסורין דא"ח כ"א בהנאת גרונו ור"ג אמר רק דטובא אסור עכ"פ כיון דאיכא הנאת מעיו וזה פירוש נכון בד' הגמ':


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:13
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:13](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:13)

(ד) ודע שבח' כתבנו להעיר בד' רש"י ז"ל במס' כריתות ד' טו"ב ע"ב בד"ה לרבא ליכא מצות ליכא ב' זיתים ופחות מכזית כמאן דליתא עכ"ל ומוכרח כן בסוגי' ותמי' לי לריו"ח דס"ל דאכל ח"ז וחזר והקיאו וחזר ואכלו חייב עליו א"כ הרי יכול להתחייב עליו ואמאי אינו בגדר מצות וכתבנו להוכיח מזה דאף דריו"ח ס"ל דחייב בכה"ג ה"ד במזיד לענין מלקות אבל בשוגג לענין קרבן א"ח בכה"ג מטעם דתמחוין מחלקין וא"כ זה שהקיאו ואכלו עוד הפעם אינו מצטרף עם ח"ז הראשון לחיוב קרבן דהוי כמו שני תמחוין וי"ל עוד טעם אחר דבאמת קשה הא נפשו של אדם קצה באכילת איסור ול"ח נהנה ואיך אפשר לחייב קרבן בשוגג אמנם נראה דבהנאת מעיו שפיר חייב וא"כ לענין קרבן מודה ריו"ח דצריך הנאת מעיו ועי' בכל"ח פ' מטות אות שכתבנו סברא זו לחלק בין הנאת גרונו למעיו לענין נפשו של אדם קצה באכילת איסור אך לקושטא צ"ע בזה וממקורי הד' נראה להיפוך וכתבנו במק"א בזה אמנם הסברא הראשונה ניתן להאמר וי"ל בזה טעמא דר"ש דס"ל כ"ש למלקות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן ורבינו מאיר מפרש דבשוגג ל"ש אחשבה וצ"ע הבנת הד' ולהנ"ל י"ל דרבינו מאיר ס"ל דטעמו דר"ש דכ"ש למלקות משום אחשבו ולא אמרינן בטלה דעתו משום דבעצם ח"ז ראוי להתחייב עליו מלקות בשחזר והקיאו כנ"ל א"כ לענין קרבן דא"א להתחייב עליו קרבן ל"מ מחשבתו לחייב קרבן וצ"ע עוד בזה מאמה"ח דחלקו מבחוץ פטור א"כ לר"ש לא יהי' כ"ש למלקות וכן בגה"נ לדעת הפרמ"ג וכתבנו במק"א ואכמ"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:14
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:14](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:14)

(ה) והנה חובה עלינו לבאר הא דמבואר בסוגין דלריו"ח בין החנכיים מצטרף לכזית כיון דיש בו הנאת החיך מה הדין אם אחר שלעסו ונהנה בחיך חזר ופלטו אם חייב עליו לריו"ח ומסתימת הסוגיא נראה דבזה מודה ריו"ח דא"ח עליו והטעם נראה דנהי דאצטרופי מצטרף לכשיעור כזית מ"מ ה"ד בנהנה גרונו ג"כ דחשיב אכילה והוי דרך אכילה לענין הנאת גרונו עכ"פ אבל כשלא בא לגרונו כלל נהי דהחיך נהנה מ"מ אינו חשוב אכילה כלל ואפי' באיסורין שחייב עליהם גם שלא כד"א מ"מ בלא נהנה גרונו ל"ח אכילה כלל וא"ח עליו וראי' ברורה לזה מחולין ד' קי"ב:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:15
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:15](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:15)

במבשל חלב בחלב דאמרינן דעל אכילה כ"ע לא פליגי דלא לקי משום דא"א חע"א היינו דאכילת בב"ח אינו חל על איסור חלב וקשה לפמ"ש הר"מ ז"ל דבב"ח כיון דלא כתיב בי' אכילה אסור גם שלא כד"א א"כ בב"ח תמיד קדים דהרי כשהוא בין החנכיים צריך להיות חייב מצד בב"ח משא"כ משום חלב א"ח כ"א כשבא לגרונו א"ו דבין החנכיים בלבד אינו בגדר אכילה כלל וגם בבב"ח אינו חייב עליו אמנם בפ"ח דתרומות משנה ב' וכולם שהי' תרומה בתוך פיהם ר' אליעזר אומר ובר"ש שם בשם הירושלמי תני ר' נתן אומר לא שהי' ר"א אומר משום דהתחיל בהיתר אלא שהי' ר"א אומר הלעוס כבלוע. אף בשבת כן אף בפסח כן. אף ביוה"כ כן. אף בנזיר כן. אף בנבילות כן. אף בטריפות כן. אף בשקצים כן. אף ברמשים כן. פירוש ר"נ פליג אמתניתין ולא מפליג בין התחיל באיסור להתחיל בהיתר. אף בשבת כגון פירות הנושרין שלעס בפיו והן מוקצין עכ"ל הר"ש ז"ל מבואר מד"ק דלר"נ אליבא דר"א ס"ל דלעוס הוא כבלוע וחייב עליו לר"א אמנם יש לעי' הפירוש בירושלמי דהכא בתרומה מבואר דכיון דס"ל לר"א דלעוס הוא כבלוע שוב מותר לבלוע אח"כ את התרומה ואין כאן שום איסור אם הדין כן גם בכל הנך דחשיב אח"כ שיהי' מותר לבלוע אח"כ את האסורין אחר לעיסה א"ד דדוקא בתרומה י"ל כיון דלעוס כבלוע שוב נחללה התרומה דנראה ברור דחילול דתרומה תלי' בזה שעבר עבירה ואכלה בזה מחלל אותה מקדושת תרומה לר"ל בהנאת מעיו ולריו"ח בהנאת גרונו ולר"א אליבא דר"נ בלעיסה וכיון שנפקע ממנה קדושת תרומה שוב מותר לבלעה משא"כ בשאר אסורין אע"ג דאמרינן דלעוס הוא כבלוע מ"מ כיון דבליעה הוא ג"כ הנאה ואכילה דהנאת גרונו בודאי חשיבא אכילה לכ"ע א"כ מהכ"ת להתיר לו לבלוע ולעבור עוד איסור תורה כיון דע"י לעיסה לא פקע איסורא ונראה שזה דעת הר"ש ז"ל מדמפרש אף בשבת כן לענין פירות הנושרין דהוי רק איסור דרבנן ולכאו' למה לא מפרש דס"ל כר"י הסנדלר דמעשה שבת דאורייתא מקרא דקודש הוא ולזה אמר דלעוס כבלוע אמנם להנ"ל י"ל א"נ דמעשה שבת דאורייתא יהי' אסור לבלוע דמה בכך דעשה איסור בלעיסה אמנם שלא נימא כיון דמעשה שבת אסור רק משום קודש א"כ יהי' דינו כמו קודש דנתחלל ע"י אכילת איסור וא"כ שוב י"ל דדינו ממש כמו תרומה דמותר לבלוע לכן הזהיר בזה הר"ש ז"ל דאינו כן דמעשה שבת לריו"ח הסנדלר לא פקע איסור ולא נתחלל ע"י הנאת גרונו או ע"י לעיסה כנלע"ד בכונת הר"ש ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:16
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:16](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:16)

אמנם כשנעמיק העיון בירושלמי ונחקור לדעת א' בכל הני איסורין שחשב לא חשב רק איסורי אכילה ולא אסורי הנאה וצ"ב למה דאין לומר משום דבאסה"נ לכ"ע הלעוס כבלוע עכ"פ משום הנאה ז"א דמשום הנאה לא לקי וא"כ שפיר צריך לאשמעינן דגם בערלה וכה"כ ותקרובות ע"ז ושוה"נ הלעוס כבלוע ב' ועוד יותר יפלא שגם חלב לא זכר הירושלמי ורואים אנו עד כמה שחשב איסורין בפרוטרוט והניח חלב ג' וביותר יפלא דלאחר שחשב הירושלמי שקצים ורמשים איתא שם בירושלמי כל השו"ט אם שקצים ורמשים אסורים כ"ז שלא פרשי. וצ"ב דמה ענין השו"ט זה לכאן לכן נראה בכונת הירושלמי דבאמת בכל איסורין אלו שחשב אין כאן איסור תורה בבלוע אותם דכיון דלעוס כבלוע כבר עשה העבירה ע"י לעיסה ושוב הבליעה מותר מה"ת ולכן זה רק באיסורי אכילה אבל באסה"נ פשיטא דאסורין עכ"פ מצד הנאה אמנם לכאו' עכ"פ צריכין להיות אסור מה"ת מצד דלא גריעי מח"ש דאסור מה"ת אך כ"כ המרלב"ח דאע"ג דקיי"ל כריו"ח דח"ש בחלב אסור מה"ת מ"מ ה"ד בחלב שלא הי' לו שעת הכושר ואין היתר לאיסורו משא"כ באיסורים שהי' להם שעה"כ אין ללמוד מחלב וח"ש בהם מותר מה"ת וא"כ בכל הני אסורין שחשב י"ל דהי' להם שעה"כ וח"ש מותר בהם מה"ת והיינו יוה"כ ונזיר. נבילות וטריפות. ושקצים ורמשים. והנה נזיר ויוה"כ א"ש בפשיטות דהי' להם שעה"כ גם נו"ט כתב החו"י בת' דמותרין בסחורה מה"ת משום דאין ללמוד מטמאים משום דהי' להם שעה"כ [ומה שהקשו על החו"י מהא דחולין ק"כ דמבואר דנבילה לא הי' לה שעה"כ כ"כ האחרונים דלענין איסור סחורה מקרי הי' לו שעה"כ כיון דגם אמה"ח מותר בסחורה א"כ ה"ה לענין ח"ש כיון דבאמה"ח מותר ח"ש כמו"ש הפרמ"ג כיון דחלקו מבחוץ פטור שוב חשיב הי' לו שעה"כ ושוב אין ללמוד מחלב דח"ש אסור ואפי' א"נ כמו"ש התוס' בחולין שם דלא הי' לו שעה"כ משום עשה שא"ז ונאמר דח"ש אסור מה"ת בעשה שא"ז מ"מ י"ל דקאי על נו"ט דעוף וכמו"ש הפרמ"ג דבעוף ליכא עשה דשא"ז ויודע אני שזה היפוך סגית הש"ס ר"פ יוה"כ שמבואר דריו"ח ס"ל דנו"ט אסור מה"ת אך כאן אני כותב לשיטת הירושלמי] ובשקצים ורמשים ג"כ י"ל דאותן שקצים שאינן אסורין כ"ז שלא פרשו א"כ ג"כ הי' להם שעה"כ ולא נאסרו מתחילת ברייתן וכמו"ש הכו"פ ז"ל בענין היתר המילבין מה"ט ומ"ש החו"ד ז"ל מד' הרשב"א ז"ל לענין חלב כ"כ הג' ר"ב פרענקיל ז"ל בהגהותיו בחו"ד ס' ק' שבשקצים אינו כן ושמם עליהם גם קודם שפרשו ולכן הוי בכלל הי' להם שעה"כ וח"ש מותר מה"ת ושוב מותר מה"ת לבלוע דאינו יותר אלא איסור ח"ש ולכן מיד אח"ז מבואר בירושלמי בירור הלכה זו דשקצים אינן אסורין אלא כשפרשו להורות זה וזה ביאור נכון ומתקבל על הלב בביאור ד' הירושלמי:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:17
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:17](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:17)

(ו) אמנם לא אכחד שלבי מהסס בי' טובא לומר דיהי' מותר לבלוע מה"ת א"נ דלעיס כבלוע לכן נראה להיפוך דז"פ דאסור לבלוע דג"כ איכא עבירה מה"ת אלא דס"ל דחייב על לעיסה בלחודא ג"כ והא דלא נקיט איסה"נ היינו משום דס"ל דהי' לוקין משום הנאה כיון דאית בי' מעשה וגם דהוי דרך אכילה ול"ש טעם הפוסקים דאין לוקין על הנאה ולכן נקט רק איסורי אכילה להורות דגם בהם חייב על הלעיסה והנה הא דנקיט הירושלמי פסח עי' בפנ"מ שמפרש לה על מצה וצדקו דבריו דעל חמץ חייב מצד הנאה לכן צריך לפרש דהכונה דיוצא ידי אכילת מצה בלעיסה אמנם לכאו' צ"ע אמאי לא פירש כפשוטו דקאי על אכילת הפסח דיוצא בלעיסה ונראה דס"ל דבפסח כיון דצריך לאכלו צלי דרך חירות כדרך שהמלכים אוכלים בודאי דבעי אכילה ממש בכל הנאות ולעיסה אינה אכילה כלל לגבי פסח אך לענ"ד איז מוכרח וי"ל דאדרבה דקמ"ל דגם בפסח יוצא ידי אכילה בלעיסה ויוה"כ דוקא ג"כ רבותא קמ"ל דאע"ג דתלי' ביתובי דעתי' וה"א דלעיסה אינה מיתבא דעתי' קמ"ל דגם הוא מיתבא דעתי' וחייב עליו משום יוה"כ ונזיר דנקיט נראה דבא להורות דדוקא נזיר דהוא איסור תורה לכן אסור בלעיסה דבלשון תורה לעוס כבלוע אבל בנדרים ושבועות שלא יאכל אין לעיסה בכלל אכילה דדעת בני אדם על אכילה ממש הנאת גרונו עכ"פ ולכן קמ"ל דבנזיר אע"ג דג"כ הוא מקבל ע"ע להיות נזיר מ"מ איסור היין הוא איסור תורה וידוע מה שנחלקו בזה בת' מהרי"ט ז"ל בגדר אסורי נזיר מה הם ולהנ"ל מוכח מד' הירושלמי שהוא איסור תורה ונבילות וטריפות דנקט י"ל ג"כ דרבותא קמ"ל דבא להורות לקיים דבריו של ריה"ג דס"ל דנו"ט המה בגדר לאו הנל"ע נבילה משום נתינה לגר וטריפה מצד השלכה לכלב ולכאו' צ"ע הא אחר עבירת הלאו א"א לקיים העשה ואיך הוי נל"ע אמנם להנ"ל א"ש כיון דבלעיסה עובר על הלאו שפיר הוי בגדר נל"ע דאכתי יכול לקיים העשה בפרט בטריפה דעדיין לא נפסל מאכילת כלב ע"י לעיסה ושקצים ורמשים דנקט ג"כ רבותא קמ"ל דלא נימא כיון דרובן פגומין ואין בהם טעם א"ח עליהם רק בהנאת מעיו ול"ש בהם הנאת החיך קמ"ל דגם בהם לעיס כבלוע אך שלא יקשה ע"ז הא קיי"ל באוכל נמלה כ"ש שהוא חייב משום ברי' ובזה ל"ש לעיסה כלל דבכ"ש ל"ש טעם ע"י לעיסה וצריך בליעה לגרונו דוקא לכן מייתי הירושלמי מיד בסמוך דיש שקצים ורמשים שאינן נאסרין מתחילת ברייתן היינו היכא דמני' קרבו ואינן בגדר ברי' וצריך כזית ושפיר י"ל בהו לעיס כבולע הצגתי בזה שני הפירושים מה שיש לפרש בירושלמי והמעי' יבחר ויש עוד להאריך בכ"ז ולברר הד' ואכ"מ:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:18
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:18](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:18)

(ז) והנה בתורת כהנים פ' אחרי פרשה ח פרק י"ב בדיני נבילת עוף טהור איתא בזה"ל יכול יהי' מטמא בגדים בתוך המעיים ת"ל יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וטהר אינו מטמא בגדים בתוך המעיים ועי' בר"ש שמבאר עפ"ד הגמ' חולין דף ע"א ע"א דמי לא עסקינן דאכיל סמוך לשקה"ח וטבל וקאמר רחמנא טהור אע"ג דאכתי לא נתעכל] יכול לא יטמא בגדים בתוך המעיים אבל יטמא בגדים בתוך הפה ת"ל נפש בבית נפש הוא מטמאה ולא בתוך המעיים ולא בתוך הפה עכ"ל והנה מה שצריך קרא שלא יטמא תוך הפה נראה דאפי' לדידן דס"ל דלעיס אינו כבלוע מ"מ כיון דקיי"ל דבין החנכיים מצטרף לכזית וה"א דגם לענין טומאת בית הבליעה כיון דהוא דרך אכילה ג"כ יצטרף מה שבין החנכיים קמ"ל דהכא גזה"כ דאינו מטמא אלא כשהוא בבית הבליעה ואין בין החנכיים מצטרף אמנם מה שיפלא על התו"כ דלמה סיים עוד הפעם ולא בתוך המעיים אחר שכבר הוכיח דאא"ל שמטמא בתוך המעיים מהא דכתיב וטמא עד הערב וטהר ולא מצאתי במפרשי התו"כ למי שירגיש בזה ועלה בדעתי בכוונת התו"כ דהנה לכאו' יש לעי' לפמש"ל שדעת רש"י ז"ל דר"ל דס"ל דאכילה הוי הנאת מעיו היינו בשעה שהוא יורד למעיים כמבואר מלשונו אבל מה שמונח בתוך מעיו אינו בגדר אכילה ולכן אינו מצטרף אלא כדי א"פ וא"כ א"ר מזה שאמרה תורה וטמא עד הערב שאינו מטמא בתוך מעיים דנהי דנשמע מזה דאינו תלי' בשיעור עיכול אבל עכ"פ י"ל כיון דאכילה לר"ל הוי הנאת מעיו הוי כמו לענין כל אכילות דבשעה שיורד למעיו מטמא בגדים ומצטרף ג"כ כדי א"פ כמו לריו"ח בהנאת גרונו ובפרט לפ"ד הגר"א מווילנא ז"ל בפ"א מ"ג דטהרות דס"ל דבנע"ט לריו"ח אינו מצטרף בכדי א"פ אלא כשמונח יחד בתוך הגרון וכן דעת הג' חת"ס ז"ל א"כ שפיר י"ל דגם לר"ל אם בתוך כדי א"פ ירד למעיו כזית מטמא בגדים ושפיר אמרה תורה יטמא עד הערב דהוי כמו אכילות שבתורה לר"ל לכן הוכיח התו"כ מדכתיב נפש נראה דאכילה זו תלי' עיקר בהנאת גרונו ורק כשהוא בגרון מטמא בבית הבליעה ובא לאפוקי בזה שאר הנאת אכילה הן לעיסה והן הנאת מעיים שאינן מטמאין בבית הבליעה אמנם שלא נימא דהן אמת דאכילה דהכא הנאת גרונו ואז מתחיל לטמא בבית הבליעה אבל מנ"ל דפסקה ממנו טומאה אח"כ דילמא כ"ז שלא נתעכל מטמא דאע"ג שהוא בלוע מ"מ מטמא ע"ז מייתי ראי' מקרא מדטהור מערב ע"כ דלאחר אכילה אינו מטמא אע"ג דעדיין לא נתעכל:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:19
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:19](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:19)

ובאמת נראה להוכיח דר"ל מודה היכא דכתיב נפש אזלינן בתר הנאת גרונו מסוגי דנפש בחולין ק"כ ע"א דמרבינן נפש לרבות השותה הן בחלב והן בחמץ והן בנע"ט ובכולם מת' ר"ל נפש לרבות השותה ולהנ"ל י"ל דהנה באמת הקשו בתוס' שם הא שתי' בכלל אכילה לכן נראה דגמ' לר"ל דס"ל דאזלינן בתר הנאת מעיו באכילה וכיון שכ"כ לעיל שבשתי' עיקר הנאה בגרונו תלי' לכן קשה כיון דכתיב בהו אכילה דתלי' במעיו מנ"ל דממחה ושותה דא"ב הנאת מעיו כ"כ אלא הנאת גרונו מנ"ל דהוי אכילה וע"ז שפיר ת' ר"ל מדכתיב נפש והיינו בית הבליעה כמו"ש בתו"כ לרבות דגם שותה חייב והיינו כנ"ל ולפ"ז הא דצריך נפש לרבות השותה הוא רק לר"ל דס"ל דבכ"מ אזלינן בתר הנאת מעיו אבל להלכה דקיי"ל כריו"ח ל"צ לזה קרא דנפש כלל דפשוט הדבר דשתי' בכלל אכילה וחייב על ממחה ושותה ועי' בלח"מ ז"ל רפ"א מה' חמץ ומצה שהרגיש בד' רבינו הר"מ ז"ל בפ"ג מה' שאר אבות הטומאות שנראה מד"ק דל"צ קרא דנפש ונדחק לפרשו שלא יקשו עליו מסגיות הש"ס אמנם לדברינו הדבר נכון מאוד ומצאתי לרבינו מנוח ז"ל בס' המנוחה ריש ה' חמץ ומצה ע"ד הר"מ ז"ל דא' האוכל וא' הממחה ושותה שכ' בזה"ל אבל הכא בהנאה קא קפיד רחמנא והרי יש כאן הנאת גרונו ולא גרע חמץ מחלב ושאר אסורין שאם המחה אותן וגומען חייב וד' סתומין לכאו' אמנם עפ"ד הדברים מבוארים דלפי האמת דקיי"ל דהנאת גרונו הוי אכילה ל"צ קרא כלל דחייב בממחה חלב וחמץ ושותה. ובזה נסתר הוכחת כבוד יד"נ הגאון מקינסק שליט"א בס' חלקת יואב ח' יוד' סוף ס' ט' דר"ל ע"כ מודה דצריך גם הנאת גרונו לאכילה דאל"כ איך משכח"ל לדידי' טומאת בית הבליעה דהוא מחמת אכילה והרי הנאת גרונו ל"ח אכילה ור"ל בעצמו ג"כ מודה דטומאת נע"ט הוא מכח אכילה מדצריך קרא דנפש לרבות השותה ולהנ"ל דא ודא אחת הוא דמזה דכ' רחמנא נפש לרבות השותה מכרח דהכא גם הנאת גרונו הוי אכילה וממילא מטמא בבית הבליעה אבל בכל מקום צריך דוקא הנאת מעיו ול"צ צירף הנאת גרונו לאכילה ודוק היטב בכ"ז:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:20
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:20](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:20)

(ח) ובעיקר ענין טומאת בית הבליעה ראיתי להג' חלקת יואב שם שכ' להפליא על החת"ס שכ' שנראה ברור דהא דמצרפינן בכדי א"פ היינו כשיהי' בבית הבליעה ביחד אבל בלא"ה ל"ש טומאת נע"ט ותמה הג' הנ"ל דא"כ אף ביותר מכדי א"פ מצטרף כיון דשניהם ביחד הם בבית הבליעה במקום אכילה א"ד ולענ"ד נראה דבכל אסורין אע"ג דמצטרפי כדי א"פ אפי' בליתא לקמא מ"מ ביותר מכדי א"פ אינו מצטרף אפי' באיתא לח"ז הראשון עוד בבית הבליע כיון דגזה"כ דצריך אכילה ע"י פיו דוקא וזה אין מדרך לאכול כזית ביותר מכדי א"פ א"כ אף כששהה בבית הבליעה עוד ח"ז הראשון מ"מ כיון דנכנס לבית הבליעה ביותר מכדי א"פ א"ח עליו וכמו לר"ל דס"ל דחייב על הנאת מעיו שצריך שירד לתוך מעיו בכדי א"פ אבל ביותר מכן אינו מצטרף אע"פ שהח"ז הראשון עוד מונח בתוך מעיו ה"ה לריו"ח בהנאת גרונו צריך שירד כל הכזית לגרונו בכדי א"פ ובלא"ה אינו מצטרף ומעתה מובן היטב ד' החת"ס ז"ל וכ"כ למעלה שכן דעת הגר"א ז"ל דזה בודאי מסברא דטומאת בית הבליעה ל"ש אלא אם כל הזית בגרונו דוקא והא דצריך כדי א"פ היינו דאל"ה לא הוי אכילה ואינו מועיל מה שהוא יחד בגרונו כיון דא"ז אכילה א"ז מטמא בבית הבליעה כמו דאינו מטמא ביציאתו דרך בית הבליעה ועפ"ז יש לת' באמת ק' החת"ס שם דאמאי אמרינן הכא הואיל וחידוש הוא יטמא ביותר מכדי א"פ ג"כ ולהנ"ל א"ש דהכא כיון דאינו מטמא אלא כשהוא בבית הבליעה ופשיטא דבעי שיהי' כל הכזית ביחד בבית הבליעה דאל"ה ל"ש טומאה שפיר ה"א דגם ביותר מכדי א"פ מצטרף קמ"ל דז"א דצריך אכילה כמו בכל מקום:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:21
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:21](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:21)

שבתי וראיתי למורי הגאון זצ"ל בס' נפש חי' בענין לאו שאין ב"מ ד' מ"ד בתשובתו אל מו"ר הגאון האדיר מקיטנא זצ"ל שכ' להוכיח דהנאת גרונו דחייבה רחמנא היינו רק על הירידה לגרון אבל מה שמונח אח"כ בגרון ל"ח הנאה להתחייב עליו דאל"כ אם הי' מונח כזית בגרונו והי' מתרין בו כמה פעמים יהי' חייב מלקות על כל התראה והתראה כמו דהיכא דהוא לבוש כלאים והתרו בו ואמרו לו פשוט פשוט והוא ראי' ברורה ומעתה מבואר כן דהיכא דהוא יותר מכדי א"פ אפי' אם מונח עוד ח"ז הראשון בגרונו אינו מצטרף דזה שמונח אח"כ בגרונו א"מ ואינו מוריד וצדקו ד' הגר"א והחת"ס ז"ל והן אמת דמ"ש שם מורי הג' ז"ל להכריח דכ"ע מודים דחייב על הנאת מעיו בלא הנאת גרונו ולא נחלקו ריו"ח ור"ל אלא על הנאת גרונו בלא הנאת מעיו זה אינו נראה מדעת כל הפוסקים וראי' שלו כיון דתחב לו חבירו לתוך בית הבליעה באונס א"א לחייבו על הנאת גרונו וע"כ דחיוב על הנאת מעיו ובזה ת' שם קושית מורי הג' מקיטנא זצ"לה"ה ולענ"ד נראה פשוט דרש"י ותוס' הוכיחו דכל שו"ט דגמ' היינו אליבא דר"ל דס"ל דאין אכילה חשיבה בלא הנאת מעיו דאל"כ יקשה בלא"ה לפמ"ש התוס' דתרומה שבא לגרונו נתחללה מקדושת תרומה א"כ בתחב לו חבירו לתוך בית הבליעה מיד שבא לבית הבליעה הרי נתחללה התרומה וא"כ אף במצי לאהדורי לא יהי' חייב מיתה משום תרומה כיון דנתחללה מיד אך ע"כ דכל השו"ט דגמ' אליבא דר"ל דס"ל דכ"ז דלא בא למעיו ל"ח אכילה וא"כ עדיין לא נתחללה מקדושת תרומה קודם שבא למעיו דאל"כ לח משכח"ל אכילת תרומה כלל דהרי ז"ב דאם אמרינן דבאכילת איסור נתחללה התרומה מכ"ש כשאכלה הכהן כמצותו משום דנעשה מצותה וכיון דכל השו"ט הוא אליבא דר"ל שפיר כתבו התוס' דחייב על הנאת מעיו אבל לריו"ח דס"ל דהנאת גרונו הוי אכילה א"ח על הנאת מעיו בלא הנאת גרונו אמנם עיקר הדבר שכ' מורי הג' ז"ל דא"ח לריו"ח על הנאת גרונו כ"א ע"ז שירד לגרונו נראין ד' מוכרחים וכמוש"ל ואכמ"ל יותר בזה]:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:22
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:22](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:22)

והנה הג' שם רוצה לה"ר לדעת החת"ס מהא דאמרינן בגמ' דחטאת עוף הבא עה"ס איכא תרתי נבילה וחב"ע וקשה הא איכא טומאת מקדש ג"כ ומה שדחה דאין במליקת חטאת עוף הבא עה"ס טומאת בית הבליעה כבר הרגיש בעצמו בסוף הס' שם שמבואר בזבחים פ"ד דחטאת עוף הבא עה"ס מטמאה בגדים בבית הבליעה וא"כ הקשי' עצומה הא איכא איסור דטומאת מקדש ומוכח כהח"ס דאם אכל כד"א כדי א"פ ובשעה שבא הח"ז האחרון כבר ליתא לראשון בגרונו אינו מטמא בבית הבליעה איברא דלקושטא דמילתא גם לפ"ד הגר"א והחת"ס קשה עפמ"ש במק"א בשם מרן בעל ח' הרי"ם ז"ל דנהי דהלל"מ דכזית בכדי א"פ ג"כ חשיב אכילה מ"מ ה"ד אם ראוי לאכלו בב"א אבל אם א"א לאכלו בב"א אלא בכדי א"פ ל"ח אכילה והוא נכון בסברא וא"כ הדרא ק"ל דהכא בב"א א"א לאכול משום דיהי' במקדש בטומאה וא"כ ל"ח אכילה בכדי א"פ וא"כ שפיר איכא תלתא נבילה וחב"ע וטומאת מקדש אך בגוף הקשי' י"ל בפשיטות דהנה באמת נתקשה הג' שי' הא עזרה הוה רה"ר והוי ס"ט ברה"ר וספיקו טהור אך י"ל דכוונת התוספתא היכא דאכלו בלשכות דהוי רה"י ושפיר משכח"ל טומאה בנע"ט בחטאת. עוף הבא עה"ס אבל הגמ' לא מצי למימר דאיכא תלתא דהא יכולין לאכול בעזרה ולא יהי' טמא משום דהוי ס"ט ברה"ר ואפי' לפמ"ש במק"א דהכא ל"ש ענין ס"ט ברה"ר דיהי' טהור משום דהתורה תלתה טומאת נע"ט באכילה נגרר הטומאה אחר האיסור וכיון דספיקו אסור מה"ת באכילה ה"ה דמטמא בבית הבליעה מ"מ א"ש דלא אמרינן דאיכא תלתא כיון דאם נימא דמותר משום נבילה ממילא גם איסור טומאה לא יהי' וא"כ הטומאה נגרר אחר האיסור וא"כ זה נכלל בכלל נבילה ובאמת י"ל עוד דמשום חשש טומאה יכולין לאכול בלשכות הבניות בחול ופתיחות לקודש דליכא משום טומאה ויכולין לאכול שם קדשי קדשים שוב נזכרתי שכבר העיר בזה ידידי הגאון באתוון דאורייתא כלל א' עיי"ש באריכות ואכמ"ל יותר בזה:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:23
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:23](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:23)

(ט) עתה נבוא לדברי רבינו הגדול זצלה"ה בס' אגלי טל שכתב לת' את ד' הר"מ ז"ל שבשמן פסק שמברך שהכל ובשמן של תרומה פטור מקו"ח. וכן לענין חומץ של תרומה פסק שחייב קו"ח ואולי בשותה ביוה"כ חומץ פוסק דפטור ולת' כל אלה מחליט דיש שלשה סוגין בענין גרונו ומעיו דבכל אסורין לריו"ח חייב רק בהנאת גרונו ולא תלי' במעיו כלל ולר"ל בעי תרוי' גרונו ומעיו וראי' לזה מדמותר לאכול קודם יוה"כ רגע אחת אע"ג דביוה"כ איכא הנאת מעיו. ובברכת המזון וממילא ה"ה בברכת הנהנין דהוא מק"ו דברכה שאחרי' תלי' עיקר בהנאת מעיו ול"צ הנאת גרונו כלל דבלא"ה ל"ש ברכה על הנאת גרונו כיון דכבר עברה. וביוה"כ בעי תרוי' לריו"ח הנאת גרונו ומעיו. ומעתה א"ש הכל דבשמן ליכא הנאת גרונו כ"א הנאת מעיו לכן לענין ברכה מברך שהכל ובתרומה פטור מקו"ח כיון דליכא הנאת גרונו ועל הנאת מעיו א"ח בשאר אסורין אמנם חומץ ליכא הנאת מעיו כ"א הנאת גרונו לכן בתרומה חייב וביוה"כ פטור כיון דביוה"כ בעינן תרוי' הנאת גרונו ומעיו אתד"ק. ואבוא ע"ס דבריו הקדושים א' מ"ש להכריח דר"ל מודה דצריך הנאת גרונו דאל"כ איך מותר לאכול קודם יוה"כ הא כשבא יוה"כ איכא הנאת מעיו נלענ"ד אפי' א"נ כן אכתי לא הועיל לענין חמץ בפסח דאסור בהנאה ובזה כ"ע מודים דהנאת מעיו עכ"פ הנאה הוה א"כ איך מותר לאכול חמץ לפני זמן איסור רגע אחד מה"ת הא כשחל זמן איסור נהנה מחמץ שבמעיו וכיון דאכלו וחזר והקיאו חייב לריו"ח בכל אסורין א"כ לענין איסור חמץ ג"כ לא הוי בגדר חרכו קודם זמנו ומכ"ש אם בלע זית חמץ שלם רגע לפני זמן איסור אם בזמן איסור יקיאנו ויחזור ויאכלנו יהי' חייב א"כ אף בלא חזר והקיאו יהי' אסור משום שנהנה עתה מהחמץ שבמעיו ונראה דמחמץ ל"ק לי' למרן ז"ל דאיסה"נ אינו מתחיל מקודם איסור אכילה ומשעה שאסור באכילה אסור מהנאת החמץ אבל הנאה שמקודם לכן הו"ל הנאה הבאה לו בע"כ אינו אסור בה אבל ביוה"כ כיון דלא כתיב בתורה אכילה אלא ועניתם וצריך שבהגיע הזמן יהי' מעונה מערב ועד ערב והכא אינו מעונה כיון דהוא שבע במעיו וא"כ הו"ל כאוכל אז לר"ל וה"ה דלר"ל יקשה גם מחמץ דאזיל בתר הנאת מעיו דזה הוי אכילה:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:24
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:24](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:24)

אמנם י"ל עפ"מ שחקר מורי הג' שנפ"ח שם דהוי אין בו מעשה כיון דהמעשה עשה בזמן היתר אינו מצטרף להנאה שאח"כ וא"כ ביוה"כ אם אין בו מעשה אינו אסור דעינוי דיוה"כ הוא רק בקו"ע דומי' דמלאכה אך מורי ז"ל שם חקר דכמו דקיי"ל בעריות דהנאה אחשבה רחמנא למעשה והוי בכלל ונכרתו נפשות העושות ה"ה באכילה הוי הנאת בגדר מעשה וכבר נתעורר בזה הג' בהפלאה ז"ל לומר כן דהנאה אחשבה רחמנא למעשה ולדמות לחלבים ועריות לענין זה אך לענ"ד אפי' אם נימא כן מה שאינו ברור אצלי לחדש מעצמינו כן מ"מ י"ל דביוה"כ דגזה"כ דאתקיש למלאכה צריך שיהי' מעשה ממש אבל אם אב"מ אע"ג דיש הנאה ג"כ א"ח עליו ומה"ט דנתי בס' חמדת ישראל אם גם אשה נכללת באיסור תשמיש המטה ביוה"כ כיון דאשה קרקע עולם הוא אך אפי' א"נ דגם לענין יוה"כ אחשבה הנאה כמעשה וה"ה בהנאת אכילה מ"מ י"ל דה"ד הנאת גרונו לריו"ח דהוי הנאת הרגש החוש והוה כהנאת עריות דרחמנא אחשבה למעשה אבל הנאת מעיו לר"ל דהוא רק מה שנתמלא הכרס י"ל דהנאה זו הוה כשאר הנאות ואם אין בה מעשה ליכא מלקות וממילא ביוה"כ אם לא עשה מעשה ביוה"כ אינו אסור בה וראיתי להג' מקינסק שיחי' שג"כ הרגיש בהערה זו דאכילה קודם יוה"כ והוא הוכיח מזה דר"ל אינו מחייב כ"א על הירידה למעיו ולא על מה שמונח בתוך המעיים:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:25
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:25](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:25)

אמנם כבר ביארנו לעיל [באות א'] דרש"י ותוס' פליגי בזה ותוס' נראה דס"ל דלר"ל חשוב הנאת מעיו מה שמונח בתוך המעיים אך ביארנו דהתוס' ס"ל בדעת ר"ל דצריך תרוי' ומזה תראה שהג' בעל ח"י שיחי' לא יצא יד"ח העיון בזה וכתב בפשיטות על המנ"ח ששגה ובאמת הוא מחלוקת רש"י ותוס' אי החיוב לר"ל על הירידה למעיים או על הנחת המעיים וגם בזה נראה דפליגי אי לר"ל צריך הנאת גרונו ג"כ או שחייב על הנאת מעיו לחוד. ב' ומ"ש רבינו הגדול דברכת המזון וברכת הנהנין תלי' רק בהנאת מעיו כ"כ לעיל באות ג' מה שנראה דעת הראשונים בזה ועי' לעיל או"ק ז' בשם רבינו מנוח ז"ל דנראה ג"כ דס"ל דבשתי' העיקר הנאת גרונו וצ"ל דכ"ז שאינו צמא לא מקרי עברה הנאתו ויש להעיר עוד בזה דא"נ דברכת הנהנין תלי' רק בהנאת מעיו מדכתיב ושבעת לפמ"ש הכסף משנה פ"א מה' ברכות דלכן מטעמת א"צ ברכה משום דאינו מכוין לאכילה וכיון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת נראה דצריך כוונה לאכילה לכן אע"ג דנהנה שבולע מ"מ א"צ ברכה והנה לכאו' צ"ע מברכות ל"ו בהא דבולע שמן ע"י אניגרון דמברך בורא פה"ע ומקשינן בגמ' פשיטא ותרצינן מ"ד כיון דלרפואה קא מכוין לא לברך עלי' כלל קמ"ל כיון דא"ל הנאה מני' בעי ברוכי הרי מבואר דל"צ שיהי' מכוין להנאה אך באמת א"ש דבמטעמת אינו מכוין לשתי' כלל והוי מתעסק לענין שתי' משא"כ הכא מתכוין לשתי' אלא שאינו מתכוין לצורך הנאה אלא לצורך רפואה ע"ז אמרינן כיון דסוף סוף נהנה בעי ברכה וז"ב ופשוט אך ז"ד א"נ דלענין ברכה סגי בהנאת גרונו אבל א"נ דכיון דכתיב ושבעת בעי הנאת מעיו דוקא וא"כ צריך כוונה להנאת מעיו והכא בחושש בגרונו הרי אינו מתכוין שיבוא למעי כיון דל"צ אלא לגרון א"כ אמאי ל"נ דלענין הנאת מעיו הוי מתעסק וא"צ לו כלל ואינו מכוין ואפי' א"נ דהכא מתכוין לשתות לגמרי מ"מ יקשה בהא שכ' התוס' ד' מ"ה ע"א ד"ה דחנקתה אומצא דז"ד במים אבל בשאר משקין ביין דהגוף נהנה בהן צריך ברכה וקשה הא בחנקתי' אומצא אינו מכוין יותר אלא שיבוא המים או המשקין לגרון כדי שעיד"ז ירכך האומצא ויצא מגרונו א"כ אמאי ל"ח בגדר מתעסק להנאת מעיו ומה בכך דא"ל הנאה מני' א"ו דעל הנאת גרונו לבד צריך ברכה ולכן שפיר אמרינן כיון דבעצם איכא הנאת גרון והכא מכוין שיבא המשקין בגרון נהי דאינו מכוין אלא לרפואה ולא להנאה מ"מ צריך ברכה כיון דבעצם נהנה ודו"ק ג. ומ"ש רבינו דביוה"כ בעי תרוי' הנאת גרון ומעיו לכ"ע ועפ"ז יצא לת' דעת הר"מ ז"ל דחומץ ליכא הנאת מעיו כ"א הנאת גרונו דמשיב את הנפש לכן ביוה"כ פטור ובתרומה חייב והנה א"נ כד' מרן זצ"ל יהי' מוכרח דרבי ס"ל דחייב על חומץ ביוה"כ משום דמשיב את הנפש דרבי ס"ל דיוה"כ חייב על הנאת גרונו רק דאנן קיי"ל כחכמים דפטור על החומץ משום דא"ב הנאת מעיו ואנחית לן מה שתמהו האחרונים דאיך אפ"ל דיוה"כ צריך הנאת מעיו דוקא הא מבואר בשבועות ובכריתות דמקשינן כרת דיומא לרבי היכי משכח"ל ותרצינן דחנקתי' אומצא ומית מבואר דחייב על הנאת גרונו אמנם להנ"ל א"ש דלרבי לשיטתו דס"ל דחייב על חומץ ביוה"כ משום שמשיב את הנפש הרי דס"ל דחייב ביוה"כ על הנאת גרונו ומש"כ האחרונים ומרן זצ"ל בתוכם דביוה"כ א"ח כ"א על הנאת מעיו היינו משום דהלכה כחכמים דפטור בשתה חומץ ביוה"כ ואע"ג דמבואר בכריתות דחכמים פליגי על רבי וס"ל דחומץ אינו משיב את הנפש הרי מבואר דלכן פטרי רבנן שותה חומץ משום דא"מ את הנפש וא"כ יקשה על הר"מ ז"ל איך פסק כרבי דחייב בתרומה הא לחכמים גם בתרומה פטור זה לא קשי' דכנראה הר"מ ז"ל בזה אזיל לשיטתו שפוסק כירושלמי דמודים חכמים לרבי בחומץ דמשיב את הנפש ולא כגמ' דידן ואע"ג דבירושלמי נראה דמודים חכמים רק לאחר טיבול וכבר עמד בזה הג' מראה הפנים ז"ל בירושלמי פ"ו דתרומות ה"א אבל עכ"פ דעת הר"מ ז"ל כן הוא ועי' בכ"מ פ"י מתרומות מ"ש בדעת הר"מ ז"ל אך מה שתמי' מאוד דהרי סוף כל סוף מבואר מגמ' דילן דזה הדין דשתה חומץ ביוה"כ תלי' אם חומץ משיב את הנפש וטעמא דרבנן דפטרי הוא משום שא"מ את הנפש א"כ מוכרח דעל הנאת גרונו בלבד חייב ביוה"כ ומנ"ל להר"מ ז"ל לפטור ביוה"כ משום דצריך גם הנאת מעיו:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:26
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:26](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:26)

וי אמנם מה שנלענ"ד להעיר בדבר חדש בפירושא דפלוגתת רבי ורבנן ולקיים ד' חכמים דביוה"כ צריך הנאת מעיו ונאמר דמה דנראה בפשיטות מד' מרנא זצוק"ל דנפש היינו הנאת גרונו אם כי לעיל או"ק ז' ביארנו ג"כ שנראה כן מתו"כ והש"ס אמנם כאשר עינתי היטב נלענ"ד שאינו כן והננו להעתיק בזה ד' יד"נ הגאון מקינסק שיחי' בחיו"ד ס"ט בסוף הת' כ' בזה"ל כמבואר בתו"כ מקרא דנפש דהוא הצוואר כמבואר בש"ס ברכות מ"ד ע"ב גבי נפש משיב נפש אמר ראב"י עינקא עכ"ל ובמחכ"ת שגה בד' הגמ' שם וז"ל הגמ' נפש משיב נפש אמר ר"פ אפי' גילדנא דבי גילו וברש"י ז"ל כל נפש דבר חי הנאכל שלם. כל הקרוב לנפש משיב את הנפש אמר ראב"י עינקא ופירש רש"י ז"ל צואר מקום בית השחיטה וסמוך ללב ולמעיים עכ"ל הרי מבואר בש"ס דבגרון מקרי קרוב לנפש משום דהוא סמוך ללב ולמעיים והלב והמעיים הם בכלל נפש ובתו"כ דיליף טומאת בית הבליעה מדכתיב נפש היינו מדכתיב נפש אמרינן דקאי על "בית הנפש" דהוא הצואר דאל"כ לא נדע מקום המיוחד שיטמא כיון דנפש כולל לב ומעיים ודוק היטב כי ז"ב לענ"ד:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:27
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:27](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:27)

הכלל דנפש כולל לב ומעיים רק דנפש דכתיב בקרא דרשינן על בית הנפש דהוא הצואר ובזה מתקיימים כל הד' שכתבנו לעיל באו"ק ז' אך כ"ז דוקא בלשון תורה אמנם בלשון חכמים אמרינן דנפש כפשטא דקאי על לב ומעיים ומעתה י"ל דזה בודאי דחומץ יש בו הנאת גרונו שצריך דבר שיהי' בו משיב נפש שיתן לו חיות וכמו"ש מרן ז"ל מדכתיב ואבדתי את הנפש לכן פליגי רבי וחכמים אי חומץ משיב את הנפש והיינו אם נותן חיות לגוף כמו מילוי כרס כן בחומץ הוא מחזק את הלב ונותן לו חיות והוי בגדר הנאת מעיו וחכמים ס"ל דא"מ את הנפש וליכא הנאת מעיו כ"א הנאת גרונו ואינו חייב ביוה"כ ולפ"ז א"ש דהר"מ ז"ל פוסק כחכמים ולכן ביוה"כ פטור ובתרומה חייב קו"ח:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:28
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:28](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:28)

אמנם כ"ז אינו דהרי מבואר בר"מ ז"ל פ"ח מה' ברכות ה"ח דמברך על חומץ שהכול ולד' הגא' ז"ל דבברכה צריך הנאת מעיו דוקא א"כ מוכרח דהר"מ ז"ל פסק דבחומץ איכא גם הנאת מעיו א"כ אמאי לענין יוה"כ פטור ומבואר מזה דדעת הר"מ ז"ל דבברכה סגי הנאת גרונו ג"כ ועוד דהרי בירושלמי מבואר דגם לענין תרומה צריך לטעם דחומץ משיב את הנפש רק דחכמים מודים לרבי בזה ולדברינו כיון דתרומה סגי הנאת גרונו ל"ש שיהי' משיב נפש כלל וא"כ ע"כ צ"ל כד' מרן זצוק"ל דזה שמשיב את הנפש עושיהו להנאת גרונו א"כ מוכרח דגם ביוה"כ סגי בהנאת גרונו אמנם לעיקרא דמילתא כ"כ למעלה שנראה עיקר מש"ס דילן וירושלמי דיוה"כ דינו כשאר אסורין וכן החליט הג' בעל חלקת יואב שיחי' ומ"ש מרן זצוקלה"ה בישוב ד' הר"מ ז"ל בשמן שמברך עליו שהכול כיון דיש בו הנאת מעיו משא"כ בתרומה פטיר כיון דא"ב הנאת גרונו צע"ג הא מסגית הש"ס נראה מבואר דמצד מזיק אתי עלה ולא משום דא"ב הנאת גרונו וברש"י ז"ל אוזיקי מזיק לגופי' וא"ז אכילה שטענה ברכה. ובתרומה ג"כ פטור משום דכתיב כי יאכל פרט למזיק ולענ"ד נראה בדעת הר"מ ז"ל דס"ל דשמן כ"ש אינו מזיק ובברכה שלפניהן ל"צ שיעור לכן בשותה שמן לבדו מחויב תמיד לברך כיון דעל משהו הראשון נתחייב לברך כמוש"ל באריכות בפ' בהעלותך ויש להביא קצת ראי' לזה שכן דעת הר"מ ז"ל מדלא כתב ברכה שלאחרי' על שמן כלל עי' היטב בלשונו הזהב פ"ח מה' ברכות ה"ב אמנם להנ"ל א"ש דבשתה ע"י אניגרון כשחושש בגרון פשיטא דמברך אחריו מעין שלש ובאינו חושש בגרונו כיון דהוא טפל מברך בורא נפשות ובשמן לבדו אינו מברך כלל כיון דברכה אחרונה צריכה כשיעור ואם שותה כשיעור הוא מזיק לגופו ול"ש ברכה כלל ואע"ג שבה' ח' שם כתב שכל המברכין לפניו שהכול מברכין לאחריו בנ"ר נראה דלא קאי אלא אדסמיך ולא על שמן דה"ב וצ"ע עוד בזה:


###### Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:29
[Keli Chemdah on Torah, Eikev 3:29](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Eikev/r/3:29)

וחזות קשות ראיתי בד' רבינו הגדול זצקלה"ה שכ' בזה"ל אבל שמן אין היכר שלרפואה קא מכוין די"ל ששותיהו כך בשביל הנאת מעיו שבו מה אמרת א"כ אם לא הי' מכוין לרפואה הי' שותיהו ע"י תערובות שיהי' בו גם הנאת גרונו ליתא דאי נמי לרפואה שתי לה הי' יכול לשתותו ע"י אניגרון דמהני לרפואה ויש בו הנאת גרונו ג"כ דהא מברך עלי' בורא פרי העץ בע"י אניגרון כדאיתא ר"פ כ"מ ושוב אין היכר דלרפואה מתכוין דכיון דאיך שיהי' הפסיד הנאת גרונו בחנם אפי' אי לרפואה שותיהו שוב נוכל לתלות ששותיהו מפני הנאת מעיו שבו עכ"ל העתקתי כל לשונו הקדוש מפני שצריך אני להתלמד בו שנראה מדה"ק דע"י אניגרון יש בשמן הנאת גרונו ולא אדע מקור לזה ומ"ש מדמברך עלי' בורא פרי העץ הא לענין ברכה לא תלי' כלל בהנאת גרונו וברור הד' לדעת רבינו ז"ל דהפירוש בגמ' כיון דאית לי' הנאה מני' בעי ברוכי קאי על הנאת מעיו ולא על הנאת גרונו ובאמת מלשין הר"מ ז"ל שכ' שמברך שהכול וכתב זה גם על שתה ע"י אניגרון אם לא חש בגרונו וכתב טעם הד' "מפני שלא נהנה מטעם השמן נראה דבשמן ל"ש הרגשת טעם כלל ונראה דהוצרך הר"מ ז"ל לזה דאל"כ אף באין חושש בגרונו ג"כ אם רוצה לשתות שמן אפי' בשותיהו ע"י אניגרון לא הי' שייך לומר דהשמן טפל אלא מפני דשמן חין בו טעם כלל רק דבשותיהו ע"י אניגרון אינו מזיק לגוף וא"ב אלא הנאת מעיו בטל לגבי אניגרון והוי בגדר טפל ודו"ק היטב. ולכאו' עלה בדעתי להוכיח דיש בשמן ג"כ הנאת גרונו מדלא אמר הגמ' לעיל ביתרון שיש בין יין לשמן דיין יש בו הנאת גרונו משא"כ שמן וע"כ כיון דהא דמברך עלי' בורא פה"ע הוא רק בע"י אניגרון ואז גם בשמן איכא הנאת גרונו אך יש לדחות כיון דלענין ברכה תלי' עיקר במזון וסועד אין נפ"מ אם יש בו הנאת גרון ויש להוכיח קצת דהר"מ ז"ל ס"ל דאין בשמן הנאת גרונו אפי' כששותיהו ע"י אניגרון מדלא הביא הר"מ ז"ל בה' תרומות דאם שתה ע"י אניגרון משלם קו"ח ופסק סתמא בפ"ר מתרומות דשתה שמן תרומה פטור נראה דס"ל דא"ב הנאת גרונו בשום פנים ואפי' בחושש בגרונו ליכא הנאת גרון אלא דבכה"ג הו"ל שמן עיקר כיון דצריך לי' לרפואה וכיון דנהנה בשתיתו הנאת מעיו מברך עלה בורא פה"ע ואע"ג דפסק הר"מ ז"ל דבשותה שמן וחומץ כאחת מחויב בקו"ח ונראה מסתימת דבריו דגם על השמן חייב קו"ח י"ל דהטעם כיון דמשניהם יחד נעשה אכילה שלימה דחומץ יש בו הנאת גרונו וא"ב הנאת מעיו ושמן יש בו הנאת מעיו וא"ב הנאת גרון לכן בהצטרפם יחד חייב גם על השמן משא"כ בשותה שמן ע"י אניגרון א"ח קו"ח וצ"ע בזה לברר דעת הר"מ ז"ל עכ"פ קשה מאוד על רבינו ז"ל לפרנס דסגי' דברכות לשיטתו. ויש עוד להאריך בכ"ז ולברר ח"ד אלא מפני שכבר הארכתי יותר מדאי פה תהי' שביתת קולמסי והנני דושה"ט באה"ר: