## Keli Chemdah on Torah, Emor

###### Keli Chemdah on Torah, Emor 2:1
[Keli Chemdah on Torah, Emor 2:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/2:1)

(כ"א ב') כי אם לשארו הקרוב אליו. וברש"י ז"ל אין שארו אלא אשתו והוא מתורת כהנים עיי"ש. אמנם הר"מ ז"ל בפ"ד מהלכות אבל ה"א וה"ז ס"ל דהא דכהן מטמא לאשתו הוא רק מד"ס דעשאוה כמת מצוה ועיי"ש בה"א שכ"כ לענין אבלות ג"כ דהוא רק דרבנן וכן האשה על בעלה עיי"ש היטב ועי' בכסף משנה ולח"מ שכתבו דהר"מ ז"ל ס"ל דדרשת התו"כ דשארו הוא אשתו הוא אסמכתא ולכאורה צ"ע טובא דמנ"ל להר"מ ז"ל שהוא רק אסמכתא ואמאי לא נימא דדרשה גמורה היא:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 2:2
[Keli Chemdah on Torah, Emor 2:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/2:2)

לכן נלענ"ד בדעת הר"מ ז"ל עפ"מ דמבואר במס' יבמות (דף נ"ה ע"ב) דאמרינן בגמ' דש"ז דכתיב בא"א צריך למעט משמש א"א כשהיא מתה דסד"א הואיל דלאחר מיתה נמי איקרי שארו לחייב עלי' בא"א קמ"ל והנה פשטות לשון הסוגי' נראה דהאמת כן הוא דגם לאח"מ איקרי שארו והא דהבא עלי' אינו ח"מ משום דאינה ש"ז וכ"נ דעת התוס' ב"ב (דף קי"ד ע"ב) שכ' בפשיטות לדחות ד' הריב"ם ז"ל דס"ל דלאח"מ פקע השארות מהא דמבואר ביבמות דלאח"מ ג"כ מיקרי שארו אמנם דעת התוס' ביבמות להדיא דהפירוש בגמ' דקמ"ל דלאח"מ נפקע השארות וצ"ל לדעתם ז"ל דהא בהא תליא דכיון דגלי קרא דש"ז דלאחר מיתתה שוב אין הבא עלי' ח"מ ממילא נפסק האישות ושוב אינה בכלל שארו משום דשורש ענין קידושין שאסרה אכ"ע כהקדש וכיון שלא ח"מ האשה אינה אסורה ממילא פקעי הקדושין ובאמת קושיית התוס' על הריב"ם ז"ל י"ל בלא"ה דהריב"ם ז"ל סובר דאפי' א"נ דבמיתת האשה לא פקע השארות היינו משום דמיתת האשה א"צ להתיר את הבעל כלל וכיון שאין המיתה שלה בגדר מתיר לכן י"ל דהשארות נמשך גם לאחר מיתתה והא דאין הבא עלי' ח"מ הוא משום דלאו ש"ז הוא משא"כ התם שהבעל יהי' יורש את אשתו כשהיא בקבר בודאי הסברא דהשארות נפקע כיון דמיתת הבעל מתיר את אשתו להנשא כמו גירושין וכיון דע"י מיתתו היא מותרת לעלמא א"כ נראה מסברא דפקע השארות כיון דהשארות שיש להאשה עם בעלה הוא רק האישות וכיון דהאישות פקע ע"י מיתתו של בעל ה"ה דהשארות נפקע וזה נראה נכון בדעת הריב"ם ז"ל ואין להקשות ע"ז דאיך אפ"ל דאשה שמתם לא נפקע השארות הא חזינן דהתוה"ק אסרה עליו אחותה כ"ז שהיא חי' אבל כשמתה אשתו מותר באחותה וא"כ נראה דהשאר שלה נפקע במיתתה ז"א דע"כ דהא דאסרה תורה אחות אשה כ"ז שהיא בחי' אין הטעם משום שאר דהרי לאחר גירושין ואפי' כשנשאת לאחר דשוב אין הבעל יכול להחזירה בשום אופן ג"כ אסור באחותה ע"כ דגזיה"כ הוא דאיסור אחות אשה אינו אסור אלא בחי' וא"כ כיון שאין הטעם מצד הפקעת האישות ע"י מיתתה א"כ שוב י"ל דהשארות נשאר גם לאח"מ:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 2:3
[Keli Chemdah on Torah, Emor 2:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/2:3)

ובזה נראה להסביר ד' הגאון בעל "יד אליהו" ז"ל שחקר דאחות אשתו תהי' מותרת אפי' כשנטרפה אשתו משום דכתיב עלי' בחי' וטריפה אינה חי' והוי כמיתה והאחרונים תמהו כיון דלענין אישות ה"ה כחי' א"כ הרי נושא שתי אחיות אמנם להנ"ל א"ש מאוד כיון דלאחר מיתה ג"כ לא פקע האישות א"כ ע"כ אין הטעם שהתירה התוה"ק אחות אשתו לאח"מ משום דנפקע הקורבה ז"א דהקורבה לא נפקע גם לאחר מיתתה וגם הרי חזינן דגם לאחר גירושין ונשאת לאחר דבודאי פקע האישות מאשתו ג"כ אסורה א"כ מבואר דאין התוה"ק מקפדת על הקורבה כלל רק דגזיה"כ דעלי' בחי' וא"כ שפיר י"ל דאם היא טריפה מותר באחותה (הן אמת שבת' לח"א רציתי להעיר בדבר חדש ולומר דאפי' א"נ דלאחר מיתה ג"כ מיקרי שאר כמו שנראה מפשטות ד' הגמ' יבמות הנ"ל אמנם ה"ד קודם קבורה אבל אחר קבורה שנאבדה לגמרי פקע השארות דאחר שנקברה ונעשית עפר ל"ש בה שארות ודוקא קודם קבורה צריך המיעט דש"ז משא"כ לאחר קבורה פקע השארות לגמרי בין בעל לאשתו:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 2:4
[Keli Chemdah on Torah, Emor 2:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/2:4)

ובזה אמרתי לת' דברי הבה"ג ז"ל בהלכות עריות (דף נ"ב ע"ב) שנראה מדבריו באחות אשתו לאח"מ איכא איסור תורה אע"ג דליכא בי' כרת ומעלי' בחי' נתמעט רק איסור כרת והוא תמוה גדולה וכבר עמד על זה "ברביד הזהב" פרשת אחרי ולא מצא מענה ולהנ"ל י"ל דבה"ג ס"ל דבאמת כ"ז שיש שארות בין הבעל לאשתו אסור באחותה וכונתו על לאח"מ קודם קבורה דהוי עדיין שארו אסור מה"ת באחותה ופלפלתי הרבה בזה אך מפני שרחוק לומר כן לזאת לא העליתיו על הספר וגוף הערה רשמתי מפני חומר הנושא ד' הבה"ג ז"ל ומי שדעתו רחבה ית' דבריו בדרך יותר מרווח):


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 2:5
[Keli Chemdah on Torah, Emor 2:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/2:5)

ובעיקר דברי "היד אליהו" כבר הגאון מלבוב ז"ל בהסכמתו לספר שבות יעקב מד' הגמ' נדה (דף כ"ג ע"א) למאי נפ"מ לאתסורי באחותה ומקשינן ע"ז למימרא דאי' וקשה דילמא יכולה לחיות קצת ונהי דהיא טריפה כיון דקדושין תופסין בה ה"ה אסור באחותה וע"כ כדעת היד אלי' אך באמת אע"פ שכן נראה קצת מלשון רש"י ז"ל אמנם בתוס' הרא"ש הנדמ"ת בש"ס ד' ווילנא (דף כ"ג ע"א) שם בד"ה לא אמרה ר"מ נראה מבואר דס"ל דאם היתה יכולה לחיות קצת עכ"פ אע"ג דהוי טריפה מ"מ אסור באחותה ועיי"ש בד"ה למימרא דחי' מה שהקשה על פירש רש"י ז"ל והוא מפרש דאיבעית הגמ' אם הוי בגדר חי או בגדר נפל וממילא אין קדושין תופסין בה דהוי כחתיכת בשר בעלמא וכן מצאתי באור זרוע סי' תר"ב דפשיטא לי' ג"כ דהפירש בגמ' כן הוא ונראה מזה דפשיטא להו דבטריפה אסור באחותה אמנם בכל זאת א"נ דלאח"מ ג"כ איקרי שארו ואעפ"כ התירה רחמנא את אחותה א"כ שוב י"ל מסברא דא"נ טריפה אינה חי' והוי כמתה ג"כ מותר באחותה כנ"ל אמנם כן בעיקר הדבר בפלוגתת התוס' וריב"ם ז"ל אי לאח"מ פקע השארות או לא נלענ"ד דהיא פלוגתא דתנאי ביבמות (דף ק"ד) במשנה דפליגי ר"א וחכמים אי חלצה בלילה חליצתו פסולה או לא ואמרינן בגמ' שם דפליגי דמר סבר חליצה כתחילת דין דמי' ולכן פסולה בלילה ומ"ס חליצה כגמר דין דמי' ולכן כשרה בלילה והנה צריך להבין שורש הפלוגתא בזה אם חליצה כתחילת דין או כגמ"ד אמנם מצאתי לרבינו הגדול בעל אור זרוע סי' תרמ"ה (ד' ק"ו) בדין אי גט כשר בלילה שכ' בזה"ל ותו נראה בעיני דאפי' למ"ד חליצה כגמ"ד מודה בנתינת הגט דהיא תחילת הדין שאני אומר דהא דפליגי לענין חליצה לאו מטעם כתיבה אלא ר"א דסבר שהיא תחילת דין מפני שיבמה לשוק בלאו והשתא היא דמתחיל להתירה ולת"ק דאמר שהיא כגמ"ד מפני שבחיי בעלה היתה באיסור מיתה לשוק מת בעלה פקעה איסור מיתה ועדיין איסור לאו מורכב עלי' חלץ לה פקע איסור לאו הילכך דמי לגמ"ד אבל נתינת הגט מכי יהיב לה גיטא פקע כל האיסור ואין שייך בהו תחילה וסוף ולד"ה כתחילת הדין עכ"ל מבואר מדה"ק דפליגי אי מיתת הבעל מתיר לגמרי ומפקיע האישות מכל וכל אף במקום שאין לה בנים ואסורה לשוק או דאמרינן דהתורה גילתה דכשאין לה בנים לא נפקע האישות לגמרי רק דאיקלש לה ממיתה ללאו וכבר העירו האחרונים מד' הרשב"ם ז"ל דמס' ב"ב (דף קל"ה ע"א) בד"ה נקל בא"א שנראה ג"כ מדבריו כן ועיי"ש בהגהות הב"ח ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 2:6
[Keli Chemdah on Torah, Emor 2:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/2:6)

ומעתה נלענ"ד דלר"א דס"ל דהוי תחילת דין והיינו משום דס"ל דבמיתת הבעל פקע כל האישות אע"ג דאינו מתיר אותה וע"כ דס"ל דא"א שלאח"מ יהי' נשאר עדיין קשר אישות ולכן צ"ל שהיא איסור חדש א"כ ה"ה להיפך במיתת האשה פקע השארות לגמרי משא"כ לת"ק דס"ל באמת דבמקום יבום אין האיסור אישות נפקע לגמרי וצ"ל דהא דבכ"מ נפקע לגמרי השארות היינו משום דמותרת לשוק ע"כ דנפקע השארות א"כ ז"ד במיתת הבעל דמוכרחין אנו לומר דנפקע לגמרי השארות דאל"כ אסורה לינשא משא"כ במיתת האשה שפיר י"ל דהיא בכלל שארו וכמוש"ל בשיטת הריב"ם ז"ל שוב חפשתי ומצאתי בס' עורה שחר אות א' אמ"ק פ"ו שהביא כן בשם הכנה"ג שמחלק בין מיתת הבעל למיתת האשה אך בזה צדקו דברינו דלר"א דס"ל דגם במקום יבום אע"ג דבאמת אסורה לינשא מ"מ מיתת הבעל מתיר האישות לגמרי ע"כ דס"ל דמיתה מפקיע האישות לגמרי וא"כ ה"ה במיתת האשה ומעתה א"ש מאוד דאע"ג דנראה מבואר בתוכו דלשארו היא דרשה גמורה מ"מ י"ל דר"י סובר כן דלאח"מ לא פקע השארות אבל הר"מ ז"ל לשיטתו דפסק להלכה כר"א דחלץ בלילה חליצתו פסולה וס"ל דחליצה הוי תחילת דין וא"כ ע"כ דס"ל דבמיתה פקע השארות לגמרי לכן ס"ל להלכה דהא דכהן מטמא לאשתו הוא רק מדרבנן משום דעשאוהו כמת מצוה ובזה א"ש מה שתמה הג' בעל מנ"ח ז"ל על הר"מ ז"ל מיומא (דף י"ד ע"א) דמקשינן בגמ' על ר"י ומי גזר ר"י שמא יאכל והתנן ר"י אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו וכי מיית עביד עבודה ול"ג שמא יאכל ולפ"ד הר"מ ז"ל הא באשתו הוי רק אנינות מדרבנן וא"כ הו"ל כאנינות לילה דל"ג ר"י שמא יאכל ולהנ"ל א"ש דעל ר"י לשיטתו שפיר מקשינן כיון דסתם תו"כ הוא ר"י א"כ לדידי' נראה דחייב להתאבל מה"ת על אשתו דס"ל דלשארו זו אשתו והר"מ באמת אינו פוסק בזה כתו"כ משום דלהלכה כר"א דחליצה בלילה פסולה כנ"ל ובעיקר קושיית המנ"ח כתבתי עה"ג די"ל בפשיטות דהר"מ ז"ל מפרש דקושיית הגמ' הוא מצד אכילת יוה"כ ולא מצד אנינות ועי' בח' חכ"צ סי' קנ"ז ועי' בתוס' ישנים יומא שם ובמג"א סי' תרי"ב סק"ו ומש"כ לעיל בפ' שמיני בזה ואכמ"ל]:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 2:7
[Keli Chemdah on Torah, Emor 2:7](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/2:7)

ולפי"ז נראה דהר"מ ז"ל והרמב"ן ז"ל פליגי בזה אי השארות נפקע לאח"מ והרמב"ן שכ' בס' תורת האדם דחיוב איבול וטומאה לאשתו היא מה"ת מטעם דלשארו זו אשתו היינו משום דס"ל להלכה דהשארות לא פקע לאח"מ ויש להוכיח שכן דעת הרמב"ן ז"ל ממ"ש בח' ב"ב (דף קי"ד ע"ב) לפרש הא דאין הבעל יורש את אשתו בקבר דהבעל אינו יורש את אשתו לאחר מותו שכיון שהיא מותרת לינשא לאחר הרי היא קונה את עצמה לגמרי במיתת הבעל ואין הראשון יורשה עכ"ל הרי מבואר להדיא מדה"ק דהטעם דפקע השארות משום דחזינן דמותרת לינשא ע"כ דקונה את עצמה לגמרי וא"כ י"ל דז"ד במיתת הבעל אבל במיתת האשה דאינו בכלל מתיר שפיר י"ל דהשארות לא פקע וכמוש"ל בשם הכנה"ג (ויש להעיר לפי"ז לפמש"ל דלפי"ז נראה דצדקו ד' הג' יד אליהו ז"ל דאחות אשה כשהיא טריפה מותר באחותה דאין סברא לחלק בין מחיים ובין לאח"מ א"כ יקשה אמאי קי"ל דאין קדושין תופסין באחות אשה ניחוש דילמא אשתו טריפה ושוב ליכא איסור אחות אשה וא"ל מצד דאזלינן בת"ר דרוב נשים לאו טריפות הן ז"א לפמש"כ הרמב"ן ז"ל להסביר הענין דהא דשלח שליח לקדש אשה ומת השליח דאסור בכל הנשים שבעולם ולא אמרינן דמוקמינן הקרובות בחזקת פנוי' משום דחזקת הקרובות שאין אנו דנין השתא עליהן ל"מ לדידה ולכן כשאנו נבוא לדון לאשה זו אמרינן דילמא הקרובה נתקדשה וא"כ ה"נ באחות אשה נימא דילמא אשתו טריפה כיון דאין אנו דנין השתא על אשתו אלא על אחותה ל"מ הרוב של אשתו לגבי אחותה ואין לומר מצד חזקת איסור של אחותה בעצמה ומשכח"ל לאחר י"ב חדש שנשא אחותה א"כ הרי נתברר עתה שאז לא היתה טריפה ונאסרת לו ושוב מוקמינן אותה על חזקת איסור דמעיקרא ז"א דאפי' א"נ דחזקה שלא נתבררה בשעתה הוי חזקה מ"מ לפי"ז תמיד אם יקדש אחות אשתו בתוך י"ב חדש כשנשא אשתו יהי' ספק קדושין ומבואר להיפך בקדושין (דף נ' ע"ב) ועיי"ש פלוגתת אביי ורבא ורבא ס"ל בפשיטות דכל שאינו בזאח"ז אפי' בב"א אינו וקשה אמאי לא יהי' ספק קדושין עכ"פ ויש לפלפל בזה דרבא לשיטתו ס"ל טריפה חי' וא"כ ממילא אפי' באחות אשתו טריפה איכא איסור אחות אשה וצ"ע עוד בזה ואכ"מ):


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 2:8
[Keli Chemdah on Torah, Emor 2:8](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/2:8)

ואם כנים הדברים הנ"ל יש לומר בזה מה דקשה לכאורה על האור זרוע הנ"ל שס"ל דפלוגתת ת"ק ור"א אי חליצה הוא תחילת דין או גמ"ד היינו דפליגי אי איסור יבמה לשוק הוא איסור חדש או מכח אישות הבעל מגמ' ערוכה גיטין (דף פ"ג ע"ב) דאמרינן בגמ' דהשיב רשב"א תשובה לד' ר"א וכי היכן מצאנו שזה אוסר וזה מתיר ומקשינן והרי יבמה דבעל אוסר ויבם מתיר ותרצינן התם יבם הוא דקאסר לה דאי מבעל הא שרי' וקיימא ולפ"ד האור זרוע דהוא פלוגתא דתנאי כנ"ל א"כ י"ל דר"א ס"ל כת"ק דאיסור יבמה לשוק הוא מכח הבעל וא"כ שפיר מצאנו זה אוסר וזה מתיר (ועיין באתוון דאורייתא כלל ח' העיר מד' הגמ' הנ"ל ובהוספות לכלל הנ"ל הרגיש בעצמו מד' הגמ' יבמות וזכה לכוון לד' האור זרוע וכ"כ בזה באורך במק"א. אמנם להנ"ל א"ש כיון שביארנו דא"נ דשומרת יבם היא מכח הבעל ע"כ דהשארות לא פקע לאחר מיתה וכיון שכן אמרינן לשארו זו אשתו ומעתה הרי בתרגום אונקלוס שהיא מפי ר"א ור"י מפרש לשארו לקרובים ואינו רוצה לפרש לשארו זו אשתו וע"כ דס"ל דלאחר מיתתה נפקע השארות אע"ג דמיתת האשה אינו בגדר מתיר א"כ מכ"ש דמיתת הבעל מפקיע השארות לגמרי וע"כ דאיסורא של שומרת יבם הוא איסור חדש וא"כ מקשה רשב"א שפיר לר"א לשיטתו א"ר מיבום דזה אוסר וזה מתיר אך באמת זה רק לפלפולא ולקושטא דמילתא י"ל דאפי' א"נ כמו"ש הרשב"ם והאור זרוע הנ"ל דאיסור יבמה לשוק הוא מכח הבעל מ"מ יפה השיב רשב"א וכי היכן מצאנו שזה אוסר וזה מתיר וא"ל משומרת יבם דהתם יבם הוא דקאסר לה והיינו שע"י שאיכא היבם עיד"ז לא פקעה לגמרי האישות מהבעל שאם לא הי' לו אח הי' המיתה מפקיע לגמרי וא"כ נהי דעתה כשאיכא יבם לא הותרה לגמרי ע"י מיתת הבעל היינו מכח היבם ולכן יש ביד היבם להתירה משא"כ במגרש חוץ מפלוני שהבעל לא התירה לאותו פלוני ונאסרה על הפלוני מכח הבעלה הראשון שפיר יש להקשות דאיך הבעל השני מצי להתיר מה שנאסרה מכח הבעל הראשון וז"פ וברור ואין בזה ענין לאיסור שומרת יבם מכח מה הוא:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 2:9
[Keli Chemdah on Torah, Emor 2:9](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/2:9)

ודע שיש לי עיון גדול א"נ דהשארות אינו נפקע לאחר מיתה ולדעת התוס' ב"ב אפי' במיתת הבעל אינו נפקע לגמרי השארות והרי היא בכלל אשתו אמנם נראה דזה פשוט דאפי' א"נ דע"י מיתת הבעל אינו נפקע עוד הקורבה לגמרי בין הבעל לאשה מ"מ כשנשאת לאחר בודאי פקע כל הקורבה שהי' לה לבעלה הראשון ועי' בגיטין (דף פ"ג ע"א) דמודה ר"א כשנשאת לאחר מותרת לאותו פלוני וברש"י ותוס' שם וא"כ יש סברא גדולה לומר אע"ג דמיתת הבעל מתרת האשה לינשא מ"מ לזנות אסורה מכח שיש עדיין קרבות בין הבעל לאשתו ונלענ"ד ברור שהר"י ז"ל בתוס' לשיטתו בקידושין (דף י"ג ע"ב) דמפרש מה דמקשינן בגמ' ודילמא לכ"ע בעשה היינו מכח עשה דודבק באשתו ולא באשת חבירו דלכאורה צ"ע כיון דאמרת דמיתת הבעל מתיר איסור מיתה הרי ע"כ שוב אינה אשת חבירו אמנם הר"י ז"ל לשיטתו בתוס' ב"ב הנ"ל שחולק על הריב"ם ז"ל וס"ל דאפי' במיתת הבעל לפי האמת לא נפקע הקורבה וא"כ שפיר י"ל דאסורה מכח העשה דודבק באשתו אך לפי"ז קשה לי טובא מה דהגמ' רוצה למילף דמיתת הבעל מתיר מדאמר קרא פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה והא אפי' א"נ דמותר לישא אותה היינו משום דכשנשאה אחר הרי נפקע האישות לגמרי מהראשון ובאין כאחת אבל אכתי תקשה מנ"ל דמותרת לאחר בלא קידושין כיון דיש סברא גדולה לומר דכ"ז שלא נשאת או נתקדשה לאחר כיון דעדיין לא פקע הקורבה מהבעל הראשון איכא עשה דודבק ועי' היטב בסוגי' שם ובמפרשים תראה שלא הרגישו כלל בזה שכתבנו ולענ"ד היא הערה גדולה למתבונן אם לא שנימא דס"ל להש"ס דאם נימא דיש בכחה להפקיע האיסור דודבק ע"י קדושין ונשואין לאחר ה"ה דנפקע ע"י זנות דבזה שהולכת לזנות עם אחר מפקעת עצמה מבעלה כמו בב"נ דמהני גילוי דעת בעלמא וא"כ איסור זה נפקע גם ע"י זנות ועי' היטב בזה:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 2:10
[Keli Chemdah on Torah, Emor 2:10](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/2:10)

ויש לעיין עוד בענין זה עפמ"ש בחידושינו במס' קידושין שם להסתפק הא דצריך קרא דמיתת הבעל מתיר הא בלא"ה ה"א דלא"מ הבעל ג"כ אסורה לעלמא או משום דהיא קנינו של בעל או משום איסור א"א דלא נפקע ע"י מיתת הבעל דזה ברור מכמה דוכתין בש"ס דהבעל באשתו יש לו שני קנינים קנין איסור וקנין ממון וכמבואר בתשב"ץ ח"ב סי' ס"ז ועתה צריך להבין מפני איזה טעם צריך קרא דמיתת הבעל מתיר ובלא"ה ה"א דאסורה לעלמא אם היא מכח קנין של בעל או מכח איסור א"א והנה לשון המשנה וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל נראה דעיקר הרבותא דקונה את עצמה דבמיתת הבעל פקע קנינו שהי' לו בה ויש לה"ר לזה מדשו"ט הגמ' להוכיח דמיתת הבעל מתיר ולא מייתי ראי' מאביגיל אשת נבל שנשאה דוד לאחר מיתת נבל וכבר נתקשו בזה המפרשים ושמעתי אומרים בשם רבינו הקדוש הרבי ר' בונם זצלה"ה שאמר משום דמורד במלכות נכסיו למלך וא"כ ממילא היתה מותרת לדוד אך ז"ד א"נ דהאיסור היא מכח שהיא קנינו של בעל שפיר י"ל דמורד במלכות שאני דנכסיו למלך והיתה מותרת לדוד משא"כ א"נ דהיא מכח דאיסור א"א שהיתה בה ע"י קידושין לא נפקע עדיין במיתת הבעל או משום דדמי לעריות כמבואר בסוגי' דאל"ה ה"א דהיא מכח סברא דהוא אסרה והוא שרי לה רק דה"א דדומה לעריות דאסורין גם לאח"מ וא"כ אין היתר במורד במלכות לקחת את אשתו כשמת כמו שאין היתר לקחת אותה בחי' בעלה וז"ב ופשוט. ובאמת נראה יותר דאין הה"א לאסור מכח קנינו של בעל דבזה נראה מסברא דפקע לאח"מ הבעל כמו גר שמת ואין לו יורשין דפקע קנינו מהנכסים כן באשה שמת בעלה דהקנין שקנה אותה לאישות ל"ש בי' ירושה דאסורה לקרובים ממילא נפקע הקנין או משום דבזה שוב אמרינן הסברא דהוא אסר לה והוא שרי לה ונראה דמה"ט לא מייתי הגמ' ראי' מאברהם אבינו שאמר ואותך יחיו דבב"נ פשיטא דכשמת פקע קנינו ועי' לעיל פ' וירא אות ג' שביארנו זה בארוכה:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 2:11
[Keli Chemdah on Torah, Emor 2:11](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/2:11)

ונלענ"ד עוד נפ"מ בין הקנין שיש להבעל באשתו ובין איסור האישות שיש לבעל באשתו לענין קבלת קידושין מאחר דאי מצד שהאשה היא קנין של בעל נהי דנראה דבלא דעת הבעל א"א לה לקבל קידושין מאחר כיון דהיא קנינו של בעל מ"מ ברשות הבעל והסכמתו הרי יכולה להתקדש לאחר אמנם מצד דהיא א"א והוית בגדר ערוה אין הקידושין תופסין בה בשום פנים כמו בכל עריות ועי' בפנ"י גיטין (דף מ"ג) ד"ה אמר ר"ח שכ' דנראה מסברא דאע"ג דאמרינן קידושין תופסין בחיי"ל מ"מ בש"ח כיון דהיא ע"י קידושין אין קידושין תופסין בה כיון דלא משכח"ל קידושין אחר קידושין כיון שתופסין בה קידושין של ראשון ה"ה ברשותו ואין לה יד לקבל קידושין מאחר והג' באבני מלואים ז"ל בסי' מ"ד ס"ק ד' פשיטא לי' להיפך מדצריך קרא בא"א דא"ק תופסין באשת איש ומסקנת הגמ' משום דהוי בכלל עריות ולענ"ד נראה כמו"ש דל"צ קרא אלא כשהיא מדעת הבעל אבל בלא דעתו צדקו דברי הפנ"י דל"ש קידושין אחר קידושין מסברא הנה יצאנו קצת חוץ לענינים מפני שלא נתבארו הדברים עוד אמנם עיקר ויסוד דברינו דדעת התרגום אונקלוס והרמב"ם ז"ל דשארו אינו אשתו משום דס"ל דלאחר מיתה נפקע השארות שבין איש לאשתו נלענ"ד נכון וזה מה שרצוני לבאר: