## Keli Chemdah on Torah, Emor

###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:1
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:1)

וז"ל שם. אחדשה"ט באה"ר מכתבך קבלתי במועדו ואחר עד עתה להשיבך מפני כמה טרדות העמוסות עלי ועתה לקחתי לי פנאי להשיב על דבריך. א) הקשית על ד' רבינו הגדול בעל פנים יפות ז"ל פ' אמור בקרא דנבילה וטריפה לא יאכל לטמאה בה שכ' דאם נתערב כזית נבילה וטריפה בשני זתים מעוף השחוט אע"ג דמותר באכילה מ"מ מטמא בבית הבליעה כיון דלא בטל לענין טומאת משא ה"ה הכא אינו בטל דטומאה לא בטלה אתד"ק:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:2
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:2)

ותמהת ע"ז דהרי מבואר בגמ' דדוקא לענין טומאת משא ל"ב אבל טומאת מגע בטל ובית הבליעה הוי כמו טומאת מגע כמו"ש התוס' בכורות (דף כ"ג ע"א) ד"ה נבילה עיי"ש. ולענ"ד דכשנדקדק בלשונו הזהב של הפלא"ה ז"ל שכ' דטומאה לא בטלה דטומאה כמאן דאיתא דמי שלכאורה אינו מובן דמה זה שכ' דטומאה לא בטלה וכמו"ש לתמוה בזה לכן נראה דדבר גדול דיבר הרב ז"ל דהענין הוא דלכן אמרינן דמטמא במשא יען דענין ביטול יפרד לשתי ראשים. א' מצד דאמרינן דכל מה שאוכל או נוגע היתר הוא. ב' היינו דעצם האיסור נתבטל ונעשה היתר והנה באיסור שנתבטל בהיתר י"ל גם פן הב' דשם האיסור נתבטל לא דהעצם נתבטל רק דשם האיסור בטל וממילא הוא היתר לא מיבעי' לדעת הר"ן ז"ל דס"ל דכל איסורין שבתורה איסורי גברא הן בודאי יש לבטל שם האיסור מבלי שיהי' ניצרך לביטול העצם לכן באיסור שנתערב בהיתר בטל לגמרי מה שאין כן בטומאה אמרינן דשם טומאה לא נפקע על ידי ביטול בזה הוא כמו עצם החפץ ואינו נדבק בו אלא הוא עצמות הדבר וכיון שכן ל"ש ביטול בטומאה דהעצם אינו בטל וכל זה שמותר במגע היינו משום דאמרינן דנגע הטהור ודברים אלו מבוארים למעי' היטב בתוס' בכורות שם (דף כ"ב ע"ב) בתוס' ד"ה ובלבד שכ' בזה"ל כי ידוע דשם טומאה לא פקע מן החולין המעורבין וכו' עיי"ש ותראה מבואר דברינו הנ"ל. ומעתה בטומאת בית הבליעה בנבילת עו"ט ל"ש ביטול כיון דנהי דבטל לענין אכילה מ"מ כיון דשם טומאה לא נפקע הרי הוי כמו טומאת משא כיון דהכל בא בביהבלי"ע. זה נראה כוונת הגאון בעל פנים יפות ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:3
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:3)

ובאמת יש לעורר עפי"ז על ד' התוס' ד"ה נבילה דמה שמדמי איסור לטומאה והוצרכו לחלק משום דכל משהו כשאוכל נתבטל ות"ל דאפי' באוכל ג' החתיכות בב"א ג"כ י"ל דלענין האיסור נתבטל לגמרי כדברינו הנ"ל. ואולי י"ל דהתוס' ס"ל דאיסורים אלו הוי ג"כ איסור חפצא וג"כ א"א להפרידם מהעצם לכן ס"ל להתוס' דסוף כל סוף הוי כמו טומאת משא לכן הוצרכו לת' כיון דלא אוכל כזית בב"א רק ח"ש וזה נהי דאסור מה"ת מ"מ איסור זה דח"ש שוב אינו איסור עצם בפרט לפ"ד החכ"צ דכל האיסור מצד אחשבה א"כ איסור זה שפיר נתבטל לגמרי וכיון שכן ל"ש בזה טומאת משא ועי' היטב בזה (ויש לפלפל בזה כיון דהכא לר"ל קיימינן ואיהו ס"ל דח"ש מותר מה"ת מ"מ י"ל לפ"מ דאיתא בירושלמי דמודה ר"ל באיסוה"נ משום דחמור איסורי וא"כ שפיר נתבטל לגמרי מקודם לכן ל"ש לומר דכמאן דאיתא דמי). יהי' איך שיהי' דברי הפלא"ה נראין ברורין בזה דמאן דס"ל דטומאה כמאן דאיתא דמי ה"ט משום דטומאה אינו בטל דשם טומאה לא נפקע וכל ההיתר במגע היינו משום דנגע בטהור ולכן בנבילת עו"ט מטמא בבית הבליעה ובאמת בלא"ה ל"ק על שיטת הפלא"ה מד' התוס' דהם ס"ל דטומאה כמאן דאיתא דמי הוא רק מדרבנן מה שא"כ הפלא"ה מפרש לפי שיטת הרמב"ם ז"ל ודעמו דס"ל דטומאת משא מה"ת ל"ב ואמרינן דטומאה מה"ת כמאן דאיתא דמי וע"ז שפיר כתב הפלא"ה דטעמא דמילתא דטומאה אינו בטל וכל ההיתר בטומאת מגע אינו אלא משום דאמרי' דנגע בהיתר וא"כ ה"ה נעו"ט דמטמא בבית הבליעה דיו כטומאת משא וז"ב ופשוט:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:4
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:4)

והא דבטומאת מגע נראה פשוט דאפי' נגע וחזר ונגע בכל ג' החתיכות הוא טהור אע"ג דשם טומאה ל"ב התם הטעם כיון דמיד שנגע בראשון וכן בב' היית צריך לומר דההיא היתר וכבר הותרו וכן בנגע אח"כ בג' אמרינן דהשתא נגע בהיתר ואי דיהי' טמא למפרע זה לא אמרינן כיון דכבר החלטת על החתיכות הקודמות שטהורות הן מה שא"כ הכא בנבילת עו"ט כיון דפחות מכזית אינו מטמא בבית הבליעה א"כ אימתי אנו דנין אם נטמא היינו כשאכלה כולה ואז כיון שכבר אכל כולה שוב הוי כמו טומאת משא כיון דלא הי' דנין עוד ע"ז כלל דהפלא"ה מיירי שאוכל ג' החתיכות בב"א בכדי אכילת פרס אמנם באיסורין שפיר כתבו התוס' כיון דקמא קמא בטל שהי' צריך לבוא לביטול מכח איסור דח"ש עכ"פ וא"כ שוב אינו חל אח"כ איסור דט"מ כנ"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:5
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:5)

ב) ובאמת עפ"ד האלה שכתבנו בביאור הענין דטומאת משא. יבואר לנכון שיטת הרשב"א ז"ל בהא דאמרינן דטומאה כמאן דאיתא דמי היינו רק במב"מ משא"כ במין בשא"מ ולכאורה צריך טעם כיון דתרווי' נפק"ל מאחרי רבים להטות מ"ש מינו מא"מ אמנם לפ"ד יובן היטב בשנקדים ד' הר"ן ז"ל בנדרים בסוגי' דדשיל"מ שהסביר הענין מה דפליגי ר"י ורבנן במב"מ אי בטל או לא דביטול ל"ש אלא בדבר המתנגד זא"ז אבל בדברים שוין ל"ש ביטול לכן ס"ל לר"י כיון דשוין בעצם ל"ש ביטול ורבנן ס"ל כיון דחלוקין בשם התואר בטלין כיון דבענין זה יש התנגדות שפיר הוי מבא"מ ובטל לכן דשיל"מ דעתיד להיות נותר דשוין לגמרי אינו בטל אתד"ק:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:6
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:6)

ומעתה אמינא דהרשב"א ז"ל סובר נהי דקי"ל מב"מ בטל והיינו משום שאינן שוין בתואר והוי לענין זה א"מ מ"מ אינו בטל אלא זה שהוא א"מ אבל שיתבטל גם העצם זה א"א כיון דהעצם הוי מב"מ ואינו בטל ומעתה זה הוא ההבדל בין מב"מ ובין מבא"מ דבא"מ י"ל דהעצם בטל ברוב משא"כ במב"מ ל"ש לומר אלא דשם התואר נתבטל ומעתה דוקא באיסורין אשר אפשר להפריד התואר מהעצם בטלין במב"מ מטעם ביטול גמור משא"כ בטומאה שכ"כ שבזה א"א להפריד הטומאה מהעצם לכן במב"מ ל"ש בי' ביטול גמור אלא מצד דאמרינן כל דפריש מרובא פריש ונגע בטהור ולכן מטמא טומאת משא וזה הוא ענין טומאה כמאן דאיתא דמי. ואם כנים הד' י"ל מה שקשה על הרשב"א ז"ל מהא דמקשינן בגמ' מבהמה ששפעה חררת דם דמטמא במשא הא התם הוי א"מ. ולהנ"ל י"ל כיון דקושית הגמ' הוא לריו"ח ואיהו ס"ל דגם דשיל"מ בטל וע"כ דס"ל דגם במב"מ היכא דשוה לגמרי שייך ביטול בהמועט נעשה כמו הרוב לגמרי וא"כ ע"כ הא דטומאת משא הוא רק גזירה דרבנן כמ"ש התוס' וא"כ מהיכ"ת לחלק בין מינו לא"מ והרשב"א ז"ל לא כתב אלא לפי האמת דקי"ל דביטול ל"ש אלא במה שמתנגד המועט להרוב ולכן טומאת משא מה"ת לא בטל ושפיר י"ל נפ"מ בין מינו לא"מ וא"ש בזה פסקי הר"מ ז"ל שפסק דנבילה בטלה בשחיטה רק לענין טומאת מגע ומטמא במשא והיינו משום דהוא מב"מ משא"כ בבהמה ששפעה חררת דם שפיר פסק דאינו מטמא אף במשא מצד דהוי מבא"מ אמנם מה דיש להעיר עפי"ז בהא דמקשה ר' דימי על אביי ואת לא תסברא ומקשה עליו מסאה תרומה טמאה וכו' ולהנ"ל י"ל דקושית אביי על טומאה שבטלה דוקא והיינו בא"מ דלכ"ע בטלה לגמרי בזה ל"ש לומר חו"נ משא"כ בסאה ת"ט דמיירי במב"מ דלא בטלה כלל ושפיר אמרינן חו"נ. אך באמת מד' התוס' לקמן (דף כ"ג ע"א) ד"ה ואי אמרת נראה דסברא דחו"נ שייך אפי' אי אמרינן טומאה כמאן דליתא דמי דנהי דנתבטל לגמרי מ"מ אמרי' חו"נ רק בעיקר קושית אביי מוכח דאין טהרה עוררת טומאה וצ"ע בזה. עוד יש עפ"ז שכתבנו דא"נ דטומאה כמאן דאיתא כל ההיתר דטומאת מגע הוא מצד דאמרי' בהיתר נגע והוי כמו כל דפריש ועי' לקמן בתוס' ד"ה נבילה בטלה בשחיטה דמבואר ג"כ כנ"ל דל"ל דלענין טומאת מגע בטל לגמרי דא"כ ממילא אינו מטמא במשא כיון שאינו בא לכלל מגע וע"כ כמ"ש התוס' שם דהא דלא מטמא במגע היינו משום שלא ידעינן באיזהו נגע אבל באמת איתא להטומאה והוי בא לכלל מגע א"כ מה הקשו התוס' בד"ה סבר אבטלינהו ברובא הא א"מ איסור לכתחילה כיון דבאמת שם טומאה לא פקע כמ"ש תוס' בעצמם וכנ"ל וא"כ כל ההיתר מצד כל דפריש וא"כ אין זה ענין ביטול ול"ש בזה א"מ איסור לכתחילה ועי' זבחים (דף ע"ג ע"ב) אך באמת י"ל דהכא כיון דבאמת מבטלין נהי דאין ההיתר מצד הביטול בעצם אלא מצד מה שאוכל אוכל ההיתר הוי בכלל א"מ איסור ויש להעיר בזה לפ"מ שאומרים בשם מרן הג' הקדוש מגור זצ"ל דלכן עבר וביטלו אף בדיעבד אסור לו כיון דשורש ביטול הוא דהוי כמאן דליתא והכא דמבטלו הרי אחשבו וא"כ ל"ל דיתבטל א"כ ז"ד אם ההיתר הוא מצד ביטול גמור משא"כ הכא ויש לדחות ולא כתבתי זה אלא מפני שראיתי במכתבך שכתבת להיפך ואמרת דא"נ דביטול היינו שנתבטל לגמרי והוי כמאן דליתא ל"ש א"מ איסור משום דמקלי קלי איסורא והארכת בזה ולענ"ד ד' שגגה המה דהתם בעצים שנשרו מן הדקל עיקר ההיתר כיון דהביטול הוא לכלותו דגם ההיתר מקלי קלי וא"כ שפיר אמרינן דבכה"ג לא מיקרי ביטול איסור כיון דשורש הביטול הוא לכלות האיסור כמו ההיתר אבל בשביל דביטול הוי כמאן דליתא ל"ש לומר דלא הוי בכלל א"מ ודוקא בביטול בס' א"נ דל"צ לבוא לביטול ברוב א"כ אין ההיתר מתורת ביטול דאחרי רבים להטות יפה כתבו האחרונים דל"ש א"מ איסור מה"ת ואם כי האחרונים כתבו מסברא לחלק בין לח ליבש אבל הדמיון לעצים שנשרו מן הדקל הוא מדומע וזה ברור ופשוט:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:7
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:7](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:7)

ג) ובלימוד התלמידים אמרנו לבאר ענין דטומאת משא ונקדים מה דקשה לן על רש"י ז"ל (ד' כ"ג ע"א) ד"ה דאי אפשר לשחיטה שתיעשה נבילה שכ' ומאן דגרס דא"א לנבילה שתיעשה שחיטה שבשתא הוא דהא אפשר לנבילה שתיעשה שחיטה כגון כי מסרחה פרחה טומאה מינה כדאמרינן לקמן הראוי' לגר קרוי' נבילה עכ"ל ותמו' מאוד לכאורה לפ"מ דנראה מדקדוק לשון רש"י בעצמו דא"נ דלא תלי' בגר אלא בכלב ובעינן דוקא שיהי' א"ר לכלב שפיר י"ל דא"א לנבילה שתיעשה שחיטה כיון דכל זמן דשם אוכל עלה א"א לה להיות שחיטה וא"כ דילמא ר"ח הכא ס"ל דתלי' בראוי לכלב וא"כ שוב יש לגרוס שא"א לנבילה שתיעשה שחיטה ואין לומר כיון דר"ח אמר סתמא נבילה בטילה בשחיטה משמע אף לענין איסור ולענין איסור גם ריו"ח מודה דתלי בראוי לגר כמ"ש התוס' לקמן ד"ה ואידך למעוטי סרוחה מעיקרא וא"כ אכתי יקשה איך נבילה בטילה בשחיטה לענין איסור הא הוי מב"מ ז"א די"ל דר"ח סובר נותן טעם לפגם אסור וא"כ באמת גם לענין איסור תלי' בראוי לכלב דוקא וא"כ שפיר הוי מבא"מ כיון דא"א לנבילה שתיעשה שחיטה ואיך מחליט רש"י ז"ל על גירסא זו דשבשתא הוא:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:8
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:8](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:8)

ומה שנראה לענ"ד בזה בשנקדים להבין ענין ט"מ מה זאת דבטומאה זו אמרינן טומאה כמאן דאיתא דמי ובאיסור נתבטל לגמרי וכמו שהקשו התוס' מר"ל מפיגול נו"ט שבללן זה בזה ומה שנראה בזה עפמ"ש מרן זצ"ל בח' הרי"ם להסביר הטעם דאיסור בטל בהיתר והיתר א"ב באיסור משום דביטול ברוב ל"ש אלא דוקא א"נ דהמיעוט א"ב ברוב שינה המיעוט את הרוב להיות כמותו מה שא"כ אפי' א"נ דלא בטל המיעוט בהרוב מ"מ הרוב לא ישתנה בשביל זה ל"ש ביטול ודפח"ח. ומעתה נלענ"ד דז"ד בביטול איסור בהיתר לפמ"ש לעיל בשם הר"ן ז"ל דכל איסורי תורה א"ג הן א"כ שפיר אמרינן דהאיסור בטל ברוב כיון דא"נ דלא בטל א"כ הרי ההיתר יעשה איסור ויהי' הרוב כמו המיעוט ואע"ג דיהי' איסור רק מספק מה בכך כיון דספיקא דאוריי' לחומרא מה"ת בכה"ג וא"כ ממילא הוי איסור כמו המיעוט דג"כ אין החתיכה עצם איסור אלא א"ג וה"ה ההיתר יהי' כמוהו וא"כ שפיר אמרינן דמתבטל האיסור כיון דאם לא יבטול האיסור ברוב יהי' הרוב כמו המיעוט ממש מה שא"כ בטומאה שנתערב בטהרה בזה ברור דאפי' א"נ דטומאה א"ב ויהי' אסור ליגע בכל החתיכות מצד ספק דילמא נוגע בטומאה מ"מ פשוט דהרוב לא יהפוך להיות כמו המיעוט דטהור לא יהי' נעשה טמא בעצם והחתיכה שהיא נטמאה הוא בעצם טמאה וא"כ א"א בשום אופן להפוך את הרוב להיות כמו המיעוט וא"כ ל"ש ביטול ומובן היטב הסברא דבטומאה ל"ש ביטול והא דמותר לענין מגע היינו משום דאמרינן דלא נגע בטומאה וכנ"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:9
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:9](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:9)

ומעתה א"ש קושית התוס' מר"ל גבי פ"נ וטמא שבללן זה בזה דר"ל לשיטתו דס"ל גם באיסורין מבטלין זא"ז א"כ פשיטא דלדידי אין נפ"מ כלל בביטול אם המיעוט מתנגד להרוב או לא וגם היתר בהיתר בטל לדידי' דדא ודא אחת הוא כמ"ש הראב"ד ז"ל בתמים דעים מובא בברוך טעם עיי"ש וא"כ לדידי' פשיטא דגם בטומאה שייך ביטול והא דאמרינן דטומאת משא ל"ב היינו לפי הלכה דקיי"ל הבה"ב ל"ב וכן איסורין אין מבטלין זא"ז וביטול ל"ש אלא איסור בהיתר והטעם כנ"ל משום דאם לא יבטל יהי' הרוב נמשך אחר המיעוט בזה שפיר י"ל בין איסור לטומאה וי"ל עפי"ז דנהי שכ' התוס' דטומאת משא הוא רק דרבנן היינו רק לר"ל בזה שפיר אמרינן דכבר נתבטל רק דרבנן גזרו ע"ז משא"כ להלכה גם התוס' מודים דטומאת משא מה"ת ל"ב דטומאה כמאן דאיתא דמי וזה נכון בעזה"י:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:10
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:10](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:10)

איברא דעפ"ד הנ"ל יש להקשות מה שהקשינו בגמ' מהא דנבילה בטילה בשחיטה דאי אמרינן כמאן דאיתא דמי יטמא במשא הא לפ"מ שכ' דכל הענין דט"מ ל"ב היינו משום דלענין טומאה אין שייך לומר דהרוב יגרר אחר המיעוט א"כ ל"ש בי' ביטול א"כ ז"ד כשאנו דנין לענין טומאה גרידא כמו בציר וכמו אפר פרה שנתערב באפר מקלה משא"כ הכא כיון דאנו דנין לענין איסור ג"כ וא"כ מוכרח לומר דבטל דאם לא יתבטל הרי השחיטה חוזרת להיות אסור כמו נבילה וא"כ ממילא דבטל הנבילה בשחיטה וא"כ שוב י"ל דאינו מטמא ג"כ והיא קושי' גדולה לדברינו. אמנם נראה דקושית הגמ' אליבא דריו"ח דס"ל דלענין איסור תלי' בראוי לגר ולענין טומאה תלי' בראוי לכלב א"כ שפיר קשה דיטמא במשא דלענין טומאה ל"ש ביטול וא"ל כיון דבטל לענין איסור ה"ה לענין טומאה ז"א כיון דלענין איסור ל"צ לומר דנתבטל לגמרי מתורת אוכל אלא דהוי כמו א"ר לגר דשוב הוא מותר אמנם לענין טומאה לא סגי בזה ויהי' צ"ל דנתבטל לגמרי וא"כ שפיר קשה הא בטומאה ל"ש ביטול וא"כ יטמא במשא. ומעתה א"ש ד' רש"י ז"ל שכ' דא"א לגרוס שא"א לנבילה שתיעשה שחיטה דהרי אם נגרוס כן ע"כ יהי' צ"ל דס"ל נוטלפ"ג אסור וגם לענין איסור תלי' בראוי לגר דאל"כ איך אמר נבילה בטילה בשחיטה דמשמע אף לענין אכילה והא לענין אכילה הוי מב"מ וע"כ דס"ל דאף לענין אכילה תלי' בראוי לכלב דוקא וא"כ הדר"ל מה שהקשינו דמה מקשינן דא"נ דטומאה כמאן דאיתא דמי יטמא במשא ז"א דהא הכא כיון דצריך לבוא לביטול מצד אכילה ה"ה דאינו מטמא וא"ל דלענין אכילה ל"צ לבוא לאותו ביטול דטומאה ז"א הא לפ"מ דס"ל השתא ע"כ דלענין אכילה תלי' ג"כ בראוי לכלב וא"כ גם מצד אכילה צריך לומר דבטל לגמרי מתורת אוכל ושוב אינו מטמא אלא ע"כ דלא גרסינן כן וגרסינן דא"א לשחיטה שתיעשה נבילה אבל נבילה אפשר לעשותו שחיטה לענין איסור עכ"פ וכיון שכן שפיר מקשינן דיטמא במשא דבטומאה תלי' בראוי לכלב. ונכון מאוד בעזהי"ת דרך פלפול:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:11
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:11](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:11)

איברא דבלשון רש"י ז"ל אינו מתיישב דלפ"ד באמת כל קושית הגמ' הוא רק לריו"ח דלענין טומאה תלי' בראוי לכלב רק דכוונת רש"י ז"ל דא"א לגרוס להיפוך משום דלענין איסור תלי' בראוי לגר והוי מב"מ לענין איסור א"כ איך כתב רש"י ז"ל כדאמרינן לקמן הראוי לגר קרוי נבילה עכ"ל והא זה אינו מקומו לקמן כלל ואדרבא מפשטות לשון הגמ' יש מקום לומר דלריו"ח דס"ל דתלי' בכלב ה"ה לענין איסור תלי' בראוי לכלב ואם כי האמת אינו כן כמ"ש התוס' להוכיח מהא דמס' עכו"ם דריו"ח מודה דנוטלפ"ג מותר אבל מ"מ אין זה מבואר לקמן וע"כ דכונת רש"י ז"ל כפשוטו דקאי לענין טומאה וס"ל בפשיטות דר"ח ס"ל כב"פ דתלי' בראוי לגר וזה צ"ע מנ"ל לרש"י ז"ל דר"ח ס"ל כב"פ ולומר שבשתא על הגורס הנ"ל וזה ג"כ פשוט דאם אמרינן כריו"ח דתלי' בראוי לכלב וכ"ז דשם אוכל עלי' מקבל טומאה שפיר הוי בכלל א"א לנבילה שתיעשה שחיטה אע"ג דכי מסרחה לגמרי עד שלא תהי' ראוי לכלב ג"כ לא תהי' טמאה מ"מ בשביל זה לא מקרא מב"מ וכן מבואר בתוס' מנחות (דף כ"ב ע"ב) באמצע ד"ה ור"י שכ' להדי' דבמשקין ל"ש הך דאפשר להיות היתר דכי מסרחה יהי' מותר כיון דאי מסריח לאו שם משקין עלי' עיי"ש ומינה נלמד דה"ה א"נ דתלי' באוכלין באכילת כלב ג"כ דינא הכי וז"פ וברור. וא"כ ד' רש"י ז"ל צ"ע אם לא דנימא דעיקר קושיתו מכח ד' הגמ' מנחות אך מנ"ל דגירסא דהכא שבשתא. וד' יאיר עיני בזה:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:12
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:12](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:12)

אמנם בישוב קושיתינו שהקשינו דמה מקשה הגמ' מנבילה בטילה בשחיטה הא י"ל דהכא שאני כיון דבטל לענין איסור ג"כ גם שם טומאה בטל מיני'. נראה פשוט דלא תלי' זב"ז דנהי דלענין איסור כיון דבזה המיעוט מתנגד להרוב בטל מ"מ לענין טומאה ל"ש ביטול כיון דבזה ל"ש התנגדות שם טומאה לא בטל והרי בסאה ת"ט שנפלה לק' חולין טהורין דג"כ שם טומאה ל"ב אע"ג דהתם ג"כ צריך להתבטל לענין איסור ויש לחלק דהתם שם תרומה צריך רק להתבטל לענין איסור אבל שם טומאה א"צ להתבטל כלל וענין הטומאה אינו משום תרומה משא"כ הכא דכל הטומאה מצד שם נבילה ושם זה בטל לענין איסור א"כ י"ל דה"ה לענין טומאה אמנם מ"מ פשטות הד' כמו שכתבנו דס"ל להגמ' דלא תלי' זב"ז וארווחנא עפ"ז להבין היטב ד' התוס' (דף כ"ב ע"ב) ד"ה ובלבד שכ' דלכן בסאה ת"ט יש לגזור יותר כיון דבטל לענין איסור יסבור דבטל לענין טומאה ג"כ משא"כ היכא דליכא אלא טומאה גרידא ידע דשם טומאה לא פקע ולפי מה שביארנו יובן היטב ד' התוס':


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:13
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:13](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:13)

ובאמת עפ"ד אלה יש לתרץ היטב שיטת הרשב"א ז"ל שכ' דהא דטומאת משא כמאן דאיתא הוא רק במב"מ ותמי' מהא דבהמה ששפעה חררת דם ומהא דציר של ע"ה שנראה מסוגי' דתלי' בטומאה כמאן דאיתא דמי ולהנ"ל הא הכא מבא"מ ולדברינו י"ל דבאמת הרשב"א ז"ל מודה דלענין טומאה אין נפ"מ בין מב"מ לא"מ כיון דבטומאה א"א לעשות מרוב מיעוט ל"ש ביטול כנ"ל אלא דכוונת הרשב"א על נבילה בשחיטה דבאמת הכא צריך להיות בטל לענין טומאה ג"כ כמו דבטל לענין איסור אך ע"ז אמרינן דלא תלי' זב"ז ונהי דשם איסור בטל מיני' מ"מ שם טומאה ל"ב ע"ז כתב הרשב"א ז"ל דז"ד במב"מ דאין העצם מתבטל מחמת האיסור רק שם האיסור א"כ שם טומאה א"ב משא"כ בא"מ שנתערב נבילה בשחיטה א"מ דאז מצד האיסור בטל לגמרי דבא"מ שייך ביטול גם בעצם וכיון דצריך לבא לביטול ממילא גם שם טומאה נתבטל אמנם ז"ד היכא דאיכא איסור ג"כ בזה שפיר יש לחלק בין מב"מ למין בשא"מ משא"כ בהא דציר דליכא נפ"מ אלא לענין טומאה וכן בבהמה ששפעה חררת דם דג"כ אין שייך ביטול מצד איסור או דהכל מותר מצד דא"ר לגר או דהכל אסור דתלי' באכילת כלב א"כ ליכא ביטול לענין איסור כלל א"כ מה בכך דהיא א"מ מ"מ בטומאה ל"ש ביטול כיון דליכא התנגדות כנ"ל דאין המיעוט יכול להפוך את הרוב להיות טמא בעצם וזה נלענ"ד נכון מאוד בשיטת הרשב"א ז"ל. אך איני יודע אם אפשר לכווין זה בד' הרשב"א ז"ל אחר שנעלמו ממני מקורן של דבריו ז"ל אולי תמצא אתה מקור הד' נא להודיעני:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:14
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:14](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:14)

ד) והנה ראיתי במכתבך הבאת קושית מורי הגז"ל מקוטנא לדעת הר"מ ז"ל פ"ב מטו"א הלכה י"ד דהא דקי"ל דבסרוחה מעיקרא תלי' בא"ר לאכילת אדם הפירוש דתלי' בשעת קבלת טומאה דאם אז הי' סרוחה וא"ר לגר אינו מטמא א"כ הדר"ל קושית הגמ' בסוגיין בהא דבהמה ששפעה חררת דם הא הוי סרוחה מעיקרא וא"ל כתי' הגמ' דחזי אגב אמו לפ"מ דקי"ל דאין הולד טמא עד שיצא לאויר העולם א"כ בשעת קבלת טומאה הרי היא מסרח ולדעת הר"מ ז"ל זה הוא בכלל סרוחה מעיקרא והיא קושי' גדולה. וראיתי למורי הגז"ל בס' נפ"ח חיו"ד סי' כ"ט כתב לת' שיטת הר"מ ז"ל ולהוכיח מזה כדעת הר"א מזרחי ז"ל שהקשה דלמ"ד דלינת לילה פוגמת למה צריך בכ"ח שבירה הא בשעה שיעשה נותר היא נוטלפ"ג ותי' כיון דבאין כאחת הוי בכלל נו"ט לשבח וא"כ ה"ה הכא לדעת הר"מ ז"ל סרוחה מעיקרא לא מיקרי אלא דוקא אם הקדים להסריח קודם שעת קבלת טומאה אבל אם באין כאחת לית לן בה. אלו ד' מורי בעל נפ"ח ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:15
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:15](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:15)

אך לענ"ד יש לעי' בזה דהנה באמת גוף ד' הרא"מ ז"ל צריך מובן כיון דבשעת חלות האיסור הוי נותן טעם לפגם אמאי יהי' אסור ואיך חל האיסור ומה בכך דבאין כאחת. לכן נראה לענ"ד ביאור דבריו ז"ל עפמ"ש בחדושינו לת' קושית מורי הגאון האדיר הרב הקדוש מסאכאטשאוו שליט"א שהקשה בהא דמבואר בערכין (דף י' ע"ב) דשבת לא גמרינן הלל משום דלא איקרי מועד ובר"ח לא גמרינן הלל משום דאינו אסור בעשיית מלאכה וקשה לכאורה א"כ ר"ח שחל בשבת יהי' חייבין לגמור את ההלל אך באמת ז"א דאיסור עשיית מלאכה הוא מצד שבת ולא מצד ר"ח ושבת לא איקרי מועד ול"ש הצטרפות בזה וז"פ. אך לפ"ז קשה בפסחים (דף כ"ז) דהשיבו רבנן לר"י דס"ל אב"ח אלא שריפה ויליף לה מנותר ומקשינן בגמ' חלבו של שור הנסקל יוכיח דג"כ הוי איסור הנאה וחייב כרת והוא תמוה מה דמיון זל"ז דהא בחמץ ובנותר החומר מצד העצם דנותר וחמץ מה שא"כ חלבו של שור הנסקל איסור כרת שבו אינו מצד שוה"נ אלא מצד חלב ומצד זה אינו אסור בהנאה כלל והוא תמי' גדולה ועי' בס' אתוון דאורייתא כלל ט"ז. וכתבנו לת' דהנה לכאורה יש להעיר בהא דאמרינן בפסחים (דף כ"ד ע"א) דרוצה הגמ' למילף איסוה"נ לכל איסורין שבתורה מקרא דמלואים דכתיב ואם יותר וגו' לא יאכל דל"צ לגופו שכבר נאמר ושרפת את הנותר באש (ועי' ברש"י ז"ל דמזה מבואר דלאו בר אכילה היא) תנהו ענין לכל איסורין שבתורה ולכאורה קשה דנהי דמושרפת את הנותר באש מוכח דלאו בר אכילה היא מ"מ אכתי צריך לגופו להיות אסור בהנאה דהו"א דמותר ליהנות בשעת שריפה ועי' בצל"ח בסוגיין שנתעורר כעין זה:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:16
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:16](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:16)

לכן נראה לענ"ד ביאור ד' הגמ' דבאמת קדשים היא של גבוה רק דאמרינן דמשלחן גבוה זכי בהו כהנים ואפי' בשלמים דקיי"ל דקק"ל הם ה"ד מחיים אבל לאח"ש כ"ע מודים דמשלחן גבוה קא זכי וא"כ ז"ד כ"ז שהוא בר אכילה אבל משעה שאינו בר אכילה שוב ממילא אסור בהנאה מצד קודש דכל דבר שהיא של גבוה הרי היא אסור בהנאה. וא"כ ד' הגמ' מדוקדקים מאוד כיון דכתיב ושרפת את הנותר באש וממילא ידעינן דנותר אינו בר אכילה א"כ באמת אסור בהנאה מצד קדשים ולכן שפיר אמרינן דא"צ איסוה"נ דנותר לגופו אלא לכל איסורין שבתורה. ומעתה עפ"ד מבואר מסוגי' זו דאיסוה"נ דנותר אינו מכח חומר איסור נותר רק כיון שאסרה תורה נותר באכילה ממילא אסור בהנאה מצד איסור קודש משא"כ איסור כרת הוא רק מצד נותר וא"כ שפיר מקשינן בגמ' על חלבו של שור הנסקל שג"כ דמי לנותר דאיסוה"נ שבו אינו מכח אותו חומר דאיסור כרת רק ע"י צירוף ואע"ג דלפי האמת אסור בהנאה מכח נותר ג"כ כיון דכתיב בי' לא יאכל מ"מ זה אינו מכח חומר דנותר דמכח קדשים ג"כ אסור בהנאה אמנם איסור כרת שבו הוא רק מצד חומר דנותר ומצטרפין לחומר להיות דינם בשריפה וא"כ ה"ה חלבו של שור הנסקל (ואם כי דעת המהרש"א ז"ל דבנותר ליכא איסור קודש דחדושה שבו נפקע אך כבר תמהו עליו מכמה דוכתין ואכמ"ל בזה):


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:17
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:17](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:17)

היוצא לנו מדברינו אלה דאיסור הנאה דנותר אינו איסור חדש כ"א איסוה"נ דקדשים. ומעתה מובן היטב ד' הר"א מזרחי ז"ל כיון דאינו נפגם אלא בשעה שחל עליו שם נותר ובאין כאחת לא מיקרי נו"ט לפגם כיון דבאמת האיסוה"נ שבו יש למפרע רק שהי' רק בכח ולא בפועל מצד דהי' ראוי לאכילה וא"כ עתה דנעשה נותר באמת אסור בהנאה מקודם ושפיר צריך שבירה והיא סברא נכונה לענ"ד ומעתה ז"ד בנותר משא"כ בטומאת אוכלין כיון דבשעת קבלת הטומאה היא סרוחה ואינו יכול לחול עליו שם טומאה א"כ אין סברא לומר כיון דבאין כאחת לא הוי בכלל סרוחה מעיקרא והבן היטב בזה.


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:18
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:18](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:18)

הן אמת שגוף הסברא שכתבנו דאיסוה"נ דנותר היא מכח קדשים יש לעי' בה מגמ' ערוכה נדרים (דף י"א ע"ב) בעי רמב"ח הרי עלי כבשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים וכו' ועי' בר"ן ז"ל שם מבואר דאיסור קודש נפקע מה שהי' ע"י נדרו רק איסור חדש חל אח"כ אך באמת מפשטות ד' הגמ' אין ראי' לזה ואדרבא מדפשיט לגמ' דנותר הוי מתפיס בדבר הנדור נראה דיש בו עדיין איסור הקדום ג"כ וכדברינו הנ"ל רק דהוכחת הגמ' דע"כ בעיקרו קא מתפיס דא"נ דמתפיס בדהשתא א"כ השתא דהיא נותר הרי נוסף עליו איסוה"נ דנותר וא"כ הוי מתפיס בדבר האסור ועיי"ש בגמ' דמוקי לה בנותר של עולה ובר"ן שם ובשטמ"ק כתב דבאמת בנותר של עולה יש תרווי' איסורים מצד איסור עולה דלא פקע ומצד איסור נותר החדש נראה מדבריו דבנותר של שלמים ליכא אלא איסור נותר:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:19
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:19](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:19)

אמנם לענ"ד י"ל דבאמת גם בנותר של שלמים כיון דנעשה נותר ממילא אכתי איכא איסור מחמת קודש ג"כ כנ"ל רק אעפ"כ שפיר מוכח בגמ' דבעיקרו קמתפיס דאל"כ כיון דהוי נותר הרי הוי מתפיס בדבר האסור משא"כ בנותר של עולה כיון דאיסור עולה עוד לא פקע כלל א"כ איסור נותר אינו חל דאין איסור חל על איסור וא"כ איסור הנאה שבו היא רק מכח עולה ושפיר הוי מתפיס בדבר הנדור וא"ש בפירוש ד' הגמ' בעזהי"ת. היוצא לנו מזה שכתבנו שחין סתירה לסברתינו מגמ' הנ"ל ואדרבה מפשטות ד' הגמ' נראה כדברינו וקצרנו וסמכנו על המעי'. וא"כ דברינו בשיטת הרא"מ ז"ל נכונים שדוקא בנותר ס"ל סברא זו דבאין כאחת אסור אבל בטו"א מודה שלד' הר"מ ז"ל גם בבאין כאחת אינו יכול לחול עליו שם טומאה וא"כ הדר"ל קושית מורי הגז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:20
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:20](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:20)

ה) אמנם בעיקר הקושי' נראה לענ"ד לעיקר כמו"ש בח' לסוגי' דר"ח סגן הכהנים דהר"מ ז"ל להלכה לא ס"ל הא דר"ח דאמר דאפי' למ"ד טומאה בליעה מטמא מ"מ ולד אינו טמא עד שיצא לאויר העולם וס"ל לאמת דה"ט דהושיט הרועה את ידו ונגע בולד במעי' אמו אינו טמא ה"ט משום דטומאה בליעה אינו מטמא כנראה מלשונו הזהב בפ"ד מהלכות אבות הטומאה ה"ב שכ' בזה"ל בהמה שמת עיברה וכו' הר"ז הנוגע טהור ולכאורה תיבת הנוגע מיותר היא והול"ל הר"ז טהור ונראה שבא לשלול בזה דהולד אינו טהור וס"ל דכל ההיתר מצד דטומאה בליעה אינו מטמא ולא ס"ל קו' דר"ח כלל ועי' ברי"ט אלגזי פ"ג דבכורות אות ל"ו שכ' שנראה כן מדעת הרמב"ן ז"ל אלא שקשה בעיניו כיון דק"ו ניתן לדרוש מעצמינו א"כ מה נשוב על ק"ו דר"ח לכן נדחק בדעת הרמב"ן ז"ל כמו שכ' בעצמו אך באמת בגוף ק"ו דר"ח יש לעי' דמה בכך דניתר בשחיטת אמו היינו משום דגלי קרא כל בבהמה תאכלו אבל מנ"ל דקודם שחיטה הוי כחי והרי בחלבו לריו"ח חולין (דף ע"ה) ג"כ הדין כן דניתר בשחיטת אמו ואעפ"כ קודם לכן בהושיט ידו ותלש מבן ט' חי הוי חלב וה"ט כיון דעדיין לא הותר בשחיטת אמו א"כ י"ל דה"ה לענין טומאת נבילות:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:21
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:21](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:21)

אמנם נראה דכוונת ר"ח דמדגלי קרא דמותר בשחיטת אמו ע"כ דגם מקודם לכן לאו נבילה הוא כיון דקי"ל דאין טריפה חוזר להכשירו א"כ ה"ה נבילה דאינו חוזר להכשירו וע"כ דאין עליו שם נבילה מקודם לכן וא"כ שוב אינו טמא מצד נבילה:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:22
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:22](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:22)

אך יש לעי' בזה עפמ"ש הרמב"ן ז"ל בבהמה שנחתכו רגלי' במקום צוה"ג דטריפה מ"מ בחתך אח"כ למעלה ממקום צוה"ג דחוזרת ונכשרת וא"ז בכלל טריפה החוזרת לכשירה כיון דכמות שהיא הרי היא טריפה וצריך לזה מעשה חדש בגופה ועי' בר"ן ז"ל חולין פ' בהמה המקשה בסוגי' שם שחלק עליו עכ"פ דעת הרמב"ן ז"ל כן היא וא"כ י"ל דה"נ כיון דאינו מותר אלא מצד שחיטת אמו וכמות שהיא עכשיו א"א שיתטהר אינו בכלל אין נבילה חוזר להכשירה אך באמת יש לחלק דהכא א"נ דעתה היא נבילה שפיר הוי בכלל אין נבילה חוזר להכשירה כיון דל"צ מעשה בגופה אלא בפרה וממילא מתטהר ע"י שחיטת אמה אמנם נראה דזה תלי' אם אמרינן עובר ירך אמו דא"נ עובר לאו ירך אמו א"כ מעשה האם לא הוי מעשה בגופה ושוב מדמותר ע"י שחיטת אמה מוכרח דגם השתא אינה נבילה משא"כ א"נ עובר ירך אמו א"כ א"ר מזה דמותר בשחיטת אמו דהשתא אינו נבילה וא"כ י"ל דר"ח ס"ל עובר לאו ירך אמו לכן דריש הך ק"ו משא"כ הר"מ והרמב"ן ז"ל ס"ל להלכה דעובר לאו ירך אמו וממילא ליתא לק"ו דר"ח וא"כ הא די"ל דאינו טמא עד שיצא לאויר העולם היינו רק משום דהוי טומאה בליעה וא"כ שפיר אמרינן דלא הוי סרוחה מעיקרא משום דחזי אגב אמי' והוא ישוב נכון מאוד בעזהי"ת (ויש לעי' קצת דנראה דאם עובר ירך אמו והוי כאבר מאברי' ע"כ דחי היא דאל"כ ל"ש דהוי אבר מאברי אמו דאמו חי' וזה אבר מת ואין לו התחברות עם שאר אברים וא"כ אם אמרינן עובר ירך אמו ממילא כחי חשיב וא"כ יש לסתור דברינו שבפנים אך יש לעי' עוד בזה והבן היטב) ובאמת הדקדוק מלשון הר"מ ז"ל היא דקדוק עצום וכן הכריח הג' מרי"ט אלגזי ז"ל מד' הרמב"ן ז"ל כמבואר למעי' בדבריו ולזאת נראה לענ"ד נכון כמו"ש:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:23
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:23](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:23)

ו) והנה ראיתי במכתבך שכתבת לתמו' על הפנים יפות שם במ"ש בסו"ד דאפי' א"נ דנבילה הוי לאו הנל"ע כר"י אליבא דריה"ג ביומא (דף ל"ו) מ"מ כהנים לקי דכהן לקי גם על לאו הנל"ע וה"ר מתמורה לענין אונס שגירש דכהן לקי וכתבת ע"ז לא הבנתי הלא שם הפירוש רק משום דאינו יכול להחזיר גרושה וליכא גבי' עשה משא"כ היכא דיכול לקיים העשה שפיר גם כהן פטור ודבריו נפלאו ממנו להבינם עכ"ל. והנה אם כוונתך בפשיטות תמהני עליך שלא זכרת את ד' רש"י ז"ל תמורה שם ללשון ראשון שפירש בהדי' ד' הגמ' שאני כהנים דרבי בהו רחמנא קדושה יתירה דהיינו אפי' בלאו הנל"ע לקי עיי"ש וכל המחברים משתמשים בסברא זו אמנם מפני שקשה עלי להחליט עליך ששגית בדבר פשוט כזה הנני דן אותך לכ"ז וכוונתך נראה דנהי דכהנים לקי על לאו הנל"ע דילמא ה"ד היכא דאין בידו לקיים העשה נהי דבישראל כה"ג לא לקי כיון דמשכח"ל ניתק בזה אחמרה רחמנא בכהנים משא"כ לאו דנבילה אם אמרינן דהוי לאו הנל"ע אע"ג דא"א לקיים העשה אחר עבירת הלאו ע"כ צ"ל דהכא תלי' אם יכול לקיים קודם עבירת הלאו שוב הוי בכלל לאו הנל"ע א"כ ה"ה כהנים כיון דקודם עבירת הלאו יכולין לקיים העשה שוב הוי נל"ע והוי ככל ישראל ומנ"ל דבכה"ג ג"כ חמירי כהנים כן יש לומר בכוונתך אך אם זה כוונתך אינה כ"כ קשי' על בעל הפלא"ה ז"ל ואדרבא כד נחית לעומקא נראה שד' ז"ל נכונים מאוד דהנה באמת יש לעי' לל"ק דרש"י תמורה הנ"ל דהפירוש בגמ' דכהנים לוקין על לאו הנל"ע והא בכהנים לא משכח"ל ניתק כלל אמנם נראה דזה תלי' בפלוגתת ריוה"ג ור"ע אי נבילה הוי לאו הנל"ע אע"ג דא"א לקיים העשה אחר עבירת הלאו כיון דמ"מ איתא בכלל העשה הוי לאו הנל"ע כיון דקודם עבירת הלאו יכול לקיים העשה א"כ ה"ה כהן אונס שגירש שפיר הוי אצלו לאו הנל"ע משא"כ א"נ דלאו דנבילה הוי לאו מעלי' דעיקר תלי' שבעינן שאחר עבירת הלאו יהי' בגדר קיום העשה א"כ ה"ה בכהן אונס שגירש לא הוי לאו הנל"ע כלל דלאחר עבירת הלאו לא משכח"ל העשה כלל וא"כ מוכרח מזה דלריוה"ג דס"ל דלאו דנבילה הוי לאו הנל"ע ע"כ כהן לקי על הנל"ע כזה כמו גבי אונס שגירש וא"כ דברי הפלא"ה מוכרחין וז"ב לענ"ד:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:24
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:24](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:24)

ובאמת יש לי עיון בעיקר ד"ז דלריוה"ג הוי לאו דנבילה לאו הנל"ע אם צריך דוקא שבשעת עבירת הלאו יהי' עכ"פ בגדר העשה. אבל אם קודם עבירת הלאו ג"כ אינו בגדר העשה אם הוי נל"ע ונפ"מ לדינא לר"מ ז"ל דס"ל דנו"ט לפגם אסור ונבילה שא"ר לגר ג"כ הוי בכלל נבילה אמנם העשה ל"ש בזה א"כ באוכל נבילה שא"ר לגר כיון דעתה שוב אינו בגדר העשה שוב לוקה על לאו דנבילה ומסברא נראה כן דנהי שא"צ שיהי' בגדר העשה אחר עבירת הלאו אבל זה בודאי צריך שיהי' בשעת עבירת הלאו בכלל העשה אבל בלא זה לקי וא"כ י"ל יותר דלר"מ לא הוי לאו הנל"ע כלל כיון דלאו כולל יותר מעשה דלאו כולל גם בא"ר לגר ועשה ל"ש אלא בראוי לגר וא"כ ממילא לא הוי נל"ע (ואם אמנם כי זה פשוט דהוי לאו הכולל יותר מעשה וכ"כ האחרונים בזה והארכנו בזה במק"א לזאת הוכרחנו להאריך בפנים דלר"מ לוקה באמת באוכל נבילה שא"ר לגר וא"כ הוי לאו הכולל יותר מעשה והבן) ולפי"ז יתיישב קושית הברית אברהם ז"ל שהקשה בהא דאמרינן בחולין בסוגי' דרוב דאלת"ה ר"מ איך אכל בשרא לפמ"ש המגי' במל"מ דבלאו שא"ב מלקות ל"ח ר"מ למעוטא וא"כ דילמא ר"מ ס"ל כריוה"ג דנבילה הוי לאו הנל"ע ול"ח למעוטא ולהנ"ל א"ש דר"מ לשיטתו דנבילה שא"ר לגר הוי ג"כ בכלל נבילה לא הוי לאו הנל"ע כיון דלאו כולל יותר מעשה וכנ"ל וזה ישוב נכון לענ"ד:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:25
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:25](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:25)

ובלימוד התלמידים אמרנו לתרץ קושית הברית אברהם הנ"ל דרך פלפול דהנה באמת יש לעי' בד' הגמ' יומא הנ"ל דר"י מפרש פלוגתת ריוה"ג ור"ע אי עולה מכפר על לשו"פ דתלי' בלאו דנבילה אי הוי לאו הנל"ע כיון דבנבילה א"א ג"כ לקיים העשה אחר עבירת הלאו וקשה מה ראי' מנבילה דילמא נהי דכתבה רחמנא העשה אחר הלאו היינו באמת באופן דאפשר לקיים עוד העשה אחר עבירת הלאו לפ"מ דס"ל לריו"ח דאזלינן בתר הנאת גרונו ואכלו וחזר והקיאו חייב א"כ י"ל דזה כונת התורה דאם אכל נבילה וחזר והקיאו אינו לוקה כיון דהוי נל"ע ע"י נתינה לגר אבל אם אכלו לגמרי מנ"ל באמת דהתוה"ק ניתקו לעשה דילמא באמת אם אכלו לגמרי הוי בכלל ביטלו ולקי ומנ"ל ללמוד מזה ללקט שו"פ והיא הערה גדולה לכן נראה לענ"ד דר"י ס"ל דאזלינן בתר הנאת מיעיו וא"כ בנבילה א"א בשום אופן לקיים העשה לאחר עבירת הלאו וא"כ שפיר מוכח מנבילה דבכה"ג הוי נל"ע ומעתה א"ש קושית הברית אברהם הנ"ל דהרי בחולין ר' אשי מוכיח מר"מ דהיכא דלא אפשר ל"ח למעוטא נראה ס"ל כריו"ח דח"ש אסור מה"ת וידוע מ"ש האחרונים דהיא משום דריו"ח לשיטתו דאזלינן בתר הנאת גרונו והוי חזי לאצטרופי וא"כ אפי' א"נ דנבילה הוי נל"ע היינו רק בלא אכלו לגמרי דמצי לקיים העשה אבל באכלו לגמרי דלא מצי לקיים העשה הוי ביטלו ולא לקי וא"כ שפיר מקשה ר"מ איך אכל בישרא דלריו"ח דס"ל דאזלינן בתר הנאת גרונו אפי' א"נ דנבילה הוי לאו הנל"ע היינו רק בלא אכלו לגמרי דמצי לקיים העשה אבל באכלו לגמרי פשיטא דהוי לאו גמור ולוקין עליו וז"נ דרך פלפול בעזהי"ת. עכ"ל התשובה שכתבתי ליד"נ הרב החריף מו"ה הערשקי נ"י:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 4:26
[Keli Chemdah on Torah, Emor 4:26](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/4:26)

והנה יש לפלפל הרבה בהדברים שכתבתי בפנים הן מ"ש באות ד' דבנותר יש איסוה"נ מכח הקדש הקדום וכתבנו בזה אח"כ בארוכה לבאר הד' ואכ"מ. והן במ"ש באות ה' לענין קו' דר"ח שבאמת נראה עיקר דפירוש הגמ' דס"ל דזה שמועיל שחיטת אמו להתירו באכילה היינו משום דעובר ירך אמו והוי כאחד מאברי אמו ולכן כמו דמהני שחיטת אמו להתירו באכילה משום זה ה"ה דאמרינן דהוי כא' מאברי אמו שאינו בכלל נבילה ובאמת בח' למס' ביצה (דף ו' ע"א) כתבנו שם בביאור ד' רש"י ז"ל ד"ה הטריפה שכ' להסביר הטעם דלכן אסור באכילה משום דעובר ירך אמו היא ועיי"ש בראש יוסף ביצה מ"ש בזה ובפרשה יו"ד סי' י"ג אות ו' דהענין הוא דהנה לכאורה יש לעי' טובא דמה בכך דהאם טריפה כיון דהולד אינו טריפה וכיון דמותר בשחיטת אמו הרי הולד צריך להיות מותר באכילה ג"כ כמו שנשחט אח"כ בפני עצמו ועי' בהגהות הגר"ב רענשבערג ז"ל שם ולכן כתב רש"י ז"ל דאם אתה מתירו בשחיטת אמו ע"כ צריך לומר משום דהוי ירך אמו א"כ ממילא היא טריפה אך י"ל דז"ד אם האם טריפה דאז אין לומר הא דניתר בשחיטת אמו לטהר מיד"נ מצד קרא דכל בבהמה תאכלו כיון דהאם טריפה וג"כ אסור באכילה וע"כ מצד דהוי כאחד מאברי אמו וא"כ ממילא הוא ג"כ אסור באכילה משא"כ כשהאם כשרה י"ל דזה דמותר הולד באכילה הוא משום קרא דכל בבהמה תאכלו וא"כ מה בכך דהולד הוא נבילה מ"מ כיון דהוא בבהמה מותר באכילה ובאמת אפי' אם אמרינן עובר ירך אמו מ"מ היכא דהולד מת במעי אמו קשה לומר ע"ז דהוי ירך אמו דנראה מסברא דאם מת ונפסק החיות שלו אינו בכלל ירך אמו וכל ההיתר מצד כל בבהמה תאכלו דהר"מ ז"ל בפ' י"ב מה' שחיטה ה"י כתב הטעם דמותר לשחוט את המעוברת ואין בזה איסור דאוא"ב משום עובר ירך אמו נראה דהר"מ ז"ל ל"צ לטעם זה אלא כשהולד חי דניתר בשחיטת עצמו ג"כ וע"כ הי' קשה להר"מ ז"ל דכמו דאסור לשחטו בעצמו אח"כ ביום אחד מצד אוא"ב ה"ה דבמעי אמו יהי' אסור לשחוט את האם וע"ז תי' שפיר דבעודו במעי אמו אמרינן ירך אמו אמנם במת במעי אמו דאין לו שחיטה בפני עצמו וכל ההיתר מכל בבהמה תאכלו לכן אע"ג דלאו ירך אמו הוא ל"ש בזה איסור דאוא"ב וא"כ קו' דר"ח צ"ע ובאמת עיקר הדבר לומר דאין נבילה חוזרת להיות כשרה ג"כ צ"ע דהרי אמרינן בבכורות (דף כ"ג) אפשר לנבילה שתיעשה שחיטה וה"נ נהי דהוא עתה אסור ומטמא משום נבילה מ"מ ש לומר דיש לו היתר שחיטת אמו משום כל בבהמה תאכלו יהי' איך שיהי' מ"ש בפנים שנראה שהר"מ ז"ל והרמב"ן ז"ל ס"ל להלכה דהולד אינו טהור במעי אמו וכל הטעם טהור הוא משום דטומאה בליעה הוא הוא נכון בדעתם ז"ל ואכמ"ל יותר: