## Keli Chemdah on Torah, Emor

###### Keli Chemdah on Torah, Emor 1:1
[Keli Chemdah on Torah, Emor 1:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/1:1)

(כ"א א') ויאמר ד' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן וגו'. וכתב הרמב"ן ז"ל בזה"ל וטעם "הכהנים" כי במצות אשר הם בעניני הקרבנות יאמר אל אהרן ואל בניו ולא יזכירם בשם "הכהנים" וכו' אבל בכאן יזהיר שלא יטמאו במת לעולם אפי' בעת שלא יבואו במקדש והוא מעלה להם בעצמם ולכן הוזכר הכתוב הכהנים לומר כי בעבור שהם כהני ד' ומשרתי אלקינו יאמר להם שינהגו כבוד וגדולה בעצמם ולא יטמאו לעולם והנה החללים מוצאים מן הכלל הזה עכ"ל. וכונת דה"ק נראה דהנה בכהנים בני אהרן יש שני קדושות. א' הקדושה הבאה מכח האבות שהם בני אהרן. וב' במה שהם עצמם כהנים דכיון שהם בני אהרן ממילא גם הם כהנים ויש להם קדושה עצמיות ג"כ והסביר לנו רבינו הקדוש ז"ל דענין זה שאסרה תורה טומאת כהנים אינו מפאת שהם בני אהרן דהרי חללים הם ג"כ בני אהרן ולכן עבודתם כשרה ואעפ"כ מותרים לטמאות למתים. והטעם משום דחללים אע"ג שהם בני אהרן מ"מ אינם בכלל כהנים דאין עליהם קדושת כהונה כיון שנתחללו מקדושתן ואיסור טומאת כהנים הוא מפאת שהם כהנים וזה מוכרח מאוד לדעת הר"מ ז"ל דאפי' לאחר שנודע עבודת חלל כשרה, ואעפ"כ מותר לטמאות למתים וכן יש להכריח מבע"מ דאסור בעבודה ואעפ"כ אסור לטמאות למתים וע"כ דאיסור טומאת המת בכהנים אינו מפאת עבודת המזבח אלא מפאת קדושת כהונה ולכן בע"מ אע"ג דלא חזי לעבודה כיון דקדושת כהונה עליו לגמרי דהרי אוכל בקדשי קדשים ג"כ ולכן אסור לטמאות למתים משא"כ חלל אע"ג דעבודתו כשרה דילפינן לה מקרא דבירך ד' חילו מ"מ כיון שהוא חולין ואין עליו קדושת כהונה לכן מותר לטמאות למתים. ועי' ביבמות (דף י"א ע"ב) דפליגי במי שנגמ"ד לגלות ונמצא הכה"ג בן גרושה או ב"ח אי אמרינן מתה כהונה או בטלה כהונה ואסיקנא דמאן דאמר מתה כהונה כר"י ומ"ד בטלה כהונה ע"כ ל"ק ר"י התם דכתיב בירך ד' חילו וגו' אבל הכא אפי' ר"י מודה וברש"י ז"ל עבודותיו כשרות אבל לענין שאר דברים אינו כהן נראה לכאורה דפליגי אי חלל הוי בכלל כהן ג"כ או דאמרינן דא"ב קדושת כהונה כלל רק עבודותיו כשרות אמנם לאחר העיון נראה דכ"ע מודים שאין עליו קדושת כהונה אמנם מ"ד מתה כהונה ס"ל כיון דסוף כל סוף עד עתה שנודע הי' כל עבודותיו כשרות אפי' עבודות כה"ג והי' עליו שם כהן גדול ולכן הו"ל כאילו מת ונסתלק מכאן ולהבא ובאמת נלפענ"ד דענין זה דחלל שעבד עבודתו כשרה הוא משום דהוא מבני אהרן ועבד עבודה בבגדי כהונה עבודתו כשרה דהנה ענין עבודה תלי' עיקר בבגדי כהונה ואפי' כהנים אם אין בגדיהם עליהם הו"ל כזרים לענין עבודת המזבח וכן כה"ג אם אין עליו השמונה בגדים הו"ל כזר לענין עבודה ולכן גם חלל עבודתו כשרה כשלובש בגד"כ כיון דהוא מבני אהרן גלי רחמנא בירך ד' חילו דעבודתו כשרה מה שא"כ מה דשייך בכהנים מפאת שהם כהנים ולא מפאת בגדי כהונה כגון אכילת קדשים דל"צ בגדי כהונה אסורין לחלל כמו לזר וכן במצורע דהמצוה על הכהן לטמאו ולטהרו החלל פסול כיון דזה דצריך כהן במצורע הוא מפאת שהוא כהן בעצם דאינו לובש בגדי כהונה בין בטמאו ובין בטהרת מצורע כמו"ש לעיל בפ' תזריע:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 1:2
[Keli Chemdah on Torah, Emor 1:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/1:2)

ואם אמנם כי כעת ראיתי להג' בעל תפארת ישראל ז"ל בפתיחה לסדר קדשים בפרק ד' אות ל"ב שכ' להכריח להיפך מדצריך כהן דוקא וכיון שהכהנים שאין בגדיהם עליהם א"כ עליהם והו"ל כזרים א"כ ע"כ דצריך בגד"כ. אך לענ"ד שגה בדבר פשוט כיון דכל כהנים כשרים בזה אפי' שוטה וקטן ל"ש בו בגד"כ כלל ומזה עצמו מוכרח להיפך כיון דחלל פסול ע"כ דאינה עבודה ול"צ בגד"כ דכל דבר שצריך בגד"כ חלל כשר בהן כמו בפרה אדומה אע"ג דכל מעשי' בחוץ מ"מ כיון דחטאת קרי' רחמנא וצריכה בגד"כ אם נעשית ע"י חלל כשרה ועי' במנ"ח מצוה קס"ט אות י"ג ועי' ברמב"ן ז"ל פ' תבוא בקרא ובאת אל הכהן אשר יהי' בימים ההם שהביא בשם הספרי שהכונה על כהן שהוא מוחזק וכשר לך באותן הימים הי' קרוב ונתרחק כשר וכתב הרמב"ן ז"ל על זה ונראה שהם בזה שאם הקריב בכורים בכהן שהוא בחזקת כשר ולאח"ז נמצא שהוא בן גרושה כשרין ולכאורה צ"ע דלמה לי קרא מיוחד לענין בכורים כיון דבכל הקרבנות כבר נשמע מקראי דעבודתו כשרה מה ס"ד דבכורים לא יהי' כשרים אמנם נראה משום דבכורים אע"ג דהי' טעונין תנופה על המזבח מ"מ עיקרן הם מתנת כהונה והם כתרומה וניתנין לכהן מפאת שהוא כהן בעצם וחלל אינו בכלל זה ולכן סד"א דאם נמצא חלל צריך להביא בכורים אחרים קמ"ל הקרא דא"ל אלא הכהן שבימיך וז"ב. ועי' בתוס' כתובות (דף כ"ג ע"א) בד"ה עידי טומאה שכ' בזה"ל וקשה לר"ת דבשבוי' נמי איכא איסור סקילה אם נשאת לכהן שישמש בנה ע"ג המזבח בשבת ותמהו האחרונים הא חלל קודם שנודע עבודתו כשרה ועי' בהפלאה ז"ל שכ' דכונת ר"ת ז"ל על יוה"כ שחל בשבת דעבודת היום רק בכה"ג וכיון שהוא חלל אינו ראוי לכה"ג דלא אמרה תורה אלא דאינו מחלל עבודה אבל עכ"פ לכל מילי א"ל דין כהן וכ"ש שאינו כה"ג כלל וממילא דאיכא חילול שבת ביוה"כ שחל להיות בשבת. והנה דה"ק תמוהין וא"ל מובן כלל וכבר תמה עליו הג' במנ"ח ז"ל בקומץ מנחה מצוה קפ"ה עיי"ש. אמנם מה שנראה לענ"ד לקיים דברי חכמים עפמ"ש להסביר הענין דחלל אפי' עבודת כה"ג כשרה אם נתמנה לכה"ג היינו משום דעבודה צריכה בגדי כהונה וכיון שלבש בגד"כ אע"ג שהוא חלל עבודתו כשרה ומעתה נראה דאע"ג דחלל כשר גם בעבודת כה"ג מ"מ בעבודת דלפני ולפנים ביוה"כ למ"ד ביומא (דף ו' ע"א) דאבניטו של כה"ג ביוה"כ הוא אבניטו של כהן הדיוט בכל ימות השנה והיינו דאבנט של כה"ד בכל ימות השנה הי' ג"כ של בוץ א"כ זה שנכנס כה"ג לפני ולפנים לעבוד עבודה אין הטעם מצד הבגדים כלל דהרי כהן הדיוט הי' ג"כ לובש אותן הבגדים ממש כשעבד עבודה ואעפ"כ אם עבד בפנים עבודתו פסולה וע"כ משום קדושת כהונה גדולה שיש עליו בעצם בשביל זה הותרה לו הכניסה לפני ולפנים ולעבוד שם עבודת אלו וכיון שצריך בהן כה"ג בעצם וליכא בהו בגד"כ של כה"ג שוב ממילא החלל פסול בהן וא"כ כשחל יוה"כ בשבת שפיר שייך בי' איסור סקילה בקטורת דלפני ולפנים וזה נכון מאוד לקיים ד' הג' בעל הפלא"ה ז"ל אע"פ שהוא ז"ל לא כוון לזה. ובעיקר ד' התוס' יותר נראה כמו"ש מורי הג' "מקוטנא" ז"ל בספרו ישועות ישראל דאע"ג דקי"ל דחלל קודם שנודע עבודתו כשרה מ"מ לאותן שיודעים שהוא חלל עבודתו פסולה וא"כ בקרבן ציבור אם יש ישראל שיודעים שהוא חלל א"כ להם פסול הקרבן וממילא פסול לכל דבק"צ צריך שיהי' ראוי לכל ישראל וכבר זכרנו דבריו בספרי "חמדת ישראל" חלק הלאוין אות צ"ב עיי"ש:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 1:3
[Keli Chemdah on Torah, Emor 1:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/1:3)

ובדרך פלפול אמרתי בזה לת' קושית העולם מובא בראש יוסף חולין בסוגי' דרוב בהא דילפינן רוב ממכה אביו ואמו ול"ח דילמא לאו אביו הוא והא משכח"ל בקינא לה הבעל ושתתה מים המאררים ולא בדקוה המים וא"כ מוכרח שלא זינתה וטהורה היא וא"ל דאין האיש מנוקה מעון הא משכח"ל שקינא לשתי נשים ואחת בדקו המים וא"כ ע"כ דלא זינתה וגם דהיא ע"י כהן אחד ומוכרח כהן הוא כהן כשר ג"כ. אמנם להנ"ל י"ל דא"ר די"ל דהכהן הוא חלל וקי"ל דקודם שנודע עבודתו כשרה אמנם למי שנודע לו שהוא חלל א"כ אצלו אינו כהן ועבודתו פסולה וא"כ אכתי יש לחוש דילמא הכהן הוא חלל ואותה אשה יודעת מזה שהוא חלל וצרתה לא ידעה ולכן לצרתה בדקוה המים ואותה לא בדקו המים אע"ג דזינתה לכן צריך לבוא לרוב על הכהן עכ"פ. אך יש לדחות לפי"מ דקי"ל דגם כתיבת המגילת סוטה צריך כהן דוקא וכתבה ישראל פסולה אמנם ז"ב דאינה בגדר עבודה ול"צ בגד"כ וא"כ זה שצריכה כהן הוא מצד כהן בעצם וא"כ אם הי' חלל פסולה ואין המים בודקין אותה וא"כ אכתי משכח"ל שהכהן הזה כתב השני מגילות ואחת בדקו אותה המים א"כ מוכרח דכהן כשר הוא דאם הי' חלל אע"ג שלא נודע המגילה פסולה כיון דאינה עבודה צריך כהן דוקא וחלל אינו כהן והארכנו בזה בפלפול ואכ"מ כי לא באתי בזה אלא לבאר ענין חלל מפני שלא ראיתי עוד הדבר מבואר בשום מקום. ואין להקשות על דברינו מגמ' ערוכה פסחים (דף ע"ב ע"ב) דאמרינן בגמ' לענין חלל באכילת תרומה ג"כ דתרומה הוי עבודה ואמרינן בירך ד' חילו עיי"ש והרי תרומה ל"צ בגד"כ וא"כ אע"ג דהוי עבודה ע"כ מפאת שהם כהנים בעצם א"כ בחלל ל"ש זה והוי עבודה פסולה. אך כמה תשובות בדבר. אחד יש לומר בפשיטות דהרי אע"ג דתרומה הוי עבודה מ"מ ל"צ כהן דוקא דהרי נשיהם ועבדיהם ג"כ יאכלו א"כ עבודה זו א"צ כהן דוקא אלא מי שהוא קנינו של כהן הוי בכלל עבודה זו א"כ ה"ה חלל כיון דהוא בן כהן אע"ג דלאחר שנודע אסור בתרומה מ"מ יש לו שייכות לכהונה אפי' א"נ כמו"ש הצל"ח ריש ברכות בד"ה שהכהנים דאינה עבודה אלא בכהנים הזכרים עצמם מ"מ נראה לפענ"ד ברור דבאמת ד' הגמ' לאו הלכתא הוא ומד' הר"מ ז"ל פרק יו"ד הלכה י"ב מהלכות תרומות נראה מבואר דס"ל דחלל לאחר שנודע חייב קרן וחומש וא"נ דתרומה הוי בכלל עבודה ואמרינן ע"ז בירך ד' חילו ופועל ידיו תרצה א"כ כמו שפסק הר"מ ז"ל דאפי' לאחר שנודע עבודתו כשרה א"כ ה"ה לענין חומש אפי' לאחר שנודע יהי' פטור מחומש לכן נראה דהנה לכאו' צ"ע דאמרינן בגמ' א"נ נראה שלא הי' ברור להגמ' דין זה וכן ביבמות (דף ל"ד) לא הביא הגמ' כלל אוקימתא זו לכן נלענ"ד דזה תלי' בפלוגתא דמכות שזכרנו לעיל אי אמרינן מתה כהונה או בטלה כהונה ולמ"ד בטלה כהונה אמרינן דרק לענין עבודה אבל לשאר דברים לא הי' בגדר כהן כלל וא"כ רק בעבודה שיש בה בגד"כ עבודתו כשרה משא"כ באכילת תרומה נהי דהוי עבודה כיון דצריכה כהן והוא אינו כהן בעצם אינו בגדר עבודה זו וחייב קו"ח והגמ' דפסחים דאמרינן א"נ שאני תרומה דאיקרא עבודה היינו למ"ד מתה כהונה דאמרי' דמקודם הי' עליו שם כהן אמנם הר"מ ז"ל להלכה דפסק כמ"ד בטלה כהונה ורק עבודתו אכשרי רחמנא מדכתיב בירך ד' חילו ובזה אין חילוק בין קודם שנודע לאחר שנודע א"כ ז"ד בעבודה דצריכה בגד"כ אבל באכילת תרומה ל"ש בירך ד' חילו כלל אפי' קודם שנודע ומ"ש מרן הכ"מ ז"ל בדעת הר"מ ז"ל צ"ע בלא"ה כמו שהארכנו במק"א בזה וא"כ אדרבה נסתעי' מהסוגי' הנ"ל כדברינו דלהלכה דבטלה כהונה ואינו כהן אלא דעבודתו כשרה ה"ד שאר עבודות אבל לא אכילת תרומה אע"ג דאיקרא עבודה מ"מ כיון שאינה עבודה אלא בכהנים עצמם וע"כ מפאת שהם כהנים לכן בחלל אינו בגדר עבודה. והיוצא לנו מזה שכתבנו דמוכרח הדבר דכהן בע"מ יש עליו קדושת כהונה אמנם חלל אע"ג דעבודתו כשרה אין עליו דין קדושת כהונה וא"כ נתבארו דברי הרמב"ן ז"ל דטומאת כהנים אינו מפאת עבודתן על המזבח אלא מפאת שהם כהנים לכן בע"מ אסורין לטמאות למתים וחללים מותרין לטמאות למתים:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 1:4
[Keli Chemdah on Torah, Emor 1:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/1:4)

אמנם כן בעיקר ד' הרמב"ן ז"ל הנה מד' הרשב"א ז"ל בת' סי' ר"ז שכתב לתרץ קושית הר"י צרפית ז"ל על התו"כ שכתב דצריך לאביו משום שלא נימא דדוקא לאמו יטמא כיון דאמו ודאית אבל לאביו כיון דאינו ודאי רק חזקה לא יטמא לו לכן צריך לאביו ותמה הר"י צרפית ז"ל הא אם אינו אביו אינו כהן ובודאי מותר לטמאות לו ותי' הרשב"א בסודה"ק כיון דאע"ג דאביו רק מכח רוב מ"מ כיון דאזלינן בת"ר הרי הוא עומד ומקריב קרבנות וא"כ קאי עליו הקרא דוקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב ולכן שפיר צריך לאביו ועי' בת' חת"ס יו"ד סי' של"ח שביאר הדברים באורך שזה כונת הרשב"א ז"ל מבואר מדה"ק דס"ל דענין איסור טומאת כהנים הוא מצד שמקריב קרבנות ולכן הו"א דלאביו חזקה איסור לטמאות וזה היפוך ד' הרמב"ן ז"ל אך באמת ראיות הרמב"ן ז"ל עצומה דלא תלי' כלל בהקרבות קרבנות מבע"מ וחלל כו' ומה שנלענ"ד בדעת הרשב"א ז"ל ונקדים לת' מה שמקשין העולם על רש"י ז"ל לקמן פסוק טו"ב דבר אל אהרן וגו' אשר יהי' בו מום לא יגש להקריב לחם וגו' ופירש"י ז"ל כל מאכל קרוי' לחם כמו עבד לחם רב ותמהו אמאי לא פירש"י ז"ל כן לעיל מיני' בקרא דוקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב ועוד קודם לזה כי את אשי ד' לחם אלקיהם הם מקריבין ועי' בשפתי חכמים ודבריו אין להם מובן דאמאי נימא דוקא דקאי על לחה"פ שבהיכל לכן נראה לענ"ד דרש"י ז"ל ג"כ ס"ל דקרא דוקדשתו קאי על טומאת כהנים ג"כ דלכן אסורין לטמאות למתים משום דמקריבים את לחם ד' אך לכאורה יפלא הא מוכרח שלא תלי' זב"ז לכן נראה דרש"י ז"ל ס"ל דאמת הדבר דלא תלי' בהקרבת הקרבנות אמנם ענין טומאת כהנים תלי' באכילת קדשים דמי שהוא אוכל בקדשים דהוא ג"כ עבודה זה אסור לטמאות למתים ולכן בע"מ דאוכל בקדשים אע"ג שאינו עובד אסור לטמאות למתים משא"כ חלל אע"ג דעבודתו כשרה כיון שאינו אוכל בקדשים מותר לטמאות למתים ולפי"ז י"ל דבדיוקא נקט הקרא כי את לחם אלקיך הוא מקריב דקאי על שתי הלחם שבעצרת דאין בו משום הקרבה לגבוה וכל ההקרבה בו הוא רק אכילת הכהנים ומשום זה דאוכלין בקדשים משום זה יש עליהם איסור טומאת כהנים ולכן לא פירש רש"י ז"ל כל מאכל קרוי' לחם כיון דאין כוונת התוה"ק על הקרבות הקרבנות אלא על אכילת קדשים וזה מיוחד בשתי הלחם שא"ב שום הקרבה אלא אכילת כהנים וזה הוא ההקרבה לד' דא"כ שפיר קאמר קרא כי את לחם וגו' אמנם לקמן בפרשת בע"מ שכונת התוה"ק על הקרבות הקרבנות דהרי באכילת קדשים בע"מ מותר כמו שאר כהנים א"כ שפיר מוכרח רש"י ז"ל לפרש כל מאכל קרוי' לחם וז"נ בישוב ד' רש"י ז"ל. ומעתה א"ש דברי הרשב"א ז"ל דאע"ג דאינו אביו מ"מ כיון דמכח רוב אמרינן שהוא כהן ואוכל בקדשים והוי בכלל וקדשתו וממילא מוזהר על הטומאה ועי' בפרמ"ג או"ח הלכות קריאת התורה במש"ז בפתיחה שחקר לענין כהן בע"מ אי הוא בכלל וקדשתו כי את לחם אלקיך וגו' ועיי"ש שכתב בזה"ל וי"ל מקריב אכילה נמי בכלל ולדברינו מוכרח דפירוש הקרא דקאי על אכילה ובע"מ בכלל כיון דג"כ חולק בקדשים הרי לענין אכילת קדשים אין נפ"מ בין כהן תם לבע"מ וא"כ נראה פשוט דהוא בכלל את לחם אלקיך הוא מקריב וכמו שמוזהר על הטומאה. אמנם מ"ש הפרמ"ג שם סק"ח לתמוה על המג"א ז"ל דס"ל דקטן אינו בכלל וקדשתו כיון דלאו בר עבודה הוא א"כ בע"מ נמי לאו בר עבודה הוא ואי משום דבע"מ חולק בקדשים הא קטן ג"כ אוכל קדשים ומה בכך דאינו חולק לענ"ד החילוק מבואר דדוקא בע"מ נהי דאינו מקריב כיון דחולק בקדשים הרי בעבודה זו דאכילת קדשים יש לו זכות כמו כל הכהנים ולכן הוא בכלל וקדשתו משא"כ קטן אע"ג דמותר לאכול בקדשים מ"מ אינו בר עבודה וברור הדבר דבמצות שתה"ל אם יתחלק כל הקרבן לכהנים קטנים לא נתקיים מצות שתה"ל כיון דכל מצותיו הוא אכילת כהנים צריך שיאכלוהו כהנים בני מצות משא"כ אם יאכלו אותו כהנים בע"מ נתקיים המצוה דשתה"ל א"כ בע"מ איתא בכלל קרא דאת לחם אלקיך הוא מקריב וכהנים ליתא בכלל זה וצדקו ד' המג"א ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 1:5
[Keli Chemdah on Torah, Emor 1:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/1:5)

ויש להביא ראי' לזה דממקומו הוא מוכרע ביבמות (דף קי"ד ע"ב) דעושה בש"ס צריכותא בהא דצריך בטומאת כהנים ודם ושרצים להזהיר גדולים על הקטנים ואמרינן בגמ' דאי אשמועינן טומאת כהנים שאני משום דריבה בהן הכתוב מצות יתירות וקשה לפ"ד הרשב"א ז"ל וכמו שביאר דבריו הג' בעל חת"ס ז"ל דענין טומאת כהנים משום וקדשתו כי את לחם וגו' א"כ אמאי לא אמרי' בפשיטות דמטומאה א"ר לכל התורה כיון דהתוה"ק אמרה בהדיא הטעם משום דמקריב את לחם ד' והיינו משום שאוכל קדשים א"כ ממילא גם קטן יש להזהירו לבל לטמאות כיון דגם הוא בכלל וקדשתו א"ו כמו"ש המג"א ז"ל דקטן ליתא בכלל וקדשתו וכמו"ש מילתא בטעמא וא"ל דלפ"ד המג"א ז"ל יקשה להיפך על הא דאמרי' בגמ' שם ואי אשמעינן הני תרתי משום דאיסורן שוה בכל אבל טומאה אימא לא ואמאי לא אמרינן בפשיטות כיון דהוא מפורש הטעם בתוה"ק וקדשתו כי את לחם וגו' וקטן ליתא בכלל זה לכן ל"ש להזהירו על הטומאה ז"א דמלבד די"ל בפשיטות כיון דהא דאינו בכלל וקדשתו הוא מכח קטנותו ולכשיגדל יהי' בכלל א"כ הוי כמו שאר איסורין ועי' בספרי "חמדת ישראל" בסוף דיני שבת מ"ש בזה מלבד זאת י"ל דזה באמת פירוש הגמ' אבל טומאה אימא לא כיון דא"ש בכל רק לכהנים אזהרה רחמנא משום דהם מקריבים את לחם ד' א"כ ל"ש להזהיר ע"ז גדולים על הקטנים כיון דקטנים אינם בכלל זה ויש עוד להאריך בזה ואכ"מ:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 1:6
[Keli Chemdah on Torah, Emor 1:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/1:6)

והנה באבן עזרא כתב הטעם דכתיב לאמו ולאביו יטמא דלכן הקדימה תוה"ק אם לאב משום דעפ"י רוב הזכרים חיים יותר מנקיבות וא"כ אמו מתה קודם לאביו. ומקשין העולם עליו דמה יענה הרב ז"ל למה דמבואר לקמן בדיני כה"ג לאביו ולאמו לא יטמא ולדבריו ז"ל גם כאן הי' צריך לכתוב מקודם לאמו כיון דאמו מתה מקודם לאביו והוא תמי' רבה. ושמעתי אומרים בשם אחד מחכמי הדור שאמר שדברי האבן עזרא נכונים מאד כיון דמבואר בר"מ ז"ל דכה"ג בירושה ואם הבן ראוי הוא קודם לכל אדם וא"כ סתם כה"ג הוא בן כה"ג וא"כ בשעה שאביו קיים הרי אין הוא כה"ג וא"כ אם אמו תמות מקודם יהי' מותר לטמאות לה וא"כ עפ"י רוב כה"ג זה שיהי' אסור לטמאות לאמו היינו בשכבר מת אביו ונעשה כה"ג ואסור לטמאות לאמו לכן כתיב בתוה"ק מקודם אביו ואח"כ אמו. ואני אומר אם כי ד"ח המה ודפח"ח אבל לכאורה יש לדחות דהרי מפורש בתוה"ק שאסור לטמאות גם לאביו וא"כ א"נ דכונת התוה"ק כמו שהוא עפ"י הרוב דכה"ג הוא בן כה"ג וא"כ הרי קודם מיתת האב לא הי' כה"ג ואינו נעשה כה"ג אלא לאח"מ האב א"כ נראה פשוט דמותר לטמאות לאביו כיון דכ"ז שלא נמשח ולא נתרבה בבגדים אינו נעשה כה"ג דאע"ג שהוא בירושה היינו אם ימשח בשה"מ או יהי' נתרבה בבגדים וברור הדבר דכ"ז אין עושין בהיותו אונן כיון דעתה אינו כה"ג א"כ בהיותו אונן דינו ככה"ד לגמרי וא"כ אמאי לא יטמא לאביו וא"כ ע"כ דכונת התוה"ק בזה שאמרה שכה"ג אסור לטמא לאביו היינו אם הי' כה"ג קודם שמת אביו ונעשה כה"ג בחיי אביו א"כ שוב צריך לכתוב אמו מקודם כיון דאמו מתה מקודם לאביו:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 1:7
[Keli Chemdah on Torah, Emor 1:7](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/1:7)

אמנם לאחר העיון אמרתי גברא רבה אמר מילתא אין מזניחין אותו ונראה כיון דמפורש בתוס' יומא (דף י"ב ע"ב) בשם הירושלמי דיליף לה מקראי דכה"ג נתמנה בפה נראה דלענין שיעשה כה"ג סגי במינוי בעלמא שבזה נעשה כה"ג והא דצריך משיחה וריבוי בגדים היינו שיהי' כשר לעבודת כה"ג אבל כה"ג נעשה ע"י המינוי גרידא שכן מורה הלשון דמתמנה בפה וכ"נ קצת מלשון הגמ' (בדף י"ב ע"א) דאמרינן הלשון מחנכין אותו בתמיד של שחר או באבנט נראה דהוא רק לצורך חינוך שיוכל לעבוד אבל לענין שיעשה כה"ג סגי מינוי גרידא ויש לדחות די"ל דהפירוש כמו שאמרינן בכלי שרת עבודתן מחנכתן והיינו שעיד"ז נתקדשו בקדושת הגוף להיותן כלי שרת כן הפירוש בכה"ג דעבודתו מחנכתו להתקדש בקדושת כה"ג ומקודם שנמשח או נתרבה בבגדים אינו אסור באיסורי כהונה גדולה אך נראה דמ"מ כיון דמתמנה בפה נראה דנעשה כה"ג ע"י המינוי ושוב יש עליו קדושת כה"ג דבכה"ג ל"ש קדושת דמים וא"כ נראה דנתקדש לגמרי ע"י המינוי בפה:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 1:8
[Keli Chemdah on Torah, Emor 1:8](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/1:8)

ונראה להביא ראי' ברורה לזה מהא דמבואר במשנה דמנחות (דף נ' ע"ב) חביתי כה"ג לא הי' באין חצאין וכו' כהן שמביא מחצה שחרית ומת ומינו כהן אחר תחתיו לא יביא חצי עשרון מביתו וכו' מבואר במשנה דאם מת הכהן בשחרית אם ימנו כה"ג אחר תחתיו בין הערבים שוב מביא מנ"ח וקשה מאד הא בעי משיחה או ריבוי בגדים ועי' ביומא (דף ה' ע"א) דנראה דעכ"פ אחת מעכב כל ז' ועי' בפנ"י שם בליקוטים מ"ש דמזה דמשיארע פסול בכה"ג ביוה"כ עבד הכם האחר העבודה בריבוי יום אחד א"כ דאינו מעכב דאין דנין אפשר משאי אפשר עיי"ש ועי' מ"ש לעיל פרשת אחרי אות ד' בזה וא"כ בכל השנה איך משכח"ל דמת כה"ג שחרית ומינו אחר באותו יום שיהי' קריבין מנ"ח משלו כיון דעדיין אינו נעשה כה"ג וא"ל דהפי' במשנה אם הי' כבר כה"ג בחייו ע"י שיהי' בראשון פסול דהלשון ומינו אחר תחתיו נראה דהי' מינוי חדשה אחר מיתת הכה"ג הקודם וקשה טובא א"כ אמאי יתחייב במנ"ח באותו יום שמינוהו כיון דעדיין א"ר לעבודה עד שיתרבה ז' ימים א"ו כדברינו דאע"ג דא"ר לעבודה מ"מ כה"ג נעשה ע"י המינוי בלבד ומעתה נראה כיון דכה"ג בירושה א"כ הו"ל כמינוי כיון שהתורה מינתה את בניו תחתיו ואפי' א"נ דזה לא חשיב מינוי מ"מ כיון שמבואר בתוספתא דכל כה"ג צריך שיהי' סגן מקודם וסגן היינו שאם יארע פסול בכה"ג יהי' הוא מתמנה תחתיו א"כ כשמת האב הרי הוא נעשה מיד כה"ג דא"ל אירע בו פסול גדול מזה ושפיר יש עליו דיני כה"ג שלא לטמאות לאביו ולאמו וי"ל דזה פירוש הקרא והכהן הגדול מאחיו אשר "יוצק" על ראשו שמן המשחה וגו' דנראה לשון עתיד ולהנ"ל א"ש דאם מת אביו הכה"ג וידעינן בטח שהוא ימלא אחריו וא"כ עתיד להיות יוצק על ראשו שה"מ אע"ג דעדיין לא נמשח שוב יש לו דין כה"ג ואסור לטמאות לאביו ולאמו ושפיר כתיב מקודם אביו כיון דהתוה"ק דברה בהוה והיינו שהכה"ג הוא בן כה"ג. וזה נכון:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 1:9
[Keli Chemdah on Torah, Emor 1:9](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/1:9)

וחפשתי בספרים ומצאתי להגאון בעל "חקרי לב" ז"ל בחלק או"ח סי' קכ"ד בסוה"ד שכתב ג"כ להוכיח מדברי התוס' דכה"ג מתמנה בפה היינו דנעשה כה"ג ע"י המינוי ומשיחה או ריבוי בגדים ל"צ אלא לענין עבודה אמנם לקושטא דמילתא לפי מעט עיוני בש"ס ור"מ ז"ל נראה לענ"ד עיקר דה"ה לענין איסורי כה"ג אינו נעשה מקודם כה"ג וכל זמן שלא נמשח ולא נתרבה בבגדים אין עליו דין כה"ג לענין איסורי ביאה ולענין ט"מ לקרובים ופירוש הקרא דאשר "יוצק" שנאמר בלשון עתיד נראה פירושו דאע"ג דלכתחילה צריך משיחה ז' מ"מ כיון דאינו מעכב כמו דמוכח מכה"ג ביוה"כ וכפי' הר"מ ז"ל ושפיר כתיב בתוה"ק והכהן הגדול דהיינו אם כבר נעשה כה"ג עכ"פ ע"י משיחה אחת אע"ג דאשר "יוצק" עדיין כל ז' מ"מ לענין זה כבר נעשה כה"ג שאסור לטמאות למתים אבל בלא משיחה וריבוי בגדים כלל אין לו דין כה"ג לענין איסורי כהונה ויש להעיר בזה בדקדוק לשון המקרא פרשת עקב י' ו' ובני ישראל נסעו וגו' שם מת אהרן ויקבר שם ויכהן אלעזר בנו תחתיו נראה דאפי' אלעזר הכהן לא נעשה כה"ג עד אחר קבורת אהרן וקודם קבורה כיון שהי' אונן לא נעשה כה"ג והי' מותר לטמאות לאהרן הכהן. אמנם באלעזר צ"ע לחד מ"ד דנעשה עוד כה"ג בחיי אהרן והארכנו בזה במק"א ואכ"מ רק כתבנו מה שיש פנים לכאן ולכאן והמעיין יבחר: